משרד Kohen Avocats · פריז 16
אימוץ ואזרחות צרפתית לילד ישראלי: אימוץ מלא, אימוץ פשוט, רישום ודרכון (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

אימוץ ואזרחות צרפתית לילד ישראלי: אימוץ מלא, אימוץ פשוט, רישום ודרכון (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

משפחה ישראלית שמאמצת ילד, או הורה צרפתי הנשוי לבן זוג ישראלי ומבקש לאמץ את ילדו של בן הזוג, נתקלת בשאלה שהתשובה עליה קובעת הכול: האם הילד המאומץ הופך צרפתי, מתי, ובאיזה מסלול. התשובה אינה אחת אלא שתיים, והיא תלויה בסוג האימוץ. החוק הצרפתי מכיר שני סוגי אימוץ, אימוץ מלא, adoption plénière בצרפתית, ואימוץ פשוט, adoption simple בצרפתית, וההבדל ביניהם אינו טכני אלא מהותי: אימוץ מלא מחליף את קשר המשפחה המקורי ומעניק אזרחות צרפתית באופן אוטומטי, בעוד אימוץ פשוט מוסיף קשר משפחה חדש לצד הקשר המקורי ודורש הצהרת אזרחות אקטיבית לפני גיל שמונה עשרה. טעות בסיווג, או הגשת בקשה במסלול הלא נכון, גורמת לדחיות של חודשים ארוכים, ולעיתים לאובדן חלון הזדמנויות שאינו חוזר אחרי הבגרות.

המדריך הזה נכתב במיוחד לקוראים ישראלים שאינם מכירים את המשפט הצרפתי, והוא מלווה כל מונח צרפתי בהסבר עברי בהופעתו הראשונה. הוא מבוסס על נוסח החוק התקף בספטמבר 2026 ועל פסיקה אמיתית של בית המשפט העליון הצרפתי לעניינים אזרחיים, Cour de cassation בצרפתית, עם ציטוטים מדויקים מהמקור הצרפתי ותרגום לעברית אחרי כל ציטוט. הוא מכסה אימוץ שנפסק בצרפת ואימוץ שנפסק בישראל או במדינה אחרת, את רישום ההחלטה הזרה במרשם המרכזי בעיר נאנט, service central d’état civil de Nantes בצרפתית, שהוא המרשם המרכזי של צרפת לאירועי מעמד אישי שהתרחשו בחוץ לארץ, את תעודת האזרחות הצרפתית, certificat de nationalité française בצרפתית, שהיא המסמך הרשמי המוכיח אזרחות, ואת הוצאת הדרכון הראשון בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב. בסוף כל פרק מופיעות טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן, כי תיק אימוץ מסודר מהיום הראשון מתקדם מהר יותר מתיק שמנסים לתקן בדיעבד.

I. אימוץ מלא ואימוץ פשוט בצרפת: מה ההבדל ואיך כל אחד משפיע על האזרחות

A. אימוץ מלא, adoption plénière: קשר משפחה חדש ואזרחות אוטומטית מלידה

אימוץ מלא הוא הצורה החזקה של האימוץ במשפט הצרפתי. סעיף 356 לקוד האזרחי קובע: “L’adoption plénière confère à l’enfant une filiation qui se substitue à sa filiation d’origine : l’adopté cesse d’appartenir à sa famille d’origine, sous réserve des prohibitions au mariage visées aux articles 161 à 164 .” (אימוץ מלא מעניק לילד קשר משפחה המחליף את קשר המשפחה המקורי: המאומץ חדל להשתייך למשפחת המוצא שלו, בכפוף לאיסורי הנישואין האמורים בסעיפים 161 עד 164). המילה filiation בצרפתית פירושה קשר ההורות המשפטי, הקשר שקובע מיהו האב ומיהי האם בעיני החוק. באימוץ מלא הקשר המקורי נמחק כמעט לחלוטין, והילד נחשב לכל דבר ילדם של המאמצים, כולל שם המשפחה, הירושה והאזרחות. החריג היחיד שנשמר הוא איסורי הנישואין בתוך המשפחה הביולוגית, כדי למנוע נישואי קרובים.

