משרד Kohen Avocats · פריז 16
גירושין בישראל ורישום בצרפת: תעתיק הגירושין בנאנט, שם משפחה, תעודת שהייה וערעור על סירוב (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

גירושין בישראל ורישום בצרפת: תעתיק הגירושין בנאנט, שם משפחה, תעודת שהייה וערעור על סירוב (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

בני זוג שהתגרשו בישראל בפני בית הדין הרבני מגלים לעיתים שהגירושין אינם מופיעים בשום מסמך צרפתי: תעודת הלידה הצרפתית עדיין מציגה את הנישואין, המרשם בקונסוליה בתל אביב אינו מעודכן, ובקשה לדרכון חדש או לתעודת שהייה נתקלת בדרישה להוכיח מה קרה לנישואין. הסיבה פשוטה: פסק גירושין ישראלי אינו נרשם אוטומטית במרשם האוכלוסין הצרפתי (état civil, מרשם הלידות, הנישואין והפטירות). ישראל אינה חברה באיחוד האירופי, ולכן הגירושין חייבים לעבור בדיקת קבילות של התובע (procureur de la République, ראש הפרקליטות המקומית) לפני שההערה על הגירושין נרשמת בתעודות. ההליך נקרא vérification d’opposabilité (בדיקת האפשרות להחיל את ההחלטה הזרה על המרשם הצרפתי), והוא נשלח לנאנט או לתובע של מקום הנישואין, לפי המקרה.

המאמר מסביר בשתי שאלות מה עושה זוג ישראלי־צרפתי שהתגרש בישראל. הראשונה: כיצד מכירים בגירושין הישראליים בצרפת, לאן שולחים את הבקשה, אילו מסמכים מצרפים, ומה בודקים התובע ובתי המשפט, כולל המקרה המיוחד של הגט (guet, שטר הגירושין הדתי) והלכת בית המשפט העליון הצרפתי מספטמבר 2026. השנייה: מה משתנה אחרי ההכרה — שם המשפחה, מסמכי הילדים, תעודת השהייה (titre de séjour, רישיון השהייה בצרפת) של בן הזוג הזר — ומה עושים כאשר התובע מסרב. כל הציטוטים המשפטיים שלהלן הועתקו מילה במילה מהטקסטים הרשמיים שנקראו ביום 12 באוקטובר 2026 ב־Légifrance וב־service-public.fr, והתרגום לעברית מובא בסוגריים אחרי כל ציטוט.

I. איך גירושין מישראל מקבלים תוקף בצרפת: בקשת האופוזביליות, נאנט והמסמכים

A. לאן שולחים את הבקשה ואילו מסמכים מצרפים

דף service-public.fr המעודכן ליום 6 באוקטובר 2026 קובע כלל ברור: גירושין שניתנו מחוץ לאיחוד האירופי חייבים לעבור vérification d’opposabilité של התובע לפני שיירשמו בתעודות הצרפתיות. מטרת ההליך, לפי הדף הרשמי, היא לבדוק שהגירושין הזרים יכולים לייצר תוצאות במרשם הצרפתי. ישראל אינה ברשימת מדינות האיחוד, ולכן כל פסק גירושין של בית דין רבני בישראל, של בית המשפט לענייני משפחה או של כל ערכאה ישראלית אחרת עובר במסלול הזה, בלי קשר לשאלה אם שני בני הזוג ישראלים, אם אחד מהם צרפתי, או אם הם גרים בפריז, בתל אביב או בשתי הערים.

הכתובת תלויה במקום הנישואין. מי שנישאו בצרפת שולחים את הבקשה לתובע של בית המשפט (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי) של מקום הנישואין: נישואין בעיריית פריז נשלחים לתובע שליד בית המשפט בפריז. מי שנישאו מחוץ לצרפת, למשל ברבנות בירושלים או בנישואין אזרחיים בקפריסין שנרשמו אחר כך, שולחים לתובע שליד בית המשפט בנאנט (tribunal judiciaire de Nantes). ההבחנה הזו חשובה במיוחד לזוגות ישראליים, שרובם נישאו מחוץ לצרפת, ולכן התיק שלהם מגיע לנאנט. הבקשה נכתבת על דף חופשי, חתומה ומתוארכת, ודף service-public.fr מפנה לדגם בקשה רשמי. אין צורך להגיע פיזית: ההליך כולו מתנהל בכתב, בדואר.

