הטלפון מצלצל ביום שישי אחר הצהריים. האם לשעבר מודיעה שהיא לוקחת את הילדים לביקור משפחתי בישראל, והטיסה כבר ביום ראשון. הדרכון הצרפתי של הילדים אצלה, ואתם חוששים שהביקור יהפוך למעבר מגורים חד-צדדי. או התמונה ההפוכה: אתם גרים בתל אביב עם הילדים, והאב המתגורר בפריז מסרב להחזיר את הדרכונים אחרי חופשת הקיץ, והילדים תקועים בצרפת ערב פתיחת שנת הלימודים. שני המצבים האלה מגיעים שוב ושוב למשרד שלנו, והם חולקים אותה שאלה משפטית: איך מונעים יציאה של ילד קטין משטח צרפת בלי הסכמת שני ההורים, ומה עושים כשהורה אחד חוסם דרכון או מתכנן עזיבה חד-צדדית. החוק הצרפתי נותן שני כלים שונים לגמרי, וחשוב לא לבלבל ביניהם. הכלי הראשון הוא התנגדות ליציאה מהטריטוריה, opposition à la sortie du territoire, בקיצור OST. זוהי פעולת חירום מינהלית שנמשכת 15 ימים בלבד ומיועדת לסכנה מיידית. הכלי השני הוא איסור יציאה מהטריטוריה, interdiction de sortie du territoire, בקיצור IST. זהו צו שיפוטי שנותן שופט ענייני המשפחה, juge aux affaires familiales, בקיצור JAF, והוא יכול להימשך שנים. במאמר זה נסביר קודם את מסלול החירום, אחר כך את המסלול הקבוע, וננתח שני פסקי דין עדכניים שמשנים את התמונה: פסיקת בית המשפט העליון הצרפתי, Cour de cassation, מיולי 2026 שקובעת שאיסור גורף על שני ההורים אינו חוקי כשהסיכון מגיע מהורה אחד, ופסק דין של בית המשפט לערעורים בבזנסון שחייב אם בסכום של יותר מ-8,000 אירו כי סירבה למסור את דרכוני הילדות לאב. המאמר מיועד להורים ישראלים וצרפתים-ישראלים, בין אם אתם גרים בפריז ובאיל-דה-פראנס ובין אם בישראל, והוא כולל את המסמכים הנדרשים, את הכתובות המדויקות ואת הטעויות הנפוצות שעולות ביוקר.
I. חוששים שהילד יוצא מצרפת בלי הסכמתכם: איך עוצרים יציאה מיד (OST)
A. התנגדות ליציאה מהטריטוריה (OST): למי מגישים, אילו מסמכים, ולמה יש רק 15 יום
ההתנגדות ליציאה מהטריטוריה, OST, היא נשק החירום של ההורה החושש. האתר הרשמי של המינהל הצרפתי מגדיר אותה במילים פשוטות: (אם קיים סיכון מיידי לחטיפת הילד על ידי ההורה השני, ניתן להשתמש בהתנגדות ליציאה מהטריטוריה.) שימו לב למילה המכרעת: imminent, כלומר מיידי. לא חשש כללי ולא מתח בין ההורים, אלא סימנים קונקרטיים לנסיעה קרובה: כרטיס טיסה שנרכש, הודעה על מעבר, איסוף דרכונים, עזיבת דירה או מקום עבודה. מי שמגיש בקשת OST חייב להוכיח דחיפות, והרשות בודקת את הראיות לפני שהיא חותמת. הבסיס המשפטי לזכות שלכם לפעול נמצא בחוק האזרחי הצרפתי, Code civil. סעיף 371-1 קובע: «L’autorité parentale est un ensemble de droits et de