משרד Kohen Avocats · פריז 16
גירושין בישראל ורישום בצרפת: תעתיק פסק דין רבני בנאנט, ספר משפחה ודרכון (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

גירושין בישראל ורישום בצרפת: תעתיק פסק דין רבני בנאנט, ספר משפחה ודרכון (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

בני זוג שנישאו בישראל ומתגרשים בישראל מגלים לעתים קרובות שהסיפור אינו מסתיים בבית הדין הרבני. כאשר לאחד מהם יש אזרחות צרפתית, או כאשר הנישואין נרשמו במרשם האזרחי הצרפתי, הגירושין הישראליים צריכים לעבור דרך נוספת: הכרה בצרפת ורישום בעיר נאנט, שם יושב השירות המרכזי למרשם אזרחי. בלי רישום כזה, האדם נותר רשום כנשוי במסמכים הצרפתיים, גם אם בישראל הוא כבר גרוש על פי דין. המצב הזה משפיע על הוצאת דרכון צרפתי חדש, על רישום נישואין חדשים, על ענייני ירושה ועל כל מסמך שבו מצב המשפחה רלוונטי. המאמר הזה מסביר, בשפה פשוטה, איך צרפת מתייחסת לפסק דין של בית דין רבני ולגט, מה ההבדל בין הכרת הגירושין לבין מתן תוקף אכיפה להם, אילו מסמכים צריך להכין, לאן שולחים אותם, ומה עושים כאשר השירות בנאנט מסרב לרשום. כל הכללים המשפטיים המובאים כאן נבדקו מול הטקסטים הרשמיים, והציטוטים מובאים כלשונם עם תרגום לעברית בסוגריים.

