משרד Kohen Avocats · פריז 16
אימוץ בישראל ואזרחות צרפתית לילד: אימוץ מלא מול אימוץ פשוט, תעתיק, תעודת אזרחות וערעור על סירוב (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

אימוץ בישראל ואזרחות צרפתית לילד: אימוץ מלא מול אימוץ פשוט, תעתיק, תעודת אזרחות וערעור על סירוב (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

זוג ישראלי שמתגורר בתל אביב אימץ ילד בישראל, ולאחד מבני הזוג יש גם אזרחות צרפתית. השאלה הראשונה שהם שואלים היא האם הילד נחשב אזרח צרפתי מרגע האימוץ, האם צריך להוציא לו דרכון צרפתי בקונסוליה, ומה קורה אם הרשויות בצרפת מסרבות לרשום אותו. התשובה תלויה בסוג האימוץ שנפסק בישראל, וההבדל בין שני המסלולים דרמטי: מסלול אחד מעניק אזרחות צרפתית באופן אוטומטי מיום הלידה, והמסלול השני אינו מעניק אזרחות כלל ודורש הליך הצהרה נפרד עם תנאים מצטברים ומועדים שחשוב להכיר מראש. בתי המשפט בצרפת דנו בשנים האחרונות כמה פעמים בשאלה איך פסק אימוץ שניתן מחוץ לצרפת נקלט לתוך המשפט הצרפתי, מתי צריך הליך של מתן תוקף לפסק זר ומתי הרישום נעשה ישירות, ובאיזה יום בדיוק בודקים את אזרחות ההורה המאמץ. המאמר הזה מסביר בשפה פשוטה, צעד אחר צעד, איך אימוץ שנפסק בישראל משפיע על אזרחות צרפתית של הילד, אילו מסמכים צריך להכין, איך מכניסים את הילד לצרפת בצורה חוקית, איך מקבלים תעודת אזרחות צרפתית, ומה עושים במקרה של סירוב. כל מונח משפטי צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, וכל כלל משפטי מלווה בציטוט מדויק מהמקור הרשמי.

I. האם ילד שאומץ בישראל הופך לאזרח צרפתי מלידה או צריך הצהרת אזרחות: אימוץ מלא מול אימוץ פשוט

המשפט הצרפתי מבחין בין שני סוגי אימוץ, והאבחנה הזאת קובעת את כל ההמשך. אימוץ מלא, adoption plénière, הוא אימוץ שמנתק לחלוטין את הקשר המשפטי בין הילד לבין משפחת המוצא שלו ויוצר קשר הורות חדש ומלא עם ההורה המאמץ. אימוץ פשוט, adoption simple, הוא אימוץ שמוסיף קשר הורות חדש לצד הקשר המקורי, בלי לנתק את הילד ממשפחת המוצא. בישראל, האימוץ הרגיל שנפסק בבית המשפט לענייני משפחה דומה במאפייניו לאימוץ המלא הצרפתי, כי הוא מנתק את הקשר עם ההורים הביולוגיים, אבל הסיווג הקובע לצורך אזרחות צרפתית הוא הסיווג שהמשפט הצרפתי נותן לפסק האימוץ הזר, ולא הכינוי שהדין הישראלי נותן לו. לכן הצעד הראשון בכל תיק הוא לבדוק איך הרשויות והערכאות בצרפת יסווגו את פסק האימוץ הישראלי, ורק אחר כך לגזור מכך את תוצאת האזרחות.

