הורה ישראלי שילדו מחזיק באזרחות צרפתית וגר בצרפת נמצא במצב שהמשפט הצרפתי מכיר בו במפורש: החוק מעניק להורה כזה זכות לקבל תעודת שהייה זמנית עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים (carte de séjour temporaire mention vie privée et familiale). הזכות הזאת אינה חסד מנהלי ואינה תלויה ברצונה הטוב של הפרפקטורה (préfecture, הנציגות המחוזית של המדינה שמטפלת בתיקי שהייה): כאשר שלושת התנאים מתקיימים, הלשון החוקית קובעת שהתעודה נמסרת, והסירוב חייב להיות מנומק וניתן לערעור. התנאים הם הורות לילד, אזרחות צרפתית של הילד בצירוף קטינות ומגורים בצרפת, והוכחה של תרומה בפועל למזונות ולחינוך של הילד לפי סעיף 371-2 לחוק האזרחי. עבור קוראים ישראלים נוסף כאן נדבך מעשי שלם: רישום הלידה מול הרשויות הצרפתיות, ספר המשפחה (livret de famille), תעודת האזרחות הצרפתית של הילד (certificat de nationalité française), הגשת הבקשה המקוונת במערכת הזרים (ANEF), קבלת אישור הגשה (récépissé) שמאפשר להמשיך לעבוד, ואחר כך המעבר לכרטיס רב שנתי ולכרטיס תושב של עשר שנים. המאמר הזה מסביר את המסלול כולו, שלב אחר שלב, מהזכאות העקרונית ועד הערעור על סירוב ועל צו עזיבה (obligation de quitter le territoire français, המכונה OQTF), כולל הפסיקה העדכנית של מועצת המדינה (Conseil d’État) משנת 2022 שמבהירה בדיוק מה צריך להוכיח ומה לא צריך להוכיח. כל המונחים הצרפתיים מוסברים בהופעתם הראשונה, וכל כלל משפטי מגובה בקישור למקור הרשמי.
I. הזכאות של הורה ישראלי לילד צרפתי: שלושת התנאים של סעיף L423-7
A. הורות, ילד צרפתי קטין שגר בצרפת, ותרומה בפועל למזונות ולחינוך
נקודת המוצא היא סעיף L423-7 לקודקס הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט (CESEDA, קודקס הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט, קיצור מקובל לדין הזרים הצרפתי). הסעיף קובע כך, מילה במילה: L’étranger qui est père ou mère d’un enfant français mineur résidant en France et qui établit contribuer effectivement à l’entretien et à l’éducation de l’enfant dans les conditions prévues par l’article 371-2 du code civil, depuis la naissance de celui-ci ou depuis au moins deux ans, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention vie privée et familiale d’une durée d’un an, sans que soit opposable la condition prévue à l’article L. 412-1 (זר שהוא אב או אם של ילד צרפתי קטין הגר בצרפת, המוכיח כי הוא תורם בפועל למזונותיו ולחינוכו בתנאים הקבועים בסעיף 371-2 לחוק האזרחי, מאז לידתו או לפחות בשנתיים האחרונות, מקבל תעודת שהייה זמנית עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים לשנה, בלי שאפשר להעלות נגדו את התנאי שבסעיף L412-1). המשפט האחרון חשוב במיוחד להורה ישראלי שנכנס לצרפת בוויזת תייר או בלי ויזה: התנאי שבסעיף L412-1 (Subordonnée à la production du visa de long séjour, כלומר הדרישה הכללית להציג ויזה ארוכת טווח בכניסה ראשונה למסלול שהייה) אינו חל כאן, ובמילים פשוטות אין צורך לחזור לישראל כדי לבקש ויזה ארוכה כתנאי להגשת הבקשה. זוהי הקלה שנועדה למנוע הפרדה בין הורה לילד, והיא אחד היתרונות הגדולים של מסלול זה לעומת מסלולי שהייה אחרים שדורשים כניסה מסודרת עם ויזה מתאימה.
