משרד Kohen Avocats · פריז 16
עלייה מצרפת 2026: האם מאבדים את האזרחות הצרפתית, ומה קורה לדירה ולמיסים

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

עלייה מצרפת 2026: האם מאבדים את האזרחות הצרפתית, ומה קורה לדירה ולמיסים

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

ממשלת ישראל נערכת לקליטת גל עלייה מצרפת. לפי פרסום של סוכנות הידיעות JDN מה־7 באוקטובר 2026 (JDN, news/2741135), ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש בישיבת הממשלה להכין תוכנית משולבת לקליטת גל עלייה מצרפת על רקע המהומות במדינה, והטיל את גיבוש התוכנית על שר האוצר, שר התפוצות ושר העלייה והקליטה. אותו פרסום מציין כי שכמעט 4,000 יהודים עלו מצרפת השנה, עלייה של כ־40% לעומת השנה שעברה. יומיים קודם לכן דיווח ערוץ i24NEWS, בכותרת שצוטטה במגמות החיפוש של גוגל בישראל (i24NEWS Hebrew, judaism/artc-8e7e4fdc), על היערכות בישראל לקליטה מאסיבית של עלייה יהודית מצרפת. במקביל, החיפושים בישראל אחרי המילה צרפת מזנקים, והשאילתות הנלוות עוסקות בהפגנות, במהומות ובחדשות מצרפת. מאחורי ההתעניינות הזאת עומדת שאלה מעשית שכל משפחה צרפתית שעולה לישראל חייבת לפתור לפני האריזה: מה קורה לאזרחות הצרפתית אחרי העלייה, מה קורה לדירה שנשארת בצרפת, ואילו מיסים ממשיכים לרדוף את מי שעוזב. התשובות נמצאות כולן בדין הצרפתי, והמאמר הזה מסדר אותן לפי הסדר שבו עולה חדש פוגש אותן: קודם האזרחות, אחר כך הכסף והנכסים.

