אזרח ישראלי ירש דירה בפריז, לבד או יחד עם אחים, וההחלטה היא למכור אותה. מכאן מתחיל מסלול שונה לחלוטין מתיק הירושה עצמו: כל עוד הדירה רשומה על שם המנוח אי אפשר למכור אותה, ומרגע שהיא עוברת ליורשים מתעוררות שלוש שאלות מעשיות. הראשונה, מי רשאי לחתום על המכירה כאשר יש כמה יורשים ומה קורה כשאחד מהם מסרב. השנייה, כמה מס ישלם כל יורש תושב ישראל על הרווח מהמכירה, ואיך מחשבים אותו נכון כדי לא לשלם שקל אחד מיותר. השלישית, איך מתנהלת המכירה עצמה מול הנוטריון הצרפתי, אילו אישורים צריך להשיג, וכמה זמן לוקח לקבל את הכסף לחשבון בישראל. מדריך זה עונה על שלוש השאלות בסדר שבו הן פוגשות את היורשים בפועל, עם הכללים המדויקים, סכומי המס, המועדים והטעויות שעולות עשרות אלפי אירו.
הנקודה הראשונה שחשוב להפנים היא שדירה שהתקבלה בירושה על ידי כמה יורשים הופכת לנכס במשותף, שותפות כפויה שהחוק הצרפתי מכנה אנדיוויזיון (indivision, שיתוף בנכס ללא חלוקה פיזית). כל עוד השיתוף קיים, מכירת הדירה דורשת כעיקרון את הסכמת כל השותפים, וסירוב של אחד מהם חוסם את העסקה כולה. החדשות הטובות הן שהחוק אינו מאפשר לאח סרבן להחזיק את האחרים כבני ערובה: סעיף 815 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil) קובע: “Nul ne peut être contraint à demeurer dans l’indivision et le partage peut toujours être provoqué, à moins qu’il n’y ait été sursis par jugement ou convention.” (איש אינו יכול להיות מאולץ להישאר בשיתוף, וחלוקה תמיד ניתנת לדרישה, אלא אם נדחתה בפסק דין או בהסכם). (מקור רשמי: Légifrance, סעיף 815 לחוק האזרחי) המשמעות היא שלכל יורש יש זכות לצאת מהשיתוף בכל עת, בהסכמה או דרך בית המשפט, ואיש אינו יכול לכפות עליו להישאר שותף בנכס בניגוד לרצונו.
הנקודה השנייה היא מס הרווח (plus-value immobilière, מס על עליית ערך מקרקעין). יורש תושב ישראל המוכר דירה בצרפת חייב במס צרפתי על הרווח, גם אם אינו תושב צרפת וגם אם קיבל את הדירה בירושה ולא קנה אותה מכספו. חישוב הרווח במכירת נכס שהתקבל בירושה נעשה לפי שווי הדירה ביום המוות, כפי שהוצהר בהצהרת הירושה, ולא לפי המחיר שבו קנה אותה המנוח לפני שנים. ככל שהשווי שהוצהר גבוה יותר, כך הרווח החייב קטן יותר, ולכן להצהרת הירושה יש השפעה ישירה על המס שישולם במכירה. הנקודה השלישית היא שהמכירה עצמה חייבת להיערך בפני נוטריון (notaire, קצין הציבור הצרפתי המוסמך לרשום עסקאות מקרקעין), והכסף מועבר לקונים רק לאחר רישום העסקה, תשלום המסים וניכוי ההוצאות. הבנת שלוש הנקודות, השיתוף, המס והפרוצדורה, מאפשרת לתכנן את המכירה מהיום הראשון ולחסוך חודשים של עיכובים.