התנאי הראשון, ההורות, מוכח בדרך כלל בתעודת לידה צרפתית (acte de naissance) שבה ההורה הישראלי רשום, או בתעודת לידה ישראלית מתורגמת ומאומתת בצירוף רישום מול הרשויות הצרפתיות. כאשר הילד נולד בישראל לאב או לאם צרפתים, יש לדאוג לרישום הלידה במרשם המרכזי בנאנט (service central d’état civil de Nantes, השירות המרכזי למרשם אזרחי שמטפל בצרפתים שנולדו מחוץ לצרפת) ולקבלת ספר משפחה, כי הפרפקטורה בודקת את הקשר המשפחתי לפי מסמכים צרפתיים. התנאי השני מורכב משלושה רכיבים שחייבים להתקיים יחד: הילד צריך להיות אזרח צרפתי, קטין, ותושב צרפת. האזרחות הצרפתית של ילד להורה צרפתי נובעת מהכלל הבסיסי של סעיף 18 לחוק האזרחי שקובע: Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français (צרפתי הוא ילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). כאשר האזרחות אינה שנויה במחלוקת אפשר להסתפק בתעודת לידה ובדרכון צרפתי של הילד, וכאשר הפרפקטורה או גורם אחר מעלים ספק, המסמך המכריע הוא תעודת האזרחות הצרפתית (certificat de nationalité française, תעודה שמוציא מנהל שירותי הרישום של בית המשפט המשפטי שקובעת שהאדם צרפתי). הקטינות נבדקת ביום ההחלטה: אם הילד הגיע לגיל שמונה עשרה לפני שהפרפקטורה החליטה, המסלול של הורה לילד צרפתי כבר אינו פתוח, והבקשה תיבחן במסלול הכללי של חיים פרטיים ומשפחתיים. המגורים בצרפת צריכים להיות מגורים אמיתיים, לא ביקור: אישורי בית ספר (certificat de scolarité), חוזה שכירות או אישור מגורים, ביטוח בריאות ורישומים רפואיים של הילד הם הראיות המקובלות, והפרפקטורה רשאית לבדוק שהילד אכן חי בצרפת ולא עבר לגור בישראל.
התנאי השלישי, התרומה בפועל, הוא הלב של התיק והסיבה העיקרית לסירובים. החוק מפנה לסעיף 371-2 לחוק האזרחי שקובע: Chacun des parents contribue à l’entretien et à l’éducation des enfants à proportion de ses ressources, de celles de l’autre parent, ainsi que des besoins de l’enfant (כל אחד מההורים תורם למזונות הילדים ולחינוכם לפי משאביו, משאבי ההורה השני וצורכי הילד). התרומה אינה רק כסף: הפסיקה וההנחיות המנהליות מכירות בתרומה חינוכית, בנוכחות יומיומית, בליווי לבית הספר ולרופא, בהשתתפות בהחלטות חינוכיות ובקשר רציף ויציב. הורה ישראלי צריך לבנות תיק הוכחות מגוון: העברות בנקאיות קבועות למזונות הילד, קבלות על הוצאות (ביגוד, ציוד לבית ספר, חוגים, ביטוח בריאות משלים), החלטת בית משפט שקובעת מזונות או משמורת והסדרי ראייה, אישורים מבית הספר ומהרופא המטפל שההורה מוכר ומעורב, תצהירים של קרובים ומורים, ותיעוד של תקשורת יומיומית עם הילד. התקופה הנדרשת היא מאז הלידה או לפחות שנתיים אחורה, ולכן הורה שהצטרף לחיי הילד מאוחר חייב להראות שנתיים רצופות של תרומה. הכלל המשלים הוא סעיף 372 לחוק האזרחי על סמכות הורית משותפת (autorité parentale exercée en commun), שמחזק את התיק כאשר שני ההורים חולקים את הסמכות ההורית, אבל גם הורה שאינו מחזיק בסמכות הורית משותפת יכול לעמוד בתנאי התרומה אם הראיות מראות מעורבות אמיתית.