A. אימוץ מלא שנפסק בישראל ומוכר בצרפת: ילד צרפתי מיום הלידה, קביעת הורות ורישום במרשם האזרחי

כאשר ילד קטין אומץ באימוץ מלא על ידי הורה צרפתי, הדין הצרפתי רואה בו צרפתי מכוח הורות, filiation, כלומר מכוח קשר הדם המשפטי או קשר האימוץ המלא, והוא נחשב צרפתי מיום לידתו. הכלל הבסיסי קבוע בסעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי, Code civil, שקובע בצרפתית: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.” (ילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי הוא צרפתי). סעיף 20 לאותו חוק מוסיף וקובע: “L’enfant qui est français en vertu des dispositions du présent chapitre est réputé avoir été français dès sa naissance, même si l’existence des conditions requises par la loi pour l’attribution de la nationalité française n’est établie que postérieurement.” (ילד שהוא צרפתי מכוח הוראות הפרק הזה נחשב צרפתי מיום לידתו, גם אם קיום התנאים הנדרשים בחוק להענקת האזרחות הצרפתית הוכח רק במועד מאוחר יותר). אותו סעיף מבהיר גם את הקשר לאימוץ: “La nationalité de l’enfant qui a fait l’objet d’une adoption plénière est déterminée selon les distinctions établies aux articles 18 et 18-1 , 19-1 , 19-3 et 19-4 ci-dessus.” (אזרחותו של ילד שעבר אימוץ מלא נקבעת לפי ההבחנות שבסעיפים 18 ו-18-1, 19-1, 19-3 ו-19-4 לעיל). המשמעות המעשית פשוטה: אם פסק האימוץ הישראלי מסווג בצרפת כאימוץ מלא ואחד המאמצים צרפתי, הילד צרפתי מיום הלידה, ואין צורך בהליך התאזרחות או הצהרה.

האימוץ המלא מחליף את ההורות המקורית, כפי שקובע סעיף 356 לחוק האזרחי: “L’adoption plénière confère à l’enfant une filiation qui se substitue à sa filiation d’origine : l’adopté cesse d’appartenir à sa famille d’origine, sous réserve des prohibitions au mariage visées aux articles 161 à 164 .” (אימוץ מלא מעניק לילד הורות שבאה במקום הורות המוצא שלו: המאומץ חדל להשתייך למשפחת המוצא שלו, בכפוף לאיסורי הנישואין שבסעיפים 161 עד 164). ההורה המאמץ מקבל לבדו את מלוא סמכויות ההורות, autorité parentale, שהיא מכלול הזכויות והחובות של הורים כלפי ילדם הקטין, ובכלל זה הזכות להסכים לנישואי המאומץ, כפי שקובע סעיף 362: “L’adoptant est seul investi à l’égard de l’adopté de tous les droits d’autorité parentale, inclus celui de consentir au mariage de l’adopté.” (המאמץ מושקע לבדו כלפי המאומץ במלוא זכויות סמכות ההורים, לרבות הזכות להסכים לנישואי המאומץ). אתר השירות הציבורי הרשמי של צרפת, service-public.fr, מסכם את הכלל כך: ילד קטין שאומץ באימוץ מלא על ידי הורה צרפתי נחשב צרפתי מכוח הורות, מיום לידתו. (ילד קטין שאומץ באימוץ מלא על ידי צרפתי הוא צרפתי מכוח הורות). לכן, בתיק של אימוץ מלא תקין, הדרך לדרכון צרפתי לילד עוברת דרך רישום פסק האימוץ במרשם האזרחי הצרפתי ולא דרך בקשת אזרחות.

הרישום נעשה באמצעות תעתיק, transcription, שהוא העתקת פסק האימוץ הזר אל תוך ספרי המרשם האזרחי הצרפתיים. סעיף 354 לחוק האזרחי קובע: “La transcription tient lieu d’acte de naissance à l’adopté.” (התעתיק בא במקום תעודת הלידה של המאומץ). בפועל, כאשר מדובר בפסק שניתן מחוץ לצרפת, הבקשה לתעתיק מוגשת לשירות המרכזי של המרשם האזרחי בנאנט, Service central d’état civil de Nantes, שהוא הגוף המרכזי שמטפל ברישומי צרפתים שנולדו או אומצו מחוץ לצרפת. חשוב להבין נקודה שבית המשפט העליון הצרפתי, Cour de cassation, חידד בפסק דין מ-22 באוקטובר 2025, תיק מספר 24-50.027: פסקי דין זרים שעוסקים במעמד האישי, statut personnel, כלומר בנישואין, הורות ואימוץ, מייצרים את השפעתם בצרפת באופן ישיר, בלי צורך בהליך מקדים של מתן תוקף, כל עוד לא נדרשת פעולת הוצאה לפועל על נכסים או כפייה על אדם. וכך נאמר שם במפורש: “Les jugements étrangers relatifs à l’état des personnes, produisant de plein droit leurs effets en France sauf s’ils doivent donner lieu à une mesure d’exécution sur les biens ou de coercition sur les personnes, peuvent être mentionnés sur les registres français de l’état civil indépendamment de toute déclaration d’exequatur.” (פסקי דין זרים הנוגעים למעמד האישי מייצרים בצרפת את השפעתם מכוח הדין עצמו, אלא אם הם צריכים להביא לידי פעולת הוצאה לפועל על נכסים או כפייה על בני אדם, וניתן לציינם בספרי המרשם האזרחי הצרפתיים בלי קשר לכל הצהרת מתן תוקף). המונח מתן תוקף לפסק זר, exequatur, פירושו החלטה של בית משפט צרפתי שמכריזה שפסק שניתן במדינה אחרת ניתן לאכיפה בצרפת. אותו פסק דין מוסיף אזהרה חשובה: “Lorsque, sans prononcer d’adoption, un jugement étranger établissant la filiation d’un enfant né d’une gestation pour autrui est revêtu de l’exequatur, cette filiation est reconnue en tant que telle en France et produit les effets qui lui sont attachés conformément à la loi applicable à chacun de ces effets.” (כאשר פסק דין זר שקובע הורות של ילד שנולד מהליך פונדקאות, בלי לפסוק אימוץ, מקבל מתן תוקף, ההורות הזאת מוכרת כמות שהיא בצרפת ומייצרת את ההשפעות הנלוות אליה לפי הדין החל על כל אחת מההשפעות האלה). המסר למשפחות ישראליות ברור: בית המשפט הצרפתי לא ימציא מחדש את תוכן הפסק הישראלי ולא יהפוך החלטת הורות להחלטת אימוץ מלא אם הפסק המקורי לא פסק אימוץ. לכן הניסוח המדויק של פסק האימוץ הישראלי, וההוכחה שהוא מנתק את קשר המוצא, קובעים אם הילד יוכר כמאומץ באימוץ מלא או לא.

