משרד Kohen Avocats · פריז 16
רישום גירושין ישראליים בצרפת: איך מכירים בגט או בפסק דין של בית הדין הרבני, ומה עושים אם התובע או הקונסוליה סירבו?

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

רישום גירושין ישראליים בצרפת: איך מכירים בגט או בפסק דין של בית הדין הרבני, ומה עושים אם התובע או הקונסוליה סירבו?

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

זוג שהתגרש בישראל — בין בדרך של מתן גט בבית דין רבני ובין בדרך של פסק דין של בית משפט לענייני משפחה — מגלה לעיתים רק כשהוא מבקש להינשא מחדש בצרפת, לחדש דרכון צרפתי או להסדיר את מרשם האזרחי הצרפתי שלו, שהגירושין אינם מוכרים שם אוטומטית. בין צרפת לישראל לא נכרתה אמנה דו־צדדית להכרה הדדית בפסקי דין של גירושין, ולכן חלים הכללים הכלליים של המשפט הבינלאומי הפרטי הצרפתי: exequatur (אקסקטור) הוא הליך שבו בית המשפט הצרפתי מכריז שפסק דין זר ראוי לתוקף בצרפת, ו־vérification d’opposabilité (בדיקת ישימות) היא הליך מנהלי שבו procureur de la République (התובע של הרפובליקה, נציג הפרקליטות ליד בית המשפט) בודק אם פסק דין זר עומד בתנאי ההכרה, בלי לדון מחדש בעניין עצמו.

במאמר זה, état civil (מרשם אזרחי) הוא הרישום הרשמי של לידות, נישואין וגירושין; livret de famille (פנקס משפחה) הוא המסמך הצרפתי שבו מתעדכנים נישואין, לידות וגירושין; transcription (תיעוד) היא הרשמה של מעשה או פסק דין זר ברשמים הצרפתיים; tribunal judiciaire (בית המשפט השיפוטי הכללי) הוא הערכאה האזרחית הראשונה בצרפת; certificat de nationalité française (תעודת אזרחות צרפתית, CNF) הוא המסמך שמוכיח אזרחות; ו־déclaration de nationalité (הצהרת אזרחות) היא מסלול רכישת אזרחות, למשל מכוח נישואין לבן או בת זוג צרפתיים. המונח העברי «גט» מתייחס כאן למסמך הגירושין הדתי היהודי, ובמשפט הצרפתי הוא מתואר לעיתים כמעשה או החלטה של autorité religieuse juive (רשות דתית יהודית).

המאמר בנוי בשתי שאלות: תחילה, באילו תנאים בית המשפט הצרפתי מכיר בכלל בגירושין שניתנו בישראל; ואחר כך, כיצד מעבירים את ההכרה הזאת לתוקף מעשי — במרשם האזרחי, בדרכון, בפנקס המשפחה ובתיקי אזרחות — ומה עושים כאשר הבקשה נדחית. כל הפסיקה והטקסטים המצוטטים להלן נבדקו ביום כתיבת המאמר, 5 בספטמבר 2026, מול המקורות הרשמיים: אתר בית המשפט לקסאציה הצרפתי (Cour de cassation) ואתר Légifrance, פורטל החקיקה של הרפובליקה הצרפתית.

I. באילו תנאים מכירה צרפת בגירושין שניתנו בישראל?

A. אין אמנה דו־צדדית בין צרפת לישראל: שלושת התנאים המצטברים להכרה בפסק דין זר

נקודת המוצא המשפטית היא סעיף 509 לקוד הפרוצדורה האזרחית הצרפתי (code de procédure civile), הקובע בציטוט מדויק: «Les jugements rendus par les tribunaux étrangers et les actes reçus par les officiers étrangers sont exécutoires sur le territoire de la République de la manière et dans les cas prévus par la loi.» (פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט זרים, ומעשים שנערכו על ידי פקידים זרים, הם בעלי תוקף אכיפה בשטח הרפובליקה באופן ובמקרים הקבועים בחוק.) הסעיף אינו מעניק תוקף אוטומטי: הוא מפנה לבדיקה שיפוטית או מנהלית, ומשאיר לפסיקה לעצב את התנאים כאשר אין אמנה בינלאומית.

