אזרח ישראלי נפטר והותיר דירה בפריז, חשבון בנק בצרפת או הורים המתגוררים בצרפת, והמשפחה בישראל מגלה תוך ימים ספורים שהבנק הקפיא את החשבון, שהנוטריון מבקש מסמכים בעברית עם אפוסטיל, ושלוח הזמנים הצרפתי אינו ממתין לאיש. מאמר זה נותן ליורשים ישראלים סדר פעולות מלא: מי פותח את תיק הירושה בצרפת, איזה דין חל כאשר הנפטר או היורשים קשורים לישראל, איך כותבים צוואה שתתפוס בשתי המדינות, כמה מס ירושה משלמים ואיך מונעים כפל מס בין צרפת לישראל. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, כל כלל מגובה במקור רשמי, ובסוף יש רשימת מסמכים וטעויות נפוצות שעולות למשפחות ישראליות עשרות אלפי אירו כאשר מטפלים בהן מאוחר. אם קיבלתם זה עתה מכתב מנוטריון צרפתי או הודעה על חשבון מוקפא, התחילו בקריאת המבוא ואז עברו ישירות לחלק הרלוונטי לכם.
I. מי פותח את הירושה בצרפת ואיזה דין חל על ישראלי?
A. הנוטריון פותח את התיק, מוכיח מי היורש ונותן זמן לבחור
בצרפת, המרכז של כל ירושה עם נכס מקרקעין או חשבון בנק הוא הנוטריון, notaire, שהוא קצין ציבורי בעל סמכות לערוך שטרות רשמיים ולרשום העברת בעלות במקרקעין. כאשר הנפטר הותיר דירה בצרפת, הבנק והמרשם המקרקעי לא ישחררו דבר בלי שטר נוטריוני. הצעד הראשון של יורש ישראלי הוא לבחור נוטריון בצרפת, בדרך כלל במקום שבו נמצא הנכס או מקום המגורים האחרון של הנפטר בצרפת, ולפתוח אצלו תיק ירושה, règlement de la succession. הנוטריון אוסף תעודת פטירה, ספר משפחה או תמציות רישום, צוואה אם יש, מסמכי בעלות על הדירה, דפי בנק, וכל מסמך המעיד על קשר משפחתי. מסמכים ישראליים מוגשים עם תרגום נוטריוני לצרפתית ובמידת הצורך עם אפוסטיל לפי אמנת האג, והנוטריון בודק את אמיתותם מול הרשויות. הכלל הבסיסי של הדין הצרפתי קובע כי סעיף 720 לחוק האזרחי קובע: “Les successions s’ouvrent par la mort, au dernier domicile du défunt.” (הירושות נפתחות במוות, במקום המגורים האחרון של הנפטר). המשמעות המעשית היא שמקום המגורים האחרון קובע היכן נפתח התיק ואיזה נוטריון מטפל, גם כאשר היורשים גרים בתל אביב או בחיפה.
השאלה הבאה היא הוכחת מעמד היורש. בצרפת מוכיחים יורשות באמצעות תעודת יורשים, acte de notoriété, שהנוטריון עורך לאחר ששמע עדים ובדק מסמכי מצב אישי. תעודה זו היא המפתח לשחרור כספים מהבנק ולמכירת הדירה או העברתה. במקביל הנוטריון עורך בירור צוואות במרשם הצוואות המרכזי, fichier central des dispositions de dernières volontés, כדי לוודא שלא קיימת צוואה רשומה אצל נוטריון אחר. יורש ישראלי שאינו דובר צרפתית רשאי לפעול באמצעות ייפוי כוח נוטריוני, procuration, הנשלח מהארץ או נחתם בקונסוליה, וכך לחתום על שטרות בלי לטוס לכל פגישה. ייפוי הכוח חייב להיות מפורט, מתורגם, ולציין במפורש מכירה, קבלת כספים וחתימה על הצהרת הירושה, אחרת הבנק ידחה אותו. טעות נפוצה של משפחות ישראליות היא לשלוח ייפוי כוח כללי בעברית בלבד; הנוטריון והבנק דורשים נוסח מדויק בצרפתית.
