ישראלים רבים החיים בצרפת עם בן או בת זוג צרפתים בוחרים בברית זוגיות אזרחית, pacte civil de solidarité (להלן PACS), במקום בנישואין: ההליך מהיר, נערך בעירייה (mairie), ואינו דורש טקס דתי או משפחתי. רבים מניחים שחתימה על הברית מעניקה אוטומטית זכות לתעודת שהייה (titre de séjour) עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים (vie privée et familiale). ההנחה הזאת מסוכנת. בית המשפט המינהלי לערעורים בדואה קבע במפורש שחתימה על PACS, כשלעצמה, אינה מזכה בתעודת שהייה כזכות מוקנית, ובאותו בית משפט, בהרכב אחר ובנסיבות אחרות, ביטל סירוב של מושל (préfet) והורה להעניק את התעודה לבן זוג בברית זוגיות. ההבדל בין שני המקרים לא היה החוק, אלא הוותק של החיים המשותפים ואיכות ההוכחות. מאמר זה מסביר לישראלים מה PACS נותן ומה לא, באיזה מסלול משפטי מגישים בקשה לתעודת שהייה, אילו מסמכים מצרפים, ומה עושים כשמקבלים סירוב בצירוף צו לעזוב את צרפת (obligation de quitter le territoire français, להלן OQTF): מועדי ערעור, ערכאות, ונתיב מילוט נוסף שהחוק שומר למקרים חריגים.
I. ברית זוגיות (PACS) עם צרפתי: מה מקבלים ומה לא מקבלים
A. למה PACS הוא לא נישואין מול המושל
ההגדרה בחוק הצרפתי פשוטה. סעיף 515-1 לחוק האזרחי קובע: “Un pacte civil de solidarité est un contrat conclu par deux personnes physiques majeures, de sexe différent ou de même sexe, pour organiser leur vie commune.” (ברית זוגיות אזרחית היא חוזה בין שני אנשים בגירים, ממין שונה או מאותו מין, שנועד לארגן את חייהם המשותפים). זהו חוזה לארגון חיים משותפים, לא מעמד משפחתי שמקים זכויות הגירה אוטומטיות. ההבחנה הזאת קריטית, כי החוק מעניק לבן זוג נשוי לצרפתי מסלול מוקנה, ולבן זוג בברית זוגיות לא.
לבן זוג נשוי, סעיף L423-1 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט (CESEDA) קובע: “L’étranger marié avec un ressortissant français, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” vie privée et familiale ” d’une durée d’un an lorsque les conditions suivantes sont réunies : 1° La communauté de vie n’a pas cessé depuis le mariage ; 2° Le conjoint a conservé la nationalité française ; 3° Lorsque le mariage a été célébré à l’étranger, il a été transcrit préalablement sur les registres de l’état civil français.” (זר הנשוי לאזרח צרפתי מקבל תעודת שהייה זמנית לשנה עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים, אם חיי הקהילה לא פסקו מאז הנישואין, בן הזוג שמר על אזרחותו הצרפתית, ונישואין שנערכו בחו”ל נרשמו קודם במרשם האוכלוסין הצרפתי).
סעיף L423-2 מוסיף הקלה: “L’étranger, entré régulièrement et marié en France avec un ressortissant français avec lequel il justifie d’une vie commune et effective de six mois en France, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” vie privée et familiale ” d’une durée d’un an. La condition prévue à l’article L. 412-1 n’est pas opposable.” (זר שנכנס כדין ונישא בצרפת לצרפתי, ומוכיח חיים משותפים וממשיים של שישה חודשים בצרפת, מקבל את התעודה, ואין להעלות נגדו את תנאי אשרת השהייה הארוכה). כלומר: נישואין פלוס חצי שנת חיים משותפים פותחים דלת רחבה, אפילו בלי אשרת שהייה ארוכה מראש.
