ישראלים רבים מגלים את הבעיה ברגע הגרוע ביותר: הילד נולד, התור לדרכון צרפתי בקונסוליה בתל אביב כבר נקבע, ואז הפקיד מבקש מסמך שאין לכם. הנישואין שנערכו בישראל אינם רשומים במרשם הצרפתי, תעודת המשפחה הצרפתית (livret de famille, פנקס משפחה רשמי שמונפק על ידי רשויות מרשם האוכלוסין הצרפתיות ומרכז את אירועי המשפחה) אינה קיימת, והגירושין שנפסקו בבית הדין הרבני מעולם לא עודכנו בנאנט. התיק נעצר, התור מתבזבז, והמשפחה מתחילה מחדש איסוף מסמכים שנמשך חודשים. מאמר זה מסביר, בעברית ובצורה מסודרת, כיצד רושמים נישואין ישראליים בצרפת, כיצד מעדכנים גירושין ישראליים במרשם הצרפתי, וכיצד שני המהלכים האלה קובעים את הזכאות לדרכון צרפתי לילדים, לתעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française, תעודה רשמית שמונפקת על ידי בית המשפט ומאשרת את האזרחות הצרפתית של בעליה) ולהצהרת אזרחות מכוח נישואין (déclaration de nationalité, הליך שבו בן זוג זר של אזרח צרפתי מצהיר על רצונו לרכוש אזרחות צרפתית). החלק הראשון עוסק ברישום נישואין, בתעודת המשפחה ובהשפעה על הילדים. החלק השני עוסק ברישום גירושין, באישור פסקי דין זרים ובמניעת סירובים. בסיום מופיעה רשימת מסמכים מעשית ודרכי ערעור.
I. רישום נישואין ישראליים בצרפת: תעודת נישואין, תעודת משפחה ודרכון צרפתי לילדים
A. איך רושמים נישואין שנערכו בישראל מול הקונסוליה ושירות נאנט
נישואין שנערכו בישראל בין צרפתי לבין ישראלי, או בין שני צרפתים המתגוררים בישראל, תקפים בצרפת כאשר נערכו לפי הצורה הנהוגה במקום העריכה, ובלבד שהצד הצרפתי לא הפר את כללי היסוד של הדין הצרפתי בדבר נישואין. זהו הכלל הקבוע בסעיף 171-1 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil, החוק האזרחי המרכזי של צרפת). לשון הסעיף כפי שנמסרה מן הנוסח הרשמי: “Le mariage contracté en pays étranger entre Français, ou entre un Français et un étranger, est valable s’il a été célébré dans les formes usitées dans le pays de célébration et pourvu que le ou les Français n’aient point contrevenu aux dispositions contenues au chapitre Ier du présent titre.” (בתרגום לעברית: נישואין שנכרתו בארץ זרה בין צרפתים, או בין צרפתי לבין זר, תקפים אם נחגגו בצורות הנהוגות בארץ העריכה, ובלבד שהצרפתי או הצרפתים לא הפרו את ההוראות שבפרק הראשון). המקור הרשמי: סעיף 171-1 לחוק האזרחי באתר Légifrance. נישואין ברבנות בישראל, נישואין אזרחיים בקפריסין של זוג המתגורר בישראל, ונישואין בקונסוליה הצרפתית עצמה נכנסים כולם למסגרת הזאת, כל אחד עם דרישות ההוכחה שלו, אבל העיקרון זהה: הצורה נבחנת לפי דין המקום, ותנאי היסוד נבחנים לפי הדין הצרפתי, ובהם גיל מינימלי, הסכמה חופשית, היעדר נישואין קודמים תקפים, והיעדר איסורי קרבה.
