משרד Kohen Avocats · פריז 16
ירושה בצרפת של אזרח ישראלי: דין חל, מס ירושה והגשת התיק (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

ירושה בצרפת של אזרח ישראלי: דין חל, מס ירושה והגשת התיק (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

משפחה ישראלית מתל אביב מגלה יום אחד שהדוד שנפטר בפריז השאיר אחריו דירה ברובע ה־19, חשבון בנק בצרפת ותיק השקעות. הילדים, שגדלו בישראל ומדברים עברית, מוצאים את עצמם מול מערכת משפטית זרה: מכתבים בצרפתית מנוטריון (notaire, עורך דין ציבורי בצרפת שמוסמך לערוך מסמכי ירושה רשמיים), דרישה להגיש הצהרת ירושה (déclaration de succession, דיווח לרשויות המס הצרפתיות על נכסי העיזבון), ומועדים שאיש לא הסביר להם. השאלות חוזרות כמעט בכל תיק: האם הדין הישראלי או הדין הצרפתי קובע מי יורש, האם צריך לטוס לפריז, כמה מס ישלמו על הדירה, ומה קורה אם קיימת צוואה שנכתבה בישראל. התשובות תלויות בשילוב של מקום המגורים האחרון של המנוח, מקום הנכסים, קיומה של צוואה ובחירת דין, והכללים האירופיים שחלים גם כאשר חלק מהיורשים גרים מחוץ לאירופה. מאמר זה מסביר לישראלים, שלב אחרי שלב, איך נקבע הדין החל על ירושה עם נכסים בצרפת, מה תפקיד הנוטריון הצרפתי, איך מוכיחים מעמד של יורש מול בנקים ורשויות, כמה מס ירושה משלמים בצרפת ואילו מסמכים מישראל צריך להכין מראש. ההסברים מבוססים על טקסטים רשמיים של החוק הצרפתי, על תקנה אירופית ישירה ועל פסיקה של בית המשפט העליון הצרפתי לעניינים אזרחיים, עם קישורים למקורות המקוריים כדי שכל קורא יוכל לבדוק בעצמו.

I. איזה דין חל על הירושה של ישראלי עם נכסים בצרפת ואיזו ערכאה מוסמכת

A. מקום המגורים הרגיל של המנוח קובע את הדין ואת בית המשפט, גם כשהיורשים גרים בישראל

הכלל הראשון שכל משפחה ישראלית חייבת להכיר הוא שהירושה בצרפת נשלטת מאז 2015 בעיקר על ידי תקנה אירופית מספר 650/2012, המכונה תקנת הירושה האירופית. התקנה חלה בצרפת באופן ישיר, והיא קובעת כלל פשוט לכאורה: הדין החל על הירושה כולה הוא דין המדינה שבה היה למנוח מקום המגורים הרגיל (résidence habituelle, המקום שבו המנוח חי בפועל את חיי היומיום שלו, בניגוד לכתובת רשמית או לאזרחות) בעת מותו. אותו מקום מגורים רגיל קובע בדרך כלל גם איזה בית משפט מוסמך לדון בסכסוך הירושה כולו. כך, ישראלי שגר שנים רבות בפריז ונפטר שם, יורשיו יחולו עליהם ככלל הדין הצרפתי לגבי כלל העיזבון, כולל נכסים שנמצאים בישראל, כל עוד לא נבחר דין אחר בצוואה. לעומת זאת, ישראלי שגר כל חייו בתל אביב והחזיק דירת נופש בניס, הדין שיחול ככלל יהיה הדין הישראלי, אך הטיפול המעשי בנכס הצרפתי, רישום הזכויות והמיסוי, יעשה בצרפת ובהתאם לדרישות הצרפתיות.

בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation, ערכאת הערעור העליונה בצרפת לעניינים אזרחיים) הבהיר כיצד בודקים היכן היה מקום המגורים הרגיל, בהחלטה מיום 29 במאי 2019, ערעור מספר 18-13.383, שפורסמה בבולטן הרשמי של בית המשפט. באותו תיק נפטר אדם בניו יורק, והבת טענה שמקום המגורים הרגיל שלו היה בפריז כדי להביא את הסכסוך בפני בית משפט צרפתי. בית המשפט דחה את הערעור וקבע את הכלל הבא, בלשון המקור: «Mais attendu qu’aux termes de l’article 4 du règlement (UE) n° 650/2012 du Parlement européen et du Conseil du 4 juillet 2012 relatif à la compétence, la loi applicable, la reconnaissance et l’exécution des actes authentiques en matière de successions et à la création d’un certificat successoral européen, sont compétentes pour statuer sur l’ensemble d’une succession les juridictions de l’État membre dans lequel le défunt avait sa résidence habituelle au moment de son décès» (בתרגום לעברית: הואיל ומכוח סעיף 4 לתקנה האירופית 650/2012 מוסמכות לדון בירושה כולה ערכאות המדינה שבה היה למנוח מקום המגורים הרגיל בעת מותו). בית המשפט הוסיף שהבדיקה נעשית בהערכה כוללת של נסיבות חיי המנוח בשנים שקדמו למותו ובמועד המוות, תוך התחשבות במשך השהות ובסדירותה, בתנאי השהות ובסיבותיה, ושהקשר הנדרש הוא קשר הדוק ויציב עם המדינה. רק במקרים מורכבים, למשל כאשר המנוח חי לסירוגין בכמה מדינות, ניתן להיעזר באופן משני באזרחות המנוח או במקום הנכסים העיקריים. החלטת בית המשפט העליון מיום 29 במאי 2019, מספר 18-13.383 מלמדת משפחות ישראליות לקח מעשי: מי שחי בין תל אביב לפריז חייב לתעד היטב היכן מרכז החיים האמיתי שלו, כי שאלת הסמכות תוכרע לפי עובדות ולא לפי הצהרות.

התקנה האירופית מאפשרת לאדם לבחור בצוואתו את דין אזרחותו כדין שיחול על ירושתו. ישראלי בעל אזרחות כפולה, צרפתית וישראלית, יכול לבחור את אחד מדיני האזרחות שלו. הבחירה חייבת להיות מפורשת או להשתמע בבירור מהוראות הצוואה, והיא חוסכת מחלוקות קשות בין היורשים. ללא בחירת דין, ברירת המחדל היא מקום המגורים הרגיל, והתוצאה עלולה להפתיע: למשל, עולה חדש שעבר לפריז לפני שנתיים וטרם ערך צוואה, ירושתו תישלט ככלל בדין הצרפתי, כולל כללי שמורת היורשים (réserve héréditaire, חלק מהעיזבון שהחוק הצרפתי שומר לילדי המנוח ואי אפשר לשלול אותו בצוואה) שיידונו בהמשך. לכן ההמלצה המעשית הראשונה היא לערוך צוואה הכוללת סעיף בחירת דין מפורש, ולבדוק שהצוואה תקפה גם לפי הדין הישראלי וגם לפי הדין הצרפתי. נוסח התקנה האירופית 650/2012 באתר הרשמי של האיחוד האירופי פתוח לקריאה, ומומלץ להראות אותו לעורך הדין שמלווה את המשפחה.

נקודה נוספת שחשובה לישראלים: סמכות בית המשפט והדין החל הם שני דברים שונים. ייתכן שבית משפט צרפתי יהיה מוסמך לדון בנכס הנמצא בצרפת גם כאשר הדין החל הוא הדין הישראלי, למשל כאשר המנוח גר בישראל אך החזיק דירה בפריז. במקרה כזה בית המשפט הצרפתי יחיל את הדין הישראלי על חלוקת הזכויות, אך ההליך, הרישום והמיסוי יתנהלו לפי הכללים הצרפתיים. ההיפך אפשרי גם הוא: בית משפט ישראלי דן בירושה, אך הדירה בפריז תירשם על שם היורשים רק לאחר הליך צרפתי מול נוטריון. המסקנה המעשית היא שתמיד צריך ליווי משפטי בשתי המדינות, ולא להניח שהחלטה ישראלית מספיקה לבדה כדי להעביר דירה בצרפת על שם היורשים.

