ישראלי שנישא לאזרח צרפתי מגלה במהרה שהנישואין הם רק ההתחלה: ויזת שהייה ארוכה המוגשת בקונסוליה בתל אביב, בקשת תעתיק של תעודת הנישואין הישראלית במרשם המרכזי בנאנט, אשרת שהייה שנתית עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים, הוכחה שנתית של חיים משותפים מול הפרפקטורה, ולבסוף כרטיס תושב לעשר שנים. בכל צומת ממתין סירוב אפשרי, ולעיתים גם צו עזיבה משטח צרפת, אבל החוק מעניק כלים מדויקים: שלושה תנאים מצטברים לאשרה הראשונה, הגנות מפורשות לאלמן ולאלמנה ולנפגעי אלימות זוגית, ופסיקה מנהלית עשירה שמבטלת סירובים שטחיים מצד אחד ומאשרת סירובים מבוססים מצד שני. מאמר זה מלווה את הזוג הישראלי־צרפתי לאורך כל המסלול, מהוויזה ועד כרטיס התושב, דרך שאלות הגירושין, המוות והאלימות, עם הסעיפים המדויקים מקוד הזרים ומהחוק האזרחי, שני פסקי דין מנחים של בתי המשפט המנהליים לערעורים, ורשימת מסמכים מעשית לבניית תיק שאינו מתפרק בבדיקה הראשונה.
I. איך מקבלים אשרת שהייה ראשונה כבן זוג של אזרח צרפתי: ויזה, תעתיק נישואין והוכחת חיים משותפים
A. ויזה ארוכת טווח ותנאי הסף שקובע החוק
נישואין לאזרח צרפתי אינם מעניקים אזרחות צרפתית באופן אוטומטי, והם גם אינם פוטרים מהליך מסודר של כניסה ושהייה. המסלול הרגיל מתחיל בוויזה ארוכת טווח, ממשיך באשרת שהייה זמנית בת שנה הנושאת את הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים (carte de séjour temporaire mention vie privée et familiale), עובר דרך חידושים שנתיים, ומסתיים כעבור שלוש שנים בכרטיס תושב לעשר שנים (carte de résident). כל שלב מותנה בתנאים מצטברים, וכל כשל באחד מהם מסתיים בסירוב של הפרפקטורה (préfecture, הרשות המחוזית שמטפלת בתיקי זרים בצרפת), לעיתים בצירוף צו עזיבה.
הכלל הבסיסי מופיע בסעיף L. 412-1 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט (CESEDA, קוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט בצרפת): « Sous réserve des engagements internationaux de la France et des exceptions prévues aux articles L. 412-2 et L. 412-3, la première délivrance d’une carte de séjour temporaire ou d’une carte de séjour pluriannuelle est subordonnée à la production par l’étranger du visa de long séjour mentionné aux 1° ou 2° de l’article L. 411-1 » (בכפוף להתחייבויות הבינלאומיות של צרפת ולחריגים שבסעיפים L. 412-2 ו-L. 412-3, מתן ראשון של אשרת שהייה זמנית או של אשרת שהייה רב-שנתית מותנה בהצגת ויזת שהייה ארוכה מסוגי סעיף L. 411-1). עבור ישראלי הנשוי לצרפתי המשמעות מעשית: הבקשה לוויזה מוגשת מחוץ לצרפת, דרך המערכת המקוונת France-Visas ובדיקת התיק בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, ורק ויזה מסוג שהייה ארוכה פותחת את הדלת לאשרה הראשונה. ויזת תייר קצרה אינה מספיקה, וכניסה עימה במטרה להישאר יוצרת תיק פגום כבר ביום הראשון.