רשימת המסמכים שדורש הדף הרשמי מדויקת, וכדאי להכין אותה מראש כדי לא לקבל דרישת השלמה שמעכבת את התיק בחודשים. יש לצרף עותק של פסק הגירושין במקור או בהעתק מאושר כנכון למקור, הוכחה שהגירושין סופיים (אישור היעדר ערעור, הסכמה לפסק הדין או אישור של עורך דין), תרגום לצרפתית של כל מסמך שנערך בשפה זרה, שנעשה בידי מתרגם מוסמך (traducteur agréé, מתרגם מרשימת המומחים של בית המשפט) על חשבון המבקש, עותק של כתב התביעה שהוגש לערכאה הזרה אם הנימוקים אינם מופיעים בפסק הדין, הוכחת המגורים והאזרחות של בני הזוג במועד התביעה אם הפרטים אינם בפסק הדין, ותעודות המרשם (נישואין ולידה) שבהן אמורה להירשם הערת הגירושין. מסמך בעברית, למשל פסק דין רבני או אישור הרבנות, חייב תרגום מלא של מתרגם מוסמך, ותרגום חלקי או תרגום של קרוב משפחה אינו מתקבל.

שתי מלכודות מעשיות תופסות זוגות ישראליים יותר מכל אחרות. הראשונה: נישואין שנערכו מחוץ לצרפת ועדיין לא נרשמו במרשם הצרפתי (transcription, העתקת תעודת הנישואין הזרה למרשם הצרפתי) אינם מאפשרים לרשום את הגירושין. קודם מעתיקים את הנישואין, ורק אחר כך מבקשים לרשום את הגירושין. מי שנישאו בישראל ועברו לצרפת בלי להעתיק את הנישואין יתבקשו להשלים קודם את ההעתקה, והדרך המלאה מוסברת במדריך על רישום נישואין ישראליים בצרפת והעתקתם בנאנט. החריג היחיד שנקבע בדף הרשמי נוגע לנישואין שנערכו מחוץ לצרפת לפני 1 במרס 2007: במקרה כזה אפשר לפנות ישירות לפקיד המרשם שמחזיק את תעודת הלידה, בלי העתקה מוקדמת של הנישואין. השנייה: מי שאחד מבני הזוג אינו צרפתי והנישואין נערכו מחוץ לצרפת אינו יכול כלל לבקש רישום, אם שני בני הזוג לשעבר זרים והנישואין נערכו מחוץ לצרפת. במילים אחרות, זוג ישראלים ללא אזרחות צרפתית שנישאו בישראל והתגרשו בישראל אינו מקבל הערת גירושין במרשם הצרפתי, כי אין לו תעודות צרפתיות לעדכן. לעומת זאת, די בכך שאחד מבני הזוג צרפתי כדי לפתוח את המסלול.

לתושבי פריז ואיל־דה־פראנס (Île-de-France, מחוז פריז והפרברים) יש שלוש נקודות מעשיות. ראשית, נישואין שנערכו בעיריית פריז או בפרברים שולחים את הבקשה לתובע של בית המשפט של אותו מקום, לא לנאנט, וטעות בכתובת מחזירה את התיק לשולח. שנית, תרגומים מעברית לצרפתית כדאי להזמין אצל מתרגם מרשימת המומחים של בית המשפט לערעורים של פריז (cour d’appel de Paris), כי התובע מכיר את הרשימה ומקבל את חותמתה בלי שאלות. שלישית, השירות המרכזי למרשם בנאנט (Service central d’état civil de Nantes, השירות הממשלתי שמחזיק את תעודות הצרפתים שנולדו או נישאו מחוץ לצרפת) אינו מקבל קהל, ופונים אליו בדואר בלבד לכתובת שמפרסם service-public.fr: 11, rue de la Maison Blanche, 44941 Nantes Cedex 09, או בשירות המקוון. אין טעם לנסוע לנאנט כדי לזרז את התיק.