ביחסים שבין צרפת לישראל לא קיימת אמנת הכרה הדדית בפסקי גירושין, בניגוד למצב עם אלג’יריה, מרוקו או תוניסיה. פסיקת בתי המשפט הצרפתיים חוזרת על הבחנה זו שוב ושוב: כאשר קיימת אמנה — למשל האמנה הצרפתית־תוניסאית מ־28 ביוני 1972 — היא קובעת מתי לפסק הדין הזר יש «de plein droit» (מן הדין, אוטומטית) סמכות של דבר שבוער בצרפת; כאשר אין אמנה, הבדיקה היא לפי הדין הכללי. כך, בפסק דין מ־12 ביולי 2023 (מספר 21-21.185), הבחינה הערכאה הראשונה בבית המשפט לקסאציה בין מצב שבו חלה האמנה הצרפתית־תוניסאית לבין הדין הכללי, וציינה בציטוט מדויק מתוך סעיף 15(d) לאמנה: «les décisions contentieuses et gracieuses rendues par les juridictions tunisiennes, en matière civile, n’ont de plein droit l’autorité de la chose jugée sur le territoire français que si…» (ההחלטות, השנויות במחלוקת והמוסכמות, שניתנו על ידי ערכאות תוניסאיות בעניינים אזרחיים, אינן מקבלות מן הדין סמכות של דבר שבוער בשטח הצרפתי אלא אם…). לישראלים המבקשים הכרה בגירושין בצרפת המסקנה ברורה: אין קיצור דרך אמנתי, ויש לעמוד בשלושת תנאי הדין הכללי.

שלושת התנאים נוסחו על ידי בית המשפט לקסאציה בפסק דין מכונן מ־20 בפברואר 2007, והם נחזרים בנוסח כמעט זהה בפסיקה המודרנית. בפסק דין עדכני מ־7 במאי 2025 (מספר 23-18.558), שפורסם ב־אתר בית המשפט לקסאציה, נכתב בציטוט מדויק: «Pour accorder l’exequatur, le juge français doit, en l’absence de convention internationale et en dehors du champ d’application des règlements européens, s’assurer que trois conditions sont remplies, à savoir la compétence indirecte du juge étranger, fondée sur le rattachement du litige au juge saisi, la conformité à l’ordre public international de fond et de procédure ainsi que l’absence de fraude.» (כדי להעניק אקסקטור, על השופט הצרפתי, בהיעדר אמנה בינלאומית ומחוץ לתחום התקנות האירופיות, לוודא שמתקיימים שלושה תנאים, והם: סמכות עקיפה של השופט הזר, המבוססת על קשר של הסכסוך לערכאה שנדונה בה; התאמה לסדר הציבור הבינלאומי, מהותי ודיוני כאחד; והיעדר מרמה.)

התנאי הראשון, compétence indirecte (סמכות עקיפה), נבדק מנקודת מבט צרפתית: האם לסכסוך היה קשר ממשי לערכאה הזרה שפסקה — למשל מגורים משותפים של בני הזוג בישראל בעת ההליך. כאשר בני זוג ישראלים־צרפתים חיים שנים בתל אביב ומתגרשים בבית דין רבני בישראל, התנאי מתקיים בדרך כלל בקלות. כאשר בן זוג צרפתי גר בפריז וההליך נוהל כולו בישראל שלא בידיעתו, הבדיקה מחמירה. התנאי השלישי, absence de fraude (היעדר מרמה), אינו מצומצם להתחמקות מהדין החל: באותו פסק דין מ־2025 נפסק בציטוט מדויק כי «Le contrôle de l’absence de fraude ne se limite pas à la seule fraude à la loi.» (הבקרה על היעדר מרמה אינה מוגבלת רק למרמה בדין.) בפרשה נדחתה ההכרה בפסק דין גרמני, מפני שהתברר שאחד הצדדים הסתיר ביודעין מהערכאה הזרה פיצוי שכבר ניתן בצרפת, וכך הטעה את השופט הזר — הדגמה לכך שכל התנהלות לא ישרה בהשגת פסק הדין עלולה להפיל את ההכרה.

