משרד Kohen Avocats · פריז 16
ילד שנולד בפונדקאות בחו״ל לאב צרפתי: תעתוק בנאנט, אזרחות ואימוץ בן הזוג — מדריך 2026

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

ילד שנולד בפונדקאות בחו״ל לאב צרפתי: תעתוק בנאנט, אזרחות ואימוץ בן הזוג — מדריך 2026

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

זוגות ישראלים רבים, בהם לפחות הורה אחד אזרח צרפת, פונים בשנים האחרונות להליך פונדקאות מחוץ לצרפת — בארצות הברית, בקנדה, בגאורגיה או בקפריסין — ומביאים לעולם ילד באמצעות אם נושאת (mère porteuse, מי שנושאת את ההיריון עבור ההורים המיועדים). כאשר אחד ההורים המיועדים הוא אב ביולוגי צרפתי, עולות מיד שלוש שאלות מעשיות: האם הילד אזרח צרפתי מלידה; האם ניתן לרשום את תעודת הלידה הזרה במרשם האזרחי הצרפתי בנאנט (service central d’état civil de Nantes, המרשם המרכזי שבו נרשמות לידות של צרפתים בחו״ל); ומה מעמדו של ההורה השני, הורה הכוונה (parent d’intention, ההורה המיועד שאינו ההורה הביולוגי), מול הרשויות בצרפת ובקונסוליה. התשובה המשפטית מורכבת, משום שהדין הצרפתי אוסר על פונדקאות אך מגן במקביל על זכויות הילד, ובתי המשפט הגבוהים בצרפת, עד לאסיפה הכללית של בית המשפט העליון (Assemblée plénière de la Cour de cassation, ההרכב המורחב והבכיר ביותר של בית המשפט העליון האזרחי) ביולי 2026, בנו בשנים האחרונות מסלול ברור: תעתוק הלידה הזרה ככל שהיא מציינת את האב הביולוגי, אזרחות צרפתית לילד מכוח האב, והכרה בהורה הכוונה באמצעות אימוץ או באמצעות הכרה בהחלטה זרה. מאמר זה מסביר את המסלול המלא, שלב אחר שלב, כולל מה עושים כאשר הקונסוליה או הפרקליטות מסרבות, ואילו סעדים עומדים לרשות המשפחה.

I. האם ילד שנולד בפונדקאות בחו״ל לאב צרפתי הוא אזרח צרפתי, ואיך רושמים אותו בצרפת

A. אב ביולוגי צרפתי: אזרחות מכוח הלידה ותעתוק תעודת הלידה הזרה בנאנט

נקודת המוצא פשוטה. סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil, החוק האזרחי) קובע: « Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français. » (״צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי״). ילד שנולד לאב ביולוגי צרפתי הוא אפוא צרפתי מלידתו, גם אם נולד מחוץ לצרפת וגם אם נולד באמצעות פונדקאות. האזרחות אינה תלויה באופן ההתעברות או הלידה, אלא בקשר ההורות הביולוגי לאב הצרפתי. במקביל, סעיף 20 לחוק האזרחי מוסיף כלל חשוב: « L’enfant qui est français en vertu des dispositions du présent chapitre est réputé avoir été français dès sa naissance, même si l’existence des conditions requises par la loi pour l’attribution de la nationalité française n’est établie que postérieurement. » (״ילד שהוא צרפתי מכוח הוראות פרק זה נחשב צרפתי מלידתו, גם אם קיום התנאים הנדרשים בחוק להענקת האזרחות הצרפתית הוכח רק לאחר מכן״). המשמעות המעשית: גם אם הוכחת האבהות או השלמת הרישום מתאחרות, האזרחות נחשבת כקיימת מיום הלידה, והילד זכאי לדרכון צרפתי ולכל הזכויות הנלוות מיום היוולדו.

