משרד Kohen Avocats · פריז 16
דרכון צרפתי שני לישראלים שטסים הרבה: מתי מקבלים שני דרכונים ומה עושים כשהילד חסום ביציאה

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

דרכון צרפתי שני לישראלים שטסים הרבה: מתי מקבלים שני דרכונים ומה עושים כשהילד חסום ביציאה

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

ישראלים המחזיקים באזרחות צרפתית טסים הרבה. אנשי עסקים שעובדים בין תל אביב לפריז, אנשי היי-טק שמבקרים לקוחות במדינות שונות, הורים גרושים שילדיהם חיים בין שתי מדינות, משפחות שמבקרות סבים וסבתות בצרפת כמה פעמים בשנה. דווקא מי שטס הרבה נתקל בשתי תקלות שהישראלי הממוצע כמעט אינו מכיר: דרכון אחד אינו מספיק כי הוא מופקד בשגרירות לצורך ויזה בזמן שצריך לטוס למקום אחר, או כי חותמות ויזות ישנות בדרכון חוסמות כניסה למדינה שלישית. ובמקביל, הורים רבים מגלים ברגע האחרון בשדה התעופה שהדרכון של הילד אינו מאפשר יציאה מצרפת, כי שופט הורה על איסור יציאה מהטריטוריה או כי ההורה השני הגיש התנגדות ליציאה. שתי הבעיות האלה שייכות לאותו עולם: הדרכון הצרפתי, תנאי קבלתו, גבולות השימוש בו והכלים המשפטיים שמגבילים אותו. המאמר הזה מסביר למי מגיע דרכון צרפתי שני במקביל לדרכון הראשון, אילו שני מצבים מצדיקים אותו לפי הכללים הרשמיים, איך מגישים בקשה מישראל דרך הקונסוליה, מה עושים אם הבקשה נדחית, ואיך מתמודדים עם חסימת היציאה של ילדים: ההבדל בין איסור יציאה, התנגדות ליציאה ואישור יציאה, הפסיקה החדשה של בית המשפט העליון הצרפתי מיולי 2026 שמאפשרת לצמצם את האיסור להורה אחד בלבד, והקשר לרישום הלידה, להוכחת האזרחות ולמעמד ההורה הישראלי בצרפת. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, וכל כלל משפטי מגובה בקישור למקור רשמי.

נקודת המוצא שחשוב להבין: דרכון אינו יוצר אזרחות, הוא רק מסמך נסיעה שמעיד כלפי רשויות ומדינות זרות על אזרחות קיימת. החוק הצרפתי קובע כי La nationalité française est attribuée, s’acquiert ou se perd selon les dispositions fixées par le présent titre, sous la réserve de l’application des traités et autres engagements internationaux de la France. (האזרחות הצרפתית מוענקת, נרכשת או אובדת לפי ההוראות הקבועות בכותרת זו, בכפוף להחלת האמנות וההתחייבויות הבינלאומיות האחרות של צרפת). הכלל הבסיסי למשפחות ישראליות הוא סעיף 18 לחוק האזרחי: Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français. (צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). לכן החזקת דרכון ישראלי במקביל אינה שוללת כשלעצמה אזרחות צרפתית, והשאלה המעשית היא כמעט תמיד שאלת הוכחה ומסמכים, לא שאלת עצם הזכות. מי שהוכחת אזרחותו מסודרת יכול לבקש דרכון, לחדש דרכון, ובמקרים המתאימים לבקש גם דרכון שני, ולהוציא דרכון לילדיו. מי שהוכחת אזרחותו אינה מסודרת צריך קודם להסדיר רישום לידה ותעודת אזרחות, ורק אחר כך לגשת לבקשת הדרכון. המאמר הקודם בסדרה הסביר את דחיית החידוש ואת דרכי התקיפה שלה, וכדאי לקרוא אותו כרקע: חידוש דרכון צרפתי בישראל. מכאן ואילך נתמקד בשני נושאים שעדיין לא טופלו: הדרכון השני, וחסימת היציאה של קטינים.

