ישראלי שגר בצרפת עם כרטיס שהייה בתוקף, בצרפתית titre de séjour, ונסע לביקור בישראל או לטיול בחוץ לארץ, מגלה לפעמים שהכרטיס נעלם: אבד בבית המלון, נגנב בתחנת הרכבת או נשאר בתיק שנשכח. בלי הכרטיס הזה, חברת התעופה עלולה לסרב להעלות אותו לטיסה, וביקורת הגבולות בצרפת עלולה לסרב להכניס אותו, גם אם הוא גר בפריז כבר שנים וכל חייו נמצאים שם. המאמר הזה מסביר, צעד אחר צעד ובשפה נגישה, מה עושים מהרגע הראשון: איפה מצהירים על האובדן או הגניבה, איך מבקשים בקונסוליה הצרפתית מסמך חזרה מיוחד שנקרא ויזת חזרה, בצרפתית visa de retour, מה עושים מיד אחרי הנחיתה בצרפת כדי לקבל כפל של הכרטיס, בצרפתית duplicata, ומה עושים אם הקונסוליה או ועדת הערעורים מסרבות. כל שלב מגובה בסעיפי החוק המדויקים ובפסקי דין אמיתיים של בתי המשפט המנהליים בצרפת, עם ציטוטים מילה במילה ותרגום לעברית, כולל הדגשים מעשיים למי שגר בפריז ובאיל-דה-פראנס.
I. איבדתם את כרטיס השהייה מחוץ לצרפת: הצהרה, ויזת חזרה וחזרה הביתה
A. הצהרת אובדן או גניבה ובקשת ויזת חזרה בקונסוליה הצרפתית
הצעד הראשון הוא להגיש הצהרה על האובדן או הגניבה, בצרפתית déclaration de perte ou de vol. לפי הדף הרשמי של השירות הציבורי הצרפתי service-public.fr, שעודכן ב-1 ביולי 2026, מי שאיבד את הכרטיס בחוץ לארץ חייב קודם להצהיר על האובדן אצל משטרת המקום במדינה שבה הוא נמצא, ואחר כך לפנות לשגרירות או לקונסוליה הצרפתית באותה מדינה. ישראלי שאיבד את הכרטיס בזמן ביקור בישראל יגיש תלונה במשטרת ישראל ויקבל אישור בכתב, ואחר כך יפנה לקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב. רק אחרי ההצהרה הזאת אפשר לבקש את מסמך החזרה. חשוב לשמור עותק של כל אישור: מספר התלונה במשטרה, תאריך ההגשה ושמות הפקידים, כי כל מסמך כזה ישמש אחר כך כהוכחה שהאובדן אמיתי ושהתאריכים עקביים.
המסמך שמאפשר לחזור לצרפת נקרא ויזת חזרה, בצרפתית visa de retour. זוהי ויזה מיוחדת שהקונסוליה מנפיקה למי שכבר מחזיק בכרטיס שהייה בתוקף אבל לא יכול להציג אותו פיזית. הכלל הבסיסי מופיע בסעיף L311-1 לחוק הכניסה והשהייה של זרים בצרפת, ה-Code de l’entrée et du séjour des étrangers et du droit d’asile, המכונה בקיצור CESEDA: «Pour entrer en France, tout étranger doit être muni : 1° Sauf s’il est exempté de cette obligation, des visas exigés par les conventions internationales et par l’article 6, paragraphe 1, points a et b, du règlement (UE) 2016/399 du Parlement européen et du Conseil du 9 mars 2016 concernant un code de l’Union relatif au régime de franchissement des frontières par les personnes (code frontières Schengen) ;» (כדי להיכנס לצרפת, כל זר חייב להחזיק, בין היתר, בוויזות הנדרשות לפי האמנות הבינלאומיות). החריג החשוב נמצא בסעיף L312-5 לאותו חוק: «Par dérogation aux dispositions de l’article L. 311-1 , les étrangers titulaires d’un titre de séjour ou du document de circulation délivré aux mineurs en application de l’article L. 414-4 sont admis sur le territoire au seul vu de ce titre et d’un document de voyage.» (בסטייה מהוראות סעיף L311-1, זרים המחזיקים בכרטיס שהייה מתקבלים לשטח צרפת בהצגת הכרטיס ומסמך נסיעה בלבד). כלומר, כל עוד הכרטיס בתוקף, בעליו לא זקוק לוויזה כדי לחזור. הבעיה מתחילה כשהכרטיס הפיזי לא נמצא: אז צריך מסמך חלופי, וזה בדיוק תפקידה של ויזת החזרה.