I. עלייה מצרפת: האם מאבדים את האזרחות הצרפתית

A. אזרחות צרפתית אחרי עלייה לישראל: העלייה עצמה לא שוללת אזרחות

הכלל הראשון מרגיע: עצם קבלת האזרחות הישראלית ועצם המעבר לישראל אינם שוללים אזרחות צרפתית. צרפת מתירה כפל אזרחות, והחוק הצרפתי שולל אזרחות רק במנגנונים מסוימים ומפורשים, שאף אחד מהם אינו עשיית עלייה. מי שנולד צרפתי מכוח הורה צרפתי נשאר צרפתי גם אחרי שקיבל דרכון ישראלי, כל עוד לא התקיים בעניינו אחד ממנגנוני האובדן שהחוק מגדיר. הבסיס הוא סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי (article 18 du code civil, אזרחות מכוח הורות), הקובע: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français” (צרפתי הוא ילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). האזרחות הזאת, הנרכשת בלידה, אינה פוקעת מעצמה עם השנים ואינה פוקעת עם רכישת אזרחות נוספת. שני מנגנוני אובדן קיימים בחוק, ושניהם דורשים הליך פעיל של המדינה: סעיף 23-7 לחוק האזרחי (article 23-7, אובדן בצו), הקובע: “Le Français qui se comporte en fait comme le national d’un pays étranger peut, s’il a la nationalité de ce pays, être déclaré, par décret après avis conforme du Conseil d’Etat, avoir perdu la qualité de Français” (צרפתי המתנהג למעשה כאזרח של מדינה זרה רשאי, אם יש לו אזרחות של מדינה זו, להיות מוכרז, בצו לאחר חוות דעת תואמת של מועצת המדינה, כמי שאיבד את מעמד הצרפתי). מדובר בהליך חריג של צו ממשלתי, המופעל נגד מי שפועל בפועל כאזרח זר בלבד, ולא נגד עולה חדש שממשיך להחזיק דרכון צרפתי, מצביע בבחירות ומבקר בצרפת. המנגנון השני הוא סעיף 23-6 לחוק האזרחי (article 23-6, קביעה שיפוטית של אובדן), הקובע: “La perte de la nationalité française peut être constatée par jugement lorsque l’intéressé, français d’origine par filiation, n’en a point la possession d’état et n’a jamais eu sa résidence habituelle en France, si les ascendants, dont il tenait la nationalité française, n’ont eux-mêmes ni possession d’état de Français, ni résidence en France depuis un demi-siècle” (אובדן האזרחות הצרפתית רשאי להיקבע בפסק דין כאשר הנוגע בדבר, צרפתי מלידה מכוח הורות, חסר החזקת מעמד של צרפתי ומעולם לא הייתה לו מגורי קבע בצרפת, אם אבותיו, שמהם קיבל את האזרחות הצרפתית, לא החזיקו בעצמם לא במעמד של צרפתים ולא במגורים בצרפת זה מחצית המאה). גם כאן נדרשים שלושה תנאים מצטברים, ובפועל מדובר בצאצאים של משפחות שהתנתקו מצרפת לפני דורות, לא בעולה שעזב את פריז או את מרסיי לפני שנים אחדות. מי שאיבד אזרחות בעבר רשאי לבקש את החזרתה: סעיף 24-1 לחוק האזרחי (article 24-1, השבה בצו) קובע: “La réintégration par décret peut être obtenue à tout âge et sans condition de stage. Elle est soumise, pour le surplus, aux conditions et aux règles de la naturalisation” (השבה בצו ניתנת להתקבל בכל גיל וללא תנאי שהייה. ביתר התנאים היא כפופה לתנאים ולכללי ההתאזרחות). המסקנה המעשית פשוטה: עולה שממשיך להחזיק מסמכים צרפתיים בתוקף, מחדש את הדרכון ואת תעודת הזהות ומופיע במרשמי הקונסוליה, אינו נכנס לאף אחד ממסלולי האובדן. הסכנה היחידה היא אדישות ביורוקרטית של שנים: דרכון שפג לפני עשור, היעדר כל מסמך צרפתי, וילדים שנולדו בישראל ולא נרשמו מעולם, יוצרים בדיוק את התשתית שעליה בנויים סעיפי ההתיישנות שיידונו להלן.

