נישואין לאזרח צרפתי או אזרחית צרפתייה אינם מעניקים אזרחות צרפתית באופן אוטומטי. בני זוג ישראלים רבים מגלים זאת באיחור, לעיתים רק אחרי שנים של מגורים משותפים בפריז, בתל אביב או בין שתי המדינות. הדין הצרפתי מציע מסלול מסודר הנקרא הצהרת אזרחות מכוח נישואין (déclaration de nationalité, טופס הצהרה שבאמצעותו בן הזוג הזר מבקש להפוך לאזרח צרפתי), אולם המסלול הזה מותנה בתקופת המתנה של ארבע שנים ולעיתים חמש שנים, בהוכחת חיים משותפים רצופים, ברישום הנישואין במרשם הצרפתי ובידיעת השפה הצרפתית. מעבר לכך, ממשלת צרפת רשאית להתנגד לרכישת האזרחות מטעמי חוסר התאמה או אי הטמעה, וגם סירוב לרשום את ההצהרה אינו סוף הדרך אלא תחילתו של הליך משפטי.
מדריך זה מיועד לישראלים הנשואים לאזרחים צרפתים, בין אם הם מתגוררים בצרפת, בישראל או בשתי המדינות לסירוגין. החלק הראשון מסביר את תנאי ההצהרה, את המסמכים הנדרשים ואת שלב הקבלה והבדיקה המנהלית. החלק השני עוסק במצבי המשבר: התנגדות הממשלה, סירוב רישום, המועדים להגשת ערעור והכלים המשפטיים העומדים לרשותכם, כולל שלוש החלטות עדכניות של מועצת המדינה (Conseil d’État, ערכאת השיפוט המנהלית העליונה בצרפת) שממחישות מתי התנגדות כזו עומדת במבחן המשפטי ומתי היא מתבטלת. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, וכל טענה משפטית מכרעת נשענת על הסעיף המדויק בחוק ועל ציטוט מפסק הדין, בתרגום לעברית.
I. הצהרת אזרחות דרך נישואין: תנאים, מסמכים והגשה
A. כמה שנים צריך לחכות ואיך מוכיחים חיים משותפים
נקודת המוצא מפתיעה רבים: עצם הנישואין אינם משנים את האזרחות. סעיף 21-1 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil, הקודקס האזרחי של צרפת) קובע: “Le mariage n’exerce de plein droit aucun effet sur la nationalité.” (הנישואין אינם משפיעים מכוח עצמם על האזרחות). מי שרוצה להפוך לאזרח צרפתי חייב לפעול באופן יזום ולהגיש הצהרת אזרחות, ורק עמידה בכל התנאים המצטברים תזכה אותו באזרחות.
התנאי הראשון הוא תקופת נישואין וחיים משותפים. סעיף 21-2 לחוק האזרחי קובע: “L’étranger ou apatride qui contracte mariage avec un conjoint de nationalité française peut, après un délai de quatre ans à compter du mariage, acquérir la nationalité française par déclaration à condition qu’à la date de cette déclaration la communauté de vie tant affective que matérielle n’ait pas cessé entre les époux depuis le mariage et que le conjoint français ait conservé sa nationalité.” (זר או חסר אזרחות הנישא לבן זוג בעל אזרחות צרפתית רשאי, לאחר ארבע שנים מיום הנישואין, לרכוש את האזרחות הצרפתית בהצהרה, בתנאי שביום ההצהרה החיים המשותפים, הרגשיים והחומריים, לא פסקו בין בני הזוג מאז הנישואין, ושבן הזוג הצרפתי שמר על אזרחותו). המשמעות המעשית כפולה: גם אם הנישואין נמשכים ארבע שנים, פרידה עובדתית או הפסקת החיים המשותפים לפני מועד ההצהרה שוללת את הזכאות. חיים משותפים (communauté de vie) פירושם מגורים משותפים, ניהול משק בית משותף וקשר זוגי חי, והמנהל בודק זאת לעומק.