I. דרכון צרפתי שני לישראלים שטסים הרבה: מתי מקבלים שני דרכונים צרפתיים בתוקף במקביל

הכלל העקרוני בצרפת הוא דרכון אחד לאדם אחד. דרכון שני (second passeport, דרכון נוסף שמונפק לאותו אדם במקביל לדרכון הרגיל ושתוקפו חופף לתוקפו) הוא חריג, והוא ניתן רק במקרים שבהם דרכון אחד אינו מאפשר לאדם לנהל חיים תקינים של נסיעות. עבור ישראלים שטסים הרבה בין ישראל, צרפת ומדינות נוספות, החריג הזה מעשי הרבה יותר ממה שנדמה. איש עסקים שדרכונו מופקד שבועות בשגרירות של מדינה שלישית לצורך ויזה אינו יכול להישאר בלי מסמך נסיעה. מטייל עסקי שדרכונו נושא ויזה או חותמת של מדינה אחת אינו יכול להיכנס למדינה אחרת שאוסרת כניסה למי שביקר במדינה הראשונה. במקרים כאלה דרכון שני אינו מותרות אלא כלי עבודה. החלק הזה מסביר את שני המצבים המזכים, את אופן הגשת הבקשה מישראל ואת דרכי ההתמודדות עם סירוב.

A. שני המצבים היחידים שמצדיקים דרכון צרפתי שני וההוכחות שצריך להביא

המינהל הצרפתי מכיר בשני מצבים שבהם ניתן לבקש דרכון שני. ההנחיה הרשמית של אתר השירות הציבורי קובעת: un second passeport peut exceptionnellement être délivré dans l’une des 2 situations suivantes (דרכון שני יכול להינתן באופן חריג באחד משני המצבים הבאים). המצב הראשון הוא נסיעה מקצועית: Vous voyagez pour raison professionnelle et votre passeport est immobilisé pendant une période au cours de laquelle vous devez voyager (אתם נוסעים לצורך מקצועי והדרכון שלכם מעוכב בתקופה שבה אתם צריכים לנסוע). הכוונה למצב שבו הדרכון מופקד ברשות זרה לצורך ויזה, או מוחזק בהליך מינהלי, ובדיוק באותם ימים צריך לטוס ליעד אחר. המצב השני הוא חותמות ויעדים שאינם מתיישבים זה עם זה: Votre passeport risque de faire apparaître des destinations incompatibles. (הדרכון שלכם עלול להציג יעדים שאינם מתיישבים זה עם זה). ההנחיה מוסיפה הסבר מעשי: La présence d’un visa antérieur sur le passeport pouvant empêcher un nouveau voyage, il est alors possible d’obtenir un second passeport. (הימצאותה של ויזה קודמת בדרכון שעלולה למנוע נסיעה חדשה מאפשרת אז קבלת דרכון שני). עבור ישראלים שטסים למזרח התיכון, לאפריקה או לאסיה במקביל לנסיעות עבודה לאירופה, המצב השני שכיח במיוחד, כי ויזה או חותמת של מדינה אחת חוסמת בפועל כניסה למדינה אחרת.

שלוש הערות חשובות לפני שמגישים בקשה. ראשית, דרכון שני אינו זכות אוטומטית. ההנחיה הרשמית מדגישה: la délivrance d’un second passeport n’est pas un droit, mais une faculté. C’est l’administration qui fixe ses critères d’attribution. (הנפקת דרכון שני אינה זכות אלא אפשרות. המינהל הוא שקובע את קריטריוני ההענקה). כלומר הפקיד בוחן כל תיק לגופו, והמבקש צריך לשכנע שהצורך אמיתי, קונקרטי ומתמשך, לא תיאורטי. שנית, הדרכון השני אינו פוטר מהוכחת האזרחות הצרפתית. מי שאזרחותו אינה מוטלת בספק יצרף את המסמכים הרגילים של בקשת דרכון, ומי שאזרחותו טעונה הוכחה יצטרך קודם תעודת לידה מתאימה או תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française, תעודה רשמית שמנפיק מזכיר בית המשפט ומעידה על האזרחות הצרפתית). החוק קובע: Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité. (מנהל שירותי המזכירות של בית המשפט הוא היחיד המוסמך להנפיק תעודת אזרחות צרפתית לכל מי שמוכיח שהוא בעל אזרחות זו). נטל ההוכחה מוטל על הטוען לאזרחות: La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants. (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק. ואולם נטל זה מוטל על מי שחולק על צרפתיותו של אדם המחזיק בתעודת אזרחות צרפתית שהונפקה לפי הסעיפים 31 ואילך). לכן מי שכבר מחזיק בתעודת אזרחות נמצא בעמדה חזקה בהרבה מול הפקיד. שלישית, הבקשה לדרכון שני דורשת הוכחות ספציפיות מעבר למסמכי הדרכון הרגילים: הדרכון שמכיל את הוויזה המקורית, כרטיסי טיסה, אישור מעסיק על נסיעות מקצועיות תכופות, או כל מסמך שמראה שהדרכון מושבת או שהחותמות חוסמות נסיעה. ההנחיה מציינת שהמסמכים הם מסמכי החידוש הרגילים בתוספת המסמכים המעידים על המצב, ובכלל זה הדרכון הנושא את הוויזה המקורית וכרטיסי הטיסה.

