משרד Kohen Avocats · פריז 16
אזרחות צרפתית לילדים שנולדו בישראל: איך מוכיחים זכאות ומקבלים תעודת אזרחות צרפתית ודרכון

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

אזרחות צרפתית לילדים שנולדו בישראל: איך מוכיחים זכאות ומקבלים תעודת אזרחות צרפתית ודרכון

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

הילד נולד בישראל, אחד ההורים מחזיק דרכון צרפתי, ובקונסוליה מבקשים תעודת אזרחות צרפתית לפני שמנפיקים דרכון. זה הרגע שבו משפחות ישראליות רבות מגלות שהאזרחות הצרפתית של הילד אינה אוטומטית בניירת, גם כשהזכאות עצמה ברורה. המאמר הזה מסביר, שלב אחרי שלב, איך בודקים זכאות של ילד שנולד בישראל להורה צרפתי, איך מוכיחים קשר משפחתי מול הרשויות בצרפת, איך מגישים בקשה לתעודת אזרחות צרפתית, certificat de nationalité française, שהיא המסמך הרשמי שמוכיח אזרחות צרפתית, ומה עושים כאשר הבקשה נדחית או כשהקונסוליה מסרבת להנפיק דרכון. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, כל טענה משפטית מכרעת נשענת על סעיף חוק או על פסיקה עם קישור רשמי, והציטוטים הצרפתיים מובאים כלשונם עם תרגום לעברית בסוגריים.

הקורא הישראלי פוגש כאן כמה מוסדות לא מוכרים. tribunal judiciaire הוא בית המשפט האזרחי המחוזי בצרפת, הערכאה שמוסמכת להכריע בסכסוכי אזרחות. directeur des services de greffe judiciaires הוא מנהל מזכירות בית המשפט, הפקיד הבכיר שמנפיק תעודות אזרחות. état civil הוא מרשם האוכלוסין הצרפתי, המקבילה של מרשם הלידות והנישואין. transcription היא רישום של תעודת לידה או נישואין זרה במרשם הצרפתי. possession d’état de Français היא החזקה במעמד של צרפתי, מצב שבו אדם מתנהג כצרפתי והרשויות מתייחסות אליו ככזה לאורך שנים. préfecture היא הנציבות המקומית, המשרד הממשלתי שמטפל בתעודות שהייה. titre de séjour היא תעודת שהייה לזרים, שאינה רלוונטית לילד שהוא צרפתי אבל מוזכרת כאן כדי למנוע בלבול. déclaration de nationalité היא הצהרת אזרחות, מסלול שונה מההוכחה של אזרחות מלידה שבה עוסק המאמר.

המאמר נפתח בבדיקת הזכאות ובכלל תאריך הלידה שקובע הכול, ממשיך ברשימת המסמכים ובהוכחת הקשר המשפחתי מול מזכירות בית המשפט, עובר לערעור על סירוב בתוך שישה חודשים, ומסיים בקבלת הדרכון ובחידושו. בסוף מופיעות הנחיות מעשיות למשפחות שגרות בין ישראל לצרפת, כולל הנקודות שחשוב להכין לפני שפונים לעורך דין.

I. הילד שלי נולד בישראל, האם הוא צרפתי מכוח הורה צרפתי ואיך מוכיחים זאת

A. איך לבדוק זכאות לדרכון צרפתי לילד לפי סעיף 18 והכלל של תאריך הלידה

נקודת המוצא היא סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי, Code civil, שקובע כלל פשוט לכאורה. לשון הסעיף כלשונה היא Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français. (צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). המסקנה המעשית למשפחה ישראלית היא שילד שנולד בישראל לאב צרפתי או לאם צרפתייה הוא צרפתי מלידה, בתנאי שההורה היה צרפתי ביום הלידה של הילד ושהקשר המשפחתי כלפי אותו הורה הוכר כשהילד היה קטין. שני התנאים האלה, תאריך הלידה וגיל הקטינות בעת קביעת הקשר המשפחתי, הם המקור לרוב הסירובים.

המסגרת הכללית של דיני האזרחות מופיעה בסעיף 17 לחוק האזרחי, שקובע La nationalité française est attribuée, s’acquiert ou se perd selon les dispositions fixées par le présent titre, sous la réserve de l’application des traités et autres engagements internationaux de la France. (האזרחות הצרפתית מוענקת, נרכשת או אובדת לפי ההוראות הקבועות בפרק זה, בכפוף לאמנות ולהתחייבויות הבינלאומיות של צרפת). הסעיף הזה חשוב כי הוא מזכיר שישראל וצרפת מאפשרות כפל אזרחות, והילד אינו נדרש לוותר על האזרחות הישראלית כדי להיות צרפתי. אין כאן בחירה בין הדרכונים, יש כאן שתי אזרחויות שחיות זו לצד זו, וכל אחת מוכחת במסמכים שלה.

