ילד שנולד בישראל מהליך של הפריה חוץ־גופית או הזרעה עם תרומת זרע או תרומת ביצית, כשאחד ההורים הוא אזרח צרפת, מעורר שאלה שחוזרת שוב ושוב אצל משפחות ישראליות־צרפתיות: האם הילד אזרח צרפת, איך רושמים אותו במסמכי המדינה הצרפתית, ומה עושים כשהקונסוליה או בית המשפט מסרבים. התשובה הצרפתית מפצלת את הנושא לשני מישורים שונים: המישור של ההורות, כלומר מי נחשב משפטית אביו או אמו של הילד, והמישור של האזרחות, כלומר האם הילד רכש אזרחות צרפתית מכוח ההורה הצרפתי. שני המישורים קשורים זה בזה, כי בלי הורות רשומה כדין אין אזרחות מכוח הורה, אבל כל אחד מהם נשלט בידי כללים משלו. המאמר הזה מסביר את הכללים האלה בשפה פשוטה, עם המקורות הרשמיים המדויקים, ועם הפסיקה העדכנית של בית המשפט העליון הצרפתי, כדי שכל משפחה תדע אילו מסמכים להכין, היכן להגיש אותם, ומה לעשות במקרה של סירוב.
I. הפריה עם תרומה בישראל: ההורות נרשמת בצרפת והאזרחות עוברת לילד
A. תרומת זרע או ביצית: אין קשר משפטי בין התורם לילד, וההסכמה המוקדמת קובעת את ההורות
המשפט הצרפתי מכיר זה שנים רבות בהליכי סיוע רפואי להולדה, assistance médicale à la procréation, שבהם נעשה שימוש בתרומה של גמטות, כלומר תרומת זרע או תרומת ביצית, מצד אדם שלישי, tiers donneur. הכלל הראשון שצריך להכיר הוא חד וברור, והוא קבוע בסעיף 342-9 לחוק האזרחי הצרפתי, Code civil: « En cas d’assistance médicale à la procréation nécessitant l’intervention d’un tiers donneur, aucun lien de filiation ne peut être établi entre l’auteur du don et l’enfant issu de l’assistance médicale à la procréation. » (במקרה של סיוע רפואי להולדה הדורש התערבות של תורם שלישי, לא ניתן לקבוע שום קשר הורות בין נותן התרומה לבין הילד שנולד מההליך). המשמעות המעשית פשוטה: התורם אינו אב ואינו אם, הוא אינו חייב במזונות, והילד אינו יורש אותו. אותה הוראה מוסיפה כי לא ניתן להגיש נגד התורם תביעת אחריות כלשהי.
הכלל השני נוגע לבני הזוג שהחליטו להביא ילד לעולם בדרך הזאת. החוק דורש מהם לתת מראש את הסכמתם בפני נוטריון, notaire, שהוא עורך דין ציבורי צרפתי המוסמך לערוך מסמכים רשמיים. סעיף 342-10 לחוק האזרחי קובע: « Les couples ou la femme non mariée qui, pour procréer, recourent à une assistance médicale nécessitant l’intervention d’un tiers donneur doivent donner préalablement leur consentement à un notaire, qui les informe des conséquences de leur acte au regard de la filiation » (זוגות או אישה לא נשואה שבוחרים להוליד באמצעות סיוע רפואי הדורש תורם שלישי חייבים לתת מראש את הסכמתם בפני נוטריון, שמסביר להם את ההשלכות של מעשם על ההורות). הנוטריון מסביר לבני הזוג גם באילו תנאים יוכל הילד, בהגיעו לבגרות, לקבל מידע על התורם. ההסכמה הזאת חוסמת, ככלל, כל תביעה מאוחרת לקבוע או לערער את ההורות, « Le consentement donné à une assistance médicale à la procréation interdit toute action aux fins d’établissement ou de contestation de la filiation, à moins qu’il ne soit soutenu que l’enfant n’est pas issu de l’assistance médicale à la procréation ou que le consentement a été privé d’effet. » (ההסכמה שניתנה לסיוע רפואי להולדה אוסרת כל תביעה לקביעת ההורות או לערעורה, אלא אם נטען שהילד אינו פרי ההליך או שההסכמה איבדה את תוקפה). ההסכמה מאבדת את תוקפה במקרים שהחוק מונה במפורש, ובהם מוות, הגשת תביעת גירושין, חתימה על הסכם גירושין בהסכמה הדדית, הפסקת החיים המשותפים לפני ההזרעה או השתלת העובר, או חזרה בכתב מההסכמה לפני ביצוע ההליך.