בתי המשפט הצרפתיים כבר נדרשו שוב ושוב למצבים שבהם אדם מבקש מסמך נסיעה והרשות מטילה ספק בזהותו או באזרחותו. דוגמה מלמדת היא פסק דין של בית המשפט לערעורים של פריז, שבו אדם שניסה לקבל דרכון ביומטרי (passeport biométrique, דרכון עם שבב אלקטרוני המכיל טביעות אצבע ותמונה דיגיטלית) באמצעות טופס עם פרטים כוזבים נדחה, ובית המשפט אישר את דחיית טענת האזרחות שלו מכוח סעיף 18, תוך הסתמכות בין היתר על ניסיון ההונאה מול הפרפקטורה. הלקח למבקש ההגון הוא כפול: מצד אחד, הרשות בודקת היטב וכל סתירה במסמכים מעוררת חשד. מצד שני, מבקש שמגיע עם תיק מסודר, תעודת לידה מתורגמת ומאומתת, תעודת אזרחות כשהיא נדרשת, והוכחות קונקרטיות לצורך בדרכון שני, נבדל מיד מהמקרים הבעייתיים. פסקי הדין מראים שהשופטים נותנים משקל רב להתנהלות המבקש מול הרשות: מי שמסר פרטים מלאים ונכונים זוכה ליחס שונה ממי שנתפס באי-דיוקים. לכן הכלל המעשי הראשון הוא איסור מוחלט על ייפוי פרטים או השלמת פרטים חסרים בניחוש: אם תאריך, שם או מקום אינם ידועים בוודאות, כותבים שאינם ידועים ומצרפים מסמך, ולא ממציאים תשובה כדי למלא שורה בטופס.

היבט נוסף שמיוחד לישראלים הוא רישום הלידה. ילד שנולד בישראל לאב או לאם צרפתים אינו נרשם אוטומטית במרשם הצרפתי. תעודת הלידה הישראלית צריכה לעבור תעתוק (transcription, רישום של תעודת מצב אישי זרה בספרי המרשם הצרפתיים) בספרי המרשם של נאנט, שהיא העיר שבה מרוכז רישום הצרפתים שנולדו מחוץ לצרפת. החוק קובע: Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité. Celle-ci est appréciée au regard de la loi française. (כל תעודת מצב אישי של צרפתים ושל זרים שנערכה במדינה זרה ונכתבה בצורות הנהוגות במדינה זו נאמנה, אלא אם תעודות או מסמכים אחרים שבידי הרשות, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מהתעודה עצמה מוכיחים, לאחר כל הבדיקות המועילות לפי הצורך, שהתעודה אינה סדירה, מזויפת או שהעובדות המוצהרות בה אינן תואמות את המציאות. זו נבחנת לאור החוק הצרפתי). בית המשפט העליון, בהרכב המורחב ביותר שלו, קבע: l’acte de naissance concernant un Français, dressé en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays, est transcrit sur les registres de l’état civil sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité (תעודת הלידה הנוגעת לצרפתי, שנערכה במדינה זרה ונכתבה בצורות הנהוגות במדינה זו, מתועתקת בספרי המרשם אלא אם תעודות או מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מהתעודה עצמה מוכיחים, לאחר בדיקות, שהתעודה אינה סדירה, מזויפת או שהעובדות אינן תואמות את המציאות). המשמעות המעשית: תעודת לידה ישראלית סדירה של ילד לאב צרפתי מתועתקת ככלל, והסירוב לתעתק חייב להתבסס על פגם קונקרטי שהוכח, לא על חשד כללי. בלי תעתוק אין דרכון ראשון, וממילא אין דרכון שני. לכן משפחה שמתכננת נסיעות תכופות צריכה להתחיל בתעתוק הלידות של כל הילדים, הרבה לפני מועד הטיסה.