לאחר פתיחת התיק עומדת בפני כל יורש בחירה משפטית, option successorale, בין שלוש דרכים: קבלה מלאה של הירושה, קבלה עד גובה הנכסים נטו, acceptation à concurrence de l’actif net, או ויתור, renonciation. הקבלה המלאה משמעותה שהיורש יורש גם את החובות; הקבלה עד גובה הנכסים מגבילה את האחריות לחובות לסכום הנכסים שהתקבלו; הוויתור מנתק את היורש מהירושה לחלוטין. הדין מעניק ליורש הגנה מפני לחץ זמן מיידי: סעיף 771 לחוק האזרחי קובע: “L’héritier ne peut être contraint à opter avant l’expiration d’un délai de quatre mois à compter de l’ouverture de la succession.” (לא ניתן לכפות על היורש לבחור לפני תום תקופה של ארבעה חודשים ממועד פתיחת הירושה). בארבעת החודשים האלה הנוטריון ממפה נכסים וחובות, והיורש הישראלי יכול להזמין בדיקת חובות בצרפת, לבדוק משכנתא על הדירה, חובות מס או ערבויות שחתם הנפטר. כאשר הדירה בפריז ממושכנת מעבר לשוויה או כאשר קיימים חובות לא ברורים, הקבלה עד גובה הנכסים היא ברירת המחדל הבטוחה, והיא נעשית בהצהרה במרשם בית המשפט, tribunal judiciaire. הוויתור עצמו נעשה אף הוא בהצהרה פורמלית, והוא סופי; יורש שוויתר אינו יכול לדרוש אחר כך חלק בדירה. ההליך הרשמי של הבחירה מוסבר בפירוט בדף קבלת הירושה או הוויתור עליה באתר service-public.fr, הכולל את הטפסים, המועדים וההשלכות של כל מסלול.
המעמד של היורש מול הנכסים מוגדר מיד עם הפטירה. סעיף 724 לחוק האזרחי קובע: “Les héritiers désignés par la loi sont saisis de plein droit des biens, droits et actions du défunt.” (היורשים שקבע החוק נכנסים מכוח החוק עצמו לנכסים, לזכויות ולתביעות של הנפטר). בפועל זה אומר שהיורש הוא בעלים מהיום הראשון, אבל כדי למכור, למשכן או לשחרר כסף הוא זקוק לשטרות הנוטריוניים. סדר הירושה החוקית, כאשר אין צוואה, נקבע לפי דרגות: סעיף 734 לחוק האזרחי מחלק את היורשים לארבע דרגות שכל אחת חוסמת את הבאה אחריה, הילדים וצאצאיהם תחילה, אחר כך ההורים והאחים, אחר כך הסבים והסבתות, ולבסוף קרובים רחוקים. למשפחה ישראלית שבה הנפטר הותיר ילדים מנישואים קודמים בישראל וילדים מנישואים מאוחרים בצרפת, הכלל הזה קריטי: כל הילדים שווים בדרגה הראשונה, בלי קשר למקום מגוריהם או לאזרחותם. הנוטריון ידרוש תעודות לידה של כל הילדים, כולל אלו שנולדו בישראל, כדי לשרטט את מעגל היורשים המלא לפני כל חלוקה.
לסיכום החלק המעשי הזה, רשימת המסמכים שישראלי מתבקש להכין מהשבוע הראשון: תעודת פטירה בינלאומית או מתורגמת, תעודות לידה ונישואין של הנפטר ושל היורשים, תמצית רישום אוכלוסין, צוואה אם קיימת, שטרי בעלות על הדירה בצרפת, אישורי בנקים, וייפוי כוח נוטריוני מתורגם. מסמכים חסרים הם הסיבה השכיחה ביותר לעיכוב של חודשים, והעיכוב הזה פוגש מועד מס שחל כבר אחרי חצי שנה, כפי שיוסבר בהמשך. מי שמכין את התיק מוקדם חוסך ריבית, קנסות וחיכוכים בין יורשים.