מנגד, הדין הצרפתי אוסר על פונדקאות עצמה. סעיף 16-7 לחוק האזרחי קובע: « Toute convention portant sur la procréation ou la gestation pour le compte d’autrui est nulle. » (״כל הסכם שעניינו הולדה או נשיאת היריון עבור הזולת בטל״). האיסור חל על עריכת הסכם פונדקאות בצרפת, והוא חלק מסדר הציבור הצרפתי (ordre public, מכלול העקרונות היסודיים שאינם ניתנים להתניה). שנים רבות סברו משפחות כי האיסור הזה חוסם לחלוטין כל רישום של ילד שנולד מפונדקאות בחו״ל. הפסיקה שינתה את התמונה: האיסור נותר בתוקף, אך הוא אינו מאפשר למחוק את הילד ואת זכויותיו. ההבחנה המרכזית שפיתח בית המשפט העליון היא בין ההסכם האסור לבין הילד שנולד: ההסכם בטל, אך הילד זכאי לזהות, להורות ולמעמד.

פסק הדין המכונן ניתן ב־4 באוקטובר 2019 על ידי האסיפה הכללית של בית המשפט העליון, בערעור מס׳ 10-19.053, בעניינם של תאומות שנולדו בקליפורניה מאב ביולוגי צרפתי. בית המשפט קבע עיקרון שנותר תקף עד היום: « Il se déduit ainsi de l’article 8 de la Convention de sauvegarde des droits de l’homme et des libertés fondamentales qu’au regard de l’intérêt supérieur de l’enfant, la circonstance que la naissance d’un enfant à l’étranger ait pour origine une convention de gestation pour autrui, prohibée par les articles 16-7 et 16-9 du code civil, ne peut, à elle seule, sans porter une atteinte disproportionnée au droit au respect de la vie privée de l’enfant, faire obstacle à la transcription de l’acte de naissance établi par les autorités de l’Etat étranger, en ce qui concerne le père biologique de l’enfant, ni à la reconnaissance du lien de filiation à l’égard de la mère d’intention mentionnée dans l’acte étranger, laquelle doit intervenir au plus tard lorsque ce lien entre l’enfant et la mère d’intention s’est concrétisé. » (״מכאן נובע מסעיף 8 לאמנה להגנת זכויות האדם וחירויות היסוד כי, לאור טובת הילד העליונה, העובדה שלידת ילד בחו״ל מקורה בהסכם פונדקאות, האסור בסעיפים 16-7 ו־16-9 לחוק האזרחי, אינה יכולה כשלעצמה, בלי לפגוע באופן בלתי מידתי בזכות הילד לכבוד לחייו הפרטיים, לחסום את תעתוק תעודת הלידה שערכו רשויות המדינה הזרה, ככל שהיא נוגעת לאב הביולוגי של הילד, ואף לא את ההכרה בקשר ההורות כלפי הורת הכוונה המצוינת בתעודה הזרה, הכרה שחייבת להתבצע לכל המאוחר כאשר הקשר בין הילד להורת הכוונה התגבש״). באותו פסק דין הוסיף בית המשפט: « Il résulte de ce qui a été dit aux paragraphes 4, 5 et 6 que l’acte de naissance doit être transcrit en ce qui concerne la filiation paternelle biologique. » (״מן האמור בסעיפים 4, 5 ו־6 נובע כי יש לתעתק את תעודת הלידה ככל שהיא נוגעת להורות האבהית הביולוגית״). התוצאה הייתה דחיית בקשת הפרקליטות לבטל את התעתוק, ואישור רישום התאומות כבנותיו של האב הצרפתי.

המונח תעתוק (transcription) דורש הסבר. אין מדובר ברישום לידה חדש בצרפת, אלא בהעתקת תעודת הלידה הזרה למרשמי המדינה האזרחית הצרפתיים, המנוהלים במרשם המרכזי בנאנט. לאחר התעתוק ניתן להנפיק לילד תעודות לידה צרפתיות (copie intégrale d’acte de naissance), שהן המסמך שבאמצעותו מוכיחים אזרחות מול הקונסוליה ומול רשות הדרכונים. הבסיס החוקי לכוח הראייתי של התעודה הזרה מצוי בסעיף 47 לחוק האזרחי, הקובע: « Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité. Celle-ci est appréciée au regard de la loi française. » (״כל מסמך מדינה אזרחית של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה ונכתב בצורות הנהוגות באותה מדינה נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מן המסמך עצמו מוכיחים, לאחר כל הבדיקות הנדרשות, כי המסמך בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות. המציאות נבחנת לאור הדין הצרפתי״). במילים אחרות, תעודת לידה אמריקאית או קנדית תקינה נחשבת אמינה, והרשות הצרפתית רשאית לסרב לתעתק אותה רק אם הוכח פגם ממשי או אי־התאמה למציאות, ולא בגלל עצם הפונדקאות.