devoirs ayant pour finalité l’intérêt de l’enfant.» (הסמכות ההורית היא מכלול של זכויות וחובות שתכליתן טובת הילד.) כל עוד שניכם מחזיקים בסמכות הורית משותפת, לכל אחד מכם יש זכות עצמאית להגן על הילד מפני עקירה חד-צדדית, גם אם היחסים ביניכם מתוחים וגם אם מתנהל הליך גירושין. הפרידה עצמה אינה שוללת זכות זו, כפי שמבהיר סעיף 373-2: «La séparation des parents est sans incidence sur les règles de dévolution de l’exercice de l’autorité parentale.» (הפרדת ההורים אינה משפיעה על כללי חלוקת מימוש הסמכות ההורית.) במילים אחרות, גם הורה שחי בנפרד, ואפילו הורה שגר בישראל בעוד הילדים בצרפת, יכול לבקש OST כל עוד הוא מחזיק בסמכות ההורית. איפה מגישים את הבקשה. התשובה תלויה במקום שבו אתם נמצאים. אם אתם בצרפת מחוץ לפריז, מגישים לנציבות המחוזית, préfecture, או לתת-הנציבות, sous-préfecture, הקרובה. אם הנציבות סגורה, בלילה, בסוף שבוע או בחג, ונסיעת הילד קרובה, פונים ישירות לתחנת המשטרה, commissariat, או לז’נדרמריה, gendarmerie, הקרובה ביותר, ללא צורך בתור מראש. אם אתם בפריז, הכתובת היא משטרת פריז, Préfecture de police, שיש לה מסלול מקוון ייעודי לבקשות OST ו-IST וטופס קביעת תור. אם אתם בחול, למשל בתל אביב, והילד נמצא בצרפת, הבקשה מופנית למחלקת הסיוע ההדדי והמשפט הבינלאומי הפרטי במשרד המשפטים הצרפתי, שמטפלת בבקשות של הורים שאינם מתגוררים בצרפת. אילו מסמכים לצרף. הכינו מראש תעודת זהות שלכם, הוכחת סמכות הורית (פסק דין, הסכם גירושין או תעודות לידה של הילדים), מסמכי זיהוי של הילד, ובעיקר ראיות לדחיפות: צילומי כרטיסי טיסה, התכתבויות, הודעות על מעבר דירה או כל מסמך שמראה שהיציאה קרובה. ככל שהתיק עבה יותר, הסיכוי שהנציב, préfet, יחתום עולה. תקופת התוקף קצרה במכוון. האתר הרשמי קובע: (תוקף צעד ה-OST הוא 15 ימים לכל היותר, ולא ניתן לבקש את הארכת הצעד.) חמישה עשר ימים בלבד, ללא הארכה. המשמעות המעשית חדה: ה-OST הוא גשר חירום בלבד. בתוך חלון הזמן הזה חייבים להגיש בקשה לצו קבוע אצל שופט המשפחה, JAF, אחרת ההגנה נעלמת ביום השישה עשר והילד יכול לצאת כרגיל. הורים רבים מגלים זאת מאוחר מדי, אחרי שה-OST פג וההורה השני ממתין בסבלנות עם כרטיסים חדשים. לכן הכלל הראשון שלנו במשרד הוא פשוט: ביום שמגישים OST, פותחים במקביל תיק IST. טעות נפוצה נוספת היא לחשוב שה-OST מחליף פנייה למשטרה במקרה של חטיפה שכבר התרחשה. אם הילד כבר נלקח, מדובר בתלונה פלילית ובאמנת האג בדבר חטיפת ילדים, ולא ב-OST. ה-OST מונע יציאה עתידית בלבד, והוא עובד רק כל עוד הילד עדיין על אדמת צרפת.
