ב־7 באוקטובר 2026 דיווח אתר JDN (ידיעה מ־7 באוקטובר 2026) כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הטיל על שלושה שרים — שר האוצר בצלאל סמוטריץ’, שר התפוצות עמיחי שיקלי ושר העלייה והקליטה אופיר סופר — לגבש תוכנית משולבת לקליטת גל עלייה מצרפת, על רקע המהומות במדינה, וכי השר סופר קרא להסיר חסמים ולהיערך לעלייה בהיקף נרחב של יהודי צרפת, כולל יהודים בעלי יכולת כלכלית מוגבלת. יום קודם דיווח ערוץ i24NEWS (ידיעה מ־6 באוקטובר 2026) כי ישראל נערכת לקליטה מסיבית של עלייה יהודית מצרפת. במקביל דיווח מעריב על מיזם חדש של משרד העבודה, הסוכנות היהודית, משרד העלייה והקליטה, התאחדות קבלני מיזוג האוויר ורשת אורט בצרפת, שמכשיר מועמדים לעלייה מצרפת לעבודה בענף מיזוג האוויר בישראל, עם רישיון מקצועי ושילוב בתעסוקה. שלוש הידיעות האלה מסבירות מדוע המילה «צרפת» מזנקת השבוע בחיפושים בישראל: אלפי משפחות צרפתיות שוקלות ברצינות מעבר לישראל, וחלקן כבר החלו בהכנות.
מי שעולה מצרפת לישראל ומשאיר אחריו דירה בפריז, בפרברים או בערי השדה, נתקל בשלוש שאלות משפטיות צרפתיות שאינן נפתרות מעצמן בנתב״ג: האם האזרחות הצרפתית נשמרת, ומה קורה לילדים שייוולדו בישראל; אילו מסים צרפתיים ממשיכים לחול על הדירה שנשארה בצרפת אחרי שהבעלים הפך לתושב ישראל; ומה יקרה לדירה הזאת ביום פטירה או בעת מתנה לילדים. המדריך הזה עונה על שלוש השאלות לפי הדין הצרפתי התקף באוקטובר 2026, עם הסעיפים המדויקים, פסקי הדין והאמנה בין צרפת לישראל. הוא אינו עוסק בדין הישראלי של הקליטה — מענקים, סל קליטה, מס הכנסה ישראלי — אלא אך ורק במה שצרפת ממשיכה לדרוש ממי שעזב אותה.
I. העלייה לישראל אינה מבטלת את האזרחות הצרפתית, אבל הילדים יצטרכו להוכיח אותה
A. צרפתי שמקבל אזרחות ישראלית שומר על האזרחות הצרפתית
החשש הראשון של עולים מצרפת הוא לאבד את האזרחות הצרפתית ברגע קבלת האזרחות הישראלית לפי חוק השבות. הדין הצרפתי מרגיע בנקודה הזאת, אבל בתנאי אחד שחשוב להבין. סעיף 23 לקוד האזרחי הצרפתי (Code civil) קובע, בנוסח התקף היום: «Toute personne majeure de nationalité française, résidant habituellement à l’étranger, qui acquiert volontairement une nationalité étrangère ne perd la nationalité française que si elle le déclare expressément, dans les conditions prévues aux articles 26 et suivants du présent titre.» (כל בגיר בעל אזרחות צרפתית, המתגורר דרך קבע בחו״ל, שרוכש מרצונו אזרחות זרה, מאבד את האזרחות הצרפתית רק אם הצהיר על כך במפורש, בתנאים הקבועים בסעיפים 26 ואילך.) במילים פשוטות: עצם קבלת הדרכון הישראלי אינה גורעת מהאזרחות הצרפתית, כל עוד העולה לא חתם על הצהרת ויתור מפורשת בפני הרשויות הצרפתיות. מי שעולה לישראל ושומר על דירתו בצרפת נשאר אפוא אזרח צרפתי מלא, עם דרכון צרפתי, זכות הצבעה בבחירות לנשיאות ולפרלמנט דרך הקונסוליה, וחובת החזקת מסמכים צרפתיים בתוקף.