I. האם צרפת מכירה בגירושין שנעשו בישראל: פסק דין רבני, גט ותעודת גירושין

A. איזה מסמך ישראלי צרפת בוחנת: פסק הדין של בית הדין הרבני ולא הגט לבדו

בישראל, יהודים מתגרשים בבית הדין הרבני, שהוא בית דין דתי הפועל מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים. ההליך מסתיים בסידור גט, שהוא מסמך הגירושין הדתי, ובמתן פסק דין או אישור על הגירושין. צרפת אינה מכירה באופן אוטומטי בכל מסמך דתי כשלעצמו. מה שמעניין את הרשות הצרפתית הוא המסמך בעל האופי השיפוטי: פסק הדין של בית הדין הרבני, ולצדו תעודת הגירושין הרשמית של משרד הפנים הישראלי. הגט לבדו, כמסמך דתי, אינו מהווה החלטה שיפוטית שניתן לתת לה תוקף בצרפת. לכן הצעד הראשון של כל ישראלי שמבקש לרשום את גירושיו בצרפת הוא להצטייד בפסק הדין המלא של בית הדין הרבני, מתורגם ומאומת, ולא להסתפק בתעודת הגט או בתמצית רישום. הכלל הבסיסי שלפיו צרפת בוחנת מסמכי מרשם זרים קבוע בסעיף 47 לחוק האזרחי הצרפתי, הקובע כי “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité.” (כל מסמך מרשם אזרחי של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה ונכתב לפי הצורות הנהוגות באותה מדינה נאמן, אלא אם כן מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מן המסמך עצמו מוכיחים, לאחר כל הבדיקות הנדרשות, שהמסמך אינו תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). המשמעות המעשית פשוטה: תעודת גירושין ישראלית רשמית, שהוצאה לפי הצורות הנהוגות בישראל, נהנית מחזקת אמינות בצרפת, אבל הרשות הצרפתית רשאית לבדוק אותה ולדחות אותה אם מתגלה אי תקינות, זיוף או אי התאמה למציאות. לכן חשוב שהמסמכים יהיו שלמים, עקביים ומגובים בתרגום נאמן. סתירה בין השמות כפי שהם מופיעים בדרכון הצרפתי לבין השמות בתעודה הישראלית, תאריך שגוי, או תרגום חסר, כל אלה עלולים לעורר בדיקה מעמיקה ולעכב את הרישום. ההכנה הנכונה היא להשוות מראש בין כל המסמכים: פסק הדין הרבני, תעודת הגירושין של משרד הפנים, הדרכון הצרפתי, תעודת הנישואין ותעודת הלידה. כל אי התאמה, ולו קטנה באיות שם משפחה, צריכה להיות מוסברת במסמך משלים, למשל תצהיר או אישור של משרד הפנים על זהות השמות. בנוסף, כאשר הנישואין עצמם נרשמו בצרפת, מומלץ לקרוא את המאמר העוסק ברישום נישואין ישראליים בנאנט ועדכון ספר המשפחה, כדי להבין את שרשרת הרישום המלאה: קודם נישואין, אחר כך גירושין, וכל שלב נשען על קודמו. מי שהנישואין שלו מעולם לא נרשמו בצרפת ימצא לכך התייחסות נפרדת בהמשך המאמר, בחלק העוסק ברישום עצמו. הנקודה המרכזית של פרק זה היא שהגט הוא תנאי דתי לגירושין בישראל, אבל מול צרפת מדברים בשפה של החלטות שיפוטיות ומסמכי מרשם רשמיים. פסק הדין של בית הדין הרבני הוא המסמך השיפוטי, תעודת הגירושין של משרד הפנים היא מסמך המרשם, ושניהם יחד מהווים את התיק שהרשות הצרפתית בוחנת. מי שמגיע עם תיק חלקי, למשל עם גט בלבד או עם תרגום לא מאומת, מאבד זמן יקר בסבבי השלמות. ההשקעה בהכנת תיק שלם כבר בשלב הראשון היא ההשקעה המשתלמת ביותר בהליך הזה. יש להוסיף כי צרפת מבחינה בין שני מישורים: המישור של מצב האישות עצמו, כלומר השאלה האם האדם גרוש או נשוי, והמישור של ההשלכות הכספיות וההוריות של הגירושין, כגון מזונות, משמורת וחלוקת רכוש. ההבחנה הזו קריטית, כי הכללים החלים על כל מישור שונים. המישור הראשון, מצב האישות, מוכר בצרפת ללא צורך בהליך אשרור מיוחד, בתנאים שיפורטו בסעיף הבא. המישור השני, ההשלכות הכספיות, דורש לעתים הליך של מתן תוקף אכיפה, שיוסבר בחלק השני של המאמר. עורך דין המלווה ישראלים בצרפת פוגש שוב ושוב את הטעות של ערבוב שני המישורים: לקוח שהשיג רישום של הגירושין במרשם סבור בטעות שגם פסק המזונות הישראלי אכיף אוטומטית בצרפת, או להפך, לקוח שנאמר לו שצריך אשרור מסיק בטעות שגם מצב האישות שלו אינו מוכר. ההבחנה הברורה בין שני המישורים חוסכת טעויות יקרות ומכוונת כל בקשה לערוץ הנכון.