בפועל, תיק OST מוצלח נבנה בשעות הראשונות. עורכי הדין שלנו ממליצים להכין תיקייה מסודרת: צילום תעודת הזהות שלכם, תעודות הלידה של הילדים או ספר המשפחה, livret de famille, פסק הדין האחרון בעניין הסמכות ההורית והמשמורת, וכל ראיה לדחיפות בסדר כרונולוגי. אם הילדים מחזיקים באזרחות כפולה, צרפתית וישראלית, ציינו זאת במפורש בבקשה, כי ההורה השני עלול לנסות לצאת עם הדרכון הישראלי דרך מדינה שאינה מפעילה את אותן התראות. בפריז ובאיל-דה-פראנס, שבהם מתגוררים רוב לקוחותינו, הבקשה מוגשת למשטרת פריז, ואם הנסיעה קרובה בסוף שבוע, יש לגשת ישירות לתחנת המשטרה הקרובה עם התיק המודפס, כי פקיד תורן בלילה אינו יכול להמתין למסמכים שיישלחו בדואר אלקטרוני למחרת. הורים השוהים בישראל צריכים לזכור שהבקשה שלהם מטופלת במשרד המשפטים ולא בנציבות, ולכן זמן הטיפול עלול להיות ארוך יותר; במקרה כזה, מינוי עורך דין בפריז שמגיש במקביל בקשה מקומית חוסך ימים יקרים. מרגע שה-OST נרשם, בקשו אישור בכתב על הרישום ושמרו אותו: תזדקקו לו כשתגישו את הבקשה ל-IST, כדי להראות לשופט שפעלתם באחריות ובזמן. ואם הנציב דחה את הבקשה כי לא השתכנע מהדחיפות, אל תרימו ידיים: הדחייה המינהלית אינה מונעת הגשת תביעה לשופט המשפחה, שהוא הערכאה שקובעת את הצו הקבוע, והשופט אינו כבול להערכת הנציב.
B. הדרכון הצרפתי לא מספיק: מה קורה בגבול אחרי OST ואיך מוציאים דרכון לקטין
הורים רבים מאמינים שאם הדרכון הצרפתי, passeport français, נמצא בידיים שלהם, הילד מוגן. זוהי טעות מסוכנת. דרכון הוא מסמך נסיעה, לא צו איסור יציאה. ההורה השני יכול לבקש דרכון חדש או תעודת מעבר, והילד יכול לצאת עם דרכון ישראלי אם הוא מחזיק באזרחות כפולה. רק רישום בקבצים המשטרתיים עוצר יציאה בגבול בפועל. כאן נכנס לתמונה המנגנון שמפעיל ה-OST. כאשר הנציב מאשר את הבקשה, הילד נרשם בקובץ המבוקשים, fichier des personnes recherchées, בקיצור FPR, ומדווח למערכת המידע של שנגן, système d’information Schengen, בקיצור SIS. זוהי מערכת אירופית שמאפשרת לכוחות הביטחון ולשופטים במדינות מרחב שנגן לקבל מידע על מבוקשים, נעדרים ואנשים שהכניסה שלהם נאסרה. אחרי הרישום, הילד אינו יכול לעבור עמדת גבול כדי לצאת משטח צרפת, גם אם יש בידיו דרכון תקף וגם אם הוא מלווה בהורה. שוטרי הגבול רואים את ההתראה במסוף ועוצרים את היציאה. חשוב להבין את הגבולות של ההגנה הזו. הרישום חוסם יציאה מצרפת, אך אינו מחזיר ילד שכבר יצא, ואינו חוסם יציאה ממדינה אחרת אם הילד כבר נמצא בחול. לכן הורה שגר בישראל והילדים מבקרים בצרפת אצל האב חייב לפעול בצרפת, דרך עורך דין או דרך משרד המשפטים, ולא להמתין לשובם. במקביל, כדאי להכיר את כללי הוצאת הדרכון לקטין, כי שם מתחילות רבות מהמריבות. בקשה לדרכון של קטין מוגשת על ידי הנציג החוקי שמחזיק בסמכות ההורית, בליווי הילד, עם המסמכים המוכיחים את הסמכות. כאשר הסמכות ההורית משותפת, הורה אחד יכול אמנם להגיש את הבקשה, אך ההורה השני