I. מוכרים דירה מירושה כשיש כמה יורשים: פיצול, הסכמה ובית משפט
A. אף אחד לא חייב להישאר שותף: הזכות לפיצול ומכירה בהסכמה
כאשר אדם נפטר, החוק הצרפתי קובע כי הירושה נפתחת במוות. סעיף 720 לחוק האזרחי קובע: “Les successions s’ouvrent par la mort, au dernier domicile du défunt.” (הירושות נפתחות במוות, במקום המגורים האחרון של המנוח). (מקור רשמי: Légifrance, סעיף 720 לחוק האזרחי) מרגע פתיחת הירושה ועד לחלוקתה הסופית, היורשים מחזיקים בנכסים במשותף. במצב זה כל החלטה מהותית לגבי הדירה, מגורים בה, השכרתה או מכירתה, נשלטת בידי כללי השיתוף. הכלל הבסיסי הוא הבחנה בין פעולות ניהול שוטף, שניתן לבצע ברוב מיוחס, לבין פעולות מהותיות, הדורשות הסכמה מלאה.
סעיף 815-3 לחוק האזרחי מעניק לשותפים המחזיקים לפחות שני שלישים מהזכויות סמכות לבצע פעולות ניהול: “Le ou les indivisaires titulaires d’au moins deux tiers des droits indivis peuvent, à cette majorité : 1° Effectuer les actes d’administration relatifs aux biens indivis” (השותף או השותפים המחזיקים לפחות שני שלישים מהזכויות המשותפות רשאים, ברוב זה: לבצע פעולות ניהול הנוגעות לנכסים המשותפים). (מקור רשמי: Légifrance, סעיף 815-3 לחוק האזרחי) באותו סעיף נקבע הגבול: “Toutefois, le consentement de tous les indivisaires est requis pour effectuer tout acte qui ne ressortit pas à l’exploitation normale des biens indivis et pour effectuer tout acte de disposition autre que ceux visés au 3°.” (ואולם, הסכמת כל השותפים נדרשת לביצוע כל פעולה שאינה נופלת במסגרת הניצול הרגיל של הנכסים המשותפים ולביצוע כל פעולת העברה שאינה מהמנויות בסעיף 3). (מקור רשמי: Légifrance, סעיף 815-3 לחוק האזרחי) מכירת דירה היא פעולת העברה מובהקת, ולכן היא דורשת כעיקרון את חתימת כל היורשים, ללא יוצא מן הכלל. שני אחים המחזיקים יחד שני שלישים אינם יכולים למכור את הדירה בלי חתימת האח השלישי, גם אם הוא מסרב ללא נימוק.
הדרך המהירה והזולה ביותר למכור היא מכירה בהסכמה (vente amiable). היורשים חותמים יחד על הסכם מכירה מוקדם (compromis de vente) ועל שטר המכירה הסופי (acte authentique) בפני הנוטריון, והתמורה מתחלקת ביניהם לפי חלקיהם בירושה, לאחר ניכוי המסים, החובות וההוצאות. כאשר אחד היורשים מעוניין לשמור את הדירה לעצמו, הפתרון הוא ייחוס מועדף (attribution préférentielle): היורש מקבל את הדירה ומשלם לאחים את שווי חלקיהם, תשלום המכונה סולטה (soulte). פתרון זה נפוץ כאשר אחד האחים מתגורר בדירה או מעוניין לגור בפריז, והוא חוסך את עלויות המכירה לצד שלישי. כאשר היורשים מסכימים על העיקרון אך חלוקים על המחיר, מומלץ להזמין שמאי מוסמך (expert immobilier) שיקבע שווי שוק אובייקטיבי, שכן מחלוקת על המחיר היא הסיבה הנפוצה ביותר להתפוצצות עסקאות בין אחים.
לפני כל חתימה יש לוודא שהיורשים אכן רשומים כבעלים. כל עוד הדירה רשומה על שם המנוח, אי אפשר למכור אותה, והנוטריון המטפל בירושה חייב להשלים תחילה את תעודת היורשים (acte de notoriété) ואת רישום העברת הבעלות מהמנוח ליורשים. רק לאחר שהיורשים רשומים כבעלים במרשם המקרקעין ניתן לחתום על הסכם מכירה שיחייב את הקונה. יורשים הממהרים לחתום עם מתווך או עם קונה לפני השלמת שלב הירושה מגלים שההסכם אינו ניתן לביצוע, והקונה עלול לדרוש פיצוי על ביטול העסקה. הסדר הנכון הוא תמיד: קודם סיום תיק הירושה ורישום היורשים, אחר כך מכירה.