השלב הבא הוא ההבחנה בין תוקף הנישואין לבין יכולת להציג אותם מול כל רשות צרפתית. כאן נכנס מושג התמלול (transcription, העתקת פרטי תעודת הנישואין הזרה לתוך ספרי המרשם הצרפתיים). סעיף 171-5 לחוק האזרחי קובע כלל ברור. לשון הסעיף: “Pour être opposable aux tiers en France, l’acte de mariage d’un Français célébré par une autorité étrangère doit être transcrit sur les registres de l’état civil français.” (בתרגום לעברית: כדי שתעודת נישואין של צרפתי שנערכה בפני רשות זרה תהיה ניתנת להצגה כלפי צדדים שלישיים בצרפת, יש לתמלל אותה בספרי מרשם האוכלוסין הצרפתיים). המקור: סעיף 171-5 לחוק האזרחי באתר Légifrance. אותו סעיף מוסיף הבהרה חשובה לא פחות. לשון ההמשך: “En l’absence de transcription, le mariage d’un Français, valablement célébré par une autorité étrangère, produit ses effets civils en France à l’égard des époux et des enfants.” (בתרגום לעברית: בהיעדר תמלול, נישואין של צרפתי שנערכו כדין בפני רשות זרה מפיקים את השפעותיהם האזרחיות בצרפת כלפי בני הזוג וכלפי הילדים). המשמעות המעשית כפולה. מצד אחד, הנישואין אינם בטלים מחמת היעדר תמלול. מצד שני, בלי תמלול אי אפשר לדרוש מבן הזוג הישראלי אשרת שהייה (titre de séjour, תעודת שהייה שמונפקת על ידי המחוז, préfecture, שהיא הרשות המנהלית המחוזית בצרפת) מכוח נישואין, אי אפשר ליהנות מהטבות מס של זוג נשוי, ואי אפשר להשלים תיק אזרחות או דרכון לילדים, משום שכל גוף שלישי, קונסוליה, מחוז או בית משפט, רשאי לדרוש תעודה צרפתית מעודכנת.
את בקשת התמלול מגישים לרשות הדיפלומטית או הקונסולרית המוסמכת לפי מקום עריכת הנישואין. זוג שנישא בישראל פונה לקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב. זוג שנישא בקפריסין פונה לרשות המוסמכת בקפריסין. הבקשה אינה כפופה למועד התיישנות, ולכן גם נישואין מלפני עשרים שנה ניתנים לתמלול, אבל מוטב לא לדחות, משום שכל בקשה מאוחרת של דרכון, אזרחות או אשרה תיעצר עד להשלמת התמלול. התנאים המעשיים כוללים הצגת תעודת נישואין ישראלית רשמית עם חותמת אפוסטיל (apostille, אימות בינלאומי של מסמך ציבורי לפי אמנת האג), תרגום לעברית או מצרפתית שבוצע על ידי מתרגם מושבע, דרכונים ותעודות לידה של שני בני הזוג, הוכחת אזרחות צרפתית של הצד הצרפתי, ותעודת כשירות לנישואין (certificat de capacité à mariage, אישור שמנפיקה הרשות הצרפתית לפני נישואין בחו״ל ומעיד שהצד הצרפתי כשיר להינשא לפי הדין הצרפתי) כאשר נדרשו ההליכים המקדימים. מי שלא ביצע את ההליך המקדים לפני הנישואין אינו מאבד את הזכות לתמלול, אבל התיק שלו נבדק בקפידה יתרה, ולעיתים מתבקש שימוע של בני הזוג, בנפרד או יחד, מכוח סעיף 171-3 לחוק האזרחי, כדי לוודא שההסכמה הייתה חופשית ושלא מדובר בנישואין למראית עין. לאחר אישור התמלול מונפקת תעודת נישואין צרפתית ונשלח פנקס המשפחה, והעתק התמלול נשמר בשירות המרכזי למרשם אוכלוסין בנאנט (service central d’état civil de Nantes, השירות המרכזי של משרד החוץ הצרפתי בעיר נאנט שמנהל את תעודות המרשם של צרפתים בחו״ל), שהוא הגוף שמנפיק בהמשך כל העתק מעודכן.