יכול להביע התנגדות, opposition, למתן הדרכון, ואז המינהל מקפיא את ההנפקה עד להכרעה שיפוטית. סעיף 372-2 לחוק האזרחי מסביר את הכלל הכללי: «A l’égard des tiers de bonne foi, chacun des parents est réputé agir avec l’accord de l’autre, quand il fait seul un acte usuel de l’autorité parentale relativement à la personne de l’enfant.» (כלפי צדדים שלישיים תמי לב, כל אחד מההורים נחשב כפועל בהסכמת ההורה השני, כשהוא מבצע לבדו פעולה רגילה של הסמכות ההורית הנוגעת לילד.) הוצאת דרכון נחשבת פעולה רגילה, ולכן המינהל מנפיק אותו לבקשת הורה אחד, אבל התנגדות מפורשת של ההורה השני שוברת את החזקה הזו ועוצרת את ההליך. מה עושים מול הקונסוליה בתל אביב. הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, Consulat général de France à Tel-Aviv, מנפיקה דרכונים לצרפתים המתגוררים בישראל, עם קביעת תור מקוונת מראש ואיסוף אישי ללא תור. אם אתם חוששים שההורה השני יוציא לילד דרכון בקונסוליה ללא ידיעתכם, שלחו לקונסוליה התנגדות כתובה למתן מסמכי נסיעה, בצירוף פסק הדין או ההסכם שמקנה לכם סמכות הורית, ושמרו אישור מסירה. אם קיים צו IST או OST בתוקף, צרפו גם אותו, כי הרישום ב-FPR חוסם את השימוש בדרכון בגבול הצרפתי גם אם הדרכון הונפק בפועל בתל אביב. הורים גרושים צריכים לדעת עוד נקודה מעשית: מי מחזיק בדרכון ביום יום. הפסיקה קובעת עיקרון פשוט שהורים רבים אינם מכירים, ונשוב אליו בהרחבה בחלק השני: מסמכי הזהות של הילד שייכים לילד ועוקבים אחריו, וההורה שבידיו המשמורת בפועל חייב לשמור אותם ולהעביר אותם להורה השני בעת חילופי המשמורת. החזקת דרכון כבן ערובה כדי לסחוט ויתורים בגירושין היא עבירה שעלולה לעלות אלפי אירו, כפי שנראה. לסיכום חלק זה: דרכון ביד אינו הגנה, OST ל-15 יום הוא הגנה זמנית בלבד, והשילוב הנכון הוא התנגדות למתן דרכון מול הקונסוליה או העירייה, בצירוף OST מיידי בצרפת, ובמקביל הגשת תביעה ל-IST קבוע. כל יום של דיחוי מקצר את חלון ההגנה.
II. רוצים הגנה קבועה: איסור יציאה מבית המשפט (IST) ומה אומרת הפסיקה החדשה
A. איסור יציאה (IST) אצל שופט המשפחה: הליך, ראיות ומשך
איסור היציאה מהטריטוריה, IST, הוא הצו הקבוע שמחליף את ה-OST הזמני. בניגוד ל-OST שמוציא נציב מינהלי, IST מוציא שופט בלבד, ובראש ובראשונה שופט ענייני המשפחה, JAF, בבית המשפט המשפטי, tribunal judiciaire. האתר הרשמי מגדיר: (איסור זה מונע מהילד הקטין לעזוב את שטח צרפת ללא אישור שני ההורים.) שימו לב: האיסור אינו אוסר על הילד לטוס לחופשה עם הסכמה, אלא מתנה כל יציאה בהסכמת שני ההורים. הסמכות החוקית נמצאת בסעיף 373-2-6 לחוק האזרחי, שהטקסט שלו שווה קריאה מדויקת: «Il peut notamment ordonner l’interdiction de sortie de l’enfant du territoire français sans l’autorisation des deux parents. Cette interdiction de sortie du territoire sans l’autorisation des deux parents est inscrite au fichier