אזרח ישראלי התגורר שנים בתל אביב, ובבעלותו דירה בפריז. ביום מותו נפתחת בפני היורשים סדרה של שאלות מעשיות: איזה דין חל על הדירה, הצוואה שנערכה בישראל תקפה בצרפת, מי מחלק את העיזבון, כמה מס יש לשלם ובאיזה מועד, ומה עושים כאשר הבנק הצרפתי מסרב לשחרר כספים או כאשר אחד היורשים סבור שקופח. התשובות נמצאות במשפט הצרפתי, בתקנה האירופית בדבר ירושות ובפסיקת בית המשפט העליון הצרפתי, והן שונות באופן מהותי מהדין הישראלי. דין הירושה הישראלי מעניק למצווה חופש כמעט מלא לחלק את רכושו כרצונו, ואילו הדין הצרפתי שומר לילדים חלק מוגן שאי אפשר לשלול מהם, גם בצוואה. כאשר נכס נמצא בצרפת, הכללים הצרפתיים נכנסים לתמונה גם אם המנוח התגורר בישראל וגם אם הצוואה נכתבה בעברית. מאמר זה מסביר, שלב אחר שלב, את הדין החל, את החישובים, את ההליך המעשי מול הנוטריון (notaire, עורך הדין הציבורי המטפל בירושות בצרפת) ואת דרכי הערעור, עם הפניות מדויקות לחוק ולפסיקה.
I. איזה דין חל על ירושה של ישראלי שהותיר נכס בצרפת
A. מקום המגורים הרגיל קובע, והדין הישראלי כמעט אף פעם לא חל לבדו
נקודת המוצא של המשפט הצרפתי פשוטה. סעיף 720 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil) קובע: “Les successions s’ouvrent par la mort, au dernier domicile du défunt.” (הירושות נפתחות במוות, במקום מגוריו האחרון של המנוח). המשמעות המעשית: מקום המגורים האחרון קובע היכן נפתחת הירושה, ומשם נגזרות הסמכות והדין החל. כאשר המנוח התגורר בישראל, הירושה נפתחת בישראל, אבל הדירה בפריז כפופה לכללים צרפתיים בכל הנוגע לרישום, למיסוי ולביצוע, ופעמים רבות גם בכל הנוגע לחלוקה עצמה.
בתוך אירופה חלה תקנה 650/2012 של האיחוד האירופי בדבר ירושות (règlement successions, המכונה גם תקנת הירושה האירופית), שקובעת כלל אחיד: הדין החל על הירושה כולה הוא דין המדינה שבה היה למנוח מקום מגורים רגיל (résidence habituelle) ביום מותו. התקנה המלאה זמינה בפרסום הרשמי של האיחוד האירופי. הכלל חל גם כאשר המנוח הוא אזרח של מדינה שאינה חברה באיחוד, כמו ישראל. כך, ישראלי שהתגורר בקביעות בתל אביב עד יום מותו מותיר אחריו ירושה הכפופה, כנקודת מוצא, לדין הישראלי, ואילו ישראלי שעבר להתגורר בקביעות בפריז מותיר ירושה הכפופה לדין הצרפתי. אבל כאן מתחילה המורכבות: הבנקים, רשם המקרקעין והנוטריון בצרפת פועלים לפי דרישות צרפתיות, והדין הישראלי אינו מוכר להם אוטומטית. בנוסף, התקנה מאפשרת למצווה לבחור מראש, בצוואה, את דין מדינת אזרחותו (professio juris, בחירת דין): ישראלי המתגורר בצרפת רשאי לקבוע בצוואתו שהדין הישראלי יחול על ירושתו, וצרפתי המתגורר בישראל רשאי לבחור בדין הצרפתי. בחירה כזו נעשית בכתב, בצוואה תקפה, והיא מחייבת את הרשויות בצרפת.