התנאי השני, ההתאמה לסדר הציבור הבינלאומי, מתחלק לשניים: ordre public international de procédure (סדר ציבור דיוני — כבוד לזכויות ההגנה, לעקרון ההתדיינות ולהזמנת הצד השני) ו־ordre public international de fond (סדר ציבור מהותי — התוצאה עצמה). בפסק דין מ־16 בספטמבר 2020 (מספר 19-11.621), שפורסם בביטניון הרשמי של בית המשפט לקסאציה וניתן לקריאה ב־קישור הרשמי, הודגש בציטוט מדויק: «il ne saurait y avoir de contrariété avec l’ordre public international de procédure que s’il est démontré que les intérêts d’une partie ont été objectivement compromis par une violation des principes fondamentaux de la procédure.» (לא תהיה סתירה לסדר הציבור הבינלאומי הדיוני אלא אם הוכח שאינטרסים של צד נפגעו באופן אובייקטיבי עקב הפרה של עקרונות יסוד פרוצדורליים.) כלומר: לא כל אי־סדירות טכנית בהליך הישראלי פוסלת; נדרשת פגיעה ממשית, למשל בן זוג שלא הוזמן כלל להליך ולא יכול היה להשמיע את טענותיו.

B. הסדר הציבור המהותי, הגט וההלכה בדבר שוויון בגישה לגירושין

השאלה הרגישה ביותר עבור קוראים ישראליים היא שאלת הסדר הציבור המהותי: האם הכרה בגט — מנגנון שבו, על פי הדין הדתי היהודי החל בישראל על נישואין וגירושין של יהודים, הבעל הוא המוסר את הגט והאישה מקבלת אותו — אינה סותרת את עקרון השוויון בין בני הזוג, המוגן גם בסעיף 5 לפרוטוקול 7 לאמנה האירופית לזכויות אדם. הפסיקה הצרפתית נותנת תשובה מדורגת: הכרה אינה נפסלת רק משום שהדין הזר שונה מהדין הצרפתי; היא נפסלת כאשר ההחלטה הזרה מכונסת, באופן קונקרטי ובפרשה שלפנינו, עמדה שאינה ניתנת ליישוב עם עקרונות יסוד של המשפט הצרפתי.

בפסק דין מ־2 בדצמבר 2020 (מספר 18-20.691), שפורסם בביטניון הרשמי וזמין ב־אתר בית המשפט לקסאציה, נקבע בציטוט מדויק: «Une décision rendue par une juridiction étrangère qui, par application de sa loi nationale, refuse de donner effet à un contrat de mariage reçu en France, n’est pas en soi contraire à l’ordre public international français de fond et ne peut être écartée que si elle consacre de manière concrète, au cas d’espèce, une situation incompatible avec les principes du droit français considérés comme essentiels.» (החלטה שניתנה על ידי ערכאה זרה, וביישום דינה הלאומי מסרבת להכיר בחוזה נישואין שנערך בצרפת, אינה כשלעצמה סותרת את הסדר הציבור הבינלאומי הצרפתי המהותי, ואי אפשר לסלקה אלא אם היא מכונסת באופן קונקרטי, בפרשה שלפנינו, מצב שאינו תואם את עקרונות המשפט הצרפתי הנחשבים ליסודיים.) מכאן שהמבחן אינו תאורטי אלא מעשי: בית המשפט הצרפתי בוחן את פסק הדין הישראלי הספציפי, את התנהלות ההליך ואת התוצאה שחלה על אותה פרשה.