הכלל בדבר כוח הראיה של תעודות זרות קבוע בסעיף 47 לחוק האזרחי, והוא מגן על בעלי תעודות ישראליות תקינות. לשון הסעיף: “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité.” (בתרגום לעברית: כל תעודת מרשם של צרפתים ושל זרים שנערכה בארץ זרה ונכתבה בצורות הנהוגות בארץ ההיא נאמנה, אלא אם תעודות או מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מן התעודה עצמה מוכיחים, לאחר כל הבדיקות הנדרשות, שהתעודה בלתי סדירה, מזויפת, או שהעובדות המוצהרות בה אינן תואמות את המציאות). המקור: סעיף 47 לחוק האזרחי באתר Légifrance. בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation, ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים ופליליים) יישם כלל זה בהקשר של אזרחות בפסק דין מ-4 בנובמבר 2020, תיק מספר 19-18.280, שבו נדחה ערעור של תובע שלא הציג תעודת לידה קבילה של הסב. הנימוק המרכזי, כלשונו: “ni les actes de mariage et de décès du grand-père, ni les actes de naissance de ses enfants, ni son livret catholique ne sont de nature à suppléer l’absence de tout acte de naissance probant au sens de l’article 47 du code civil.” (בתרגום לעברית: לא תעודות הנישואין והפטירה של הסב, לא תעודות הלידה של ילדיו ולא הפנקס הדתי שלו יכולים למלא את מקומו של היעדר תעודת לידה קבילה כמשמעותה בסעיף 47 לחוק האזרחי). המקור: פסק הדין המלא באתר בית המשפט העליון. המסר למשפחה הישראלית ברור: תעודה ישראלית רשמית, מלאה, עקבית ומאומתת באפוסטיל זוכה לאמון. תעודה חלקית, סותרת או לא מאומתת תידחה, ואזרחות לא תוכר על סמך מסמכי עקיפין בלבד. לכן יש להגיש תעודת נישואין ישראלית מקורית ממשרד הפנים, לוודא שהשמות בלועזית זהים בכל המסמכים, ולצרף תרגום מושבע, כדי שהתיק יעבור את בדיקת סעיף 47 כבר בפנייה הראשונה.
B. למה התמלול קובע דרכון צרפתי לילדים, תעודת אזרחות והצהרת אזרחות מנישואין
ילד שאחד מהוריו צרפתי הוא צרפתי מלידה מכוח דין הדם. זהו הכלל הבסיסי של סעיף 18 לחוק האזרחי. לשונו הקצרה: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.” (בתרגום לעברית: צרפתי הוא הילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי). המקור: סעיף 18 לחוק האזרחי באתר Légifrance. ילד שנולד בישראל לאב צרפתי ולאם ישראלית הוא אפוא צרפתי מיום לידתו, גם אם מעולם לא ביקר בצרפת, גם אם אין לו דרכון, וגם אם הוריו לא נרשמו כנשואים בצרפת. אבל בין הזכות העקרונית לבין הדרכון בפועל עומדת חובת ההוכחה, והיא מוטלת על מי שטוען לאזרחות. סעיף 30 לחוק האזרחי קובע זאת במפורש. לשונו: “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause.” (בתרגום לעברית: נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שהאזרחות שלו עומדת על הפרק). המקור: סעיף 30 לחוק האזרחי באתר Légifrance. בפועל, ההורה הצרפתי מוכיח את אזרחותו הוא, מוכיח את הקשר המשפחתי לילד, ומציג שרשרת תעודות רציפה: תעודת לידה צרפתית של ההורה, תעודת נישואין מתומללת, תעודת לידה ישראלית של הילד עם אפוסטיל ותרגום, ופנקס משפחה מעודכן. כל חוליה חסרה מעכבת את התיק, והחוליה החסרה השכיחה ביותר בתיקים ישראליים היא בדיוק תמלול הנישואין.
תעודת האזרחות הצרפתית היא המסמך שחותם את ההוכחה כאשר הקונסוליה או המחוז מבקשים אישור עצמאי. הסמכות להנפיק אותה נתונה למנהל שירותי המזכירות של בית המשפט המחוזי (tribunal judiciaire, בית המשפט המחוזי הכללי בצרפת, שבסמכותו גם ענייני אזרחות). לשון סעיף 31 לחוק האזרחי: “Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité.” (בתרגום לעברית: מנהל שירותי המזכירות השיפוטית של בית המשפט המחוזי הוא היחיד שמוסמך למסור תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם המוכיח שהוא בעל אזרחות זאת). המקור: סעיף 31 לחוק האזרחי באתר Légifrance. בקשה לתעודה כזאת מוגשת עם שרשרת המסמכים המלאה, ולכן משפחה שהשלימה תמלול נישואין ורישום לידות מקבלת את התעודה בתיק מסודר, בעוד משפחה שמדלגת על התמלול מקבלת דרישת השלמה או סירוב, ואז נאלצת לחזור לאחור ולהשלים את מה שהיה צריך להיעשות ראשון. אותה שרשרת נדרשת גם בהוצאת דרכון צרפתי ראשון לילד שנולד בישראל: הקונסוליה בודקת את אזרחות ההורה, את תעודת הלידה הישראלית של הילד, את פנקס המשפחה, ולעיתים את תעודת האזרחות עצמה, וקובעת תור ביומטרי רק כאשר התיק שלם.