מי שסבור שהבחירה בדין הישראלי פותרת כל בעיה טועה. ראשית, ענייני מס אינם חלק מהתקנה: המיסוי נקבע תמיד לפי הדין הצרפתי לגבי נכסים בצרפת. שנית, מאז 2021 קיים בצרפת מנגנון הגנה על ילדים מפני דין זר השולל מהם כל חלק מוגן, כפי שיוסבר בהמשך. שלישית, צורת הצוואה, רישומה וביצועה בצרפת כפופים לדרישות צרפתיות שאי עמידה בהן חוסמת את הגישה לכספים ולנכס.
שאלת הסמכות מקבלת מענה ברור בפסיקה. בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation) קבע בהחלטה מיום 18 בנובמבר 2020, ערעור מספר 19-15.438, כי: “lorsque la résidence habituelle du défunt au moment du décès n’est pas située dans un Etat membre, les juridictions de l’Etat membre dans lequel sont situés des biens successoraux sont néanmoins compétentes pour statuer sur l’ensemble de la succession dans la mesure où le défunt possédait la nationalité de cet Etat membre au moment du décès.” (כאשר מקום המגורים הרגיל של המנוח ביום מותו אינו נמצא במדינה חברה, בתי המשפט של המדינה החברה שבה נמצאים נכסי העיזבון מוסמכים בכל זאת לדון בירושה כולה, ככל שהמנוח היה אזרח של אותה מדינה ביום מותו). ההחלטה המלאה זמינה באתר בית המשפט העליון. ההיגיון חל באותה מידה על נכסים בצרפת: כאשר יש דירה בפריז ומחלוקת בין היורשים, בית המשפט הצרפתי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי) מוסמך לדון, גם אם המנוח התגורר בישראל. לכן יורש המתגורר בישראל אינו יכול להניח שהסכסוך יתברר רק בישראל: אם אחד היורשים פונה לבית המשפט בצרפת, ההליך מתנהל שם, בצרפתית, לפי סדרי הדין הצרפתיים.
חלוקת היורשים לפי הדין הצרפתי שונה מהמוכר בישראל. סעיף 731 לחוק האזרחי קובע: “La succession est dévolue par la loi aux parents et au conjoint successibles du défunt dans les conditions définies ci-après.” (הירושה עוברת מכוח החוק לקרובים ולבן הזוג היורשים של המנוח, בתנאים המפורטים להלן). סעיף 734 מוסיף את סדר הקדימות: “En l’absence de conjoint successible, les parents sont appelés à succéder ainsi qu’il suit : 1° Les enfants et leurs descendants ; 2° Les père et mère ; les frères et soeurs et les descendants de ces derniers ; 3° Les ascendants autres que les père et mère ; 4° Les collatéraux autres que les frères et soeurs et les descendants de ces derniers.” (בהיעדר בן זוג יורש, הקרובים נקראים לרשת לפי הסדר הבא: ראשית הילדים וצאצאיהם; שנית האב והאם, האחים והאחיות וצאצאיהם; שלישית הורים מדרגה רחוקה יותר; רביעית קרובים אחרים. כל אחת מארבע הקבוצות מהווה דרגת יורשים הדוחקת את הבאות אחריה). לבן הזוג הנותר מעמד מיוחד: סעיף 757 קובע: “Si l’époux prédécédé laisse des enfants ou descendants, le conjoint survivant recueille, à son choix, l’usufruit de la totalité des biens existants ou la propriété du quart des biens lorsque tous les enfants sont issus des deux époux et la propriété du quart en présence d’un ou plusieurs enfants qui ne sont pas issus des deux époux.” (אם בן הזוג שנפטר מותיר ילדים או צאצאים, בן הזוג הנותר מקבל, לפי בחירתו, את הזיקנה, כלומר זכות השימוש והפירות, במלוא הנכסים הקיימים, או את הבעלות על רבע הנכסים כאשר כל הילדים הם של שני בני הזוג, ואת הבעלות על הרבע גם כאשר יש ילד אחד או יותר שאינם של שני בני הזוג). המונח usufruit (אוזופרוק, זכות שימוש ופירות) אינו מוכר בדין הישראלי כמוסד ירושה סטנדרטי: בן הזוג מקבל זכות לגור בדירה ולקבל את פירותיה, בעוד הילדים מחזיקים בבעלות העירומה (nue-propriété). הבחירה בין שתי האפשרויות היא החלטה כלכלית כבדת משקל, והיא נעשית בכתב מול הנוטריון בתוך מועד קצוב.