B. מי מוכיח שהוא יורש: הנוטריון הצרפתי, תעודת היורשים והתעודה האירופית מול הבנקים

בצרפת, הדמות המרכזית בטיפול בירושה היא הנוטריון (notaire, בעל תפקיד ציבורי בצרפת שמוסמך לאמת מסמכים, לערוך חלוקת עיזבון ולרשום מעבר זכויות במקרקעין). הנוטריון אינו עורך דין רגיל של אחד הצדדים: הוא קצין ציבורי שמאמת את זהות היורשים, אוסף את המסמכים, עורך את תעודת היורשים (acte de notoriété, מסמך נוטריוני רשמי המצהיר מי הם יורשי המנוח), מטפל ברישום הנכסים ומכין את הצהרת הירושה למס. כאשר העיזבון כולל מקרקעין בצרפת, פנייה לנוטריון היא חובה מעשית, כי רק מסמך נוטריוני מאפשר לרשום את מעבר הבעלות במרשם המקרקעין. גם כאשר אין מקרקעין, נוטריון נדרש כמעט תמיד כאשר יש חשבונות בנק, תיקי השקעות או ביטוחי חיים, כי הבנקים הצרפתיים דורשים מסמך רשמי לפני שהם משחררים כספים. דף ההסבר הרשמי על טיפול בירושה באתר service-public.fr מפרט את תפקידי הנוטריון ואת המסמכים הנדרשים.

החוק הצרפתי קובע כלל רחב לגבי הוכחת מעמד של יורש. סעיף 730 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil) קובע בלשון המקור: «La preuve de la qualité d’héritier s’établit par tous moyens. Il n’est pas dérogé aux dispositions ni aux usages concernant la délivrance de certificats de propriété ou d’hérédité par des autorités judiciaires ou administratives.» (בתרגום לעברית: הוכחת מעמד של יורש נעשית בכל האמצעים. אין בכך כדי לגרוע מההוראות ומהנוהגים הנוגעים למתן תעודות בעלות או תעודות ירושה על ידי רשויות שיפוטיות או מינהליות). בפועל, מול בנק צרפתי או מול רשם המקרקעין, «כל האמצעים» אינם מספיקים: נדרש מסמך רשמי. סעיף 730 לחוק האזרחי באתר החקיקה הרשמי Légifrance הוא הבסיס החוקי, אך היורש הישראלי חייב להצטייד בתעודה שהבנק יכיר בה.

כאן נכנס לתמונה מכשיר חשוב במיוחד למשפחות שחיות בין שתי מדינות: התעודה האירופית ליורשים (certificat successoral européen, תעודה אחידה לפי התקנה האירופית המאפשרת להוכיח בכל מדינות האיחוד מי היורשים ומה זכויותיהם ללא צורך בהליך נפרד בכל מדינה). התעודה מונפקת על ידי הרשות המוסמכת במדינה שמטפלת בירושה, בצרפת בדרך כלל הנוטריון, ויש לה תוקף ראייתי בכל מדינות האיחוד. עם זאת, בית המשפט העליון הצרפתי הגביל את הציפיות: בהחלטה מיום 13 באפריל 2022, ערעור מספר 20-23.530, נדחתה תביעה של יורש נגד בנק שסירב לשחרר כספים על סמך התעודה האירופית בלבד, בטרם נרשמה הצוואה הזרה במס הכנסה כנדרש בצרפת. בית המשפט קבע בלשון המקור: «La cour d’appel a justement retenu que, conformément au considérant 71 du règlement UE n° 650/2012 du 4 juillet 2012, le certificat successoral européen avait une efficacité probatoire mais ne constituait pas un titre exécutoire, de sorte que, s’il attestait de la qualité et des droits d’héritier, il n’épuisait pas nécessairement les formalités à mettre en oeuvre pour obtenir l’exécution de ces droits.» (בתרגום לעברית: בית המשפט לערעורים קבע בצדק כי בהתאם לנימוק 71 לתקנה האירופית 650/2012, לתעודה האירופית ליורשים יש תוקף ראייתי אך היא אינה מהווה כותרת אכיפה, כך שאף שהיא מעידה על מעמד היורש ועל זכויותיו, היא אינה ממצה בהכרח את הפורמליות הנדרשות למימוש הזכויות). החלטת בית המשפט העליון מיום 13 באפריל 2022, מספר 20-23.530 מלמדת שהתעודה האירופית מקלה מאוד על ההוכחה, אך אינה פוטרת מדרישות המס והרישום הצרפתיות.