פסק הדין החשוב ביותר לעניין הגט ניתן ב־17 במרץ 2021 (מספר 20-14.506), פורסם בביטניון הרשמי, וזמין ב־אתר בית המשפט לקסאציה. בית המשפט לקסאציה קבע בציטוט מדויק: «Lorsqu’une décision de divorce a été prononcée à l’étranger en application d’une loi qui n’accorde pas à l’un des époux, en raison de son appartenance à l’un ou l’autre sexe, une égalité d’accès au divorce, sa reconnaissance ne heurte pas l’ordre public international, dès lors qu’elle est invoquée par celui des époux à l’égard duquel sont prévues les règles les moins favorables, que la procédure suivie n’a pas été entachée de fraude et que l’autre époux a pu faire valoir ses droits.» (כאשר פסק דין של גירושין ניתן בחוץ לארץ ביישום דין שאינו מעניק לאחד מבני הזוג, בשל שיוכו למין זה או אחר, שוויון בגישה לגירושין, הכרתו אינה פוגעת בסדר הציבור הבינלאומי, כל עוד הוא מופעל על ידי בן הזוג שלגביו נקבעו הכללים הפחות מועדפים, ההליך שננקט לא הושחת במרמה, ובן הזוג האחר יכול היה להשמיע את זכויותיו.) זוהי אבן היסוד: דין זר שאינו שוויוני במלואו אינו פוסל אוטומטית, אבל נדרשים שלושה איתנים מצטברים — מי שמפעיל את ההכרה הוא דווקא בן הזוג שבשלילה, אין מרמה בהליך, ולצד השני ניתנה אפשרות אמיתית להשמיע טענות.

הפסיקה מסמנת גם את הגבול מן העבר השני. בפסק דין מ־12 ביולי 2023 (מספר 21-21.185), שפורסם בביטניון וזמין ב־אתר בית המשפט לקסאציה, אושרה הכרה בגירושין תוניסאיים רק לאחר שבית המשפט וידא בציטוט מדויק שהדין החל «n’est pas assimilable à une répudiation unilatérale accordée au seul époux, puisqu’il est ouvert de manière identique à chacun des conjoints» (אינו ניתן להשוואה לדחייה חד־צדדית המוקנית לבעל בלבד, מכיוון שהוא פתוח באופן זהה לכל אחד מבני הזוג). ההיגיון שולל הכרה בגירושין חד־צדדיים גרידא, שבהם לאחד מבני הזוג בלבד נתונה הזכות להתיר את הקשר ללא הסכמה, ללא דיון וללא אפשרות של האחר להשמיע דברו. בישראל, הגט דורש מבנה דו־צדדי — מתן וקבלה — אבל יש לזכור כי בית הדין הרבני הוא המוסד השופט, ופסק דין של בית דין רבני שאושר על ידו, או פסק דין של בית משפט לענייני משפחה בישראל, עומד לבדיקת שלושת התנאים ככל פסק דין זר אחר.

בפועל, קושי אופייני בתיקים צרפתיים־ישראליים הוא לא ההלכה אלא התיעוד: פסק דין בעברית ללא תרגום מוסמך, גט ללא אישור בית הדין על סופיות ההליך, או הסכם גירושין ישראלי שאומת אך לא ניתן בו פסק דין פורמלי. ככל שהמסמך הישראלי מובא בצורה חלקה — החלטה סופית, אישור כניסה לתוקף, תרגום מושבע לצרפתית (traduction assermentée) והוכחה שהצד השני הוזמן — כך סיכויי ההכרה עולים. ולהיפך: מי שממהר להסדיר את הגט בישראל בלי לתעד שהאישה או הבעל יוצגו והשמיעו טענות, עלול למצוא את עצמו שנים אחר כך מול פרקליט צרפתי או קונסוליה הדורשים תשובות שכבר אי אפשר לשחזר.