הכלל השני שצריך להכיר הוא סעיף 20-1 לחוק האזרחי, שקובע La filiation de l’enfant n’a d’effet sur la nationalité de celui-ci que si elle est établie durant sa minorité. (לקשר המשפחתי של הילד יש השפעה על אזרחותו רק אם הוא נקבע כשהילד היה קטין). במילים מעשיות, ילד שנולד להורה צרפתי אבל הקשר המשפחתי כלפי ההורה הצרפתי הוכר לראשונה רק אחרי גיל שמונה עשרה אינו יכול לדרוש אזרחות מכוח אותו קשר. המקרה השכיח בישראל הוא הכרה באבהות שנעשתה באיחור, או תיקון של תעודת לידה ישראלית שבה שם האב לא הופיע. כל עוד ההכרה נעשתה לפני גיל שמונה עשרה, התנאי מתקיים. אחרי גיל שמונה עשרה, הדלת הזאת נסגרת, וצריך לבחון מסלולים אחרים כמו הצהרת אזרחות או התאזרחות, שאינם נושא המאמר.

סעיף 20 לחוק האזרחי מוסיף הגנה חשובה למשפחות שהשלימו מסמכים באיחור. לשונו היא L’enfant qui est français en vertu des dispositions du présent chapitre est réputé avoir été français dès sa naissance, même si l’existence des conditions requises par la loi pour l’attribution de la nationalité française n’est établie que postérieurement. (ילד שהוא צרפתי מכוח הוראות פרק זה נחשב צרפתי מיום לידתו, גם אם קיום התנאים הנדרשים בחוק להענקת האזרחות הצרפתית הוכח רק מאוחר יותר). כלומר, רישום מאוחר של הלידה או הכרה מאוחרת בקטינות אינם פוגעים בעצם הזכאות, הם רק דוחים את מועד ההוכחה. הילד נחשב צרפתי רטרואקטיבית מיום הלידה, והדבר משפיע על תוקף מסמכים ועל זכויות שנרכשו בתום לב.

הפסיקה החשובה ביותר לעניין תאריך הבדיקה היא פסק הדין של הלשכה האזרחית הראשונה של בית המשפט העליון הצרפתי, Cour de cassation, מיום 17 בנובמבר 2021, ערעור מספר 20-50.026, שפורסם בעלון הרשמי של בית המשפט. פסק הדין עסק בילדים שנולדו לפני שהאב התאזרח כצרפתי, והקשר המשפחתי כלפיו נקבע רק אחרי ההתאזרחות, כשהילדים היו קטינים. בית המשפט לערעורים סבר שהילדים צרפתים כי האב היה צרפתי ביום קביעת הקשר. בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה וקבע la nationalité du ou des parents à prendre en considération pour l’attribution de la nationalité en raison de la naissance d’un parent français est celle que ce parent avait au jour de la naissance de l’enfant, peu important sa nationalité au jour de l’établissement de la filiation (האזרחות של ההורה או ההורים שיש להביא בחשבון להענקת האזרחות מכוח לידה להורה צרפתי היא האזרחות שההורה החזיק בה ביום לידת הילד, ואין חשיבות לאזרחותו ביום קביעת הקשר המשפחתי). באותו פסק דין חזר בית המשפט על נוסחת היסוד Aux termes de ce texte, est Français l’enfant dont l’un des parents au moins est Français. (לפי לשון הסעיף, צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). ההשלכה למשפחה ישראלית חדה. אב שהתאזרח כצרפתי בשנת 2011, ילדיו שנולדו בשנים 2000 ו-2007 והוכרו על ידיו בשנת 2012 אינם צרפתים מכוח סעיף 18, כי ביום לידתם האב עדיין לא היה צרפתי. לעומת זאת, ילד שנולד אחרי מועד ההתאזרחות של ההורה, והקשר כלפיו נקבע בקטינות, הוא צרפתי מלידה. לכן השאלה הראשונה שכל הורה צריך לשאול היא באיזה תאריך בדיוק נולד הילד, ובאיזה תאריך בדיוק ההורה היה כבר צרפתי.

בדיקת הזכאות המעשית מתחילה אפוא בשלושה מסמכים. תעודת הלידה הישראלית של הילד עם שמות שני ההורים, תעודת הזהות הצרפתית או הדרכון הצרפתי של ההורה שמראה שהוא היה צרפתי ביום הלידה, ותעודת הנישואין של ההורים אם ישנה. כאשר ההורים נשואים, הקשר המשפחתי כלפי האב נובע מהנישואין, והבדיקה פשוטה. כאשר ההורים אינם נשואים, צריך מסמך הכרה באבהות או קביעת אימהות שנעשה לפני גיל שמונה עשרה. כאשר הילד נולד בישראל לאם ישראלית ולאב צרפתי שלא היו נשואים, וההכרה באבהות נעשתה רק כשהילד היה בן עשרים, התשובה כואבת אבל ברורה. אין זכאות מכוח סעיף 18, וצריך לבחון מסלול אחר. כאשר ההכרה נעשתה בגיל חמש עשרה, התנאי מתקיים, והמאבק עובר לזירת ההוכחות.