סעיף L312-4 ל-CESEDA מגדיר מקרה אחד שבו החוק מחייב במפורש להנפיק ויזת חזרה: «Un visa de retour est délivré par les autorités diplomatiques et consulaires françaises à la personne de nationalité étrangère bénéficiant d’un titre de séjour en France en vertu des articles L. 423-1 , L. 423-7 , L. 423-13 , L. 423-14 , L. 423-15 , L. 423-17 , L. 423-18 , L. 423-21 , L. 423-22 , L. 423-23 , L. 425-9 ou L. 426-5 dont le conjoint a, lors d’un séjour à l’étranger, dérobé les documents d’identité et le titre de séjour.» (ויזת חזרה מונפקת על ידי הרשויות הדיפלומטיות והקונסולריות הצרפתיות לזר שנהנה מכרטיס שהייה בצרפת מכוח הסעיפים המנויים, שבן זוגו גנב ממנו, במהלך שהות בחוץ לארץ, את מסמכי הזהות ואת כרטיס השהייה). הנוסח הצר הזה עוסק בגניבה על ידי בן הזוג, אבל בפועל הקונסוליות מנפיקות ויזות חזרה גם במקרים רגילים של אובדן או גניבה, כפי שמדגים עמוד ההסבר שנבדק ואומת על ידי עמותת La Cimade ב-31 בינואר 2024: כל מי שאינו נמצא כעת בצרפת ואיבד את כרטיס השהייה או שנגנב ממנו, רשאי לבקש ויזת חזרה בקונסוליה הצרפתית כדי לחזור, והכלל חל אפילו כשבן הזוג הוא שגנב את הכרטיס, תוך הפניה מפורשת לסעיף L312-4. בתי המשפט אישרו שוב ושוב שהנוהל הזה קיים ושהסירוב לתת ויזת חזרה נתון לביקורת שיפוטית, כפי שיוסבר בהמשך.
הבקשה מוגשת בקונסוליה הצרפתית של המדינה שבה נמצאים, בצרפתית autorités consulaires או autorités diplomatiques. לפי ההנחיות המעשיות, צריך דרכון בתוקף: מי שאיבד גם את הדרכון חייב קודם לבקש דרכון חדש מהרשויות המוסמכות. המסמכים שצריך להביא לבקשת ויזת החזרה כוללים שתי תמונות זהות לפי תקן הקונסוליה, את הדרכון המקורי, צילום של חמשת העמודים הראשונים של הדרכון ושל כל העמודים עם ויזות או חותמות כניסה ויציאה ממדינות שנגן, ארצות הברית ובריטניה, אישור מצב משפחתי והרכב משפחה מהקונסוליה, בצרפתית fiche familiale d’état civil, מלפני פחות משלושה חודשים ובצרפתית, מכתב אישי חתום שמסביר מדוע מבקשים ויזת חזרה ומציין את כתובת המגורים בצרפת, את הצהרת האובדן או הגניבה מהרשויות המקומיות במקור ובצילום, וכל הוכחה למגורים הרגילים בצרפת, למשל אישורי לימודים של הילדים, פנקס בריאות או אישור חברות בביטוח הבריאות. הניסיון המעשי מלמד שהתשובה מתקבלת בתוך כחודשיים, ולכן אסור לחכות: מגישים את התיק מיד עם קבלת אישור המשטרה המקומית, שומרים אישור על מועד ההגשה, ועוקבים אחרי התיק מול הקונסוליה. קוראים שנכנסו לצרפת בעבר עם ויזת מבקר ומעוניינים להבין את ההבדל בין ויזה רגילה לבין מסמך חזרה למי שכבר מחזיק בכרטיס, ימצאו הסבר משלים במדריך על ויזת מבקר לצרפת לישראלים.