לגבי האם היולדת, הכלל קלאסי ופשוט: סעיף 311-25 לחוק האזרחי קובע כי « La filiation est établie, à l’égard de la mère, par la désignation de celle-ci dans l’acte de naissance de l’enfant. » (ההורות כלפי האם נקבעת באמצעות ציון שמה בתעודת הלידה של הילד). כלומר האישה שילדה היא האם המשפטית, וציון שמה בתעודת הלידה הישראלית מספיק כדי לקבוע את אמהותה גם בעיני המשפט הצרפתי, בכפוף לכללי התעתוק שיוסברו בהמשך. החוק מגדיר בצורה כללית את הדרכים שבהן נקבעת הורות בסעיף 310-1: « La filiation est légalement établie, dans les conditions prévues au chapitre II du présent titre, par l’effet de la loi, par la reconnaissance volontaire ou par la possession d’état constatée par un acte de notoriété » (ההורות נקבעת כדין, בתנאים הקבועים בפרק השני, מכוח החוק, בהכרה מרצון, או בהחזקת מעמד, possession d’état, המתועדת בתעודת מוניטין, acte de notoriété).
חשוב להבחין בין מצב זה לבין מצב שונה לחלוטין שהמשפט הצרפתי אוסר: פונדקאות, gestation pour autrui. סעיף 16-7 לחוק האזרחי קובע כי « Toute convention portant sur la procréation ou la gestation pour le compte d’autrui est nulle. » (כל הסכם שעניינו הולדה או הריון עבור אדם אחר בטל). תרומת זרע או ביצית אינה פונדקאות: בתרומה האם המיועדת היא היולדת עצמה, ולכן האיסור הזה אינו חל. ההבחנה הזאת מכרעת, כי בעוד שילדים שנולדו בפונדקאות בחו״ל נאלצו לעבור מאבקים משפטיים ארוכים עד שהוכרה הורותם, ילדים שנולדו מתרומה אינם נתקלים במכשול של תקנת הציבור, ordre public, ורישומם פשוט יותר. מי שרוצה להבין את ההבדל לעומק יכול לקרוא את המדריך הכללי על ילדים שנולדו בפונדקאות בחו״ל ורישומם בצרפת: ילד שנולד בפונדקאות בחו״ל: רישום, אזרחות ואימוץ.
בשנת 2021 פתח המחוקק הצרפתי את הסיוע הרפואי להולדה גם לזוגות נשים ולנשים לא נשואות, בחוק הביואתיקה מיום 2 באוגוסט 2021, loi relative à la bioéthique. בית המשפט העליון הסביר ב־2024 את תכלית הרפורמה: « de manière à leur assurer une filiation sécurisée ayant les mêmes effets et ouvrant les mêmes droits que la filiation fondée sur la vraisemblance biologique et la filiation adoptive. » (באופן שיבטיח להם הורות בטוחה, בעלת אותן השלכות ופותחת אותן זכויות כמו הורות המבוססת על סבירות ביולוגית וכמו הורות מאמצת). באותה החלטה דחה בית המשפט שאלה חוקתית שהוגשה נגד ההסדר החדש וקבע כי אין מקום להפנותה לבית המשפט לחוקה: « DIT N’Y AVOIR LIEU DE RENVOYER au Conseil constitutionnel la question prioritaire de constitutionnalité ; » (קובע כי אין מקום להפנות לבית המשפט לחוקה את השאלה החוקתית שהועלתה). עבור זוגות נשים, ההורות של האם שאינה יולדת נקבעת בהכרה משותפת, reconnaissance conjointe, הנמסרת בעת איסוף ההסכמה אצל הנוטריון, ובחירת שם המשפחה של הילד מוסדרת בסעיף 342-12 ובסעיף 311-21, הקובע בין היתר: choix du nom de famille de l’enfant par les parents, כלומר בחירת שם המשפחה של הילד בידי ההורים, בהצהרה משותפת בפני פקיד מרשם האוכלוסין, officier de l’état civil.