B. איזה דין חל ואיזה שופט מוסמך כאשר יש קשר לישראל
ירושה עם קשר לישראל מעוררת שתי שאלות נפרדות: איזה דין מהותי חל על החלוקה, ואיזה בית משפט מוסמך לדון בסכסוך. מאז 2015 חלה בצרפת תקנת האיחוד האירופי 650/2012, règlement européen sur les successions, הקובעת ככלל שהדין החל הוא דין מקום המגורים הרגיל של הנפטר במותו, résidence habituelle, ולא דין האזרחות. ישראלי שהתגורר דרך קבע בפריז ומת שם, ירושתו תידון ככלל לפי הדין הצרפתי, גם אם הוא אזרח ישראלי בלבד וכל יורשיו בישראל. לעומת זאת ישראלי שגר בתל אביב ומת שם כשהוא בעלים של דירה בפריז, ירושתו תידון ככלל לפי הדין הישראלי, אך עם חריגים חשובים לטובת נכסים בצרפת ולטובת הגנת ילדים, כפי שיוסבר מיד. התקנה מאפשרת לנפטר לבחור בחייו בצוואה את דין אזרחותו, professio juris, כלומר ישראלי יכול לקבוע בצוואה שהדין הישראלי יחול על כלל ירושתו, או צרפתי בעל אזרחות כפולה יכול לבחור בדין הצרפתי. הבחירה חייבת להיכתב במפורש בצוואה תקפה; בלי בחירה כתובה, ברירת המחדל של מקום המגורים הרגיל חלה, ובתי המשפט בודקים היכן היה מרכז החיים בפועל: מגורים, עבודה, משפחה, משך שהייה וכוונות.
סמכות השיפוט הצרפתית בירושות שנפתחו לפני 2015 הוגדרה בפסיקה, ועקרונותיה ממשיכים להאיר סכסוכים רבים. בית המשפט העליון הצרפתי, Cour de cassation, קבע: “les tribunaux français sont compétents pour statuer sur une succession mobilière lorsque le défunt avait son domicile en France. Ils sont compétents pour statuer sur une succession immobilière pour les immeubles situés en France.” (בתי המשפט הצרפתיים מוסמכים לדון בירושת מיטלטלין כאשר מקום מגוריו של הנפטר היה בצרפת. הם מוסמכים לדון בירושת מקרקעין לגבי נכסים הנמצאים בצרפת). הציטוט לקוח מפסק הדין של הלשכה האזרחית הראשונה מיום 14 באפריל 2021, ערעור מספר 19-24.773, שבו נדונה תרומת מקרקעין בצרפת של נפטרת שהתגוררה בשוודיה. המסר ליורש הישראלי ברור: דירה בפריז תידון בצרפת גם אם הנפטר גר בישראל, והנוטריון הצרפתי הוא שירשום את ההעברה. כאשר פורץ סכסוך בין יורשים, חלקם בישראל וחלקם בצרפת, התביעה לגבי הדירה מוגשת לבית המשפט השלום האזרחי, tribunal judiciaire, שבתחומו נמצא הנכס או נפתחה הירושה, והוא מחיל את הדין שנקבע לפי כללי התקנה האירופית.