מבחינה מעשית, בקשת התעתוק מוגשת למרשם המרכזי בנאנט, בדרך כלל באמצעות הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב או במישרין, בצירוף תעודת הלידה הזרה המלאה, החלטת בית המשפט הזר שקבעה את ההורות (כאשר קיימת, כפי שמקובל בקליפורניה ובקנדה), תעודות הזהות של ההורים, והוכחת האזרחות הצרפתית של האב. לאחר התעתוק ניתן להגיש בקשה לדרכון צרפתי ראשון לילד בקונסוליה, ולבקש הכללת הילד בפנקס המשפחה (livret de famille, פנקס רשמי שבו נרשמים נישואין ולידות של המשפחה). משפחות שכבר השלימו רישום לידה ישראלי או רישום נישואין מול צרפת ימצאו הסברים משלימים במדריך רישום לידה ישראלית ותעתוק בנאנט, ובמדריך דרכון צרפתי ראשון לתינוק ולילד בישראל.

B. כשהפרקליטות מתנגדת או הקונסוליה מסרבת: ביטול התעתוק, סירוב הדרכון והסעדים העומדים למשפחה

לא כל תיק מסתיים בתעתוק חלק. במקרים מסוימים הפרקליטות (ministère public, התביעה הכללית המייצגת את האינטרס הציבורי בהליכים אזרחיים) מבקשת מבית המשפט לבטל תעתוק שכבר בוצע, בטענה שהתעודה הזרה נוגדת את סדר הציבור הצרפתי בגלל הפונדקאות. סמכותה של הפרקליטות לפעול נובעת מסעיף 423 לחוק סדר הדין האזרחי, שלפיו, כפי שניסח זאת בית המשפט העליון: « le ministère public peut agir pour la défense de l’ordre public à l’occasion de faits qui portent atteinte à celui-ci. » (״הפרקליטות רשאית לפעול להגנת סדר הציבור לרגל עובדות הפוגעות בו״). חשוב להבין את גבולות הסמכות הזו: הפרקליטות רשאית לפנות לערכאות, אך אינה מחליטה בעצמה. מאז פסק הדין של האסיפה הכללית מ־2019, בקשת ביטול שמבוססת אך ורק על עצם הפונדקאות, ככל שהתעתוק נוגע לאב הביולוגי, נדחית. באותו פסק דין דחה בית המשפט במפורש את « la demande d’annulation de la transcription formée par le procureur général » (״את בקשת הביטול של התעתוק שהגיש הפרקליט הכללי״). משפחה שקיבלה הודעה על הליך כזה אינה מאבדת את זכויותיה באופן אוטומטי: עליה להתייצב להליך, להציג את הראיות לאבהות הביולוגית (בדיקת רקמות, פסק דין זר, תעודת הלידה) ולדרוש את דחיית הבקשה לאור הפסיקה המחייבת.

מצב שני ושכיח יותר בקרב ישראלים הוא סירוב מנהלי: הקונסוליה או המרשם בנאנט מסרבים לתעתק, או שרשות הדרכונים מסרבת להנפיק דרכון בטענה כי האזרחות אינה מוכחת. סירוב כזה חייב להיות מנומק ובכתב, ועליו ניתן להשיג. כאשר המחלוקת נוגעת לעצם האזרחות — למשל כאשר הרשות טוענת כי קשר האבהות אינו מוכח או כי התעודה הזרה אינה אמינה — הדרך היא בקשת תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française, תעודה רשמית המעידה על אזרחותו הצרפתית של אדם, המונפקת על ידי מזכירות בית המשפט), ואם הבקשה נדחית, תביעה להכרה באזרחות (action déclaratoire de nationalité) לפני בית המשפט המשפטי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי הכללי). תביעה כזו מתבררת לגופה: בית המשפט בוחן את הראיות לאבהות הביולוגית, את תקינות התעודה הזרה לאור סעיף 47, ואת תחולת סעיף 18, ופוסק האם הילד צרפתי. פסק דין המצהיר על האזרחות מחייב את הרשויות, ומכוחו ניתן לדרוש את התעתוק ואת הדרכון. כאשר הסירוב נוגע לדרכון בלבד, בלא מחלוקת על האזרחות עצמה, ניתן לעתור נגד ההחלטה המנהלית בערכאות המנהליות, אך ברוב המקרים פתרון המחלוקת בשאלת האזרחות פותר גם את עניין הדרכון.