B. אזרחות מכוח הורה ורישום התעודה הישראלית: שני הצעדים שמעניקים לילד דרכון צרפתי
לאחר שההורות ברורה, מגיע הצעד של האזרחות. הכלל הבסיסי של אזרחות מכוח דם, droit du sang, קבוע בסעיף 18 לחוק האזרחי: « Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français. » (צרפתי הוא ילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). די בכך שאחד ההורים, האב או האם, היה אזרח צרפת ביום לידת הילד, כדי שהילד יהיה צרפתי מלידה. החוק מוסיף כי ילד שהוא צרפתי מכוח הוראות אלה נחשב צרפתי מיום לידתו, גם אם התנאים התבררו רק מאוחר יותר. סעיף 20 קובע: « L’enfant qui est français en vertu des dispositions du présent chapitre est réputé avoir été français dès sa naissance, même si l’existence des conditions requises par la loi pour l’attribution de la nationalité française n’est établie que postérieurement. » (ילד שהוא צרפתי מכוח הוראות פרק זה נחשב צרפתי מיום לידתו, גם אם קיום התנאים הנדרשים בחוק להענקת האזרחות הצרפתית הוכח רק מאוחר יותר). לכן איחור ברישום אינו שולל את האזרחות עצמה, אבל הוא מקשה מאוד על הוכחתה מול הרשויות.
ההוכחה עוברת דרך המסמך הישראלי. סעיף 47 לחוק האזרחי קובע את מעמדן של תעודות מרשם אוכלוסין זרות: « Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité. » (כל מסמך מרשם אוכלוסין של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה ונכתב בצורות הנהוגות באותה מדינה נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או פרטים העולים מהמסמך עצמו מוכיחים, לאחר כל הבדיקות הנדרשות, שהמסמך אינו תקין, מזויף, או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). תעודת לידה ישראלית תקינה, הכוללת את שמות שני ההורים, נהנית אפוא מחזקת אמינות, והרשות הצרפתית אינה רשאית לדחותה בלי נימוק מבוסס על ראיה הפוכה.
כדי שהמסמך הישראלי ייכנס למרשם הצרפתי, יש לבצע תעתוק, transcription, של תעודת הלידה המקומית למרשם המרכזי בנאנט, service central d’état civil de Nantes, או הצהרת לידה בקונסוליה. הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב מסבירה באתר הרשמי שלה כי יש להצהיר על לידת הילד בשירות הקונסולרי בתוך 30 ימים קלנדריים מהלידה, וכי מעבר למועד זה לא ניתן עוד להצהיר אלא לבקש תעתוק של התעודה המקומית, שאותו שולחים בדואר לשירות מרשם האוכלוסין של הקונסוליה: עמוד הלידה של הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב. אותו עמוד מבהיר כי אם ההורים נשואים די בנוכחות הורה אחד, ואילו אם אינם נשואים נדרשת הכרה של האב, reconnaissance, ואם האב לא הכיר בילד לפני הלידה עליו להיות נוכח בעת ההצהרה כדי ששמו יופיע בתעודה. הכלל הזה חשוב במיוחד למשפחות שבהן ההורות של האב נקבעה בהכרה מרצון בישראל: בלי הכרה רשומה, שמו לא יופיע, ובלי שם האב בתעודה לא ניתן לטעון לאזרחות מכוחו.