B. איך מגישים בקשה לדרכון שני מישראל ומה עושים אם הבקשה נדחית

ישראלים המתגוררים בישראל מגישים בקשות דרכון בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, שהיא הנציגות המוסמכת (consulat, נציגות דיפלומטית המטפלת בענייני אזרחים). הבקשה לדרכון ביומטרי מחייבת התייצבות אישית, כי נלקחות טביעות אצבע וצילום דיגיטלי במקום, ולא ניתן לשלוח שליח או לחתום מרחוק. את התור קובעים מראש באתר הקונסוליה, וההמתנה לתורים בתקופות עמוסות עלולה להיות ארוכה, ולכן מי שזקוק לדרכון שני לצורך עבודה צריך להתחיל חודשים מראש ולא לחכות לשבוע שלפני הטיסה. לתור מגיעים עם הדרכון הצרפתי הקיים, תעודת הלידה או תעודת האזרחות, הוכחת מגורים בישראל, תמונות לפי התקן, ותיק ההוכחות לצורך בדרכון שני: אישור מעסיק, כרטיסי טיסה עתידיים, הדרכון עם הוויזה החוסמת, או אישור מהשגרירות הזרה שהדרכון יישאר מופקד אצלה בתקופת הנסיעה הנוספת. ההנחיה הרשמית מפנה לבדוק מראש באתר הפרפקטורה או הקונסוליה אם הבקשה קבילה ואיזה דלפק מוסמך, כי הדרישות משתנות בין מקום למקום. הכלל הכללי לדף הדרכון המרכזי נמצא כאן: Passeport (דרכון), ובו פירוט המסמכים, האגרות וההליכים.

אם הפקיד מסרב לקבל את הבקשה או דוחה אותה, חשוב להבין מה בדיוק קרה, כי לכל מצב יש תרופה אחרת. סירוב לקבל מסמכים בדלפק אינו החלטה מנומקת, וברוב המקרים הפתרון הוא השלמת התיק והגשה חוזרת עם אישור קבלה. דחייה מנומקת בכתב, לעומת זאת, היא החלטה מינהלית שניתן לתקוף אותה: תחילה בערר מינהלי לרשות שהחליטה או לרשות הממונה עליה (recours gracieux, ערר המוגש לאותה רשות, ו-recours hiérarchique, ערר המוגש לרשות הממונה), ואחר כך בערר שיפוטי לבית המשפט המינהלי (tribunal administratif, בית משפט שדן בתביעות נגד החלטות המינהל). בעררים האלה צריך להראות שהצורך קונקרטי: לא די לומר שטסים הרבה, צריך להראות טיסות שנקבעו, חוזה עבודה שמחייב נוכחות, או ויזה בדרכון שחוסמת יעד. ככל שההוכחות מדויקות יותר, הסיכוי לבטל את הסירוב גדל. אם הסירוב נובע מספק באזרחות עצמה ולא מהצורך בדרכון שני, הערר המינהלי לא יעזור, כי הפקיד אינו מוסמך להכריע בשאלת האזרחות. אז צריך לפנות למסלול האזרחות: בקשת תעודת אזרחות, ואם גם היא נדחית, תביעה לבית המשפט המשפטי (tribunal judiciaire, בית המשפט הרגיל שדן בענייני אזרחות ומצב אישי) להכרה באזרחות. רק אחרי שהאזרחות מוכרת או מוכחת חוזרים לבקשת הדרכון. הערבוב בין שני המסלולים הוא הטעות הנפוצה ביותר: אנשים תוקפים את סירוב הדרכון בערר מינהלי כשהבעיה האמיתית היא הוכחת האזרחות, ומפסידים זמן יקר.

במקביל לערר כדאי לבדוק פתרונות זמניים. אם הטיסה דחופה והדרכון הראשון פג תוקף או אינו בידי המבקש, ניתן לבקש דרכון חירום (passeport d’urgence) או תעודת מעבר (laissez-passer) מהקונסוליה, לפי הנסיבות. אלה מסמכים זמניים שנועדו לאפשר נסיעה נקודתית, לא להחליף דרכון מלא, והם ניתנים לפי שיקול דעת הנציגות ובכפוף להוכחת הדחיפות. מי שמחזיק גם בדרכון ישראלי בתוקף יכול כמובן לטוס עמו ליעדים שבהם אין בעיה, אבל חשוב לזכור: כניסה לצרפת כאזרח צרפתי מחייבת הצגת מסמך צרפתי, ומי שנכנס לצרפת עם דרכון זר בלבד עלול להיתקל בשאלות בביקורת הגבולות ובקשיים מול הרשויות בהמשך. לכן גם בעלי שני דרכונים לאומיים, ישראלי וצרפתי, צריכים לשמור את הדרכון הצרפתי בתוקף, והדרכון השני הצרפתי נועד לשרת את הנסיעות שהדרכון הראשון אינו יכול לשרת, לא להחליף את החובה להחזיק מסמך צרפתי תקף.