B. מתי הגירושין הזרים תקפים בצרפת בלי אשרור: שלושת התנאים שהשופט הצרפתי בודק

העיקרון הגדול של המשפט הבינלאומי הפרטי הצרפתי הוא שהחלטות בענייני מצב אישי, וגירושין בכלל זה, אינן זקוקות להליך אשרור כדי להיות מוכרות בצרפת. אשרור, בצרפתית exequatur (אשרור שיפוטי של החלטה זרה לצורך אכיפה), נדרש רק כאשר מבקשים לאכוף את ההחלטה הזרה בכוח, למשל לעקל נכסים בצרפת על פי פסק מזונות ישראלי. עצם השאלה האם האדם גרוש מוכרת בצרפת מכוח עצמה, כל עוד ההחלטה הזרה עומדת בשלושה תנאים שפיתחה הפסיקה. התנאים האלה הוזכרו במפורש בפסק דין של בית המשפט המחוזי של פריז, שקבע כי “Pour que soit accordé l’exequatur hors de toute convention internationale, le juge français doit s’assurer que trois conditions sont remplies, à savoir la compétence indirecte du juge étranger, fondée sur le rattachement du litige au juge saisi, la conformité à l’ordre public international de fond et de procédure, et l’absence de fraude à la loi.” (כדי לאשר אשרור מחוץ לכל אמנה בינלאומית, השופט הצרפתי חייב לוודא ששלושה תנאים מתקיימים: סמכות עקיפה של השופט הזר המבוססת על זיקת הסכסוך לשופט שדן בו, התאמה לסדר הציבורי הבינלאומי המהותי והדיוני, והיעדר הונאת חוק). אף שהציטוט עוסק באשרור, שלושת התנאים האלה הם אותם תנאים שבהם נבחנת גם ההכרה במצב האישות עצמו. התנאי הראשון הוא סמכות עקיפה: לבית הדין שנתן את ההחלטה הייתה זיקה אמיתית לסכסוך. בגירושין ישראליים של בני זוג שגרו בישראל ונישאו בישראל, התנאי הזה מתקיים באופן טבעי, כי בתי הדין הרבניים הם הערכאה המוסמכת בישראל לענייני נישואין וגירושין של יהודים. קושי עלול להתעורר כאשר בני הזוג גרו בצרפת ונסעו לישראל כדי להתגרש שם מסיבות טקטיות, למשל כדי לחמוק מדיני חלוקת הרכוש הצרפתיים. במקרה כזה עלול השופט הצרפתי לבחון האם הזיקה לערכאה הישראלית הייתה מלאכותית. התנאי השני הוא התאמה לסדר הציבורי הבינלאומי, כלומר שההחלטה אינה סותרת עקרונות יסוד של המשפט הצרפתי ושזכויות ההגנה נשמרו. בית המשפט המחוזי של פריז ציין באותו פסק דין כי כאשר הצדדים היו מיוצגים כל אחד בעורך דין משלו והדיון היה במעמד שני הצדדים, ההחלטה תואמת את הסדר הציבורי הדיוני. בהקשר הישראלי, גירושין שנעשו בהסכמה, בנוכחות שני הצדדים ובייצוג משפטי, עוברים בדרך כלל את המשוכה הזו ללא קושי. לעומת זאת, גירושין שנעשו במעמד צד אחד בלבד, בלי שהצד השני זומן כראוי או בלי שניתנה לו