הפסיקה הגדולה של השנים האחרונות חיזקה את הגישה הזאת. בהרכב המורחב, assemblée plénière, קבע בית המשפט העליון ביום 4 באוקטובר 2019, בערעור מס’ 10-19.053, כי לא ניתן לבטל את תעתוק תעודות הלידה הזרות כשאין דרך אחרת להכיר בהורות בלי לפגוע פגיעה בלתי מידתית בחיי הילד הפרטיים: « la transcription sur les registres de l’état civil de Nantes des actes de naissance établis à l’étranger de E… et J… D… ne saurait être annulée. » (תעתוק תעודות הלידה שנערכו בחו״ל של הילדות למרשם האוכלוסין בנאנט אינו ניתן לביטול). אמנם אותו פסק דין עסק בפונדקאות, שהיא המקרה הקשה ביותר, אבל המסר רחב יותר: כשהמסמך הזר תקין והקשר המשפחתי ממשי, התעתוק עומד. חודשים אחדים אחר כך, ביום 18 בדצמבר 2019, בערעור מס’ 18-12.327, הבהיר החדר האזרחי הראשון, première chambre civile, את העיקרון שחל גם על המקרה הקל יותר של תרומה: « la circonstance que la naissance d’un enfant à l’étranger ait pour origine une convention de gestation pour autrui, prohibée par les articles 16-7 et 16-9 du code civil, ne peut, à elle seule, sans porter une atteinte disproportionnée au droit au respect de la vie privée de l’enfant, faire obstacle à la transcription de l’acte de naissance établi par les autorités de l’Etat étranger, en ce qui concerne le père biologique de l’enfant » (העובדה שלידת ילד בחו״ל מקורה בהסכם פונדקאות, האסור לפי סעיפים 16-7 ו־16-9 לחוק האזרחי, אינה יכולה כשלעצמה, בלי לפגוע פגיעה בלתי מידתית בזכות הילד לכבוד לחייו הפרטיים, להוות מכשול לתעתוק תעודת הלידה שערכו רשויות המדינה הזרה, בכל הנוגע לאב הביולוגי של הילד). אם כך הדין אפילו בפונדקאות האסורה, מקל וחומר בלידת תרומה שאין בה שום איסור: התעתוק של האב או האם מהתעודה הישראלית אינו יכול להידחות רק בגלל אופן ההתעברות.
II. הדרך המעשית מול הקונסוליה ובית המשפט: מסמכים, סירובים וערעורים
A. הצהרה בקונסוליה או תעתוק בדואר: מה מגישים, מתי, ואילו טעויות נפוצות מעכבות דרכון
הצעד הראשון הוא רישום הלידה. כאמור, הקונסוליה בתל אביב מאפשרת הצהרת לידה בתוך 30 ימים, ולאחר מכן תעתוק בדואר של התעודה הישראלית: עמוד הלידה של הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב. התיק צריך לכלול את תעודת הלידה הישראלית המלאה, תעודות הזהות של ההורים, הוכחת האזרחות הצרפתית של ההורה הצרפתי, ובמקרה הצורך את מסמך ההכרה באבהות או את מסמך ההסכמה לתרומה. טעות נפוצה ראשונה היא הגשת תמצית רישום מקוצרת במקום תעודה מלאה הכוללת את שמות ההורים: בלי שמות ההורים אי אפשר לקשר את הילד להורה הצרפתי. טעות שנייה היא היעדר הכרה רשומה של האב כשההורים אינם נשואים: כאמור, הקונסוליה דורשת במפורש את נוכחות האב או הכרה מוקדמת. טעות שלישית היא סתירה בין שמות ההורים כפי שהם מופיעים בתעודה הישראלית לבין שמותיהם בדרכונים הצרפתיים, למשל בגלל תעתיק שונה מעברית או שינוי שם לאחר נישואין: כל סתירה כזאת מעוררת בדיקה, ולכן יש לצרף מסמכים המגשרים על הפער, כמו תעודת נישואין או תעודת שינוי שם.
לאחר התעתוק מקבל הילד תעודת לידה צרפתית, ומכאן נפתחת הדרך לבקשת מסמכי זהות: דרכון ביומטרי, passeport biométrique, ותעודת זהות, carte nationale d’identité. הבקשה מוגשת בקונסוליה בתור שנקבע מראש, והילד חייב להיות נוכח. כשהתיק תקין, ההליך שגרתי. הקשיים מתחילים כשהפקיד סבור שההורות אינה מבוססת, למשל כשהתעודה הישראלית אינה מזכירה את ההורה הצרפתי, או כשהוא דורש תעודת אזרחות צרפתית, certificat de nationalité française, כתנאי למסירת הדרכון. תעודת האזרחות היא מסמך המונפק בידי מנהל שירות מרשם האזרחות, greffier, של בית המשפט, והיא מהווה ראיה רשמית לאזרחות. פרטי ההליך מוסברים באתר הרשמי של המינהל הצרפתי: תעודת אזרחות צרפתית באתר service-public.fr. למדריך מפורט על התעודה עצמה, המיועד לקוראים ישראליים, ניתן לקרוא: תעודת זהות צרפתית לישראלים, ולמדריך על סירובי תעודת אזרחות וערעור: סירוב תעודת אזרחות צרפתית וערעור לבית המשפט.