ההורה הישראלי שאינו אזרח צרפתי אך חי בצרפת או מהגר אליה עם ילדיו הצרפתים נתקל בשאלה משלימה: מעמד השהייה שלו עצמו. החוק הצרפתי לזרים (CESEDA, הקודקס המסדיר כניסה, שהייה ומקלט של זרים בצרפת) מעניק הגנה להורה לילד צרפתי ולבעלי קשרים משפחתיים הדוקים. הסעיף הכללי קובע: L’étranger qui n’entre pas dans les catégories prévues aux articles L. 423-1, L. 423-7, L. 423-14, L. 423-15, L. 423-21 et L. 423-22 ou dans celles qui ouvrent droit au regroupement familial, et qui dispose de liens personnels et familiaux en France tels que le refus d’autoriser son séjour porterait à son droit au respect de sa vie privée et familiale une atteinte disproportionnée au regard des motifs du refus, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention vie privée et familiale d’une durée d’un an, sans que soit opposable la condition prévue à l’article L. 412-1. (זר שאינו נמנה עם הקטגוריות המנויות בסעיפים המצוינים ואשר קשריו האישיים והמשפחתיים בצרפת הם כאלה שסירוב לאשר את שהייתו יפגע בזכותו לחיים פרטיים ומשפחתיים באופן בלתי-מידתי לעומת נימוקי הסירוב, מקבל תעודת שהייה זמנית בכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים). הקשר בין הנושאים ברור: הורה ישראלי שקיבל תעודת שהייה מכוח ילדו הצרפתי צריך שהילד יהיה מוכר כאזרח עם מסמכים תקפים, והילד צריך הורה עם מעמד יציב כדי שהמשפחה תוכל לטוס ולחזור בלי חשש. לכן במשפחות מעורבות מטפלים בשני המסלולים במקביל: אזרחות ודרכון לילד, ושהייה להורה.

II. הילד לא יכול לטוס: איסור יציאה, התנגדות ליציאה ואישור יציאה, והפסיקה החדשה שמצמצמת את האיסור

התסריט המוכר: משפחה מגיעה לשדה התעופה, ההורה מציג את הדרכונים הצרפתיים של הילדים, ופקיד ביקורת הגבולות מודיע שהיציאה חסומה. הסיבה היא כמעט תמיד אחת משלוש: איסור יציאה מהטריטוריה שהורה שופט (interdiction de sortie du territoire, איסור שמטיל שופט לענייני משפחה על יציאת קטין מצרפת ללא הסכמת שני ההורים, והוא נרשם בקובץ המבוקשים), התנגדות ליציאה מהטריטוריה (opposition à la sortie du territoire, הליך חירום קצר מועד שאחד ההורים יכול להפעיל כשקיים חשש מיידי שההורה השני יוציא את הילד מצרפת), או היעדר אישור יציאה מהטריטוריה (autorisation de sortie du territoire, טופס שהורה חותם כדי לאפשר לקטין לצאת מצרפת בליווי אדם שאינו הורהו). כל אחד מהכלים האלה שייך לרשות אחרת, לתקופה אחרת ולתנאים אחרים, והבלבול ביניהם עולה ביוקר. החלק הזה עושה סדר, מסביר את הפסיקה החדשה מיולי 2026, ומפרט את הצעדים המעשיים מהרגע שבו מתגלה החסימה.