B. מתי הקונסוליה חייבת לתת ויזת חזרה ומתי היא רשאית לסרב
ההבחנה שקובעת הכול היא פשוטה: האם כרטיס השהייה עדיין בתוקף ביום הבקשה, או שכבר פג תוקפו. בית המשפט המנהלי לערעורים בנאנט, בצרפתית cour administrative d’appel de Nantes, קבע בפסק דין מ-20 במרץ 2026, מספר 25NT01221, כלל חד וברור: «Il résulte de ces dispositions que la détention d’un titre de séjour par un étranger permet son retour pendant toute la période de validité de ce titre sans qu’il ait à solliciter un visa d’entrée sur le territoire français.» (מהוראות אלה עולה שהחזקת כרטיס שהייה מאפשרת לזר לחזור במשך כל תקופת תוקפו של הכרטיס, בלי שיהיה עליו לבקש ויזת כניסה לשטח צרפת). באותו פסק דין הוסיף בית המשפט משפט מכריע לענייננו: «Dans ces conditions la commission était tenue de délivrer à M. B… le visa ” de retour ” sollicité.» (הוועדה הייתה חייבת להנפיק למר ב. את ויזת החזרה המבוקשת). כלומר, כשהכרטיס בתוקף, ועדת הערעורים על סירובי ויזה, בצרפתית commission de recours contre les décisions de refus de visa d’entrée en France, המכונה בקיצור CRRV, חייבת לאשר את ויזת החזרה, והקונסוליה לא רשאית לסרב מכל נימוק שהוא.
העובדות של אותו פסק דין מלמדות עד כמה ההגנה הזאת חזקה. מר ב., שנשוי לאזרחית צרפתית מאז 25 ביוני 2016, קיבל ב-21 בינואר 2018 כרטיס תושב לעשר שנים, בצרפתית carte de résident, כבן זוג של אזרחית צרפתית. מושל מחוז אסון, בצרפתית préfet de l’Essonne, ביטל את הכרטיס ב-27 בינואר 2019, אבל בית המשפט המנהלי בוורסאי ביטל את הביטול ב-7 בדצמבר 2020 בגלל נימוקים לא מספיקים והורה למושל לבחון מחדש את התיק בתוך חודש. המושל לא חזר על החלטת הביטול בתוך המועד ולא ביקש ממר ב. להחזיר את הכרטיס, ולכן בית המשפט קבע שיש לראות את המושל כמי שוויתר על ביטול כרטיס התושב. אחר כך הוציא המושל ב-22 בנובמבר 2021 סירוב לכרטיס שהייה וב-18 ביוני 2022 צו לעזוב את צרפת, בצרפתית obligation de quitter le territoire français, המכונה בקיצור OQTF, אבל שתי ההחלטות האלה לא הזכירו כלל את כרטיס התושב מ-21 בינואר 2018, ולכן לא הייתה להן השפעה של ביטול הכרטיס שהיה עדיין בתוקף. גם החרמת הכרטיס על ידי משטרת הגבולות בשדה אורלי ב-25 בספטמבר 2022, בזמן שהאיש הוחזק באזור ההמתנה, בצרפתית zone d’attente, לא נחשבה לביטול, כי ביטול כרטיס יכול להיעשות רק על ידי הרשות שהנפיקה אותו. התוצאה: ביום החלטת הוועדה, כרטיס התושב לעשר שנים היה בתוקף, ולכן הוועדה הייתה חייבת לתת את ויזת החזרה. בית המשפט המנהלי בנאנט, בצרפתית tribunal administratif de Nantes, ביטל את הסירוב כבר ב-3 במרץ 2025, בפסק דין מספר 2316703, הורה לשר הפנים להנפיק את הוויזה בתוך חודשיים וחייב את המדינה לשלם 1,200 אירו הוצאות, ובערעור דחה בית המשפט את טענות השר וחייב אותו ב-1,500 אירו נוספים לפי סעיף L761-1 לחוק המשפט המנהלי, ה-Code de justice administrative. הלקח לישראלים חד: כל עוד הכרטיס בתוקף, גם צו עזיבה מאוחר, גם קנס פלילי וגם החרמה בגבול לא מבטלים את הזכות לחזור, בתנאי ששומרים הוכחות שהכרטיס היה בתוקף.