התוצאה בתחום האזרחות חדה וברורה. סעיף 20 לקוד האזרחי קובע: “La nationalité de l’enfant qui a fait l’objet d’une adoption plénière est déterminée selon les distinctions établies aux articles 18 et 18-1 , 19-1 , 19-3 et 19-4 ci-dessus.” (אזרחותו של ילד שהיה נושא לאימוץ מלא נקבעת לפי ההבחנות הקבועות בסעיפים 18 ו־18-1, 19-1, 19-3 ו־19-4 לעיל). ההפניה המרכזית היא לסעיף 18 לקוד האזרחי, שקובע: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.” (צרפתי הוא הילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי). במילים פשוטות, ילד שאומץ באימוץ מלא בידי הורה צרפתי אחד לפחות הופך צרפתי באופן אוטומטי, בלי הצהרה, בלי בקשה ובלי החלטה מנהלית נוספת. אותה תוצאה חלה כאשר זוג צרפתי מאמץ תינוק בישראל או כאשר אם צרפתייה מאמצת באימוץ מלא את ילדו הקטין של בעלה הישראלי: מרגע פסק הדין הסופי הילד צרפתי.

האוטומטיות הזו מקבלת משמעות מעשית בזכות אותו סעיף 20 לקוד האזרחי, שמוסיף: “L’enfant qui est français en vertu des dispositions du présent chapitre est réputé avoir été français dès sa naissance, même si l’existence des conditions requises par la loi pour l’attribution de la nationalité française n’est établie que postérieurement.” (הילד שהוא צרפתי מכוח הוראות פרק זה נחשב צרפתי מיום לידתו, גם אם קיום התנאים הנדרשים בחוק להענקת האזרחות הצרפתית הוכח רק במועד מאוחר יותר). אימוץ מלא שנפסק כשהילד בן חמש הופך אותו צרפתי מיום לידתו למפרע, עם כל המשמעויות הנלוות לזכויות שנרכשו מאז. לכן הרישום במרשם בנאנט והוצאת הדרכון הם פעולות הצהרתיות שמגלות מצב קיים, ולא החלטות שיוצרות אותו. ההורים אינם מבקשים טובה מהמנהל, אלא דורשים הכרה בזכות שכבר נולדה עם פסק האימוץ.

לאימוץ מלא יש תנאי סף שחשוב להכיר מראש. בצרפת הוא אפשרי רק לקטין, ככלל עד גיל חמש עשרה בעת הגשת הבקשה, והוא דורש הסכמות מדויקות של ההורים הביולוגיים או של מוסד האפוטרופסות, וכן את הסכמת הילד עצמו מגיל שלוש עשרה. בית המשפט לענייני משפחה, tribunal judiciaire בצרפתית, שהוא בית המשפט האזרחי המחוזי, בודק שהאימוץ משרת את טובת הילד, ושכל ההסכמות ניתנו בידיעה מלאה על כך שהקשר הביולוגי ינותק. משפחה ישראלית ששוקלת אימוץ מלא של ילד בן הזוג צריכה לדעת שההורה הביולוגי השני, אם הוא בחיים ומוכר, יתבקש להסכים לניתוק הקשר, וסירובו עלול לחסום את המסלול המלא ולהותיר רק את המסלול הפשוט. כאן נולדת החשיבות של ייעוץ מוקדם: בחירת המסלול הלא נכון מבזבזת שנה של דיונים ומסתיימת בהחלטה שאינה מעניקה אזרחות אוטומטית.

הטעות הנפוצה הראשונה היא לחשוב שכל אימוץ מעניק אזרחות אוטומטית. הורים שאימצו באימוץ פשוט מגיעים לקונסוליה בתל אביב בביטחון, מגלים שהילד אינו רשום כצרפתי, ומבינים באיחור שהם היו צריכים להגיש הצהרת אזרחות נפרדת. הטעות השנייה היא הפוכה: הורים שהשיגו אימוץ מלא מגישים בקשת התאזרחות מיותרת, naturalisation בצרפתית, שהיא מסלול ההתאזרחות הכללי לזרים, ומעכבים את עצמם בשנים של המתנה לתשובה שאינה נדרשת כלל. הכלל המנחה פשוט: אימוץ מלא בידי צרפתי שווה אזרחות מלידה, וכל בקשה אחרת מיותרת. מי שמחזיק פסק אימוץ מלא צריך רק תעתוק, תעודת אזרחות ודרכון, בסדר הזה.

