משרד Kohen Avocats · פריז 16
ירושה בצרפת של אזרח ישראלי: דירה בפריז, מס ירושה, צוואה וערעור – מדריך מלא 2026

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

ירושה בצרפת של אזרח ישראלי: דירה בפריז, מס ירושה, צוואה וערעור – מדריך מלא 2026

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

הטלפון מגיע בדרך כלל בלילה: אב שנפטר בישראל והותיר אחריו דירה קטנה בפריז, אם שנפטרה בצרפת וילדיה גרים בתל אביב ובירושלים, או סב שהלך לעולמו והותיר חשבון בנק ונכס שמעולם לא דובר עליהם בגלוי. בתוך האבל נכנס לחץ נוסף, ביורוקרטי ויקר: נוטריון (notaire, עורך דין ציבורי צרפתי המטפל בירושות ובעסקאות מקרקעין) בפריז מבקש מסמכים בעברית, הבנק בצרפת מקפיא את החשבון, ורשות המסים הצרפתית שולחת דרישות עם מועדים קצרים. משפחות ישראליות רבות מגלות בשלב הזה שירושה צרפתית מתנהלת לפי כללים שונים לגמרי מאלה המוכרים בישראל: בצרפת הילדים זכאים לחלק מוגן שאי אפשר לשלול בצוואה, מס הירושה מוטל גם על נכס בודד בפריז גם כשהמנוח והיורשים תושבי ישראל, ובית המשפט המוסמך נקבע לפי מקום המגורים האחרון של המנוח ולא לפי מקום הנכס.

המדריך הזה נכתב בדיוק למצב הזה: יורשים ישראלים המתמודדים עם ירושה שנפתחה בצרפת או כוללת נכס בצרפת. הוא מסביר, שלב אחרי שלב, למי פונים קודם, איך מוכיחים מעמד של יורש מול נוטריון צרפתי, מתי צו ירושה ישראלי מספיק ומתי צריך הליך נוסף בצרפת, כמה מס ירושה צפוי ואילו הקלות קיימות, איך מגנים על החלק המוגן של הילדים, ואיך מערערים על החלטה שגויה של רשות או של בית משפט. כל כלל משפטי במדריך נשען על סעיף חוק או פסק דין שנבדקו ביום הפרסום מול Légifrance, המאגר הרשמי של החוק הצרפתי, או מול מאגר הפסיקה הרשמי, עם ציטוט מדויק של הנוסח הצרפתי ותרגום לעברית. המונחים הצרפתיים מוסברים בהופעתם הראשונה, כדי שתוכלו לקרוא כל מכתב מהנוטריון או מבית המשפט ולהבין מה דורשים מכם.

I. אזרח ישראלי נפטר והותיר דירה בצרפת – למי פונים קודם: נוטריון, תעודת פטירה וצו ירושה

A. איך מוכיחים שאתם היורשים: תעודת פטירה מתורגמת, צו ירושה ישראלי ואקט נוטוריוני

הכלל הראשון שצריך להכיר הוא היכן ומתי נפתחת הירושה. סעיף 720 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil) קובע: “Les successions s’ouvrent par la mort, au dernier domicile du défunt.” (הירושות נפתחות במוות, במקום מגוריו האחרונים של המנוח). המשמעות המעשית פשוטה: מותו של אדם פותח אוטומטית את הירושה, והמקום שבו גר לפני מותו קובע איזו מערכת חוקים מובילה את הטיפול. כשהמנוח גר בישראל, הירושה נפתחת בישראל, אבל הנכס הצרפתי עדיין כפוף לכללים צרפתיים בכל הנוגע למס, לרישום הבעלות ולחלק המוגן של הילדים, כפי שיוסבר בהמשך. הקישור הרשמי לסעיף: סעיף 720 לחוק האזרחי.