B. המקרה המיוחד של הכרה בהורות והבהרת מועצת המדינה משנת 2022
קיים מצב מיוחד שהמחוקק הסדיר בסעיף נפרד, והוא רלוונטי במיוחד למשפחות ישראליות שבהן הקשר המשפחתי נוצר בהכרה בהורות (reconnaissance de paternité ou de maternité, הצהרה מרצון של ההורה בפני רשם הנישואין או נוטריון שהילד הוא שלו, לפי סעיף 316 לחוק האזרחי). סעיף L423-8 לקודקס הזרים קובע: Pour la délivrance de la carte de séjour prévue à l’article L. 423-7, lorsque la filiation est établie à l’égard d’un parent en application de l’article 316 du code civil, le demandeur, s’il n’est pas l’auteur de la reconnaissance de paternité ou de maternité, doit justifier que celui-ci contribue effectivement à l’entretien et à l’éducation de l’enfant, dans les conditions prévues à l’article 371-2 du code civil, ou produire une décision de justice relative à la contribution à l’éducation et à l’entretien de l’enfant (לצורך מסירת תעודת השהייה שבסעיף L423-7, כאשר הקשר המשפחתי כלפי הורה נקבע לפי סעיף 316 לחוק האזרחי, המבקש, אם אינו יוזם ההכרה, חייב להוכיח שההורה האחר תורם בפועל למזונות הילד ולחינוכו בתנאי סעיף 371-2, או להציג החלטת בית משפט בעניין התרומה לחינוך ולמזונות). אותו סעיף מוסיף משפט הצלה חשוב: Lorsque le lien de filiation est établi mais que la preuve de la contribution n’est pas rapportée ou qu’aucune décision de justice n’est intervenue, le droit au séjour du demandeur s’apprécie au regard du respect de sa vie privée et familiale et au regard de l’intérêt supérieur de l’enfant (כאשר קשר המשפחה קיים אבל הוכחת התרומה לא הובאה או שלא ניתנה החלטת בית משפט, זכות השהייה של המבקש נבחנת לאור כיבוד חייו הפרטיים והמשפחתיים ולאור טובת הילד העליונה). כלומר גם תיק חלש בתרומה אינו נדחה אוטומטית: הפרפקטורה חייבת לבחון את התיק במסלול הכללי של חיים פרטיים ומשפחתיים ואת טובת הילד, ולא לדחות על הסף.
השאלה המעשית הגדולה הייתה מה קורה כאשר מוצגת החלטת בית משפט על מזונות שההורה הצרפתי אינו מקיים, או החלטה שמתעדת את חוסר האמצעים או את מחדלו החינוכי. התשובה ניתנה בחוות דעת של מועצת המדינה מיום 27 באוקטובר 2022 בתיק מספר 464655, שהיא כיום ההלכה המחייבת. מועצת המדינה קבעה: cette condition de contribution de l’autre parent doit être regardée comme remplie dès lors qu’est rapportée la preuve de sa contribution effective ou qu’est produite une décision de justice relative à celle-ci (יש לראות את תנאי התרומה של ההורה האחר כמתקיים כאשר מובאת הוכחה לתרומתו בפועל או כאשר מוצגת החלטת בית משפט בעניינה). והיא הוסיפה הבהרה חותכת: Dans ce dernier cas, il appartient seulement au demandeur de produire la décision de justice intervenue, quelles que soient les mentions de celle-ci, peu important notamment qu’elles constatent l’impécuniosité ou la défaillance du parent français auteur de la reconnaissance (במקרה הזה על המבקש רק להציג את החלטת בית המשפט שניתנה, בלי קשר לתוכנה, ובפרט בלי חשיבות לכך שהיא מתעדת את חוסר האמצעים או את מחדלו של ההורה הצרפתי יוזם ההכרה). וכן: La circonstance que cette décision de justice ne serait pas exécutée est également sans incidence (העובדה שהחלטת בית המשפט אינה מבוצעת אף היא חסרת השפעה). עבור הורה ישראלי המסקנה מעשית ומרגיעה: אם יש החלטת בית משפט על מזונות או משמורת, די להציג אותה, ואין צורך להוכיח שההורה הצרפתי אכן משלם או מתפקד. אם אין החלטה כזאת, צריך להוכיח תרומה בפועל של שני ההורים, וכאן תיק ההוכחות המפורט שתואר לעיל הוא קריטי. ההורה הישראלי אינו נענש על מחדלי ההורה האחר, והפרפקטורה אינה רשאית לדרוש ממנו להוכיח את מה שההורה הצרפתי עושה או אינו עושה מעבר לשתי החלופות שהחוק קובע.