נקודה מעשית שחוזרת בתיקים רבים היא הוכחת האבהות הביולוגית. כאשר האב הצרפתי הוא התורם הגנטי והדבר מתועד — בפסק דין של בית משפט בקליפורניה, באונטריו או במדינה אחרת, או בבדיקת אבהות — התעתוק בחלקו האבהי אינו אמור להיתקל בקושי עקרוני. הקושי מתעורר כאשר התיעוד חסר, כאשר התעודה הזרה מציינת שני אבות בלא הבחנה מי התורם, או כאשר הרשויות חושדות כי המוצהר אינו תואם את המציאות הביולוגית. במקרים כאלה, סעיף 47 מאפשר לרשויות לערוך בדיקות, ובית המשפט הוא שמכריע בסופו של דבר על יסוד מכלול הראיות. לכן מומלץ לשמור מן היום הראשון כל מסמך רפואי ומשפטי מההליך הזר: הסכם המרפאה, אישורי המעבדה הגנטית, פסק הדין הזר, ותעודת הלידה המלאה. מסמכים אלה הם שיקבעו, שנים אחר כך, האם התיק ייפתר במשרד או בבית המשפט.

הורים רבים שואלים מה דינם של אחים ואחיות, או של ילד שני שנולד מאותו הליך. הכללים זהים לכל ילד בנפרד: כל ילד זכאי לתעתוק החלק האבהי ולמעמד אזרחי משלו, ואין ״תעתוק משפחתי״ אחד המכסה את כולם. לכל ילד מוגשת בקשה נפרדת, וכל סירוב ניתן לערעור בנפרד. אותה עצמאות חלה גם על ההורה השני: גם אם האב הביולוגי הוכר וקיבל דרכון לילד, מעמדו של הורה הכוונה אינו נגזר אוטומטית, והוא דורש הליך משלו — נושא החלק השני של מאמר זה.

II. איך ההורה השני, הורה הכוונה, מקבל הכרה והורות מלאה בצרפת

A. אימוץ על ידי בן או בת הזוג של האב: התנאים, טובת הילד והליך האימוץ

הורה הכוונה — בין אם מדובר באם המיועדת, בת זוגו של האב, ובין אם מדובר בבן זוגו של האב בזוג גברים — אינו הופך להורה במשפט הצרפתי מעצם הרישום בתעודה הזרה. הדין הצרפתי מכיר כמה דרכים ליצירת הורות: מכוח החוק, בהכרה מרצון, בחזקת הורות (possession d’état, מצב עובדתי של התנהגות כהורה המוכר בחוק), בפסק דין, ובאימוץ. סעיף 310-1 לחוק האזרחי מסכם זאת: « La filiation est légalement établie, dans les conditions prévues au chapitre II du présent titre, par l’effet de la loi, par la reconnaissance volontaire ou par la possession d’état constatée par un acte de notoriété ainsi que, dans les conditions prévues au chapitre V du présent titre, par la reconnaissance conjointe. Elle peut aussi l’être par jugement dans les conditions prévues au chapitre III du présent titre. » (״ההורות נקבעת כדין, בתנאים הקבועים בפרק השני של כותרת זו, מכוח החוק, בהכרה מרצון או בחזקת הורות המאושרת בתעודת מוניטין, וכן, בתנאים הקבועים בפרק החמישי של כותרת זו, בהכרה משותפת. היא יכולה להיקבע גם בפסק דין בתנאים הקבועים בפרק השלישי של כותרת זו״). עבור הורה הכוונה בילד פונדקאות, הדרך הבטוחה והמקובלת בפסיקה היא אימוץ הילד על ידי בן או בת הזוג של האב הביולוגי, בדרך כלל באימוץ מלא (adoption plénière, אימוץ המנתק את קשרי הילד עם משפחת המוצא ויוצר הורות חדשה ושלמה) או, לפי הנסיבות, באימוץ פשוט (adoption simple, אימוץ המוסיף הורות בלא לנתק את הקשרים הקודמים). הסברים כלליים על אימוץ ואזרחות מרוכזים במדריך אימוץ ואזרחות צרפתית לילד מאומץ.