B. כשאח מסרב לחתום: אישור שיפוטי למכור לבד ותביעת פיצול
סירוב של אחד היורשים לחתום אינו סוף הדרך. החוק מעמיד שני כלים לרשות היורשים המעוניינים למכור. הכלי הראשון הוא בקשה לבית המשפט להתיר ליורש לבצע לבדו פעולה הדורשת הסכמה, כאשר הסירוב מסכן את האינטרס המשותף. סעיף 815-5 לחוק האזרחי קובע: “Un indivisaire peut être autorisé par justice à passer seul un acte pour lequel le consentement d’un coïndivisaire serait nécessaire, si le refus de celui-ci met en péril l’intérêt commun.” (שותף יכול לקבל מבית המשפט אישור לבצע לבדו פעולה שלשמה נדרשת הסכמת שותף אחר, אם סירובו מסכן את האינטרס המשותף). (מקור רשמי: Légifrance, סעיף 815-5 לחוק האזרחי) בקשה כזו מתאימה כאשר הסירוב גורם נזק ממשי, למשל דירה ריקה הצוברת חיובי ארנונה וביטוח, הצעת קנייה במחיר טוב העומדת לפוג, או הידרדרות פיזית של הנכס. בית המשפט בוחן אם הסירוב מוצדק ואם האינטרס המשותף אכן בסכנה, ואם התשובה חיובית הוא מתיר את המכירה בתנאים שהוא קובע, וההיתר מחייב גם את הסרבן.
בתי המשפט הצרפתיים מפעילים כלי זה בפועל באופן קבוע. בפסק דין של בית המשפט האזרחי של מו (tribunal judiciaire de Meaux) מיום 28 במרץ 2025, בתיק מספר RG 23/01510, שעסק בסכסוך בין אב לבנו על מכירת בית שהתקבל בירושה, קבע בית המשפט: “Le droit au partage consacré par l’article 815 du code civil qui constitue un principe d’ordre public s’oppose à ce qu’un indivisaire soit maintenu dans l’indivision contre sa volonté.” (זכות הפיצול המעוגנת בסעיף 815 לחוק האזרחי, המהווה עיקרון של סדר ציבורי, מתנגדת לכך ששותף יוחזק בשיתוף בניגוד לרצונו). (מקור רשמי: courdecassation.fr, tribunal judiciaire de Meaux, 28/03/2025, RG 23/01510) באותו פסק דין הזכיר בית המשפט את הכלל של סעיף 815-5: “En vertu de l’article 815-5 du code civil un indivisaire peut être autorisé par justice à passer seul un acte pour lequel le consentement d’un coïndivisaire serait nécessaire, si le refus de celui-ci met en péril l’intérêt commun.” (מכוח סעיף 815-5 לחוק האזרחי, שותף יכול לקבל מבית המשפט אישור לבצע לבדו פעולה שלשמה נדרשת הסכמת שותף אחר, אם סירובו מסכן את האינטרס המשותף). (מקור רשמי: courdecassation.fr, tribunal judiciaire de Meaux, 28/03/2025, RG 23/01510) התיק ממחיש את התסריט הקלאסי: בן שחתם על ייפוי מכירה ואחר כך סירב לחתום על הסכם המכירה, אב שפנה לבית המשפט, ובית משפט שהתיר את המכירה ומינה נוטריון לביצוע הפיצול.