des personnes recherchées par le procureur de la République.» (הוא יכול להורות בין היתר על איסור יציאת הילד משטח צרפת ללא אישור שני ההורים. איסור יציאה זה נרשם בקובץ המבוקשים על ידי פרקליט המדינה, procureur de la République.) כלומר הצו נרשם באותו קובץ FPR כמו ה-OST, עם אותה תוצאה בגבול, אך תוקפו נקבע בפסק הדין עצמו. אם פסק הדין אינו קובע תקופה, האיסור עומד עד החלטה שיפוטית חדשה או עד הגיע הילד לבגרות לכל המאוחר. איך מגישים. ניתן לבקש IST במסגרת הליך קיים, תביעת גירושין או תביעה בעניין סמכות הורית, הסדרי ראייה ומזונות, וניתן לפתוח הליך חדש אצל שופט המשפחה. במקרה דחוף ניתן להגיש בהליך מזורז, référé, בהזמנה לדין באמצעות קצין משפט, commissaire de justice, שהוא השם החדש של החצר לשעבר, huissier de justice. התביעה מוגשת לבית המשפט המשפטי של מקום מגורי הילד, ובפריז לבית המשפט המשפטי של פריז, שבו מכהנת מחלקת משפחה המתמחה בתיקים בינלאומיים. מה צריך להוכיח. בניגוד ל-OST שדורש סכנה מיידית, IST דורש סיכון ממשי לחטיפה או לעקירה חד-צדדית. הראיות המקובלות כוללות איומים מפורשים, רכישת כרטיסים, קשרי משפחה חזקים בחול, היעדר קשרים בצרפת, ניסיונות עבר להבריח את הילד, סירוב להחזיר דרכונים, וביטול חד-צדדי של הסדרי ראייה. השופט שוקל את מכלול השיקולים שקובע סעיף 373-2-11: «Lorsqu’il se prononce sur les modalités d’exercice de l’autorité parentale, le juge prend notamment en considération :» (כשהוא מכריע על אופני מימוש הסמכות ההורית, השופט מביא בחשבון בין היתר:) את הפרקטיקה הקודמת של ההורים, את רגשות הילד, את כשירות כל הורה לכבד את זכויות ההורה השני, את חוות הדעת המקצועיות, את החקירות הסוציאליות, ואת הלחצים או האלימות שהפעיל הורה אחד על השני. הורה שמסרב באופן שיטתי לאשר יציאות סבירות לחופשה מחליש את עמדתו, כפי שנראה בפסיקה. שני סעיפים נוספים מחזקים את התיק שלכם. סעיף 373-2-1 קובע: «Si l’intérêt de l’enfant le commande, le juge peut confier l’exercice de l’autorité parentale à l’un des deux parents.» (אם טובת הילד מחייבת זאת, השופט יכול להפקיד את מימוש הסמכות ההורית בידי אחד משני ההורים.) וסעיף 373-2-9 קובע: «En application des deux articles précédents, la résidence de l’enfant peut être fixée en alternance au domicile de chacun des parents ou au domicile de l’un d’eux.» (בהתאם לשני הסעיפים הקודמים, ניתן לקבוע את מגורי הילד לסירוגין במעון כל אחד מההורים או במעונו של אחד מהם.) במשמורת משותפת לסירוגין, résidence en alternance, הסיכון לעקירה גבוה במיוחד, ובתי המשפט מכירים בכך. משך הצו וגמישותו הם יתרונו הגדול של ה-IST. השופט יכול לקבוע תקופה, להגביל את האיסור ליעדים מסוימים, להתיר יציאות מוגדרות מראש כמו חופשת קיץ בישראל עם לוח זמנים, ולשנות את הצו אם הנסיבות משתנות. הגמישות הזו עומדת בלב פסיקת 2026 החשובה, שאליה נעבור כעת.