בית המשפט העליון אישר דרך זו כבר ב־4 בנובמבר 2020, בערעור מס׳ 19-50.042, שבו דחה את ערעור הפרקליטות נגד פסק דין שאישר אימוץ מלא של ילד שנולד בפונדקאות בהודו על ידי בן זוגו של האב. בית המשפט אימץ את הנמקת בית המשפט לערעורים, שלפיה: « le recours à la gestation pour autrui à l’étranger ne fait pas, par lui même, obstacle au prononcé de l’adoption, par l’époux du père, de l’enfant né de cette procréation, si les conditions légales de l’adoption sont réunies et si elle est conforme à l’intérêt de l’enfant. » (״הפנייה לפונדקאות בחו״ל אינה מהווה כשלעצמה מכשול למתן צו אימוץ, על ידי בן זוגו של האב, לילד שנולד מהולדה זו, אם התנאים החוקיים לאימוץ מתקיימים ואם האימוץ תואם את טובת הילד״). שני תנאים מצטברים אפוא: עמידה בתנאי האימוץ הרגילים (גיל, הסכמות, חוות דעת, יציבות התא המשפחתי), והוכחה כי האימוץ משרת את טובת הילד הקונקרטי — יציבות, המשכיות הקשר, והגנה על חייו הפרטיים והמשפחתיים. עצם הפונדקאות אינו שיקול לחובת המבקשים; הוא אינו ״עבירה״ הפוסלת אותם, אלא נסיבת הרקע שהביאה את הילד לעולם.

לאימוץ המלא יש תוצאה אזרחית מכרעת. סעיף 20 לחוק האזרחי קובע כי « La nationalité de l’enfant qui a fait l’objet d’une adoption plénière est déterminée selon les distinctions établies aux articles 18 et 18-1 , 19-1 , 19-3 et 19-4 ci-dessus. » (״אזרחותו של ילד שהיה נושא לאימוץ מלא נקבעת לפי ההבחנות שבסעיפים 18 ו־18-1, 19-1, 19-3 ו־19-4 לעיל״). כאשר המאמץ הוא בן זוג צרפתי של האב, הילד המאומץ באימוץ מלא נחשב ילדו של צרפתי — ולכן צרפתי בעצמו — מיום היוולדו, מכוח הסעיף הראשון של אותו סעיף 20. האימוץ ניתן על ידי בית המשפט המשפטי לאחר בדיקת התנאים, ובני הזוג נדרשים להוכיח את יציבות הקשר ואת מחויבותם לילד. לאחר מתן צו האימוץ, התעודה המתוקנת נרשמת במרשם, והורה הכוונה הופך להורה מלא לכל דבר: שם משפחה, סמכות הורית (autorité parentale, מכלול הזכויות והחובות של ההורים כלפי ילדם הקטין), ירושה, והזכות להוציא לילד דרכון.

חשוב להבהיר טעות נפוצה: חזקת הורות או חיי משפחה משותפים אינם מחליפים את האימוץ. בפסק הדין מ־2019 דחה בית המשפט העליון ניסיון להסתפק בתעודת מוניטין (acte de notoriété, מסמך שיפוטי המאשר חזקת הורות) כתחליף להכרה מלאה, בין היתר משום שקשר כזה ניתן לערעור לפי סעיף 335 לחוק האזרחי ואינו מעניק ביטחון משפטי מספיק לילד. המסקנה המעשית ברורה: הורה כוונה החי עם הילד שנים, מגדל אותו ומוכר כהורה בעיני כל — בבית הספר, בקופת החולים, במשפחה — עדיין זקוק לצו אימוץ או להכרה שיפוטית פורמלית כדי שמעמדו יהיה שלם ובלתי ניתן לערעור. דחיית ההליך אינה חוסכת זמן; היא משאירה את הילד עם הורה אחד בלבד מול הרשויות, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך במקרה של פרידה, מחלה או פטירה.