היבט נוסף שחשוב להבהיר לקורא הישראלי הוא היחס בין אזרחות הילד לבין זכות השהייה של ההורה. שתי השאלות נפרדות: ייתכן שהילד צרפתי מכוח סעיף 18, ובכל זאת בקשת ההורה תידחה אם התרומה בפועל אינה מוכחת, וייתכן שהתרומה מוכחת היטב אבל הפרפקטורה מטילה ספק באזרחות הילד ודורשת תעודת אזרחות. לכן מומלץ להסדיר את שני הצירים במקביל מוקדם ככל האפשר: מצד אחד רישום הלידה, ספר המשפחה, הדרכון הצרפתי של הילד ולפי הצורך תעודת האזרחות הצרפתית, ומצד שני איסוף שיטתי של ראיות התרומה מהיום הראשון. הורים ישראלים שגרים בצרפת עם ילד שנולד בצרפת נהנים בדרך כלל מתיק קל יותר, כי בית הספר, רופא הילדים והקצבאות המשפחתיות (prestations familiales) מייצרים עקבות מנהליים טבעיים. הורים שהילד נולד בישראל ורק אחר כך עבר לצרפת צריכים להשקיע יותר בתרגום, באימות ובתיעוד של התקופה הישראלית, כולל פסקי דין ישראליים על מזונות ומשמורת מתורגמים בידי מתרגם מושבע (traducteur assermenté).
II. ההליך המעשי בפרפקטורה, המעבר לכרטיס תושב, והערעור על סירוב ועל צו עזיבה
A. הגשת הבקשה, אישור ההגשה, החידושים והמעבר לכרטיס של עשר שנים
הגשת הבקשה נעשית כיום באופן מקוון במערכת הזרים של משרד הפנים (ANEF, ראשי תיבות של administration numérique pour les étrangers en France, המערכת המקוונת שדרכה מגישים בקשות לתעודות שהייה ועוקבים אחריהן), או בדלפק הפרפקטורה כאשר התיק אינו נפתח מקוון. הדף הרשמי שמרכז את הכללים והמסמכים הוא דף תעודת החיים הפרטיים והמשפחתיים באתר השירות הציבורי: Carte de séjour vie privée et familiale d’un étranger en France (תעודת שהייה חיים פרטיים ומשפחתיים של זר בצרפת). התיק הסטנדרטי כולל דרכון ישראלי בתוקף, תעודת לידה של הילד, הוכחת אזרחותו הצרפתית, הוכחת מגוריו בצרפת, הוכחת מגורי ההורה, תמונות תקניות, ובעיקר חבילת הוכחות התרומה המפורטת. מומלץ לצרף מכתב נלווה קצר בעברית ובצרפתית שמסביר את מבנה המשפחה: מי ההורה הצרפתי, היכן הילד נולד, מתי עבר לצרפת, ואיך מתבצעת התרומה בפועל. פקידי הפרפקטורה מטפלים בעשרות תיקים ביום, ותיק מסודר עם תוכן עניינים, מסמכים ממוספרים ותרגומים מושבעים מקבל טיפול מהיר ומדויק יותר מתיק מבולגן. עם הגשת תיק שלם נמסר אישור הגשה (récépissé, אישור זמני שמעיד שהבקשה נרשמת ושהשהייה חוקית בזמן הבדיקה): האישור מאפשר לעבוד ולצאת מצרפת ולחזור, וחשוב לשמור עליו בתוקף ולחדש אותו אם הפרפקטורה מתעכבת. עיכוב של חודשים ארוכים אינו נדיר, במיוחד בפריז ובאיל דה פראנס, ואישור ההגשה הוא המגן מפני טענה של שהייה לא חוקית בזמן ההמתנה.