B. אימוץ פשוט, adoption simple: הצהרת אזרחות עד גיל שמונה עשרה לפי סעיף 21-12

אימוץ פשוט הוא הצורה הגמישה והנפוצה יותר, במיוחד באימוץ ילדו של בן הזוג ובאימוץ מבוגרים צעירים. בניגוד לאימוץ המלא, הוא אינו מוחק את קשר המשפחה המקורי אלא מוסיף עליו קשר נוסף. הילד שומר על זכויותיו במשפחת המוצא, כולל שם וירושה, ורוכש במקביל זכויות במשפחת המאמץ. סעיף 363 לקוד האזרחי ממחיש את הרעיון דרך שם המשפחה: “L’adoption simple confère le nom de l’adoptant à l’adopté en l’ajoutant au nom de ce dernier.” (אימוץ פשוט מעניק למאומץ את שם המאמץ בהוספתו לשמו שלו). ההוספה מסמלת את כל המוסד: ישן וחדש מתקיימים יחד, שום דבר לא נמחק. היתרון הוא שההורה הביולוגי אינו נדרש לוותר על ילדו, והחיסרון הוא שהאזרחות אינה נגררת אוטומטית אחרי האימוץ.

כאן נכנס לתמונה ההסדר המרכזי של הפרק, סעיף 21-12 לקוד האזרחי, שקובע: “L’enfant qui a fait l’objet d’une adoption simple par une personne de nationalité française peut, jusqu’à sa majorité, déclarer, dans les conditions prévues aux articles 26 et suivants , qu’il réclame la qualité de Français, pourvu qu’à l’époque de sa déclaration il réside en France.” (ילד שהיה נושא לאימוץ פשוט בידי אדם בעל אזרחות צרפתית רשאי, עד הגיעו לבגרות, להצהיר, בתנאים הקבועים בסעיפים 26 ואילך, כי הוא תובע את מעמד הצרפתי, ובלבד שבעת הצהרתו הוא מתגורר בצרפת). המילה déclaration בצרפתית פירושה כאן הצהרה רשמית בפני רשות, ולא בקשה לחסד: מי שעומד בתנאים זכאי להירשם כצרפתי, והמנהל אינו רשאי לסרב לפי שיקול דעת. אבל הזכות מותנית בשלושה תנאים מצטברים: אימוץ פשוט בידי צרפתי, הגשת ההצהרה לפני גיל הבגרות, ומגורים בצרפת בעת ההצהרה. החמצת אחד מהם סוגרת את הדלת, והילד שהתבגר יצטרך לפנות למסלול ההתאזרחות הרגיל, הארוך והתובעני בהרבה.

למשפחות ישראליות יש הקלה חשובה באותו סעיף עצמו, שכדאי לקרוא במלואה: הפטור מעוגן באותו סעיף עצמו, הקובע כי דרישת המגורים אינה חלה כאשר המאמץ הצרפתי מתגורר דרך קבע מחוץ לצרפת. הורה צרפתי המתגורר דרך קבע בישראל, למשל עולה חדש שהתיישב בירושלים או ישראלי־צרפתי החי בתל אביב, פטור מדרישת המגורים של הילד בצרפת. המחוקק הבין שמשפחות צרפתיות בתפוצות אינן יכולות להעביר את הילד לפריז רק כדי לחתום על הצהרה, ולכן ויתר על התנאי דווקא עבורן. הפטור הזה הוא לב ליבו של המדריך למשפחות ישראליות: ילד שאומץ באימוץ פשוט בידי צרפתי תושב ישראל רשאי להצהיר על אזרחות צרפתית גם כשהוא חי בישראל, ובלבד שההצהרה תוגש לפני הבגרות ובצירוף כל המסמכים.

אותו סעיף 21-12 לקוד האזרחי פותח שני מסלולים נוספים שמשפחות עם ילדים במשמורת מכירות היטב: “Peut, dans les mêmes conditions, réclamer la nationalité française : 1° L’enfant qui, depuis au moins trois années, est recueilli sur décision de justice et élevé par une personne de nationalité française ou est confié au service de l’aide sociale à l’enfance ; 2° L’enfant recueilli en France et élevé dans des conditions lui ayant permis de recevoir, pendant cinq années au moins une formation française, soit par un organisme public, soit par un organisme privé présentant les caractères déterminés par un décret en Conseil d’Etat.” (רשאי, באותם תנאים, לתבוע את האזרחות הצרפתית: 1° הילד אשר זה שלוש שנים לפחות נאסף על פי החלטת בית משפט וגודל בידי אדם בעל אזרחות צרפתית או הופקד בידי שירות הסיוע הסוציאלי לילדות; 2° הילד שנאסף בצרפת וגודל בתנאים שאפשרו לו לקבל, במשך חמש שנים לפחות, חינוך צרפתי, בין בידי גוף ציבורי ובין בידי גוף פרטי בעל המאפיינים שנקבעו בצו של מועצת המדינה). המסלול הראשון משרת משפחות אומנה, familles d’accueil בצרפתית, והמסלול השני ילדים שגדלו והתחנכו בצרפת שנים ארוכות. שני המסלולים דורשים הגשה לפני הבגרות, ולכן ההורים חייבים לספור לאחור מגיל שמונה עשרה ולא להמתין לרגע האחרון.