B. החלק המוגן של הילדים בצרפת מול חופש הציווי בישראל, והצוואה שחייבת להירשם
ההבדל העמוק ביותר בין שתי השיטות הוא החלק המוגן, réserve héréditaire (רזרבה, שמורה). סעיף 912 לחוק האזרחי מגדיר: “La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent.” (השמורה היא חלק מנכסי העיזבון ומהזכויות בו שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הנקראים יורשים מוגנים, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה). סעיף 913 קובע את השיעורים: “Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant ; le tiers, s’il laisse deux enfants ; le quart, s’il en laisse trois ou un plus grand nombre.” (מתנות, בין במעשה בין-חיים ובין בצוואה, לא יעלו על מחצית נכסי המצווה אם ביום מותו נותר ילד אחד; על השליש אם נותרו שני ילדים; על הרבע אם נותרו שלושה ילדים או יותר). במונחים פשוטים: ילד יחיד זכאי לפחות למחצית העיזבון, שני ילדים לשני שלישים במשותף, שלושה ילדים ומעלה לשלושה רבעים במשותף. היתרה נקראת quotité disponible (החלק הפנוי) והמצווה רשאי לחלקה כרצונו. צוואה ישראלית המורישה את כל הרכוש, כולל הדירה בפריז, לאדם אחד תוך נישול הילדים, אינה ניתנת לביצוע בצרפת מעבר לחלק הפנוי: הילדים רשאים לתבוע השלמה עד לשמורה שלהם, והנוטריון מחויב להביא זאת לידיעתם.
דוגמה מספרית ממחישה את הכלל. נניח עיזבון בשווי 800,000 אירו הכולל דירה בפריז בשווי 600,000 אירו וחשבון בנק בצרפת ביתרת 200,000 אירו, והמנוח הותיר שני ילדים וצוואה המורישה הכול לבן הזוג. השמורה של שני הילדים היא שני שלישים, כלומר 533,333 אירו במשותף, 266,667 אירו לכל ילד. החלק הפנוי הוא שליש, 266,667 אירו, והוא החלק היחיד שבן הזוג יכול לקבל מכוח הצוואה. אם המנוח הותיר ילד אחד בלבד, השמורה היא 400,000 אירו והחלק הפנוי 400,000 אירו. עם שלושה ילדים, השמורה הכוללת היא 600,000 אירו, 200,000 אירו לכל ילד, והחלק הפנוי 200,000 אירו. החישוב נעשה על שווי כלל הנכסים ביום המוות, בתוספת המתנות שניתנו בחייו של המנוח (rapport, החזרת מתנות לחישוב), ולכן מתנה גדולה שהורה נתן לאחד הילדים שנים קודם לכן נלקחת בחשבון ומפחיתה את חלקו. סעיף 845 מוסיף ניואנס חשוב: “L’héritier qui renonce à la succession peut cependant retenir le don entre vifs ou réclamer le legs à lui fait jusqu’à concurrence de la portion disponible à moins que le disposant ait expressément exigé le rapport en cas de renonciation.” (יורש המסתלק מהירושה רשאי בכל זאת לשמור את המתנה בין-החיים או לדרוש את העיזבון שניתן לו עד גובה החלק הפנוי, אלא אם המצווה דרש במפורש החזרה במקרה של הסתלקות). כלומר הסתלקות אינה מוחקת מתנה שכבר ניתנה, עד גבול החלק הפנוי.
