משרד Kohen Avocats · פריז 16
דרכון צרפתי שני לישראלים: מתי אפשר לקבל דרכון נוסף, אילו מסמכים להגיש ומה עושים בסירוב (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

דרכון צרפתי שני לישראלים: מתי אפשר לקבל דרכון נוסף, אילו מסמכים להגיש ומה עושים בסירוב (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

יש לכם כבר דרכון צרפתי בתוקף, ובכל זאת אי אפשר לטוס. לפעמים הדרכון נמצא בקונסוליה של מדינה אחרת, שמחזיקה אותו לצורך ויזה, ובינתיים יש טיסה שאי אפשר לדחות. לפעמים מופיעה בדרכון ויזה, או עקבות של נסיעה, והיעד הבא לא מוכן לקבל את מי שמחזיק במסמך כזה. הפנייה לקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב נתקלת אז בתשובה שנשמעת סופית: לצרפתי יש דרכון אחד. התשובה הזו נכונה ככלל, אבל היא אינה כל הסיפור. ב־4 באוגוסט 2026 עדכן השירות הציבורי הצרפתי, בשם משרד הפנים, שני מצבים חריגים שבהם אפשר לבקש דרכון צרפתי שני. גם אתר France Titres, שמפעיל את מערכת הדרכונים, מתאר את שני המצבים האלה. המסירה אינה זכות. היא רשות של הרשות, והיא קובעת את התנאים.

המאמר הזה נכתב לרגע שבו הבקשה נתקעת, לא למדריך כללי על חידוש. את המסלול הרגיל של קביעת תור, מסמכים ותוקף אפשר לקרוא בנפרד, במאמר על חידוש דרכון צרפתי לישראלים. מי שאין לו עדיין דרכון ראשון צריך מסלול אחר, שמוסבר במאמר על הוצאת דרכון צרפתי ראשון. כאן השאלה צרה: מתי ישראלי שהוא גם צרפתי יכול לבקש דרכון נוסף בלי לבטל את הראשון, אילו מסמכים מבדילים בין שתי הסיטואציות הרשמיות, איפה מגישים אם גרים בישראל ואם גרים בפריז, ומה עושים כשהקונסול או פרפקט המשטרה מסרבים. דרכון שני אינו ויזה, אינו תעודת שהייה, ואינו תחליף להוכחת אזרחות כשהאזרחות עצמה מוטלת בספק.

ההבחנה הזו חשובה לישראלים יותר מאשר לקורא שחי רק בצרפת. רבים מחזיקים גם בדרכון ישראלי, טסים לעיתים קרובות, ומגישים ויזות לקונסוליות זרות שדורשות להשאיר את הדרכון הצרפתי אצלן. אחרים מגלים שיעד אחד אינו מסתדר עם ויזה שכבר הוטבעה. בלי להבין את ההבדל בין דרכון שני לבין שמירת דרכון ישן שיש בו ויזה, קל לבקש את המסמך הלא נכון, או להצהיר אובדן שאינו אמיתי. הצהרה כזו אינה המסלול החוקי שמתואר כאן.

I. דרכון צרפתי שני: מתי ישראלים יכולים לבקש דרכון נוסף

A. דרכון תפוס לויזה או יעדים שלא מסתדרים: שתי הסיטואציות

הכלל כתוב בלי קישוט בעמוד הרשמי «האם אפשר להחזיק שני דרכונים», שאומת ב־4 באוגוסט 2026: En principe, vous ne pouvez pas avoir plusieurs passeports français. (ככלל, אינכם יכולים להחזיק כמה דרכונים צרפתיים). מיד אחר כך בא החריג: Toutefois, un second passeport peut exceptionnellement être délivré dans l’une des 2 situations suivantes (ואולם, דרכון שני יכול להימסר באופן חריג באחת משתי הסיטואציות הבאות). שתי הסיטואציות הן אלה. הראשונה: Vous voyagez pour raison professionnelle et votre passeport est immobilisé pendant une période au cours de laquelle vous devez voyager (אתם נוסעים מטעם מקצועי, והדרכון משותק בתקופה שבה אתם חייבים לנסוע). השנייה: Votre passeport risque de faire apparaître des destinations incompatibles (הדרכון עלול להראות יעדים שאינם מתיישבים זה עם זה).

העמוד חוזר ואומר, בשני המסלולים, משפט שצריך לקרוא לפני שקובעים תור: la délivrance d’un second passeport n’est pas un droit, mais une faculté. C’est l’administration qui fixe ses critères d’attribution. (מסירת דרכון שני אינה זכות, אלא רשות. המינהל הוא שקובע את אמות המידה למסירה). המילה faculté, רשות, אינה ניסוח רך. היא אומרת שהקונסול או הפרפקט יכולים לבחון את התיק ולסרב גם כשאתם צרפתים, אם אינכם נכנסים לאמות המידה שהם מפרסמים. זה ההבדל מדרכון ראשון או מחידוש רגיל, שעליהם עוד ידובר. מי שמגיע לתל אביב עם הסיפור «אני צרפתי, לכן מגיע לי דרכון נוסף» בונה את הבקשה על הכלל, לא על החריג.