B. החלטה זרה והכרה בצרפת: אקזקווטור, תעתוק לשני האבות ודרכון ראשון לילד

בשנים האחרונות נפתח מסלול שני, חשוב במיוחד לזוגות גברים ישראלים־צרפתים הפונים לפונדקאות בקנדה: הכרה ישירה בהחלטה הזרה שקבעה את ההורות. כאשר בית משפט באונטריו או בקולומביה הבריטית נתן צו הקובע כי שני בני הזוג הם אבותיו המשפטיים של הילד, ניתן לבקש בצרפת אקזקווטור (exequatur, צו בית משפט צרפתי המכריז כי החלטה זרה ניתנת לביצוע ולהכרה בצרפת). האקזקווטור אינו ״חותמת גומי״: בית המשפט הצרפתי בודק כי ההחלטה הזרה ניתנה בסמכות, כי זכויות ההגנה נשמרו, וכי תוכנה אינו נוגד באופן בלתי נסבל את סדר הציבור הבינלאומי הצרפתי. הפסיקה העדכנית מראה כי עצם מקורה של ההחלטה בהליך פונדקאות אינו מונע את ההכרה בה, כאשר מדובר בהסדרת מעמדו של ילד חי.

ההתפתחות החדשה ביותר היא פסק הדין של האסיפה הכללית מ־3 ביולי 2026, בערעור מס׳ 24-50.028, שפורסם בביטאון ובדוח בית המשפט — סימן לחשיבות העקרונית שייחס לו בית המשפט. באותו עניין הכיר בית המשפט בצו של בית המשפט העליון של אונטריו משנת 2011, שבו נקבעו שני בני זוג כאבותיו של ילד שנולד מפונדקאות. בית המשפט קבע: « L’exequatur de la décision canadienne ayant été accordé, et celle-ci établissant deux filiations paternelles, elle pourra être transcrite à l’égard des deux pères sur les registres de l’état civil français. » (״משניתן האקזקווטור להחלטה הקנדית, והיא קובעת שתי הורות אבהיות, ניתן יהיה לתעתק אותה כלפי שני האבות במרשמי המדינה האזרחית הצרפתיים״). ובצו האופרטיבי: « est reconnue en tant que telle en France et produit les effets qui lui sont attachés conformément à la loi applicable à chacun de ces effets » ו־« Rappelle que la décision étrangère ainsi exequaturée pourra être transcrite sur les registres de l’état civil français ; » (״מוכרת כמות שהיא בצרפת ומפיקה את התוצאות הנלוות לה בהתאם לדין החל על כל אחת מתוצאות אלה״; ״מזכיר כי ההחלטה הזרה שקיבלה אקזקווטור תוכל להיות מתועתקת במרשמי המדינה האזרחית הצרפתיים״). עבור זוג אבות, זוהי פריצת דרך: בלא הליך אימוץ נפרד, שני האבות נרשמים, והילד מקבל מעמד מלא.

לצד ההישג יש גבול שחשוב להכיר, שנקבע על ידי הלשכה האזרחית הראשונה ב־14 בנובמבר 2024, בערעור מס׳ 23-50.016, בעניין החלטה של בית המשפט העליון של קולומביה הבריטית. בית המשפט אישר את דחיית הבקשה להעניק להחלטה הקנדית את תוצאותיו של אימוץ מלא, בקובעו: « Rejette la demande de Mme [S] tendant à voir juger que le jugement rendu le 1er février 2021 par la Cour suprême de la Province de la Colombie-Britannique (Canada) produira en France les effets d’une adoption plénière, ainsi que celle au titre de l’article 700 du code de procédure civile ; » (״דוחה את בקשת הגב׳ [S] לקבוע כי פסק הדין שניתן ב־1 בפברואר 2021 על ידי בית המשפט העליון של פרובינציית קולומביה הבריטית (קנדה) יפיק בצרפת את תוצאותיו של אימוץ מלא, וכן את הבקשה לפי סעיף 700 לחוק סדר הדין האזרחי״). ההבחנה עדינה אך מעשית: ההורות הזרה מוכרת כהורות ומתועתקת, אך אינה מקבלת אוטומטית את מלוא תוצאות האימוץ המלא הצרפתי — למשל לעניין ניתוק קשרי המוצא או שינוי שם המשפחה, הכפופים לדין החל על כל תוצאה. לכן, גם לאחר אקזקווטור מוצלח, יש לבחון עם עורך דין אילו תוצאות נלוות חלות ואילו דורשות הליך משלים, כגון אימוץ פשוט או בקשה לשינוי שם.