המחוקק הצרפתי צפה את הניסיון לעקוף את השמורה באמצעות בחירת דין זר. מאז חוק 2021 הוסף לסעיף 913 מנגנון השלמה (prélèvement compensatoire, ניכוי מפצה): סעיף 913 בגרסתו מאז 2021 מאפשר לכל ילד, כאשר התנאים מתקיימים, ליטול מהנכסים הנמצאים בצרפת ביום המוות את ההשלמה עד לזכויות השמורה שהדין הצרפתי מעניק לו. התנאי הראשון דורש קשר לאיחוד האירופי: ילד המתגורר בפריז ומחזיק אזרחות צרפתית עומד בו, גם אם המנוח התגורר בתל אביב. התנאי השני מתקיים כאשר הדין החל, למשל הדין הישראלי שנבחר בצוואה, אינו מכיר חלק מוגן לילדים. במצב כזה הילד נוטל מהדירה בפריז את ההשלמה עד לשמורה. זוהי נקודה שרבים מחמיצים: גם צוואה ישראלית תקפה לחלוטין, עם בחירת דין מפורשת, אינה מונעת את הניכוי המפצה מהנכסים בצרפת כאשר התנאים מתקיימים.
נותרה שאלת הצוואה עצמה. צוואה שנערכה בישראל, בעברית, בפני עדים או בפני רשות, מוכרת בצרפת מבחינת צורתה לפי אמנת וושינגטון בדבר צוואה בינלאומית, אבל ביצועה על נכסים בצרפת מותנה ברישום. סעיף 1000 לחוק האזרחי קובע: “Les testaments faits en pays étranger ne pourront être exécutés sur les biens situés en France qu’après avoir été enregistrés au bureau du domicile du testateur, s’il en a conservé un, sinon au bureau de son dernier domicile connu en France ; et, dans le cas où le testament contiendrait des dispositions d’immeubles qui y seraient situés, il devra être, en outre, enregistré au bureau de la situation de ces immeubles, sans qu’il puisse être exigé un double droit.” (צוואות שנעשו במדינה זרה לא יבוצעו על נכסים הנמצאים בצרפת אלא לאחר שנרשמו בלשכת מקום מגורי המצווה, אם שמר מקום מגורים, ואם לא בלשכת מקום מגוריו האחרון הידוע בצרפת; וכאשר הצוואה כוללת הוראות בדבר מקרקעין הנמצאים שם, יש לרשמה בנוסף בלשכת מקום הנכסים, בלי שניתן לדרוש כפל מס). זוהי דרישת מס ורישום, והבנקים בצרפת מקפידים עליה. סעיף 1003 מגדיר את המושג השכיח בצוואות: “Le legs universel est la disposition testamentaire par laquelle le testateur donne à une ou plusieurs personnes l’universalité des biens qu’il laissera à son décès.” (עיזבון כללי הוא הוראת צוואה שבה המצווה נותן לאדם אחד או יותר את כלל הנכסים שיותיר ביום מותו). יורש כללי כזה, legataire universel, אינו נכנס אוטומטית להחזקה בנכסים: בנוכחות יורשים מוגנים הוא חייב לבקש מהם מסירה (délivrance), והנוטריון מנהל את התהליך.