הכלל הזה חל גם על ילדים: סעיף 18 לקוד האזרחי קובע: «Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.» (צרפתי הוא ילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי.) ילד שנולד להורה צרפתי הוא צרפתי מלידה, גם אם נולד בתל אביב, בירושלים או בחיפה, וגם אם ההורה השני ישראלי בלבד. אין צורך בהליך התאזרחות, אין צורך בהצהרה, ואין צורך לגור בצרפת. האזרחות עוברת בדם, לא בטריטוריה. עם זאת, אזרחות מלידה אינה פוטרת מהוכחה: כשהילד יבקש דרכון צרפתי ראשון בקונסוליה בתל אביב, או תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française), הוא יידרש להציג את שרשרת המסמכים — תעודת הלידה הישראלית עם אפוסטיל, תעודת הלידה הצרפתית של ההורה, ולעיתים תעודת הנישואין של ההורים. הכנה מוקדמת של התיק הזה, עוד לפני העלייה, חוסכת חודשים של המתנה מול הקונסוליה. על ההבדל בין דרכון, תעודת זהות ותעודת אזרחות, ועל דרכי הערעור במקרה של סירוב, ראו את המדריך המפורט על אזרחות כפולה צרפתית־ישראלית: שמירת שתי האזרחויות, הוכחה וחובות.
נקודה מעשית שרבים מגלים מאוחר מדי: האזרחות הצרפתית של העולה אינה תלויה במקום מגוריו, אבל המסמכים המוכיחים אותה מתיישנים. דרכון שפג תוקפו לפני עשר שנים, תעודת לידה צרפתית בת יותר משלושה חודשים, או העדר רישום בקונסוליה — כל אלה אינם מבטלים את האזרחות, אבל הופכים כל בקשה עתידית, של העולה או של ילדיו, למסלול מכשולים. עולה שיודע כי יזדקק לשירותי הקונסוליה בתל אביב — דרכונים לילדים, רישום לידות, רישום נישואין — טוב יעשה אם יסדיר את רישומו במרשם הצרפתים המתגוררים מחוץ לצרפת מיד עם הגעתו, וישמור עותקים מאומתים של כל מסמך משפחתי צרפתי.
B. ילד שנולד בישראל להורה צרפתי: החזקה שמגנה על האזרחות, והגבול שלה
המצב הנפוץ ביותר בקרב עולים מצרפת הוא ילדים שנולדים בישראל אחרי העלייה, להורה אחד צרפתי או לשני הורים צרפתים. כאמור, סעיף 18 מעניק להם אזרחות צרפתית מלידה. הבעיה מתחילה כשהקונסוליה או הפרקליטות בצרפת מטילות ספק: שם משפחה שהשתנה, לידה מחוץ לנישואין, הורה צרפתי שנולד בעצמו מחוץ לצרפת, או מסמכים חסרים. במקרים כאלה נכנס לפעולה סעיף 30-2 לקוד האזרחי, שהלשכה הראשונה של בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation) יישמה בפסק דין מן ה־11 בפברואר 2026, תיק מס׳ 22-17.273, שפורסם בביטאון הרשמי. בית המשפט ביטל החלטת ערעור ששללה אזרחות מילדה, וקבע: «lorsque la nationalité française ne peut avoir sa source que dans la filiation, elle est tenue pour établie, sauf la preuve contraire, si l’intéressé et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre ont joui d’une façon constante de la possession d’état de Français.» (כאשר האזרחות הצרפתית יכולה לנבוע רק מקשר ההורות, היא נחשבת כמוכחת, כל עוד לא הוכח ההיפך, אם המעוניין וההורה שממנו יכול היה לרשת אותה נהנו באופן קבוע מחזקת היות צרפתים.)