התעודה הראשונה ניתנת לשנה. החידוש דורש להראות שהתנאים עדיין מתקיימים: הילד עדיין קטין וגר בצרפת, והתרומה נמשכת. הורה שכבר אינו חי עם ההורה הצרפתי, ואפילו הורה גרוש, שומר על זכאותו כל עוד התרומה לילד נמשכת, כי החוק בודק את הקשר עם הילד ולא את הקשר הזוגי. לאחר תקופה של שהייה סדירה נפתח המעבר למעמדים יציבים יותר: כרטיס שהייה רב שנתי (carte de séjour pluriannuelle, תעודה לארבע שנים שניתנת אחרי שנה של שהייה סדירה בתנאים מסוימים), ואחר כך כרטיס תושב של עשר שנים (carte de résident de longue durée, תעודת התושב לעשר שנים). הכללים המדויקים לכרטיס התושב מופיעים בדף הרשמי: Carte de résident de 10 ans d’un étranger en France (כרטיס תושב לעשר שנים של זר בצרפת), שקובע בין היתר מסלול להורה של ילד צרפתי שמחזיק כבר שלוש שנים בתעודת חיים פרטיים ומשפחתיים. המשמעות ארוכת הטווח היא שהורה ישראלי שמתמיד בתרומה ובשהייה סדירה יכול בתוך שנים אחדות להגיע למעמד יציב שמקנה ביטחון תעסוקתי, חופש תנועה וגישה מלאה לזכויות סוציאליות, בלי להיות תלוי בחידוש שנתי. בדרך לשם יש לעמוד גם בדרישות האינטגרציה הרפובליקנית (contrat d’intégration républicaine, חוזה האינטגרציה שכולל לימוד צרפתית וערכי הרפובליקה) כאשר הן חלות, ולשמור על עבר נקי מעבירות חמורות שעלולות לחסום את המעבר למעמד הקבוע.
הערה מיוחדת לפריז ולאיל דה פראנס, שבהן גרים רוב הישראלים בצרפת: התיקים מוגשים ונבדקים בפרפקטורות העמוסות ביותר במדינה, זמני ההמתנה ארוכים, והבדיקות של מגורים אמיתיים קפדניות במיוחד בגלל תופעות של כתובות פיקטיביות. מומלץ להכין הוכחות מגורים כפולות ומכופלות (חוזה שכירות על שם ההורה או אישור אירוח עם תעודת זהות של המארח, חשבונות חשמל וגז, אישור בית ספר של הילד ברובע, רישום אצל רופא משפחה), להגיע לתור עם התיק המלא ולא בחלקים, ולתעד כל הגשה וכל מסירה. בית המשפט המנהלי של פריז (tribunal administratif de Paris, הערכאה שדנה בערעורים על החלטות הפרפקטורות של פריז) מכיר היטב את עומסי הפרפקטורות, אבל אינו מקבל עיכוב כשלעצמו כעילה לביטול סירוב: מה שקובע הוא תוכן התיק. הורה שגר מחוץ לפריז אבל הילד לומד בפריז צריך להסביר את הגיאוגרפיה המשפחתית במכתב נלווה, כי פרפקטורה עלולה לתהות מדוע הכתובות שונות. הכלל הזהב: כל חודש של תרומה מתועדת הוא נכס, וכל חודש ללא תיעוד הוא חור שקשה לסתום בדיעבד.
