אזרח ישראלי שהחזיק דירה בפריז, חשבון בנק בצרפת או נכסים נוספים בצרפת הלך לעולמו, והיורשים בישראל מגלים שהכללים שהכירו מהדין הישראלי אינם פועלים בצרפת באותה צורה. בישראל חופש הציווי רחב מאוד: אדם יכול להוריש את רכושו כמעט לכל אדם שיבחר, בכפוף למגבלות צרות יחסית. בצרפת, לעומת זאת, קיימת שמורת יורשים (réserve héréditaire, חלק מהעיזבון שהחוק שומר לילדים ולהם בלבד) שאי אפשר לבטל בצוואה, קיים נוטריון (notaire, עורך דין ציבורי צרפתי שהוא גם קצין ציבורי הממונה על עריכת מסמכי ירושה ורישום מקרקעין) שבלעדיו אי אפשר לרשום דירה על שם היורשים, וקיימת תקנת הירושה האירופית שקובעת איזה דין חל על כל העיזבון. המאמר הזה מסביר, בשפה פשוטה אך מדויקת, איך נקבע הדין החל על ירושה בצרפת של אזרח ישראלי, איך עורכים צוואה שתעמוד במבחן הצרפתי, איך מקבלים בפועל דירה וכסף בצרפת, כמה מס משלמים, ואיך מתמודדים עם סירוב של בנק, עם מחלוקת בין יורשים או עם צוואה שנכתבה רק בישראל.
המדריך מיועד לישראלים המתגוררים בישראל או בצרפת, לבני זוג מעורבים, לילדים של הורים ישראלים שהחזיקו נכס בצרפת, וליורשים שגילו חשבון בנק צרפתי או דירה בפריז או באיל-דה-פראנס אחרי פטירה. הוא מתבסס על טקסטים רשמיים בתוקף: סעיפי הקוד האזרחי הצרפתי (Code civil) כפי שהם מופיעים בלז’יפראנס (Légifrance, מאגר החקיקה הרשמי של צרפת), פסיקת בית המשפט העליון הצרפתי לעניינים אזרחיים (Cour de cassation, ערכאת הערעור העליונה) ודפי השירות הציבורי הרשמיים (service-public.fr). כל ציטוט צרפתי מובא כלשונו מהמקור הרשמי, והתרגום לעברית מופיע מיד אחריו בסוגריים. בסוף המאמר מופיעות פעולות מעשיות לפי סדר, כולל מסמכים מישראל, אפוסטיל, תרגומים, לוחות זמנים וטעויות נפוצות שעולות ליורשים כסף רב.
I. איזה דין חל על ירושה בצרפת של אזרח ישראלי ואיך בוחרים דין בצוואה
A. כלל ברירת המחדל: המגורים הרגילים האחרונים ותקנת הירושה האירופית
נקודת המוצא בדין הצרפתי פשוטה למראה: הירושה נפתחת במוות. הקוד האזרחי קובע: Code civil, article 720, “Les successions s’ouvrent par la mort, au dernier domicile du défunt.” (הירושות נפתחות במוות, במעונו האחרון של המנוח). המשפט הקצר הזה קובע היכן ומתי נפתח התיק, אבל הוא אינו קובע לבדו איזה דין יחול על דירה בפריז של אדם שגר בתל אביב, או על חשבון בנק בפריז של אדם שגר בנתניה וחי שנים בין שתי המדינות. לשאלה הזאת עונה המשפט הבינלאומי הפרטי, ובתוך אירופה עונה בעיקר תקנת הירושה האירופית מספר 650/2012.