II. איך מתעדים בפועל את הגירושין בצרפת ומה ההשלכות על האזרחות והמסמכים?

A. בדיקת הישימות אצל התובע, האקסקטור בבית המשפט השיפוטי והתיעוד במרשם האזרחי

שני מסלולים מעשיים עומדים בפני מי שגרושיו ניתנו בישראל. המסלול הראשון, המהיר יחסית, הוא בקשת בדיקת ישימות לתובע של הרפובליקה — הליך לא־תיקי (gracieux) שבו הפרקליטות בוחנת את פסק הדין הזר לאור שלושת התנאים ומנפיקה, אם מתקיימים, אישור שהפסק ניתן ליישום בצרפת. המסלול השני הוא האקסקטור הדיוני: תביעה לבית המשפט השיפוטי, שבה בן הזוג השני רשאי להתנגד ולטעון נגד אחד משלושת התנאים. הבחירה בין המסלולים תלויה במטרה: אם המטרה היא לעדכן את מרשם האזרחי הצרפתי ואת פנקס המשפחה, בדיקת הישימות המנהלית היא בדרך כלל ההתחלה; אם קיימת מחלוקת אמיתית — למשל בן זוג שמתנגד להכרה — ההליך הדיוני בלתי נמנע.

לגבי מעשים ומסמכי מרשם אזרחי שנערכו בחוץ לארץ, סעיף 47 לקוד האזרחי הצרפתי (code civil) קובע בציטוט מדויק: «Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité.» (כל מעשה מרשם אזרחי של צרפתים ושל זרים שנערך בארץ זרה ונסוח בצורות המקובלות באותה ארץ מהווה ראייה, אלא אם מעשים או מסמכים אחרים המוחזקים, נתונים חיצוניים או אלמנטים הלקוחים מן המעשה עצמו מוכיחים, אם יש צורך לאחר כל הבדיקות הדרושות, שהמעשה אינו סדיר, מזויף, או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות.) הכלל: מסמך ישראלי מקורי וסדיר הוא ראייה מן הדין, והנטל להפילו מוטל על מי שטוען נגדו.

הפסיקה מיישמת כלל זה גם לתיעוד. בפסק דין מ־18 במרץ 2020 (מספר 18-15.368), שפורסם בביטניון הרשמי וזמין ב־אתר בית המשפט לקסאציה, עסק בית המשפט בתיעוד של מעשה לידה זר ברשמים הצרפתיים וקבע שהתיעוד מתבצע כאשר המעשה הוא «probant au sens de l’article 47 du code civil» (מהווה ראייה במשמעות סעיף 47 לקוד האזרחי), כלומר סדיר, בלתי מזויף ותואם מציאות. אותו רף חל גם כאשר מבקשים לתעד פסק דין ישראלי של גירושין: פקיד מרשם האזרחי אינו רשאי לדון מחדש בצדקת הגירושין, אבל הוא רשאי — ואף חייב — לדרוש מסמך שלם, מתורגם ועקבי, ובמקרה של ספק להפנות את הבקשה לתובע לבדיקת ישימות.

מבחינה פרקטית, התיק שמוגש לבדיקת ישימות צריך לכלול: המקור או העותק המאומת של פסק הדין הישראלי או אישור הגט; אישור שההחלטה היא סופית ואינה ניתנת עוד לערעור; תרגום מושבע לצרפתית; הוכחה שהצד השני הוזמן כדין להליך; תעודת זהות ותעודת לידה עדכנית של המבקש; ובמידת הצורך, תעודת נישואין שממנה נובע הקשר למרשם הצרפתי. כאשר מדובר בצרפתי החי בישראל, ההגשה מתואמת עם הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, שעמוד המרשם האזרחי הקונסולרי שלה מפרט את אופן ההגשה; המרשם המרכזי של הצרפתים בחוץ לארץ נמצא בנאנט (service central d’état civil, מרכז שירותי המרשם האזרחי), ולעיתים התיעוד נעשה שם ולא בקונסוליה עצמה. כדאי לשמור צילום של כל פרוטוקול ההגשה, תאריכים ושמות פקידים: אם הבקשה תידחה, אלה הפרטים שעליהם יבוסס הערעור.