טעות נפוצה היא לחשוב שדרכון צרפתי של סבא או סבתא מספיק. הזכאות עוברת דור אחר דור רק אם כל חוליה בשרשרת החזיקה באזרחות ביום הלידה של הדור הבא. סבא צרפתי שהיגר לישראל, אב שנולד בישראל ומעולם לא הוכר כצרפתי ולא החזיק מסמך צרפתי, וילד שמבקש היום דרכון על סמך הסבא. כאן נדרשת בדיקה של כל חוליה. האם האב היה צרפתי ביום לידת הילד, ואיך מוכיחים זאת. תעודת אזרחות של הסבא אינה מוכיחה שהאב שמר על אזרחותו, במיוחד אם האב חי עשרות שנים בישראל בלי שום מסמך צרפתי. זה המקום שבו נכנסת לתמונה החזקה במעמד של צרפתי, possession d’état, שעליה נרחיב בסעיף הבא, וזה גם המקום שבו תיקים רבים נכשלים מחוסר מסמכים על דור הביניים.

היבט נוסף הוא רישום הלידה במרשם הצרפתי. ילד שנולד בישראל להורה צרפתי צריך לעבור transcription, כלומר רישום של תעודת הלידה הישראלית במרשם המרכזי של משרד החוץ הצרפתי בנאנט או בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב. הרישום הזה אינו מעניק את האזרחות, הוא מתעד אותה. אבל בלעדיו הקונסוליה מתקשה להנפיק דרכון, והמזכירות בבית המשפט מבקשת לראות שהרישום נעשה או לפחות שהוגשה בקשה. פסק דין נוסף של בית המשפט העליון, מיום 18 בינואר 2012, ערעור מספר 10-30.910, מרגיע משפחות שהשלימו רישומים באיחור. בית המשפט קבע כי la circonstance que la naissance de M. Mtala X… en 1973 et le mariage de ses parents en 1963 n’aient été transcrits qu’en 1985 et 1987 est sans incidence (העובדה שהלידה משנת 1973 והנישואין משנת 1963 נרשמו במרשם רק בשנים 1985 ו-1987 אינה משנה דבר), כל עוד המסמכים עצמם אמינים, dont la valeur probante n’est pas contestée (שערכם הראייתי אינו שנוי במחלוקת). רישום מאוחר כשלעצמו אינו פוסל את הבקשה.

B. אילו מסמכים לצרף לבקשת תעודת אזרחות צרפתית ואיך מוכיחים קשר משפחתי

תעודת האזרחות הצרפתית, certificat de nationalité française, היא המסמך היחיד שמוכיח באופן רשמי שהילד צרפתי. לא הדרכון הישן של ההורה, לא תעודת הלידה הישראלית לבדה, ולא מכתב מהקונסוליה. הסמכות להנפיק אותה נתונה לפקיד אחד בלבד. סעיף 31 לחוק האזרחי קובע Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité. (רק מנהל מזכירות בית המשפט האזרחי המחוזי מוסמך להנפיק תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם שמוכיח שהוא בעל אזרחות זו). מקום ההגשה תלוי במקום המגורים. מי שגר בצרפת פונה לבית המשפט של מקום מגוריו. מי שגר בישראל או בכל מקום אחר מחוץ לצרפת פונה לשירות האזרחות של בית המשפט בפריז. את הטופס הרשמי cerfa מספר 16237 ממלאים, חותמים ומצרפים אליו את כל הראיות, ושולחים בדואר או מגישים פיזית. האתר הרשמי service-public.fr בעמוד תעודת האזרחות הצרפתית מפרט את המסלולים לפי מקום מגורים, ואתר הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב מסביר אילו מסמכי מעמד אישי ישראליים נדרשים לאימות לפני ההגשה.

נטל ההוכחה מוטל על המבקש, וזה הכלל שחייבים להפנים לפני שמתלוננים על הסירוב. סעיף 30 לחוק האזרחי קובע La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק). ההמשך של אותו סעיף מעניק משקל מכריע לתעודה שכבר הונפקה. Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants. (ואולם, נטל זה מוטל על מי שחולק על מעמד הצרפתי של אדם המחזיק תעודת אזרחות צרפתית שהונפקה לפי סעיפים 31 ואילך). המשמעות כפולה. כל עוד אין תעודה, ההורה והילד צריכים להוכיח הכול. מרגע שיש תעודה תקפה, מי שטוען שהילד אינו צרפתי צריך להוכיח את טענתו. לכן המאמץ להשיג את התעודה הראשונה הוא ההשקעה המשתלמת ביותר בתיק.