B. מה התובע ובתי המשפט בודקים: סמכות, סדר ציבורי והיעדר הונאה

התובע אינו חותמת גומי. הוא בודק אם פסק הגירושין הזר עומד בתנאי הקבלה של המשפט הבינלאומי הפרטי הצרפתי, ואם התשובה שלילית הוא מסרב לרשום את ההערה. המסגרת נקבעה בפסק הדין המפורסם של בית המשפט העליון האזרחי (בית המשפט העליון לערעורים, ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים) מיום 20 בפברואר 2007, תיק 05-14.082, הידוע בשם Cornelissen: כפי שקבע בית המשפט העליון בפסק הדין Cornelissen מיום 20 בפברואר 2007, תיק 05-14.082, שופט צו האכיפה מוודא שלושה תנאים: הסמכות העקיפה של השופט הזר לאור זיקת הסכסוך אליו, ההתאמה לסדר הציבורי הבינלאומי המהותי והדיוני, והיעדר הונאת חוק, והוא אינו בודק אם השופט הזר החיל את הדין שאליו מפנה כלל ברירת הדין הצרפתי. במילים פשוטות: נבדקים הקשר של הסכסוך לערכאה הזרה, ההתאמה לערכי היסוד של המשפט הצרפתי, והיעדר תרמית, ולא נבדק אם הערכאה הזרה החילה את הדין הנכון לפי כללי צרפת. שלוש הבדיקות האלו חלות גם על בקשת האופוזביליות של גירושין ישראלים, כי ישראל אינה צד לאמנה עם צרפת שמסדירה הכרה אוטומטית בגירושין.

הבדיקה הראשונה, הסמכות העקיפה, כמעט תמיד מתקיימת בגירושין ישראליים: בני זוג שגרו בישראל, נישאו בישראל והתגרשו בישראל קשורים באופן מובהק לערכאות ישראל, ובית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה היו מוסמכים לדון בעניינם לפי דינם הם. קושי מתעורר כאשר בני הזוג גרו בצרפת בזמן הגירושין ונסעו לישראל רק כדי להתגרש שם מסיבות נוחות: אז התובע עלול לשאול אם הבחירה בערכאה הזרה נועדה לעקוף את דיני הגירושין הצרפתיים, וזו בדיקת ההונאה. הבדיקה השנייה, הסדר הציבורי, היא המכרעת בתיקים ישראליים. דף service-public.fr נותן דוגמה מפורשת: פסק של דחיית האישה (répudiation, גירושין חד־צדדיים של הבעל) מנוגד לסדר הציבורי ואינו נרשם. בין דחייה חד־צדדית לבין גירושין בהסכמה עומד המקרה המיוחד של הגט: הדין הדתי מעניק לבעל מעמד שונה מלאישה בפתיחת הליך הגירושין, ובית המשפט הצרפתי בוחן אם אי־השוויון הזה פוגע בערכי היסוד או אם נסיבות התיק מנטרלות אותו.