הפסיקה אישרה שהמסמכים האירופיים אינם פוטרים מדרישות המס הצרפתיות. בהחלטה מיום 13 באפריל 2022, ערעור מספר 20-23.530, דן בית המשפט העליון ביורש שהציג לבנק תעודת ירושה אירופית (certificat successoral européen, מסמך אחיד המונפק לפי התקנה האירופית ומעיד על מעמד היורש) ודרש את שחרור הכספים ללא רישום הצוואה הגרמנית. בית המשפט דחה את הערעור וקבע: “le certificat successoral européen avait une efficacité probatoire mais ne constituait pas un titre exécutoire” (לתעודת הירושה האירופית היה תוקף ראייתי אבל היא לא היוותה כותרת אכיפה, כך שאף שהיא מעידה על מעמד היורש ועל זכויותיו, היא אינה ממצה בהכרח את הפורמליות שיש לקיים כדי לקבל את ביצוע הזכויות). ההחלטה המלאה זמינה באתר בית המשפט העליון. המסר ליורש הישראלי חד: גם עם צו ירושה ישראלי מתורגם ומאומת, וגם עם תעודה אירופית, הבנק בפריז רשאי לדרוש את רישום הצוואה ואת אישור רשויות המס לפני שחרור הכספים, ודרישה כזו אינה הפרה של הדין האירופי.
II. מה עושים בפועל: נוטריון, מסים, מסמכים וערעור
A. ההליך מול הנוטריון, המסמכים מישראל ולוח הזמנים של המס
הטיפול בירושה עם נכס בצרפת עובר דרך הנוטריון. ה-notaire הוא משפטן בעל מעמד ציבורי, הממונה על ידי המדינה, והוא הגורם היחיד המוסמך לערוך את מסמך היורשים (acte de notoriété, תעודת היורשים המציינת מי היורשים ומה חלקיהם), לרשום את העברת הדירה על שם היורשים (attestation de propriété, תעודת בעלות המתפרסמת ברשם המקרקעין, service de publicité foncière) ולהגיש את הצהרת הירושה לרשויות המס. בחירת הנוטריון חופשית: כל נוטריון בצרפת מוסמך, ומקובל לבחור נוטריון בפריז כאשר הדירה שם, כי הוא מכיר את לשכת הרישום המקומית ואת שירות המסים המקומי. שכר הנוטריון מפוקח בחלקו (émoluments, תעריף קבוע בחוק) וחופשי בחלקו (honoraires, שכר מוסכם), ויש לבקש הצעת שכר מפורטת בכתב לפני החתימה.
היורש המתגורר בישראל נדרש להכין תיק מסמכים דו-לשוני. המסמכים הישראליים הדרושים הם תעודת פטירה, צו ירושה או צו קיום צוואה מבית המשפט לענייני משפחה או מהרשם לענייני ירושה, תמצית רישום אוכלוסין המעידה על הקרבה, העתק הצוואה, אישורי בעלות על חשבונות ונכסים, ומסמכי זיהוי של כל היורשים. כל מסמך ציבורי ישראלי חייב באימות אפוסטיל (apostille, חותמת האימות הבינלאומית לפי אמנת האג) ממשרד החוץ בירושלים, ולאחר מכן בתרגום לצרפתית בידי מתרגם מושבע (traducteur assermenté, מתרגם הרשום בבית המשפט הצרפתי וחותמתו מעניקה לתרגום תוקף רשמי). תרגום שאינו מושבע נדחה על ידי הנוטריון ורשויות המס. מי שאינו דובר צרפתית רשאי לתת ייפוי כוח (procuration,mandat) לנוטריון או לעורך דין בפריז, מאומת אף הוא באפוסטיל, כדי לחתום בשמו. ייפוי הכוח חייב לציין במפורש את הסמכות לקבל ירושה, למכור נכס ולשלם מסים, כי ייפוי כוח כללי אינו מתקבל לעסקאות מקרקעין.
לוח הזמנים של המס נוקשה. הצהרת הירושה (déclaration de succession) מוגשת לשירות המסים תוך שישה חודשים מיום המוות כאשר המנוח נפטר בצרפת, ותוך שנים עשר חודשים כאשר נפטר מחוץ לצרפת, כפי שמסביר אתר service-public.fr הרשמי. איחור גורר ריבית וקנסות, ולכן יש לפתוח את התיק אצל הנוטריון בתוך שבועות ספורים. הנוטריון מגיש את ההצהרה, מחשב את המס ומלווה את התשלום. המידע הכללי על הצהרות ותשלומים זמין גם באתר רשות המסים הצרפתית, והסברים על תפקיד הנוטריון בירושה בינלאומית זמינים באתר לשכת הנוטריונים. הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, שאתרו il.ambafrance.org, אינה מטפלת בירושות עצמן, אבל מספקת רשימות מתרגמים ומידע מנהלי שימושי.