הפסיקה מדגישה שהיפוך הנטל אינו פועל כאשר התעודה שהוצגה חסרת ערך ראייתי. בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 12 ביוני 2001, ערעור מספר 99-10.955, נדחה ערעור של מבקש שהציג תעודת אזרחות שניתנה על בסיס משפטי שגוי. בית המשפט קבע son certificat de nationalité étant dépourvu de toute valeur probante, il lui appartenait de prouver qu’il est Français (מאחר שתעודת האזרחות שלו הייתה חסרת כל ערך ראייתי, היה עליו להוכיח שהוא צרפתי). המסר למשפחה ישראלית ברור. תעודה ישנה של ההורה שניתנה בטעות או על בסיס סעיף שכבר אינו רלוונטי אינה פוטרת מהוכחה, ולפעמים היא אפילו מזיקה כי היא יוצרת ציפייה שמתנפצת. צריך לבדוק על איזה בסיס ניתנה כל תעודה ישנה, ולבנות את ההוכחה מחדש מהמסמכים המקוריים.

רשימת המסמכים המלאה משתנה לפי גיל הילד ולפי מצב ההורים, אבל השלד קבוע. תעודת לידה ישראלית מלאה של הילד עם אפוסטיל ותרגום מושבע לצרפתית, תעודות לידה של שני ההורים, תעודת הנישואין של ההורים או מסמך ההכרה באבהות, הוכחה שההורה הצרפתי היה צרפתי ביום לידת הילד, והוכחת הקשר המשפחתי בקטינות. ההוכחה שההורה היה צרפתי ביום הלידה נעשית בדרך כלל באחת משלוש דרכים. תעודת אזרחות של ההורה עצמו, דרכון צרפתי בתוקף ביום הלידה, או תעודת לידה צרפתית של ההורה בצירוף הוכחה שההורה לא איבד את אזרחותו. כאשר ההורה התאזרח בצו, décret de naturalisation, מצרפים את הצו עם תאריכו. כאשר ההורה קיבל אזרחות מכוח נישואין, מצרפים את ההצהרה ואת אישור הקבלה. הטעות השכיחה היא לצרף דרכון צרפתי שהונפק עשר שנים אחרי הלידה ולחשוב שזה מוכיח אזרחות ביום הלידה. המזכירות בודקת את התאריך המדויק, וכאן פסק הדין משנת 2021 פועל במלוא העוצמה. דרכון מאוחר אינו מוכיח דבר על יום הלידה, והבקשה נדחית מחוסר הוכחה על התאריך הקובע.

הוכחת הקשר המשפחתי דורשת תשומת לב לפרטים הישראליים. תעודת לידה ישראלית שבה מופיעים שני ההורים היא ראיה חזקה, בתנאי שהיא מתורגמת נכון ושהשמות זהים בכל המסמכים. הבדלי איות בין השם העברי לשם הלועזי, שם משפחה שהוחלף אחרי נישואין, או שם פרטי שתועתק אחרת בדרכון הצרפתי, כל אלה מעוררים חשד. כדאי לצרף תצהיר הסבר על שינויי שמות עם מסמכים תומכים. כאשר ההורים לא היו נשואים, מצרפים את מסמך ההכרה באבהות עם חותמת ועם תאריך ברור לפני גיל שמונה עשרה. כאשר ההכרה נעשתה בפני נוטריון בישראל או בבית משפט לענייני משפחה, מצרפים את המסמך המלא עם האפוסטיל. כאשר האימהות שנויה במחלוקת, למשל בלידה בפונדקאות או ברישום מאוחר, מצרפים את פסק הדין שקבע את ההורות ואת אישור הרישום במרשם הישראלי.

הנדבך השלישי הוא החזקה במעמד של צרפתי, possession d’état de Français, שמסייעת כאשר המסמכים הישנים חסרים. האתר הרשמי מסביר שכדי להוכיח החזקה כזאת צריך להגיש כל מסמך שמראה שהמבקש וההורה שלו התנהגו כצרפתים והוכרו ככאלה. בפועל מדובר בדרכונים צרפתיים ישנים, תעודות הצבעה, אישורי לימודים בבית ספר צרפתי, תעודות שירות צבאי או אזרחי, רישום בקונסוליה, ואישורים של רשויות צרפתיות שהתייחסו לאדם כצרפתי. החזקה כזאת אינה מחליפה את הקשר המשפחתי, היא מחזקת את האמינות של הטענה שהמשפחה חיה כצרפתית לאורך שנים. משפחה שבה הסבא שירת בצבא הצרפתי, האב למד בתיכון צרפתי והצביע בבחירות, והילד רשום בקונסוליה מאז לידתו, מציגה תמונה שקשה לדחות. לעומת זאת, משפחה שבה איש לא החזיק מסמך צרפתי במשך ארבעים שנה תתקשה לטעון להחזקה כזאת, ותצטרך להישען על המסמכים היבשים בלבד.