כאן נכנס פסק הדין הטרי ביותר בתחום, של בית המשפט העליון מיום 30 בספטמבר 2026, ערעור 25-14.299 (ECLI:FR:CCASS:2026:C100557), שקבע כלל שחל במישרין על גירושין שבהם הדין הזר אינו שוויוני בין גבר לאישה: «Lorsqu’une décision de divorce a été prononcée à l’étranger en application d’une loi qui n’accorde pas à l’un des époux, en raison de son appartenance à l’un ou l’autre sexe, une égalité d’accès au divorce, sa reconnaissance peut cependant être obtenue en France dès lors que cette décision a été sollicitée par celui des époux à l’égard duquel sont prévues les règles les moins favorables, que ce dernier a pu faire valoir ses droits et que n’est pas établie l’existence d’un autre motif de contrariété à l’ordre public de fond ou de procédure.» (כאשר פסק גירושין ניתן מחוץ לצרפת לפי דין שאינו מעניק לאחד מבני הזוג, מחמת השתייכותו לאחד המינים, גישה שווה לגירושין, ניתן בכל זאת לקבל את הכרתו בצרפת אם ההחלטה התבקשה בידי בן הזוג שלגביו נקבעו הכללים הפחות נוחים, אם אותו בן זוג יכול היה לטעון את טענותיו, ואם לא הוכח טעם נוסף של סתירה לסדר הציבורי המהותי או הדיוני). התיק עסק בגירושין אלג’יריים שהאישה עצמה יזמה, ובית המשפט אישר את ההכרה כי האישה, שהדין היה פחות נוח לה, היא שבחרה בהליך ומימשה את זכויותיה. ההיגיון מועתק למקרה הישראלי: אישה שקיבלה גט בהליך שבו השתתפה, טענה את טענותיה וקיבלה את זכויותיה הרכושיות, תעבור את משוכת הסדר הציבורי, גם אם נקודת המוצא של הדין הדתי אינה שוויונית. לעומת זאת, גט שנכפה, הליך שבו האישה לא יוצגה ולא נשמעה, או סירוב גט (refus de guet) שמשאיר אישה כבולה (agouna, עגונה) מעוררים קושי ממשי, כי זכויות ההגנה לא מומשו.

הבדיקה השלישית, היעדר הונאה, נוגעת למקרים שבהם בני הזוג בנו מצג שווא כדי לקבל גירושין קלים יותר או מהירים יותר: מגורים פיקטיביים בישראל, הסתרת נישואין קודמים, או מסמכים מזויפים. כאן נכנס סעיף 47 לקוד האזרחי (Code civil), שקובע: «Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité. Celle-ci est appréciée au regard de la loi française.» (כל תעודת מרשם של צרפתים ושל זרים שנערכה מחוץ לצרפת ונכתבה בצורות הנהוגות באותה מדינה נאמנה, אלא אם תעודות או מסמכים אחרים שבידי הרשות, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מהתעודה עצמה מוכיחים, במידת הצורך אחרי כל הבדיקות המועילות, שהתעודה אינה תקינה, מזויפת או שהעובדות המוצהרות בה אינן תואמות את המציאות. המציאות נבחנת לאור הדין הצרפתי). התעודה הישראלית נאמנה אפוא מלכתחילה, והתובע הוא שצריך יסוד ממשי כדי לסתור אותה. מי שמצרף תעודות מקוריות, עקביות ושלמות מקשה מאוד על דחיית הבקשה, ומי שמצרף צילומים חלקיים או מסמכים סותרים מזמין בדיקה מעמיקה, פנייה לקונסוליה לאימות, ועיכוב של חודשים.

חשוב להבחין בין שני מסלולים שהישראלים מבלבלים ביניהם. בקשת האופוזביליות אצל התובע מספיקה כדי לרשום את הערת הגירושין בתעודות הצרפתיות, והיא אינה הליך שיפוטי מלא. לעומת זאת, כדי לאכוף בצרפת את החלקים הכספיים של פסק הדין הישראלי, למשל מזונות או חלוקת רכוש, צריך צו אכיפה (exequatur) של בית המשפט, כי סעיף 509 לקוד סדר הדין האזרחי (Code de procédure civile) קובע: «Les jugements rendus par les tribunaux étrangers et les actes reçus par les officiers étrangers sont exécutoires sur le territoire de la République de la manière et dans les cas prévus par la loi.» (פסקי דין של בתי משפט זרים ומסמכים שנערכו בידי פקידים זרים ניתנים לאכיפה בשטח הרפובליקה בדרך ובמקרים הקבועים בחוק). הערת גירושין במרשם אינה הופכת את פסק המזונות הישראלי לבר־אכיפה בצרפת, ותביעת מזונות נגד גרוש שגר בפריז דורשת הליך נפרד. באותה מידה, גירושין אזרחיים בצרפת אינם מחליפים גט דתי, וגט לבדו אינו מפרק נישואין אזרחיים צרפתיים: שני המסלולים, הדתי־ישראלי והאזרחי־צרפתי, חיים זה לצד זה, ויש לסגור את שניהם.