לאחר השלמת התעתוק — בין במסלול האב הביולוגי, בין באימוץ, ובין באקזקווטור — השלב האחרון הוא הדרכון. ילד צרפתי המתגורר בישראל מקבל את דרכונו הראשון בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, בהצגת תעודת הלידה הצרפתית המתועתקת, הוכחת אזרחות ההורה, ונוכחות ההורים או הסכמתם לפי גיל הילד. כאשר שני ההורים רשומים, שניהם חותמים; כאשר רשום הורה אחד בלבד, הוא הפונה, וההורה השני משלים את מעמדו בהמשך. סירוב להנפיק דרכון לילד מתועתק ומוכר הוא נדיר, ובדרך כלל הוא סימן למחלוקת על האזרחות עצמה — ואז חוזרים למסלול תעודת האזרחות והתביעה להכרה באזרחות שתוארו בחלק הראשון. בכל מקרה, אין לצאת את ישראל עם הילד בלא מסמך נסיעה תקף המתאים ליעד: הדרכון הצרפתי משמש לכניסה לצרפת ולאירופה, והדרכון הישראלי — ככל שהילד זכאי לו — ליציאה מישראל ולשיבה אליה לפי דיני הגבולות הישראליים.

מבט כולל על שני המסלולים מראה את ההיגיון של המערכת הצרפתית כיום. המסלול הראשון, התעתוק החלקי לטובת האב הביולוגי, מהיר יחסית ומבוסס על פסיקה יציבה מאז 2019; הוא מבטיח לילד אזרחות, שם ודרכון, אך מותיר את הורה הכוונה בחוץ. המסלול השני, האימוץ או האקזקווטור, משלים את התמונה ומעניק לילד שני הורים מלאים. משפחות נבונות פועלות בשני המסלולים במקביל: תחילה תעתוק ודרכון על בסיס האב הביולוגי, כדי להבטיח את מעמד הילד וניידותו, ובמקביל הכנת תיק האימוץ או האקזקווטור להורה השני, הליך האורך חודשים ארוכים. ההמתנה בין הלידה להכרה המלאה אינה פוגעת באזרחות — הנחשבת קיימת מלידה לפי סעיף 20 — אך היא תקופה שבה יש להיזהר במיוחד: כל עוד רשום הורה אחד בלבד, החלטות רפואיות, נסיעות וירושה תלויות בו בלבד.

סיכום

ילד שנולד בפונדקאות בחו״ל לאב ביולוגי צרפתי הוא אזרח צרפתי מלידתו מכוח סעיף 18 לחוק האזרחי, ותעודת הלידה הזרה שלו ניתנת לתעתוק במרשם בנאנט ככל שהיא מציינת את האב, חרף איסור הפונדקאות שבסעיף 16-7 — כך קבעה האסיפה הכללית של בית המשפט העליון ב־2019, וכך אושר מחדש ב־2026. הורה הכוונה אינו מוכר אוטומטית: עליו לעבור אימוץ על ידי בן או בת הזוג, שאינו נחסם בשל עצם הפונדקאות כאשר התנאים מתקיימים וטובת הילד דורשת זאת, או לבקש אקזקווטור להחלטה זרה, המאפשר מאז יולי 2026 תעתוק כלפי שני אבות, בלא תוצאות אימוץ מלא אוטומטיות. סירוב מנהלי או התנגדות הפרקליטות אינם סוף הדרך: תעודת אזרחות, תביעה להכרה באזרחות לפני בית המשפט המשפטי, וערעור על הסירוב הם כלים מוכחים. הכלל המעשי החשוב ביותר הוא תיעוד: לשמור כל מסמך רפואי ומשפטי מן ההליך הזר, לפעול בשני המסלולים במקביל, ולהשלים את מעמדו של ההורה השני בלא דיחוי — כדי שלילד יהיו, מול צרפת, שני הורים, שם, אזרחות ודרכון.

📄 חוזר רשמי