B. אימוץ פשוט שנפסק בישראל: אין אזרחות אוטומטית, הצהרת אזרחות לפי סעיף 21-12, מגורים בצרפת ומועד בחינת אזרחות המאמץ

התמונה שונה לחלוטין כאשר פסק האימוץ מסווג בצרפת כאימוץ פשוט. האימוץ הפשוט אינו מנתק את קשר המוצא, כפי שקובע סעיף 360 לחוק האזרחי: “L’adoption simple confère à l’adopté une filiation qui s’ajoute à sa filiation d’origine selon les modalités prévues au présent chapitre.” (אימוץ פשוט מעניק למאומץ הורות שנוספת על הורות המוצא שלו לפי התנאים שבפרק הזה). אתר השירות הציבורי הרשמי קובע על כך חד משמעית: אימוץ פשוט אינו משנה את אזרחות המאומץ, וכדי לקבל את האזרחות הצרפתית צריך להגיש הצהרת אזרחות צרפתית. הצהרת אזרחות, déclaration de nationalité, היא הליך שבו אדם שממלא את התנאים הקבועים בחוק מצהיר בפני הרשות שהוא תובע את האזרחות הצרפתית, והרשות רושמת את ההצהרה אם התנאים מתקיימים. זהו אינו הליך של בקשת חסד, אלא הליך של זכות, אבל כל תנאי חייב להתקיים במדויק, אחרת הרישום מסורב.

המסלול הרלוונטי לילד מאומץ באימוץ פשוט קבוע בסעיף 21-12 לחוק האזרחי, שקובע: “L’enfant qui a fait l’objet d’une adoption simple par une personne de nationalité française peut, jusqu’à sa majorité, déclarer, dans les conditions prévues aux articles 26 et suivants , qu’il réclame la qualité de Français, pourvu qu’à l’époque de sa déclaration il réside en France.” (ילד שעבר אימוץ פשוט על ידי אדם בעל אזרחות צרפתית רשאי, עד הגיעו לבגרות, להצהיר, בתנאים הקבועים בסעיפים 26 ואילך, שהוא תובע את מעמד הצרפתי, ובלבד שבמועד הצהרתו הוא מתגורר בצרפת). לאותו סעיף יש הקלה חשובה למשפחות ישראליות שמתגוררות בישראל: “Toutefois, l’obligation de résidence est supprimée lorsque l’enfant a été adopté par une personne de nationalité française n’ayant pas sa résidence habituelle en France.” (אלא שחובת המגורים מתבטלת כאשר הילד אומץ על ידי אדם בעל אזרחות צרפתית שאין לו מגורי קבע בצרפת). כלומר, אם ההורה המאמץ הצרפתי מתגורר דרך קבע בישראל ולא בצרפת, הילד פטור מחובת המגורים בצרפת במועד ההצהרה. אבל אם ההורה המאמץ מתגורר בצרפת, הילד חייב להתגורר בצרפת ביום ההצהרה, ויש להוכיח זאת במסמכים כמו אישורי בית ספר, אישורי מגורים וחוזה שכירות. ההצהרה אפשרית רק עד גיל הבגרות, majorité, שהוא בצרפת גיל שמונה עשרה, ולכן אסור לדחות את ההליך לשנים מאוחרות מתוך מחשבה שהזכות נשמרת לנצח.