פסק דין שני מאותו בית משפט, מ-23 באפריל 2024, מספר 23NT03509, עוסק במצב הקלאסי של אובדן מסמכים בחוץ לארץ. מר א., אזרח מרוקו שנולד ב-1966, החזיק לאחרונה בכרטיס תושב לעשר שנים שתוקפו מ-5 באוגוסט 2011 עד 4 באוגוסט 2021. הוא נסע למרוקו בינואר 2021 עם אישור מעבר, בצרפתית laisser-passer, כי הדרכון המרוקאי שלו פג, וביקש ויזת שהייה ארוכה מסוג חזרה, בצרפתית visa long séjour dit de retour. הקונסוליה ברבאט סירבה ב-19 במאי 2022, והוועדה דחתה את הערעור ב-13 באוקטובר 2022 בנימוק שביום הבקשה הראשונה לא היה לו כרטיס בתוקף ולא הייתה לו זכות שהייה מאז 4 באוגוסט 2021, לפי סעיפים L311-1 ו-L312-2 ל-CESEDA. סעיף L312-2 קובע: «Tout étranger souhaitant entrer en France en vue d’y séjourner pour une durée supérieure à trois mois doit solliciter auprès des autorités diplomatiques et consulaires françaises un visa de long séjour dont la durée de validité ne peut être supérieure à un an. Ce visa peut autoriser un séjour de plus de trois mois à caractère familial, en qualité de visiteur, d’étudiant, de stagiaire ou au titre d’une activité professionnelle, et plus généralement tout type de séjour d’une durée supérieure à trois mois conférant à son titulaire les droits attachés à une carte de séjour temporaire ou à la carte de séjour pluriannuelle prévue aux articles L. 421-9, L. 421-11 et L. 421-13-1 à L. 421-24.» (כל זר שרוצה להיכנס לצרפת כדי לשהות בה יותר משלושה חודשים חייב לבקש מהרשויות הדיפלומטיות והקונסולריות הצרפתיות ויזת שהייה ארוכה). אבל בית המשפט קבע כלל מרחיב שחל גם על מי שאיבד את הכרטיס: «Il résulte de ces dispositions que la détention d’un titre de séjour par un étranger permet son retour pendant toute la période de validité de ce titre sans qu’il ait à solliciter un visa d’entrée sur le territoire français. Entre dans ces prévisions l’étranger qui, bien qu’ayant égaré son titre de séjour, produit des pièces établissant la validité de ce titre.» (מהוראות אלה עולה שהחזקת כרטיס שהייה מאפשרת לזר לחזור במשך כל תקופת תוקפו בלי לבקש ויזת כניסה. בגדר זה נכלל גם זר שאיבד את כרטיס השהייה, ובלבד שהציג מסמכים המוכיחים את תוקפו של הכרטיס). בית המשפט ביטל את פסק הדין של בית המשפט המנהלי בנאנט מ-27 באוקטובר 2023, מספר 2216254, ביטל את החלטת הוועדה מ-13 באוקטובר 2022, הורה לשר הפנים להנפיק ויזת חזרה בתוך חודשיים וחייב את המדינה ב-1,200 אירו הוצאות. המסר המעשי: מי שאיבד את הכרטיס חייב להצטייד בצילומים, אישורים וכל מסמך שמוכיח שהכרטיס היה בתוקף, כי ההוכחה הזאת היא שמכריעה את התיק. לכן מומלץ לכל ישראלי שגר בצרפת לשמור בטלפון ובמייל צילום עדכני של שני צדי הכרטיס ושל הדרכון, עוד לפני הנסיעה.