II. אחרי ההכרה: שם משפחה, ילדים, תעודת שהייה — וערעור על סירוב

A. שם משפחה, תעודות מעודכנות ומעמד הילדים

מרגע שהתובע מאשר את האופוזביליות, ההערה על הגירושין נרשמת בשולי תעודת הלידה ותעודת הנישואין (mention en marge, הערה בשולי התעודה), ומהשלב הזה אפשר להוציא תעודות מעודכנות, דרכון חדש ומסמכי זהות שתואמים את המצב האמיתי. התוצאה המיידית הראשונה נוגעת לשם המשפחה. סעיף 264 לקוד האזרחי קובע: «A la suite du divorce, chacun des époux perd l’usage du nom de son conjoint. L’un des époux peut néanmoins conserver l’usage du nom de l’autre, soit avec l’accord de celui-ci, soit avec l’autorisation du juge, s’il justifie d’un intérêt particulier pour lui ou pour les enfants.» (בעקבות הגירושין מאבד כל אחד מבני הזוג את השימוש בשם בן זוגו. אחד מבני הזוג רשאי בכל זאת לשמור את השימוש בשם האחר, בין בהסכמתו ובין ברשות השופט, אם הוכיח עניין מיוחד לעצמו או לילדים). אישה ישראלית שנשאה את שם בעלה הצרפתי מאבדת אפוא את הזכות להשתמש בו, אלא אם הגרוש מסכים או השופט מתיר, למשל כאשר הילדים נושאים את אותו שם והחלפתו תפגע בהם. מי ששמרה גם את שם נעוריה אינה זקוקה לאישור כדי לחזור אליו. ההשלכה המעשית: אחרי הרישום צריך לעדכן דרכון, תעודת זהות (carte d’identité), רישיון נהיגה, חשבונות בנק וביטוח בריאות, כי מסמך עם השם הישן עלול להיתקע בביקורת גבולות או מול מינהל.

התוצאה השנייה נוגעת לילדים, וכאן החדשות מרגיעות: גירושי ההורים אינם שוללים מהילדים את אזרחותם הצרפתית. סעיף 18 לקוד האזרחי קובע: «Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.» (צרפתי הוא הילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי). האזרחות מכוח הורה צרפתי נרכשת בלידה ואינה תלויה בהמשך הנישואין, ולכן ילד של אב צרפתי ואם ישראלית נשאר צרפתי גם אחרי שהוריו התגרשו ברבנות בתל אביב. מה שכן משתנה הוא הצד המינהלי: כדי להוציא לילד דרכון צרפתי אחרי הגירושין צריך להציג תעודות מעודכנות של ההורים, ואם ההורים חלוקים ביניהם על הוצאת הדרכון, למשל אב בפריז ואם בישראל, המחלוקת מובאת לשופט לענייני משפחה (juge aux affaires familiales), שמכריע לפי טובת הילד. אין להוציא ילד קטין מצרפת או מישראל בניגוד להחלטת משמורת, וההורה שמחזיק את הילדים בישראל אחרי הגירושין צריך לוודא שהסדרי המשמורת והביקורים כתובים בפסק הדין, כי פסק דין רבני שאינו מסדיר משמורת במפורש יוצר קושי מול רשויות שתי המדינות.

התוצאה השלישית היא סגירת המעגל מול המינהל הצרפתי: עותק מעודכן של תעודת הלידה עם הערת הגירושין הוא המסמך שדורשים הפרפקטורה (préfecture, המשרד המינהלי המחוזי), קופת החולים, קופת המשפחה ורשות המסים. כל עוד התעודה מציגה סטטוס של נשוי, כל בקשה, מחידוש תעודת שהייה ועד הטבת מס, עלולה להיתקע או להיבנות על נתון שגוי. לכן הסדר הנכון הוא: קודם בקשת האופוזביליות והערת הגירושין, אחר כך הוצאת תעודות מעודכנות מנאנט או מהעירייה, ורק בסוף פנייה לפרפקטורה ולגופים האחרים עם תיק מסודר. מי שדילג על השלב הראשון ופנה ישר לפרפקטורה מקבל דרישת השלמה וחוזר לנקודת ההתחלה.