הכלי השני הוא תביעת פיצול שיפוטית (partage judiciaire), שבה בית המשפט מורה על חלוקת העיזבון כולו. כאשר הדירה אינה ניתנת לחלוקה פיזית, והדבר נכון כמעט תמיד לגבי דירת מגורים, בית המשפט מורה על מכירה פומבית (licitation) וחלוקת התמורה בין היורשים. ההליך מתנהל בפני בית המשפט האזרחי (tribunal judiciaire) של מקום הנכס, מנוהל בפיקוח שופט ממונה, ומבוצע בפועל בידי נוטריון. ההוצאות, שכר הנוטריון, שמאות והוצאות משפט, מנוכות מהתמורה לפני החלוקה, ולכן תביעת פיצול עולה תמיד יותר ממכירה בהסכמה. זוהי הסיבה לכך שעורך דין מנוסה ינסה קודם להגיע להסכמה או לאישור נקודתי לפי סעיף 815-5, וישמור את תביעת הפיצול המלאה כמוצא אחרון.
לסרבן עומדת הגנה אחת: בקשה לדחיית הפיצול. סעיף 820 לחוק האזרחי קובע: “A la demande d’un indivisaire, le tribunal peut surseoir au partage pour deux années au plus si sa réalisation immédiate risque de porter atteinte à la valeur des biens indivis” (לבקשת שותף, רשאי בית המשפט לדחות את החלוקה עד שנתיים לכל היותר אם ביצועה המיידי עלול לפגוע בערך הנכסים המשותפים). (מקור רשמי: Légifrance, סעיף 820 לחוק האזרחי) דחייה כזו ניתנת למשל כאשר שוק הנדל״ן במשבר זמני ומכירה מיידית תפגע בכולם, או כאשר אחד היורשים מתגורר בדירה ואין לו פתרון דיור חלופי. הדחייה מוגבלת לשנתיים, אינה ניתנת להארכה מעבר לכך באותה עילה, ובסיומה הפיצול יוצא לפועל. יורש המעוניין למכור צריך להיערך לטענת דחייה כזו ולהראות שהמכירה המיידית אינה פוגעת בערך, למשל באמצעות הצעת קנייה קונקרטית במחיר שוק.
II. כמה מס משלמים על מכירת דירה מירושה ומה עושים מול הנוטריון
A. מס שבח למי שאינו תושב: שיעורים, חישוב ופטורים
מכירת דירה בצרפת חייבת במס רווח, גם כאשר המוכר הוא יורש תושב ישראל שקיבל את הדירה בירושה. סעיף 150 U לחוק המסים הכללי (Code général des impôts) קובע את העיקרון: “lors de la cession à titre onéreux de biens immobiliers bâtis ou non bâtis ou de droits relatifs à ces biens, sont passibles de l’impôt sur le revenu dans les conditions prévues aux articles 150 V à 150 VH” (רווחי ההון שמפיקים יחידים או חברות או התאגדויות הכפופים לסעיפים 8 עד 8 ter, בעת מכירה בתמורה של נכסי מקרקעין בנויים או לא בנויים או של זכויות הנוגעות לנכסים אלה, חייבים במס הכנסה בתנאים הקבועים בסעיפים 150 V עד 150 VH). (מקור רשמי: Légifrance, סעיף 150 U לחוק המסים) החישוב הבסיסי פשוט: מחיר המכירה פחות מחיר הרכישה, בניכוי הוצאות מוכרות. אצל יורש, מחיר הרכישה הוא שווי הדירה ביום המוות כפי שהוצהר בהצהרת הירושה, בתוספת הוצאות הרכישה שהוכרו אז. לכן הצהרת ירושה שהגישה שווי נמוך מדי, בניסיון לחסוך במס הירושה, מתנקמת במוכר כמס שבח גבוה יותר בעת המכירה. התכנון הנכון מחשב את שני המסים יחד, מס ירושה ומס שבח, ולא כל אחד בנפרד.