במקרים רבים התקופה מתארכת לחמש שנים. אותו סעיף ממשיך: “Le délai de communauté de vie est porté à cinq ans lorsque l’étranger, au moment de la déclaration, soit ne justifie pas avoir résidé de manière ininterrompue et régulière pendant au moins trois ans en France à compter du mariage, soit n’est pas en mesure d’apporter la preuve que son conjoint français a été inscrit pendant la durée de leur communauté de vie à l’étranger au registre des Français établis hors de France.” (תקופת החיים המשותפים מועלית לחמש שנים כאשר הזר, במועד ההצהרה, אינו מוכיח מגורים רצופים וחוקיים של שלוש שנים לפחות בצרפת מאז הנישואין, או אינו מסוגל להוכיח שבן זוגו הצרפתי היה רשום, לאורך תקופת החיים המשותפים בחו״ל, במרשם הצרפתים המתגוררים מחוץ לצרפת). עבור זוג ישראלי המתגורר בתל אביב או בירושלים, הסיפא הזו מכרעת: אם בן הזוג הצרפתי לא נרשם במרשם הצרפתים המתגוררים בחו״ל (registre des Français établis hors de France, מרשם קונסולרי של אזרחים צרפתים החיים מחוץ לצרפת), תקופת ההמתנה תהיה חמש שנים ולא ארבע. ההמלצה המעשית היא לרשום את בן הזוג הצרפתי בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב מוקדם ככל האפשר ולשמור את אישורי הרישום.
הוכחת החיים המשותפים נעשית במסמכים: חוזה שכירות או בעלות משותפת, חשבונות משותפים, דפי חשבון בנק, החזרי מס משותפים, ביטוח בריאות, תעודות לידה של ילדים משותפים, כרטיסי טיסה וביקורים הדדיים כאשר בני הזוג חיים בין שתי מדינות. כאשר החיים מתנהלים בין ישראל לצרפת, חשוב להסביר במכתב נלווה את דפוס המגורים, לצרף חותמות דרכון ולוחות זמנים, ולהראות שהקשר הרגשי והחומרי לא נפסק באף שלב. תקופות קצרות של שהייה נפרדת מטעמי עבודה או לימודים אינן שוללות בהכרח את הרציפות, בתנאי שהתא המשפחתי נשמר, אולם פרידה מוצהרת, הליכי גירושין או חיים נפרדים וקבועים מסכנים את ההצהרה.
תנאי נוסף שרבים מחמיצים נוגע לנישואין שנערכו מחוץ לצרפת, למשל נישואין אזרחיים בישראל או נישואין דתיים שנרשמו במרשם הישראלי. החוק דורש: “En outre, le mariage célébré à l’étranger doit avoir fait l’objet d’une transcription préalable sur les registres de l’état civil français.” (נוסף על כך, נישואין שנערכו בחו״ל חייבים לעבור קודם תעתיק במרשמי המעמד האישי הצרפתיים). תעתיק (transcription) פירושו רישום הנישואין הזרים בספרי המעמד האישי של צרפת, באמצעות הקונסוליה או שירות המרשם המרכזי בנאנט. בלי תעתיק מושלם לא ניתן להגיש את ההצהרה, והטיפול בתעתיק אורך לעיתים חודשים ארוכים, ולכן יש להתחיל בו הרבה לפני תום תקופת ארבע או חמש השנים. מסמכים ישראליים כגון תעודת נישואין ותמצית רישום חייבים להיות מתורגמים בידי מתרגם מושבע ומאומתים בחותמת אפוסטיל לפי הצורך.
B. ידיעת צרפתית, המסמכים והקבלה במנהל
התנאי השני הוא השפה. הסיפא של סעיף 21-2 קובעת: “Le conjoint étranger doit également justifier d’une connaissance suffisante, selon sa condition, de la langue française, dont le niveau et les modalités d’évaluation sont fixés par décret en Conseil d’Etat.” (בן הזוג הזר חייב להוכיח ידיעה מספקת, בהתאם למצבו, של השפה הצרפתית, שרמתה ואופן הערכתה נקבעים בצו של מועצת המדינה). הביטוי בהתאם למצבו (selon sa condition) מעניק גמישות מסוימת לגיל, להשכלה ולנסיבות אישיות, אולם בפועל נדרשת רמה המאפשרת שיחה יומיומית והבנת מסמכים, והיא נבדקת בראיון אישי ובתעודות. מי שמתגורר בישראל ואינו נחשף לצרפתית ביום יום צריך להתכונן מראש: קורס שפה, תעודת מבחן מוכרת ותרגול שיחה. כישלון במבחן השפה הוא אחת העילות השכיחות לסירוב, והוא נבחן שוב בסעיף הכללי של ההטמעה: סעיף 21-24 לחוק האזרחי קובע לעניין התאזרחות כי “Nul ne peut être naturalisé s’il ne justifie de son assimilation à la communauté française, notamment par une connaissance suffisante, selon sa condition, de la langue, de l’histoire, de la culture et de la société françaises” (איש אינו רשאי להתאזרח בלי להוכיח את הטמעתו בקהילה הצרפתית, בין היתר בידיעה מספקת, בהתאם למצבו, של השפה, ההיסטוריה, התרבות והחברה הצרפתית). אף שהסעיף עוסק בהתאזרחות בצו, רוח הדברים זהה גם במסלול הנישואין: המדינה בוחנת השתלבות אמיתית בחיים הצרפתיים.