כמה נקודות מעשיות על ההליך אצל שופט המשפחה שחוסכות זמן וכסף. ראשית, בחרו את המסלול הנכון: אם קיים הליך גירושין או הליך משמורת פתוח, מגישים את הבקשה ל-IST במסגרתו כבקשת ביניים, וכך נחסך הליך חדש. אם אין הליך פתוח, פותחים תביעה עצמאית, ובדחיפות אמיתית מבקשים דיון מזורז. שנית, נסחו את הבקשה באופן חיובי: במקום לבקש איסור גורף ומוחלט, בקשו איסור עם חריגים מוגדרים, למשל חופשת קיץ בישראל בתאריכים קבועים עם כרטיסים הלוך ושוב, חגים משפחתיים, או נסיעות לימודיות. שופטים מעדיפים הורה שמציע פתרון מאוזן על פני הורה שמבקש לחסום הכול, ופסק הדין מיולי 2026 מחזק גישה זו במפורש. שלישית, הכינו את הראיות לפי הכללים שהשופט חייב לבדוק: תיעוד הפרקטיקה הקודמת, הודעות כתובות, כרטיסים, אישורים על מרכז החיים של כל הורה, ואם יש, חוות דעת של גורמי רווחה או בית ספר. רביעית, חשבו על היום שאחרי: בקשו מפסק הדין לכלול מנגנון לאישור יציאות עתידיות, למשל אישור בכתב בדואר אלקטרוני תוך פרק זמן מוגדר, כדי שלא תצטרכו לחזור לבית המשפט לפני כל חופשה. הורים רבים שוכחים נקודה זו, ומוצאים עצמם עם צו שמגן עליהם אך משתק את חיי המשפחה. חמישית, אם אתם מתגוררים בישראל והדיון מתקיים בפריז, בדקו עם עורך הדין אפשרות להשתתפות מרחוק או לייצוג מלא ללא התייצבות, בהתאם לנהלי בית המשפט; בכל מקרה, הכינו תצהיר מסודר בעברית עם תרגום לצרפתית, כי שופט אינו קורא עברית והמסמכים חייבים להיות נגישים לו. לבסוף, זכרו שהצו אינו סוף הסיפור: אם הנסיבות משתנות, מעבר דירה, שינוי מקום עבודה, או שיתוף פעולה משופר, כל אחד מההורים יכול לבקש את שינוי הצו או ביטולו, והשופט יבחן מחדש את טובת הילד לאור המצב העדכני.
B. שני פסקי דין שכל הורה חייב להכיר: הגבלת האיסור הגורף ומחיר סירוב למסור דרכון
ביולי 2026 נתן בית המשפט העליון הצרפתי, בחדר האזרחי הראשון, פסק דין עקרוני שכל הורה גרוש עם ילדים צרפתים חייב להכיר. מדובר בפסק הדין מיום 1 ביולי 2026, עתירה מספר 25-21.064, החלטה מספר 506 שפורסמה בבולטין הרשמי. העובדות היו קשות: אב צרפתי ואם בעלת אזרחות אוסטרלית ואמריקאית, שני ילדים קטינים, משמורת לסירוגין בפריז, ואיסור יציאה שהוטל עוד ב-2016 וב-2017 ואושר בערעור ב-2021. ב-2023 ביקש האב לבטל את האיסור לגביו, כי מרכז חייו בצרפת והוא אינו מהווה סכנת חטיפה, בעוד הסיכון למעבר בלתי חוקי מצד האם נותר ממשי. בית המשפט לערעורים בפריז סירב וקבע שיש לשמור על איסור דו-צדדי הדורש את הסכמת שני ההורים לכל יציאה, בנימוק שהדין אינו מאפשר אישור חלוקתי או חד-צדדי. בית המשפט העליון ביטל קביעה זו. בית המשפט נימק את החלטתו בשילוב של שלושה מקורות: סעיף 8 לאמנה האירופית לזכויות אדם, הסעיפים הרלוונטיים מהפרוטוקול הרביעי, וסעיף 373-2-6 לחוק האזרחי, וציטט את לשון הסעיף: «le juge aux affaires familiales peut prendre les mesures permettant de garantir la continuité et l’effectivité du maintien des