לאחר הכניסה עם הוויזה הנכונה חל סעיף L. 423-1, שקובע שלושה תנאים מצטברים: « L’étranger marié avec un ressortissant français, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” vie privée et familiale ” d’une durée d’un an lorsque les conditions suivantes sont réunies : 1° La communauté de vie n’a pas cessé depuis le mariage ; 2° Le conjoint a conservé la nationalité française ; 3° Lorsque le mariage a été célébré à l’étranger, il a été transcrit préalablement sur les registres de l’état civil français » (זר הנשוי לאזרח צרפתי מקבל אשרת שהייה זמנית בת שנה עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים כאשר מתקיימים התנאים הבאים: ראשית, קהילת החיים לא פסקה מאז הנישואין; שנית, בן הזוג שמר על אזרחותו הצרפתית; שלישית, כאשר הנישואין נערכו בחוץ לארץ, הם תועתקו מראש במרשמי המעמד האישי הצרפתיים). שלוש מילים דורשות הסבר לקורא הישראלי: קהילת חיים (communauté de vie) פירושה חיים זוגיים משותפים בפועל, תחת קורת גג משותפת ובמשק בית משותף; שימור האזרחות נבדק ביום ההחלטה, כך שאזרח צרפתי שוויתר על אזרחותו או איבד אותה מסכן את התיק; ותעתיק (transcription) פירושו רישום הנישואין הזרים במרשם המרכזי של נאנט (Service central d’état civil de Nantes), שהוא הגוף שרושם אירועי מעמד אישי של צרפתים בחוץ לארץ.
התעתיק הוא מוקש קלאסי לזוגות ישראליים. נישואין שנערכו ברבנות בישראל, בנישואין אזרחיים בקפריסין או בכל מסגרת אחרת אינם מוכרים אוטומטית במרשם הצרפתי: יש להגיש בקשת תעתיק בצירוף תעודת הנישואין הישראלית, תרגום מושבע, תעודות לידה והוכחת אזרחותו הצרפתית של בן הזוג. הבסיס המשפטי להכרה בתעודה הישראלית הוא סעיף 47 לחוק האזרחי: « Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité » (כל מסמך מעמד אישי של צרפתים ושל זרים שנערך בארץ זרה ונכתב בצורות הנהוגות באותה ארץ נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או רכיבים מתוך המסמך עצמו מוכיחים, לאחר כל בדיקה מועילה, שהמסמך בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). במילים אחרות: תעודת נישואין ישראלית תקינה נאמנת עקרונית, אבל הרשות רשאית לבדוק, לחקור ולדרוש מסמכים נוספים, וכל סתירה בין המסמכים מעכבת את התעתיק, ובלעדיו אין אשרה לפי L. 423-1. לכן מגישים את בקשת התעתיק מוקדם ככל האפשר, עוד לפני המעבר לצרפת, ושומרים כל קבלה וכל אישור מסירה.
קיים מסלול שני, צר יותר, למי שכבר נמצא בצרפת: סעיף L. 423-2 קובע: « L’étranger, entré régulièrement et marié en France avec un ressortissant français avec lequel il justifie d’une vie commune et effective de six mois en France, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” vie privée et familiale ” d’une durée d’un an. La condition prévue à l’article L. 412-1 n’est pas opposable » (זר שנכנס כדין ונישא בצרפת לאזרח צרפתי שעימו הוא מוכיח חיים משותפים וממשיים של שישה חודשים בצרפת, מקבל אשרת שהייה זמנית בת שנה עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים. התנאי שבסעיף L. 412-1 אינו נטען כלפיו). זהו החריג הפוטר מוויזת שהייה ארוכה: נישואין בעירייה בצרפת (mairie) בצירוף חצי שנת חיים משותפים מוכחים. שימו לב שהחריג אינו חל על נישואין בחוץ לארץ, אינו מוותר על הוכחת החיים המשותפים, ואינו פוטר מבדיקת סיכון לסדר הציבורי. מי שנכנס שלא כדין אינו נכנס לחריג הזה כלל.