תקנת הירושה האירופית (règlement successions, תקנה של האיחוד האירופי מיום 4 ביולי 2012 החלה בצרפת מאוגוסט 2015) קובעת עיקרון אחד מרכזי: כלל העיזבון כפוף לדין אחד, והוא דין מדינת המגורים הרגילים האחרונים (résidence habituelle, המקום שבו המנוח חי בפועל את חיי היומיום שלו, ולא בהכרח המדינה שבה היה לו דרכון או כתובת מס). הכלל הזה חל גם כאשר המנוח היה אזרח ישראלי, גם כאשר חלק מהיורשים גרים בישראל, וגם כאשר הנכסים מפוזרים בין צרפת לישראל. המשמעות מעשית: ישראלי שגר דרך קבע בפריז והחזיק דירה בפריז וחשבון בישראל ייחשב בדרך כלל כמי שירושתו כפופה לדין הצרפתי, ואילו ישראלי שגר דרך קבע בתל אביב והחזיק דירת נופש בניס ייחשב בדרך כלל כמי שירושתו כפופה לדין הישראלי, אך עם חריגים חשובים לגבי מקרקעין בצרפת, מסים וסמכות בתי המשפט, כפי שיוסבר בהמשך.
בית המשפט העליון הצרפתי הסביר איך בודקים היכן היו המגורים הרגילים. בפסק דין מיום 29 במאי 2019, ערעור מספר 18-13.383, הוא חזר על הנוסחה הרשמית של התקנה: Cass. civ. 1re, 29 mai 2019, n° 18-13.383, “l’autorité chargée de la succession doit procéder à une évaluation d’ensemble des circonstances de la vie du défunt au cours des années précédant son décès et au moment de son décès, prenant en compte tous les éléments de fait pertinents, notamment la durée et la régularité de la présence du défunt dans l’État concerné ainsi que les conditions et les raisons de cette présence” (הרשות המטפלת בירושה חייבת לבצע הערכה כוללת של נסיבות חיי המנוח בשנים שקדמו למותו ובמועד מותו, תוך התחשבות בכל העובדות הרלוונטיות, ובפרט במשך ובסדירות הנוכחות של המנוח במדינה הנוגעת ובתנאי ובסיבות הנוכחות הזאת). באותו תיק דובר באדם שחי בין ארצות הברית לבין פריז, ובית המשפט בדק היכן היו חיי היומיום האמיתיים: היכן עבד, היכן שילם מסים, היכן היה רופא המשפחה, היכן היו החפצים האישיים, היכן הצביע בבחירות והיכן ביקש להיקבר. המסקנה לישראלים ברורה: דרכון ישראלי, חשבון בנק ישראלי או דירה בתל אביב אינם מכריעים לבדם. בית המשפט בודק את התמונה המלאה: היכן הילדים לומדים, היכן העבודה, היכן הרופא, היכן משלמים חשמל ומסי עירייה, היכן החיים מתנהלים באמת.
לאחר שנקבע שהדין הצרפתי חל, השאלה הבאה היא מי יורש. הקוד האזרחי קובע את הכלל הבסיסי: Code civil, article 731, “La succession est dévolue par la loi aux parents et au conjoint successibles du défunt dans les conditions définies ci-après.” (הירושה עוברת לפי החוק לקרובים ולבן הזוג היורשים של המנוח, בתנאים המפורטים להלן). החוק מחלק את הקרובים לסדרים (ordres d’héritiers, קבוצות יורשים המדורגות כך שקבוצה קרובה דוחה קבוצה רחוקה). הסעיף הרלוונטי קובע: Code civil, article 734, “Chacune de ces quatre catégories constitue un ordre d’héritiers qui exclut les suivants.” (כל אחת מארבע הקטגוריות האלה מהווה סדר יורשים הדוחה את הבאים אחריו). בפועל, כאשר יש ילדים, הם דוחים את ההורים, את האחים ואת הדודים. הסדר הראשון הוא הילדים וצאצאיהם, השני הוא ההורים והאחים, השלישי הוא הסבים והסבתות, והרביעי הוא הדודים ובני הדודים. בן או בת הזוג הנשואים יורשים תמיד, אך חלקם תלוי בזהות היורשים האחרים.