לבן הזוג הישראלי עצמו, התמלול הוא תנאי סף לרכישת אזרחות מכוח נישואין. סעיף 21-2 לחוק האזרחי מתנה את ההצהרה בארבע שנות נישואין וחיי קהילה, ובנוסף דורש תמלול מוקדם כאשר הנישואין נערכו בחו״ל. לשון התנאי: “En outre, le mariage célébré à l’étranger doit avoir fait l’objet d’une transcription préalable sur les registres de l’état civil français.” (בתרגום לעברית: נוסף על כך, נישואין שנחגגו בחו״ל חייבים לעבור תמלול מוקדם בספרי מרשם האוכלוסין הצרפתיים). המקור המלא: סעיף 21-2 לחוק האזרחי באתר Légifrance. בן זוג ישראלי שחי עם בן זוגו הצרפתי חמש שנים, דובר צרפתית, ומגדל ילדים משותפים, יידחה על הסף אם נישואיו ברבנות לא תומללו, משום שהמינהל אינו בוחן את מהות חיי הנישואין לפני שהתנאי הצורני מתמלא. כאן טמונה גם טעות נפוצה: זוגות שנישאו בקפריסין בטקס אזרחי סבורים שהתעודה האירופית מספיקה, אבל גם היא חייבת תמלול מול הרשות המוסמכת לפי מקום העריכה, וכל עוד לא בוצע התמלול, בן הזוג אינו יכול להגיש הצהרה, אינו יכול לקבל אשרת שהייה מכוח נישואין, ואינו יכול לצרף את עצמו לפנקס המשפחה.
המדריך הרשמי של service-public.fr מאשר את המבנה הזה בלשון מעשית. הוא מסביר שכדי שהנישואין יוכרו במלואם בצרפת, יש לבקש את התמלול בספרי השגרירות או הקונסוליה של מקום הנישואין, שהתמלול הוא העתקת הפרטים מן התעודה הזרה לספרים הצרפתיים, ושהיעדר תמלול מותיר לנישואין השפעה רק בין בני הזוג וכלפי הילדים, בלי יכולת לדרוש אשרת שהייה לבן הזוג או הטבות מס. המקורות המנחים: דף נישואין של צרפתי בחו״ל באתר service-public.fr וכן דף המרשם האזרחי של הקונסוליה הכללית בתל אביב. ההמלצה המעשית העולה מכל אלה פשוטה: מתמללים מיד אחרי הנישואין, רושמים כל לידה מיד אחריה, שומרים את פנקס המשפחה מעודכן, ורק אז מזמינים תור לדרכון או מגישים בקשת אזרחות. הסדר הזה חוסך חודשים של המתנה, מונע סירוב צורני, ובונה תיק שהקונסול, הפקיד במחוז והשופט יכולים לאשר בלי שאלות מיותרות.
II. רישום גירושין ישראליים בצרפת: עדכון מרשם, אישור פסק זר ומניעת סירוב בדרכון ובאזרחות
A. גט ופסק גירושין ישראלי מול המרשם הצרפתי: נאנט, exequatur והערת שוליים
גירושין שנפסקו בישראל אינם מתעדכנים אוטומטית במרשם הצרפתי. מי שנישואיו תומללו בצרפת ואחר כך התגרש בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה, חייב להביא לעדכון התעודות הצרפתיות באמצעות הערת שוליים (mention en marge, הערה שנרשמת בשולי תעודת הנישואין או הלידה ומעדכנת את מצבו המשפחתי של האדם). הגוף המוסמך לעדכון כאשר הנישואין נערכו בחו״ל ותומללו הוא השירות המרכזי בנאנט, והבקשה מוגשת אליו בכתב עם פסק הדין הסופי, תרגום מושבע, והוכחה שהפסק הפך לחלוט. המדריך הרשמי מסביר שכאשר הנישואין שנערכו בחו״ל תומללו בצרפת, השירות המרכזי בנאנט הוא המוסמך לרשום גירושין שנפסקו בחו״ל. המקור: דף עדכון מרשם לאחר גירושין בחו״ל באתר service-public.fr. כל עוד לא נרשמה ההערה, התעודה הצרפתית מציגה אדם נשוי, וכל בקשה חדשה, דרכון, נישואין חדשים, הצהרת אזרחות או אשרה, נתקלת בסתירה בין המציאות לבין המרשם, והטיפול נעצר עד לבירור.