נקודה רגישה במיוחד למשפחות ישראליות היא הגנת הילדים מפני דין זר שאינו מכיר בשמורה. הדין הצרפתי שומר לילדים חלק מינימלי, réserve héréditaire, כפי שיפורט בחלק השני, בעוד הדין הישראלי מעניק חופש צוואה רחב. המחוקק הצרפתי הוסיף מנגנון השלמה: סעיף 913 לחוק האזרחי מאפשר לכל ילד, כאשר הנפטר או אחד הילדים היה במותו אזרח מדינת איחוד או תושב קבע בה והדין הזר החל אינו מעניק הגנת שמורה, לבצע נטילה מפצה, prélèvement compensatoire, מהנכסים הנמצאים בצרפת כדי להשלים את זכויות השמורה הצרפתיות. הדין הישראלי אינו מדינת איחוד, ולכן המנגנון הזה אינו חל אוטומטית על כל ירושה ישראלית, אבל הוא חל כאשר לאחד הילדים יש אזרחות צרפתית או מגורים בצרפת, מצב שכיח במשפחות מעורבות ישראליות צרפתיות. ילד ישראלי בעל אזרחות צרפתית שאביו הישראלי ציווה את כל הדירה בפריז לאשתו השנייה, יכול לדרוש השלמה מהדירה עד גובה השמורה הצרפתית. זוהי עילת תביעה ממשית שנדונה בבתי משפט בצרפת, ויש להעלותה מהר, לפני שהנכס נמכר לצד שלישי.
האמנה למניעת כפל מס בין צרפת לישראל מיום 31 בדצמבר 1995 עוסקת בעיקר במס הכנסה, והצו המפרסם אותה מופיע בצו מספר 96-814 מיום 11 בספטמבר 1996, אבל אין בין שתי המדינות אמנה ייעודית למס ירושה. התוצאה היא שכל מדינה מפעילה את דיני המס הפנימיים שלה, עם מנגנוני זיכוי מוגבלים, ולכן תכנון כפול נדרש: הצהרה בצרפת על הנכסים בצרפת, ודיווח בישראל לפי הדין הישראלי. משפחה שמניחה שאמנת המס הכללית פוטרת אותה מהצהרה בצרפת מסתכנת בקנסות. הכלל המעשי: מטפלים בשתי החזיתות במקביל, עם נוטריון בצרפת ועם יועץ מס בישראל, ומתאמים ביניהם את שווי הנכסים כדי למנוע סתירות בין ההצהרות.
לבסוף, היבט פריזאי מעשי: כאשר הדירה נמצאת בפריז או באיל דה פרנס, התיק מתנהל אצל נוטריון בפריז והסכסוכים מובאים בפני בית המשפט בפריז, tribunal judiciaire de Paris, המחזיק בהתמחות בירושות בינלאומיות. מועדי הטיפול בבתי המשפט בפריז ארוכים, ולכן הסדר מול הנוטריון עדיף על תביעה בכל מקרה שבו היורשים מסוגלים להסכים. יורש המתגורר בישראל ואינו יכול להגיע לפריז ממנה עורך דין בפריז ובאיל דה פרנס המייצג אותו מול הנוטריון, מגיש בקשות לבית המשפט, ומתאם תרגומים ואפוסטיל. ייעוץ טלפוני מוקדם, עוד לפני החתימה על מסמך כלשהו בצרפתית, מונע ויתורים בלתי הפיכים.
II. איך מעבירים את הדירה על שם היורשים ומשלמים מס בלי טעויות יקרות?
A. צוואה תקפה, שמורת הילדים וחלוקה בלי מלחמת יורשים
צוואה היא הכלי החזק ביותר של ישראלי בעל נכס בצרפת, אבל רק אם היא תקפה בשתי השיטות. הדין הצרפתי מגדיר: סעיף 895 לחוק האזרחי קובע: “Le testament est un acte par lequel le testateur dispose, pour le temps où il n’existera plus, de tout ou partie de ses biens ou de ses droits et qu’il peut révoquer.” (הצוואה היא מעשה שבו המצווה מצווה, לזמן שבו לא יהיה עוד קיים, על כל נכסיו או זכויותיו או על חלקם, והוא רשאי לחזור בו ממנו). שלוש צורות מקובלות בצרפת: צוואה בכתב יד, testament olographe, צוואה רשמית אצל שני נוטריונים או נוטריון ושני עדים, testament authentique, וצוואה סודית, testament mystique. לישראלים הצורה השימושית ביותר היא צוואה בכתב יד, כי ניתן לכתוב אותה בישראל בלי נוטריון צרפתי, בתנאי שמקפידים על הכללים הנוקשים. סעיף 970 לחוק האזרחי קובע: “Le testament olographe ne sera point valable s’il n’est écrit en entier, daté et signé de la main du testateur : il n’est assujetti à aucune autre forme.” (צוואה בכתב יד לא תהיה תקפה אם לא נכתבה כולה, תוארכה ונחתמה ביד המצווה עצמו: היא אינה כפופה לכל צורה אחרת). כל מילה חייבת להיכתב ביד המצווה, התאריך חייב להיות מלא ומדויק, והחתימה חייבת להיות בסוף הטקסט. צוואה מודפסת חתומה בלבד בטלה לחלוטין, וצוואה בלי תאריך בטלה אף היא.