לברית זוגיות אין סעיף כזה. בית המשפט המינהלי לערעורים בדואה, בפסק דין מ-28 בנובמבר 2019 (19DA00734), ניסח את הכלל: “Il résulte des dispositions de l’article 12 de la loi du 15 novembre 1999 relative au pacte civil de solidarité qu’à elle seule, la conclusion d’un pacte civil de solidarité par un ressortissant étranger, soit avec un ressortissant français, soit avec tout ressortissant étranger en situation régulière, n’emporte pas délivrance de plein droit d’une carte de séjour temporaire. La conclusion d’un tel contrat constitue cependant, pour l’autorité administrative, un élément de la situation personnelle de l’intéressé, dont elle doit tenir compte, pour apprécier si un refus de délivrance de la carte de séjour sollicitée par le demandeur, compte tenu de l’ancienneté de la vie commune avec son partenaire, n’entraînerait pas une atteinte excessive à son droit au respect de sa vie privée.” (מסעיף 12 לחוק הברית הזוגיות מ-1999 עולה שחתימה על ברית זוגיות, כשלעצמה, בין עם צרפתי ובין עם זר השוהה כדין, אינה מקימה זכות מוקנית לתעודת שהייה זמנית. החתימה היא עם זאת נתון במצבו האישי של המבקש, שהרשות חייבת להביא בחשבון כשהיא בוחנת אם סירוב, לאור ותק החיים המשותפים עם בן הזוג, לא יפגע פגיעה מופרזת בזכותו לחיים פרטיים). באותו תיק, אישה שחתמה על ברית עם צרפתי בפברואר 2017 הגישה בקשה בינואר 2018, וההוכחה הרשמית היחידה לחיים משותפים הייתה מאוקטובר 2017. בית המשפט אישר את הסירוב: הכלל המשפטי נכון, אבל הוותק קצר מדי והתיק דל מדי.
המסקנה המעשית לישראלים: PACS עם צרפתי הוא נקודת פתיחה, לא קו סיום. מי שמגיש בקשה חודשים ספורים אחרי החתימה, עם תיק רזה, צפוי לסירוב שיעמוד גם בערעור. מי שמגיע עם שנות חיים משותפים מתועדות היטב מקבל סיכוי ממשי, כפי שמראה פסק הדין השני שיובא בהמשך. ההבדל נמדד בניירת, לא ברגשות.
B. המסלול הנכון: רישום הברית בעירייה ובקשה על בסיס קשרים אישיים ומשפחתיים
הצעד הראשון הוא רישום תקין של הברית. סעיף 515-3 לחוק האזרחי קובע: “Les personnes qui concluent un pacte civil de solidarité en font la déclaration conjointe devant l’officier de l’état civil de la commune dans laquelle elles fixent leur résidence commune ou, en cas d’empêchement grave à la fixation de celle-ci, devant l’officier de l’état civil de la commune où se trouve la résidence de l’une des parties.” (החותמים על ברית זוגיות מצהירים עליה במשותף לפני פקיד מרשם האוכלוסין של הרשות שבה קבעו את מגוריהם המשותפים, ובמקרה של מניעה חמורה לפני פקיד הרשות שבה מתגורר אחד מהם). אותו סעיף מוסיף דרישה שחוסר בה פוסל את ההליך: “A peine d’irrecevabilité, les personnes qui concluent un pacte civil de solidarité produisent la convention passée entre elles à l’officier de l’état civil, qui la vise avant de la leur restituer.” (מחובת קבילות, החותמים מגישים לפקיד את ההסכם שביניהם, והוא מאשר אותו לפני שהוא מחזיר להם אותו). לישראלים המשמעות כפולה: קובעים מגורים משותפים אמיתיים ברשות אחת, ומכינים הסכם ברית כתוב. אישור הרישום וההסכם המאושר יהיו המסמך הראשון בתיק השהייה.
הצעד השני הוא הבקשה לתעודה, והבסיס המשפטי שלה הוא סעיף L423-23 ל-CESEDA, הסעיף הכללי של חיים פרטיים ומשפחתיים: “L’étranger qui n’entre pas dans les catégories prévues aux articles L. 423-1, L. 423-7, L. 423-14, L. 423-15, L. 423-21 et L. 423-22 ou dans celles qui ouvrent droit au regroupement familial, et qui dispose de liens personnels et familiaux en France tels que le refus d’autoriser son séjour porterait à son droit au respect de sa vie privée et familiale une atteinte disproportionnée au regard des motifs du refus, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” vie privée et familiale ” d’une durée d’un an, sans que soit opposable la condition prévue à l’article L. 412-1.” (זר שאינו נופל בקטגוריות של נישואין, הורה לילד צרפתי, איחוד משפחות וכו’, ויש לו בצרפת קשרים אישיים ומשפחתיים כאלה שסירוב לאשר את שהייתו יפגע פגיעה בלתי מידתית בזכותו לחיים פרטיים ומשפחתיים לאור נימוקי הסירוב, מקבל תעודת שהייה זמנית לשנה עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים, בלי שאפשר להעלות נגדו את תנאי אשרת השהייה הארוכה). אותו סעיף מפרט איך בוחנים את הקשרים: “Les liens mentionnés au premier alinéa sont appréciés notamment au regard de leur intensité, de leur ancienneté et de leur stabilité, des conditions d’existence de l’étranger, de son insertion dans la société française ainsi que de la nature de ses liens avec sa famille restée dans son pays d’origine.” (הקשרים נבחנים בעיקר לאור עוצמתם, ותקם ויציבותם, תנאי הקיום של הזר, השתלבותו בחברה הצרפתית, וטיב קשריו עם משפחתו שנשארה בארץ המוצא). כל מילה כאן היא רשימת מטלות למבקש הישראלי: להוכיח עוצמה, ותק, יציבות, פרנסה, השתלבות, ולהסביר מה נשאר בישראל.