liens de l’enfant avec chacun de ses parents. Il peut notamment ordonner une interdiction de sortie de l’enfant du territoire français sans l’autorisation des deux parents, laquelle est inscrite au fichier des personnes recherchées par le procureur de la République.» (שופט ענייני המשפחה יכול לנקוט צעדים המאפשרים להבטיח את המשכיות וממשות שמירת קשרי הילד עם כל אחד מהוריו. הוא יכול להורות בין היתר על איסור יציאת הילד משטח צרפת ללא אישור שני ההורים, הנרשם בקובץ המבוקשים על ידי פרקליט המדינה.) ואז קבע את העיקרון החדש: איסור יציאה הוא אמנם כלי לגיטימי לשמירת קשרי הילדים עם שני ההורים ולמניעת מעברים בלתי חוקיים, אך הוא מהווה התערבות בזכויות הילד, ולכן חייב להיות מידתי. בית המשפט קבע שבית הערעורים טעה כשקבע: «les dispositions légales en vigueur ne permettent pas une autorisation distributive ou unilatérale de sortie du territoire» (ההוראות החוקיות בתוקף אינן מאפשרות אישור חלוקתי או חד-צדדי ליציאה מהטריטוריה). ההיפך הוא הנכון: החוק אינו אוסר להגביל את האיסור, כדי לצמצם את השפעותיו למינימום ההכרחי, להורה היחיד שמציג סיכון של אי-החזרה. המסקנה נוסחה במילים חדות: «En statuant ainsi, la cour d’appel a violé les textes susvisés.» (בפסוק כך, בית המשפט לערעורים הפר את הטקסטים הנזכרים לעיל.) התיק הוחזר לבית המשפט לערעורים בוורסאי, והאם חויבה בהוצאות ובסכום של 3,000 אירו לפי סעיף 700 לחוק סדר הדין האזרחי. המשמעות המעשית להורים ישראלים-צרפתים עצומה. אם אתם ההורה היציב שמרכז חייו בצרפת, וגרושכם הוא זה שמאיים לעבור עם הילדים לחו”ל, ניתן לבקש איסור א-סימטרי: הילדים יוצאים עם ההורה הבטוח בחופשיות, אך יציאה עם ההורה המסוכן דורשת אישור. ולהיפך: אם הוטל עליכם איסור גורף אף שאינכם מהווים סיכון, פסק הדין הזה הוא הבסיס לבקשת ביטול או צמצום. שימו לב שהאם בתיק הזה החלישה את עמדתה בכך שהתנגדה באופן שיטתי לבקשות האב לאישורי יציאה, והאב תיעד כל סירוב. התיעוד הזה הוא שיעור לכל הורה: שמרו כל הודעה, כל סירוב וכל אישור בכתב. פסק הדין השני נוגע למצב היומיומי יותר: הורה שמחזיק בדרכוני הילדים ומסרב למסור אותם. ב-12 ביוני 2025 נתן בית המשפט לערעורים בבזנסון, בחדר האזרחי והמסחרי הראשון, פסק דין בתיק מספר 24/00583, שאישר במלואו פסק דין של בית המשפט המשפטי שחייב אם בסכום נכבד. העובדות פשוטות ומוכרות: אב היה אמור לקחת את שתי בנותיו לחופשה במאוריציוס באוגוסט 2022, והאם סירבה למסור לו את דרכוני הילדות. האב נאלץ לבטל את הנסיעה, שילם דמי ביטול של 8,216.52 אירו, ותבע פיצויים. בית המשפט קבע עיקרון שחשוב לצטט במדויק: «Il est constant que les papiers d’identité de l’enfant mineur appartiennent à celui-ci et doivent le suivre. Il appartient en outre au parent qui a la garde de l’enfant de conserver et de transmettre utilement les