בית המשפט העליון החמיר והבהיר את גבולות הצורה. בפסק הדין מיום 9 ביוני 2021, ערעור מספר 19-21.770, נדונה צוואה בכתב יד בצרפתית של מצווה גרמני שלא הבין צרפתית. בית המשפט חזר על הכלל: “le testament olographe ne sera point valable s’il n’est écrit en entier, daté et signé de la main du testateur : il n’est assujetti à aucune autre forme.” (צוואה בכתב יד לא תהיה תקפה אם לא נכתבה כולה, תוארכה ונחתמה ביד המצווה: היא אינה כפופה לכל צורה אחרת). המסר לישראלי הכותב צוואה בעברית או באנגלית תקף באותה מידה: מותר לכתוב בכל שפה שהמצווה מבין, ובלבד שהכתיבה כולה בידו. צוואה בעברית הכתובה כולה ביד, עם תאריך מלא וחתימה, תקפה בצרפת מבחינת הצורה, אבל מומלץ לצרף תרגום נוטריוני כדי שהנוטריון הצרפתי יוכל ליישמה בלי עיכוב. טעות קטלנית נפוצה: ישראלי מדפיס צוואה ישראלית, חותם עליה, ומניח שהיא תופסת בפריז. היא לא תופסת כצוואה בכתב יד. הפתרון הבטוח הוא לכתוב את הצוואה המיועדת לצרפת כולה ביד, או לערוך צוואה נוטריונית בישראל המקיימת גם את דרישות המשפט הבינלאומי הפרטי, convention de Washington על צוואות בינלאומיות, ולהפקיד עותק אצל הנוטריון בצרפת.
גם צוואה תקפה אינה יכולה לעשות הכול, בגלל שמורת הילדים. סעיף 912 לחוק האזרחי קובע: “La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent.” (שמורת הירושה היא חלק מנכסי העיזבון וזכויותיו שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הנקראים יורשים שמורים, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה). היורשים השמורים הם הילדים, ובהעדר ילדים בן או בת הזוג הנותר. החלק הפנוי, quotité disponible, שבו המצווה רשאי לעשות כרצונו, נקבע לפי מספר הילדים: סעיף 913 לחוק האזרחי קובע כי המתנות, בין במעשה בין vivos ובין בצוואה, לא יעלו על מחצית הנכסים אם נותר ילד אחד, על השליש אם נותרו שני ילדים, ועל הרבע אם נותרו שלושה ילדים או יותר. דוגמה מספרית: ישראלי תושב פריז שהותיר דירה בשווי 600,000 אירו ושני ילדים הגרים בישראל. השמורה הכוללת היא שני שלישים, 400,000 אירו, כלומר 200,000 אירו לכל ילד, והחלק הפנוי הוא שליש אחד, 200,000 אירו, שבו רשאי המצווה להיטיב עם אשתו השנייה או עם עמותה. צוואה המורישה את כל הדירה לאשה תצומצם, réduction, והילדים יקבלו פיצוי כספי מהעיזבון. תביעת הצמצום מתיישנת, ולכן ילד בישראל שקיבל הודעה על צוואה כזו חייב לפנות לייעוץ מיד ולא להמתין שנים.