האתר הרשמי של המינהל הצרפתי, בדף תעודת חיים פרטיים ומשפחתיים, מתרגם את הסעיף לרשימת מסמכים. בין המסמכים הנדרשים להוכחת קשרים אישיים ומשפחתיים: כפי שמפרט הדף הרשמי של המינהל הצרפתי על תעודת חיים פרטיים ומשפחתיים, הנדרש הוא לצרף את הסכם הברית ותעודות המעידות על קשרי המשפחה, ולהוכיח בכל דרך קיום של קשרים ודאיים ורצופים עם בני המשפחה המתגוררים בצרפת, לרבות בן זוג בברית זוגיות. ההסכם לבדו אינו מספיק. התיק צריך להראות חיים משותפים רצופים: חוזה שכירות משותף, חשבונות חשמל וגז על שני השמות, חשבון בנק משותף או העברות קבועות, ביטוח דירה משותף, תמונות ועדויות, קבלות על חופשות משותפות, ותכתובות עם רשויות על אותה כתובת. ככל שהתקופה ארוכה יותר, כך הטענה חזקה יותר. פסקי הדין שיובאו להלן מראים שנה אחת היא המינימום שמתחתיו כמעט אי אפשר לנצח, ושלוש שנים ומעלה משנות את התמונה.
נקודה טובה לישראלים: תנאי אשרת השהייה הארוכה מראש אינו חל כאן. סעיף L412-1 קובע את הכלל הכללי: “Sous réserve des engagements internationaux de la France et des exceptions prévues aux articles L. 412-2 et L. 412-3, la première délivrance d’une carte de séjour temporaire ou d’une carte de séjour pluriannuelle est subordonnée à la production par l’étranger du visa de long séjour mentionné aux 1° ou 2° de l’article L. 411-1.” (בכפוף להתחייבויות הבינלאומיות של צרפת ולחריגים, ההנפקה הראשונה של תעודת שהייה מותנית בהצגת אשרת שהייה ארוכה). אבל סעיף L423-23 מסיים במילים בלי שאפשר להעלות נגדו את תנאי סעיף L412-1. ישראלי שנכנס לצרפת בלי אשרה, שהה בלי תעודה, ואז חתם על ברית, אינו נפסל רק בגלל היעדר אשרה ארוכה. זה לא אומר שהשהייה הבלתי סדירה נעלמת: המושל ישקול אותה בין נימוקי הסירוב, ובית המשפט יאזן אותה מול עוצמת הקשרים. לכן חשוב להגיש את הבקשה מוקדם ככל האפשר ולא לצבור שנות שהייה בלתי סדירה ללא תיק.
את הבקשה מגישים כיום באופן מקוון דרך הפלטפורמה הממוחשבת של משרד הפנים (ANEF), ובפריז מול מושל המשטרה (préfet de police), שהוא המושל המוסמך בבירה. עם הגשת תיק שלם מקבלים אישור הגשה, ובמקרים מסוימים מסמך שהייה זמני (récépissé) עד להחלטה. האגרה על התעודה עומדת על 350 אירו, כפי שמציין האתר הרשמי: סכום האגרה על התעודה הוא 350 אירו, אגרת בולים ומס, כפי שמציין האתר הרשמי של המינהל הצרפתי. אם המושל שוקל לסרב למרות שהתנאים מתקיימים לכאורה, עליו להעביר את התיק לחוות דעת של ועדת תעודות השהייה (commission du titre de séjour): המבקש מוזמן לשימוע לפחות 15 יום מראש, רשאי להגיע עם עורך דין ומתורגמן, ולהסביר את נסיבותיו. חוות הדעת מועברת למושל, שמוסמך לסרב גם בניגוד אליה. לכן השימוע הוא הזדמנות להציג את התיק החזק ביותר, לא טקס.