B. ילדים שנולדו בישראל להורים צרפתים: איך מוכיחים אזרחות ושומרים עליה

הדור השני הוא המקום שבו התיקים באמת נולדים. ילד שנולד בישראל לאב או לאם צרפתים הוא צרפתי מלידה לפי סעיף 18 שצוטט לעיל, אבל הוכחת האזרחות הזאת כעבור שנים תלויה במושג מפתח אחד בדין הצרפתי: החזקת מעמד של צרפתי, possession d’état de Français (התנהגות והכרה מתמשכת כאזרח צרפתי: מסמכים, רישומים, הצבעה, שירות). סעיף 30-2 לחוק האזרחי (article 30-2, חזקת אזרחות מכוח החזקת מעמד) קובע: “Néanmoins, lorsque la nationalité française ne peut avoir sa source que dans la filiation, elle est tenue pour établie, sauf la preuve contraire si l’intéressé et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre ont joui d’une façon constante de la possession d’état de Français” (עם זאת, כאשר האזרחות הצרפתית יכולה לנבוע רק מהורות, היא נחשבת כמוכחת, כל עוד לא הוכח ההפך, אם הנוגע בדבר וההורה שיכול היה להעביר לו אותה נהנו באופן קבוע מהחזקת מעמד של צרפתים). בית המשפט העליון הצרפתי, Cour de cassation (ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים), נתן לכלל הזה בשנת 2026 המחשה חזקה במיוחד. בפסק דין מ־11 בפברואר 2026, Cass. 1re civ., 11 févr. 2026, n° 22-17.273, נקבע: “Il résulte de ce texte que lorsque la nationalité française ne peut avoir sa source que dans la filiation, elle est tenue pour établie, sauf la preuve contraire, si l’intéressé et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre ont joui d’une façon constante de la possession d’état de Français” (עולה מהוראה זו שכאשר האזרחות הצרפתית יכולה לנבוע רק מהורות, היא נחשבת כמוכחת, כל עוד לא הוכח ההפך, אם הנוגע בדבר וההורה שיכול היה להעביר לו אותה נהנו באופן קבוע מהחזקת מעמד של צרפתים). באותו תיק קבע בית המשפט כי תינוקת שקיבלה דרכון צרפתי בגיל חודשיים ותעודת זהות בחודש השלישי הוכיחה החזקת מעמד קבועה, וכי “le fait qu’un refus de délivrance d’un certificat de nationalité française lui ait été opposé, même suivi d’une demande de restitution de ses documents d’identité par lettre du 13 juin 2016, n’était pas en soi de nature à remettre en cause la possession d’état de Français en présence d’une contestation en cours contre cette décision” (העובדה שהוצב בפניה סירוב למתן תעודת אזרחות צרפתית, אף שהתלוותה אליו דרישה להחזרת מסמכי הזהות שלה במכתב מיום 13 ביוני 2016, לא היה בה כשלעצמה כדי לערער את החזקת המעמד של צרפתייה כל עוד תלוי ועומד הליך לערעור על החלטה זו). המסר לעולים ברור: כל מסמך צרפתי שהמדינה עצמה הנפיקה, דרכון, תעודת זהות או רישום קונסולרי, בונה את החזקת המעמד, וסירוב מנהלי מאוחר אינו מוחק אותה כל עוד מערערים עליו. מנגד, משפחה שאינה מחזיקה שום מסמך צרפתי במשך דור וחצי נכנסת לסיכון של התיישנות, désuétude (אובדן אזרחות מחמת ניתוק רב־דורי מצרפת). סעיף 30-3 לחוק האזרחי (article 30-3, התיישנות) קובע: “Lorsqu’un individu réside ou a résidé habituellement à l’étranger, où les ascendants dont il tient par filiation la nationalité sont demeurés fixés pendant plus d’un demi-siècle, cet individu ne sera pas admis à faire la preuve qu’il a, par filiation, la nationalité française si lui-même et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre n’ont pas eu la possession d’état de Français” (כאשר אדם מתגורר או התגורר דרך קבע בחו״ל, מקום שבו אבותיו, שמהם הוא שואב בהורות את האזרחות, נותרו קבועים זה למעלה ממחצית המאה, אדם זה לא יורשה להוכיח כי יש לו, מכוח הורות, אזרחות צרפתית, אם לא לו ולא ההורה שיכול היה להעביר לו אותה הייתה החזקת מעמד של צרפתים). גם כאן קבע בית המשפט העליון גבול לטובת האזרח: בפסק דין מ־25 במרס 2026, Cass. 1re civ., 25 mars 2026, n° 24-17.443, נקבע כי “la désuétude ne peut être opposée à une personne dont le parent dont elle tient la nationalité française s’est vu reconnaître cette nationalité par une décision de justice rendue avant l’expiration du délai cinquantenaire” (לא ניתן לטעון התיישנות כלפי אדם שההורה שממנו הוא שואב את האזרחות הצרפתית זכה להכרה באזרחות זו בהחלטה שיפוטית שניתנה לפני תום תקופת חמישים השנים). באותו תיק נדחתה טענת ההתיישנות כי אזרחות האם הוכרה בפסק דין משנת 2009, לפני תום התקופה. התרגום המעשי למשפחה שעולה מישראל: רשמו כל ילד בקונסוליה בסמוך ללידה, הוציאו לו דרכון צרפתי וחידשו אותו, שמרו כל תעודה, ואל תתנו לרצף המסמכים להיקטע. תעודת אזרחות צרפתית, certificat de nationalité française (מסמך רשמי המעיד על אזרחות, המונפק על ידי מזכירות בית המשפט), היא המסמך החזק ביותר, אבל גם בלעדיה רצף של דרכונים ותעודות זהות מקים את החזקת המעמד שבית המשפט העליון הגן עליה בשני פסקי הדין של 2026. הורים שהילדים כבר גדלו ללא מסמכים צרפתיים צריכים לפעול מהר: ככל שהניתוק מתארך, טענת ההתיישנות מתחזקת, והתיקון, השבה לפי סעיף 24-1, דורש הליך מלא.