אפשרות להתגונן, עלולים להידחות מטעמי סדר ציבורי דיוני. התנאי השלישי הוא היעדר הונאת חוק, כלומר שהצדדים לא תמרנו באופן מלאכותי את כללי הסמכות כדי לחמוק מהדין שבאמת חל עליהם. באותו פסק דין נקבע כי “En l’absence de manipulation d’un critère de rattachement, aucune fraude à la loi n’est caractérisée.” (בהיעדר מניפולציה של קריטריון זיקה, לא מתקיימת הונאת חוק). בית המשפט העליון הצרפתי, בהרכבו האזרחי הראשון, חידד את הגדרת הונאת החוק בהקשר של אשרור בקבעו כי “1°/ que la fraude à la loi opposée à une demande d’exequatur d’une décision étrangère suppose que les parties aient volontairement modifié le rapport de droit dans le seul but de se soustraire à la loi normalement applicable” (הונאת החוק הנטענת נגד בקשת אשרור של החלטה זרה מניחה שהצדדים שינו מרצונם את היחס המשפטי במטרה היחידה לחמוק מהדין שבדרך כלל חל). התרגום לעברית בסוגריים מראה את הרף הגבוה: לא כל בחירה של ערכאה נוחה היא הונאה, אלא רק שינוי מכוון ומלאכותי של הזיקה במטרה היחידה לחמוק מהדין. לישראלי המתגרש בישראל כשהוא גר בישראל, אין כלל חשש בהקשר הזה. החשש מתעורר רק במצבי גבול, למשל כאשר שני בני זוג צרפתים הגרים בפריז טסים לישראל כדי להתגרש בבית דין רבני בלי כל קשר לישראל. מעבר לשלושת התנאים, חשוב להבין את מעמדם של נישואין אזרחיים שנערכו בקונסוליה הצרפתית. החוק האזרחי הצרפתי קובע בסעיף 48 כי “Tout acte de l’état civil des Français en pays étranger sera valable s’il a été reçu, conformément aux lois françaises, par les agents diplomatiques ou consulaires.” (כל מסמך מרשם אזרחי של צרפתים במדינה זרה יהיה תקף אם התקבל, בהתאם לחוקים הצרפתיים, על ידי הנציגים הדיפלומטיים או הקונסולריים). הוראה זו נוגעת לתוקפם של מסמכים שנערכו בקונסוליה, והיא משלימה את סעיף 47 העוסק במסמכים שנערכו לפי דיני המדינה הזרה. לישראלי שהוא גם אזרח צרפתי, ההבחנה הזו מסבירה מדוע חלק מהמסמכים עוברים דרך הקונסוליה הצרפתית בתל אביב וחלקם עוברים ישירות דרך נאנט. לסיכום הפרק הראשון: הגירושין הישראליים מוכרים בצרפת כאשר הם ניתנו על ידי הערכאה המוסמכת בישראל, בהליך שהבטיח את זכויות ההגנה, בלי תמרון מלאכותי של הזיקה, ומגובים במסמכי מרשם רשמיים ותקינים. ההכרה הזו אינה דורשת פנייה לשופט, אבל הרישום במרשם, שהוא הצעד המעשי שמעדכן את המסמכים, דורש בקשה מסודרת לשירות המרכזי בנאנט, כפי שיפורט בחלק השני.