A. איסור יציאה מול התנגדות ליציאה מול אישור יציאה: שלושה כלים שונים לשלוש סיטואציות שונות

איסור היציאה מהטריטוריה הוא החמור והיציב מבין השלושה. החוק מסמיך את השופט לענייני משפחה (juge aux affaires familiales, שופט בבית המשפט המשפטי שדן בענייני הורים וילדים) להורות: Il peut notamment ordonner l’interdiction de sortie de l’enfant du territoire français sans l’autorisation des deux parents. (הוא יכול notamment להורות על איסור יציאת הילד מהטריטוריה הצרפתית ללא אישור שני ההורים). האיסור נרשם בקובץ המבוקשים (fichier des personnes recherchées, מאגר משטרתי שבו נרשמים מבוקשים ואנשים החייבים במעקב, ובכלל זה קטינים החסומים ביציאה) על ידי התובע, ומרגע הרישום כל מעבר גבול של הילד נחסם אוטומטית, בלי קשר לשאלה אם הדרכון בתוקף. האיסור ניתן בדרך כלל במסגרת סכסוך הורים: גירושין, פרידה, חשש שהורה ייקח את הילד לישראל או למדינה אחרת ולא יחזיר אותו. הוא נשאר בתוקף עד שהשופט מבטל אותו או מגביל אותו, ולכן הורים רבים מגלים אותו חודשים ושנים אחרי הדיון שבו הוטל, כשכבר שכחו מקיומו. הכלל המעשי: לפני כל טיסה עם ילד כשההורים פרודים או גרושים, בודקים אם הוטל איסור יציאה, ולא מניחים שהיעדר בעיות בטיסות קודמות מעיד שהמצב נקי, כי האיסור יכול להיות מוטל בכל שלב של ההליך.

התנגדות ליציאה היא כלי חירום זמני. הורה שחושש שההורה השני עומד להוציא את הילד מצרפת באופן מיידי יכול לפנות בדחיפות לרשות המוסמכת ולבקש חסימה זמנית, בלי לחכות לדיון מלא בפני השופט. ההתנגדות נרשמת אף היא בקובץ המבוקשים, אבל תוקפה קצר, והיא נועדה לתת להורה החושש זמן לפנות לשופט ולבקש איסור יציאה קבוע או החלטה אחרת. ההבדל המעשי: איסור יציאה הוא החלטה שיפוטית ארוכת טווח שניתנת אחרי דיון, והתנגדות ליציאה היא חסימת חירום קצרת טווח שנועדה למנוע מעשה עשוי. הורה שמגלה שהתנגדות הוגשה נגדו צריך לפעול מהר: לפנות לשופט, להראות שהנסיעה מתוכננת, מתואמת וחוזרת, להציג כרטיסים הלוך ושוב, אישור בית ספר, התחייבות לחזרה, ולבקש את ביטול החסימה או את אישור הנסיעה הספציפית. שתיקה או המתנה עלולות להפוך את החסימה הזמנית לאיסור קבוע בדיון הבא.

אישור היציאה הוא המסמך השלישי, והוא שונה מהותית: הוא אינו חסימה אלא היתר. קטין צרפתי שיוצא מצרפת בלי אחד מהוריו, למשל עם סבים, עם קבוצת נוער או עם ההורה הישראלי לטיול, נדרש להציג אישור חתום של הורה בצירוף צילום תעודת זהות של ההורה החותם. האישור אינו מחליף דרכון, והוא אינו מבטל איסור יציאה או התנגדות ליציאה: אם קיימת חסימה בקובץ המבוקשים, אישור חתום של הורה אחד לא יעזור, כי פקיד הגבול רואה את החסימה במסך וחוסם את היציאה. הסדר הנכון הוא הפוך: קודם מוודאים שאין חסימה, אחר כך דואגים לאישור החתום, ורק בסוף מגיעים לשדה התעופה. הורים גרושים שטסים עם הילדים לישראל צריכים בנוסף את הסכמת ההורה השני או החלטה שיפוטית שמתירה את הנסיעה, כי יציאה ללא הסכמה כשההורה השני מתנגד עלולה להיחשב כהעברה בלתי-חוקית ולסבך את ההורה היוצא בהליכים פליליים ואזרחיים כאחד.