תיק ההצהרה מוגש לרשות המנהלית (autorité administrative, הגוף המנהלי המוסמך לקבל את ההצהרה, בדרך כלל הפלטפורמה המקוונת או שירות האזרחות במחוז). סעיף 26 לחוק האזרחי קובע: “Il en est délivré récépissé après remise des pièces nécessaires à la preuve de leur recevabilité.” (נמסרת קבלה לאחר מסירת המסמכים הדרושים להוכחת קבילותה). קבלה (récépissé) היא אישור מסירה רשמי, והמועד המצוין בו הוא קריטי: ממנו מתחיל להימנות המועד שבו רשאית הממשלה להתנגד, כפי שיוסבר בחלק השני. לכן יש לשמור את הקבלה ואת רשימת המסמכים שנמסרו, ולוודא שכל מסמך חסר הושלם בכתב.
II. כשהמדינה מתנגדת או מסרבת: סירובים וערעורים
A. הממשלה מתנגדת לאזרחות: עילות של חוסר התאמה והיעדר הטמעה
גם אחרי שההצהרה נרשמה והקבלה נמסרה, הסיפור אינו גמור. החוק מעניק לממשלה זכות התנגדות (opposition, החלטה מנהלית החוסמת את רכישת האזרחות). סעיף 21-4 לחוק האזרחי קובע: “Le Gouvernement peut s’opposer par décret en Conseil d’Etat, pour indignité ou défaut d’assimilation, autre que linguistique, à l’acquisition de la nationalité française par le conjoint étranger dans un délai de deux ans à compter de la date du récépissé prévu au deuxième alinéa de l’article 26 ou, si l’enregistrement a été refusé, à compter du jour où la décision judiciaire admettant la régularité de la déclaration est passée en force de chose jugée.” (הממשלה רשאית להתנגד, בצו של מועצת המדינה, מטעמי חוסר התאמה או היעדר הטמעה, למעט לשוני, לרכישת האזרחות הצרפתית בידי בן הזוג הזר, בתוך שנתיים מיום הקבלה הקבועה בסעיף 26, או, אם הרישום סורב, מיום שבו החלטת בית המשפט המאשרת את תקינות ההצהרה הפכה חלוטה). שתי העילות מוסברות כאן: חוסר התאמה (indignité, התנהגות הפוגעת בערכים הבסיסיים או בחובות האזרחיות, כגון עבירות, מרמה או קשרים קיצוניים) והיעדר הטמעה (défaut d’assimilation, אי השתלבות בקהילה הצרפתית, למעט עניין השפה שנבחן בנפרד). אותו סעיף מוסיף אזהרה חמורה: “En cas d’opposition du Gouvernement, l’intéressé est réputé n’avoir jamais acquis la nationalité française.” (במקרה של התנגדות הממשלה, הנוגע בדבר נחשב כמי שמעולם לא רכש את האזרחות הצרפתית). כלומר ההתנגדות פועלת למפרע ומוחקת את האזרחות שנרכשה בהצהרה.
לפני שהממשלה מחליטה היא חייבת לאפשר התגוננות. סעיף 32 לצו מיום 30 בדצמבר 1993, העוסק בהצהרות אזרחות ובהחלטות התאזרחות, קובע כפי שציטטה מועצת המדינה: “Lorsque le Gouvernement veut s’opposer par décret en Conseil d’Etat, pour indignité ou défaut d’assimilation autre que linguistique, à l’acquisition de la nationalité française par une personne l’ayant réclamée au titre de l’article 21-2,21-13-1 ou 21-13-2 du code civil, le ministre chargé des naturalisations notifie les motifs de fait et de droit qui justifient l’intention de faire opposition à l’intéressé qui dispose d’un délai qui ne peut être inférieur à un mois pour produire un mémoire en défense.” (כאשר הממשלה מבקשת להתנגד, בצו של מועצת המדינה, מטעמי חוסר התאמה או היעדר הטמעה למעט לשוני, לרכישת האזרחות הצרפתית בידי מי שתבע אותה מכוח סעיף 21-2, השר הממונה על ההתאזרחויות מודיע לנוגע בדבר את הנימוקים העובדתיים והמשפטיים המצדיקים את הכוונה להתנגד, והנוגע בדבר זכאי לפרק זמן שלא יפחת מחודש להגשת כתב הגנה). בפועל מקבלים מכתב מנומק ובו הטענות, ויש להשיב בכתב הגנה מפורט בתוך המועד, עם ראיות. התעלמות מהמכתב היא טעות קשה: ההליך יימשך בלעדיכם. בפסק דין שעסק בהתנגדות משנת 2023 קבעה מועצת המדינה כי העובדה שהמנהל לא השיב לטענות ההגנה אינה פוגעת בתקינות ההליך, ולכן כתב ההגנה חייב להיות מלא ומשכנע מלכתחילה, כי לא תהיה הזדמנות שנייה באותו שלב.