B. איך הפרפקטורה בודקת חיים משותפים באמת, ומה בתי המשפט עונים לה
קהילת החיים היא עילת הסירוב הנפוצה ביותר בתיקי בני זוג, והיא גם העילה שהכי קל לפרפקטורה לטעון ושהכי קשה להוכיח נגדה בלי תיק מסודר. הפרפקטורה בודקת כתובות: חוזה שכירות משותף, חשבונות חשמל וגז על שם שני בני הזוג, דפי חשבון בנק משותף או העברות קבועות, ביטוח דירה משותף, תכתובות, תמונות, תצהירים של משפחה ושכנים, ולעיתים ביקור שוטרים או חקירת שווא של שכנים. כאשר הכתובות שונות, כאשר בן הזוג הישראלי עובד בעיר אחרת במשך השבוע, או כאשר הזוג גר אצל הורים, הפרפקטורה נוטה לקבוע שהחיים המשותפים פסקו ולסרב לאשרה, לעיתים בצירוף צו עזיבה משטח צרפת (obligation de quitter le territoire français, בקיצור OQTF).
כאן נכנסת לתמונה פסיקה חשובה של בית המשפט המנהלי לערעורים בנאנט (cour administrative d’appel de Nantes), בתיק 19NT04231 מיום 6 בנובמבר 2020, העוסק בדיוק במצב הזה: בעל זר שנישא לאזרחית צרפתית, נכנס עם ויזת שהייה ארוכה כבן זוג של צרפתייה, וביקש אשרה ראשונה. הפרפקט סירב בטענה שהחיים המשותפים פסקו, משום שהבעל התגורר אצל אחיו בעיר אחת בעוד אשתו גרה בעיר אחרת במרחק של למעלה משבעים קילומטרים. בית המשפט קבע: « s’il est établi qu’à compter d’octobre 2018, le requérant ne vivait, au cours de ses semaines de travail, pas sous le même toit que son épouse, cette circonstance ne suffit pas, à elle seule, à établir que la communauté de vie entre eux était rompue » (גם אם הוכח שהמבקש לא גר תחת אותה קורת גג עם אשתו במהלך שבועות העבודה, נסיבה זו לבדה אינה מספיקה כדי לקבוע שקהילת החיים ביניהם נקרעה). הנימוק העובדתי: המגורים הנפרדים נבעו מעבודה, תחילה כטבח בעיר המגורים ואחר כך כמכין בשר במפעל במרחק כשלושים קילומטרים, והבעל שב לבית אשתו בסופי השבוע. בית המשפט הוסיף משקל לתמונות זוגיות, לעדות האישה בדיון, לתצהיר האישה שהחיים המשותפים לא פסקו, לתצהיר אביה שהחתן נסע אל בתו בכל סוף שבוע, ולתצהיר המעסיק שהזוג גר יחד בתקופת החוזה. המסקנה המשפטית נכתבה בלשון חדה: « Il résulte de tout ce qui précède qu’il n’est pas établi que la communauté de vie aurait cessé entre le requérant et son épouse depuis leur mariage » (מכל האמור לעיל עולה שלא הוכח שקהילת החיים בין המבקש לאשתו פסקה מאז נישואיהם), והסירוב בוטל כטעות בהערכה (erreur d’appréciation).
הלקח המעשי לזוג ישראלי־צרפתי ברור: מגורים נפרדים זמניים מטעמי עבודה אינם שוללים חיים משותפים, אבל הנטל להראות את התמונה המלאה מוטל על הזוג. תיק טוב כולל חוזה עבודה המוכיח את מקום העבודה, כרטיסי נסיעה או דלק, תצהיר מפורט של בן הזוג הצרפתי, תצהירי קרובים, תמונות בהקשרים מגוונים, וכל מסמך המראה משק בית משותף: חשבון משותף, ביטוחים, מנויים, קבלות על ריהוט או שיפוץ, התכתבות עם בעל הבית. תיק רע כולל כתובות סותרות בלי הסבר, היעדר כל מסמך משותף, וגרסאות שונות של שני בני הזוג בחקירה. מי שעובד רחוק מהבית מתעד מראש את הסיבה ואת הקשר השוטף, ולא מחכה לסירוב כדי לבנות את התיק בדיעבד.
נקודה נוספת שעולה מאותו פסק דין: המבקש נכנס עם ויזת שהייה ארוכה עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים שניתנה לו מתוקף מעמדו כבן זוג של צרפתייה, ופטור אותו למשך שנה מבקשת אשרה. הפסיקה מזכירה שהמסלול התקין מתחיל בוויזה הנכונה, ושהפרפקטורה אינה רשאית להמציא תנאי חדש מעבר לשלושת התנאים שבחוק. כל נימוק סירוב שאינו מעוגן בתנאים האלה, או שאינו מגובה בראיות, חשוף לביטול בערעור.