«חזקת היות צרפתי» (possession d’état de Français) היא מושג מעשי: התנהגות יומיומית כצרפתי לאורך שנים — דרכון צרפתי, הצבעה בבחירות צרפתיות, רישום בקונסוליה, שירות בצבא הצרפתי, מסמכי זהות צרפתיים. הפסיקה קובעת כי כאשר הילד וההורה החזיקו בחזקה כזאת באופן קבוע, נטל ההוכחה מתהפך: לא המשפחה צריכה להוכיח את האזרחות, אלא המדינה צריכה להוכיח שהאזרחות אינה קיימת. ועוד נקודה חשובה מאותו פסק דין: סירוב לתת תעודת אזרחות, או דרישה להחזיר מסמכי זהות, אינם מבטלים כשלעצמם את החזקה. כלומר, מכתב סירוב מהקונסוליה אינו סוף הסיפור — הוא פתיחתו של הליך משפטי שבו החזקה הקבועה עומדת לצד המשפחה.
למשפחות עולים המשמעות כפולה. ראשית, לשמר ראיות לחיים הצרפתיים: דרכונים ישנים גם אם פג תוקפם, אישורי הצבעה, אישורי רישום קונסולרי, תעודות בית ספר צרפתיות של ההורה. שנית, לא להיבהל מסירוב ראשוני: בקשה לתעודת אזרחות שנדחתה ניתנת לערעור בפני בית המשפט לענייני משפחה בצרפת, והחזקה הקבועה היא הטיעון המרכזי. המדריך המלא על בקשת תעודת אזרחות צרפתית לישראלים, סירוב וערעור מפרט את המסלול, המסמכים ולוחות הזמנים. חשוב להדגיש: החזקה מגנה רק כאשר קשר ההורות עצמו אינו שנוי במחלוקת. כאשר האבהות אינה רשומה — למשל ילד שנולד בישראל לאב צרפתי שלא היה נשוי לאם — יש להסדיר תחילה את ההכרה באבהות ואת הרישום במרשם המרכזי בנאנט, ורק אחר כך לבנות את ההוכחה.
II. דירה בצרפת ותושבות בישראל: המסים נשארים, והירושה מתנהלת בשתי מדינות
A. כמה מס משלם תושב ישראל על דירה בצרפת: שכירות, מכירה והון
הטעות היקרה ביותר של עולים היא לחשוב שמעבר התושבות לישראל מנתק את הקשר עם מס ההכנסה הצרפתי. הכלל הבסיסי הפוך: מי שעוזב את צרפת מפסיק להיות תושב מס צרפתי, אבל הכנסות שמקורן בצרפת — ובראשן שכר דירה מדירה בפריז — ממשיכות להיות חייבות במס בצרפת. סעיף 4B לקוד המסים הכללי (Code général des impôts) מגדיר מיהו תושב מס צרפתי: «Sont considérées comme ayant leur domicile fiscal en France au sens de l’article 4 A : a. Les personnes qui ont en France leur foyer ou le lieu de leur séjour principal ;» (נחשבים כבעלי מושב מס בצרפת: מי שבצרפת ביתם או מקום שהייתם העיקרי.) עולה שעבר לגור בישראל, מרכז חייו בישראל ושוהה בה את רוב השנה, אינו תושב מס צרפתי. אבל הסעיף הזה אינו פוטר את הכנסותיו הצרפתיות — הוא רק קובע היכן מרכז חייו לצורך האמנה.
כאן נכנסת האמנה למניעת כפל מס בין צרפת לישראל, שנחתמה בירושלים ב־31 ביולי 1995, אושררה בחוק הצרפתי מס׳ 96-503 מ־11 ביוני 1996 ופורסמה בצו מס׳ 96-814 מ־11 בספטמבר 1996, ונכנסה לתוקף ב־18 ביולי 1996, כפי שמזכיר הביטאון הרשמי של רשות המסים הצרפתית (BOFiP): אמנה למניעת כפל מס ולמניעת התחמקות ומרמה במסים על הכנסה ועל הון, «signée le 31 juillet 1995 à Jérusalem» (שנחתמה ב־31 ביולי 1995 בירושלים) בין ממשלת צרפת לממשלת ישראל. האמנה חלה על מסי הכנסה והון בלבד — לא על מסי ירושה ומתנה, כפי שיוסבר בהמשך — והיא קובעת כלל פשוט לדירה המושכרת: סעיף 6 לאמנה קובע כי הכנסות מנכסי מקרקעין חייבות במס רק במדינה «où ces biens immobiliers sont situés» (שבה נמצאים הנכסים). דירה בפריז המושכרת ב־1,500 אירו לחודש חייבת אפוא במס בצרפת, גם אם בעליה גר בחיפה ומשלם מס בישראל. ישראל תיתן זיכוי או פטור לפי דיניה, אבל צרפת גובה ראשונה.