לבן הזוג הנשאר בחיים (conjoint survivant, בן הזוג שהיה נשוי למנוח ביום המוות, להבדיל מידוע בציבור או מבן זוג בהסכם פאקס) יש מעמד מיוחד. כאשר המנוח הותיר ילדים, החוק קובע: Code civil, article 757, “le conjoint survivant recueille, à son choix, l’usufruit de la totalité des biens existants ou la propriété du quart des biens” (בן הזוג הנותר בחיים מקבל, לפי בחירתו, את حق ההנאה (usufruit, הזכות להשתמש בנכס וליהנות מפירותיו בלי להיות בעליו) על כל הנכסים הקיימים, או את הבעלות על רבע הנכסים). הבחירה הזאת מעשית מאוד: אלמנה ישראלית של מנוח שהחזיק דירה בפריז יכולה לבחור לגור בדירה עד סוף חייה במסגרת זכות ההנאה, אף שהילדים הם הבעלים של חלק מהדירה, או לבחור בעלות מלאה על רבע. הבחירה חייבת להיעשות בכתב מול הנוטריון, והיא בלתי חוזרת לאחר שנרשמה. ידועים בציבור (concubins) אינם יורשים כלל בלי צוואה, ובני זוג בהסכם סולידריות אזרחית (pacsés, בני זוג הרשומים בהסכם PACS, מסגרת צרפתית של זוגיות רשומה שאינה נישואין) אינם יורשים אוטומטית אלא זכאים רק למה שנכתב לטובתם בצוואה, בכפוף לשמורת היורשים.
הערכאה המוסמכת לדון בסכסוכי ירושה בצרפת היא בית המשפט המשפטי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי הכללי של צרפת, היושב בכל מחוז ובפריז בהרכבים המתמחים בענייני משפחה וירושה). כאשר העיזבון כולל נכס בצרפת, בתי המשפט הצרפתיים רואים עצמם מוסמכים לדון לפחות לגבי הנכס הצרפתי, גם אם המנוח גר בישראל וגם אם צו קיום צוואה ניתן בישראל. לכן יורש ישראלי אינו יכול להניח שהחלטה ישראלית תספיק לבדה לבנק צרפתי או לרשם המקרקעין הצרפתי. הוא יזדקק למסמך צרפתי או אירופי שהבנק והרשם מכירים, כפי שיוסבר בחלק השני. כאשר יש צוואה ישראלית ודירה בפריז, הטעות הנפוצה היא לשלוח לבנק הצרפתי רק את צו קיום הצוואה הישראלי בעברית. הבנק יסרב, הנוטריון יבקש תרגום מושבע, אפוסטיל ולעיתים פנייה לבית המשפט, והזמן יתבזבז. הדרך הנכונה היא להכין מראש תיק כפול: תיק ישראלי ותיק צרפתי, עם גשר מסודר ביניהם.
שאלת המגורים הרגילים משפיעה גם על סמכות בתי המשפט ועל סמכות הנוטריון. אם המנוח גר דרך קבע בישראל, הנוטריון הצרפתי יטפל בדרך כלל רק בנכסים הצרפתיים, והוא יבקש הוכחות על הדין הישראלי: חוות דעת משפטית על דין הירושה הישראלי, תעודת פטירה ישראלית עם אפוסטיל, תרגום מושבע לצרפתית, ואישור על זהות היורשים. אם המנוח גר דרך קבע בצרפת, הנוטריון הצרפתי יטפל בכל העיזבון, כולל חשבונות בישראל, והוא עלול לבקש מהיורשים מסמכים ישראליים כדי להוכיח מה קיים בישראל. בשני המקרים, ככל שהתיק מתועד מוקדם יותר, כך הוא זול ומהיר יותר. משפחות שמתחילות לאסוף מסמכים רק אחרי סירוב ראשון של הבנק מאבדות חודשים.
B. בחירת דין בצוואה, צוואה ישראלית מול צרפתית ושמורת היורשים
תקנת הירושה האירופית מאפשרת לאדם לבחור מראש איזה דין יחול על ירושתו, אך הבחירה מוגבלת: אפשר לבחור רק בדין מדינת האזרחות (professio juris, בחירת הדין החל על הירושה מתוך הרשימה הסגורה שהתקנה מתירה, כלומר דין האזרחות ביום הבחירה או ביום המוות). אזרח ישראלי אינו אזרח של מדינה חברה באיחוד האירופי, ולכן אינו יכול לבחור בדין הישראלי מכוח התקנה האירופית באותו אופן שבו צרפתי בוחר בדין הצרפתי. אזרח צרפתי-ישראלי בעל אזרחות כפולה יכול לבחור בדין הצרפתי או בדין אזרחותו האחרת, ובחירה כזאת נכתבת בצוואה בנוסח מפורש. ישראלי ללא אזרחות צרפתית שגר בצרפת אינו יכול לכפות את הדין הישראלי על דירתו בפריז באמצעות משפט אחד בצוואה. הוא יכול לכתוב צוואה תקפה, למנות מנהל עיזבון, לחלק נכסים ספציפיים ולצמצם סכסוכים, אבל קביעת הדין תיבחן לפי מבחן המגורים הרגילים, ולגבי מקרקעין בצרפת בתי המשפט הצרפתיים יפעילו את הדין הצרפתי בכל מקרה של סתירה עם כללי היסוד הצרפתיים.