סעיף 28 לחוק האזרחי מוסיף חובה טכנית שרבים שוכחים. Mention sera portée, en marge de l’acte de naissance, des actes administratifs et des déclarations ayant pour effet l’acquisition, la perte de la nationalité française ou la réintégration dans cette nationalité. (הערה תירשם בשולי תעודת הלידה על כל מעשה מינהלי והצהרה שיש בהם כדי להקנות את האזרחות הצרפתית, לאבד אותה או להשיב את המחזיק בה אליה). אותה חובה חלה על כל הנפקה ראשונה של תעודת אזרחות. Il sera fait de même mention de toute première délivrance de certificat de nationalité française et des décisions juridictionnelles ayant trait à cette nationalité. (כך תירשם הערה על כל הנפקה ראשונה של תעודת אזרחות צרפתית ועל כל החלטה שיפוטית הנוגעת לאזרחות זו). בפועל, אחרי קבלת התעודה צריך לוודא שההערה נרשמה במרשם, כי בלעדיה הקונסוליה עלולה לדרוש הוכחות חוזרות בכל בקשת דרכון. מי שמקבל תעודה ולא דואג לרישום ההערה מגלה כעבור שנים שהמסמך אבד משמעותו המעשית.

הגשת הבקשה נעשית בטופס cerfa עם כל הצרופות, והמזכירות מנפיקה אישור קבלה, récépissé, שמציין שהתיק שלם. מרגע האישור מתחיל מרוץ של שישה חודשים שבו המזכירות חייבת להחליט. היא רשאית לבקש מסמכים משלימים ולקבוע מועד להשלמה, והיא רשאית להאריך את המועד פעמיים, כל פעם בשישה חודשים, בהודעה למבקש. אם לא התקבלה החלטה בתום המועדים, הבקשה נחשבת נדחית. סירוב מפורש חייב להימסר למבקש בכתובת שציין. הנקודה הקריטית היא שהמזכירות אינה חייבת לנמק באריכות, ולפעמים הסירוב מסתכם בנוסחה קצרה על חוסר הוכחה. לכן כבר בשלב ההגשה כדאי לבנות תיק שמדבר בעד עצמו. מכתב נלווה קצר שמסביר את שרשרת הזכאות, לוח תאריכים מסודר, ומפתח מסמכים ממוספר, כל אלה מקלים על הפקיד ומפחיתים את הסיכון לסירוב שרירותי. תיק מבולגן עם עשרות עמודים לא ממוינים מזמין בקשות השלמה אינסופיות.

II. מה עושים אחרי סירוב לתעודת אזרחות או לדרכון צרפתי לילד

A. איך מגישים ערעור על סירוב תעודת אזרחות לבית המשפט בתוך שישה חודשים

סירוב להנפיק תעודת אזרחות אינו סוף הדרך, אבל הוא פותח חלון זמן קצר שאסור להחמיץ. הכלל הרשמי, כפי שמופיע באתר service-public.fr בעמוד תעודת האזרחות, הוא שהמבקש רשאי להגיש ערעור שיפוטי, recours contentieux, לבית המשפט האזרחי המחוזי של מקום מגוריו, ולמי שגר מחוץ לצרפת לבית המשפט בפריז. הערעור חייב להיות מוגש בתוך שישה חודשים ממסירת הסירוב או מתום המועד שבו השתיקה נחשבת סירוב. ייצוג בידי עורך דין הוא חובה, והבקשה המקורית עם כל הנספחים מצורפת לכתב הערעור בצירוף החלטת הסירוב אם קיימת. מי שמחמיץ את ששת החודשים מאבד את הערעור על הסירוב, ונותר רק עם האפשרות להגיש תביעה עצמאית להכרה באזרחות, action déclaratoire, שהיא הליך כבד ויקר יותר.

הסמכות לדון בסכסוכי אזרחות נתונה לבית המשפט האזרחי הרגיל, ולא לבית המשפט המינהלי ולא לנציבות. סעיף 29 לחוק האזרחי קובע La juridiction civile de droit commun est seule compétente pour connaître des contestations sur la nationalité française ou étrangère des personnes physiques. (רק הערכאה האזרחית הרגילה מוסמכת לדון במחלוקות על אזרחותם הצרפתית או הזרה של יחידים). אותו סעיף מוסיף ששאלות אזרחות הן שאלות מקדמיות בפני כל ערכאה אחרת, Les questions de nationalité sont préjudicielles devant toute autre juridiction de l’ordre administratif ou judiciaire à l’exception des juridictions répressives comportant un jury criminel. (שאלות האזרחות הן מקדמיות בפני כל ערכאה אחרת בסדר המינהלי או השיפוטי, למעט ערכאות פליליות עם חבר מושבעים). ההשלכה המעשית היא שאם הנציבות מסרבת להנפיק תעודת שהייה בטענה שהמבקש אינו צרפתי, או אם הקונסוליה מסרבת לדרכון בטענה דומה, ההכרעה הסופית בשאלת האזרחות שייכת לבית המשפט האזרחי. אין טעם להגיש עתירה מינהלית על עצם האזרחות, צריך לתקוף את הסירוב בערכאה הנכונה.