B. תעודת השהייה של בן הזוג הזר וערעור על סירוב התובע

השאלה הכואבת ביותר בתיקים האלו שייכת לבן הזוג הזר, בדרך כלל הישראלי, שהחזיק תעודת שהייה מכוח הנישואין לבן או בת זוג צרפתיים. סעיף L423-1 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט (CESEDA) קובע: «L’étranger marié avec un ressortissant français, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” vie privée et familiale ” d’une durée d’un an lorsque les conditions suivantes sont réunies : 1° La communauté de vie n’a pas cessé depuis le mariage ; 2° Le conjoint a conservé la nationalité française ; 3° Lorsque le mariage a été célébré à l’étranger, il a été transcrit préalablement sur les registres de l’état civil français.» (זר הנשוי לאזרח צרפתי מקבל תעודת שהייה זמנית הנושאת את הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים לשנה אחת כאשר מתקיימים התנאים הבאים: חיי השיתוף לא פסקו מאז הנישואין; בן הזוג שמר על אזרחותו הצרפתית; כאשר הנישואין נערכו מחוץ לצרפת, הם הועתקו קודם לכן למרשם הצרפתי). הגירושין מפסיקים את חיי השיתוף, ולכן במועד החידוש הבא הפרפקטורה רשאית לסרב לחדש את התעודה או אף לבטלה. שני החריגים היחידים שכתובים בחוק הם מוות ואלימות. סעיף L423-4 קובע: «La rupture du lien conjugal n’est pas opposable lorsqu’elle résulte du décès du conjoint. Il en va de même de la rupture de la vie commune.» (ניתוק הקשר הזוגי אינו נטען כאשר הוא נובע ממות בן הזוג. כך גם ניתוק חיי השיתוף). סעיף L423-5 קובע: «La rupture de la vie commune n’est pas opposable lorsqu’elle est imputable à des violences familiales ou conjugales ou lorsque l’étranger a subi une situation de polygamie. En cas de rupture de la vie commune imputable à des violences familiales ou conjugales subies après l’arrivée en France du conjoint étranger, mais avant la première délivrance de la carte de séjour temporaire, le conjoint étranger se voit délivrer la carte de séjour prévue à l’article L. 423-1 sous réserve que les autres conditions de cet article soient remplies.» (ניתוק חיי השיתוף אינו נטען כאשר הוא נובע מאלימות משפחתית או זוגית או כאשר הזר סבל ממצב של פוליגמיה. במקרה של ניתוק חיי שיתוף הנובע מאלימות משפחתית או זוגית שסבל בן הזוג הזר אחרי הגעתו לצרפת אך לפני מסירת תעודת השהייה הזמנית הראשונה, בן הזוג הזר מקבל את תעודת השהייה הקבועה בסעיף L. 423-1 בכפוף להתקיימות שאר תנאי הסעיף). בן זוג שעזב בגלל אלימות חייב אפוא לתעד את האלימות, תלונה במשטרה, תעודה רפואית, צו הגנה, כי הפרפקטורה אינה מסתפקת בהצהרה. גירושין רגילים, בלי אלימות ובלי מוות, אינם שומרים את תעודת השהייה הזוגית, ויש לבחון מסלול אחר: שהייה מכוח הורות לילד צרפתי, שהייה כעובד, או עילות אחרות, לפני שתוקף התעודה פג.