חישוב המס הצרפתי על ירושה נעשה לכל יורש בנפרד, לפי קרבתו למנוח. סעיף 779 לחוק המסים הכללי (Code général des impôts) קובע: “Pour la perception des droits de mutation à titre gratuit, il est effectué un abattement de 100 000 € sur la part de chacun des ascendants et sur la part de chacun des enfants vivants ou représentés par suite de prédécès ou de renonciation.” (לצורך גביית מסי העברה ללא תמורה, מוענק ניכוי בסך 100,000 אירו על חלקו של כל הורה ושל כל ילד חי או מיוצג מחמת מוות מוקדם או הסתלקות). לאחר הניכוי חל סולם פרוגרסיבי מ-5% עד 45% בין הורים לילדים. בין אחים הניכוי הוא 15,932 אירו והשיעורים 35% עד 45%. בן זוג נשוי ובן זוג בברית אזרחית (pacs) פטורים לחלוטין ממס ירושה בצרפת, ואילו ידוע בציבור ללא נישואים או ברית משלם 60% לאחר ניכוי זעום של 1,594 אירו. דוגמה: ילד היורש חלק בשווי 300,000 אירו משלם מס על 200,000 אירו בלבד: 8,072 אירו על 100,000 הראשונים ועוד שיעורים עולים על היתרה, בסך הכול כ-30,000 אירו. ילד היורש 600,000 אירו משלם על 500,000 אירו, בסך הכול כ-100,000 אירו. חשוב לדעת שישראל אינה גובה מס ירושה מאז 1981, אבל צרפת ממסה את הנכסים הנמצאים בשטחה ללא קשר למקום מגורי היורשים, ולכן יורש ישראלי המתגורר בתל אביב משלם מס צרפתי מלא על הדירה בפריז.
סעיף 784 לחוק המסים מוסיף חובת גילוי: “La perception est effectuée en ajoutant à la valeur des biens compris dans la donation ou la déclaration de succession celle des biens qui ont fait l’objet de donations antérieures” (הגבייה נעשית בהוספת שווי הנכסים שנכללו בתרומה או בהצהרת הירושה לשווי הנכסים שהיו נושא לתרומות קודמות). המשמעות: מתנות שהמנוח נתן ב-15 השנים שקדמו למותו מצטרפות לחישוב המס, והניכוי של 100,000 אירו מתחלק על פני כל המתנות והירושה גם יחד. מי שקיבל מהורה 100,000 אירו במתנה לפני עשר שנים ויורש כעת 300,000 אירו, שילם כבר את הניכוי על המתנה וישלם מס מלא על הירושה. העלמת מתנה קודמת מההצהרה מהווה עבירת מס שגוררת קנסות כבדים, והנוטריון חייב לשאול על כך במפורש.
בפריז ובאיל-דה-פרנס (Île-de-France, מחוז פריז רבתי) יש כמה נקודות מעשיות. רישום הצוואה הזרה נעשה בשירות רישום מסוים (service d’enregistrement) לפי מקום מגורי המצווה או מקום הנכס, והנוטריון הפריזאי יודע לאיזו לשכה לפנות. שומת המס (droits de succession) משולמת לשירות מס הירושות של פריז, והעברת הבעלות בדירה נרשמת בשירות פרסום המקרקעין של פריז, שם נגבה מס פרסום (taxe de publicité foncière). הדירה אינה ניתנת למכירה לפני רישום תעודת הבעלות על שם היורשים, ורוכש רציני ידרוש לראותה. כאשר היורשים מתגוררים בישראל, הנוטריון מארגן חתימה מרחוק באמצעות ייפוי כוח מאומת או חתימה אלקטרונית מאובטחת, אבל מסירת המפתחות והחזקה (jouissance) מוסדרות בכתב כדי למנוע מחלוקת על דמי שכירות שהתקבלו בינתיים. אם הדירה מושכרת, דמי השכירות מיום המוות שייכים לעיזבון ומתחלקים בין היורשים, והנוטריון מקפיא את החשבון עד להסדרה.