ההצהרה עצמה מוגשת לגורם שיפוטי או קונסולרי, ולא לפקיד הגירה. סעיף 26 לקוד האזרחי קובע: “Les autres déclarations de nationalité sont reçues par le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire ou par le consul.” (שאר הצהרות האזרחות מתקבלות בידי מנהל שירותי המזכירות המשפטית של בית המשפט האזרחי או בידי הקונסול). המונח greffe בצרפתית פירושו מזכירות בית המשפט, והמונח consul פירושו הקונסול הצרפתי בחוץ לארץ. ילד המתגורר בצרפת מגיש את ההצהרה למזכירות בית המשפט האזרחי שבאזור מגוריו, וילד המתגורר בישראל, הפטור ממגורים בצרפת, מגיש אותה לקונסוליה הצרפתית. לאחר הגשת המסמכים מונפק אישור קבלה, récépissé בצרפתית, שהוא אישור רשמי על קבלת התיק לבדיקה. ההצהרה נרשמת, enregistrement בצרפתית, שהוא הרישום המנהלי המאשר את האזרחות, אלא אם כן הרשות מסרבת מנימוק חוקי בתוך המועד הקבוע בחוק. סירוב כזה ניתן לערעור בפני בית המשפט האזרחי, והמועדים לערעור קצרים, ולכן כל סירוב דורש תגובה מהירה ומסודרת.

שתי טעויות חוזרות כמעט בכל תיק אימוץ פשוט. הראשונה היא המתנה אחרי גיל שמונה עשרה מתוך מחשבה שהזכות נשמרת: היא אינה נשמרת, והחלון נסגר. משפחה שהחלה לאסוף מסמכים כשהילד בן שבע עשרה וחצי חייבת לרוץ, כי תיק שלא הוגש בזמן הופך לבקשת התאזרחות רגילה עם תנאי שפה, השתלבות ומגורים של שנים. השנייה היא הגשת ההצהרה בלי פסק האימוץ הסופי, exequatur בצרפתית כשמדובר בהחלטה זרה, שהוא הצו המכיר בהחלטה הזרה בצרפת. הצהרה שצורפה להחלטה זמנית או להחלטה שטרם קיבלה תוקף סופי נדחית, והדחייה נרשמת בתיק. הכלל המעשי: קודם פסק אימוץ סופי וחלוט, ורק אחר כך הצהרת אזרחות, ובתווך תעתוק במרשם כשנדרש.

II. אימוץ שנפסק בישראל או בחוץ לארץ: תעתוק, אשרה, תעודת אזרחות ודרכון

A. אימוץ זר בצרפת: הכלל של סעיף 370-5, פסק הדין התוניסאי וההמרה לאימוץ מלא

משפחות ישראליות רבות מחזיקות בהחלטת אימוץ שניתנה מחוץ לצרפת: פסק דין ישראלי של בית המשפט לענייני משפחה, החלטה של ערכאה זרה אחרת, או אימוץ בינלאומי שנערך במדינת מוצאו של הילד. השאלה הראשונה ששואל המשפט הצרפתי אינה היכן ניתן פסק הדין אלא מה תוצאתו על קשר המשפחה המקורי. סעיף 370-5 לקוד האזרחי קובע: “L’adoption régulièrement prononcée à l’étranger produit en France les effets de l’adoption plénière si elle rompt de manière complète et irrévocable le lien de filiation préexistant.” (אימוץ שנפסק כדין בחוץ לארץ מפיק בצרפת את תוצאות האימוץ המלא אם הוא מנתק באופן שלם ובלתי חוזר את קשר המשפחה הקודם). המשפט ממשיך: “A défaut, elle produit les effets de l’adoption simple.” (בהיעדר זאת, הוא מפיק את תוצאות האימוץ הפשוט). המבחן כפול ומצטבר: הניתוק חייב להיות שלם, כלומר אינו מותיר שריד של קשר משפטי עם המשפחה הביולוגית, ובלתי חוזר, כלומר אינו ניתן לביטול מאוחר. החלטה זרה שעומדת בשני המבחנים מתקבלת בצרפת כאימוץ מלא עם אזרחות אוטומטית, והחלטה שאינה עומדת בהם מתקבלת כאימוץ פשוט עם מסלול הצהרה לפי סעיף 21-12.