ומה קורה כאשר התובע מסרב לרשום את הגירושין הישראליים. הסירוב אינו סוף הדרך: הוא החלטה מנומקת שאפשר לתקוף. סעיף 99 לקוד האזרחי קובע: «La rectification des actes de l’état civil est ordonnée par le président du tribunal. La rectification de l’indication du sexe et, le cas échéant, des prénoms est ordonnée à la demande de toute personne présentant une variation du développement génital ou, si elle est mineure, à la demande de ses représentants légaux, s’il est médicalement constaté que son sexe ne correspond pas à celui figurant sur son acte de naissance. L’annulation des actes de l’état civil est ordonnée par le tribunal. Toutefois, le procureur de la République territorialement compétent peut faire procéder à l’annulation de l’acte lorsque celui-ci est irrégulièrement dressé.» (תיקון תעודות המרשם מורה נשיא בית המשפט. ביטול תעודות המרשם מורה בית המשפט. ואולם התובע המוסמך טריטוריאלית רשאי להביא לביטול התעודה כשהיא נערכה שלא כדין). בפועל, על סירוב לרשום הערת גירושין פונים לבית המשפט (tribunal judiciaire) בתביעה לתיקון המרשם, מצרפים את תיק האופוזביליות המלא בתוספת המסמכים החסרים, ומבקשים מהשופט להורות על הרישום. עילות הערעור הטובות ביותר הן אלו שמדברות בשפת שלוש הבדיקות: הוכחה שהערכאה הישראלית הייתה מוסמכת והסכסוך היה קשור אליה, הוכחה שהצדדים מימשו את זכויות ההגנה, כפי שדורש פסק הדין מספטמבר 2026, והוכחה שהמסמכים אותנטיים לפי סעיף 47. טענה כללית שההחלטה אינה צודקת אינה עילה, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הרבני ואינו בודק אם הדין הישראלי צדק, אלא רק אם ההחלטה יכולה להירשם במרשם הצרפתי.

לסיום הפרק המעשי, שלוש עצות לתושבי פריז ואיל־דה־פראנס. ראשית, מי שנישאו בצרפת והתגרשו בישראל מגישים את בקשת האופוזביליות לתובע של מקום הנישואין הצרפתי, למשל פריז, ננטר או בוביני, ולא לנאנט, ומצרפים את תעודת הנישואין הצרפתית. שנית, את הערעור על סירוב מגישים לבית המשפט המוסמך, ואין טעם לפנות לפרפקטורה כדי לעקוף את הסירוב, כי הפרפקטורה אינה רושמת גירושין והיא עצמה תדרוש את ההערה במרשם. שלישית, לוחות הזמנים: התובע אינו כבול למועד חוקי, והטיפול נמשך חודשים, לעיתים מעל חצי שנה כשהתיק דורש אימות מול הקונסוליה או השלמות תרגום. לכן מגישים מוקדם, שומרים עותק של כל משלוח, ועונים על דרישות השלמה בתוך המועד שנקבע, כי תיק שנרדם מקבל החלטה על סמך החומר החלקי.

סיכום

גירושין ישראליים אינם נרשמים מעצמם בצרפת: ישראל מחוץ לאיחוד האירופי, ולכן חובה לעבור בדיקת אופוזביליות אצל התובע, בנאנט כשהנישואין נערכו מחוץ לצרפת ואצל תובע מקום הנישואין כשהם נערכו בצרפת. התיק המלא כולל פסק גירושין מקורי, הוכחת סופיות, תרגום מוסמך, כתב תביעה כשהנימוקים חסרים, הוכחת מגורים ואזרחות, ותעודות המרשם לעדכון, וכאשר הנישואין הזרים טרם הועתקו, מעתיקים אותם קודם. הבדיקות המהותיות הן סמכות הערכאה הישראלית, התאמה לסדר הציבורי, והיעדר הונאה, והלכת ספטמבר 2026 פותחת את הדרך להכרה גם כשהדין הזר אינו שוויוני, אם בן הזוג שהדין היה פחות נוח לו הוא שיזם את ההליך ומימש את זכויותיו. אחרי הרישום מאבד כל צד את השימוש בשם האחר אלא בהסכמה או ברשות שופט, הילדים שומרים על אזרחותם הצרפתית, ובן הזוג הזר מאבד את עילת השהייה הזוגית אלא בחריגי המוות והאלימות. סירוב התובע אינו סופי וניתן לתקיפה בבית המשפט, בשפת שלוש הבדיקות ועם תיק מסמכים שלם.

📄 חוזר רשמי