שיעור המס הצרפתי על שכר הדירה של תושב חוץ אינו שיעור המס הרגיל של תושב. סעיף 197A לקוד המסים קובע מנגנון של שיעור מינימום: «l’impôt ne peut, en ce cas, être inférieur à un montant calculé en appliquant un taux de 20 % à la fraction du revenu net imposable inférieure ou égale à la limite supérieure de la deuxième tranche du barème de l’impôt sur le revenu et un taux de 30 % à la fraction supérieure à cette limite» (המס לא יפחת מסכום המחושב בשיעור 20% על חלק ההכנסה עד תקרת המדרגה השנייה, ו־30% על החלק העולה עליה.) אותו סעיף מוסיף כי אם העולה מוכיח כי שיעור המס הצרפתי על כלל הכנסותיו, צרפתיות וזרות כאחד, נמוך משיעורי המינימום, יחול השיעור הנמוך על הכנסותיו הצרפתיות. במילים מעשיות: עולה עם הכנסות צנועות יכול לבקש להחיל על שכר הדירה את שיעור המס הממוצע הנמוך שלו, אבל עליו להצהיר על הכנסותיו העולמיות בפני רשות המסים הצרפתית — כולל ההכנסות בישראל. מי שמשכיר «בשחור» ומדווח רק בישראל מסתכן בכפל קנסות: בצרפת על העלמת הכנסה ממקור צרפתי, ובישראל על דיווח חסר.
מכירת הדירה היא הצומת השני. סעיף 244 bis A לקוד המסים קובע: «Sous réserve des conventions internationales, les plus-values, telles que définies aux e bis et e ter du I de l’article […] sont soumises à un prélèvement selon les taux fixés au III bis.» (בכפוף לאמנות הבינלאומיות, רווחי הון ממכירת נכסים או זכויות חייבים בניכוי מס בשיעורים הקבועים בסעיף.) האמנה עם ישראל מאשרת את זכותה של צרפת: סעיף 13 לאמנה קובע כי רווחים ממכירת נכסי מקרקעין «visés à l’article 6» (הנזכרים בסעיף 6) חייבים במס במדינה שבה נמצאים הנכסים. עולה המוכר את דירתו בפריז משלם אפוא מס רווחי הון בצרפת, עם פטורים הדרגתיים לפי משך ההחזקה — פטור מלא ממס הכנסה אחרי 22 שנות החזקה וממסי הרווחה (prélèvements sociaux) אחרי 30 שנה — ועם חובת מינוי נציג מס (représentant fiscal) בצרפת כאשר מחיר המכירה עולה על 150,000 אירו והמוכר תושב מדינה שאינה באיחוד האירופי, כמו ישראל. החריג היחיד: מכירת דירה שהייתה מקום המגורים העיקרי בצרפת ביום המעבר, בתנאים צרים ובמועדים הקבועים בחוק, יכולה ליהנות מפטור — אבל עולה שהחזיק בדירה והשכיר אותה במשך שנים אחרי העלייה אינו עומד בתנאים האלה.