לאחר קביעת הזכויות מגיע שלב ההחזקה המשותפת והחלוקה. כל עוד הדירה לא חולקה, היורשים מצויים בשיתוף ירושה, indivision successorale, וכל החלטה מהותית כמו מכירה או השכרה דורשת הסכמה. סעיף 815 לחוק האזרחי קובע: “Nul ne peut être contraint à demeurer dans l’indivision et le partage peut toujours être provoqué, à moins qu’il n’y ait été sursis par jugement ou convention.” (איש אינו יכול להיות מאולץ להישאר בשיתוף, וחלוקה תמיד ניתנת לדרישה, אלא אם עוכבה בפסק דין או בהסכם). כל יורש, כולל יורש המתגורר בישראל, רשאי לדרוש חלוקה בכל עת, ואם אין הסכמה בית המשפט מורה על חלוקה בעין או על מכירה פומבית וחלוקת התמורה, licitation. כדי למנוע מכירה כפויה של דירת המשפחה בפריז, משפחות חכמות חותמות על הסכם שיתוף זמני, convention d’indivision, הקובע מי גר בדירה, מי משלם ארנונה ומסי בניין, charges de copropriété, ואיך מתחלק שכר הדירה אם משכירים. ללא הסכם כתוב, יורש אחד שמשלם את כל ההוצאות מפריז יתקשה לגבות החזר מהאחים בישראל, ויורש הגר בדירה לבדו עלול להיתבע לתשלום דמי שימוש, indemnité d’occupation. שטר החלוקה עצמו, acte de partage, נערך אצל הנוטריון ומועבר לרישום המקרקעין, והוא המסמך שמעביר רשמית את הבעלות על שם היורשים או הרוכש.
שתי טעויות צוואה אופייניות למשפחות ישראליות דורשות תשומת לב. הראשונה היא צוואה ישראלית בעדים המתייחסת רק לנכסים בישראל; הנוטריון בצרפת עלול לקבוע שהיא אינה חלה על הדירה בפריז, והדירה תחולק לפי הדין החוקי בניגוד לרצון הנפטר. הפתרון הוא משפט מפורש בצוואה המחיל אותה על כלל הנכסים בעולם, כולל בצרפת, עם בחירת דין מפורשת. השנייה היא מינוי מנהל עיזבון ישראלי בלבד; בצרפת המוציא לפועל הצוואתי, exécuteur testamentaire, הוא בעל סמכויות מוגבלות בזמן ובמהות, והוא אינו מחליף את הנוטריון ברישום המקרקעין. צוואה טובה למשפחה ישראלית צרפתית כוללת אפוא ארבעה רכיבים: כתיבה ביד או עריכה נוטריונית תקפה, תאריך וחתימה ללא דופי, החלה מפורשת על הנכסים בצרפת עם בחירת דין, ומינוי מוציא לפועל המכיר את שתי המערכות. את הצוואה מפקידים אצל הנוטריון בצרפת עוד בחיי המצווה, וכך נמנע מרוץ חיפושים אחרי הפטירה.
B. הצהרת הירושה תוך שישה חודשים, מס ירושה, אמנת המס וחשבון מוקפא
המועד הקריטי ביותר לאחר הפטירה הוא מועד המס. היורשים חייבים להגיש הצהרת ירושה, déclaration de succession, לרשויות המס בצרפת ולשלם את המס בתוך שישה חודשים מהפטירה כאשר הפטירה אירעה בצרפת, ובתוך שנים עשר חודשים כאשר הפטירה אירעה מחוץ לצרפת, למשל בישראל. הארכה אפשרית בתנאים, אבל היא אינה אוטומטית ודורשת בקשה מנומקת. איחור גורר ריבית וקנסות, intérêts et pénalités, המצטברים מהר על דירה פריזאית יקרת ערך. ההצהרה מפרטת את כל הנכסים החייבים בצרפת, את החובות הניכויים, ואת המתנות קודמות שניתנו. הדף הרשמי הצהרת זכויות ירושה באתר service-public.fr מפרט מי חייב בהצהרה, אילו מסמכים לצרף ומהם מקרי הפטור, וחובה לקרוא אותו לפני החתימה. הנוטריון מכין בדרך כלל את ההצהרה, אבל האחריות לתוכנה ולאיחור מוטלת על היורשים עצמם, ולכן יורש בישראל חייב לעקוב אחר לוח הזמנים ולא להניח שהנוטריון יאריך אותו מאליו.