II. דירה בצרפת ומיסים אחרי המעבר לישראל: תושבות מס, מס יציאה וירושה

A. תושבות מס אחרי עזיבת צרפת: מתי נשארים חייבי מס ומה קובעת אמנת המס עם ישראל

המעבר לישראל אינו מנתק אוטומטית את תושבות המס הצרפתית, domicile fiscal (מעמד של תושב לצורכי מס, הקובע באיזו מדינה משלמים מס על ההכנסות). סעיף 4A לחוק המס הכללי (article 4 A du code général des impôts, החוק הקובע מי חייב במס הכנסה בצרפת) קובע: “Les personnes qui ont en France leur domicile fiscal sont passibles de l’impôt sur le revenu en raison de l’ensemble de leurs revenus. Celles dont le domicile fiscal est situé hors de France sont passibles de cet impôt en raison de leurs seuls revenus de source française” (מי שתושבות המס שלו בצרפת חייב במס הכנסה על כלל הכנסותיו. מי שתושבות המס שלו מחוץ לצרפת חייב במס זה רק על הכנסותיו ממקור צרפתי). כלומר, גם עולה חדש תושב ישראל ממשיך לשלם מס בצרפת על שכר דירה מדירה בפריז, על רווחי הון מנכס צרפתי ועל כל הכנסה שמקורה בצרפת. מי נחשב תושב מס בצרפת? סעיף 4B לחוק המס הכללי (article 4 B, הגדרת תושבות המס) קובע שלושה מבחנים חלופיים, ובהם: “Les personnes qui ont en France leur foyer ou le lieu de leur séjour principal” (מי שיש לו בצרפת את מרכז חייו המשפחתיים או את מקום שהייתו העיקרית). מועצת המדינה, Conseil d’État (ערכאת הערעור העליונה בענייני מס ומנהל), נתנה למונח “מרכז חיים”, foyer, הגדרה מחייבת: בפסק דין מ־9 ביוני 2021, CE, 9 juin 2021, n° 431551, נקבע כי “le foyer s’entend du lieu où le contribuable habite normalement et a le centre de ses intérêts familiaux, sans qu’il soit tenu compte des séjours effectués temporairement ailleurs en raison des nécessités de la profession ou de circonstances exceptionnelles, et le lieu du séjour principal du contribuable ne peut déterminer son domicile fiscal que dans l’hypothèse où celui-ci ne dispose pas de foyer” (מרכז החיים הוא המקום שבו משלם המסים מתגורר בדרך כלל ושבו נמצא מרכז ענייניו המשפחתיים, בלי להתחשב בשהיות זמניות במקום אחר מחמת צורכי המקצוע או נסיבות חריגות, ומקום השהייה העיקרית של משלם המסים רשאי לקבוע את תושבות המס שלו רק במקרה שבו אין לו מרכז חיים). באותו תיק דחתה מועצת המדינה את טענת הנישום כי עזב לשווייץ, לאחר שהתברר כי אשתו נשארה בדירה בצרפת, הוא שילם שם ארנונה, ציין כתובת צרפתית בתעודת הזהות ולא היה לו שום קשר משפחתי בשווייץ. הלקח לעולה חדש חד ומעשי: אם בן הזוג והילדים נשארים בדירה בצרפת בזמן שהמפרנס כבר בישראל, רשויות המס הצרפתיות רשאיות לטעון שמרכז החיים נותר בצרפת ולחייב במס על ההכנסה העולמית. יציאה מסודרת פירושה העברת מרכז החיים המשפחתי בפועל, ביטול חוזים ורישומים צרפתיים שאינם נחוצים, ושמירת כל הוכחה על המעבר: חוזה שכירות או רכישה בישראל, רישום ילדים למוסדות, חשבונות שוטפים. כאשר שתי המדינות טוענות לתושבות, נכנסת לתמונה האמנה למניעת כפל מס: “convention entre le Gouvernement