II. חידוש האשרה כשהזוגיות נשברת: גירושין, מוות, אלימות וכרטיס התושב לעשר שנים
A. גירושין מול מוות מול אלימות: מתי הקרע שולל את האשרה ומתי החוק מגן
אשרת בן הזוג ניתנת לשנה, וכל חידוש מותנה בהמשך הזוגיות. סעיף L. 423-3 קובע את הכלל הכפול: « Lorsque la rupture du lien conjugal ou la rupture de la vie commune est constatée au cours de la durée de validité de la carte de séjour prévue aux articles L. 423-1 ou L. 423-2, cette dernière peut être retirée. Le renouvellement de la carte est subordonné au maintien du lien conjugal et de la communauté de vie avec le conjoint qui doit avoir conservé la nationalité française » (כאשר קרע בקשר הנישואין או קרע בחיים המשותפים מתגלה במהלך תקופת תוקפה של האשרה, ניתן לשלול אותה. חידוש האשרה מותנה בהמשך קשר הנישואין והחיים המשותפים עם בן הזוג ששמר על אזרחותו הצרפתית). שתי מסקנות מעשיות: ראשית, הפרפקטורה רשאית לשלול אשרה תקפה אם התגלה שהזוגיות הסתיימה, ואינה חייבת להמתין למועד החידוש; שנית, בחידוש נבדקים מחדש כל התנאים, כולל שימור האזרחות הצרפתית של בן הזוג. זוג שהתגרש, זוג שחי בנפרד בלי כוונה לשוב, או צרפתי שאיבד את אזרחותו — כל אחד מהם מוציא את התיק ממסלול בן הזוג.
לכלל הזה שני חריגי הגנה, וההבחנה ביניהם קריטית. החריג הראשון הוא מוות: סעיף L. 423-4 קובע: « La rupture du lien conjugal n’est pas opposable lorsqu’elle résulte du décès du conjoint. Il en va de même de la rupture de la vie commune » (קרע בקשר הנישואין אינו נטען כאשר הוא נובע ממות בן הזוג, וכן הדין בקרע בחיים המשותפים). אלמן או אלמנה ישראלים של אזרח צרפתי אינם מאבדים את זכות החידוש מחמת המוות עצמו, בכפוף לשאר התנאים. החריג השני הוא אלימות: סעיף L. 423-5 קובע: « La rupture de la vie commune n’est pas opposable lorsqu’elle est imputable à des violences familiales ou conjugales ou lorsque l’étranger a subi une situation de polygamie. En cas de rupture de la vie commune imputable à des violences familiales ou conjugales subies après l’arrivée en France du conjoint étranger, mais avant la première délivrance de la carte de séjour temporaire, le conjoint étranger se voit délivrer la carte de séjour prévue à l’article L. 423-1 sous réserve que les autres conditions de cet article soient remplies » (קרע בחיים המשותפים אינו נטען כאשר הוא מיוחס לאלימות משפחתית או זוגית או כאשר הזר סבל ממצב של פוליגמיה. במקרה של קרע המיוחס לאלימות שחווה בן הזוג הזר לאחר הגעתו לצרפת אך לפני מתן האשרה הראשונה, בן הזוג הזר מקבל את האשרה שבסעיף L. 423-1 בכפוף לשאר תנאי הסעיף). זהו סעיף מציל חיים משפטי: אישה ישראלית או גבר ישראלי שנמלטו מבן זוג אלים אינם נענשים בשלילת האשרה בשל העזיבה עצמה, ואפילו מי שסבל מאלימות לפני קבלת האשרה הראשונה זכאי לקבלה אם שאר התנאים מתקיימים. ההוכחה נעשית בתלונה במשטרה (plainte), באישור רפואי (certificat médical), בצו הגנה (ordonnance de protection) או בכל ראיה אחרת, וככל שהתיעוד מוקדם ומפורט יותר, כך התיק חזק יותר.