נקודה קריטית שרבים מפספסים היא באיזה יום בודקים שהמאמץ היה צרפתי. בית המשפט העליון הצרפתי הכריע בכך בפסק דין מ-26 בנובמבר 2025, תיק מספר 24-14.467, שעסק בילד שאומץ באימוץ פשוט על ידי אישה שהתאזרחה כצרפתייה רק אחרי מועד האימוץ, ורק אחר כך ביקש להצהיר אזרחות לפי סעיף 21-12. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע: “Il résulte de la combinaison de l’article 21-12, alinéa 1er, du code civil et de l’article 16 du décret n° 93-1362 du 30 décembre 1993 que la condition tenant à la nationalité de l’adoptant doit s’apprécier au jour de l’adoption, peu important la date à laquelle l’exequatur, qui n’est pas une condition requise, a été conféré à la décision d’adoption.” (משילוב סעיף 21-12, פסקה ראשונה, של החוק האזרחי עם סעיף 16 של הצו מספר 93-1362 מ-30 בדצמבר 1993 עולה כי התנאי הנוגע לאזרחות המאמץ נבחן ביום האימוץ, בלי חשיבות למועד שבו ניתן מתן התוקף להחלטת האימוץ, שאינו תנאי נדרש). במילים פשוטות, אם ביום שבו בית המשפט בישראל פסק את האימוץ ההורה המאמץ עדיין לא היה צרפתי, הילד לא יוכל לדרוש אזרחות לפי סעיף 21-12 גם אם ההורה התאזרח אחר כך, וגם אם מתן התוקף לפסק ניתן אחרי ההתאזרחות. לכן משפחה שבה ההורה נמצא בעיצומו של הליך התאזרחות, naturalisation, צריכה לתכנן את לוח הזמנים של האימוץ מול לוח הזמנים של ההתאזרחות, ולהבין שהקדמת פסק האימוץ בכמה חודשים עלולה לסגור את הדלת למסלול הזה. המסקנה המעשית היא לבדוק את אזרחות המאמץ ביום פסק האימוץ הישראלי, לשמור את המסמך שמוכיח את האזרחות באותו יום, ולהגיש את ההצהרה לפני גיל שמונה עשרה עם הוכחת מגורים מתאימה כשנדרש.

מעבר לשאלת האזרחות, חשוב להבין את ההבדל המעשי בין שני המסלולים בחיי היומיום. ילד שהוכר כמאומץ באימוץ מלא ונרשם במרשם הצרפתי מקבל תעודת לידה צרפתית מלאה שאינה מזכירה את הורות המוצא, ומכוחה ניתן לבקש דרכון צרפתי, passeport français, ותעודת זהות צרפתית ישירות בקונסוליה. ילד שאומץ באימוץ פשוט ממשיך לשאת גם את שם משפחת המוצא לצד שם המאמץ לפי כללי האימוץ הפשוט, שומר על זכויותיו במשפחת המוצא, וצריך לעבור את שלב ההצהרה לפני שיוכל לקבל מסמכים צרפתיים. בשני המסלולים, המסמכים הישראליים שמוגשים לרשויות בצרפת צריכים להיות מקוריים או מאושרים, נושאים אישור אפוסטיל, apostille, שהוא חותמת בינלאומית שמאמתת מסמך ציבורי לפי אמנת האג, ומלווים בתרגום מושבע לצרפתית, traduction assermentée, שהוא תרגום שבוצע על ידי מתרגם מוסמך מטעם בתי המשפט בצרפת. מסמך ישראלי בלי אפוסטיל או עם תרגום פרטי לא מוסמך עלול להידחות, והדחייה הזאת מעכבת את כל התיק בחודשים ארוכים.