de la République française et le Gouvernement de l’Etat d’Israël en vue d’éviter les doubles impositions et de prévenir l’évasion et la fraude fiscales en matière d’impôts sur le revenu et sur la fortune”, signée à Jérusalem le 31 juillet 1995 (האמנה בין ממשלת הרפובליקה הצרפתית לבין ממשלת מדינת ישראל למניעת כפל מס ולמניעת התחמקות ומרמה במסים על הכנסה ועל הון, שנחתמה בירושלים ב־31 ביולי 1995), שפורסמה בצרפת בצו מס’ 96-814 מיום 11 בספטמבר 1996. האמנה מחלקת את זכויות המיסוי בין המדינות לפי סוג ההכנסה ומונעת מצב שבו אותו שקל ממוסה פעמיים במלואו, אבל היא אינה פוטרת מהגשת דוחות בשתי המדינות ואינה מבטלת את חובת הבדיקה של תושבות המס לפי הדין הפנימי של כל מדינה. נושא שני שמפתיע עולים רבים הוא מס היציאה, exit tax (מס המוטל בעת עזיבת צרפת על רווחים שטרם מומשו בניירות ערך). סעיף 167 bis לחוק המס הכללי (article 167 bis, מס יציאה) קובע: “Les contribuables fiscalement domiciliés en France pendant au moins six des dix années précédant le transfert de leur domicile fiscal hors de France sont imposables lors de ce transfert au titre des plus-values latentes constatées sur les droits sociaux, valeurs, titres ou droits mentionnés au 1 du I de l’article 150-0 A détenus, directement ou indirectement, par les membres de leur foyer fiscal à la date de ce transfert lorsque ces mêmes droits sociaux, valeurs, titres ou droits représentent au moins 50 % des bénéfices sociaux d’une société ou lorsque la valeur globale desdits droits sociaux, valeurs, titres ou droits, déterminée dans les conditions prévues au premier alinéa du 2, excède 800 000 € à cette même date” (משלמי מסים שהיו תושבי מס בצרפת לפחות שש מתוך עשר השנים שקדמו להעברת תושבות המס שלהם אל מחוץ לצרפת חייבים במס בעת ההעברה על רווחי ההון הגלומים שנצפו בזכויות חברתיות, ערכים, ניירות ערך או זכויות המנויים בפסקה 1 של סעיף I של סעיף 150-0 A, המוחזקים, במישרין או בעקיפין, על ידי בני בית המס שלהם במועד ההעברה, כאשר אותן זכויות מייצגות לפחות 50% מרווחי החברה או כאשר שוויין הכולל עולה על 800,000 אירו באותו מועד). במילים פשוטות: מי שגר בצרפת שנים ומחזיק תיק ניירות ערך גדול או שליטה בחברה, משלם בעת העלייה מס על הרווח התיאורטי, גם בלי למכור דבר, אלא אם הוא עומד בתנאי הדחייה והפטור שהחוק קובע למי ששומר את הנכסים. מועצת המדינה אישרה את פעולת המנגנון ובחנה את תנאיו בפסק דין מ־5 בפברואר 2025, CE, 5 févr. 2025, n° 476399, בעניינו של נישום שהעביר את תושבות המס שלו לבלגיה ב־15 באפריל 2011 והצהיר על רווח גלום ועל רווח בדחיית מס, ושבו נבחנו דחיית התשלום, sursis (דחיית תשלום המס כל עוד הנכסים נשמרים), והפטור הניתן לאחר החזקה ממושכת. עולה המחזיק תיק משמעותי חייב להצהיר על ההעברה במועד, לבקש דחייה כדין ולעקוב אחר מועדי הפטור, כי טעות במועד ההצהרה הופכת מס נדחה למס מיידי בתוספת ריביות וקנסות.