II. איך רושמים בפועל את הגירושין בנאנט ומעדכנים את ספר המשפחה והדרכון

A. בקשת התעתיק לשירות המרכזי בנאנט: מסמכים, תרגומים וספר המשפחה

הרישום המעשי של הגירושין הזרים במרשם הצרפתי נקרא transcription (תעתיק), כלומר העתקת האירוע הזר אל תוך מסמכי המרשם הצרפתיים. הבקשה מופנית אל השירות המרכזי למרשם אזרחי של משרד החוץ הצרפתי היושב בנאנט, בצרפתית service central d’état civil de Nantes (השירות המרכזי למרשם אזרחי בנאנט), שהוא הגוף היחיד המוסמך לרשום אירועי מרשם שהתרחשו מחוץ לצרפת עבור אזרחים צרפתים. חשוב להבין שהשירות בנאנט אינו שופט ואינו מאשרר החלטות. תפקידו מרשמי: לבדוק שהמסמכים הזרים תקינים, שלמים ועקביים, ואז לעדכן את תעודת הלידה הצרפתית ואת ספר המשפחה. ספר המשפחה, בצרפתית livret de famille (ספר משפחה), הוא המסמך המשפחתי הרשמי שבו נרשמים נישואין, לידות ילדים, גירושין ופטירות. כל משפחה צרפתית מחזיקה ספר כזה, והוא נדרש שוב ושוב בחיים המנהליים: ברישום ילדים לבית ספר, בבקשות לדרכון, בענייני ירושה ובכל הוכחת מצב משפחתי. כאשר הגירושין אינם מופיעים בספר המשפחה, האדם ממשיך להיחשב נשוי בעיני כל רשות צרפתית, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. תיק הבקשה לנאנט כולל בדרך כלל את המסמכים הבאים: פסק הדין המלא של בית הדין הרבני, תעודת הגירושין של משרד הפנים הישראלי, תעודת הנישואין הישראלית, תעודות הלידה של שני בני הזוג, צילום הדרכונים, ספר המשפחה המקורי לעדכון, וטופס הבקשה הרשמי. כל מסמך בעברית חייב בתרגום לצרפתית על ידי מתרגם מושבע, בצרפתית traducteur assermenté (מתרגם מושבע), כלומר מתרגם שהוסמך על ידי בית משפט צרפתי וחותמתו מקובלת על הרשויות. תרגום רגיל של משרד תרגומים שאינו מושבע אינו מספיק, וזו אחת הסיבות השכיחות ביותר להחזרת תיקים. בנוסף, המסמכים הישראליים נדרשים בדרך כלל לאימות בינלאומי מסוג אפוסטיל, לפי אמנת האג, כדי שהרשות הצרפתית תקבל את אותנטיות החתימות שעליהם. את האפוסטיל מוציאים בישראל במשרד החוץ או בבתי המשפט, לפי סוג המסמך, וכדאי לברר מראש איזה מסמך דורש איזה אימות כדי לא לשלוח תיק לא שלם. נקודה מעשית שחוזרת בתיקים רבים היא שאלת הנישואין שלא נרשמו מעולם בצרפת. כאשר שני בני הזוג ישראלים ואחד מהם התאזרח כצרפתי רק לאחר הגירושין, או כאשר הנישואין הישראליים מעולם לא תועתקו, השירות בנאנט יבקש קודם להשלים את שרשרת הרישום: קודם תעתיק הנישואין, ורק אחריו תעתיק הגירושין. אי אפשר לרשום גירושין של נישואין שהמרשם הצרפתי אינו מכיר. במקרה כזה יש להגיש שני תיקים עוקבים, ולהקפיד שכל השמות והתאריכים זהים בשניהם. מקרה מיוחד נוסף הוא גירושין שבהם אחד הצדדים אינו יהודי או שהנישואין היו אזרחיים בקפריסין או במקום אחר. אז פסק הדין אינו של בית הדין הרבני אלא של בית המשפט לענייני משפחה בישראל, והבדיקה הצרפתית מתמקדת באותם שלושה תנאים: סמכות, סדר ציבורי והיעדר הונאה. העיקרון זהה, רק המסמכים שונים. לאחר הגשת התיק, השירות בנאנט בודק את המסמכים, ובמקרה של ספק הוא פונה לפרקליטות, בצרפתית procureur de la République (פרקליטות המדינה), לקבלת חוות דעת. הפרקליטות בודקת את תקינות המסמכים הזרים ואת עמידת ההחלטה בתנאי ההכרה, ולעמדתה משקל מכריע בהחלטת השירות. אם התיק שלם וההחלטה תקינה, השירות מעדכן את תעודת הלידה הצרפתית של בן הזוג הצרפתי, מנפיק דפים מעודכנים לספר המשפחה, ושולח אישור על הרישום. האישור הזה הוא המסמך שבעזרתו מעדכנים את הדרכון, את תעודת הזהות ואת כל הרישומים האחרים. אם השירות מסרב, הוא מודיע על כך בנימוקים, ומכאן נפתח הערוץ של הערעור והפנייה לבית המשפט, שיפורט בסעיף הבא. עד כאן התמונה הוורודה של תיק תקין. המציאות מלמדת שחלק ניכר מהתיקים הישראליים נתקלים בקשיים: תרגומים חסרים, אפוסטיל חסר, אי התאמות בשמות, פסקי דין חלקיים בלי הנימוקים, או תעודות ישנות שאינן בנוסח העדכני. כל אחד מהמכשולים האלה פתיר, אבל כל סבב השלמה מאריך את ההליך בחודשים. לכן ההמלצה המעשית החשובה ביותר של מאמר זה היא להכין תיק מלא כבר בפנייה הראשונה, עם כל התרגומים המושבעים וכל האימותים, ולצרף מכתב הסבר קצר בצרפתית המסביר את שרשרת המסמכים ואת כל אי התאמה גלויה. מכתב כזה מקל על הפקיד בנאנט, מקצר בדיקות, ומפחית את הסיכון לסירוב שמקורו באי הבנה ולא בבעיה משפטית אמיתית.