II. אחרי פסק האימוץ הישראלי: ויזה, כניסה לצרפת, תעודת אזרחות וערעור על סירוב

פסק אימוץ ישראלי, גם כשהוא תקין לחלוטין, אינו מסמך נסיעה ואינו אישור כניסה לצרפת. כדי להביא את הילד לישראל לצרפת, בין אם המשפחה מתגוררת בפריז ובאיל דה פראנס ובין אם היא מתגוררת בישראל ורוצה להסדיר את מעמדו הצרפתי של הילד, צריך לעבור דרך מסלול הוויזה והרישום, וכל שלב תלוי בקודם. הטעות הנפוצה היא להגיע עם הילד לצרפת בוויזת תייר קצרה או בלי ויזה מתאימה מתוך מחשבה שהאזרחות הצרפתית כבר מובטחת, ואז לגלות שהרשויות מסרבות לרשום, שהקונסוליה דורשת מסמכים חסרים, או שהילד נשאר בלי מעמד שהייה תקין. הסדר הנכון הוא הפוך: קודם מוודאים את סיווג האימוץ, אחר כך מבקשים את הוויזה המתאימה, נכנסים לצרפת כחוק, משלימים את התעתיק במרשם, ורק בסוף מבקשים תעודת אזרחות ודרכון.

A. איך מכניסים ילד מאומץ מישראל לצרפת: ויזת שהייה ארוכה לאימוץ, אישור ותעתיק במרשם המרכזי בנאנט

הצעד הראשון הוא ויזת שהייה ארוכה לאימוץ, visa long séjour adoption, שהיא אשרת כניסה לטווח ארוך שניתנת לילד מאומץ כדי שיוכל להיכנס לצרפת ולהתגורר בה. הוויזה הזאת מוגשת בקונסוליה של צרפת שמוסמכת לפי מקום המגורים, ובשביל משפחה ישראלית מדובר בדרך כלל בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב. הוויזה ניתנת לפי הוראות של הגוף הממשלתי שמפקח על אימוץ בינלאומי בצרפת, Mission de l’adoption internationale, או בקיצור MAI, שהיא המשלחת הבין-משרדית לאימוץ בינלאומי. הסוכנות הצרפתית לאימוץ, Agence Française de l’Adoption, מסבירה באתר הרשמי שלה כי ויזה זו ניתנת לפי הוראות המשלחת לאימוץ בינלאומי, והיא חיונית כדי להתיר את כניסתו ושהייתו של הילד בצרפת וכדי להקל על ההליכים המנהליים בצרפת. אותה סוכנות מפרטת שהבקשה כוללת דרכון בתוקף לשנה ושלושה חודשים לפחות, טופס בקשת ויזה לטווח ארוך חתום, תמונת זהות לפי תקן, ואת מסמכי האימוץ המקוריים, ובראשם האישור המוקדם לאימוץ, agrément, שהוא האישור שמקבלים ההורים המאמצים מהרשויות בצרפת לפני תחילת הליך האימוץ הבינלאומי, בצירוף ההודעה המצורפת אליו והאישור השנתי שלו. אגרת הבקשה עומדת על חמישה עשר אירו, והטיפול נמשך בדרך כלל פחות משבוע מרגע שהתיק המלא מגיע מהקונסוליה אל המשלחת, אם כי בדיקות נוספות עלולות להאריך את המועד. מי שמתכנן טיסה עם הילד צריך לקחת בחשבון את לוח הזמנים הזה ולא לקנות כרטיסים שאינם ניתנים לשינוי לפני שהוויזה ביד.

אם הוויזה מסורבת, הסירוב חייב להיות מנומק ולכלול את דרכי הערעור, לפי הסוכנות הרשמית, במקרה של סירוב ההודעה על ההחלטה חייבת לכלול את הנימוקים וכן את דרכי הערעור. בפועל, סירוב ויזה לאימוץ נובע בדרך כלל מאחת מארבע סיבות: תיק לא שלם, ספקות סביב תקינות הליך האימוץ במדינת המוצא, חשש שהאימוץ לא עומד בכללי האימוץ הבינלאומי, או מסמכים לא מאומתים. הדרך הנכונה להתמודד עם סירוב היא קודם כל לקרוא בעיון את הנימוקים, להשלים בדיוק את מה שחסר, ורק אם הסירוב עומד בעינו להגיש ערעור מנהלי או עתירה לבית המשפט המנהלי המוסמך. הגשת תיק חדש זהה בלי לתקן את הפגם שהוביל לסירוב מבזבזת זמן וכסף ומייצרת היסטוריה של סירובים שמקשה על ההמשך. לכן בכל תיק של סירוב צריך לשמור את מכתב הסירוב המקורי, לתעד כל מסמך שהוגש וכל תשובה שהתקבלה, ולהכין תיק מסודר עם אינדקס מסמכים לפני כל פנייה נוספת.