הפער הגדול בין ישראל לצרפת הוא שמורת היורשים. החוק הצרפתי מגדיר: Code civil, article 912, “La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent.” (שמורת הירושה היא חלק מנכסי העיזבון ומהזכויות בעיזבון שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הנקראים יורשים שמורים, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה). הילדים הם היורשים השמורים המרכזיים. ההורה אינו יכול לשלול מהם את השמורה, גם בצוואה מפורשת, גם בנימוק של נתק משפחתי, וגם כאשר הצוואה נערכה בישראל לפי הדין הישראלי. החלק החופשי (quotité disponible, החלק מהעיזבון שהמנוח רשאי לחלק בחופשיות בצוואה או במתנות) הוא היתרה בלבד. החוק קובע תקרה מספרית: Code civil, article 913, “Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant ; le tiers, s’il laisse deux enfants ; le quart, s’il en laisse trois ou un plus grand nombre.” (המתנות, בין במעשים בין חיים ובין בצוואה, לא יוכלו לעלות על מחצית נכסי המצווה אם הוא מותיר אחריו במותו ילד אחד; על השליש אם הוא מותיר שני ילדים; על הרבע אם הוא מותיר שלושה ילדים או יותר). לישראלי עם שלושה ילדים משמעות הדבר היא ששלושה רבעים מהעיזבון הכפוף לדין הצרפתי שמורים לילדים בחלקים שווים, ורק רבע אחד ניתן לחלוקה חופשית. צוואה ישראלית המורישה הכול לבן הזוג או לילד אחד תיחתך בצרפת למידות האלה לגבי הנכסים הצרפתיים.
בית המשפט העליון הצרפתי אישר שהכלל הזה חזק אפילו מול פסק דין זר. בפסק דין מיום 4 ביולי 2018, ערעורים מספר 17-16.515 ו-17-16.522, שעסק במנוח מרוקאי ובצוואה שאושרה במרוקו, קבע בית המשפט כי לגבי מקרקעין בצרפת: Cass. civ. 1re, 4 juill. 2018, n° 17-16.515 et n° 17-16.522, “ceux-ci sont soumis, par application de la règle de conflit édictée à l’article 3, alinéa 2, du code civil, à la loi française” (אלה כפופים, מכוח כלל ברירת הדין הקבוע בסעיף 3, פסקה 2, של הקוד האזרחי, לדין הצרפתי), וכי Cass. civ. 1re, 4 juill. 2018, n° 17-16.515, “la dévolution successorale desdits immeubles devait tenir compte des règles de la réserve héréditaire” (העברת המקרקעין האמורים בירושה הייתה חייבת להתחשב בכללי שמורת הירושה). המסר ליורשים ישראלים חד: גם אם יש צוואה ישראלית תקפה וגם אם יש פסק דין ישראלי, הדירה בפריז תחולק תוך שמירה על זכויות הילדים לפי הדין הצרפתי. ילד שנושל בצוואה ישראלית יכול לתבוע את חלקו השמור על הדירה הצרפתית, והתביעה תידון בצרפת.