ומה בגירושין רגילים, בלי מוות ובלי אלימות? התשובה ניתנה בפסק דין של בית המשפט המנהלי לערעורים בפריז (cour administrative d’appel de Paris) בתיק 24PA01794 מיום 7 באוגוסט 2024. המבקש, שקיבל אשרה כבן זוג של צרפתייה, התגרש ממנה בינואר 2023, והפרפקט סירב לחדש את אשרתו בצירוף צו עזיבה. בית המשפט אישר את הסירוב וקבע: « la rupture de la vie commune ne saurait être opposée au titulaire d’une carte de séjour obtenue en qualité de conjoint de français lorsqu’elle est imputable au décès de ce conjoint » (קרע בחיים המשותפים אינו נטען כלפי בעל אשרה שהתקבלה כבן זוג של צרפתי כאשר הקרע מיוחס למות בן הזוג), אך מיד הוסיף את הגבול: « ces dispositions ne sauraient s’interpréter comme faisant, de manière générale, obstacle à ce que le motif tiré d’une rupture de la communauté de vie puisse légalement fonder un refus de renouvellement de carte de séjour obtenue en qualité de conjoint de français » (אין לפרש הוראות אלה כאילו הן מונעות באופן כללי שהטעם של קרע בקהילת החיים ישמש כדין בסיס לסירוב לחדש אשרה שהתקבלה כבן זוג של צרפתי). במילים אחרות: הגנת המוות היא חריג צר שאינו מתרחב לגירושין, וגירושין רגילים מאפשרים לפרפקט לסרב כדין. אותו פסק דין מלמד גם שיעור בפרוצדורה: צו העזיבה הראשון לא נמסר כדין כי המעטפה הרשומה חזרה עם הכיתוב נמען לא ידוע בכתובת, ובית המשפט קבע שההודעה לא בוצעה כדין והערעור הוגש במועד. המסר: שומרים כל מעטפה, כל אישור מסירה וכל מעקב מקוון של דואר רשום, כי פגם במסירה פותח מחדש את שערי הערעור.
למתגרש הישראלי נותרות אפוא שלוש שאלות מעשיות בסדר הזה: האם הקרע נובע ממוות או מאלימות מתועדת, שאז החוק מגן; אם לא, האם קיימת עילת שהייה אחרת, כגון הורה לילד צרפתי, עבודה, לימודים או מצב בריאותי; ומה מצב המסירה והמועדים של ההחלטה, שכן החלטה פגומה ניתנת לביטול גם כשהרקע עובדתי קשה. בכל מקרה אין להישאר בלי מעמד תוך המתנה פסיבית: הגשת בקשה חלופית או ערעור במועד שומרת על זכויות, ושתיקה מובילה לצו עזיבה חלוט.
B. כרטיס התושב לעשר שנים, ערעור על סירוב וצו עזיבה, והדגשים לפריז ולאיל־דה־פראנס
לאחר שלוש שנות נישואין ושלוש שנות שהייה סדירה נפתח השלב הבא: כרטיס התושב לעשר שנים (carte de résident). סעיף L. 423-6 קובע: « L’étranger marié depuis au moins trois ans avec un ressortissant français se voit délivrer une carte de résident d’une durée de dix ans à condition qu’il séjourne régulièrement en France depuis trois ans et que la communauté de vie entre les époux n’ait pas cessé depuis le mariage, que le conjoint ait conservé la nationalité française et, lorsque le mariage a été célébré à l’étranger, qu’il ait été transcrit préalablement sur les registres de l’état civil français. La délivrance de cette carte est subordonnée au respect des conditions d’intégration républicaine prévues à l’article L. 413-7 » (זר הנשוי שלוש שנים לפחות לאזרח צרפתי מקבל כרטיס תושב לעשר שנים בתנאי שהוא שוהה כדין בצרפת זה שלוש שנים, קהילת החיים בין בני הזוג לא פסקה מאז הנישואין, בן הזוג שמר על אזרחותו הצרפתית, וכאשר הנישואין נערכו בחוץ לארץ הם תועתקו מראש במרשמי המעמד האישי הצרפתיים. מתן הכרטיס