השלב הראשון בפועל הוא לפנות לנוטריון בצרפת, בסמוך למקום הנכס. הנוטריון הוא הדמות המרכזית בירושה צרפתית: הוא מאתר את היורשים, בודק צוואות במרשם הצוואות המרכזי, עורך את המסמך הקובע מיהם היורשים, מגיש את הצהרת הירושה לרשויות המס ומעביר את הבעלות בנכס על שם היורשים. בלי נוטריון אי אפשר למכור דירה שהתקבלה בירושה בצרפת, אי אפשר לשחרר כספים מחשבון בנק צרפתי של המנוח, ואי אפשר להשלים את תשלום מס הירושה. לכן, עוד לפני ששואלים שאלות על מס או על סכסוכים משפחתיים, ממנים נוטריון ושולחים לו את המסמכים הבסיסיים.

המסמך המרכזי שהנוטריון עורך נקרא אקט נוטוריוני (acte de notoriété, תעודה נוטוריונית הקובעת מיהם יורשי המנוח ומה חלקו של כל אחד). החוק הצרפתי מקל במכוון על הוכחת מעמד היורש: סעיף 730 לחוק האזרחי קובע “La preuve de la qualité d’héritier s’établit par tous moyens.” (הוכחת מעמד היורש נעשית בכל האמצעים). הקישור הרשמי: סעיף 730 לחוק האזרחי. בית המשפט לערעורים של פריז חזר על העיקרון הזה ואף הדגיש אותו במילים “La preuve de la qualité d’héritier est libre.” (הוכחת מעמד היורש חופשית), בפסק דין מיום 20 באפריל 2022, תיק 21/22293, העוסק בדיוק במחלוקת על תוקפו של אקט נוטוריוני שהוגש בתיק ירושה: CA Paris, 20 avril 2022, n° 21/22293. המשמעות למשפחה ישראלית: אין מסמך יחיד ובלעדי שמוכיח שאתם יורשים, וכל ראיה קבילה, אבל בפועל הנוטריון והבנק ידרשו תיק מסמכים מסודר, וככל שהתיק חזק יותר כך ההליך מהיר וזול יותר.

סעיף 730-1 לחוק האזרחי מפרט מה חייב האקט הנוטוריוני לכלול, וכדאי להכיר את הדרישות כדי לבדוק שהנוטריון שלכם עובד נכון: “La preuve de la qualité d’héritier peut résulter d’un acte de notoriété dressé par un notaire, à la demande d’un ou plusieurs ayants droit.” (הוכחת מעמד היורש יכולה לנבוע מאקט נוטוריוני הערוך בידי נוטריון, לבקשת אחד או כמה מהזכאים). הקישור הרשמי: סעיף 730-1 לחוק האזרחי. אותו סעיף ממשיך ודורש שהאקט יציין את תעודת הפטירה של המנוח, יפרט את המסמכים שהוצגו כגון תעודות מממרשם האוכלוסין (actes de l’état civil, תעודות לידה, נישואין ופטירה) ומסמכים על מתנות וצוואות העשויות להשפיע על חלוקת הירושה, ויכלול הצהרה חתומה של המבקשים שהם זכאים לרשת את כל הירושה או חלקה. כלומר, האקט הנוטוריוני אינו טופס ריק: הוא שרשרת של מסמכים, וכל חוליה חסרה עלולה לעכב את שחרור הכספים או את מכירת הדירה.