התרופה של היורש השמור נקראת תביעת הקטנה (action en réduction, תביעה להקטנת מתנות וצוואות שפגעו בשמורה ולהחזרת העודף לעיזבון). החוק מגביל מי רשאי לתבוע: Code civil, article 921, “La réduction des dispositions entre vifs ne pourra être demandée que par ceux au profit desquels la loi fait la réserve, par leurs héritiers ou ayants cause : les donataires, les légataires, ni les créanciers du défunt ne pourront demander cette réduction, ni en profiter.” (את הקטנת ההוראות בין חיים יוכלו לבקש רק אלה שלטובתם החוק קובע את השמורה, יורשיהם או באי כוחם: המקבלים במתנה, היורשים על פי צוואה ונושי המנוח לא יוכלו לבקש הקטנה זו ולא ליהנות ממנה). תקופת ההתיישנות היא חמש שנים מפתיחת הירושה או שנתיים מהיום שבו נודע ליורשים על הפגיעה, ובכל מקרה לא יותר מעשר שנים מהמוות. הנוטריון חייב להזהיר את היורשים כאשר הוא מזהה פגיעה אפשרית בשמורה. בפועל, יורש ישראלי שגילה שאביו הוריש את הדירה בפריז לאחיו בלבד אינו צריך להסכים לחלוקה המוצעת. הוא פונה לנוטריון, דורש חישוב שמורה, ואם אין הסכמה, מגיש תביעה לבית המשפט המשפטי. כל חודש של המתנה מקשה על איתור כספים שהועברו, ולכן יש לפעול מהר ולבקש מהנוטריון לעכב חלוקה עד לבירור השמורה.
הצוואה הנפוצה והזולה בצרפת היא צוואה בכתב יד (testament olographe, צוואה הנכתבת כולה בכתב ידו של המצווה, נושאת תאריך וחתימה, בלי צורך בנוטריון או בעדים). החוק קובע תנאי צורה מצומצם אך נוקשה: Code civil, article 970, “Le testament olographe ne sera point valable s’il n’est écrit en entier, daté et signé de la main du testateur : il n’est assujetti à aucune autre forme.” (צוואה בכתב יד לא תהיה תקפה אם לא נכתבה כולה, תוארכה ונחתמה ביד המצווה: היא אינה כפופה לשום צורה אחרת). כל מילה מודפסת, כל תאריך חסר, כל חתימה חסרה או כל הוספה בכתב יד של אדם אחר עלולים לבטל את הצוואה. ישראלים רבים כותבים צוואה בעברית או באנגלית במחשב, מדפיסים וחותמים. בצרפת מסמך כזה אינו צוואה בכתב יד. הוא חסר תוקף כצוואה בכתב יד, והוא יכול להיות תקף רק אם נערך כצוואה נוטריונית או כצוואה בינלאומית עם עדים ונוטריון.
בית המשפט העליון הוסיף דרישה מהותית: הצוואה חייבת להיות ביטוי אמיתי של רצון המצווה, בשפה שהוא מבין. בפסק דין מיום 9 ביוני 2021, ערעור מספר 19-21.770, בוטלה צוואה שנכתבה בצרפתית על ידי אדם שלא דיבר צרפתית: Cass. civ. 1re, 9 juin 2021, n° 19-21.770, “alors qu’il résultait de ses constatations que [L] [G] avait rédigé le testament dans une langue qu’il ne comprenait pas, de sorte que l’acte ne pouvait être considéré comme l’expression de sa volonté” (בעוד שמקביעותיה עלה כי פלוני ערך את הצוואה בשפה שלא הבין, כך שהמסמך לא יכול היה להיחשב כביטוי רצונו). הכלל הזה קריטי לישראלים: צוואה בצרפתית שהוכנה על ידי עורך דין, הודפסה והובאה לחתימה לאב מבוגר שאינו קורא צרפתית, עלולה להתבטל. הפתרון הוא לכתוב את הצוואה בכתב יד בשפה שהמצווה שולט בה, לציין תאריך מלא וחתימה, לשמור עותק, ולהוסיף תרגום מושבע לצרפתית בלי לשנות את המקור. כאשר יש שתי גרסאות, המקור בכתב היד הוא הקובע, והתרגום הוא עזר בלבד. צוואה דו-לשונית שבה הטקסט הצרפתי שונה מהטקסט העברי מזמינה סכסוך.