הפטור החשוב ביותר, הפטור על דירת מגורים עיקרית, אינו חל בדרך כלל על דירה שהתקבלה בירושה. הסעיף קובע: “Les dispositions du I ne s’appliquent pas aux immeubles, aux parties d’immeubles ou aux droits relatifs à ces biens : 1° Qui constituent la résidence principale du cédant au jour de la cession” (הוראות סעיף I אינן חלות על מקרקעין, על חלקי מקרקעין או על זכויות הנוגעות לנכסים אלה: שהם מהווים את מגורי הקבע של המוכר ביום המכירה). (מקור רשמי: Légifrance, סעיף 150 U לחוק המסים) יורש המתגורר בישראל אינו גר בדירה הפריזאית כמגורי קבע, ולכן אינו זכאי לפטור. החריג היחיד הרלוונטי הוא יורש שעבר להתגורר בדירה בפועל והפך אותה למגורי הקבע שלו עד יום המכירה, מצב נדיר בקרב יורשים ישראליים. ככלל, יש להניח שהמכירה תהיה חייבת במס מלא, ולתכנן בהתאם.
לגבי תושבי חוץ קיים הסדר מיוחד. סעיף 244 bis A לחוק המסים קובע: “réalisées par les personnes et organismes mentionnés au 2 du I lors de la cession des biens ou droits mentionnés au 3 sont soumises à un prélèvement selon les taux fixés au III bis.” (בכפוף לאמנות הבינלאומיות, רווחי ההון כהגדרתם בסעיפים e bis ו-e ter של סעיף I של סעיף 164 B, שמפיקים האנשים והגופים המנויים בסעיף 2 של סעיף I בעת מכירת הנכסים או הזכויות המנויים בסעיף 3, כפופים לניכור מס בשיעורים הקבועים בסעיף III bis). (מקור רשמי: Légifrance, סעיף 244 bis A לחוק המסים) בפועל, תושב ישראל המוכר דירה בצרפת משלם מס בשיעור של 19 אחוזים על הרווח החייב, בתוספת היטלים סוציאליים (prélèvements sociaux) בשיעור של 17.2 אחוזים, ובסך הכול כ-36.2 אחוזים מהרווח. שיעורים אלה חלים נכון לשנת 2026, ויש לאמתם לפני החתימה באתר הרשמי של רשות המסים impots.gouv.fr ובדף ההסברים של service-public.fr על מס רווח ממכירת מקרקעין.
שני מנגנונים מפחיתים את המס. הראשון הוא הניכוי בגין תקופת החזקה (abattement pour durée de détention): ככל שהנכס מוחזק זמן רב יותר, שיעור המס יורד, ולאחר שלושים שנות החזקה המס מתאפס לחלוטין. תקופת ההחזקה של היורש כוללת את תקופת ההחזקה של המנוח, ולכן דירה שהמנוח קנה לפני עשרים שנה והיורש מכר חמש שנים לאחר הירושה נהנית מעשרים וחמש שנות החזקה. השני הוא ניכוי הוצאות: עמלת תיווך, הוצאות נוטריון ברכישה, הוצאות שיפוץ מוכחות בחשבוניות, ומס הירושה עצמו איננו ניתן לניכוי. דוגמה מספרית: דירה שנמכרת ב-500,000 אירו, ששוויה ביום המוות הוצהר על 400,000 אירו, מניבה רווח של 100,000 אירו. לאחר ניכוי הוצאות מוכרות של 20,000 אירו וניכוי חלקי בגין תקופת החזקה, הרווח החייב יעמוד על כ-60,000 אירו, והמס הכולל יסתכם בכ-21,700 אירו. חישוב מדויק דורש נתוני החזקה והוצאות של כל תיק, ולכן אין לחתום על הסכם מכירה לפני שהנוטריון הכין תחשיב מס מפורט.
תושב ישראל המוכר דירה בצרפת בסכום העולה על 150,000 אירו נדרש ככלל למנות נציג מס מוסמך (représentant fiscal), גוף צרפתי המתחייב כלפי רשויות המס על תשלום המס. החובה אינה חלה על תושבי האיחוד האירופי, איסלנד ונורווגיה, אך היא חלה על תושבי ישראל. הנציג גובה עמלה של כ-1 אחוז ממחיר המכירה, מטפל בהצהרת הרווח ובתשלום, ומשחרר את התמורה לאחר קבלת אישור המס (quitus fiscal). מכירה בלי נציג מס, כאשר החובה חלה, חוסמת את העברת הכספים לחו״ל. יש למנות את הנציג מוקדם, שכן הליך קבלת האישור אורך שבועות, ועיכוב בו דוחה את מועד קבלת הכסף.