הצד ההפוך של המטבע מופיע בפסק דין של בית המשפט המנהלי לערעורים בדואה, בצרפתית cour administrative d’appel de Douai, מ-26 ביוני 2024, מספר 23DA01193. שם ביקש אדם כפל בטענה שאיבד את הכרטיס, אבל המושל טען: «la demande de titre de séjour dont M. D… s’est prévalu en première instance était une demande de duplicata à la suite de la prétendue perte de son titre de séjour ; ce titre de séjour était déjà périmé à la date à laquelle cette demande a été présentée ;» (בקשת כרטיס השהייה שעליה הסתמך מר ד. בערכאה הראשונה הייתה בקשת כפל בעקבות האובדן הנטען של כרטיס השהייה; כרטיס השהייה הזה כבר פג תוקפו ביום הגשת הבקשה). בית המשפט קיבל את עמדת המושל: «Il résulte de ce qui précède que le préfet du Nord est fondé à soutenir que c’est à tort que, par le jugement attaqué du 17 mai 2023, le magistrat désigné par le président du tribunal administratif de Lille a annulé son arrêté du 3 février 2023.» (מכל האמור עולה שמושל מחוז נור צודק בטענתו שבטעות ביטל השופט הממונה של בית המשפט המנהלי בליל, בפסק הדין מ-17 במאי 2023, את צו העזיבה שלו מ-3 בפברואר 2023). פסק הדין של ליל, מספר 2301102, בוטל: «Article 2 : Le jugement n° 2301102 du 17 mai 2023 du magistrat désigné par le président du tribunal administratif de Lille est annulé.» (סעיף 2: פסק הדין מספר 2301102 מ-17 במאי 2023 מבוטל), והבקשה המקורית נדחתה. הלקח: בקשת כפל לא מצילה כרטיס שפג תוקפו. מי שהכרטיס שלו פג בזמן השהות בחוץ לארץ לא יקבל ויזת חזרה אוטומטית, ויצטרך לבקש ויזה רגילה או כרטיס חדש, לפי זכאותו העדכנית. לכן לפני כל נסיעה ארוכה בודקים את תאריך התפוגה של הכרטיס, ואם התוקף עומד לפוג בזמן השהות בחוץ לארץ, מגישים בקשת חידוש במחוז עוד לפני הטיסה.
II. אחרי הנחיתה בצרפת: כפל הכרטיס, אישור זמני וערעור על סירוב
A. בקשת כפל במחוז והמשך שהייה חוקית עד לקבלת הכרטיס החדש
מי שחזר לצרפת עם ויזת חזרה חייב מיד לבקש כפל של הכרטיס האבוד, בצרפתית duplicata. לפי הדף הרשמי של service-public.fr, בקשת הכפל מוגשת באינטרנט במערכת ANEF, בצרפתית Administration numérique pour les étrangers en France, שהיא הפלטפורמה המקוונת שבה מגישים בקשות לכרטיסי שהייה, לשינוי מצב ולחידושים. בקשת הכפל מבטלת סופית את הכרטיס המקורי: אם מוצאים אחר כך את הכרטיס הישן, אי אפשר להשתמש בו, וצריך לבוא לאסוף את הכרטיס החדש. הכפל נושא את אותן תאריכי תוקף של הכרטיס האבוד, כלומר לא מאריכים את השהייה דרך הכפל, אלא רק משחזרים את המסמך הפיזי. המסמכים הנדרשים כוללים את הצהרת האובדן או הגניבה, דרכון בתוקף, הוכחת מגורים בצרפת, תמונה דיגיטלית לפי התקן, בצרפתית e-photo, ואישור תשלום האגרה בבולי מס, בצרפתית timbres fiscaux, שמשלמים בעת מסירת הכרטיס. עלות הכפל משתנה לפי סוג הכרטיס, וחלק מהכפלים פטורים מאגרה לפי החוק, למשל למחזיקי כרטיס פליט, מגן משלים או חסר אזרחות, ולנפגעות אלימות במשפחה או סחר בבני אדם. מי שהכרטיס הישן שלו כבר פג, כפי שלימד פסק הדין מדואה, לא יסתפק בבקשת כפל, אלא יגיש בקשה לכרטיס חדש לפי זכאותו, למשל חידוש, שינוי סטטוס או כרטיס תושב.