B. סירוב, צו עזיבה, וערעור לבית המשפט המנהלי: לוחות זמנים וטיעונים שעובדים
כאשר הפרפקטורה מסרבת, ההחלטה מגיעה בדרך כלל בצירוף צו עזיבה את שטח צרפת (OQTF). הבסיס החוקי הוא סעיף L611-1 לקודקס הזרים, שקובע שהרשות רשאית לחייב זר לעזוב את צרפת בין היתר כאשר: L’étranger s’est vu refuser la délivrance d’un titre de séjour, le renouvellement du titre de séjour, du document provisoire délivré à l’occasion d’une demande de titre de séjour (הזר קיבל סירוב למסירת תעודת שהייה, לחידושה, או למסמך הזמני שנמסר בעת בקשת שהייה). הצו קובע מועד עזיבה מרצון (délai de départ volontaire) או מורה על עזיבה ללא דיחוי, ולעיתים מצורף לו איסור חזרה (interdiction de retour). סעיף L614-1 קובע שההחלטות האלה ניתנות לערעור בפני בית המשפט המנהלי: La décision portant obligation de quitter le territoire français ainsi que la décision relative au séjour peuvent être contestées devant le tribunal administratif (ההחלטה המטילה חובת עזיבה את שטח צרפת וההחלטה בעניין השהייה ניתנות לערעור בפני בית המשפט המנהלי). לוחות הזמנים קצרים ונוקשים: כאשר נקבע מועד עזיבה מרצון של שלושים יום, הערעור מוגש בתוך שלושים יום ומשעה את הביצוע; כאשר לא נקבע מועד והצו מורה על עזיבה מיידית, המועד הוא ארבעים ושמונה שעות בלבד. טעות במועד היא סופית: ערעור באיחור נדחה על הסף בלי דיון בתוכן. לכן הכלל הראשון אחרי קבלת סירוב הוא לקרוא מיד את המועד שכתוב בהחלטה, לספור את הימים מהיום שאחרי המסירה, ולהגיש את הערעור הרבה לפני תום המועד. מומלץ להגיש באמצעות עורך דין שמכיר את הפרוצדורה המנהלית, אבל גם ערעור עצמי שהוגש בזמן עדיף על ערעור מושלם שהוגש באיחור.
הטיעונים החזקים בערעור של הורה לילד צרפתי הם שלושה, והם משלימים זה את זה. הטיעון הראשון הוא טעות בהערכת התרומה: הפרפקטורה התעלמה מראיות, דרשה ראיות שהחוק אינו דורש, או יישמה את חוות דעת מועצת המדינה 464655 באופן שגוי, למשל בכך שדרשה הוכחת ביצוע של החלטת מזונות כאשר החוק מסתפק בהצגת ההחלטה עצמה. הטיעון השני הוא הפרת הזכות לחיים פרטיים ומשפחתיים (article 8 de la Convention européenne des droits de l’homme, סעיף 8 לאמנה האירופית לזכויות אדם שמגן על הזכות לכיבוד החיים הפרטיים והמשפחתיים): גירוש של הורה שמגדל בפועל ילד צרפתי קטין פוגע בחיי המשפחה באופן לא מידתי, במיוחד כאשר הילד אינו דובר עברית, לומד בצרפת, והוריו אינם יכולים לעבור יחד לישראל. הטיעון השלישי הוא טובת הילד העליונה (intérêt supérieur de l’enfant, העיקרון מהאמנה הבינלאומית לזכויות הילד שהשופט חייב לשקול בכל החלטה הנוגעת לילד): ניתוק מהורה מעורב פוגע בילד, והשופט המנהלי נותן לעיקרון הזה משקל כבד. לערעור יש לצרף את כל הראיות החדשות שנאספו מאז הסירוב: אישורים עדכניים מבית הספר, תצהיר ההורה הצרפתי על מעורבות ההורה הישראלי, לוח שנה של הסדרי ראייה שבוצעו בפועל, קבלות והעברות עדכניות, וכל מסמך שמראה שהתרומה נמשכת ומתחזקת. בקשה לסיוע משפטי (aide juridictionnelle) אפשרית למי שעומד בתנאי ההכנסה, והיא אינה משעה את מועד הערעור, ולכן יש להגיש את הערעור עצמו בזמן ובמקביל לבקש את הסיוע.