בית המשפט העליון הצרפתי הבהיר את המבחן הזה בפסק דין מנחה שעסק באימוץ תוניסאי. ביום 16 בדצמבר 2020, בפסק הדין Civ. 1re, 16 décembre 2020, pourvoi n° 19-22.103, דחה בית המשפט ערעור של זוג שביקש להכיר באימוץ תוניסאי כאימוץ מלא. בית המשפט חזר על הכלל במילים הבאות: “l’adoption régulièrement prononcée à l’étranger produit en France les effets de l’adoption plénière si elle rompt de manière complète et irrévocable le lien de filiation préexistant. A défaut, elle produit les effets de l’adoption simple.” (אימוץ שנפסק כדין בחוץ לארץ מפיק בצרפת את תוצאות האימוץ המלא אם הוא מנתק באופן שלם ובלתי חוזר את קשר המשפחה הקודם. בהיעדר זאת, הוא מפיק את תוצאות האימוץ הפשוט). בית המשפט קבע כי החוק התוניסאי אינו קובע במפורש שהאימוץ מנתק את הקשר עם ההורים הביולוגיים, וכי הפסיקה התוניסאית פירשה אותו כמאפשר ביטול מאוחר של האימוץ, ולכן: “que la décision tunisienne produirait en France les effets d’une adoption simple.” (כי ההחלטה התוניסאית תפיק בצרפת את תוצאות האימוץ הפשוט). התוצאה המעשית היתה שהילדה לא קיבלה אזרחות אוטומטית, ובקשת ההורים להעניק לה את שם משפחתם המלא נדחתה.

הלקח למשפחות ישראליות חד ומעשי. אימוץ ישראלי הוא בדרך כלל אימוץ מלא לפי הדין הישראלי, המנתק את הקשר עם ההורים הביולוגיים, ולכן סיכוייו להיות מוכר כאימוץ מלא בצרפת גבוהים, בתנאי שההחלטה סופית, ניתנה על ידי ערכאה מוסמכת, וכל ההסכמות ניתנו בידיעה מלאה על הניתוק. אבל אין להניח זאת אוטומטית: יש לקרוא את פסק הדין הישראלי מילה במילה, לוודא שהוא מציין במפורש את ניתוק הקשר ואת סופיותו, ולצרף אישור שההחלטה חלוטה ואינה ניתנת עוד לערעור. כאשר ההחלטה הזרה מוכרת רק כאימוץ פשוט, החוק מציע מוצא: החוק מאפשר להמיר אימוץ כזה לאימוץ מלא, בתנאי שההסכמות הנדרשות ניתנו במפורש תוך הבנה מלאה של משמעות הניתוק. ההמרה, conversion בצרפתית, היא הליך בפני בית המשפט האזרחי בצרפת, שבו ההורים הביולוגיים או האפוטרופוס מתבקשים לאשר במפורש שהם מבינים את משמעות הניתוק המלא. בלי הסכמות כאלה אין המרה, והילד נשאר במסלול האימוץ הפשוט עם הצהרת האזרחות.