למשפחה ישראלית עם נכס בצרפת מומלץ לבנות מערך צוואות מסודר: צוואה ישראלית על הנכסים בישראל, וצוואה בצרפתית או בעברית בכתב יד על הנכסים בצרפת, עם הפניה הדדית שאינה סותרת. כל צוואה צריכה לציין את הצוואות האחרות ולומר שהיא משלימה אותן ולא מבטלת אותן, אחרת צוואה מאוחרת עלולה להתפרש כביטול של הקודמת. יש לציין את מספרי החשבונות, את כתובת הדירה המדויקת, את מספר הגוש והחלקה הצרפתי ואת זהות היורשים המלאה. יש למנות מוציא לפועל של הצוואה (exécuteur testamentaire, אדם שהמצווה ממנה לפקח על ביצוע הצוואה) כאשר יש סכסוך משפחתי צפוי. ויש להפקיד את הצוואה אצל נוטריון או לרשום אותה במרשם הצוואות המרכזי (Fichier central des dispositions de dernières volontés), כדי שהיורשים ימצאו אותה. צוואה השמורה במגירה בתל אביב שהיורשים אינם יודעים עליה שווה כקליפת השום ביום שבו הבנק הצרפתי מקפיא את החשבון.
II. איך מקבלים בפועל נכס בצרפת: נוטריון, מסמכים, מסים וסכסוכים
A. נוטריון, תעודת ירושה אירופית, רישום הדירה ומסמכים מישראל
קבלת נכס בצרפת עוברת תמיד דרך הנוטריון. הוא מאמת את המוות, מאתר צוואות, מזהה את היורשים, עורך תעודת יורשים (acte de notoriété, מסמך נוטריוני הקובע מיהם היורשים ומה חלקו של כל אחד), מנהל את חישוב השמורה, גובה את מסי הירושה ומעביר אותם למס ההכנסה, ורושם את הדירה על שם היורשים במרשם המקרקעין (publicité foncière, מערכת הרישום הציבורית של זכויות במקרקעין בצרפת). בלי חתימת הנוטריון אי אפשר למכור דירה שהתקבלה בירושה, אי אפשר לרשום משכנתה ואי אפשר לחלק כסף מחשבון מוקפא. הבחירה בנוטריון חופשית: אפשר לפנות לכל נוטריון בצרפת, ומומלץ לבחור נוטריון בפריז או באיל-דה-פראנס המכיר תיקים בינלאומיים ודובר אנגלית, כאשר הדירה נמצאת באזור הזה. שכר הנוטריון מפוקח בחלקו, אך בתיק בינלאומי מתווספות עלויות של תרגומים, חוות דעת על הדין הזר ואימות מסמכים.
המסמך האירופי המרכזי הוא תעודת הירושה האירופית (certificat successoral européen, תעודה אחידה לפי תקנת הירושה האירופית המאפשרת ליורש להוכיח את מעמדו בכל מדינה חברה בלי הליך הכרה נוסף). יורש ישראלי של מנוח שירושתו כפופה לדין צרפתי יכול לבקש מהנוטריון הצרפתי להנפיק תעודה כזאת, והיא תסייע מול בנקים בצרפת ובמדינות נוספות באירופה. היא אינה מחליפה את הצורך ברישום הדירה בצרפת ואינה פוטרת ממס, אבל היא מקצרת ויכוחים עם בנקים. מול בנק צרפתי היורש יתבקש להציג תעודת פטירה, תעודת יורשים או תעודה אירופית, תעודת זהות וצו ירושה מתורגם. הבנק מקפיא את החשבונות ביום שנודע לו על המוות, משחרר סכומים מוגבלים להוצאות קבורה ודחופות, ומעביר את היתרה רק לאחר השלמת התיק הנוטריוני ואישור המס. ניסיון למשוך כסף עם ייפוי כוח שניתן לפני המוות נכשל תמיד, כי ייפוי הכוח פוקע במוות.