היקף החיוב במס נקבע לפי מקום המגורים הפיסקלי של הנפטר. סעיף 750 ter לחוק המס הכללי קובע כי כאשר התורם או הנפטר היה בעל מגורים פיסקליים בצרפת, חייבים במס העברה ללא תמורה: “Les biens meubles et immeubles situés en France ou hors de France” (נכסים מיטלטלים ומקרקעין הנמצאים בצרפת או מחוץ לצרפת), כלומר כמעט כלל העיזבון העולמי. כאשר הנפטר לא היה בעל מגורים פיסקליים בצרפת, למשל תושב תל אביב בעל דירה בפריז, חייבים במס רק הנכסים הנמצאים בצרפת, ובכללם הדירה, חשבונות בנק בצרפת ומניות של חברות המחזיקות בעיקר מקרקעין צרפתיים. ההבחנה הזו מכרעת: יורשי תושב ישראל משלמים בצרפת מס רק על הרכוש הצרפתי, בעוד יורשי תושב צרפת מדווחים בצרפת גם על חשבונות וניירות ערך בישראל, בכפוף לזיכויים. מגורים פיסקליים, domicile fiscal, נבחנים לפי מבחני החוק והאמנה, בית קבע, מרכז אינטרסים כלכליים ושהייה, ולא לפי האזרחות או לפי מקום ההצבעה. ישראלי הגר בפריז רוב השנה עם מרכז עסקיו שם ייחשב בעל מגורים פיסקליים בצרפת גם אם הוא מחזיק דרכון ישראלי בלבד.
שיעורי המס בין הורים לילדים פרוגרסיביים אחרי ניכוי, abattement. סעיף 779 לחוק המס הכללי קובע: “il est effectué un abattement de 100 000 € sur la part de chacun des ascendants et sur la part de chacun des enfants vivants ou représentés” (מבוצע ניכוי של 100,000 אירו על חלקו של כל הורה ושל כל ילד חי או מיוצג). מעבר לניכוי חלים מדרגות מס עולות עד 45 אחוזים בחלקים הגבוהים. בין אחים הניכוי עומד על 15,932 אירו בלבד, ובין קרובים רחוקים או זרים אין כמעט ניכוי והשיעורים מגיעים עד 60 אחוזים. דוגמה: דירה בפריז בשווי 500,000 אירו העוברת מהורה לילד יחיד, אחרי ניכוי של 100,000 אירו נותר בסיס של 400,000 אירו, והמס מחושב במדרגות על סכום זה. כאשר יש שני ילדים, כל אחד מקבל ניכוי נפרד של 100,000 אירו על חלקו. תכנון מוקדם באמצעות מתנות מדורגות, donations, מנצל את חידוש הניכוי, אבל כאן נכנס כלל הזיכרון: סעיף 784 לחוק המס הכללי מחייב להצהיר על מתנות קודמות וקובע: “La perception est effectuée en ajoutant à la valeur des biens compris dans la donation ou la déclaration de succession celle des biens qui ont fait l’objet de donations antérieures, à l’exception de celles passées depuis plus de quinze ans” (הגבייה מבוצעת תוך הוספת שווי הנכסים הכלולים במתנה או בהצהרת הירושה לשווי הנכסים שהיו נושא למתנות קודמות, למעט אלו שחלפו יותר מחמש עשרה שנים). מתנה מהורה לילד מלפני עשר שנים תצורף אפוא לחישוב ותדחוף את הירושה למדרגות גבוהות יותר, בעוד מתנה מלפני שש עשרה שנים לא תצורף. משפחות ישראליות שנתנו מתנות בישראל ושכחו לדווח עליהן בצרפת מסתכנות בהשבת מס בתוספת קנסות.