שלוש החלטות עדכניות של מועצת המדינה ממחישות כיצד השופטים בוחנים התנגדויות כאלה. במקרה הראשון, Conseil d’État, n° 490462, נדחתה עתירתו של אזרח מרוקאי שהתנגדו לאזרחותו מטעמי חוסר התאמה. התיק התבסס על מסמך מודיעיני שהוגש לדיון, ולפיו הנוגע בדבר קיים קשרים עם גורמים קיצוניים. בית המשפט ציטט: “que M. A… a entretenu et entretient des liens avec des individus acquis aux thèses rigoristes de l’Islam et contribue dans le cadre de sa profession à la diffusion de thèses visant à l’instauration d’un califat islamique mondial fondé sur la charia. Il a ainsi eu de nombreux contacts téléphoniques avec des militants islamistes radicaux entre novembre 2021 et janvier 2022.” (כי מר א קיים ומקיים קשרים עם אנשים הדוגלים בתזות נוקשות של האסלאם ותורם במסגרת מקצועו להפצת תזות שמטרתן הקמת חליפות אסלאמית עולמית המבוססת על השריעה. כך קיים שיחות טלפון רבות עם פעילים אסלאמיסטים קיצוניים בין נובמבר 2021 לינואר 2022). המסקנה המשפטית: “En estimant, à la date du décret attaqué, que ces faits, eu égard à leur gravité ainsi que leur caractère répété et récent, rendaient M. A… indigne d’acquérir la nationalité française, la Première ministre n’a pas fait une inexacte application des dispositions de l’article 21-4 du code civil.” (בכך שסברה, במועד הצו הנתקף, שעובדות אלה, נוכח חומרתן ואופיין החוזר והעדכני, הפכו את מר א לבלתי ראוי לרכוש את האזרחות הצרפתית, ראש הממשלה לא יישמה באופן שגוי את הוראות סעיף 21-4 לחוק האזרחי). הלקח לישראלים: כל פעילות פלילית, כל קשר בעייתי וכל התנהגות המעידה על דחיית ערכי הרפובליקה עלולים להיתפס כחוסר התאמה, והמבחן נבחן במועד הצו, כך שהתנהגות עדכנית שוקלת יותר מעבר רחוק.
המקרה השני מזהיר מפני מרמה סוציאלית. Conseil d’État, n° 493825 עסק באישה שקיבלה שלא כדין קצבאות בעקבות הצהרות כוזבות על הכנסותיה ועל פעילות בעלה. בית המשפט קבע: “que Mme C… et son mari M. B… ont, à la suite de fausses déclarations sur leurs ressources et sur l’activité de ce dernier, indûment perçu, au cours des années 2018 à 2021 le revenu de solidarité active, la prime exceptionnelle de fin d’année et l’aide personnalisée au logement pour un montant total de plus de 18 000 euros.” (כי גברת ג ובעלה מר ב, בעקבות הצהרות כוזבות על משאביהם ועל פעילותו של האחרון, קיבלו שלא כדין, בשנים 2018 עד 2021, את קצבת הסולידריות הפעילה, את מענק סוף השנה החריג ואת הסיוע האישי לדיור, בסכום כולל העולה על 18,000 אירו). ומכאן: “en estimant, à la date du décret attaqué, que ces faits, eu égard à leur gravité du fait de l’atteinte portée au système de sécurité sociale, ainsi qu’à leur caractère répété et récent, rendaient Mme C… indigne d’acquérir la nationalité française, le Premier ministre n’a pas fait une inexacte application des dispositions de l’article 21-4 du code civil.” (בכך שסבר, במועד הצו הנתקף, שעובדות אלה, נוכח חומרתן בשל הפגיעה במערכת הביטחון הסוציאלי, ואופיין החוזר והעדכני, הפכו את גברת ג לבלתי ראויה לרכוש את האזרחות הצרפתית, ראש הממשלה לא יישם באופן שגוי את הוראות סעיף 21-4 לחוק האזרחי). המסר חד: הצהרות כוזבות לרשויות, עבודה לא מוצהרת, קצבאות שהתקבלו שלא כדין ואי סדרים מסוג זה נתפסים כפגיעה בסולידריות הלאומית ומקימים עילת חוסר התאמה. לפני הגשת ההצהרה יש להסדיר כל חוב, להחזיר כל תשלום עודף ולשמור אישורים על הסדרה מלאה.