II. סירוב, צו עזיבה וערעור: איך הופכים תיק של ברית זוגיות לניצחון
A. שני פסקי דין מאותו בית משפט, שני גורלות הפוכים
התיק הראשון כבר הוצג: אישה שחתמה על ברית עם צרפתי ב-21 בפברואר 2017, הגישה בקשה ב-2 בינואר 2018, וההוכחה הרשמית לחיים משותפים החלה רק באוקטובר 2017. פחות משנה בין החתימה לבקשה, וחודשים ספורים של הוכחות. בית המשפט בדואה אישר את הסירוב ודחה גם את הטענה לפגיעה בחיי המשפחה לפי סעיף 8 לאמנה האירופית לזכויות אדם. הלקח: ברית טרייה פלוס בקשה מהירה שווה סירוב ששורד ערעור. מי שממהר להגיש חודשים אחרי החתימה משלם על החיפזון בהליך שלם.
התיק השני, מאותו בית משפט, מ-9 במרץ 2023 (22DA01416), מראה את הצד השני של המטבע. המבקש, אזרח קונגו, נכנס לצרפת ב-2014, בקשת המקלט שלו נדחתה, ונגדו הוצא צו עזיבה עוד ב-2015. הוא נשאר בצרפת בלי תעודה. ביוני 2021 הוא ביקש תעודת חיים פרטיים ומשפחתיים על בסיס סעיפים L423-23 ו-L435-1, והמושל של מחוז סן-מריטים סירב, הוציא צו עזיבה חדש עם מועד של שלושים יום, וקבע איסור חזרה של שלושה חודשים. בית הדין המינהלי ברואן ביטל את ההחלטה והורה להעניק תעודה, והמושל ערער. בית המשפט לערעורים דחה את ערעור המושל. הנימוק המרכזי: “il se prévaut également de la circonstance que depuis le mois de mars 2014, il entretient une relation amoureuse avec une compatriote séjournant en France depuis 2012, avec laquelle il a conclu un pacte civil de solidarité le 3 novembre 2017. Il justifie, par les diverses pièces versées au dossier, d’une vie commune avec cette dernière depuis au moins cette date.” (הוא נסמך גם על כך שמאז מרץ 2014 הוא מקיים קשר זוגי עם בת ארצו המתגוררת בצרפת מאז 2012, שעמה חתם על ברית זוגיות ב-3 בנובמבר 2017. הוא מוכיח, במסמכים השונים שצירף לתיק, חיים משותפים עמה לפחות מאותו מועד). שבע שנות קשר, שלוש וחצי שנות ברית מתועדות, חיים משותפים מוכחים בניירת: מול זה, אפילו שהייה בלתי סדירה ממושכת וצו עזיבה קודם לא הספיקו למושל. והסיום הפרוצדורלי חד: “Article 1er : La requête du préfet de la Seine-Maritime est rejetée.” (סעיף 1: ערעור מושל סן-מריטים נדחה).
ההשוואה בין שני התיקים נותנת לישראלים סרגל מדידה מדויק. מתחת לשנה של חיים משותפים מתועדים, הבקשה כמעט אבודה. סביב שלוש שנים ומעלה של ברית עם תיק מסמכים מלא, גם שהייה בלתי סדירה וצו קודם לא מכריעים את הכף. בין לבין, התוצאה תלויה באיכות הניירת ובנסיבות המיוחדות: מחלה של בת הזוג, ילדים משותפים, השתלבות תעסוקתית וחברתית. בתיק השני שיחק תפקיד גם מצבה הרפואי הקשה של בת הזוג, שהזדקקה לטיפול מתמשך ולנוכחותו. המסר אינו לחכות בחיבוק ידיים, אלא לבנות תיק מהיום הראשון: כל חשבון משותף, כל חוזה, כל מסמך רשמי על אותה כתובת, כל שנה שעוברת עם תיעוד מלא, מקרבת את הבקשה לאישור ומרחיקה את הסירוב.