בהעדר אמנת ירושה בין צרפת לישראל, כפל המס מטופל בכל מדינה בנפרד. בצרפת מדווחים ומשלמים על הנכסים הצרפתיים; בישראל מדווחים לפי הדין המקומי, ומבקשים זיכוי על המס ששולם בצרפת ככל שהדין מתיר. התיאום מחייב הערכת שווי אחידה לדירה, date d’évaluation אחידה, ותיעוד התשלום בצרפת, avis d’imposition, כדי להציגו לרשויות בישראל. חשבונות הבנק בצרפת מוקפאים מהפטירה, והבנק משחרר כספים רק מול תעודת היורשים, אישור מס, attestation fiscale, והוראות הנוטריון. הוצאות דחופות כמו ארנונה, ביטוח הדירה והלוויה משולמות דרך הנוטריון או באישור הבנק, וכל משיכה עצמאית לפני ההסדרה עלולה להיחשב כקבלה מלאה של הירושה על כל חובותיה. יורש החושש מחובות לא ייגע בכספים לפני שהתייעץ, וישמור כל קבלה.
היבט פריזאי לסיום החלק הפיסקלי: דירה בפריז או באיל דה פרנס מחייבת הערכת שווי מדויקת, כי רשויות המס בודקות שומות נמוכות ומטילות השלמות. הערכה נעשית לפי עסקאות דומות ברובע, état descriptif de division למקרקעין משותפים, diagnostics techniques חובה, והפחתה אפשרית כאשר הדירה תפוסה בידי דייר מוגן או בן זוג נותר בעל זכות מגורים, droit viager d’habitation. הנוטריון הפריזאי מכיר את שירות המס המקומי, service des impôts des particuliers, ואת דרישותיו, ועורך דין בפריז מלווה את הישראלי במשא ומתן על שומה, בבקשות ארכה ובתשלומים מדורגים, paiement fractionné, כאשר המס גבוה והנכס אינו נזיל. הכלל הזהב: לא חותמים על הצהרת שווי בלי חוות דעת שמאית, ולא מוכרים את הדירה בלחץ לפני שהמס הוסדר, כי הקונה ידרוש ניכוי מס במקור והמוכר יאבד כוח מיקוח.
סיכום
ירושה בצרפת של אזרח ישראלי אינה מסתכמת בטיסה אחת לפריז ובחתימה אצל הנוטריון. היא שרשרת של החלטות עם מועדים: פתיחת התיק והוכחת היורשות, בחירת מסלול הקבלה בתוך ארבעה חודשים, הגשת הצהרת המס בתוך שישה או שנים עשר חודשים, כיבוד שמורת הילדים בצוואה, ותיאום בין צרפת לישראל כדי למנוע כפל מס. הדין החל נקבע לפי מקום המגורים הרגיל או לפי בחירת דין כתובה, בית המשפט הצרפתי מוסמך לדון בדירה הנמצאת בצרפת בכל מקרה, והצוואה חייבת להיות כתובה כולה ביד, מתוארכת וחתומה או ערוכה נוטריונית. משפחה ישראלית המכינה מסמכים מתורגמים מהשבוע הראשון, שומרת על לוח הזמנים, ואינה נוגעת בכספים לפני ייעוץ, חוסכת קנסות, ריביות וסכסוכי יורשים. כאשר הסכום משמעותי או כאשר יש ילדים משתי מדינות, ליווי משפטי צמוד בפריז ובאיל דה פרנס הוא ההבדל בין העברה מסודרת לבין שנים של התדיינות. אספו את המסמכים, בדקו את הצוואה, עמדו במועדים, ותנו לנוטריון ולעורך הדין לסגור את המעגל הרשמי.