ההשלכה המעשית לישראלים ברורה: יש לבקש מהנוטריון הצרפתי להנפיק תעודה אירופית ליורשים כאשר חלק מהנכסים או חלק מהיורשים נמצאים מחוץ לצרפת, אך במקביל להשלים את כל הפורמליות הצרפתיות, ובראשן רישום הצוואה הזרה. החוק הצרפתי קובע בסעיף 1000 לחוק האזרחי בלשון המקור: «Les testaments faits en pays étranger ne pourront être exécutés sur les biens situés en France qu’après avoir été enregistrés au bureau du domicile du testateur, s’il en a conservé un, sinon au bureau de son dernier domicile connu en France ; et, dans le cas où le testament contiendrait des dispositions d’immeubles qui y seraient situés, il devra être, en outre, enregistré au bureau de la situation de ces immeubles, sans qu’il puisse être exigé un double droit.» (בתרגום לעברית: צוואות שנעשו במדינה זרה לא יבוצעו לגבי נכסים הנמצאים בצרפת אלא לאחר שנרשמו בלשכת מעונו של המצווה, אם שמר על מעון, ואם לא, בלשכת מעונו האחרון הידוע בצרפת; וכאשר הצוואה כוללת הוראות לגבי מקרקעין הנמצאים בצרפת, יש לרשום אותה בנוסף בלשכת מקום הנכסים, מבלי שניתן לדרוש כפל מס). סעיף 1000 לחוק האזרחי באתר Légifrance מחייב אפוא כל משפחה שמביאה צוואה מישראל: תחילה רישום במס, ורק אחר כך הבנק ישחרר את הכספים. הרישום כרוך בתשלום מס קבוע, והנוטריון מבצע אותו בדרך כלל בעצמו.

יורש ישראלי צריך להכין מראש את המסמכים הבאים עבור הנוטריון: תעודת פטירה בינלאומית או מתורגמת, צו ירושה או צו קיום צוואה מישראל עם אפוסטיל (apostille, חותמת בינלאומית המאמתת מסמך ציבורי לפי אמנת האג), תרגום נוטריוני לצרפתית של כל מסמך בעברית, תעודות זהות ודרכונים של היורשים, פרטי חשבונות הבנק בצרפת, ומסמכי הבעלות על הדירה. מסמך ישראלי ללא אפוסטיל וללא תרגום מושבע (traduction assermentée, תרגום שבוצע על ידי מתרגם מושבע המוכר על ידי בתי המשפט בצרפת) יידחה כמעט בוודאות. מומלץ לפנות לנוטריון מיד לאחר הפטירה, עוד לפני שמגיעים לצרפת, ולשלוח לו סריקות של המסמכים כדי שיאשר מה חסר. אתר שגרירות צרפת בישראל והקונסוליה הכללית בתל אביב מספק מידע על שירותים נוטריוניים ואימות מסמכים לאזרחים צרפתים המתגוררים בישראל.

II. כמה מס ירושה משלמים בצרפת ואיך מגישים את התיק שלב אחרי שלב

A. מתי צרפת גובה מס ירושה מישראלים ואילו הקלות מס קיימות בין קרובים

שאלת המס היא זו שמפתיעה לרעה את רוב המשפחות הישראליות, כי הכללים הצרפתיים שונים מאוד מהכללים בישראל, שבה אין מס ירושה. בצרפת, העברת נכסים בירושה חייבת במס העברה ללא תמורה (droits de mutation à titre gratuit, מס המוטל על כל העברה של נכסים בירושה או במתנה לפי קירבה משפחתית ושווי החלק). החוק קובע בסעיף 750 ter לחוק המס הכללי (Code général des impôts) את היקף החיוב, בלשון המקור: «Sont soumis aux droits de mutation à titre gratuit : 1° Les biens meubles et immeubles situés en France ou hors de France» (בתרגום לעברית: חייבים במסי העברה ללא תמורה: 1. נכסים מיטלטלין ומקרקעין הנמצאים בצרפת או מחוץ לצרפת), כאשר המנוח היה תושב מס בצרפת (domicile fiscal, המושג הצרפתי הקובע היכן אדם חייב במס על כלל הכנסותיו ונכסיו). סעיף 750 ter לחוק המס הכללי באתר Légifrance ממשיך וקובע שכאשר המנוח לא היה תושב מס בצרפת, חייבים במס הנכסים הנמצאים בצרפת, מיטלטלין ומקרקעין. המשמעות לישראלי שגר בישראל והחזיק דירה בפריז: הדירה הצרפתית חייבת במס ירושה צרפתי גם אם המנוח מעולם לא שילם מס הכנסה בצרפת. ואילו ישראלי שהתגורר בפריז ונפטר שם, ככלל כלל נכסיו, כולל חשבונות בישראל, נכנסים לבסיס המס הצרפתי, בכפוף לאמנות למניעת כפל מס ולהוראות הזיכוי.