מסמכים מישראל דורשים הכנה מדוקדקת. תעודת פטירה ישראלית, צו קיום צוואה או צו ירושה, תמצית רישום אוכלוסין ותעודות נישואין או גירושין חייבים לשאת אפוסטיל (apostille, חותמת אימות בינלאומית לפי אמנת האג המאשרת את מקוריות המסמך הציבורי) של משרד החוץ הישראלי, ואחריו תרגום מושבע לצרפתית (traduction assermentée, תרגום של מתרגם מושבע הרשום בבית המשפט הצרפתי) המבוצע בצרפת או אצל מתרגם מוכר. גירושין רבניים, נישואין אזרחיים שנערכו בקפריסין, הסכמי ממון ישראליים וצוואות הדדיות של בני זוג (צוואות שבהן כל בן זוג מוריש לשני) מעוררים שאלות מיוחדות בדין הצרפתי, כי צרפת אינה מכירה אוטומטית בכל מוסד משפחתי ישראלי. הסכם ממון ישראלי שאינו מתורגם ואינו מוסבר בחוות דעת משפטית עלול להתפרש בצרפת כמסמך לא מובן, והנוטריון יחיל את ברירת המחדל הצרפתית. לכן יש לצרף לכל מסמך משפחתי ישראלי חוות דעת קצרה של עורך דין המסבירה מהו המסמך, מתי נחתם, האם אושר בבית משפט והאם הוא תקף בישראל ביום המוות.
B. מסי ירושה, דיווח למס הצרפתי ותביעות בבית המשפט
מסי הירושה בצרפת (droits de succession, מס המוטל על כל יורש לפי חלקו וקרבתו למנוח) מחושבים לכל יורש בנפרד, לפי מדרגות. החוק קובע: Code général des impôts, article 777, “Les droits de mutation à titre gratuit sont fixés aux taux indiqués dans les tableaux ci-après, pour la part nette revenant à chaque ayant droit” (מסי ההעברה ללא תמורה נקבעים בשיעורים המפורטים בטבלאות שלהלן, על החלק הנקי המגיע לכל זכאי). בירושה בקו ישר, כלומר מהורה לילד, השיעור מתחיל ב-5 אחוזים על החלק הנמוך ועולה עד 45 אחוזים על החלק הגבוה מ-1,805,677 אירו. בין אחים השיעור הוא 35 או 45 אחוזים, בין קרובים עד דרגה רביעית 55 אחוזים, ובין זרים 60 אחוזים. לכל ילד יש ניכוי אישי של 100,000 אירו לפני החישוב, ובן זוג נשוי ובן זוג בהסכם PACS פטורים ממס ירושה בצרפת. ילד ישראלי היורש דירה בפריז בשווי 600,000 אירו ישלם אפוא עשרות אלפי אירו מס, גם אם הוא תושב ישראל וגם אם שילם מס בישראל. הדירה מוערכת לפי שווי השוק ביום המוות, והיורש אינו יכול לבחור בשווי נמוך לפי מחיר הקנייה ההיסטורי.
המועד להגשת דיווח הירושה (déclaration de succession, דיווח המפרט את הנכסים, החובות, היורשים וחישוב המס) הוא שישה חודשים מהמוות כאשר המנוח נפטר בצרפת, ושנים עשר חודשים כאשר המוות אירע מחוץ לצרפת, למשל בישראל. האיחור גורר ריבית וקנסות, והנוטריון אינו רשאי לחלק את הכסף לפני הסדרת המס או קבלת אישור מהמס. אמנת המס בין צרפת לישראל מונעת כפל מס מסוים באמצעות זיכוי, אך אינה מבטלת את החובה לדווח בשתי המדינות. יורש ישראלי חייב אפוא לנהל שני מסלולים: דיווח צרפתי דרך הנוטריון, ודיווח או פטור ישראלי מול רשות המסים בישראל, שבה אין מס ירושה אך יש מס שבח, מס רכישה והשלכות מס על מכירה עתידית של הדירה הצרפתית. מכירת הדירה הצרפתית על ידי יורש תושב ישראל חייבת במס רווחי הון צרפתי (plus-value immobilière), עם ניכוי בגין משך ההחזקה, ובדיווח מקביל בישראל. מכירה מהירה בלי תכנון מס עולה עשרות אלפי אירו מיותרים.