אחרי הכניסה החוקית לצרפת מגיע שלב התעתיק במרשם המרכזי בנאנט. כאמור, פסקי מעמד אישי זרים פועלים בצרפת מכוח הדין עצמו, אבל הרישום בפועל דורש בקשה מסודרת עם המסמכים המלאים: פסק האימוץ הישראלי המקורי או העתק מאושר שלו, אישור שהוא הפך סופי ואינו ניתן עוד לערעור, תעודת הלידה המקורית של הילד, תעודות הזהות של ההורים המאמצים, הוכחת אזרחות צרפתית של ההורה הצרפתי, תרגומים מושבעים לכל מסמך שאינו בצרפתית, ואישורי אפוסטיל. השירות המרכזי בודק שהפסק הזר תקין מבחינה בינלאומית, כלומר שהערכאה הישראלית הייתה מוסמכת, שהצדדים קיבלו הזדמנות להישמע, שהפסק אינו נוגד את הסדר הציבורי הצרפתי, ordre public, שהוא מכלול העקרונות הבסיסיים שהמשפט הצרפתי לא מוכן לוותר עליהם, ושהפסק אינו תוצאה של מרמה. אם אחד התנאים האלה חסר, התעתיק מסורב, והמשפחה מקבלת החלטה מנומקת שניתן לערער עליה. כאן נכנסת החשיבות של פסק הדין מ-22 באוקטובר 2025 שהוזכר קודם: הוא מבהיר שהרשויות והערכאות לא רשאיות לשכתב את הפסק הזר, ולכן אם פסק האימוץ הישראלי קובע אימוץ עם ניתוק קשר המוצא, אין להתייחס אליו כאילו היה החלטה אחרת. מנגד, אם הפסק הישראלי אינו שקול לאימוץ מלא צרפתי, אין לצפות שהרישום יעניק לילד מעמד של מאומץ באימוץ מלא. משפחות ישראליות שמחזיקות גם ברישום לידה של ילד ישראלי להורה צרפתי במרשם המרכזי בנאנט מכירות כבר את הגוף הזה ואת דרישות המסמכים שלו, והניסיון הזה עוזר גם בתיקי אימוץ.

B. תעודת אזרחות צרפתית לילד המאומץ: בקשה בבית המשפט, נטל ההוכחה, סירוב רישום וערעור

אחרי שהאימוץ נרשם, או במקביל לרישום כאשר התיק בשל, מגיע שלב תעודת האזרחות הצרפתית, certificat de nationalité française, או בקיצור CNF, שהיא המסמך הרשמי שמוכיח שהילד צרפתי. את התעודה מנפיק פקיד בכיר של בית המשפט, וסעיף 31 לחוק האזרחי קובע: “Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité.” (מנהל שירותי המזכירות המשפטית של בית המשפט האזרחי הוא היחיד שמוסמך למסור תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם שמוכיח שיש לו אזרחות זו). המונח בית משפט אזרחי, tribunal judiciaire, פירושו בית המשפט הכללי של צרפת שדן בעניינים אזרחיים, ובכלל זה בענייני אזרחות. מי שמתגורר בצרפת מגיש את הבקשה לבית המשפט של מקום מגוריו שמוסמך לענייני אזרחות. מי שמתגורר מחוץ לצרפת ונולד מחוץ לצרפת, כמו ילד מאומץ בישראל שמתגורר עם משפחתו בתל אביב או בחיפה, מגיש את הבקשה לבית המשפט האזרחי של פריז, במחלקה המיוחדת לאזרחות צרפתית. הכלל הזה חשוב במיוחד למשפחות ישראליות, כי טעות בכתובת הגורמת להגשת הבקשה לבית משפט לא מוסמך מחזירה את התיק אחורה ומעכבת אותו בחודשים.