מותנה בעמידה בתנאי ההשתלבות הרפובליקנית שבסעיף L. 413-7). לאותו סעיף יש המשך חשוב: « Elle peut être retirée en raison de la rupture de la vie commune dans un délai maximal de quatre années à compter de la célébration du mariage. Toutefois, lorsque la communauté de vie a été rompue par le décès de l’un des conjoints ou en raison de violences familiales ou conjugales, l’autorité administrative ne peut pas procéder au retrait pour ce motif » (ניתן לשלול אותו מחמת קרע בחיים המשותפים בתוך תקופה מרבית של ארבע שנים מיום הנישואין. אולם כאשר קהילת החיים נקרעה במות אחד מבני הזוג או מחמת אלימות משפחתית או זוגית, הרשות המנהלית אינה רשאית לשלול מטעם זה). ועוד הגנה אחת: « lorsqu’un ou des enfants sont nés de cette union et sous réserve que l’étranger titulaire de la carte de résident établisse contribuer effectivement, depuis la naissance, à l’entretien et à l’éducation du ou des enfants dans les conditions prévues à l’article 371-2 du code civil, l’autorité administrative ne peut pas procéder au retrait au motif de la rupture de la vie commune » (כאשר נולדו ילדים מאיחוד זה ובכפוף לכך שהזר בעל כרטיס התושב מוכיח שהוא תורם בפועל, מאז הלידה, לפרנסת הילדים ולחינוכם בתנאי סעיף 371-2 לחוק האזרחי, הרשות המנהלית אינה רשאית לשלול מטעם קרע בחיים המשותפים). שלושה נדבכים אפוא: סף כניסה של שלוש שנים, חלון שלילה של ארבע שנים, ושתי חסינות מפני שלילה, מוות ואלימות, בתוספת חסינות ההורה התורם לילדיו. הורה ישראלי לילדים צרפתיים שממשיך לפרנס ולחנך אותם שומר על כרטיסו גם אחרי גירושין, ובלבד שהתרומה מתועדת: תשלומי מזונות, קבלות הוצאות חינוך, אישורי בית ספר, החלטות משמורת.
תנאי ההשתלבות הרפובליקנית (intégration républicaine) דורש התייחסות נפרדת, כי הוא מסנן מועמדים רבים דווקא בשלב כרטיס התושב. מדובר בעיקר בידיעת השפה הצרפתית ברמה הנדרשת, בהבנת ערכי הרפובליקה ובכיבודם, ובחוזה ההשתלבות (contrat d’intégration républicaine) שנחתם עם הגעת הזר ובהכשרות הנלוות אליו. ישראלי שחי שנים בצרפת באנגלית או בעברית, שלא השלים את ההכשרות או שנכשל בבחינת השפה, עלול להיתקע בדיוק בשער האחרון. ההכנה מתחילה ביום הראשון: קורסי שפה מתועדים, השתתפות בהכשרות האזרחיות, היעדר הרשעות, ותיק מסודר של חיי קהילה ועבודה. מי שנדחה מחמת השתלבות מקבל החלטה מנומקת, וניתן לבנות תיק חזק יותר ולשוב ולהגיש.
סירוב של הפרפקטורה מגיע כמעט תמיד בחבילה אחת: סירוב לאשרה או לחידוש, צו עזיבה משטח צרפת, ולעיתים קביעת ארץ היעד. שני פסקי הדין שצוטטו במאמר מראים את דרך ההתגוננות: עתירה לבית המשפט המנהלי (tribunal administratif) לביטול ההחלטה, בצירוף בקשה לצו ביניים לעיכוב ביצוע צו העזיבה כל עוד העתירה תלויה. הטענות האופייניות הן טעות בהערכת החיים המשותפים, כפי שנקבע בנאנט; העדר נימוק או נימוק סטריאוטיפי; פגם במסירה, כפי שנקבע בפריז; התעלמות מראיות שהוגשו; ואי־הפעלת החריגים של מוות ואלימות למרות ראיות מתאימות. כל טענה דורשת ראיה: אין טוענים חיים משותפים בלי מסמכי מגורים, אין טוענים אלימות בלי תיעוד רפואי או משטרתי, ואין טוענים פגם במסירה בלי לשמור את המעטפה ואת מספר המעקב. העתירה נבנית מהחומרים שנאספו בזמן אמת, לא מהצהרות מאוחרות.