רשימת המסמכים המומלצת, מעבר לרשימה הרשמית: הסכם הברית המאושר ואישור הרישום מהעירייה; דרכון ישראלי בתוקף עם חותמות כניסה; תעודת לידה ישראלית עם אפוסטיל ותרגום מושבע לצרפתית; הוכחת מגורים משותפים רצופה לכל שנה, לפחות שני מסמכים שונים לשנה; הוכחות הכנסה ותעסוקה של שני בני הזוג; הוכחות השתלבות: קורסי צרפתית, חברות בעמותות, חיי קהילה; אם יש ילדים: תעודות לידה, אישורי בית ספר, הוכחות טיפול; מכתב אישי המספר את סיפור הקשר בציר זמן ברור, מגובה במסמכים. תיק כזה עונה מראש על שלוש השאלות שהשופט שואל: עוצמה, ותק, יציבות.
טעות נפוצה של ישראלים: להניח שהפטור מאשרה לשהייה קצרה (עד 90 יום) מעניק הגנה כלשהי. הוא אינו מעניק דבר מעבר ל-90 הימים. מי שנשאר אחריהם בלי תעודה צובר שהייה בלתי סדירה, והמושל רשאי לצרף לסירוב צו עזיבה. טעות שנייה: לחתום על ברית ולחשוב שהזמן עובד לבד. הזמן עובד רק אם כל חודש מייצר ניירת. טעות שלישית: להגיש בקשה דלה מתוך תקווה להשלים אחר כך. הבקשה הראשונה קובעת את הרושם, והשלמות מאוחרות נתפסות כחלשות. עדיף להגיש תיק מלא מאוחר יותר מאשר תיק רזה מוקדם, כל עוד לא מצטברת שהייה בלתי סדירה ארוכה ללא כל הליך.
B. צו עזיבה, מועדי ערעור ונתיב המילוט החריג
סירוב לבקשת תעודה מגיע בדרך כלל עם צו עזיבה. סעיף L611-1 ל-CESEDA מונה את המקרים, וביניהם המקרה הטיפוסי של ישראלי: “L’étranger, entré sur le territoire français sous couvert d’un visa désormais expiré ou, n’étant pas soumis à l’obligation du visa, entré en France plus de trois mois auparavant, s’est maintenu sur le territoire français sans être titulaire d’un titre de séjour ou, le cas échéant, sans demander le renouvellement du titre de séjour temporaire ou pluriannuel qui lui a été délivré ;” (זר שנכנס לצרפת עם אשרה שפגה, או שאינו חייב באשרה ונכנס לצרפת לפני יותר משלושה חודשים, ונשאר בצרפת בלי תעודת שהייה בתוקף, או בלי לבקש את חידוש התעודה שניתנה לו). ישראלים פטורים מאשרה לכניסה קצרה, ולכן אחרי שלושה חודשים בלי תעודה הם נופלים בדיוק בסעיף הזה. המילים יותר משלושה חודשים הן הסיבה להגיש בקשה לפני שהשעון הזה מתחיל לתקתק.
המועדים לערעור קצרים וחסרי רחמים, והם תלויים בסוג הצו. האתר הרשמי קובע: את הערעור לבית הדין המינהלי מגישים בתוך 48 שעות, 15 יום או 30 יום, לפי סוג הצו, כפי שמסביר הדף הרשמי על ערעור במקרה של סירוב. צו ללא מועד עזיבה, שנמסר במעצר או בשדה התעופה, נערער תוך 48 שעות. צו עם מועד של 30 יום נערער תוך 30 יום. במקביל אפשר להגיש ערעור מינהלי למושל או לשר הפנים, אבל הערעור המינהלי אינו עוצר את שעון הגירוש, ורק הערעור לבית הדין עוצר אותו בסוגי הצווים שבהם החוק מעניק עיכוב ביצוע. לכן הכלל הברזל: קוראים את הצו ביום קבלתו, מזהים את סוגו, ומגישים לבית הדין בתוך המועד. איחור של יום אחד סוגר את הדלת.
אם המושל כלל לא ענה, אין לשבת בחיבוק ידיים. שתיקה של ארבעה חודשים היא סירוב משתמע, והאתר הרשמי מסביר: ניתן להגיש בתוך חודשיים מאותו סירוב ערעור מינהלי או ערעור לבית הדין המינהלי. גם כאן, תיעוד מועד ההגשה באישור המקוון הוא ההוכחה היחידה לתחילת הספירה. בפריז ובאיל-דה-פרנס, הערעור מוגש לבית הדין המינהלי של פריז, והבקשות הראשונות מוגשות מול מושל המשטרה של פריז דרך הפלטפורמה המקוונת. עומס התיקים בבירה גדול, והמועדים בין זימון לשימוע בוועדת התעודות ארוכים יותר מאשר בפריפריה, ולכן תושבי פריז צריכים להגיש מוקדם במיוחד ולשמור כל אישור הגשה וכל זימון.