שלוש טעויות נפוצות של הורים ישראלים כדאי להכיר מראש כדי להימנע מהן. הטעות הראשונה היא להסתפק בקשר רגשי בלי עקבות כספיים ומנהליים: אהבה לילד אינה הוכחה משפטית, והשופט צריך מסמכים. הורה שמשלם במזומן בלי קבלות, קונה מתנות בלי לשמור חשבוניות, או מסיע את הילד בלי שום תיעוד, מגיע לדיון עם סיפור אמיתי ובלי ראיות, והסיפור לבדו אינו מספיק. הטעות השנייה היא להזניח את ההורה הצרפתי בתיק: כאשר הקשר המשפחתי נוצר בהכרה, החוק דורש להתייחס גם לתרומתו, והתעלמות מהנושא מזמינה סירוב. הפתרון פשוט, להציג החלטת בית משפט על מזונות או משמורת, או להוכיח את תרומתו בפועל, בדיוק לפי חוות דעת מועצת המדינה. הטעות השלישית היא לעזוב את צרפת אחרי הסירוב מתוך מחשבה שהדבר ישפר את התיק: עזיבה שוברת את רצף המגורים ואת רצף התרומה, מחלישה את טענת החיים המשפחתיים בצרפת, ולעיתים מפעילה איסור חזרה. הדרך הנכונה היא להישאר, לערער בזמן, להמשיך לתרום ולתעד, ולבקש מבית המשפט צו ביניים (référé-suspension, הליך חירום מול שופט היחיד שמקפיא החלטה מנהלית עד להכרעה בערעור) כאשר הגירוש קרוב. הורה שפועל כך מגיע לדיון עם תיק חי ומתחזק, וזה המסר החזק ביותר שאפשר להעביר לשופט: לא מדובר בנייר, אלא בהורה אמיתי בחיי ילד אמיתי.
סיכום
הורה ישראלי לילד צרפתי קטין שגר בצרפת מחזיק בזכות שהייה מוכרת בחוק, בתנאי שהוא מוכיח תרומה בפועל למזונות הילד ולחינוכו. המפתח הוא כפול: להסדיר מוקדם את ציר האזרחות והמרשם של הילד, רישום לידה, ספר משפחה, דרכון ולפי הצורך תעודת אזרחות, ובמקביל לבנות מהיום הראשון תיק תרומה מסודר עם עקבות כספיים, חינוכיים ורפואיים. חוות דעת מועצת המדינה משנת 2022 מקלה באופן משמעותי כאשר קיימת החלטת בית משפט על מזונות או משמורת, כי די בהצגתה, ומשפט ההצלה של סעיף L423-8 מבטיח שגם תיק חלש ייבחן לאור החיים המשפחתיים וטובת הילד ולא יידחה על הסף. מול הפרפקטורה יש להגיש תיק מלא וממוספר דרך המערכת המקוונת, לשמור על אישור ההגשה בתוקף, לחדש בזמן, ולכוון כבר מהשנה הראשונה למעבר לכרטיס הרב שנתי ואחר כך לכרטיס התושב של עשר השנים. מול סירוב וצו עזיבה יש לפעול מהר: לקרוא את המועד, לערער בזמן לבית המשפט המנהלי, להמשיך לתרום ולתעד, ולטעון את שלושת הטיעונים המשלימים, טעות בהערכת התרומה, פגיעה לא מידתית בחיים המשפחתיים, ופגיעה בטובת הילד. הורה שפועל לפי המתווה הזה אינו תלוי בחסד מנהלי, אלא מפעיל זכות כתובה בחוק, בגיבוי פסיקה ברורה, עם תיק שמוכיח את מה שהחוק דורש: נוכחות אמיתית ומתמשכת בחיי הילד. קישורי היסוד לליווי שוטף הם דף תעודת החיים הפרטיים והמשפחתיים באתר השירות הציבורי ודף כרטיס התושב לעשר שנים, והמעקב אחר התיק נעשה במערכת הזרים המקוונת של משרד הפנים.