B. מהחתימה על ההסכם ועד קבלת הכסף: נוטריון, אישורים ופריז
עסקת מכירה בצרפת מתנהלת בשני שלבים. בשלב הראשון חותמים הצדדים על הסכם מכירה מוקדם, לרוב הסכם דו-צדדי (compromis de vente), שבו נקבעים המחיר, המועדים והתנאים המתלים, והקונה מפקיד פיקדון (séquestre) של כ-5 עד 10 אחוזים מהמחיר בידי הנוטריון. בשלב השני, כעבור כשלושה חודשים, חותמים על שטר המכירה הסופי בפני הנוטריון, והבעלות עוברת לקונה. בין שני המועדים הנוטריון אוסף את האישורים: נסח טאבו מעודכן, אישור העדר משכנתאות או הסכמת הבנק לפרוע אותן מהתמורה, דוחות בדיקות חובה (diagnostics: עופרת, אסבסט, חשמל, גז, ביצועים אנרגטיים), אישור ועד הבית על העדר חובות, ובפריז, בדיקת זכות הקדימה העירונית.
לעיר פריז זכות קדימה (droit de préemption urbain) על עסקאות רבות, כלומר העירייה רשאית לקנות את הדירה במקום הקונה ובאותו מחיר, מטעמים של דיור ציבורי או תכנון עירוני. הנוטריון מגיש לעירייה הצהרת כוונה למכור, והעירייה משיבה בתוך חודשיים אם היא מממשת את זכותה. מימוש הזכות נדיר בדירות מגורים רגילות, אך ההמתנה לתשובה מאריכה את לוח הזמנים, ויש להביא אותה בחשבון. בנוסף, בבניינים משותפים בפריז יש לבדוק תקנון הבית המשותף, חובות ועד הבית, ותביעות משפטיות תלויות של הבניין, שכן חוב גדול של הבניין מפחית את שווי הדירה ועלול להפחיד קונים. מידע רשמי על שלבי המכירה מופיע בדף service-public.fr על מכירת דירה.
ליורש תושב ישראל יש שלוש חובות מעשיות ייחודיות. הראשונה, להוכיח את בעלותו: הנוטריון המוכר דורש את תעודת היורשים ואת רישום היורשים כבעלים, ואם תיק הירושה טרם הסתיים, המכירה אינה יכולה להתקדם. השנייה, להסדיר את המס: הצהרת הרווח מוגשת בידי הנוטריון או נציג המס, והמס מנוכה מהתמורה עוד לפני שהיורש רואה את הכסף. השלישית, להעביר את הכסף לישראל כדין: העברה בנקאית בינלאומית בסכום גדול מחייבת הצהרה לרשויות, ובישראל יש לדווח על קבלת כספי הירושה והמכירה ולבדוק את חבות מס השבח הישראלית, המחושבת לפי יום ושווי הרכישה של המוריש. תיאום בין רואה החשבון הישראלי לנוטריון הצרפתי מונע הפתעות בשני הצדדים של הגבול.
לוח הזמנים הריאלי לעסקה כזו בפריז עומד על ארבעה עד שישה חודשים מחתימת ההסכם המוקדם ועד קבלת הכסף, ובמקרה של סכסוך בין יורשים או צורך באישור שיפוטי, שנה ויותר. העלויות, מלבד המס, כוללות עמלת תיווך של כ-4 עד 6 אחוזים אם נעזרים במתווך, שכר נוטריון מוכר, בדיקות חובה, ושכר נציג המס. שלוש טעויות נפוצות עולות ביוקר: חתימה על הסכם מכירה לפני סיום תיק הירושה, הסתרת חשבון בנק צרפתי של המנוח מההצהרות, וויתור על הירושה בלי בדיקה, ויתור שהוא מעשה בלתי הפיך. הכלל הבטוח הוא אחד: לא חותמים על דבר לפני שהנוטריון אישר בכתב שהיורשים רשומים כבעלים, שהמס חושב, ושכל היורשים חתמו או שבית המשפט התיר את המכירה.