בין ישראל לצרפת קיימת אמנת מס ותיקה משנת 1995, אך היא עוסקת בעיקר במס הכנסה ולא מעניקה פטור מלא ממס ירושה צרפתי על נכסים צרפתיים. לכן אסור לצאת מהנחה שהסדרי המס הישראליים פותרים את החבות בצרפת. כל תיק חייב להיבדק לגופו: היכן היה המנוח תושב מס, היכן נמצא כל נכס, מהי דרגת הקירבה של כל יורש, והאם שולמו מקדמות או ניתנו מתנות קודמות שיש לצרף. שיעורי המס בצרפת עולים באופן דרמטי ככל שהקירבה רחוקה יותר: בין הורים לילדים השיעורים נמוכים יחסית לאחר ניכוי, בין אחים הם גבוהים יותר, ובין קרובים רחוקים או זרים הם מגיעים לשיעורים מכבידים מאוד. טעות נפוצה של משפחות ישראליות היא לחשוב שהעברת הדירה לילדים לפני המוות פותרת הכול; בצרפת מתנות קודמות מצטרפות לחישוב בתנאים מסוימים, והנוטריון בודק את ההיסטוריה.

החדשות הטובות נוגעות להקלות בין קרובים מדרגה ראשונה. סעיף 779 לחוק המס הכללי קובע בלשון המקור: «Pour la perception des droits de mutation à titre gratuit, il est effectué un abattement de 100 000 € sur la part de chacun des ascendants et sur la part de chacun des enfants vivants ou représentés par suite de prédécès ou de renonciation.» (בתרגום לעברית: לגביית מסי העברה ללא תמורה, יבוצע ניכוי בסך 100,000 אירו על חלקו של כל הורה ועל חלקו של כל ילד חי או מיוצג עקב פטירה מוקדמת או ויתור). סעיף 779 לחוק המס הכללי באתר Légifrance מעניק אפוא לכל ילד ניכוי של 100,000 אירו מחלקו לפני חישוב המס. בן או בת הזוג הנותר בחיים נהנים בצרפת מפטור מלא ממס ירושה בין בני זוג, וזהו נתון קריטי לאלמן או לאלמנה ישראלית שירשה את חלק בעלה בדירה בפריז. מעבר לכך, קיימים ניכויים מופחתים לאחים ולאחיות, וניכויים כלליים נמוכים לקרובים רחוקים. החישוב המדויק נעשה על החלק נטו של כל יורש לאחר הניכוי האישי שלו, לפי מדרגות מס, והנוטריון מכין טבלה מפורטת לכל יורש.

הצהרת הירושה (déclaration de succession) חייבת להיות מוגשת לרשויות המס בתוך שישה חודשים ממועד הפטירה כאשר המנוח נפטר בצרפת, ובתוך שנים עשר חודשים כאשר הפטירה אירעה מחוץ לצרפת, למשל בישראל. הארכה אפשרית בתנאים מסוימים תמורת ריבית, אך איחור ללא הסדר גורר קנסות וריבית פיגורים. דף ההצהרה והמועדים באתר service-public.fr מפרט מי חייב בהצהרה, מי פטור ממנה בתנאים של סכומים נמוכים, ואיך מגישים אותה. הנוטריון מגיש בדרך כלל את ההצהרה בשם היורשים ומשלם את המס מכספי העיזבון, אך היורשים ערבים לתשלום. למשפחה ישראלית שהמנוח שלה נפטר בישראל, מועד שנים עשר החודשים הוא קריטי: יש להתחיל מיד, כי איסוף המסמכים מישראל, התרגומים והאפוסטיל אורכים חודשים. דחייה של הטיפול לחודש האחרון כמעט תמיד מסתיימת בקנס.