הצומת השלישי הוא מס ההון על נדל״ן (impôt sur la fortune immobilière, IFI). סעיף 964 לקוד המסים קובע: «Il est institué un impôt annuel sur les actifs immobiliers désigné sous le nom d’impôt sur la fortune immobilière.» (מוטל מס שנתי על נכסי מקרקעין בשם מס הון מקרקעין.) הסעיף ממשיך ומחייב במפורש גם את מי שאינו תושב מס צרפתי: «Les personnes physiques n’ayant pas leur domicile fiscal en France, à raison des biens et droits immobiliers mentionnés au 1° de l’article 965 situés en France […] à hauteur de la fraction de leur valeur représentative de ces mêmes biens et droits immobiliers.» (יחידים שאין להם מושב מס בצרפת, בגין נכסים וזכויות מקרקעין בצרפת ובגין מניות בחברות המחזיקות נכסים כאלה, עד שווי החלק המייצג נכסים אלה.) הסף הוא 1,300,000 אירו של נכסי נדל״ן נטו. עולה המחזיק דירה בפריז בשווי 1.5 מיליון אירו חייב בהצהרת IFI שנתית בצרפת, גם אם בישראל אין לו כל נכס. האמנה עם ישראל אינה מבטלת את החיוב הזה: היא עוסקת במסי הון ומונעת כפל מס, אך אינה פוטרת נכסים צרפתיים ממס צרפתי.
ומה כאשר שתי המדינות טוענות לתושבות? עולה ששמר דירה בצרפת, שאשתו וילדיו בישראל, שמבקר בצרפת חודשיים בשנה ומנהל מרחוק עסק קטן בפריז — היכן מושב המס שלו? סעיף 4 לאמנה פותר את התחרות בשלבים: ראשית לפי המדינה שבה לאדם יש «foyer d’habitation permanent» (בית קבע). אם יש בית קבע בשתי המדינות, נבחנים מרכז האינטרסים החיוניים, מקום השהייה הרגיל, האזרחות. הכלל המעשי: מי שהעביר את חיי המשפחה, העבודה והילדים לישראל הוא תושב מס ישראלי, והדירה בפריז היא נכס מניב בצרפת — לא בית קבע השומר על תושבות צרפתית. אבל מי שמשאיר אישה וילדים בפריז ועולה «לבד» לישראל עלול להישאר תושב מס צרפתי לכל דבר, עם חובת דיווח עולמית בצרפת. ההחלטה היכן מרכז החיים אינה הצהרה — היא עובדות, ורשויות המס בודקות כרטיסי טיסה, רישומי בתי ספר, חשבונות חשמל וחוזי שכירות.
חובת הדיווח אינה מסתכמת בתשלום: תושב ישראל המשכיר דירה בצרפת חייב להגיש מדי שנה הצהרת הכנסות צרפתית על ההכנסות ממקור צרפתי, גם אם סכום המס הסופי מתקזז או נמוך. ההצהרה כוללת את דמי השכירות ברוטו, את ההוצאות המותרות בניכוי — ריבית משכנתא, דמי ניהול, ביטוח, מסי עירייה ותיקונים — ואת המסים ששולמו בישראל על אותה הכנסה, לצורך חישוב הזיכוי. עולה המדווח רק בישראל ו«שוכח» את ההצהרה הצרפתית צובר קנסות וריבית פיגורים משני צידי הים, ובמקרה של ביקורת מס צרפתית יתקשה להסביר תנועות בנקאיות מחשבון צרפתי שאינו מדווח. הכלל הזהב: כל אירו של שכר דירה מפריז מופיע בשתי ההצהרות, הצרפתית והישראלית, והאמנה דואגת שלא ישולם עליו מס כפול.
B. ירושה ומתנה של דירה בצרפת כשגרים בישראל: המס הצרפתי חל בכל מקרה
האמנה בין צרפת לישראל חלה, כפי שראינו, על מסי הכנסה והון בלבד. היא אינה אמנת ירושה. המשמעות: כאשר עולה שהפך לתושב ישראל נפטר ומשאיר דירה בצרפת, או כשהוא מעניק אותה במתנה לילדיו, המס הצרפתי על העברות ללא תמורה חל במלואו על הנכס הצרפתי, בלי קשר למקום מגורי המנוח או התורם. סעיף 750 ter לקוד המסים קובע: «Les biens meubles et immeubles, que ces derniers soient possédés directement ou indirectement, situés en France, […] lorsque le donateur ou le défunt n’a pas son domicile fiscal en France au sens de l’article précité.» (נכסים מיטלטלין ומקרקעין, המוחזקים במישרין או בעקיפין, הנמצאים בצרפת, חייבים במס — כאשר התורם או המנוח אין לו מושב מס בצרפת.) במילים אחרות: דירה בפריז של תושב חיפה חייבת במס ירושה צרפתי כאילו בעליה מעולם לא עזב. שיעורי המס בין הורים לילדים — 5% עד 45% אחרי ניכוי של 100,000 אירו לכל הורה לכל ילד — חלים במלואם, והיורשים, גם אם הם תושבי ישראל שאינם דוברי צרפתית, חייבים להגיש הצהרת ירושה בצרפת בתוך שנה מיום הפטירה כשהמנוח התגורר מחוץ לצרפת.