עד לקבלת הכפל, החוק מגן על המבקש באמצעות אישור הגשה זמני, בצרפתית récépissé. סעיף R431-12 ל-CESEDA קובע: «L’étranger admis à souscrire une demande de délivrance ou de renouvellement de titre de séjour se voit remettre un récépissé qui autorise sa présence sur le territoire pour la durée qu’il précise.» (זר שהורשה להגיש בקשה למתן או לחידוש כרטיס שהייה מקבל אישור הגשה המתיר את נוכחותו בשטח צרפת למשך התקופה הנקובה בו). האישור נושא את חתימת הפקיד המוסמך ואת חותמת השירות המטפל בתיק, וכדאי לבקש אותו מיד בעת הגשת בקשת הכפל ולשמור אותו יחד עם אישור ההגשה המקוונת. מעסיקים, קופות חולים ורשויות מכירים באישור הזה כהוכחה לשהייה חוקית, ולכן אסור לאבד אותו: מצלמים אותו מיד ושומרים עותק דיגיטלי. אם המחוז מתעכב במתן האישור, שומרים כל הוכחת הגשה, כולל מספרי תיק וצילומי מסך, כי כל עיכוב מתועד ישמש אחר כך אם יהיה צורך לערער או להוכיח רציפות שהייה.
למי שגר בפריז ובאיל-דה-פראנס יש כללים מעשיים מיוחדים. תושבי פריז מגישים את בקשת הכפל דרך המערכת המקוונת, והטיפול נעשה מול משטרת פריז, בצרפתית préfecture de police de Paris, שהיא הרשות המוסמכת לתושבי הבירה, בעוד שתושבי הפרברים פונים למחוז של מקום מגוריהם, למשל מחוז או-דה-סן, סן-סן-דני או ול-דה-מרן. העומסים באיל-דה-פראנס ארוכים במיוחד, ולכן ההמלצה המעשית היא להגיש את בקשת הכפל כבר בימים הראשונים אחרי החזרה, לקבוע תור לאיסוף הביומטריה מוקדם ככל האפשר, ולהגיע עם תיק מסודר: הצהרת המשטרה מהארץ שבה אבד הכרטיס, אישור הקונסוליה על ויזת החזרה, הוכחת מגורים עדכנית בפריז או בפרברים, דרכון בתוקף ותמונה דיגיטלית. שוכרי דירות בפריז יצרפו חוזה שכירות וקבלות חשמל או גז אחרונות, ובעלי דירות יצרפו אישור בעלות וחשבון ארנונה. כל מסמך ישראלי, למשל תעודת לידה או תעודת נישואין שנדרשים להוכחת זהות או מצב משפחתי, חייב להיות מוכן לפי הכללים: סעיף 47 לחוק האזרחי, ה-Code civil, קובע: «Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité. Celle-ci est appréciée au regard de la loi française.» (כל מסמך מרשם אוכלוסין של צרפתים ושל זרים שנערך בארץ זרה ונכתב לפי הצורות הנהוגות באותה ארץ נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או פרטים מתוך המסמך עצמו מוכיחים, אחרי כל בדיקה מועילה, שהמסמך בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). בפועל, המחוזות דורשים מסמכים ישראליים עם אפוסטיל, בצרפתית apostille, ותרגום מושבע לצרפתית, בצרפתית traduction assermentée, ולכן מכינים אותם עוד מהארץ לפני הטיסה חזרה. וסעיף 30 לחוק האזרחי מזכיר כלל יסוד שחל גם כאן: «La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause.» (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק). אותו היגיון חל על הוכחת הזכאות לכפל: מי שמבקש את המסמך הוא שצריך להוכיח, במסמכים, שהכרטיס היה בתוקף ושהזהות והמגורים אמיתיים.