היבט נוסף שישראלים נוטים להחמיץ הוא מיסוי ביטוחי החיים (assurance-vie, חוזה חיסכון וביטוח נפוץ בצרפת המשמש להעברת כספים למוטבים עם מיסוי מועדף). כספי ביטוח חיים צרפתי אינם חלק מהעיזבון הרגיל וחלים עליהם כללים מיוחדים עם ניכויים נדיבים למוטבים, אך החריגה מהכללים, למשל הפקדות גדולות לאחר גיל שבעים, משנה את התמונה. כאשר המנוח הישראלי החזיק חוזה כזה בצרפת, יש לדווח עליו בנפרד ולבדוק את המיסוי החל על כל מוטב. גם כאן הנוטריון והבנק מנחים את המשפחה, אך היוזמה חייבת לבוא מהיורשים: הבנק לא תמיד יודע על קיומו של החוזה אם המנוח לא סיפר.

B. הצעדים המעשיים: צוואה, שמורת היורשים, סדר היורשים ורישום הדירה על שם היורשים

לאחר שמבינים את הדין החל ואת המס, מגיע שלב הביצוע. הצעד הראשון הוא איתור הצוואה. בצרפת קיים מרשם צוואות מרכזי (Fichier central des dispositions de dernières volontés), והנוטריון מבצע בו חיפוש חובה כדי לוודא שלא קיימת צוואה נוספת. צוואה שנכתבה בישראל, למשל צוואה בעדים לפי החוק הישראלי, יכולה להיות תקפה בצרפת אם היא עומדת בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי, אך חובה לרשום אותה במס כפי שראינו בסעיף 1000. מומלץ להביא לנוטריון את המקור או עותק מאומת של הצוואה הישראלית, את צו קיום הצוואה, ואישור שהצוואה לא בוטלה. כאשר אין צוואה כלל, הירושה מתחלקת לפי החוק, והנוטריון קובע מי היורשים לפי סדרי הירושה.

החוק הצרפתי קובע בסעיף 724 לחוק האזרחי את עקרון ההעברה המיידית, בלשון המקור: «Les héritiers désignés par la loi sont saisis de plein droit des biens, droits et actions du défunt. Les légataires et donataires universels sont saisis dans les conditions prévues au titre II du présent livre. A leur défaut, la succession est acquise à l’Etat, qui doit se faire envoyer en possession.» (בתרגום לעברית: היורשים שקבועים בחוק נכנסים מכוח הדין עצמו לנכסי המנוח, לזכויותיו ולתביעותיו. היורשים על פי צוואה והמקבלים במתנה את כלל הנכסים נכנסים בתנאים הקבועים בכותרת השנייה של ספר זה. בהיעדרם, הירושה עוברת למדינה, שחייבת לבקש החזקה). סעיף 724 לחוק האזרחי באתר Légifrance אומר בפשטות שהיורש הופך לבעלים מהרגע הראשון, אך מימוש הבעלות מול צדדים שלישיים, כמו מכירת הדירה, דורש את המסמכים הנוטריוניים. במקביל, סעיף 734 קובע את סדרי היורשים בהיעדר בן זוג יורש, בלשון המקור: «En l’absence de conjoint successible, les parents sont appelés à succéder ainsi qu’il suit : 1° Les enfants et leurs descendants ; 2° Les père et mère ; les frères et soeurs et les descendants de ces derniers ; 3° Les ascendants autres que les père et mère ; 4° Les collatéraux autres que les frères et soeurs et les descendants de ces derniers. Chacune de ces quatre catégories constitue un ordre d’héritiers qui exclut les suivants.» (בתרגום לעברית: בהיעדר בן זוג יורש, הקרובים נקראים לרשת כדלקמן: 1. הילדים וצאצאיהם; 2. האב והאם, האחים והאחיות וצאצאיהם; 3. העולים למעט האב והאם; 4. קרובי המשפחה הצדדיים למעט האחים והאחיות וצאצאיהם. כל אחת מארבע הקטגוריות האלה מהווה דרגת יורשים הדוחה את הבאות אחריה). סעיף 734 לחוק האזרחי באתר Légifrance מסביר למשל מדוע ילדי המנוח דוחים את אחיו, ומדוע נכדים יורשים במקום הורה שנפטר לפניהם.