השלב המנהלי הראשון לאחר קבלת ההחלטה הזרה הוא התעתוק, transcription בצרפתית, שהוא העתקת ההחלטה הזרה למרשם הצרפתי המרכזי בנאנט. הבקשה מוגשת לשירות המרכזי למרשם אזרחי, והוא בודק את סדירות ההחלטה, את סמכות הערכאה הזרה ואת תקינות המסמכים, כולל תרגום מושבע, traduction assermentée בצרפתית, שהוא תרגום שבוצע בידי מתרגם מושבע המוכר בידי בתי המשפט בצרפת, ואימות אפוסטיל, apostille בצרפתית, שהוא חותמת בינלאומית המאשרת את מקוריות המסמך הציבורי לפי אמנת האג. מסמכים ישראליים נושאים אפוסטיל של משרד החוץ או של בתי המשפט בישראל, ולאחר מכן תרגום מושבע לצרפתית. תיק שחסר בו אפוסטיל או שהתרגום בו בוצע בידי מתרגם לא מוסמך מוחזר לשולח, וההמתנה מתחילה מחדש. לכן הכלל הוא לעולם לא לשלוח מקור יחיד, תמיד לשמור עותקים, ולבדוק מול רשימת המסמכים העדכנית של דף השירות הציבורי על אזרחות ילד מאומץ ושל דף ההבדלים בין אימוץ פשוט לאימוץ מלא לפני כל משלוח.

נקודה שרבים מחמיצים היא אשרת הכניסה של הילד המאומץ. ילד שאומץ באימוץ מלא בידי צרפתי הוא צרפתי מלידה למפרע, ולכן אינו זקוק לאשרה כדי להיכנס לצרפת, אבל בפועל חברות התעופה ומשטרת הגבולות דורשות מסמך נסיעה. הפתרון הוא לבקש מהקונסוליה מסמך מעבר, laissez-passer בצרפתית, או דרכון זמני, עד להשלמת התעתוק והוצאת הדרכון הקבוע. ילד שאומץ באימוץ פשוט ועדיין לא השלים הצהרת אזרחות אינו צרפתי, ולכן זקוק לאשרת שהייה ארוכה, visa de long séjour בצרפתית, שהיא אשרה לשהייה העולה על שלושה חודשים, כדי להיכנס ולהתגורר בצרפת עד להשלמת ההצהרה. המידע הרשמי על סוגי האשרות ובקשותיהן מרוכז באתר France-Visas, שהוא הפורטל הממשלתי הרשמי לבקשות אשרה לצרפת. טעות נפוצה היא להכניס ילד מאומץ לצרפת באשרת תייר קצרה ולגלות שהמעבר למעמד קבוע מסתבך: אשרת תייר אינה מאפשרת הגשת בקשות מסוימות מתוך צרפת, והמשפחה נאלצת לשוב לישראל כדי להתחיל מחדש.

B. המסלול המעשי: נאנט, בית המשפט, הקונסול בתל אביב, פריז ואיל-דה-פראנס

לאחר שהסיווג ברור, המסלול מתפצל לשני נתיבים עם לוח זמנים שונה. בנתיב האימוץ המלא מגישים בקשת תעתוק לנאנט בצירוף פסק הדין הזר, האפוסטיל, התרגום המושבע, תעודות הלידה ותעודות הזהות של המאמצים והוכחת אזרחותם הצרפתית. עם קבלת תעודות הלידה הצרפתיות החדשות של הילד מבקשים תעודת אזרחות צרפתית, שהיא המסמך המוכיח את האזרחות מול כל רשות, ולאחר מכן קובעים תור לדרכון. בנתיב האימוץ הפשוט מוסיפים שלב הצהרה לפני הדרכון: מגישים את הצהרת האזרחות לפי סעיף 21-12 למזכירות בית המשפט או לקונסול, ממתינים לרישום, ורק אחריו מבקשים תעודת אזרחות ודרכון. בשני הנתיבים חלה חובת ההוכחה על הטוען לאזרחות, כפי שקובע סעיף 30 לקוד האזרחי: “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause.” (נטל ההוכחה, בענייני אזרחות צרפתית, מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק). המשמעות פשוטה: הרשות אינה מחפשת מסמכים עבור המשפחה, והתיק החסר נדחה. מי ששומר כל קבלה, כל אישור משלוח וכל מכתב תשובה בונה לעצמו הגנה טובה מפני דחייה שרירותית.

הדרכון הראשון של הילד מונפק בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, לאחר קביעת תור מראש ותשלום האגרה. המידע העדכני על התורים, שעות הקבלה ואיסוף הדרכון מרוכז בדף הדרכון של הקונסוליה בתל אביב, שהוא האתר הרשמי של צרפת בישראל. לקטין נדרשת נוכחות אישית בליווי נציג חוקי, תעודת לידה צרפתית או תעודת אזרחות, תמונות תקניות, הוכחת מגורים בישראל ומסמכי ההורים. כאשר ההורים גרושים או פרודים, הקונסוליה דורשת את הסכמת שני ההורים או החלטת בית משפט המסמיכה הורה אחד לבקש דרכון לבדו, והיעדר הסכמה כזו הוא אחת הסיבות הנפוצות לעיכוב. ילד מעל גיל שלוש עשרה נדרש להסכים בעצמו לחלק מהפעולות, כולל שינוי שם במסגרת אימוץ פשוט, ולכן יש להכין גם אותו לפגישה ולא להניח שההורים חותמים במקומו על הכול.