הטענות השכיחות בסירובים למשפחות ישראליות חוזרות על עצמן. חוסר הוכחה שההורה היה צרפתי ביום הלידה, מסמכי קשר משפחתי לא מאומתים, הבדלי שמות בין המסמך הישראלי למסמך הצרפתי, תעודת לידה ישראלית ללא אפוסטיל, או תרגום לא מושבע. כל עילה כזאת ניתנת לתיקון אם מטפלים בה נכון. כאשר הסירוב נובע מתאריך, למשל אב שהתאזרח אחרי הלידה, התיקון אינו בהשלמת מסמכים אלא בשינוי העילה. צריך לבדוק אם קיימת עילת זכאות אחרת, כמו לידה בצרפת, נישואין, או החזקה ארוכת שנים, או לעבור למסלול של הצהרה. כאשר הסירוב נובע ממסמך חסר, מגישים את המסמך המשלים עם הסבר. כאשר הסירוב נובע מחשד לזיוף או לאי התאמה, מביאים אישור מהמרשם הישראלי, אישור מהארכיון של בית החולים, או חוות דעת גרפולוגית של בודק כתב יד, ואם צריך מבקשים מבית המשפט הוראה למינהל לבדוק את המסמך מול הרשויות בישראל.

פסק הדין של בית המשפט העליון מיום 9 בפברואר 2022, ערעור מספר 21-50.008, מלמד איך בתי המשפט בוחנים הוכחות לעומק ואינם מסתפקים במסמך אחד. באותו תיק נדונה טענה לשמירת אזרחות בעת עצמאות סנגל, ובית המשפט העליון ביטל החלטה שהסתמכה על דפי שירות של מלח בצי הסוחר בלי לבדוק את מרכז הקשרים המשפחתיים. הכלל שנקבע שם משמש עד היום. Le domicile, au sens du droit de la nationalité, s’entend de la résidence effective présentant un caractère stable, permanent et coïncidant avec le centre des attaches familiales et des occupations de l’intéressé. (מקום המגורים הקבוע, במובן דיני האזרחות, הוא המגורים הממשיים בעלי האופי היציב והקבוע, החופפים למרכז הקשרים המשפחתיים והעיסוקים של האדם). בית המשפט הוסיף שהערכאה חייבת לבדוק את מכלול הנסיבות, והימנעות מבדיקת הקשרים המשפחתיים בסנגל שללה את הבסיס החוקי מההחלטה. המסר לערעור של משפחה ישראלית הוא לבנות תיק הוכחות שלם. לא מסמך בודד, אלא שרשרת. תעודות לידה, תעודות נישואין, דרכונים ישנים, אישורי רישום קונסולרי, תעודות לימודים, וכל מסמך שמראה שהמשפחה חיה כצרפתית. בית המשפט בוחן את התמונה כולה, ועורך דין טוב מציג אותה בסדר כרונולוגי עם טבלת תאריכים.

הליך הערעור עצמו מתנהל בכתב עם דיון בעל פה, והתובע, ministère public, משתתף בו כצד. זה אינו הליך נגד פקיד זוטר, זוהי התדיינות מול נציג המדינה שטוען נגד האזרחות. לכן כתב הערעור צריך להכיל טיעון משפטי מלא, עם הפניות לסעיפי החוק ולפסיקה, ולא רק צרור מסמכים. הטעות השכיחה היא להגיש שוב את אותו תיק שנדחה בלי להתמודד עם נימוקי הסירוב. בית המשפט מצפה לתשובה לכל נימוק. אם המזכירות טענה שההכרה באבהות נעשתה אחרי גיל שמונה עשרה, צריך להראות תאריך מדויק אחר או לטעון לעילת זכאות חלופית. אם נטען שהמסמך הישראלי אינו מאומת, צריך לצרף אפוסטיל ותרגום מושבע ולבקש מבית המשפט לקבל את המסמך. אם נטען שההורה איבד את אזרחותו, צריך להראות שלא התקיימו תנאי האובדן, למשל שלא נרכשה אזרחות זרה מרצון עם ויתור, או שההורה שמר על קשרים עם צרפת.

לצד הערעור על הסירוב קיימת גם התביעה העצמאית להכרה באזרחות, שבה המבקש מבקש מבית המשפט להצהיר שהוא צרפתי גם בלי שעבר קודם במזכירות. ההליך הזה פתוח גם למי שוויתר על הערעור, אבל הוא ארוך יותר ודורש הוכחה מלאה מההתחלה. בפועל, כאשר ששת החודשים עדיין לא חלפו, הערעור על הסירוב הוא המסלול המהיר והזול. כאשר המועד חלף, התביעה העצמאית היא חבל ההצלה. בשני המסלולים, פסק דין שמכיר באזרחות נרשם בשולי תעודת הלידה לפי סעיף 28, וההערה הזאת היא שפותחת את הדלת לדרכון. חשוב לשמור את פסק הדין המקורי ואת אישור הרישום, כי הקונסוליה תבקש לראות אותם בכל הנפקה עתידית.