B. מכירת דירה בצרפת מישראל וירושה של נכס צרפתי: המס והסמכות נשארים בצרפת

הדירה שנשארת בצרפת היא הנכס שממשיך לייצר חובות גם אחרי העלייה. מכירת דירה צרפתית על ידי תושב ישראל חייבת במס רווחי הון בצרפת: סעיף 244 bis A לחוק המס הכללי (article 244 bis A, רווחי הון של תושבי חוץ) פותח במילים: “Sous réserve des conventions internationales, les plus-values, telles que définies aux e bis et e ter du I de l’article 164 B […]” (בכפוף לאמנות הבינלאומיות, רווחי ההון, כהגדרתם בסעיפים e bis ו־e ter של פסקה I של סעיף 164 B, שהפיקו האנשים והגופים המנויים בפסקה 2 של פסקה I בעת מכירת…). אותו סעיף מוסיף דרישה שרבים מגלים רק אצל הנוטריון: “L’impôt dû en application du présent article est acquitté lors de l’enregistrement de l’acte ou, à défaut d’enregistrement, dans le mois suivant la cession, sous la responsabilité d’un représentant établi en France, accrédité par l’administration fiscale” (המס המגיע לפי סעיף זה משולם בעת רישום השטר או, בהיעדר רישום, בתוך חודש לאחר המכירה, באחריותו של נציג המיושב בצרפת, המוסמך על ידי מנהל המסים). תושב ישראל, שאינו תושב האיחוד האירופי או המרחב הכלכלי האירופי, נדרש אפוא ככלל למנות נציג מס מוסמך בצרפת שילווה את המכירה, יגיש את החישוב ויערוב לתשלום, והעמלה שלו היא חלק מעלות העסקה שיש לתקצב מראש. גם שיעור המס והפטורים תלויים במשך ההחזקה ובמעמד הנכס, והחישוב המדויק נעשה אצל הנוטריון לפני החתימה, לא אחריה. המוות, כמו המכירה, אינו מוציא את הנכס הצרפתי מתחולת הדין הצרפתי. סעיף 750 ter לחוק המס הכללי (article 750 ter, מסי עיזבון ומתנה) קובע כי חייבים במס: “Les biens meubles et immeubles, que ces derniers soient possédés directement ou indirectement, situés en France […] lorsque le donateur ou le défunt n’a pas son domicile fiscal en France” (נכסים מיטלטלין ומקרקעין, בין המוחזקים במישרין ובין בעקיפין, המצויים בצרפת… כאשר לתורם או למנוח אין תושבות מס בצרפת). דירה בפריז של מנוח תושב ישראל חייבת אפוא במס עיזבון צרפתי, בלי קשר למקום מגורי היורשים. ובאשר לסמכות השיפוט: בית המשפט העליון קבע בפסק דין מ־14 באפריל 2021, Cass. 1re civ., 14 avr. 2021, n° 19-24.773, כי “les tribunaux français sont compétents pour statuer sur une succession mobilière lorsque le défunt avait son domicile en France. Ils sont compétents pour statuer sur une succession immobilière pour les immeubles situés en France” (בתי המשפט הצרפתיים מוסמכים לדון בעיזבון מיטלטלין כאשר למנוח היה מעון בצרפת. הם מוסמכים לדון בעיזבון מקרקעין לגבי מקרקעין המצויים בצרפת). יורש המתגורר בישראל ומסוכסך על דירה צרפתית ימצא את עצמו אפוא בבית משפט צרפתי, בדין הצרפתי, ובצרפתית. נקודת ההגנה החשובה ביותר ליורשים היא החלק השמור, réserve héréditaire (חלק מהעיזבון שהחוק הצרפתי שומר לילדים ואינו מאפשר לשלול בצוואה). כאשר דין זר חל על העיזבון ואינו מכיר הגנה כזאת, סעיף 913, פסקה שלישית, לחוק האזרחי (article 913, alinéa 3, ניכוי מפצה) מאפשר תיקון: “Lorsque le défunt ou au moins l’un de ses enfants est, au moment du décès, ressortissant d’un Etat membre de l’Union européenne ou y réside habituellement et lorsque la loi étrangère applicable à la succession ne permet aucun mécanisme réservataire protecteur des enfants, chaque enfant ou ses héritiers ou ses ayants cause peuvent effectuer un prélèvement compensatoire sur les biens existants situés en France au jour du décès, de façon à être rétablis dans les droits réservataires que leur octroie la loi française, dans la limite de ceux-ci” (כאשר המנוח או לפחות אחד מילדיו הוא, במועד הפטירה, אזרח של מדינה חברה באיחוד האירופי או מתגורר בה דרך קבע, וכאשר הדין הזר החל על העיזבון אינו מאפשר שום מנגנון שמור המגן על הילדים, רשאי כל ילד או יורשיו או באי כוחו לבצע ניכוי מפצה מהנכסים הקיימים המצויים בצרפת ביום הפטירה, כדי להשיב לעצמו את הזכויות השמורות שהדין הצרפתי מעניק לו, בגבולן). במשפחה צרפתית־ישראלית התנאי הראשון מתקיים כמעט תמיד, כי המנוח או הילד אזרח צרפתי, אזרח מדינת האיחוד, והתנאי השני נבחן מול הדין הזר החל: אם הוא אינו מעניק לילדים הגנה שמורה, הילד המקופח רשאי ליטול מהנכסים שבצרפת את ההפרש עד לחלק השמור הצרפתי. זהו כלי התקפי של ממש, שיש להפעילו בליווי משפטי בדיני משפחה וירושה הבקיא בדין הצרפתי, מול הנוטריון המטפל בעיזבון ובמידת הצורך בבית המשפט הצרפתי המוסמך. חשוב לסיים בנקודה שרבים שוכחים: שום מסמך ישראלי, צו ירושה או תצהיר, אינו מחליף טיפול מול הנוטריון הצרפתי והצהרת מס עיזבון צרפתית במועד. מי שמשאיר דירה צרפתית בבעלותו אחרי העלייה חייב לתכנן מראש את המכירה או את ההעברה לדור הבא, עם חישוב מס מדויק, נציג מס בעת הצורך, וצוואה המתחשבת בשני הדינים, כי אחרי הפטירה כל טעות עולה ליורשים שנים של הליכים בצרפתית מול מנהל המסים הצרפתי.