החזקה «בעקיפין» בסעיף חשובה במיוחד למשפחות עולים: דירה הרשומה על שם חברה אזרחית מקרקעין (SCI) משפחתית אינה חומקת מהמס. הסעיף קובע במפורש כי נכס המוחזק דרך חברה או גוף שבו למנוח, לבן זוגו, להוריו, לילדיו או לאחיו חלק, נחשב כמוחזק בעקיפין וחייב במס. פירוק ה־SCI או העברת מניותיה לילדים אינה פותרת את הבעיה — היא רק מחליפה מס ירושה במס מתנה, באותם שיעורים. התכנון הנכון אינו הסתרת הנכס מאחורי חברה, אלא שימוש בפטורים ובניכויים שהחוק מעניק: הניכוי של 100,000 אירו לילד מתחדש כל חמש עשרה שנה, כך שמתנות מדורגות לאורך שנים מפחיתות את המס באופן חוקי; וביטוח חיים (assurance-vie) במסגרת הסכומים הפטורים מאפשר להעביר הון מחוץ לעיזבון החייב.
מעבר למס, עולה שאלת הסמכות: איזה בית משפט יחלק את הירושה כאשר המנוח גר בישראל ומשאיר דירה בצרפת וחשבון בנק בישראל? התשובה נמצאת בתקנת הירושה האירופית 650/2012, שבית המשפט העליון הצרפתי יישם בפסק דין מן ה־29 במאי 2019, תיק מס׳ 18-13.383. בית המשפט אישר את דחיית סמכותו של בית המשפט בפריז כאשר לא נמצאו נכסי עיזבון בצרפת, וקבע: «aux termes de l’article 10, paragraphe 2, du règlement UE n° 650/2012, lorsque la résidence habituelle du défunt au moment du décès n’est pas située dans un Etat membre et qu’aucune juridiction d’un État membre n’est compétente en vertu du paragraphe 1, les juridictions de l’État membre dans lequel sont situés des biens successoraux sont néanmoins compétentes pour statuer sur ces biens» (לפי סעיף 10(2) לתקנה האירופית 650/2012, כאשר מקום המגורים הרגיל של המנוח ביום פטירתו אינו במדינה חברה, ושום ערכאה של מדינה חברה אינה מוסמכת, ערכאות המדינה החברה שבה נמצאים נכסי העיזבון מוסמכות לדון בנכסים אלה.) לעולה הישראלי המשמעות ברורה: הדירה בפריז תידון בפני בית המשפט הצרפתי, גם אם המנוח גר בישראל עשרים שנה, גם אם כל היורשים ישראלים, וגם אם הצוואה נכתבה בעברית בתל אביב. חשבון הבנק בישראל, לעומת זאת, יידון בישראל. ירושה אחת מתפצלת לשתי ערכאות, שני דינים ושני נוטריונים — אלא אם כן המנוח ערך צוואה הבוחרת בדין אחד, באמצעות נוטריון המכיר את שני המשפטים.