בערעור עצמו, בית הדין בוחן שלוש שאלות: האם ההחלטה מנומקת, האם נבחן המצב האישי לגופו, והאם הסירוב פוגע פגיעה בלתי מידתית בחיים הפרטיים והמשפחתיים. שני פסקי הדין מדואה מראים שהשאלה השלישית מכריעה, ושהיא נמדדת בניירת. בית הדין מוסמך לא רק לבטל את הסירוב והצו, אלא להורות למושל להעניק תעודה מסוימת בתוך מועד, כפי שקרה בתיק השני. בקשה לסעד כזה, ניסוח מדויק של הסעדים המבוקשים, צריכה להופיע בכתב הערעור מההתחלה: ביטול, הוראת הנפקה, ולחלופין הוראת בחינה מחדש עם מסמך שהייה זמני בינתיים.
ונתיב המילוט למקרה שהתיק המשפחתי אינו מספיק חזק: קליטה חריגה לשהייה. סעיף L435-1 קובע: “L’étranger dont l’admission au séjour répond à des considérations humanitaires ou se justifie au regard des motifs exceptionnels qu’il fait valoir peut se voir délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” salarié “, ” travailleur temporaire ” ou ” vie privée et familiale “, sans que soit opposable la condition prévue à l’article L. 412-1.” (זר שקבלתו לשהייה עונה על שיקולים הומניטריים או מוצדקת לאור הנימוקים החריגים שהוא מעלה, יכול לקבל תעודת שהייה זמנית עם הכיתוב עובד, עובד זמני או חיים פרטיים ומשפחתיים, בלי שאפשר להעלות נגדו את תנאי אשרת השהייה הארוכה). זהו מסלול שיקול דעת רחב של המושל, שנועד למקרים חריגים: מחלה קשה של בן הזוג, ילדים עם צרכים מיוחדים, נסיבות הומניטריות מובהקות. בתיק השני מדואה המבקש טען לשני הסעיפים יחד, וזכה. הטענה החריגה אינה מחליפה את התיק המשפחתי, אלא מחזקת אותו. מי שמגיש רק על בסיס חריגות, בלי ותק ובלי הוכחות, יתקשה. מי שמצרף חריגות אמיתיות לתיק משפחתי מוצק מכפיל את סיכוייו.
לקוראים השוקלים נישואין במקום ברית, ההשוואה הוגנת: נישואין פותחים את המסלול המוקנה של סעיפי L423-1 ו-L423-2, עם דרישת חיים משותפים של שישה חודשים בלבד למי שנכנס כדין ונישא בצרפת. ההבדל הדרמטי הזה מסביר מדוע זוגות רבים, אחרי סירוב על בסיס ברית, בוחרים להינשא ולהגיש בקשה חדשה. לניתוח מלא של המסלול הנשוי, ראו את המדריך לבן זוג של צרפתי באתר זה, ואת הדף הרשמי על PACS ושהייה של זרים בצרפתית. הבחירה בין ברית לנישואין היא אישית ומשפטית גם יחד, וכדאי לקבל אותה לפני הסירוב הראשון, לא אחריו.
סיכום
ברית זוגיות עם צרפתי אינה תעודת שהייה, אבל היא הלב של תיק שהייה מנצח כשהיא מלווה בשנות חיים משותפים מתועדות. החוק דורש מהמושל להביא את הברית בחשבון ולשקול את ותק החיים המשותפים, עוצמת הקשרים והשתלבות המבקש, ובתי הדין מבטלים סירובים שמתעלמים מהנתונים האלה ומאשרים סירובים כשהנתונים דלים. לישראלים המשמעות מעשית: רושמים את הברית כדין בעירייה, בונים תיק ניירת מהיום הראשון, מגישים בקשה מלאה לפני שמצטברת שהייה בלתי סדירה ארוכה, וכשמגיע סירוב עם צו עזיבה קוראים את המועד באותו יום ומערערים לבית הדין בתוך 48 שעות, 15 יום או 30 יום לפי סוג הצו. ברית ותיקה עם תיק מלא מנצחת גם שהייה בלתי סדירה וצו קודם. ברית טרייה עם תיק רזה מפסידה גם כשהאהבה גדולה. הניירת היא המבחן, והזמן, כשהוא מתועד, הוא בעל הברית החזק ביותר.