חשוב לא לבלבל בין דחייה מנהלית לבין פסיקה שיפוטית. אם התובע מסרב לבדיקת הישימות, ניתן לפנות לבית המשפט השיפוטי בדרך דיונית כדי לקבל פסק דין של אקסקטור או של תיקון מרשם אזרחי; ההיפך אינו אפשרי — אין לדלג על הבדיקה השיפוטית כאשר הצד השני מתנגד ומעלה טענות אמיתיות על ההליך הישראלי. בשני המסלולים, נציגות עורך דין בצרפת כמעט בלתי נמנעת בפועל: בדיקת הישימות מוגשת בצרפתית, על פי נוהלי הפרקליטות, והאקסקטור הוא הליך דיוני מן המעלה הראשונה שבו הייצוג על ידי avocat (עורך דין הרשום בלשכה בצרפת) הוא חובה בדרך כלל בבית המשפט השיפוטי.

B. ההשפעה על הצהרת האזרחות, הדרכון, פנקס המשפחה והנישואין החדשים בצרפת

ההכרה בגירושין אינה מטרה בפני עצמה: היא תנאי מקדים לשלושה צעדים מעשיים. הראשון הוא עדכון פנקס המשפחה ותעודת הנישואין הצרפתית בציון שוליים (mention en marge) של הגירושין, שבלעדיו כל ניסיון להתחתן מחדש בצרפת ייחסם על ידי פקיד מרשם האזרחי. השני הוא חידוש מסמכי זהות ודרכון בהתאם למעמד האישי החדש. השלישי, והמורכב ביותר, הוא ההשפעה על תיקי אזרחות — ובעיקר על מי שקיבל או מבקש לקבל אזרחות צרפתית מכוח הנישואין.

מי שהתאזרח בדרך של הצהרת אזרחות מכוח נישואין פועל במסלול של סעיף 21-2 לקוד האזרחי, הקובע בציטוט מדויק: «L’étranger ou apatride qui contracte mariage avec un conjoint de nationalité française peut, après un délai de quatre ans à compter du mariage, acquérir la nationalité française par déclaration à condition qu’à la date de cette déclaration la communauté de vie tant affective que matérielle n’ait pas cessé entre les époux depuis le mariage et que le conjoint français ait conservé sa nationalité.» (זר או חסר אזרחות הנישא לבן או בת זוג בעלי אזרחות צרפתית רשאי, לאחר תקופה של ארבע שנים מיום הנישואין, לרכוש את האזרחות הצרפתית בהצהרה, ובתנאי שבמועד ההצהרה לא פסקה בין בני הזוג קהילת החיים, הרגשית והחומרית כאחד, מאז הנישואין, ושבן הזוג הצרפתי שמר על אזרחותו.) מכאן שני כללים קריטיים: גירושין אחרי שהאזרחות כבר נרכשה ונרשמה אינו מבטל אותה בדרך כלל; אבל גירושין — או הפסקה ממשית של חיי המשפחה — לפני ההצהרה או במהלך בדיקתה פוסל את המסלול, ומכאן החשיבות של מועד ההכרה בגירושין בצרפת ביחס למועד ההצהרה.

בדיקת ההצהרה עצמה קפדנית. סעיף 26-3 לקוד האזרחי קובע בציטוט מדויק: «Le ministre ou le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire refuse d’enregistrer les déclarations qui ne satisfont pas aux conditions légales. Sa décision motivée est notifiée au déclarant qui peut la contester devant le tribunal judiciaire durant un délai de six mois.» (השר או מנהל שירותי הכתבות השיפוטית של בית המשפט השיפוטי מסרב לרשום הצהרות שאינן עומדות בתנאים החוקיים. החלטתו המנומקת מודיעה למצהיר, והמצהיר רשאי לערער עליה בפני בית המשפט השיפוטי בתוך שישה חודשים.) תקופת הבדיקה מוארכת לשנה בהצהרות מכוח נישואין, ובמהלכה הרשות בודקת גם את המרשם האזרחי: אם הגירושין הישראלי כבר תועד בצרפת או אם בקשת בדיקת ישימות תלויה, היא עשויה להשפיע על הערכת קהילת החיים.