B. מחלוקות בין יורשים, תביעות וערעור לבית המשפט
כאשר אחד הילדים קופח בצוואה, הדין הצרפתי מעניק לו תביעת הפחתה (action en réduction, תביעה להפחתת המתנות והעיזבונות העולים על החלק הפנוי עד לשמורה). סעיף 921 לחוק האזרחי קובע את מסגרת ההתיישנות: “Le délai de prescription de l’action en réduction est fixé à cinq ans à compter de l’ouverture de la succession, ou à deux ans à compter du jour où les héritiers ont eu connaissance de l’atteinte portée à leur réserve, sans jamais pouvoir excéder dix ans à compter du décès.” (מועד ההתיישנות של תביעת ההפחתה הוא חמש שנים מפתיחת הירושה, או שנתיים מהיום שבו נודע ליורשים על הפגיעה בשמורה שלהם, ובשום מקרה לא יותר מעשר שנים מיום המוות). הסעיף מוסיף חובה על הנוטריון: “Lorsque le notaire constate, lors du règlement de la succession, que les droits réservataires d’un héritier sont susceptibles d’être atteints par les libéralités effectuées par le défunt, il informe chaque héritier concerné et connu, individuellement et, le cas échéant, avant tout partage, de son droit de demander la réduction des libéralités qui excèdent la quotité disponible.” (כאשר הנוטריון מבחין, בעת הסדרת הירושה, כי זכויות השמורה של יורש עלולות להיפגע מהמתנות שהמנוח נתן, הוא מודיע לכל יורש מעוניין וידוע, אישית, ובמידת הצורך לפני כל חלוקה, על זכותו לדרוש את הפחתת המתנות העולות על החלק הפנוי). יורש ישראלי שאינו דובר צרפתית ואינו מכיר את זכותו עלול לגלות אותה מאוחר, ולכן הכלל של שנתיים מידיעה חשוב: המרוץ מתחיל מהיום שבו הבין את הפגיעה, אבל התקרה המוחלטת של עשר שנים אינה ניתנת להארכה.
טענה שכיחה נוספת היא הסתרת נכסים (recel successoral, הסתרת נכסי עיזבון). סעיף 778 קובע: “Sans préjudice de dommages et intérêts, l’héritier qui a recelé des biens ou des droits d’une succession ou dissimulé l’existence d’un cohéritier est réputé accepter purement et simplement la succession, nonobstant toute renonciation ou acceptation à concurrence de l’actif net, sans pouvoir prétendre à aucune part dans les biens ou les droits détournés ou recelés.” (בלי לגרוע מפיצויים, יורש שהסתיר נכסים או זכויות של עיזבון או שהעלים את קיומו של יורש שותף נחשב כמי שקיבל את הירושה קבלה מלאה ופשוטה, חרף כל הסתלקות או קבלה עד גובה הנכס הנקי, בלי שיוכל לתבוע חלק כלשהו בנכסים או בזכויות שהוסטו או הוסתרו). הסנקציה חמורה: המסתיר מאבד כל חלק בנכס שהסתיר, משלם את פירותיו מיום המוות, וחשוף לתביעת פיצויים. בפועל, בין יורשים המתגוררים בשתי מדינות, ההסתרה מתגלה כאשר חשבון בנק בפריז או דירה שנייה נחשפים באיחור. מי שחושד בהסתרה רשאי לבקש מהנוטריון חקירת נכסים (fichier des comptes bancaires, מרשם החשבונות הלאומי) ובמקרה הצורך לפנות לבית המשפט למינוי נציג עיזבון (mandataire successoral, ממונה מטעם בית המשפט לניהול העיזבון при מחלוקת).