בפועל, התיק שמשפחה ישראלית צריכה להכין כולל חמישה מרכיבים. ראשית, תעודת פטירה ישראלית עם אפוסטיל (apostille, חותמת אימות בינלאומית לפי אמנת האג, שישראל וצרפת חתומות עליה) ותרגום מושבע לצרפתית (traduction assermentée, תרגום בידי מתרגם מושבע המוכר בידי בתי המשפט בצרפת). שנית, תעודות המעידות על הקשר המשפחתי: תעודות לידה, תעודת נישואין של המנוח, ולעיתים תמצית רישום ממרשם האוכלוסין. שלישית, צו ירושה או צו קיום צוואה שניתן בישראל, גם הוא עם אפוסטיל ותרגום מושבע. רביעית, כל צוואה שהמנוח ערך, בישראל או בצרפת. חמישית, מסמכי הנכס: שטר הבעלות (titre de propriété), דפי חשבון הבנק הצרפתי, וכל מסמך על הלוואה או שעבוד הרובצים על הנכס. ככלל, נוטריון צרפתי מקבל צו ירושה ישראלי כראיה במסגרת החופש ההוכחתי שתואר לעיל, אבל אם מתעוררת מחלוקת בין יורשים או אם גוף צרפתי מסרב להכיר בצו הזר, ייתכן שיידרש הליך של הכרה בצו הזר בצרפת (exequatur, הליך שבו בית משפט צרפתי נותן תוקף ביצועי להחלטה זרה) לפני בית המשפט השיפוטי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי הכללי בצרפת). לכן מומלץ להציג לנוטריון את הצו הישראלי מוקדם ככל האפשר ולשאול אותו במפורש אם הוא רואה בו מסמך מספיק או מבקש השלמות.

אזהרה חשובה עולה מפסק דין נוסף של בית המשפט לערעורים של פריז, מיום 24 באפריל 2024, תיק 23/15881: CA Paris, 24 avril 2024, n° 23/15881. באותו תיק אחד היורשים הגיש מסמכים זרים רבים כדי להוכיח שהוא יורש, ובית המשפט קבע: “Les pièces procédurales versées aux débats par M. [L] [T] n’établissent pas sa qualité d’héritier de [N] [T].” (המסמכים שהגיש מר ל. ט. לדיון אינם מוכיחים את מעמדו כיורש של נ. ט.). המסר ברור: לא כמות המסמכים קובעת אלא התאמתם המדויקת לירושה הנדונה. מסמכים הנוגעים לירושה אחרת, תרגומים חלקיים או תעודות שאינן מתייחסות במישרין למנוח לא ישכנעו לא את הנוטריון ולא את בית המשפט. לפני ששולחים חבילת מסמכים, מוודאים שכל מסמך מתייחס למנוח הנכון, לתאריכים הנכונים ולקשר המשפחתי הנטען.

נקודה מיוחדת למשפחות שבהן אחד היורשים טוען שהוא אזרח צרפתי, למשל ילד שנולד בצרפת או נכד לאזרח צרפתי: מעמד האזרחות משפיע על הטיפול בתיק, ולעיתים גם על הזכויות, ולכן יש להוכיח אותו במסמך ייעודי. סעיף 30 לחוק האזרחי קובע: “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause.” (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק). הקישור הרשמי: סעיף 30 לחוק האזרחי. המסמך המתאים הוא תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française, תעודה רשמית המעידה על אזרחותו הצרפתית של אדם), וסעיף 31 קובע: “Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité.” (מנהל שירותי המזכירות השיפוטית של בית המשפט השיפוטי הוא היחיד המוסמך להנפיק תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם המוכיח שהוא בעל אזרחות זו). הקישור הרשמי: סעיף 31 לחוק האזרחי. אם אחד היורשים מחזיק תעודה כזו, מצרפים אותה לתיק הנוטריון; אם בקשתו לתעודה נדחתה, הערעור מתנהל לפני בית המשפט השיפוטי, ורצוי לטפל בו במקביל לתיק הירושה כדי לא לעכב את חלוקת הנכסים. על הליך תעודת האזרחות והערעור על סירוב הרחבנו במדריך הייעודי: הוצאת דרכון צרפתי ראשון ותעודת אזרחות לישראלים.