מי שהתגרש בישראל ומבקש להינשא מחדש בצרפת צריך לתזמן נכון את הצעדים: קודם הכרה או בדיקת ישימות, אחר כך תיעוד בציון שוליים על תעודת הנישואין ועדכון פנקס המשפחה, ורק אז פרסום כרוזי נישואין (publication des bans) בעיירה הצרפתית או בקונסוליה. מי שקופץ לשלב השלישי בלי לסגור את הראשון מסתכן בדחייה של פקיד מרשם האזרחי בעת הרישום, ובמקרים חמורים גם בחשד לmariage blanc (נישואי נוחות) אם המסמכים אינם עקביים. לגבי הדרכון הצרפתי, כדאי לקרוא גם את הנהלים הקונסולריים של חידוש המסמכים: על המסלול הזה, ראו את המדריך שלנו על רישום נישואין ישראליים בצרפת ופנקס המשפחה, שמפרט את ההליך הקונסולרי הצמוד.

לסיום החלק המעשי, שלוש הנחיות שחוזרות בכל תיק מוצלח: ראשית, אספו את כל שרשרת המסמכים הישראליים לפני שפונים לרשות הצרפתית — פסק דין סופי, אישור תוקף, תרגום מושבע. שנית, תעדו בכתב כל שלב אצל הקונסוליה או התובע, כדי שאם תידרשו לערער תהיה לכם רשימת מועדים מדויקת. שלישית, אל תניחו שהכרה בישראל מספיקה: כל עוד שלושת התנאים לא נבדקו על ידי רשות צרפתית, הגירושין אינם קיימים לצורכי מרשם האזרחי הצרפתי, ובני הזוג נחשבים שם עדיין נשואים — עם כל ההשלכות על אזרחות, מסמכים ונישואין עתידיים.

מילה אחרונה לעניין הלוחות הזמנים: בדיקת ישימות מנהלית אצל התובע יכולה להימשך מספר חודשים, והליך אקסקטור דיוני עשוי להימשך שנה ויותר אם הצד השני מתנגד. לכן מי שמתכנן נישואין חדשים בצרפת, הצהרת אזרחות או רישום של ילד, צריך לפתוח את התיק מוקדם ככל האפשר, ולא להסתמך על הבטחות בעל פה של זמני טיפול. אם חלף זמן רב ללא תשובה, ניתן לשלוח מכתב בירור רשמי לפרקליטות או לקונסוליה, ולצרף את אישור ההגשה המקורי; תיעוד עקבי של המועדים הוא גם הבסיס לכל טענה על עיכוב בלתי סביר מצד הרשות.

סיכום

גירושין שניתנו בישראל — בין בגט ובין בפסק דין של בית משפט לענייני משפחה — מוכרים בצרפת לפי הדין הכללי, מפני שאין בין שתי המדינות אמנת הכרה הדדית. בית המשפט לקסאציה הצרפתי קבע וחזר וקבע שלושה תנאים מצטברים: סמכות עקיפה של הערכאה הישראלית, התאמה לסדר הציבור הבינלאומי המהותי והדיוני, והיעדר מרמה. ההלכה מ־2021 מאפשרת הכרה גם כאשר הדין הזר אינו שוויוני לחלוטין בגישה לגירושין, ובלבד שההכרה מופעלת על ידי בן הזוג הממוקם בשלילה, ההליך לא הושחת במרמה, והצד השני יכול היה להשמיע את טענותיו. המסלול המעשי עובר דרך בדיקת ישימות אצל התובע או אקסקטור דיוני בבית המשפט השיפוטי, ומשפיע ישירות על תיעוד במרשם האזרחי, על פנקס המשפחה, על האפשרות להינשא מחדש בצרפת ועל תיקי הצהרת אזרחות מכוח נישואין. תיק מסודר, מתורגם ומתועד הוא ההבדל בין הכרה חלקה לבין שנים של תקיעות מנהלית.

📄 חוזר רשמי