המגבלה החשובה ביותר על חופש הציווי בצרפת היא שמורת היורשים. סעיף 912 לחוק האזרחי מגדיר בלשון המקור: «La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent. La quotité disponible est la part des biens et droits successoraux qui n’est pas réservée par la loi et dont le défunt a pu disposer librement par des libéralités.» (בתרגום לעברית: שמורת הירושה היא חלק מנכסי העיזבון ומהזכויות שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הנקראים יורשים שמורים, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה. החלק הפנוי הוא חלק מנכסי העיזבון ומהזכויות שאינו שמור על ידי החוק ושהמנוח יכול היה לעשות בו כרצונו באמצעות מתנות). סעיף 912 לחוק האזרחי באתר Légifrance הוא הלב של ההגנה על הילדים. ההיקף נקבע בסעיף 913, בלשון המקור: «Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant ; le tiers, s’il laisse deux enfants ; le quart, s’il en laisse trois ou un plus grand nombre.» (בתרגום לעברית: המתנות, בין במעשים בין חיים ובין בצוואה, לא יעלו על מחצית נכסי המצווה, אם לא השאיר במותו אלא ילד אחד; על השליש, אם השאיר שני ילדים; על הרבע, אם השאיר שלושה ילדים או יותר). סעיף 913 לחוק האזרחי באתר Légifrance מוסיף הסדר מיוחד של תשלום איזון (prélèvement compensatoire, מנגנון המאפשר לילד לקבל מנכסים בצרפת פיצוי כאשר הדין הזר שחל על הירושה אינו מגן עליו) כאשר הדין הזר אינו מכיר בהגנה דומה. לישראלי שכתב צוואה המנשלת ילד לטובת בן זוג חדש, זוהי אזהרה חמורה: אם הדין הצרפתי חל, הילד יוכל לתבוע את השלמת חלקו השמור, והצוואה תצומצם בהתאם.

הצעד המעשי הבא הוא קבלת ההחלטה של כל יורש: קבלה, קבלה תחת הגבלת אחריות (acceptation à concurrence de l’actif net, קבלה המגבילה את אחריות היורש לחובות העיזבון עד גובה הנכסים), או ויתור (renonciation, הצהרה רשמית על סירוב הירושה). יורש החושש שהמנוח השאיר חובות, למשל משכנתא על הדירה בפריז או חובות עסקיים, רשאי לבחור בקבלה המוגבלת לאחר עריכת מלאי (inventaire, רשימת נכסים וחובות שערך הנוטריון או שמאי), או לוותר כליל. הויתור נעשה בהצהרה בפני בית המשפט לעניינים אזרחיים (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי בצרפת שמוסמך בין היתר לענייני ירושה ומשפחה) או בפני נוטריון שמעביר אותה לבית המשפט, והוא בלתי חוזר ככלל. יורש שמוותר אינו חייב בהצהרת ירושה, אך עליו לוודא שהויתור נרשם כדין, אחרת הנושים ימשיכו לראות בו יורש. ההחלטה חייבת להתקבל בתוך מועדים, וכל עוד לא הוחלט, היורש יכול לנהל פעולות שימור בלבד.