B. איפה נפתחת הירושה ואיזה בית משפט מוסמך: מקום המגורים האחרון ותקנת הירושה האירופית

כאשר המנוח גר בישראל וכל היורשים גרים בישראל, עולה מיד השאלה מדוע בכלל צריך בית משפט צרפתי. התשובה נמצאת בתקנת הירושה האירופית (règlement (UE) n° 650/2012, תקנת האיחוד האירופי המסדירה סמכות שיפוט ודין חל בירושות בינלאומיות). הכלל הבסיסי שלה פשוט: את הירושה כולה מובילה מדינת מקום המגורים הרגיל האחרון של המנוח (résidence habituelle, המקום שבו האדם גר בפועל ובאופן יציב, לאו דווקא לפי אזרחותו או כתובתו הרשמית). אם המנוח גר דרך קבע בישראל, בתי המשפט בישראל הם המובילים את הירושה. אבל התקנה שומרת סמכות שיורית (compétence subsidiaire, סמכות משלימה של בית משפט שאינו המוביל) לבתי המשפט של המדינה שבה נמצא נכס מהירושה, בתנאים מסוימים, כדי שלא ייווצר נכס תקוע בלי שופט.

פסק הדין של בית המשפט לערעורים של פריז מיום 24 באפריל 2024, תיק 23/15881, מדגים בדיוק את המנגנון הזה, ולכן הוא כה חשוב למשפחות ישראליות. באותו תיק המנוחה עזבה את צרפת וחזרה לגור באלג’יריה, ובית המשפט אישר את קביעת הערכאה הראשונה: “c’est à juste titre que celui-ci a retenu que les juridictions françaises ne sont pas compétentes en application de l’article 4 du règlement de l’Union.” (בצדק קבע השופט הראשון שבתי המשפט הצרפתיים אינם מוסמכים מכוח סעיף 4 לתקנת האיחוד). כלומר, מכיוון שמקום המגורים הרגיל האחרון לא היה בצרפת, צרפת אינה מובילה את הירושה. הקישור לפסק הדין: CA Paris, 24 avril 2024, n° 23/15881.

באותו פסק דין נדחתה גם הטענה לסמכות משלימה: לאחר שנקבע שהמנוחה לא התגוררה בצרפת בחמש השנים שקדמו לפנייה לבית המשפט השיפוטי של פריז, ולכן לא ניתן לבסס סמכות משלימה מכוח סעיף 10.1 לתקנה האירופית. הלקח המעשי כפול. ראשית, מקום המגורים נקבע לפי עובדות החיים האמיתיות: באותו תיק בית המשפט העדיף תעודת עזיבה רשמית משנת 2008 על פני דפי מס מאוחרים, וקבע שהקשר העמוק והיציב ביותר של המנוחה היה עם אלג’יריה, אף שהיא ביקרה בקביעות בצרפת לצורך טיפולים רפואיים וביקורי ילדים. שנית, כשמנוח ישראלי גר דרך קבע בישראל, אל תניחו אוטומטית שבית המשפט בפריז ידון בכל הירושה: הוא ידון בנכס הצרפתי, ולעיתים רק בו, בעוד שאר הירושה תתנהל בישראל. חלוקת עבודה כזו בין שתי מדינות מחייבת תיאום בין עורך הדין בישראל לבין הנוטריון או עורך הדין בצרפת, כדי שהצהרות בשתי המדינות לא יסתרו זו את זו.

שאלה מעשית נוספת היא רישום הפטירה עצמה. כאשר אזרח צרפתי נפטר בישראל, פטירתו נרשמת במרשם האוכלוסין הצרפתי בהליך של תעתיק (transcription, העתקת תעודת הפטירה הזרה למרשם הצרפתי), המטופל בשירות המרכזי למרשם אזרחי בנאנט (Service central d’état civil de Nantes, הגוף המרכזי האחראי על תעודות מרשם של צרפתים בחו”ל). כאשר המנוח אינו אזרח צרפתי, אין חובת תעתיק, והנוטריון מסתפק בתעודת הפטירה הישראלית עם אפוסטיל ותרגום מושבע. על רישום נישואין ישראליים במרשם הצרפתי, הליך דומה החשוב כשהיורש הוא בן זוג, הרחבנו במדריך הייעודי: רישום נישואין ישראליים בצרפת ופנקס משפחה. מידע כללי ועדכני על הליכי מרשם וירושה ניתן למצוא באתר השירות הציבורי הרשמי service-public.fr, ובאתר שגרירות צרפת בישראל ניתן למצוא את פרטי הקונסוליה הכללית בתל אביב לקביעת תורים למסמכים.