היבט דיוני נוסף הוא תפקיד הקטינות. כאשר הילד עדיין קטין, ההורים מגישים בשמו וחותמים כנציגים חוקיים. כאשר הילד בגיר, הוא מגיש בעצמו, וההורים אינם יכולים להגיש במקומו בלי ייפוי כוח. תיקים רבים של צעירים בני שמונה עשרה עד עשרים נתקעים כי ההורים ממשיכים לחתום והמזכירות דורשת את חתימת המבקש עצמו. הכלל הפשוט הוא לבדוק את גיל המבקש ביום ההגשה. קטין, ההורים חותמים. בגיר, המבקש חותם. ייפוי כוח לעורך דין נחתם בהתאם. טעות בחתימה אינה פוסלת סופית, אבל היא גורמת לעיכוב של חודשים ולבקשות השלמה מיותרות.

B. כמה זמן לוקח לקבל דרכון צרפתי לילד אחרי תעודת האזרחות ואיך מחדשים אותו

מרגע שיש תעודת אזרחות תקפה עם הערה בשולי תעודת הלידה, הדרך לדרכון קצרה בהרבה. הבקשה לדרכון ביומטרי מוגשת בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב או בנציגות אחרת לפי מקום המגורים, עם התעודה, עם תעודת הלידה הרשומה, עם תמונות עדכניות, ועם אישור המגורים של ההורה. פרטי התורים והמסמכים מתפרסמים באתר הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב ובפורטל service-public.fr בעמוד הדרכון, וכדאי לבדוק אותם סמוך למועד ההגשה כי הדרישות משתנות. הניסיון מראה שתיק שמגיע עם תעודת אזרחות מסודרת מטופל מהר, ותיק שמגיע בלי תעודה נשלח חזרה להביא אותה. לכן הסדר הנכון הוא תעודה תחילה, דרכון אחר כך, ולא להפך. מי שמנסה לדלג על התעודה מגלה שהקונסוליה מבקשת בדיוק את המסמך שחסר, והזמן שהיה נחסך מתבזבז על שני מסלולים מקבילים.

הוצאת דרכון ראשון לילד שונה מחידוש דרכון קיים. בהוצאה ראשונה הקונסוליה בודקת אזרחות מהיסוד, ולכן תעודת האזרחות היא המפתח. בחידוש של דרכון קיים הבדיקה קלה יותר, כי הדרכון הקודם כבר מעיד על אזרחות שהוכרה. אבל גם בחידוש יש מלכודות. דרכון שפג לפני שנים רבות, שינוי שם שלא דווח, או אובדן הדרכון הקודם, כל אלה מחזירים את הבדיקה לאחור. הכלל המעשי הוא לחדש לפני הפקיעה, לשמור צילום של הדרכון הקודם, ולדווח מיד על שינוי שם או על אובדן. ילד שגדל והתמונה בדרכון כבר אינה דומה לו צריך חידוש עם תמונה עדכנית, ואין להמתין לנסיעה הקרובה כדי לגלות בשדה התעופה שהמסמך אינו מתקבל. ההורים חותמים על בקשת הקטין, ושני ההורים נדרשים לאשר כאשר יש מחלוקת משמורת. במקרה של הורים גרושים, כדאי להביא את פסק הדין בעניין המשמורת ואת האישור של ההורה השני, כי הקונסוליה בודקת את הסמכות לחתום לפני שהיא מנפיקה מסמך לקטין.

משפחות שגרות בין ישראל לצרפת, ובמיוחד באזור פריז ואיל-דה-פראנס, נהנות מיתרון לוגיסטי אבל נתקלות בדרישות כפולות. היתרון הוא הגישה הישירה לבית המשפט בפריז ולשירות המרכזי של המרשם בנאנט, בלי תיווך קונסולרי. החיסרון הוא הצורך לתאם בין מסמכים ישראליים עם אפוסטיל לבין דרישות של מזכירות פריזאית שמכירה פחות את הניירת הישראלית. הפתרון הוא תיק כפול מסודר. עותק אחד בעברית עם אפוסטיל, עותק אחד מתורגם בצרפתית בידי מתרגם מושבע, וטבלת התאמה בין השמות בכל השפות. כאשר מגישים בפריז, מצרפים אישור מגורים עדכני, חשבון חשמל או חוזה שכירות, כי הסמכות המקומית נבדקת. כאשר מגישים מישראל, מצרפים אישור שהמבקש גר מחוץ לצרפת, והתיק מופנה לפריז. בשני המקרים, הערת הרישום בשולי תעודת הלידה נעשית במרשם המרכזי, וכדאי לוודא שהיא אכן נרשמה לפני שמגישים את בקשת הדרכון.