Conclusion

גל העלייה מצרפת שישראל נערכת לקלוט אינו מבטל דבר מעצמו: האזרחות הצרפתית נשמרת כל עוד שומרים אותה במסמכים, תושבות המס עוברת לישראל רק כאשר מרכז החיים עובר בפועל, והדירה בצרפת נשארת תחת מס וסמכות צרפתיים גם אחרי המעבר. הסדר הנכון הוא להתחיל באזרחות, להמשיך במס ולסיים בנכסים: לחדש דרכונים ותעודות לכל בני המשפחה ולרשום כל ילד בקונסוליה בסמוך ללידה, לבנות תיק הוכחות למעבר מרכז החיים ולבדוק את תחולת אמנת המס ואת חובת ההצהרה על מס היציאה לפני מועד העזיבה, ולתכנן את גורל הדירה, מכירה עם נציג מס או החזקה עם דיווח שנתי, ואת הצוואה בהתחשב בחלק השמור ובניכוי המפצה. שני פסקי הדין של בית המשפט העליון משנת 2026 מלמדים שאותו עיקרון פועל לשני הכיוונים: מי שהחזיק מסמכים צרפתיים מוגן גם מפני סירוב מנהלי מאוחר, ומי שהתנתק לחלוטין עלול לגלות שהדלת נסגרה מאחוריו. עולה שמטפל בשלוש החזיתות לפני העלייה נוחת בישראל עם שתי אזרחויות שלמות, תיק מס סגור בצרפת ותוכנית ברורה לדירה ולירושה, במקום לגלות כעבור שנים, בעיצומו של סכסוך ירושה או דרישת מס, שמה שהושאר מאחור מעולם לא טופל.

📄 חוזר רשמי