כאשר בין היורשים מתגלעת מחלוקת, למשל על תוקף צוואה, על גובה החלקים או על מכירת הדירה, הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט השיפוטי שבתחומו נפתחה הירושה או נמצא הנכס, ובפריז מדובר בבית המשפט השיפוטי של פריז (tribunal judiciaire de Paris). על החלטה של בית משפט ניתן לערער לבית המשפט לערעורים (cour d’appel), כפי שנעשה בשני פסקי הדין המצוטטים במדריך זה, ומשם, בשאלות משפטיות עקרוניות, לבית המשפט העליון האזרחי (Cour de cassation). חשוב לדעת: מועדי הערעור בצרפת קצרים, בדרך כלל חודש ימים מיום המצאת ההחלטה, ולכן כל החלטה שיפוטית או מנהלית שמתקבלת בתיק יש להעביר מיד לעורך דין כדי לבדוק ערעור. עיכוב של שבועות עלול לסגור את שערי הערעור לצמיתות.

II. כמה מס משלמים על דירה בפריז שיורשים מישראל ואיך שומרים על חלק הילדים

A. מס ירושה בצרפת כשהמנוח או היורש תושב ישראל: מתי צרפת גובה מס ואילו הקלות קיימות

הטעות הנפוצה ביותר של משפחות ישראליות היא לחשוב שאם המנוח והיורשים כולם תושבי ישראל, צרפת אינה גובה מס. הדין הצרפתי קובע אחרת: מס מעבר בירושה (droits de mutation à titre gratuit, מס המוטל על העברת נכסים במתנה או בירושה) חל על נכסים הנמצאים בצרפת גם כשהמנוח לא היה תושב מס בצרפת. סעיף 750 ter לחוק המסים הכללי (Code général des impôts) קובע במפורש: “Les biens meubles et immeubles, que ces derniers soient possédés directement ou indirectement, situés en France, et notamment les fonds publics français, parts d’intérêts, biens ou droits composant un trust défini à l’ article 792-0 bis et produits qui y sont capitalisés, créances et valeurs mobilières françaises, lorsque le donateur ou le défunt n’a pas son domicile fiscal en France au sens de l’article précité.” (נכסים מטלטלין ומקרקעין, בין המוחזקים במישרין ובין בעקיפין, הנמצאים בצרפת, ובכלל זה ניירות ערך ציבוריים צרפתיים, זכויות השתתפות, נכסים או זכויות המרכיבים נאמנות כהגדרתה בסעיף 792-0 bis והפירות המהוונים בה, חובות וניירות ערך צרפתיים, כאשר התורם או המנוח לא היה בעל מען פיסקלי בצרפת כמשמעותו בסעיף האמור). הקישור הרשמי: סעיף 750 ter לחוק המסים הכללי. התרגום לעברית: דירה בפריז, חשבון בנק צרפתי או מניות של חברה צרפתית חייבים במס ירושה צרפתי גם אם המנוח גר כל חייו בישראל.