ישראל אינה חברה באיחוד האירופי, ולכן פסק גירושין ישראלי אינו נהנה מהכרה אוטומטית לפי תקנות האיחוד. הכלל הכללי קבוע בסעיף 509 לחוק סדר הדין האזרחי (Code de procédure civile, קוד סדר הדין האזרחי הצרפתי). לשונו: “Les jugements rendus par les tribunaux étrangers et les actes reçus par les officiers étrangers sont exécutoires sur le territoire de la République de la manière et dans les cas prévus par la loi.” (בתרגום לעברית: פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט זרים ומסמכים שנערכו בפני בעלי תפקידים זרים ניתנים לביצוע בשטח הרפובליקה באופן ובמקרים הקבועים בחוק). המקור: סעיף 509 לחוק סדר הדין האזרחי באתר Légifrance. בפועל, עדכון מרשם בעקבות גירושין זרים דורש שהפסק יהיה סופי, שהשופט הזר היה מוסמך בעקיפין לדון בתיק, שהפסק אינו סותר את הסדר הציבורי הבינלאומי הצרפתי, ושלא הייתה הונאה כלפי הדין. כאשר מתעוררת מחלוקת על אחד התנאים, יש לפנות לבית המשפט המחוזי של פריז (tribunal judiciaire de Paris, בית המשפט המחוזי של פריז שבסמכותו הייחודית לדון בבקשות לאישור פסקים זרים) בבקשת exequatur (אישור צרפתי הנותן תוקף ביצועי לפסק דין זר), ורק לאחר מתן האישור נרשמת ההערה במרשם.
פסק דין עדכני של בית המשפט העליון ממחיש כיצד בתי המשפט בוחנים הכרה של פסק זר. בפסק הדין מ-15 באפריל 2026, תיק מספר 23-23.726, שעסק בהכרה של פסק גירושין תוניסאי מול החלטה צרפתית, קבעה הלשכה האזרחית הראשונה את כלל ההכרה מכוח האמנה בין צרפת לתוניסיה. לשון הנימוק: “les décisions contentieuses et gracieuses rendues par les juridictions siégeant en France ou en Tunisie sont reconnues de plein droit sur le territoire de l’autre État à la condition, notamment, que la décision ne soit pas contraire à une décision judiciaire rendue dans l’État requis et y ayant l’autorité de la chose jugée.” (בתרגום לעברית: החלטות שיפוטיות ומרצון שניתנו על ידי בתי משפט היושבים בצרפת או בתוניסיה מוכרות מאליהן בשטח המדינה האחרת, בתנאי בין היתר שההחלטה אינה סותרת החלטה שיפוטית שניתנה במדינה המתבקשת ויש לה סמכות של דבר שנשפט). המקור: פסק הדין המלא באתר בית המשפט העליון. מול ישראל אין אמנה דומה, ולכן ההכרה אינה אוטומטית אלא עוברת את מבחן התנאים הכללי, אבל העיקרון המנחה זהה: פסק זר שסותר החלטה צרפתית חלוטה, שניתן בלי סמכות או תוך פגיעה בסדר הציבורי, לא יירשם. לכן גרוש ישראלי שמבקש לרשום גירושין חייב להציג פסק חלוט ומנומק, אישור שהצד השני זומן כדין, תרגום מלא, ולעיתים אישור שהפסק אינו ניתן עוד לערעור, כדי שהשירות בנאנט ירשום את ההערה בלי להפנות את התיק לבית המשפט.