הפסיקה החדשה של בית המשפט העליון הצרפתי משנה את התמונה לטובת ההורה שאינו מסוכן. בראשון ביולי 2026 קבעה הלשכה האזרחית הראשונה (Première chambre civile, הלשכה בבית המשפט העליון שדנה בענייני משפחה, מצב אישי ואזרחות) בפסק דין Arrêt n° 506 FS-B du 1er juillet 2026, pourvoi n° 25-21.064 (פסק דין מס 506 מיום 1 ביולי 2026, עתירה מס 25-21.064) כי איסור היציאה, אף שהוא נועד להגן על קשרי הילד עם שני ההורים ולמנוע העברות בלתי-חוקיות, פוגע בזכויות הילד וההורים לפרטיות ולתנועה חופשית, ולכן חייב להיות הכרחי ומידתי. בית המשפט קבע: elle peut être limitée, le cas échéant, au seul parent susceptible de porter atteinte à la continuité et l’effectivité du maintien des liens de l’enfant avec l’autre parent (היא יכולה להיות מוגבלת, לפי הצורך, להורה היחיד שעלול לפגוע בהמשכיות ובאפקטיביות של שמירת קשרי הילד עם ההורה האחר). במקרה שנדון, האב הצרפתי שמרכז חייו בצרפת ולא נשקף ממנו סיכון חטיפה ביקש להסיר איסור גורף שהוטל על שני ההורים, ובית המשפט העליון ביטל את ההחלטה שהשאירה את האיסור הגורף, משום ש בית המשפט לערעורים סירב לבחון הגבלה להורה המסוכן באמת. המשמעות להורים ישראלים וצרפתים פרודים: אם רק אחד ההורים מעורר חשש ממשי להעברה בלתי-חוקית, וההורה השני מרכז חייו בצרפת ומשתף פעולה, ניתן לבקש מהשופט לצמצם את האיסור להורה המסוכן בלבד, כדי שההורה השני יוכל לטוס עם הילדים לישראל ובחזרה בלי להיתקע. הבקשה צריכה להיתמך בראיות: מרכז חיים, שיתוף פעולה עם ההורה השני, היעדר הפרות קודמות, ותוכנית נסיעה מפורטת עם חזרה.

B. מה עושים בפועל כשהיציאה של הילד חסומה: מהשופט לענייני משפחה עד לדרכון החדש

הצעד הראשון הוא בירור: איזו חסימה קיימת, מי הטיל אותה ומתי. אם מדובר באיסור יציאה שיפוטי, מבקשים את ההחלטה המלאה ובודקים את נימוקיה, את היקפה ואת תנאי הסרתה. אם מדובר בהתנגדות חירום, בודקים את תוקפה ואת הגורם שהגיש אותה. את הבירור עושים מול עורך הדין שטיפל בתיק המשפחה, מול מזכירות בית המשפט, או מול הקונסוליה כשהחסימה התגלתה בחוץ לארץ. אסור לנסות לעקוף את החסימה דרך מעבר גבול אחר או עם מסמך אחר, כי החסימה רשומה בקובץ ארצי וכל ניסיון עקיפה מתועד ומחמיר את המצב המשפטי של ההורה. הצעד השני הוא פנייה לשופט לענייני משפחה בבקשה מנומקת: ביטול החסימה, צמצומה להורה אחד לפי פסק הדין מיולי 2026, או אישור נסיעה ספציפית לישראל עם מועדים, כרטיסים והתחייבות לחזרה. לבקשה מצרפים את כל המסמכים שמראים שהנסיעה בתום לב: כרטיסי טיסה הלוך ושוב, אישור רישום לבית הספר בצרפת, אישור מעסיק על חזרה לעבודה, ולעיתים ערבות או התחייבות בכתב. ככל שהתיק מסודר יותר, השופט נוטה יותר לאשר.

הצעד השלישי הוא הסדרת מסמכי הילד עצמו, כי ביטול החסימה אינו מנפיק דרכון. ילד שנולד בישראל לאב צרפתי צריך תעתוק לידה בנאנט לפני בקשת הדרכון, כפי שהוסבר בחלק הראשון, והפסיקה המרכזית חלה כאן במלואה: תעודה סדירה מתועתקת ככלל, וסירוב חייב להתבסס על פגם מוכח. ילד שנולד בצרפת להורים ישראלים נרשם במרשם העירייה המקומית (mairie, בית העירייה שמנהל את מרשם האוכלוסין), ואזרחותו נבחנת לפי כללי הלידה בצרפת והמגורים. בכל מקרה, בקשת הדרכון לקטין דורשת את הסכמת שני ההורים או החלטה שיפוטית שמחליפה אותה: הורה יחיד אינו יכול להוציא דרכון לילד כשההורה השני מתנגד, והקונסוליה תסרב לקבל בקשה כזו. כשההורים מסכימים, מגיעים יחד או עם ייפוי מתאים והסכמה בכתב, והילד עצמו חייב להתייצב כי נלקחות טביעות אצבע מגיל מסוים וצילום דיגיטלי. כשההורים אינם מסכימים, צריך החלטה שיפוטית, וההחלטה הזו מתקבלת אצל השופט לענייני משפחה, לא אצל פקיד הקונסוליה. לכן סכסוך הורים סביב דרכון של ילד הוא תמיד שני הליכים: אחד על ההסכמה או האיסור, ואחד על המסמך עצמו.