בשלב הזה כדאי להבין את כללי ההוכחה. סעיף 30 לחוק האזרחי קובע כי « La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. » (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק). כלומר המשפחה היא שצריכה להוכיח את אזרחות ההורה ואת ההורות החוקית, באמצעות מסמכי מרשם אמינים כמשמעות סעיף 47. החריג היחיד: מי שמחזיק בתעודת אזרחות שניתנה כדין מעביר את הנטל לצד החולק, שכן אותו סעיף מוסיף כי הנטל מוטל על החולק על צרפתיותו של מי שמחזיק בתעודה כזאת. לכן קבלת התעודה היא יעד אסטרטגי: היא הופכת את נטל ההוכחה.
נקודה נוספת שחוזרת בתיקי תרומה היא ערעור האבהות או האמהות. החוק מאפשר לערער, אבל בתנאים צרים. סעיף 332 קובע: « La paternité peut être contestée en rapportant la preuve que le mari ou l’auteur de la reconnaissance n’est pas le père. » (ניתן לערער את האבהות בהבאת ראיה שהבעל או נותן ההכרה אינו האב). אולם כשהילד נולד מתרומה בהסכמה, ההסכמה שניתנה בפני הנוטריון חוסמת תביעות כאלה, כפי שנאמר בסעיף 342-10. הפרשנות הזאת מגינה על יציבות המשפחה: בן זוג שהסכים לתרומה אינו יכול כעבור שנים לטעון שאינו האב כדי להתחמק ממזונות או כדי לשלול מהילד את אזרחותו.
B. סירוב תעודת אזרחות או סירוב תעתוק: איך מערערים, מה מוכיחים, ומה אומרת הפסיקה העדכנית
כאשר מנהל מרשם האזרחות מסרב לתת תעודת אזרחות, או כאשר התובע בנאנט מסרב לתעתק את התעודה הישראלית, הדרך היא תביעה לבית המשפט המשפטי, tribunal judiciaire, של פריז, שהוא הערכאה המוסמכת בענייני אזרחות. פסק דין טרי מיום 7 במאי 2026, בתיק מס’ 23/13618, ממחיש את אופן הניתוח של בית המשפט: פסק הדין של בית המשפט בפריז מיום 7 במאי 2026. באותו תיק דרשו הורים, כנציגים החוקיים של ילד קטין שנולד בחו״ל, את מתן התעודה. בית המשפט בדק שלושה דברים בסדר קבוע: אזרחות ההורה, הורות חוקית כלפיו, ואמינות מסמכי המרשם. הוא קבע כי על התובעים « la nationalité française du parent duquel l’enfant mineur la tiendrait » (את אזרחותו הצרפתית של ההורה שממנו הילד הקטין עשוי לרשת, להוכיח), וכן « au moyen d’actes d’état civil probants au sens de l’article 47 du code civil » (באמצעות מסמכי מרשם אוכלוסין קבילים כמשמעות סעיף 47 לחוק האזרחי), והזכיר את הכלל החמור: « nul ne peut revendiquer à quelque titre que ce soit, la nationalité française, s’il ne dispose pas d’un état civil fiable et certain. » (איש אינו יכול לתבוע לעצמו, בשום עילה, את האזרחות הצרפתית, אם אין לו מרשם אוכלוסין אמין וודאי). באותו תיק, לאחר בדיקת המסמכים, מצא בית המשפט כי הוכח מרשם אמין וודאי הן לילד הן לאב, וכי קיים קשר הורות שנקבע כדין, דבר שלא היה שנוי במחלוקת מצד התביעה. המסר למשפחות ברור: התיק נבנה מלמטה, מסמך אחר מסמך, וכל חוליה חסרה, אזרחות ההורה, ההורות, או אמינות המסמך, עלולה להביא לסירוב.
לפני הדיון לגופו בודק בית המשפט את תקינות ההליך. בכל תביעה שבה מתעוררת שאלה של אזרחות, יש להפקיד עותק של כתב התביעה במשרד המשפטים, ministère de la justice, שמנפיק אישור קבלה, récépissé. פסק הדין מפריז מצטט את הכלל: « Aux termes de l’article 1040 du code de procédure civile, dans toutes les instances où s’élève à titre principal ou incident une contestation sur la nationalité, une copie de la requête est déposée au ministère de la justice qui en délivre récépissé. » (לפי סעיף 1040 לסדר הדין האזרחי, בכל הליך שבו מתעוררת, כעניין ראשי או אגבי, מחלוקת על אזרחות, מופקד עותק של הבקשה במשרד המשפטים, שמנפיק על כך אישור קבלה). באותו תיק אישר בית המשפט כי האישור הונפק ביום 8 בינואר 2024, ולכן ההליך תקין. זוהי דרישת סף פרוצדורלית: תביעה שהוגשה בלי להפקיד את העותק במשרד המשפטים עלולה להיתקל בטענת פסלות, ולכן חשוב לבצע את ההפקדה מיד עם הגשת התביעה ולשמור את האישור בתיק. ההליך כולו מתנהל בפריז, ביחידת האזרחות של בית המשפט, והדיון מתקיים בנוכחות נציג התביעה, ministère public, שמגיש את עמדתו בכתב לפני הדיון.