לוחות הזמנים שצריך להכיר הם שישה חודשים להחלטה על תעודת האזרחות עם אפשרות להארכה פעמיים, שישה חודשים לערעור על סירוב, כמה שבועות עד כמה חודשים להנפקת דרכון אחרי שהתעודה ביד, וכמה שבועות לחידוש שגרתי. תיק טיפוסי של ילד שנולד בישראל להורה צרפתי, עם מסמכים שלמים, מסתיים בתעודה בתוך חצי שנה ובדרכון בתוך חודשיים נוספים. תיק עם מסמכים חסרים או עם מחלוקת על תאריך ההתאזרחות נמשך שנה ויותר, במיוחד אם נדרש ערעור. לכן התכנון הנכון הוא להתחיל מוקדם, לא לחכות לנסיעה המשפחתית או לגיוס או ללימודים. מי שצריך דרכון לקיץ הבא מתחיל בסתיו, אוסף מסמכים בחורף, מגיש באביב, ומשאיר מרווח לערעור אם יידרש. דחיינות היא האויב הגדול של התיקים האלה, כי כל בקשת השלמה עוצרת את השעון וכל החמצת מועד סוגרת מסלול.

הקשר בין תעודת האזרחות לבין מסמכים אחרים של הילד חשוב להבנה. תעודת האזרחות אינה מחליפה תעודת לידה, אינה מחליפה דרכון, ואינה מעניקה תעודת שהייה, titre de séjour, כי צרפתי אינו זקוק לתעודת שהייה. היא המסמך שמאפשר להנפיק את כולם. אחרי קבלתה כדאי להנפיק מיד גם תעודת זהות צרפתית, carte nationale d’identité, לילד, כי היא מקלה על חידושי הדרכון בעתיד ומשמשת הוכחת אזרחות יומיומית. כדאי לשמור עותקים דיגיטליים של כל המסמכים, כולל התעודה, פסקי הדין, והאישורים, בשני מקומות נפרדים, כי אובדן התעודה המקורית מחייב הליך של בקשת העתק מהמזכירות שהנפיקה אותה, והליך כזה לוקח זמן. סעיף 31-1 לחוק האזרחי קובע Le siège et le ressort des tribunaux judiciaires ou des chambres de proximité compétents pour délivrer les certificats de nationalité sont fixés par décret. (מושבם ותחום שיפוטם של בתי המשפט המחוזיים או לשכות השלום המוסמכים להנפיק תעודות אזרחות נקבעים בצו). לכן את הבקשה להעתק מגישים לאותה מזכירות שהנפיקה את המקור, ולא לכל בית משפט אקראי.

נקודה אחרונה בסעיף הזה נוגעת לעלויות ולסדרי עדיפויות. בקשת תעודת האזרחות עצמה אינה כרוכה באגרה משמעותית, אבל התרגומים המושבעים, האפוסטיל, הנסיעות, ושכר טרחת עורך הדין בערעור מצטברים לסכום ניכר. ההשקעה הנכונה היא בשלב ההגשה הראשונה. תיק ראשוני מלא עם מכתב הסבר, עם טבלת תאריכים, ועם תרגומים נכונים, עולה פחות מערעור אחד. משפחות רבות חוסכות בתרגום ומגישות תרגום חובבני, נדחות, ואז משלמות על ערעור עם עורך דין חובה. החיסכון המדומה הופך להוצאה כפולה. הכלל הוא להשקיע בהגשה הראשונה כאילו אין הזדמנות שנייה, ולשמור את הערעור למקרה שבו הסירוב נובע מטעות משפטית של המזכירות ולא מחוסר במסמכים.

סיכום

ילד שנולד בישראל להורה צרפתי הוא צרפתי מלידה כאשר ההורה היה צרפתי ביום הלידה וכאשר הקשר המשפחתי נקבע בקטינות, אבל הזכאות הזאת שווה מעט בלי הוכחה מסודרת. סעיף 18 מעניק את הזכאות, סעיף 20-1 מגביל אותה לקטינות, סעיף 20 מעניק לה תוקף רטרואקטיבי, סעיף 30 מטיל את נטל ההוכחה על המבקש, סעיף 31 מפנה למזכירות בית המשפט, וסעיף 29 מפנה את המחלוקות לבית המשפט האזרחי. הפסיקה משלימה את התמונה. פסק הדין משנת 2021 קובע שהתאריך הקובע הוא יום הלידה ולא יום קביעת הקשר, פסק הדין משנת 2022 דורש בדיקה כוללת של מרכז החיים והקשרים המשפחתיים, פסק הדין משנת 2001 מזהיר שתעודה חסרת ערך אינה פוטרת מהוכחה, ופסק הדין משנת 2012 מרגיע שרישום מאוחר כשלעצמו אינו פוסל. מי שמפנים את הכללים האלה, אוסף מסמכים ישראליים עם אפוסטיל ותרגום מושבע, מסדר טבלת תאריכים, מגיש תיק שלם למזכירות, ושומר את מועד ששת החודשים לערעור, מגדיל מאוד את הסיכוי לקבל תעודת אזרחות ודרכון בלי סחבת מיותרת. התחילו באיסוף המסמכים היום, בדקו את תאריך ההתאזרחות של ההורה מול תאריך הלידה של הילד, ואל תגישו תיק חלקי. תיק שלם מלכתחילה הוא הדרך הקצרה והזולה לדרכון הצרפתי של הילד.

📄 חוזר רשמי