נטל ההוכחה מוטל על מי שטוען לאזרחות. סעיף 30 לחוק האזרחי קובע: “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause.” (נטל ההוכחה, בענייני אזרחות צרפתית, מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק). אותו סעיף מוסיף הקלה למי שכבר מחזיק בתעודה: “Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants .” (אלא שהנטל הזה מוטל על מי שחולק על מעמד הצרפתי של אדם שמחזיק בתעודת אזרחות צרפתית שנמסרה לפי סעיפים 31 ואילך). לכן תיק בקשה מסודר מההתחלה שווה זהב: פסק האימוץ עם אישור סופיות, תעודת הלידה, הוכחת האזרחות הצרפתית של ההורה המאמץ ביום האימוץ, הוכחת הרישום במרשם או אישור התעתיק, הוכחת מגורים כשנדרשת, וכל מסמך שמקשר בין השמות הקודמים של הילד לשמו אחרי האימוץ. כאשר שמו של הילד השתנה בעקבות האימוץ, צריך לצרף את ההחלטה על שינוי השם או את הסעיף הרלוונטי מפסק האימוץ, כדי שהפקיד לא יחשוב שמדובר בשני ילדים שונים. בקשת תעודת אזרחות עם מסמכים ישראליים דורשת הכנה מיוחדת של אישורים ותרגומים, וניסיון של תיקים קודמים מלמד שרוב הסירובים נובעים ממסמך חסר או מתרגום לא תקין ולא ממחלוקת משפטית אמיתית.

כאשר הפקיד מסרב למסור את התעודה, הוא מוציא החלטת סירוב מנומקת. נגד החלטה כזאת ניתן לפנות לבית המשפט האזרחי בתביעה להכרה באזרחות, action déclaratoire de nationalité, שבה בית המשפט בוחן את התיק לגופו ומכריע אם הילד צרפתי. במקביל, כאשר מדובר בסירוב לרשום הצהרת אזרחות לפי סעיף 21-12, ההליך הוא ערעור על הסירוב לרישום, והערכאה בוחנת אם כל תנאי הסעיף התקיימו, לרבות מועד אזרחות המאמץ שנקבע בפסק הדין מ-26 בנובמבר 2025. בשני המסלולים חלים מועדי התיישנות ומועדי ערעור שחשוב לכבד, ולכן אסור להניח למכתב סירוב לשכב במגירה. הצעד הנכון אחרי סירוב הוא לבקש את מלוא תיק הבקשה, לזהות בדיוק איזה תנאי נמצא חסר לפי עמדת הרשות, להשלים אותו או להכין טיעון משפטי מדוע התנאי כן התקיים, ולהגיש את הערעור עם כל הראיות בצורה מסודרת. תיק אימוץ ישראלי שמגיע לבית המשפט הצרפתי כשהוא מלווה בתרגומים מושבעים מלאים, באפוסטיל על כל מסמך ציבורי, ובהסבר ברור של ההליך הישראלי, מגדיל בצורה משמעותית את הסיכוי להכרה מהירה.

סיכום

אימוץ בישראל יכול להעניק לילד אזרחות צרפתית מלאה, אבל רק אם בוחרים את המסלול הנכון ומכינים כל שלב מראש. כאשר פסק האימוץ הישראלי שקול לאימוץ מלא וההורה המאמץ היה צרפתי ביום האימוץ, הילד נחשב צרפתי מיום לידתו, והדרך לדרכון עוברת דרך תעתיק פסק האימוץ במרשם המרכזי בנאנט ובקשת תעודת אזרחות בבית המשפט המוסמך. כאשר האימוץ שקול לאימוץ פשוט, אין אזרחות אוטומטית, וצריך להגיש הצהרת אזרחות לפי סעיף 21-12 לפני גיל שמונה עשרה, עם הוכחת מגורים כשנדרשת, כשהתנאי המכריע הוא אזרחות המאמץ ביום האימוץ עצמו ולא ביום מתן התוקף או ביום ההצהרה. בשני המסלולים, הכניסה לצרפת דורשת ויזת שהייה ארוכה לאימוץ לפי הוראות המשלחת לאימוץ בינלאומי, והמסמכים הישראליים חייבים אפוסטיל ותרגום מושבע. סירוב של ויזה, של תעתיק, של תעודה או של רישום הצהרה אינו סוף הדרך, אבל הוא דורש תגובה מהירה, מנומקת ומגובה במסמכים. מי שמכין את התיק בסדר הנכון, שומר כל קבלה וכל מכתב, ולא מחמיץ מועדים, חוסך לעצמו שנים של התכתבויות. ובכל מקרה של ספק על סיווג האימוץ או על סיכויי הערעור, כדאי להתייעץ לפני שמגישים ולא אחרי שמסורבים.

📄 חוזר רשמי