אותו פסק דין מזכיר גם את מנגנון החזקה, possession d’état de Français, שבו עוסק סעיף 30-2: כשאזרחות יכולה לנבוע רק מהורות, היא נחשבת מוכחת, כל עוד לא הוכח ההפך, אם הנוגע בדבר וההורה שיכול היה להעביר לו אותה נהנו בקביעות מחזקת צרפתיות. זוהי דרך הוכחה משלימה, שימושית כשהמסמכים העתיקים חסרים, למשל אצל נכדים של צרפתים שהיגרו לישראל לפני עשרות שנים. אבל היא אינה תחליף למסמכי מרשם אמינים של הילד עצמו, ובית המשפט בודק אותה בקפדנות.
ומה קורה כשהתביעה טוענת שהתעודה הישראלית אינה משקפת את המציאות הביולוגית, למשל כי היא מציינת כהורה אדם שאינו התורם הגנטי? כאן נכנסת ההגנה של סעיף 342-9: החוק עצמו קובע שאין קשר בין התורם לילד, ולכן העובדה שההורה הרשום אינו התורם הגנטי אינה פגם אלא תוצאה מכוונת של החוק. אין לדרוש בדיקת רקמות, expertise biologique, כדי לאשש הורות מתרומה בהסכמה, וההסכמה הנוטריונית חוסמת את הערעור. טענה כזאת של התביעה צפויה להידחות, בכפוף כמובן לנסיבות כל תיק.
לבסוף, יש לזכור את ההבדל בין תביעת תעתוק לבין תביעת הורות. בית המשפט העליון הבהיר כי בקשת תעתוק של תעודה זרה אינה תביעת הורות: התעתוק רק מעתיק למרשם הצרפתי את מה שרשויות המדינה הזרה קבעו, ובית המשפט בודק את תקינות המסמך ולא את צדקת ההורות מחדש. לכן, כשהתעודה הישראלית תקינה וכוללת את ההורה הצרפתי, הסיכוי שהתעתוק יאושר גבוה, והאזרחות מכוח סעיף 18 נגזרת ממנו במישרין. כשהתעודה חסרה או פגומה, יש לתקן קודם את המסמך הישראלי, ורק אחר כך לפנות לרשויות הצרפתיות. הסדר הנכון הוא תמיד: מסמך ישראלי שלם, תעתוק או הצהרה, תעודת אזרחות, ודרכון.
סיכום
ילד שנולד בישראל מתרומת זרע או ביצית להורה צרפתי הוא צרפתי מלידה מכוח סעיף 18 לחוק האזרחי, ובלבד שההורות כלפי ההורה הצרפתי נקבעה כדין ונרשמה במסמך אמין. התורם אינו הורה, ההסכמה בפני הנוטריון מייצבת את ההורות, התעודה הישראלית נהנית מחזקת אמינות מכוח סעיף 47, והתעתוק בנאנט או ההצהרה בקונסוליה בתל אביב פותחים את הדרך לתעודת האזרחות ולדרכון. הפסיקה העדכנית, מההרכב המורחב של 2019 ועד בית המשפט בפריז ב־2026, מאשרת את הכיוון הזה שוב ושוב: מסמכים תקינים וקשר משפחתי ממשי מובילים להכרה. משפחה שמכינה תיק שלם, תעודת לידה מלאה, הוכחת אזרחות ההורה, הכרה רשומה כשצריך, והסכמה מתועדת, חוסכת לעצמה חודשים של התכתבות וסירובים. וכשהסירוב מגיע בכל זאת, הדרך היא בית המשפט בפריז, עם אותם מסמכים מסודרים, ובטענה פשוטה אחת: החוק בצד הילד.