הצעד הרביעי הוא הגנה על ההורה הישראלי שאינו אזרח צרפתי. הורה כזה שחי בצרפת עם ילד צרפתי זכאי ככלל למעמד שהייה מכוח קשריו המשפחתיים, כפי שקובע סעיף L.423-23 בקודקס הזרים, והמעמד הזה מאפשר לו לעבוד, לטוס ולחזור בלי חשש ממעצר בגבול או מסירוב כניסה. אבל המעמד הזה מותנה בכך שהילד אכן מוכר כצרפתי, שההורה מוכיח את הקשר ההורי בפועל, ושהמשפחה חיה חיים משותפים אמיתיים. הורה שמזניח את הסדרת מסמכי הילד פוגע בעקיפין גם במעמדו שלו. ולהפך: הורה שמסדיר את אזרחות הילד, את התעתוק, את הדרכון ואת אישורי הנסיעה, בונה בו זמנית את התיק שלו עצמו מול הפרפקטורה (préfecture, הנציגות המחוזית של המדינה שמטפלת בתעודות שהייה). במשפחות מעורבות ישראליות-צרפתיות כל מסמך משרת שני אנשים: הדרכון של הילד מוכיח את אזרחותו ומחזק את תיק השהייה של ההורה, ותעודת השהייה של ההורה מאפשרת חיים משותפים יציבים שמצדיקים את הנסיעות המשותפות.

הצעד החמישי הוא היערכות לנסיעה עצמה אחרי שהחסימה הוסרה והמסמכים הונפקו. בודקים שהאיסור אכן נמחק מהקובץ, כי מחיקת הרישום אינה תמיד מיידית ומומלץ לוודא מול הרשות שההסרה נרשמה לפני שמגיעים לשדה התעופה. מכינים תיק נסיעה: דרכוני הילדים בתוקף, אישור היציאה החתום כשהילד טס בלי אחד ההורים, ההחלטה השיפוטית שמתירה את הנסיעה הספציפית, כרטיסי חזרה, ופרטי קשר של עורך הדין. כשהנסיעה לישראל, מוודאים שהדרכון הישראלי של הילד, אם ישנו, בתוקף אף הוא, כי רשויות הגבול הישראליות דורשות מאזרח ישראלי להיכנס ולצאת עם מסמך ישראלי. תיאום מלא בין שני הדרכונים, הצרפתי והישראלי, מונע עיכובים בשני הצדדים. ומי שטס הרבה, לעבודה או לביקורי משפחה תכופים, חוזר בכך לנקודת הפתיחה של המאמר: אם הנסיעות התכופות יוצרות צורך בדרכון שני, מגישים בקשה נפרדת ומנומקת לפי הכללים שהוסברו בחלק הראשון, כי הדרכון השני אינו ניתן אוטומטית עם הסרת החסימה אלא דורש הוכחת צורך עצמאית.

סיכום

הדרכון הצרפתי של ישראלים שטסים הרבה עומד בין שתי מערכות: מערכת ההנפקה, שמכירה בדרכון שני בשני מצבים חריגים של נסיעה מקצועית עם דרכון מעוכב ושל יעדים שאינם מתיישבים זה עם זה, ורואה בהנפקה אפשרות ולא זכות. ומערכת ההגבלה, שמכירה באיסור יציאה שיפוטי ארוך טווח, בהתנגדות חירום קצרת טווח ובאישור יציאה כהיתר, ומאז פסק הדין של הראשון ביולי 2026 מאפשרת לצמצם את האיסור להורה המסוכן בלבד כשהדבר מידתי. שתי המערכות נשענות על אותו יסוד: אזרחות מוכחת לפי סעיפים 17 ו-18, נטל הוכחה לפי סעיף 30, תעודת אזרחות לפי סעיף 31, תעתוק לידות מחוץ לצרפת לפי סעיף 47 והפסיקה שפירשה אותו, סמכות השופט לענייני משפחה לפי סעיף 373-2-6, ומעמד ההורה הזר לפי קודקס הזרים. הסדר הנכון הוא תמיד אותו סדר: קודם מוכיחים אזרחות ומתעתקים לידות, אחר כך מבקשים דרכון או דרכון שני עם הוכחות קונקרטיות, ובמקביל מבררים חסימות יציאה ומסדירים אותן מול השופט המוסמך. מי שפועל בסדר הזה, עם תיק מסודר וללא ניחושים בטפסים, חוסך לעצמו את שתי ההפתעות הקשות ביותר: סירוב בדלפק הקונסוליה, וחסימה בשער העלייה למטוס.

📄 חוזר רשמי