שימו לב במיוחד למילים “בעקיפין”: אותו סעיף קובע שנכס הנמצא בבעלות חברה או גוף שהמנוח החזיק בו, לבד או עם משפחתו, יותר ממחצית הזכויות, נחשב כמוחזק בעקיפין וחייב במס באופן יחסי. משפחות המחזיקות דירה בפריז דרך חברה אזרחית מקרקעין (SCI, société civile immobilière, חברה צרפתית נפוצה להחזקת נדל”ן משפחתי) אינן פטורות ממס: שווי הדירה מחושב באופן יחסי לחלק החברה בנכס. זוהי נקודה שרואי חשבון בישראל שאינם מכירים את הדין הצרפתי מחמיצים לעיתים, והתוצאה היא הצהרה חסרה וקנסות.

לצד החיוב קיימות הקלות משמעותיות, והחשובה בהן היא הניכוי האישי (abattement, סכום הפטור ממס הנגרע מחלקו של כל יורש לפני חישוב המס). סעיף 779 לחוק המסים הכללי קובע: “il est effectué un abattement de 100 000 € sur la part de chacun des ascendants et sur la part de chacun des enfants vivants ou représentés par suite de prédécès ou de renonciation.” (יינתן ניכוי של 100,000 אירו על חלקו של כל הורה ועל חלקו של כל ילד חי או מיוצג עקב פטירה מוקדמת או ויתור). הקישור הרשמי: סעיף 779 לחוק המסים הכללי. התרגום לעברית: כל ילד היורש מהורה זכאי לפטור של 100,000 אירו על חלקו לפני שמחשבים מס, והפטור מתחלק בין נכדי המנוח אם הילד נפטר לפניו או ויתר על הירושה. אותו סעיף מעניק ניכוי של 15,932 אירו לאחים ולאחיות, וניכויים נוספים לקרובים אחרים, כך שכל חישוב מס מתחיל במיפוי מדויק של דרגת הקרבה של כל יורש. מעבר לניכויים, בן או בת הזוג של המנוח פטורים לחלוטין ממס ירושה בדין הצרפתי, נקודה מהותית כשהיורשת היא אלמנה המתגוררת בישראל.

המועדים להגשת הצהרת הירושה (déclaration de succession, הדיווח לרשויות המס המפרט את הנכסים, החובות ואת המס לתשלום) אינם ניתנים לדחייה קלה. סעיף 641 לחוק המסים הכללי קובע: “Les délais pour l’enregistrement des déclarations que les héritiers, donataires ou légataires ont à souscrire des biens à eux échus ou transmis par décès sont : De six mois, à compter du jour du décès, lorsque celui dont on recueille la succession est décédé en France métropolitaine; D’une année, dans tous les autres cas.” (המועדים לרישום ההצהרות שעל היורשים, מקבלי המתנות או הזוכים בצוואה להגיש על הנכסים שהגיעו אליהם או הועברו אליהם עקב מוות הם: שישה חודשים מיום המוות, כאשר מי שירושתו מתקבלת נפטר בצרפת המטרופולינית; שנה אחת, בכל המקרים האחרים). הקישור הרשמי: סעיף 641 לחוק המסים הכללי. התרגום לעברית: כשאזרח ישראלי נפטר בישראל, ליורשים יש שנה אחת מיום המוות להגיש את ההצהרה בצרפת. איחור גורר ריביות וקנסות, ולכן הנוטריון פותח את תיק המס מיד עם קבלת המסמכים, גם אם חלוקת הנכסים עצמה תארך זמן רב יותר. בפועל, איסוף המסמכים מישראל, תרגומם ואימותם אורך חודשים, ולכן אין להמתין: פונים לנוטריון בשבועות הראשונים ומגישים לו כל מסמך מיד עם קבלתו.

שאלת כפל המס, בישראל ובצרפת, אינה מקבלת במדריך זה תשובה מספרית, כי התשובה תלויה בנסיבות: מקום המגורים הפיסקלי של כל יורש, סוג הנכס, קיומה של אמנת מס רלוונטית והדין הישראלי החל על היורש. הכלל הבטוח היחיד הוא שצרפת גובה את המס על הנכס הצרפתי בלי קשר למס המשולם בישראל, ושהנוטריון הצרפתי ורואה החשבון הישראלי חייבים לעבוד בתיאום כדי למנוע תשלום כפול או דיווח סותר. דרשו משניהם אישור בכתב על אופן הדיווח בכל מדינה לפני שמגישים הצהרה באחת מהן.