נקודה ייחודית לדין הישראלי היא הגט. גט שניתן בבית הדין הרבני כחלק מפסק גירושין מוכר כרכיב של הפסק, אבל גט פרטי או הסדר שאינו מעוגן בפסק שיפוטי חלוט אינו מספיק לעדכון המרשם הצרפתי. צרפת בוחנת את המסמך השיפוטי: מי נתן אותו, האם היה מוסמך, האם שני הצדדים נשמעו, והאם ההחלטה סופית. הסכם גירושין שאושר בבית המשפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק דין עומד בדרישה כאשר הוא סופי ומלא. לעומת זאת, אישור דתי בלבד, או מסמך שאינו חתום על ידי ערכאה מוסמכת, יידחה, והמבקש יתבקש להשלים פסק שיפוטי. כאן חוזר סעיף 47 ומגן על בעל המסמך התקין: פסק ישראלי רשמי, מלא, עקבי ומאומת זוכה לאמון, ופסק חלקי או סותר מעורר בדיקה. לכן יש להגיש את פסק הגירושין המלא על כל עמודיו, עם חותמת בית הדין או בית המשפט, עם אישור חלוטות, עם אפוסטיל של משרד החוץ או הנהלת בתי המשפט, ועם תרגום מושבע המשקף נאמנה את שמות הצדדים, התאריכים וסכומי התשלומים, כדי שהרשם בנאנט יזהה מיד פסק תקף וירשום את ההערה.
B. סירובים, עיכובים וערעורים: דרכון לילד, אשרת בן הזוג לשעבר ובית המשפט בנאנט
הסירוב השכיח ביותר בתיקים ישראליים אינו סירוב עקרוני לאזרחות אלא עצירה צורנית של דרכון לילד. ההורה מגיש בקשת דרכון ראשון לילד שנולד בישראל, מצרף תעודת לידה ישראלית, ומקבל תשובה שהתיק אינו שלם: הנישואין אינם מתומללים, פנקס המשפחה אינו מעודכן, או הגירושין אינם רשומים והמרשם מציג את ההורה כנשוי. הקונסוליה אינה מכריעה במחלוקת משפחתית, היא דורשת מרשם עקבי. הפתרון הוא תיקון השרשרת מן ההתחלה: תמלול הנישואין אם טרם בוצע, רישום לידת הילד מול הקונסוליה, רישום הגירושין בנאנט עם הפסק החלוט, קבלת תעודות מעודכנות, ורק אז חזרה לתור הדרכון עם תיק עקבי. מי שמנסה לדלג על חוליה מגלה שהתור הבא נקבע לעוד חודשים, והילד נותר בלי דרכון בתקופה שבה המשפחה זקוקה לו לטיסה, לרישום לבית ספר או להסדרת מעמד. סדר הפעולות הנכון חוסך את המעגל הזה: קודם מרשם, אחר כך דרכון, ולא להפך.
הסירוב השני נוגע לבן הזוג לשעבר. בן זוג ישראלי שקיבל אשרת שהייה מכוח נישואין לצרפתי, או שהגיש הצהרת אזרחות מכוח סעיף 21-2, מאבד את הבסיס לבקשתו כאשר הנישואין מסתיימים לפני שהתנאים הושלמו. המחוז בוחן את המשך חיי הקהילה, את תוקף הנישואין ואת עדכניות המרשם, וגירושין שנרשמו כדין מביאים לבחינה מחדש של הזכות לאשרה. במצבים של אלימות במשפחה קיימים מסלולי הגנה ייעודיים בדין הזרים, אבל הם דורשים הוכחות מסודרות, תלונה או ראיות, וליווי משפטי, ואינם נובעים אוטומטית מעצם הגירושין. הכלל המעשי הוא להסדיר את המעמד לפני שהגירושין נרשמים, לבחון כל עילת שהייה חלופית, עבודה, לימודים, חיי משפחה עם ילדים צרפתים או מצב רפואי, ולהגיש בקשה מתאימה עם מסמכים מלאים, במקום להמתין לביטול האשרה הקיימת. גם כאן המרשם המעודכן משרת את המבקש: אדם שמציג מצב משפחתי אמיתי ומסמכים עקביים נתפס כאמין, ואדם שמציג תעודה הסותרת את המציאות מעורר חשד שמקשה על כל בקשה.