כאשר מתגלע סכסוך, התביעות העיקריות הן תביעת הקטנה על פגיעה בשמורה, תביעה לביטול צוואה מחמת פגם בצורה או ברצון, תביעה לחלוקה (partage judiciaire, חלוקה שיפוטית של העיזבון כאשר היורשים אינם מסכימים) ותביעה נגד סירוב בנק או נוטריון. התביעה מוגשת לבית המשפט המשפטי של מקום פתיחת הירושה או של מקום הנכס, בפריז לבית המשפט המשפטי של פריז כאשר הדירה בפריז. ההליך דורש תרגומים מלאים, חוות דעת על הדין הישראלי כאשר הוא רלוונטי, הערכת שמאי לדירה, ולעיתים מינוי בודק מטעם בית המשפט. בית המשפט יכול לעכב מכירה, למנות מנהל זמני לעיזבון, להורות על חלוקה בעין או במכירה פומבית, ולחייב יורש שהוציא כסף מהחשבון להחזירו. יורש החושש שהורהו ערך צוואה חדשה תחת לחץ צריך לפעול מיד: לבקש מהנוטריון את רשימת הצוואות הרשומות, לשמר מסמכים רפואיים על מצב המנוח, ולאסוף עדויות על נסיבות החתימה. המתנה של שנה מחלישה את הראיות ומייקרת את ההליך.
טעויות נפוצות של משפחות ישראליות חוזרות בכל תיק: חתימה על מסמכי חלוקה בצרפתית בלי להבין את משמעות הוויתור על השמורה, משיכת כסף מחשבון המנוח אחרי המוות, מכירת דירה בישראל ושכחה לדווח עליה לנוטריון הצרפתי כאשר הדין הצרפתי חל על כל העיזבון, אי הגשת דיווח מס במועד, והסתמכות על צוואה הדדית ישראלית שהדין הצרפתי אינו מכיר כמסמך בלתי הפיך. צוואה הדדית ישראלית נתפסת בצרפת כשתי צוואות נפרדות שכל אחת ניתנת לביטול, ולא כהתחייבות הדדית. בן זוג שנותר בחיים ומבקש למכור את הדירה בפריז על סמך הצוואה ההדדית יגלה שהילדים זכאים לשמורה שלהם מיד, ושהוא אינו יכול לעכב את החלוקה עד מותו. תכנון נכון מקדים את המחלוקת: מתנה בין חיים (donation, העברת נכס במתנה עוד בחיי הנותן מול נוטריון), ביטוח חיים (assurance-vie, חוזה חיסכון וביטוח צרפתי שנהנה ממשטר מס וירושה מיוחד ואינו חלק מהעיזבון הרגיל), והסכם ממון מותאם לשתי המדינות יכולים לחסוך מאות אלפי אירו ומריבות משפחתיות.
סיכום
ירושה בצרפת של אזרח ישראלי מחייבת חשיבה כפולה: מה קובע הדין הצרפתי, ומה כבר נקבע בישראל. הכלל המכריע הוא המגורים הרגילים האחרונים, והמבחן הוא עובדתי: היכן התנהלו החיים האמיתיים, ולא איזה דרכון מופיע במגירה. כאשר הדין הצרפתי חל, הילדים מוגנים בשמורה שאי אפשר לבטל, בן הזוג בוחר בין זכות הנאה לבעלות על רבע, והצוואה חייבת לעמוד בתנאי הצורה הנוקשים של כתב היד, התאריך והחתימה, בשפה שהמצווה מבין. הדירה בפריז אינה עוברת ליורשים בלי נוטריון, בלי תעודת יורשים או תעודה אירופית, בלי רישום במרשם המקרקעין ובלי דיווח מס במועד. מסי הירושה מחושבים לכל יורש בנפרד, והם כבדים במיוחד בין אחים ובין זרים. סכסוך על שמורה, על צוואה או על חלוקה מתברר בבית המשפט המשפטי, והמנצח הוא מי שהכין מסמכים, תרגומים וחוות דעת בזמן. משפחה ישראלית המחזיקה נכס בצרפת צריכה להכין כבר היום תיק כפול, לעדכן צוואות, לבדוק ביטוח חיים, ולהתייעץ לפני החתימה על כל מסמך חלוקה בצרפתית.