המקרה השלישי מראה שהמדינה גם מפסידה. Conseil d’État, n° 481196 ביטל צו התנגדות: “en se fondant sur le motif tiré de l’indignité de M. A… pour s’opposer à l’acquisition par celui-ci de la nationalité française, la Première ministre a fait une inexacte application des dispositions de l’article 21-4 du code civil.” (בהתבססה על הנימוק של חוסר התאמתו של מר א כדי להתנגד לרכישת האזרחות הצרפתית על ידו, ראש הממשלה יישמה באופן שגוי את הוראות סעיף 21-4 לחוק האזרחי). התוצאה: “M. A… est, dès lors, fondé, sans qu’il soit besoin de se prononcer sur les autres moyens de sa requête, à demander l’annulation pour excès de pouvoir du décret qu’il attaque.” (מר א זכאי, אפוא, בלי צורך להכריע ביתר טענות עתירתו, לבקש את ביטול הצו שהוא תוקף מחמת חריגה מסמכות). ביטול מחמת חריגה מסמכות (annulation pour excès de pouvoir, ביטול החלטה מנהלית בלתי חוקית בידי השופט המנהלי) הוא הסעד המרכזי נגד צו התנגדות. הלקח: התנגדות אינה גזירת גורל. כאשר הנימוק העובדתי רופף, כאשר העובדות ישנות או שוליות, או כאשר המנהל הסתמך על שינוי שם או על פרט טכני בלי אי ודאות אמיתית לגבי זהות האדם, בית המשפט מבטל. אותו פסק דין הבהיר כי צו הנושא את שמו הישן של אדם ששינה את שמו אינו בלתי חוקי כאשר אין אי ודאות לגבי זהותו, אולם על הנוגע בדבר היה להודיע לשירותים המוסמכים על שינוי השם. מכאן כלל מעשי: דווחו תמיד על שינוי שם, שינוי כתובת ושינוי מצב משפחתי, ושמרו הוכחות משלוח.
B. סירוב לרשום את ההצהרה: ערכאות, מועדים ומה עושים בפריז ובאיל דה פראנס
מלבד ההתנגדות קיים מסלול סירוב שני: סירוב רישום (refus d’enregistrement, החלטה מנהלית שלא לרשום את ההצהרה מחמת אי עמידה בתנאים). כאשר המנהל סבור שהתנאים אינם מתקיימים, למשל מחמת קוצר תקופת החיים המשותפים, היעדר תעתיק, כשל בשפה או ספק באותנטיות המסמכים, הוא מסרב לרשום את ההצהרה. סירוב כזה אינו סופי: ניתן לפנות לבית המשפט האזרחי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי המוסמך בענייני אזרחות) ולבקש שיקבע כי ההצהרה תקינה. אם בית המשפט מקבל את הבקשה והחלטתו הופכת חלוטה (force de chose jugée, מצב שבו ההחלטה סופית ואינה ניתנת עוד לערעור רגיל), ההצהרה נרשמת, אלא שהממשלה עדיין רשאית להתנגד בתוך שנתיים מאותו מועד, כפי שקובע סעיף 21-4 שצוטט לעיל. לכן ניצחון בבית המשפט האזרחי אינו פוטר מהיערכות להתנגדות אפשרית.