פסילת צוואה (contestation de testament) נעשית אף היא בפני בית המשפט האזרחי. העילות השכיחות הן היעדר כשרות (insanité d’esprit, אי-שפיות הדעת ביום עריכת הצוואה), כפייה או השפעה בלתי הוגנת (captation, השתלטות על רצון המצווה), ופגם צורני. בנטל ההוכחה נושא הטוען לפסלות, וחוות דעת רפואית על מצבו של המנוח בסמוך לעריכת הצוואה היא ראיה מרכזית. כאשר הצוואה נערכה בישראל, בית המשפט הצרפתי בוחן את תקפותה הצורנית לפי הדין הישראלי (מקום העריכה או אזרחות המצווה), אבל את השפעתה על הנכסים בצרפת לפי הדין החל על הירושה, כולל השמורה והניכוי המפצה. תביעה כזו מוגשת ב-assignation (כתב תביעה) לבית המשפט האזרחי של מקום הנכס או של מקום מגורי הנתבע, והמועדים לערעור (appel) הם חודש מיום המצאת פסק הדין, חודשיים כאשר בעל הדין מתגורר מחוץ לצרפת. יורש המתגורר בישראל נהנה אפוא מהארכת מועד, אבל חייב לפעול באמצעות עורך דין הרשום בלשכת עורכי הדין בצרפת (avocat au barreau), כי ייצוג עצמי מחו”ל אינו אפשרי בערכאה זו.
גם החלטות רשויות המס ניתנות לערעור. שומת מס ירושה מופרזת, סירוב להכיר בניכוי או קנס על איחור מוצדק ניתנים לערעור מנהלי (réclamation) ולאחר מכן לבית המשפט המנהלי (tribunal administratif). במקביל, מחלוקת בין יורשים על פרשנות הצוואה או על חישוב השמורה מתבררת בבית המשפט האזרחי. שתי הערכאות שונות, עם סדרי דין שונים, וטעות בכתובת עלולה לעלות באובדן מועדים. לכן הכלל המעשי: עם היוודע דבר המוות, שולחים לנוטריון בפריז את המסמכים הישראליים המאומתים, מבקשים אישור בכתב על רישום הצוואה הזרה, מוודאים שהצהרת הירושה תוגש במועד, ובודקים בחישוב עצמאי את השמורה של כל ילד לפני החתימה על החלוקה. חתימה על חלוקה (partage) סופית בלי בדיקה כזו סוגרת את הדלת לתביעות מאוחרות, למעט עילות ההסתרה והטעות.
סיכום
ירושה של אזרח ישראלי עם דירה בצרפת מחייבת מהלך כפול: כיבוד הצוואה והדין הישראלי כנקודת מוצא, לצד עמידה מלאה בדרישות הצרפתיות לגבי הנכס בפריז. הדין החל נקבע לפי מקום המגורים הרגיל, עם אפשרות לבחור מראש בדין האזרחות, אבל החלק המוגן של הילדים, חובת רישום הצוואה הזרה, תעודת הירושה האירופית כמסמך ראייתי בלבד, הצהרת הירושה במועד והמס הצרפתי על הנכס אינם ניתנים לעקיפה. החישובים, המועדים וכללי הסמכות שתוארו כאן, עם ההפניות המדויקות לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון, מאפשרים ליורש המתגורר בישראל להיערך נכון: להכין מסמכים מאומתים ומתורגמים, למנות נוטריון בפריז, לבדוק את השמורה לפני החתימה, ולפנות לבית המשפט המוסמך כאשר הזכויות נפגעות. טיפול מוקדם ומדויק חוסך שנים של התדיינות בשתי מדינות.