כאשר בית המשפט מורה על מכירה פומבית, ההליך מתנהל לפי כללים נוקשים: שמאי מטעם בית המשפט קובע מחיר פתיחה, המודעה מתפרסמת, והמכירה נערכת בפומבי או בהצעות סגורות, לפי החלטת השופט. כל יורש רשאי להשתתף במכירה ולקנות את הדירה, וזכותו מתחרה בזכויותיהם של קונים זרים בתנאים שווים. התמורה מופקדת בידי הנוטריון, המשלם תחילה את החובות הרשומים על הנכס, את הוצאות ההליך ואת המסים, ומחלק את היתרה בין היורשים לפי חלקיהם. יורש הסבור שהמחיר שהושג נמוך ממחיר השוק רשאי לערער על תנאי המכירה, אך עליו להוכיח פגם בהליך ולא אכזבה בלבד מהתוצאה. בפועל, עצם קיומו של הליך שיפוטי מביא לעיתים קרובות את הסרבן לשולחן המשא ומתן, שכן המכירה הפומבית מניבה בדרך כלל מחיר נמוך ממכירה בהסכמה, וההוצאות המשפטיות נגרעות מחלקו של כל יורש, כולל הסרבן עצמו.
התיאום עם הדין הישראלי אינו מסתיים ביום המכירה. יורש תושב ישראל חייב לדווח בישראל על קבלת כספי הירושה ועל תמורת המכירה, ולשלם מס שבח ישראלי ככל שחל. שווי הרכישה לצורכי המס הישראלי הוא ככלל שווי הדירה ביום הפטירה, ולכן אותו שווי ששימש לחישוב המס הצרפתי משמש גם לחישוב הישראלי, ומס ששולם בצרפת ניתן לעיתים לזיכוי בישראל לפי כללי הזיכוי ממסי חוץ. כדי ליהנות מהזיכוי יש לשמור את כל האישורים הצרפתיים: אישור המס, שטר המכירה, אישורי התשלום והצהרת הרווח. יורש שאינו שומר מסמכים אלה מגלה במועד הדיווח הישראלי שאינו יכול להוכיח את המס ששילם, ומשלם מס כפול. ההמלצה היא לפתוח תיק מסמכים אחד, פיזי ודיגיטלי, מרגע הפטירה ועד לסגירת הדיווח הישראלי, ולשמור בו כל מסמך צרפתי וישראלי בסדר כרונולוגי.
סיכום
מכירת דירה בפריז שהתקבלה בירושה על ידי יורשים ישראליים מחייבת שליטה בשלוש חזיתות: הסכמת כל היורשים או קבלת אישור שיפוטי למכור, חישוב נכון של מס הרווח לפי שווי הדירה ביום המוות תוך ניצול ניכויי ההחזקה וההוצאות, וניהול מדויק של הפרוצדורה מול הנוטריון, מרשם המקרקעין ורשויות המס. הכללים הוצגו כאן עם מקורותיהם המדויקים בחוק האזרחי ובחוק המסים, והפסיקה מלמדת שבתי המשפט אינם מאפשרים לסרבן לחסום מכירה הפוגעת באינטרס המשותף. הסדר הנכון הוא לסיים תחילה את תיק הירושה ולרשום את היורשים כבעלים, אחר כך להשיג את הסכמת כולם או אישור שיפוטי, ורק בסוף לחתום על המכירה לאחר תחשיב מס מפורט. עסקה המתוכננת כך מסתיימת תוך חודשים, במס מזערי חוקי, וללא סכסוך משפחתי.