השלב האחרון הוא רישום הנכסים והחלוקה. הנוטריון עורך תעודת נדל״ן (attestation immobilière, מסמך נוטריוני המעביר את הבעלות במקרקעין מהמנוח ליורשים במרשם), מפרסם אותה במרשם הפרסום הנדל״ני, ורק אז היורשים רשומים כבעלים. החובה למסמך נוטריוני מעוגנת בסעיף 710-1 לחוק האזרחי, הקובע בלשון המקור: «Tout acte ou droit doit, pour donner lieu aux formalités de publicité foncière, résulter d’un acte reçu en la forme authentique par un notaire exerçant en France, d’une décision juridictionnelle ou d’un acte authentique émanant d’une autorité administrative.» (בתרגום לעברית: כל מעשה או זכות, כדי שיבואו לכלל הליכי הפרסום הנדל״ניים, חייבים לנבוע ממסמך שנערך בצורה אותנטית על ידי נוטריון הפועל בצרפת, מהחלטה שיפוטית או ממסמך אותנטי של רשות מינהלית). סעיף 710-1 לחוק האזרחי באתר Légifrance ויכולים למכור או להשכיר. החלוקה עצמה (partage, הסכם או פסק דין המחלק את הנכסים בין היורשים ומסיים את השיתוף) יכולה להיות בהסכמה או בפני בית המשפט כאשר היורשים חלוקים. כאשר אחד היורשים קטין או מוגן, נדרש אישור של שופט האפוטרופסות. מכירת דירה בירושה לפני סיום החלוקה אפשרית בהסכמת כל היורשים, והתמורה מופקדת ומתחלקת לפי הזכויות. מס שבח (plus-value, מס על רווח ההון ממכירת נכס) עשוי לחול במכירה מאוחרת, והבסיס לחישובו הוא שווי הדירה במועד הפטירה כפי שנקבע בהצהרת הירושה, ולכן הערכה נכונה של השווי כבר בשלב ההצהרה חוסכת מס עתידי.

לוח הזמנים המומלץ למשפחה ישראלית נראה כך: בשבועות הראשונים אוספים מסמכים ישראליים, מזמינים אפוסטיל ותרגומים, ופונים לנוטריון צרפתי; בחודשים הראשונים הנוטריון מבצע חיפוש צוואה, עורך תעודת יורשים ומכין הערכת נכסים; עד תום שנים עשר החודשים מהפטירה בישראל מוגשת הצהרת הירושה ומשולם המס; לאחר מכן נרשמים הנכסים ומתבצעת החלוקה. דף האפשרויות של היורש באתר service-public.fr מסביר את שלוש האפשרויות העומדות בפני כל יורש. מי שמתגורר בישראל ואינו דובר צרפתית יכול לתת ייפוי כוח (procuration, מסמך המסמיך אדם אחר לפעול בשמו) לנוטריון או לעורך דין בפריז, ולבצע את רוב הפעולות מרחוק, למעט חתימות שדורשות נוכחות או אימות קונסולרי. תכנון מראש, צוואה עם בחירת דין, ורשימת נכסים מעודכנת שהמנוח השאיר אחריו, הם שלושת הדברים שמקצרים כל תיק בחודשים.

סיכום

ירושה בצרפת של אזרח ישראלי אינה מסתכמת בדירה בפריז ובטופס אחד: היא מפגישה בין הדין האירופי שקובע איזה חוק חל, לבין הנוטריון הצרפתי שמוכיח מי היורש, לבין רשויות המס שגובות מס ירושה גם כאשר המנוח גר בישראל. מקום המגורים הרגיל של המנוח קובע ככלל את הדין החל ואת בית המשפט המוסמך, והפסיקה של בית המשפט העליון מלמדת שהמבחן הוא עובדתי וכולל. התעודה האירופית ליורשים מקלה על ההוכחה מול בנקים, אך אינה פוטרת מרישום הצוואה הזרה ומהצהרת הירושה. המיסוי הצרפתי חל על הנכסים בצרפת גם כשתושבות המס בישראל, עם ניכוי של 100,000 אירו לכל ילד ופטור לבן הזוג, ועם מועד הגשה של שנים עשר חודשים מפטירה מחוץ לצרפת. שמורת היורשים מגבילה את חופש הציווי לטובת הילדים, וסדרי הירושה קובעים מי דוחה את מי. משפחה שמכינה מראש צוואה עם בחירת דין, אוספת מסמכים ישראליים עם אפוסטיל ותרגום מושבע, פונה מוקדם לנוטריון ומגישה את ההצהרה במועד, חוסכת לעצמה קנסות, עיכובים וסכסוכים. בכל תיק עם נכס צרפתי, ליווי משפטי כפול, ישראלי וצרפתי, הוא ההשקעה המשתלמת ביותר.

📄 חוזר רשמי