למשפחות המתגוררות בפריז ובאיל-דה-פראנס יש יתרונות לוגיסטיים שכדאי לנצל. בקשת התעתוק אינה מוגשת בפרפקטורה, préfecture בצרפתית, שהיא נציגות המדינה במחוז המטפלת באשרות ובתעודות שהייה, אלא ישירות לשירות המרכזי בנאנט, אך ההצהרה לפי סעיף 21-12 מוגשת למזכירות בית המשפט האזרחי שבאזור המגורים, ובראשו בית המשפט של פריז לתושבי הבירה, ובקשת הדרכון מוגשת בעירייה, mairie בצרפתית, שהיא עיריית הרובע או היישוב. הקרבה הפיזית לערכאות מאפשרת להגיש מסמכים ידנית, לקבל חותמת קבלה במקום ולתקן ליקויים בתוך ימים במקום חודשים של דואר בינלאומי. ילד הלומד בבית ספר צרפתי וגדל באיל-דה-פראנס צובר באופן טבעי הוכחות מגורים, לימודים והשתלבות, המחזקות כל תיק אזרחות, ובגיל הרלוונטי גם חובת המפקד הצבאי, recensement בצרפתית, שהיא חובת הרישום הצבאי של בני שש עשרה, ויום ההגנה והאזרחות שבא אחריו. מומלץ לשמור תעודות בית ספר, אישורי מגורים וחוזי שכירות כבר מגיל צעיר, כי כל מסמך כזה יהפוך לראיה ביום שבו האזרחות תעמוד למבחן.

שלוש טעויות אחרונות חוזרות בתיקים המגיעים מישראל. הראשונה היא שליחת מסמכים ישראליים בלי אפוסטיל או עם תרגום לא מושבע, המסתיימת בהחזרת התיק מנאנט אחרי חודשי המתנה. השנייה היא הגשת הצהרת האזרחות לערכאה הלא נכונה, למשל לפרפקטורה במקום למזכירות בית המשפט, המסתיימת בהעברה פנימית איטית או באובדן המועד. השלישית היא המתנה לתשובה בלי מעקב: תיק שאינו זז שישה חודשים דורש מכתב מעקב רשמי, lettre de relance בצרפתית, שהוא מכתב התזכורת המנהלי, עם אישור מסירה, ולא שתיקה שמתפרשת כוויתור. הכלל הזהב של המסלול המעשי הוא לוח זמנים כתוב: תאריך משלוח, תאריך קבלה, תאריך תשובה, ותאריך יעד לערעור אם תגיע דחייה. תיק עם לוח זמנים כזה אינו הולך לאיבוד לעולם.

סיכום

אימוץ מלא בידי הורה צרפתי מעניק לילד אזרחות צרפתית באופן אוטומטי מיום לידתו למפרע, ואימוץ פשוט פותח לילד חלון הצהרה עד גיל שמונה עשרה, עם פטור ממגורים בצרפת כאשר המאמץ הצרפתי חי דרך קבע מחוץ לצרפת. אימוץ שנפסק בישראל נבחן בצרפת לפי מבחן הניתוק השלם והבלתי חוזר של סעיף 370-5, כפי שהובהר בפסק הדין התוניסאי של בית המשפט העליון, והחלטה שאינה עומדת במבחן מוכרת כאימוץ פשוט עם אפשרות המרה בהסכמות מפורשות. המסלול המעשי עובר בתעתוק בנאנט, בהצהרה בפני המזכירות או הקונסול, בתעודת האזרחות ובדרכון בתל אביב או בעירייה, תוך הקפדה על אפוסטיל, תרגום מושבע, הסכמות ההורים ומועדי ההגשה. משפחה שמסווגת נכון את האימוץ שלה מהיום הראשון, שומרת כל מסמך ועוקבת אחר כל מועד, הופכת הליך הנחשב מורכב לסדרת צעדים צפויה שסופה דרכון צרפתי בידי הילד.

📄 חוזר רשמי