papiers d’identité de celui-ci.» (מוסכם כי מסמכי הזהות של הילד הקטין שייכים לו ועליהם ללוות אותו. כמו כן, על ההורה שבידיו המשמורת של הילד לשמור ולהעביר כראוי את מסמכי הזהות שלו.) במילים אחרות, הדרכון אינו קלף מיקוח. ההורה שמחזיק בילדים חייב להעביר את הדרכונים להורה השני בעת מימוש זכות הראייה והאירוח, גם אם פסק הדין של שופט המשפחה אינו מציין זאת במפורש. האם טענה שהאב לא הודיע לה על יעד החופשה, אך בית המשפט דחה זאת: היא לא הוכיחה שהמסירה הותנתה בידיעת היעד, ולכן סירובה מהווה עוולה נזיקית לפי סעיף 1240 לחוק האזרחי, הקובע: «Tout fait quelconque de l’homme, qui cause à autrui un dommage, oblige celui par la faute duquel il est arrivé à le réparer.» (כל מעשה של אדם הגורם נזק לזולת מחייב את מי שבאשמתו אירע הנזק לתקנו.) התוצאה: חיוב בסכום דמי הביטול המלא, 8,216.52 אירו, בתוספת 500 אירו נזק מוסרי לאב על ביטול החופשה ברגע האחרון, ובערעור עוד 1,000 אירו הוצאות לפי סעיף 700. פסק הדין דחה גם את תביעת האם לפיצוי מוסרי, לאחר שבחן את ההתכתבויות וקבע שהיא זו שהפרה את ההסכמות על חלוקת החופשות. שני פסקי הדין האלה משלימים זה את זה. הראשון מגן על ההורה הסביר מפני איסור גורף ובלתי מידתי, והשני מעניש את ההורה שחוסם דרכון. יחד הם מציירים את דמות ההורה שהשופט הצרפתי רוצה לראות: הורה שמכבד את זכויות ההורה השני, מאשר יציאות סבירות, מעביר מסמכים בזמן, ומתעד הכול בכתב. הורה שמתנהג כך זוכה להגנה רחבה; הורה שחוסם ומסרב משלם ביוקר.
סיכום
הורה ישראלי או צרפתי-ישראלי שנקלע לסכסוך על יציאת ילדיו מצרפת עומד בפני מערכת משפטית שנותנת לו כלים חזקים, אך דורשת מהירות ודיוק. הזכרו את שלושת הכללים. ראשית, בסכנה מיידית מגישים OST בנציבות, במשטרה או דרך משרד המשפטים, וזוכרים שהתוקף הוא 15 ימים בלבד ללא הארכה, ולכן פותחים באותו יום תיק IST אצל שופט המשפחה. שנית, בונים תיק IST על ראיות קונקרטיות לסיכון, מבקשים צו מידתי וגמיש שמתיר חופשות סבירות, ומתנהגים כהורה שמכבד את ההורה השני, כי פסק הדין של בית המשפט העליון מיולי 2026 מאפשר לצמצם איסור גורף כשהסיכון מגיע מהורה אחד בלבד. שלישית, לעולם לא מחזיקים בדרכון של הילד כבן ערובה: הדרכון שייך לילד ועוקב אחריו, וסירוב למסור אותו עלול לעלות אלפי אירו, כפי שלימד פסק הדין מבזנסון. הבסיס לזכויות הילדים שלכם פשוט: סעיף 18 לחוק האזרחי קובע: «Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.» (צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי.) ילדכם הצרפתי זכאי להגנת המשפט הצרפתי, בין אם הוא גר בפריז, באיל-דה-פראנס או בתל אביב. אם אתם בפריז, פנו למשטרת פריז ולבית המשפט המשפטי של פריז; אם אתם בישראל והילדים בצרפת, פעלו דרך עורך דין בצרפת והקונסוליה בתל אביב, והגישו התנגדות למתן דרכון מוקדם ככל האפשר. אל תמתינו שהמטוס ימריא, כי אחרי ההמראה הכלים המשפטיים הופכים יקרים ואיטיים בהרבה.