המסקנה המעשית למי שעולה ומשאיר דירה: ראשית, לא למכור בבהלה ולא להעביר במתנה בבהלה — כל צעד כזה הוא אירוע מס. שנית, למפות את הנכסים: דירה בצרפת חייבת במס ובסמכות צרפתית בכל מקרה; חשבונות בישראל — בדין הישראלי. שלישית, לערוך צוואה אצל נוטריון צרפתי המכיר את מצב התושבות הישראלי, המגדירה מי יורש את הדירה, מי מנהל אותה עד החלוקה, וכיצד משלמים את מס הירושה הצרפתי מחשבון ישראלי. ורביעית, לעדכן את הביטוחים: ביטוח חיים צרפתי עם מוטבים מוגדרים עוקף את מס הירושה עד התקרה הפטורה, אבל רק אם המוטבים עודכנו אחרי העלייה ואחרי כל לידה.
לוחות הזמנים בצרפת אינם סלחניים כלפי יורשים המתגוררים רחוק. סעיף 641 לקוד המסים קובע: «Les délais pour l’enregistrement des déclarations que les héritiers, donataires ou légataires ont à souscrire des biens à eux échus ou transmis par décès sont : De six mois, à compter du jour du décès, lorsque celui dont on recueille la succession est décédé en France métropolitaine; D’une année, dans tous les autres cas.» (המועדים להגשת ההצהרות שעל היורשים, מקבלי המתנה והזוכים להגיש הם: שישה חודשים מיום הפטירה, כאשר המנוח נפטר בצרפת המטרופולינית; שנה אחת, בכל מקרה אחר.) ליורש ישראלי של עולה שנפטר בישראל יש אפוא שנה להגיש את ההצהרה הצרפתית ולשלם את המס — שנה שבה עליו למנות נוטריון בצרפת, להעריך את הדירה, לאסוף את המסמכים הישראליים עם אפוסטיל ותרגום מושבע, ולעיתים למכור נכס כדי לממן את המס. איחור גורר ריבית של 0.2% לחודש וקנסות, גם כאשר היורש לא ידע על החובה.
ובמכירה על ידי תושב חוץ יש חובה פרוצדורלית נוספת: מינוי נציג מס מוסמך (représentant fiscal accrédité) בצרפת, האחראי לתשלום המס מול רשות המסים. הביטאון הרשמי BOFIP, בפרק המוקדש למכירות על ידי תושבי חוץ, קובע פטור אוטומטי ממינוי נציג פטור אוטומטי ממינוי נציג למכירות שמחירן «inférieur ou égal à 150 000 €» (שווה או נמוך מ־150,000 אירו) — ומכאן, בהיפוך, החובה מעל לסכום הזה כאשר המוכר תושב מדינה מחוץ לאיחוד האירופי, כמו ישראל. מכירת דירה בפריז, שמחירה עולה כמעט תמיד על הסף הזה, אינה יכולה להתבצע אפוא בלי נציג מס צרפתי, והנוטריון העורך את המכירה יסרב לחתום בלעדיו. זוהי עלות נוספת שיש לתקצב מראש, והוכחה נוספת לכך שהניתוק מישראל אינו מנתק את צרפת.
Conclusion
גל העלייה מצרפת, שעליו מדווחות JDN, i24NEWS ומעריב באוקטובר 2026, מביא עימו לישראל אלפי בעלי נכסים בצרפת. הדין הצרפתי אינו מעניש את העוזבים: האזרחות נשמרת גם עם דרכון ישראלי, הילדים שנולדים בישראל צרפתים מלידה, והאמנה מ־1995 מונעת כפל מס על ההכנסות וההון. אבל הדין הצרפתי אינו משחרר אותם: שכר הדירה מפריז חייב במס בצרפת בשיעורי המינימום של תושבי חוץ, מכירת הדירה חייבת במס רווחי הון צרפתי, דירה בשווי מעל 1.3 מיליון אירו חייבת במס הון שנתי, וביום הפטירה או המתנה הנכס הצרפתי חייב במס העברה צרפתי ונדון בפני שופט צרפתי. מי שמכין מראש את שרשרת המסמכים לאזרחות הילדים, מצהיר כדין על הכנסותיו הצרפתיות, ועורך צוואה החוצה את הים התיכון — עולה לישראל כשהדירה בפריז נשארת נכס, לא מלכודת.