נגד צו התנגדות עצמו הערעור מוגש ישירות למועצת המדינה, בעתירה לביטול מחמת חריגה מסמכות, בתוך חודשיים מיום ההודעה על הצו. המועד קצר ואינו סולח: איחור של ימים ספורים חוסם את הדרך. העתירה צריכה לתקוף את הנימוקים אחד אחד, להראות שהעובדות שגויות, ישנות או לא מוכחות, שהיישום של סעיף 21-4 שגוי, או שההליך פגום, למשל היעדר הודעה כדין על הכוונה להתנגד או קיצור תקופת ההגנה מתחת לחודש. כפי שנלמד מפסקי הדין, טענות כלליות אינן מספיקות: יש להביא מסמכים, אישורים, תלושי שכר, אישורי החזר חובות, חוות דעת והוכחות להשתלבות. מי שקיבל מכתב התראה לפני הצו חייב לשמור את המעטפה, את תאריך המסירה ואת כל ההתכתבות, שכן שאלת קבלת ההודעה מכרעת. באחד המקרים שנדונו קבעה מועצת המדינה כי הודעה שנשלחה בדואר רשום והוצגה בכתובת אך לא נאספה נחשבת כמי שנמסרה במועד ההצגה הראשונה, בלשון בית המשפט: “Cette notification doit être regardée, faute pour l’intéressée d’avoir pris toutes les dispositions utiles pour retirer le pli qui lui avait été régulièrement adressé, comme étant intervenue à la date de première présentation du pli par les services postaux, soit le 5 février 2023.” (יש לראות הודעה זו, משלא נקטה הנוגעת בדבר בכל האמצעים הדרושים לאיסוף המכתב שנשלח אליה כדין, כמי שהתבצעה במועד ההצגה הראשונה של המכתב בידי שירותי הדואר, דהיינו ביום 5 בפברואר 2023). המסקנה: אספו דואר רשום מיד, עדכנו כתובת בכל מעבר דירה, ואל תתעלמו ממכתב ממשרד הפנים.
למתגוררים בפריז ובאיל דה פראנס כמה דגשים מקומיים. הגשת ההצהרה נעשית כיום באופן מקוון או בשירות האזרחות של המחוז, והעומס בפריז ובמחוזות הסמוכים מאריך את זמני הטיפול, כך שיש להגיש תיק שלם כבר בניסיון הראשון ולדרוש קבלה מסודרת. הבירור האישי והראיון מתקיימים בשירות המחוזי, וההתייצבות עם כל המקורות, כולל מסמכים ישראליים מתורגמים ומאומתים, מונעת דחיות. סירוב רישום של תושב פריז יידון בבית המשפט האזרחי של פריז (tribunal judiciaire de Paris, בית המשפט האזרחי של פריז), בהתאם לכתובת המגורים, וצו התנגדות ייתקף במועצת המדינה בפריז. בכל שלב כזה ליווי של עורך דין המכיר את הפרקטיקה של מחוזות איל דה פראנס חוסך חודשים של עיכוב. מידע רשמי עדכני על המסלול, הטפסים והמסמכים מופיע בדף השירות הציבורי Déclaration de nationalité française par mariage, וגרסה מורחבת בצרפתית של הניתוח המשפטי, כולל דרישת השפה והפסיקה העדכנית, מופיעה במדריך המשרד déclaration de nationalité par mariage, refus d’enregistrement et recours.
סיכום
אזרחות צרפתית דרך נישואין אינה מתנה אוטומטית אלא הליך תובעני: ארבע שנים ולעיתים חמש שנים של חיים משותפים מוכחים, תעתיק הנישואין הזרים, רישום בן הזוג הצרפתי במרשם המתגוררים בחו״ל כאשר חיים מחוץ לצרפת, ידיעת השפה, תיק מסמכים שלם וקבלה שמורה. שני המכשולים העיקריים הם סירוב הרישום והתנגדות הממשלה מטעמי חוסר התאמה או היעדר הטמעה, ושניהם ניתנים לתקיפה משפטית: סירוב הרישום בפני בית המשפט האזרחי, וצו ההתנגדות בעתירה למועצת המדינה בתוך חודשיים. פסקי הדין העדכניים מלמדים שהשופטים בוחנים את חומרת העובדות, את עדכניותן ואת חזרתן, מבטלים התנגדויות חלשות, אך מאשרים התנגדויות המבוססות על קשרים קיצוניים או על מרמה סוציאלית בהיקף משמעותי. מי שמתכונן מוקדם, מסדיר חובות ומרשמים, לומד צרפתית, שומר כל קבלה וכל מכתב, ומגיב מהר ובאופן מנומק לכל התראה, מגדיל באופן ממשי את סיכוייו. כאשר כבר התקבל סירוב או צו התנגדות, אין להמתין: המועדים קצרים, והטיפול המהיר והמדויק הוא שמכריע.