כאשר השירות בנאנט או הקונסוליה מסרבים לתמלל או לרשום, עומדת הזכות לפנות לבית המשפט. סירוב תמלול בטענה שהתעודה הישראלית אינה קבילה מותקף בהוכחת סעיף 47: הגשת תעודה מקורית, מלאה ומאומתת, חוות דעת על הדין הישראלי כאשר נדרש, והצבעה על כך שהרשות לא הצביעה על פגם קונקרטי, זיוף או סתירה. סירוב לרשום גירושין מותקף בהשלמת תנאי ההכרה: פסק מלא, הוכחת סופיות, הוכחת זימון הצד השני, תרגום מושבע, ולעיתים בקשת exequatur מסודרת בבית המשפט המחוזי של פריז. הערעור על החלטות מרשם מתברר בפני התובע הכללי ובית המשפט המחוזי של נאנט, שהוא הערכאה המוסמכת לענייני מרשם של צרפתים בחו״ל, ויש להגישו בליווי עורך דין הבקיא בדיני מרשם ובדין הישראלי. המועדים משתנים לפי סוג ההחלטה, ולכן אין להמתין: עם קבלת הסירוב יש לבקש את נימוקיו בכתב, להשלים את החסר או לערער, ולתעד כל פנייה, כי תיק מתועד היטב מתברר מהר יותר מתיק של טענות בעל פה.
שתי טעויות חוזרות כדאי למנוע מראש. הראשונה היא אי התאמת שמות: שם עברי שנכתב באיות לטיני שונה בתעודת הנישואין, בדרכון ובתעודת הלידה של הילד יוצר סתירה שהרשם חייב לברר, והבירור עולה חודשים. הפתרון הוא להחליט על איות לטיני אחד, להשתמש בו בכל מסמך חדש, ולצרף לבקשה הראשונה הסבר קצר עם מסמכי זהות המאשרים שמדובר באותו אדם. השנייה היא הגשת צילומים או תמציות במקום תעודות מלאות: המרשם הצרפתי דורש תעודות מלאות ומעודכנות, עם אפוסטיל, וכל קיצור מעורר דרישת השלמה. רשימת המסמכים הבסיסית לתיק ישראלי שלם כוללת תעודת לידה ישראלית מלאה עם אפוסטיל ותרגום, תעודת נישואין ישראלית מלאה עם אפוסטיל ותרגום או תעודת תמלול צרפתית, פסק גירושין חלוט מלא עם אפוסטיל ותרגום כאשר יש גירושין, דרכונים ותעודות לידה צרפתיות של הצד הצרפתי, הוכחת אזרחות צרפתית, ופנקס משפחה קיים כאשר ישנו. תיק כזה עובר את בדיקת סעיף 47, עומד בתנאי סעיף 171-5 וסעיף 21-2, ונרשם בנאנט בלי סבב השלמות מיותר. המקורות הרשמיים המרכזיים למהלך כולו, בנוסף לסעיפי החוק המצוטטים לעיל, הם סעיף 19-3 לחוק האזרחי באתר Légifrance לעניין ילדים, דף ביצוע פסק זר באתר service-public.fr, ודף הקונסוליה בתל אביב לענייני מרשם שכבר צוין.
סיכום: מרשם מסודר היום הוא דרכון ואזרחות מחר
התמונה העולה מן הדין ומן הניסיון המצטבר פשוטה. נישואין ישראליים תקפים בצרפת לפי צורתם, אבל רק תמלול הופך אותם למסמך שניתן להציג מול כל רשות. תמלול פותח את הדלת לפנקס משפחה, לרישום לידות, לדרכון צרפתי לילדים, לתעודת אזרחות צרפתית ולהצהרת אזרחות מכוח נישואין. גירושין ישראליים אינם מתעדכנים מאליהם: יש להביא פסק חלוט, מתורגם ומאומת, לרישום בנאנט, ולעיתים לעבור אישור שיפוטי, כדי שהמרשם ישקף את המציאות. תעודות ישראליות תקינות זוכות לאמון מכוח סעיף 47, ותעודות חלקיות או סותרות נדחות, כפי שהראה בית המשפט העליון. משפחה שמסדירה את השרשרת לפי הסדר, נישואין, לידות, גירושין כאשר ישנם, ורק אז דרכון ואזרחות, מקבלת החלטות מהירות וחוסכת תורים מבוזבזים, סירובים צורניים וערעורים. מי שמזהה סתירה בין מסמכיו לבין המרשם הצרפתי מוטב שיתחיל בהשלמת התמלול או הרישום החסר כבר כעת, עם תעודות מלאות, אפוסטיל ותרגום מושבע, ועם ליווי משפטי כאשר התיק מורכב, כדי שהבקשה הבאה, דרכון לילד או תעודת אזרחות, תוגש על בסיס מוצק ותאושר.