B. החוק הצרפתי שומר לילדים חלק מוגן: רזרבה, צוואה נכונה וערעור על קיפוח

ההבדל הגדול ביותר בין דיני הירושה בישראל לדין הצרפתי הוא החלק המוגן של הילדים (réserve héréditaire, חלק מהירושה שהחוק שומר לילדי המנוח, או לבן הזוג בהיעדר ילדים, ואי אפשר לשלול אותו בצוואה או במתנה). סעיף 913 לחוק האזרחי קובע את השיעורים: “Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant ; le tiers, s’il laisse deux enfants ; le quart, s’il en laisse trois ou un plus grand nombre.” (מתנות, בין במעשים בין חיים ובין בצוואה, לא יוכלו לעלות על מחצית נכסי המצווה, אם לא הותיר במותו אלא ילד אחד; על השליש, אם הותיר שני ילדים; על הרביע, אם הותיר שלושה ילדים או יותר). הקישור הרשמי: סעיף 913 לחוק האזרחי. התרגום לעברית: הורה לילד אחד יכול לחלק בצוואה רק מחצית מנכסיו; הורה לשני ילדים רק שליש; הורה לשלושה ילדים ומעלה רק רבע. היתרה שמורה לילדים, וכל הוראת צוואה או מתנה החורגת מהמותר ניתנת לביטול.

אותו סעיף 913 כולל תיקון חשוב במיוחד למשפחות בינלאומיות, שנחקק כדי להגן על ילדים מפני דינים זרים שאינם מכירים בחלק מוגן: ילד שנושל מצוואה הכפופה לדין זר שאינו מגן עליו יכול להיפרע מהנכסים בצרפת עד גובה החלק המוגן, אבל רק אם המנוח או הילד אזרחי איחוד אירופי או תושביו. הזהירות המתבקשת למשפחה ישראלית טהורה, שבה איש אינו אזרח האיחוד ואיש אינו גר בו, היא שהמנגנון הזה עלול לא לחול, ולכן ההגנה על הילדים חייבת להיבנות מראש, בצוואה נכונה ובתכנון, ולא בדיעבד בהסתמכות על סעיף שלא בטוח שחל.

המסקנה המעשית היא שצוואה היא כלי חובה, לא מותרות. צוואה הנערכת לפי הדין הישראלי בלבד עלולה להתגלות כבלתי מספקת בצרפת: היא עלולה לחרוג מהחלק הפנוי (quotité disponible, החלק מהירושה שהמצווה רשאי לחלק בחופשיות), להתעלם מהחלק המוגן, או להיות כתובה בצורה שבית משפט צרפתי יפרש אחרת. צוואה טובה למשפחה עם נכס בצרפת נכתבת בתיאום בין עורך דין ישראלי לבין נוטריון או עורך דין צרפתי, קובעת במפורש איזה דין יחול על הירושה ככל שהדבר מותר, מחלקת רק את החלק הפנוי, ומופקדת במרשם הצוואות כדי שהנוטריון יאתר אותה אחרי הפטירה. מי שכבר ירש ומגלה שהמנוח חילק במתנות או בצוואה יותר מהמותר רשאי לתבוע השבה (action en réduction, תביעה להקטנת מתנות וצוואות החורגות מהחלק הפנוי) לפני בית המשפט השיפוטי, והמועדים לכך מתיישנים, ולכן אין להמתין.