לישראלים בפריז ובאיל־דה־פראנס (Île-de-France, מחוז פריז רבתי) יש כמה דגשים מקומיים. ראשית, העומס בפרפקטורות של פריז והמחוזות השכנים ארוך במיוחד: קובעים תור מקוון מוקדם, שומרים אישורי קביעת תור, ומגיעים עם תיק כפול וממוין, מקור והעתק. שנית, בתי המשפט המנהליים של פריז ומונטריי (Montreuil) והערכאת הערעורים בפריז מכירים היטב תיקי בני זוג, והפסיקה הפריזאית שצוטטה כאן, 24PA01794, היא בדיוק ההלכה שהשופטים המקומיים מיישמים. שלישית, זוגות שנישאו ברבנות בישראל וגרים בפריז מגישים את התעתיק לנאנט בדואר או באופן מקוון, והטיפול אורך חודשים: מתחילים מיד עם ההגעה, מבקשים אישור הגשה, ומצרפים אותו לתיק הפרפקטורה כהוכחה שההליך מתנהל. רביעית, נפגעי אלימות בפריז פונים למשטרה, לבית החולים הקרוב לאישור רפואי, ולעמותות הסיוע העירוניות, ושומרים כל מסמך: כל נייר כזה הוא לבנה בהגנת סעיף L. 423-5.
רשימת המסמכים לתיק בן זוג מסודר, לשימוש מיידי: דרכון ישראלי בתוקף וויזת שהייה ארוכה; תעודת נישואין ישראלית עם תרגום מושבע ואישור תעתיק או אישור הגשת בקשת תעתיק; הוכחת אזרחות צרפתית של בן הזוג; הוכחות מגורים משותפים לשנים האחרונות; הוכחות משק בית משותף, חשבונות, ביטוחים, חוזים; תלושי שכר או הוכחות עבודה של שני בני הזוג; תמונות ותכתובות בהקשרים מגוונים; תצהירי משפחה ושכנים; ובמקרה של אלימות או מוות, כל התיעוד הרפואי, המשטרתי והמשפטי. מסמך חסר אחד אינו סוף התיק, אבל כל מסמך חסר הוא נימוק סירוב מוכן מראש, והפרפקטורה משתמשת בו.
סיכום
בן זוג ישראלי של אזרח צרפתי עומד בפני מסלול ברור אך תובעני: ויזת שהייה ארוכה לפי L. 412-1, אשרה שנתית לפי L. 423-1 או L. 423-2, הוכחת חיים משותפים מתמשכת, תעתיק הנישואין הישראליים לפי סעיף 47 לחוק האזרחי, חידושים שנתיים תחת משטר L. 423-3, ולבסוף כרטיס תושב לעשר שנים לפי L. 423-6. הפסיקה המנהלית מאזנת בין שתי מגמות: מצד אחד, כפי שקבע בית המשפט בנאנט בתיק 19NT04231, מגורים נפרדים זמניים מטעמי עבודה אינם שוללים לבדם חיים משותפים, וסירוב המבוסס על מסקנה שטחית מתבטל כטעות בהערכה; מצד שני, כפי שקבע בית המשפט בפריז בתיק 24PA01794, גירושין רגילים מאפשרים כדין לסרב לחדש, וההגנות של מוות ואלימות, בסעיפים L. 423-4 ו-L. 423-5, הן חריגים צרים שאינם מתרחבים. ההבדל בין הצלחה לכישלון אינו במזל אלא בתיעוד: תעתיק מוקדם, תיק מגורים משותפים שוטף, תיעוד מיידי של אלימות או מוות, שמירת כל מעטפה וכל אישור מסירה, והכנה מוקדמת של תנאי ההשתלבות לכרטיס התושב. מי שבונה את התיק מהיום הראשון מגיע לכל שלב עם ראיות, ומי שמחכה לסירוב מגיע לערעור בידיים ריקות.