B. סירוב התעתיק, פנייה לבית המשפט ואכיפת ההשלכות הכספיות בצרפת

כאשר השירות בנאנט מסרב לרשום את הגירושין, הסירוב חייב להיות מנומק, והנימוק קובע את דרך הפעולה. הסירובים הנפוצים בתיקים ישראליים נחלקים לשלוש קבוצות: סירוב טכני מחמת תיק לא שלם, סירוב מחמת ספק באותנטיות המסמכים, וסירוב מהותי הטוען שההחלטה הזרה אינה עומדת בתנאי ההכרה. הסירוב הטכני הוא הפשוט ביותר: משלימים את החסר, מצרפים תרגום מושבע או אפוסטיל, ומגישים מחדש. הסירוב מחמת ספק באותנטיות דורש חיזוק ראייתי: אישורים נוספים ממשרד הפנים הישראלי, אישור של בית הדין הרבני על נכונות פסק הדין, או אימות קונסולרי. הסירוב המהותי הוא המורכב ביותר, כי הוא טוען שהגירושין עצמם אינם מוכרים, למשל מחמת פגיעה בזכויות ההגנה או חשש להונאת חוק. נגד סירוב כזה ניתן לפנות לבית המשפט המחוזי, בצרפתית tribunal judiciaire (בית משפט מחוזי), בבקשה לבדיקת תקפות ההחלטה הזרה ולמתן הוראה לרישום. זוהי בקשה להכרה שיפוטית במצב האישות, והשופט בוחן בה את שלושת התנאים שנדונו בפרק הראשון. התובע מגיש את פסק הדין הישראלי המלא, את תרגומיו, את הראיות לכך שהצד השני זומן ויוצג, ואת כל המסמכים המוכיחים את הזיקה האמיתית לישראל. הדיון מתנהל בכתב או בעל פה לפי הנהלים המקומיים, והפרקליטות משמיעה גם כאן את עמדתה. אם השופט משתכנע, הוא מצהיר שההחלטה הזרה מוכרת בצרפת ומורה לשירות בנאנט לרשום אותה. פסק דין כזה סוגר את המחלוקת גם מול כל רשות אחרת. חשוב להבחין בין ההליך הזה, שעניינו מצב האישות, לבין ההליך של מתן תוקף אכיפה להשלכות הכספיות של הגירושין. החוק הצרפתי קובע בסעיף 509 לסדר הדין האזרחי כי “Les jugements rendus par les tribunaux étrangers et les actes reçus par les officiers étrangers sont exécutoires sur le territoire de la République de la manière et dans les cas prévus par la loi.” (פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט זרים ומסמכים שנערכו על ידי פקידים זרים ניתנים לאכיפה על שטח המדינה באופן ובמקרים הקבועים בחוק). המשמעות היא שאכיפה בצרפת של חיוב כספי שנפסק בישראל, למשל מזונות או איזון משאבים, דורשת הליך אשרור נפרד. הבקשות להכרה ולמתן תוקף אכיפה של החלטות זרות מוגשות לנשיא בית המשפט המחוזי, שכן החוק קובע כי “Sont présentées au président du tribunal judiciaire ou à son délégué les requêtes aux fins de reconnaissance ou de constatation de la force exécutoire, sur le territoire de la République, des titres exécutoires étrangers en application :” (מוגשות לנשיא בית המשפט המחוזי או לנציגו הבקשות למתן הכרה או לקביעת תוקף אכיפה, על שטח המדינה, של כותרי אכיפה זרים לפי היישומים המפורטים בהמשך הסעיף). התרגום לעברית מראה שהמחוקק ריכז את הבקשות האלה בידי נשיא בית המשפט המחוזי, בהליך של בקשה, בלי צורך בייצוג חובה של עורך דין בחלק מהמקרים. בהליך האשרור נבחנים שוב שלושת התנאים: סמכות עקיפה, סדר ציבורי והיעדר הונאה, ובנוסף נבחן שההחלטה חלוטה וניתנת לאכיפה במדינת המוצא. הדוגמה המוחשית ביותר לישראלים היא פסק מזונות ישראלי שמבקשים לאכוף על משכורת או חשבון בנק בצרפת. בלי