כאשר היורשים אינם מסכימים ביניהם, החוק הצרפתי אינו כופה על איש להישאר שותף בנכס בניגוד לרצונו. סעיף 815 לחוק האזרחי קובע: “Nul ne peut être contraint à demeurer dans l’indivision et le partage peut toujours être provoqué, à moins qu’il n’y ait été sursis par jugement ou convention.” (איש אינו יכול להיאלץ להישאר בשיתוף, וחלוקה תמיד ניתנת ליזום, אלא אם נדחתה בפסק דין או בהסכם). הקישור הרשמי: סעיף 815 לחוק האזרחי. התרגום לעברית: כל יורש רשאי בכל עת לדרוש את חלוקת הירושה (partage, חלוקת נכסי העיזבון בין היורשים) ולצאת מהשיתוף (indivision, מצב שבו כמה יורשים מחזיקים יחד בנכסי הירושה שטרם חולקו), אלא אם בית משפט או הסכם קבעו דחייה. בפועל, אח המתגורר בדירה בפריז אינו יכול למנוע מאחיו הגר בישראל לדרוש מכירה וחלוקת התמורה, ואם אין הסכמה, בית המשפט מורה על החלוקה, ממנה נוטריון לבצעה ומכריע במחלוקות על השווי. שני פסקי הדין המצוטטים במדריך זה, CA Paris, 24 avril 2024, n° 23/15881 וCA Paris, 20 avril 2022, n° 21/22293, נולדו שניהם ממחלוקות חלוקה כאלה בין יורשים, והם מלמדים שסכסוך חלוקה המתנהל נכון מסתיים בהחלטה שיפוטית ברורה, אבל סכסוך המתנהל בלי מסמכים מדויקים מסתיים בדחיית הטענות ובהוצאות.

לבסוף, מול כל החלטה שגויה, מנהלית או שיפוטית, עומדת זכות הערעור (recours, פנייה לערכאה גבוהה יותר לביטול או לתיקון החלטה). על שומת מס ניתן להשיג לפני רשויות המס ואחר כך לפני בית המשפט; על סירוב של בנק או של גוף לשחרר נכסים ניתן לפנות לבית המשפט; ועל פסק דין של בית המשפט השיפוטי ניתן לערער לבית המשפט לערעורים. בכל מסלול המועדים קצרים והנימוקים חייבים להיות משפטיים ומדויקים, ולכן הכלל החשוב ביותר במדריך כולו הוא: לא מחכים. כל מכתב, כל שומה וכל החלטה מועברים מיד לטיפול משפטי, כי זמן שחולף הוא לעיתים זכות שפוקעת.

סיכום

ירושה צרפתית של משפחה ישראלית אינה גזירת גורל אלא הליך הניתן לניהול, בתנאי שפועלים בסדר הנכון. בחודשים הראשונים ממנים נוטריון בצרפת, אוספים תעודת פטירה עם אפוסטיל ותרגום מושבע, צו ירושה ישראלי, תעודות משפחה ומסמכי נכס, ובודקים שהאקט הנוטוריוני מתייחס בדיוק למנוח ולירושה הנדונים. במקביל מבררים היכן היה מקום המגורים הרגיל האחרון של המנוח, כי הוא קובע מי מוביל את הירושה ואיזה בית משפט מוסמך, ומוודאים שכל יורש הטוען לאזרחות צרפתית מחזיק תעודת אזרחות תקפה. בתוך שנה מיום המוות מגישים את הצהרת הירושה בצרפת ומשלמים את מס הירושה על הנכס הצרפתי, אחרי ניכוי הפטורים האישיים, ובראשם 100,000 אירו לכל ילד. את החלק המוגן של הילדים בונים מראש בצוואה מתואמת בין ישראל לצרפת, ואם התעוררה מחלוקת, דורשים חלוקה בלי להישאר שותפים בעל כורחם, ומערערים מיד על כל החלטה שגויה. מי שפועל כך הופך תיק זר ומאיים לסדרה של משימות סגורות, ומגן בו זמנית על הזיכרון של המנוח ועל העתיד הכלכלי של ילדיו.

📄 חוזר רשמי