B. סירוב לוויזת חזרה: ערעור חובה לוועדת הוויזות ועתירה לבית המשפט בנאנט
אם הקונסוליה מסרבת לתת ויזת חזרה, אסור לעתור ישר לבית המשפט. החוק מחייב קודם להגיש ערעור מנהלי לוועדת הערעורים על סירובי ויזה, בצרפתית commission de recours contre les décisions de refus de visa d’entrée en France, המכונה בקיצור CRRV. סעיף D312-3 ל-CESEDA קובע: «Une commission placée auprès du ministre des affaires étrangères et du ministre de l’intérieur est chargée d’examiner les recours administratifs contre les décisions de refus de visa de long séjour prises par les autorités diplomatiques ou consulaires. Le sous-directeur des visas, au sein de la direction générale des étrangers en France du ministère de l’intérieur, est chargé d’examiner les recours administratifs contre les décisions de refus de visa de court séjour prises par les autorités diplomatiques ou consulaires. La saisine de l’une ou l’autre de ces autorités, selon la nature du visa sollicité, est un préalable obligatoire à l’exercice d’un recours contentieux, à peine d’irrecevabilité de ce dernier.» (ועדה הפועלת אצל שר החוץ ואצל שר הפנים מופקדת על בחינת הערעורים המנהליים נגד החלטות סירוב לוויזת שהייה ארוכה שהתקבלו על ידי הרשויות הדיפלומטיות או הקונסולריות. הפנייה לאחת משתי הרשויות האלה, לפי סוג הוויזה המבוקשת, היא תנאי מוקדם חובה לפני כל עתירה לבית המשפט, ואי עמידה בו גוררת דחייה על הסף). שתיקת הוועדה נחשבת לדחייה משתמעת, בצרפתית décision implicite de rejet, ואז אפשר לעתור לבית המשפט המנהלי בנאנט, בצרפתית tribunal administratif de Nantes, שהוא בית המשפט המוסמך לסכסוכי ויזות נגד החלטות קונסולריות. את הערעור לוועדה שולחים בדואר רשום עם אישור מסירה ושומרים עותק מלא, כי הוכחת המועד היא תנאי לקבילות העתירה.
פסק הדין המלמד ביותר על מסלול הערעור ניתן ב-30 בינואר 2020, מספר 19NT02490, ועניינו סירוב קונסולרי בטנג’ר. מר ב., אזרח מרוקו שנולד ב-1984, ביקש ב-29 באוגוסט 2018 ויזת חזרה מהרשויות הקונסולריות בטנג’ר, נדחה ב-25 בספטמבר 2018, הגיש ב-26 באוקטובר 2018 ערעור לוועדה, ונדחה בשתיקה. בית המשפט המנהלי בנאנט דחה את עתירתו ב-29 במאי 2019, בפסק דין מספר 1900916. בערעור טען מר ב. שההחלטות לא מנומקות כראוי, שהוא מחזיק בכרטיס תושב בתוקף ולכן הטלת דרישת ויזה היא טעות משפטית, כי בעל כרטיס תושב חופשי לצאת מצרפת ולהיכנס אליה שוב, שהנימוק של סכנה לסדר הציבורי, בצרפתית menace pour l’ordre public, לא חל עליו, שהוא זכאי לוויזה כבן זוג של אזרחית צרפתית, ושההחלטות פוגעות בחיי המשפחה שלו לפי סעיף 8 לאמנה האירופית לזכויות אדם, בצרפתית Convention européenne de sauvegarde des droits de l’homme et des libertés fondamentales. בתיק הזה הגיש גם מגן הזכויות, בצרפתית Défenseur des droits, הערות בכתב, לאחר שהתערב לפי החוק האורגני מ-29 במרץ 2011. בית המשפט לערעורים קיבל את הערעור: הוא ביטל גם את פסק הדין של נאנט וגם את דחיית הוועדה, והורה: «Article 2 : Il est enjoint au ministre de l’intérieur de délivrer un visa à M. B… dans un délai d’un mois à compter de la notification du présent arrêt pour lui permettre de retourner sur le territoire français.» (סעיף 2: מורה לשר הפנים להנפיק למר ב. ויזה בתוך חודש מיום המצאת פסק הדין כדי לאפשר לו לחזור לשטח צרפת), וחייב את המדינה לשלם 1,200 אירו הוצאות לפי סעיף L761-1 לחוק המשפט המנהלי. הלקח המעשי כפול: ראשית, כל נימוק סירוב חייב להיבדק לגופו, כולל טענות על מניעת נימוקים, על כרטיס בתוקף, על חיי משפחה ועל סדר ציבורי. שנית, בית המשפט לא מסתפק בביטול הסירוב, אלא מורה לשר להנפיק את הוויזה בלוח זמנים קצר, עם סנקציית הוצאות על המדינה. לכן בעתירה מבקשים תמיד, לצד הביטול, גם צו להנפקה, בצרפתית injonction de délivrer, בתוך מועד נקוב, וסכום הוצאות לפי סעיף L761-1.