אשרור, ההוצאה לפועל הצרפתית לא תפעל. עם אשרור, פסק הדין הישראלי הופך לכותר אכיפה צרפתי לכל דבר. נקודה שחשוב להבהיר היא מעמדו של הגירושין בהסכמה שנערך מול נוטריון בצרפת. מאז הרפורמה של שנת 2017, בני זוג המסכימים על הגירושין ועל תוצאותיו יכולים להתגרש בצרפת בלי שופט, בהסכם חתום בפני עורכי דין המופקד אצל נוטריון. החוק קובע כי “Le divorce peut être prononcé en cas : -soit de consentement mutuel, dans le cas prévu au 1° de l’article 229-2 ; -soit d’acceptation du principe de la rupture du mariage ; -soit d’altération définitive du lien conjugal ; -soit de faute.” (הגירושין יכולים להינתן במקרים: בהסכמה הדדית, במקרה הקבוע בסעיף 229-2; בקבלת עקרון פירוק הנישואין; בשינוי סופי של קשר הנישואין; או באשם). וכי “Ce dépôt donne ses effets à la convention en lui conférant date certaine et force exécutoire.” (ההפקדה הזו נותנת להסכם את תוקפו בכך שהיא מקנה לו תאריך ודאי ותוקף אכיפה). התרגומים מראים שהמחוקק הצרפתי מכיר בארבע עילות גירושין, שהראשונה שבהן היא ההסכמה ההדדית, ושההפקדה אצל הנוטריון היא שמקנה להסכם תוקף. לישראלים יש כאן מסר כפול: מי ששני בני הזוג שלו גרים בצרפת ומסכימים על הכול, יכול לשקול להתגרש ישירות בצרפת במסלול ההסכמי המהיר, בלי לעבור דרך ישראל כלל. אבל מי שכבר התגרש בישראל אינו צריך ואינו יכול לעבור שוב הליך צרפתי של גירושין על אותם נישואין. מה שהוא צריך הוא הכרה ורישום של הגירושין הישראליים, לא גירושין כפולים. גירושין כפולים, בישראל ובצרפת, עלולים ליצור סתירות בין ההחלטות, למשל בשאלת תאריך פירוק הנישואין, והתאריך הזה קובע לענייני רכוש וירושה. לכן הכלל הוא אחד: מתגרשים פעם אחת, בערכאה המוסמכת, ואחר כך דואגים להכרה ולרישום במדינה השנייה. בסיום הפרק המעשי, רשימת בדיקות לפני הגשה: פסק דין רבני מלא עם נימוקים, תעודת גירושין עדכנית של משרד הפנים, תרגומים מושבעים של כל מסמך, אפוסטיל על המסמכים הישראליים, זהות מלאה בשמות ובתאריכים בכל המסמכים, ספר המשפחה המקורי, ומכתב הסבר בצרפתית. כל תיק שעובר את ששת המסננים האלה מגדיל באופן משמעותי את סיכויי הרישום החלק. ומי שנתקל בסירוב מנומק שאינו טכני, פונה לבית המשפט המחוזי ולא מוותר על זכויותיו, כי הסירוב המנהלי אינו המילה האחרונה.

סיכום

גירושין ישראליים של בעל אזרחות צרפתית אינם מסתיימים בבית הדין הרבני. הם דורשים שלב צרפתי שני: הכרה ורישום בנאנט, עדכון ספר המשפחה, ובעת הצורך אשרור נפרד של החיובים הכספיים. ההכרה במצב האישות עצמו אינה דורשת אשרור, והיא נבחנת לפי שלושת התנאים של סמכות עקיפה, סדר ציבורי והיעדר הונאה. הרישום המעשי דורש תיק שלם: פסק דין מלא, תעודת גירושין רשמית, תרגומים מושבעים, אימותים, ועקביות מלאה בפרטים. סירוב מנומק של השירות בנאנט אינו סוף הדרך, והוא ניתן לבחינה שיפוטית מול בית המשפט המחוזי. ההבחנה בין מצב האישות לבין ההשלכות הכספיות, ובין רישום לבין אכיפה, היא המפתח להבנת ההליך כולו. מי שמכין תיק מלא כבר בפנייה הראשונה חוסך חודשים של התכתבויות, ומי שמקפיד על זהות הפרטים בכל המסמכים מונע את מקור העיכובים השכיח ביותר.

📄 חוזר רשמי