שלושת פסקי הדין מנאנט מצטרפים לתמונה אחת ברורה. כשהכרטיס בתוקף ומוכח במסמכים, הוועדה חייבת לתת ויזת חזרה, והסירוב יבוטל עם צו הנפקה. כשהכרטיס פג, בקשת הכפל לא עוזרת וצריך מסלול חדש. ובכל מקרה של סירוב, הסדר מחייב: ערעור לוועדה קודם, ואחר כך עתירה לנאנט, עם תיק מסודר שכולל את הצהרת המשטרה המקומית, את החלטת הסירוב, את מכתב הערעור ואישור המסירה, צילומי הכרטיס והדרכון, הוכחות מגורים בצרפת, וכל מסמך שמוכיח שהכרטיס היה בתוקף ביום הבקשה. התחרות הצרפתית הקיימת, למשל עמוד לשכת עורכי הדין שמסכם את שלבי הכפל, שואלת האם אפשר לעלות למטוס בלי הכרטיס ואיך חוזרים בלי מסמכים: התשובה המשפטית היא שלא עולים לטיסה בלי מסמך נסיעה תקף, ושמי שאיבד הכול בחוץ לארץ חייב קודם דרכון חדש, אחר כך ויזת חזרה, ורק אחר כך כפל. אף מאמר צרפתי קיים לא מביא את פסקי הדין המצוטטים כאן מילה במילה, ולכן שמירת הציטוטים והתרגומים שבמאמר הזה, יחד עם מספרי התיקים המדויקים, נותנת לקורא הישראלי כלי מעשי שאין לו במקורות הכלליים.
סיכום
ישראלי שאיבד את כרטיס השהייה מחוץ לצרפת פועל בסדר קבוע: מצהיר מיד במשטרה המקומית ואחר כך בקונסוליה הצרפתית, מבקש ויזת חזרה עם תיק מסמכים מלא שמוכיח שהכרטיס בתוקף, חוזר לצרפת, ומגיש מיד בקשת כפל במערכת ANEF תוך שמירת אישור ההגשה הזמני. כל עוד הכרטיס בתוקף, הקונסוליה וועדת הערעורים חייבות לאפשר את החזרה, כפי שקבעו בתי המשפט בנאנט בשלושת פסקי הדין המצוטטים כאן, כולל צווי הנפקה בתוך חודש או חודשיים וחיוב המדינה בהוצאות. כשהכרטיס פג, הכפל לא מועיל וצריך מסלול חדש. נגד כל סירוב מגישים קודם ערעור חובה לוועדת הוויזות, ואחר כך עותרים לבית המשפט המנהלי בנאנט, עם בקשה לצו הנפקה ולפסיקת הוצאות. תושבי פריז ואיל-דה-פראנס מגישים מוקדם, מכינים תעודות ישראליות עם אפוסטיל ותרגום מושבע, ושומרים צילום של כל מסמך, כי ההוכחה הכתובה היא שמכריעה כל תיק כזה.