הסיטואציה הראשונה מוכרת לישראלים שעובדים עם ויזות. הדרכון הצרפתי נשאר בקונסוליה זרה בזמן שהיא בודקת בקשת ויזה, ובינתיים יש נסיעה אחרת. השירות הציבורי נותן דוגמה מפורשת: הדרכון יכול להישמר על ידי הקונסוליה לצורך ויזה, בשעה שאתם זקוקים לו כדי לנסוע. המסמכים הם מסמכי חידוש דרכון, ועוד מסמכים שמוכיחים את המצב: אישור מעסיק, כרטיסי טיסה. אתר France Titres, בעמוד השאלות המעשיות, מנסח את אותו מקרה בצורה צרה יותר: צורך בשתי נסיעות מקצועיות סמוכות, שמחייב לשתק שני דרכונים באותו זמן, לנסיעה עצמה או לבדיקה בקונסוליה של מדינה שלישית לפני מסירת ויזה. המסמך שהוא דורש שם הוא אישור מעסיק.

שני הנוסחים רשמיים, והם אינם זהים. השירות הציבורי מדבר על נסיעה מקצועית ועל הוכחת המצב, לרבות כרטיסי טיסה. France Titres מדבר על נסיעות מקצועיות סמוכות ועל אישור מעסיק. עצמאי, גמלאי, סטודנט או הורה שטס עם ילד לא ייכנסו אוטומטית לנוסח הצר של אישור מעסיק. אין טעם להמציא אישור עבודה. אפשר להראות את מה שיש: הזמנה מהקונסוליה הזרה שמחזיקה בדרכון, אישור קבלה של הבקשה, כרטיס טיסה לנסיעה שאי אפשר לבצע בלי מסמך נסיעה, והסבר קצר על התאריכים. הרשות רשאית לומר שהמקרה אינו מקצועי ולכן אינו נכנס לחריג. זו תוצאה אפשרית, לא תקלה של הטופס.

הסיטואציה השנייה נוגעת ליעדים שאינם מסתדרים. השירות הציבורי כותב: Certains pays n’acceptent pas l’entrée sur le territoire de personnes ayant voyagé dans d’autres pays. (מדינות מסוימות אינן מקבלות כניסה של מי שנסעו למדינות אחרות). ובהמשך: La présence d’un visa antérieur sur le passeport pouvant empêcher un nouveau voyage, il est alors possible d’obtenir un second passeport. (קיומה של ויזה קודמת בדרכון, העלולה למנוע נסיעה חדשה, מאפשר אז לקבל דרכון שני). France Titres משתמש במונח «d’incompatibilité de visas», אי־התאמה של ויזות: נסיעה מתוכננת למדינה שאינה מקבלת נוסעים המחזיקים דרכון ובו ויזה של מדינה שלישית מזוהה. ההוכחה שהוא דורש היא הדרכון הרגיל ובו הוויזה שאינה מתיישבת, וגם כרטיס טיסה למדינה האחרת.

לישראלים יש כאן פיתוי לקרוא את הכלל רחב מדי. העובדה שאתם אזרחי ישראל, או שאתם נכנסים לישראל בדרכון ישראלי, אינה כשלעצמה אחת משתי הסיטואציות. החריג עוסק במה שמופיע בדרכון הצרפתי, וביעד הבא שאינו מוכן לקבל את מה שמופיע בו. אם אין בדרכון הצרפתי ויזה או חותמת שהיעד הבא דוחה, התיק חלש. אם יש ויזה כזו, צריך להביא את הדרכון עצמו, לא צילום מטושטש, ואת ההוכחה לנסיעה המתוכננת. אין בעמודים הרשמיים רשימת מדינות סגורה. מי שמבטיח שכל חותמת ישראלית מזכה בדרכון שני אומר דבר שהטקסטים האלה לא אומרים.

גם אין כאן היתר להסתיר זהות או אזרחות מפני ביקורת גבולות. הדרכון השני, אם נמסר, הוא דרכון צרפתי על שמכם, עם אותם שם, תאריך לידה ואזרחות. סעיף 1 לצו מ־30 בדצמבר 2005 על הדרכונים קובע שהדרכון מציין, בין השאר, את שם המשפחה, השמות הפרטיים לפי מרשם האוכלוסין, תאריך ומקום הלידה, המין, האזרחות, ואת הרשות שמסרה אותו. הוא מאמת את זהות בעליו. בקשה שנועדה להופיע כאדם אחר אינה הבקשה שהשירות הציבורי מתאר.

ילד אינו מגיש לבד. סעיף 8 לצו מ־30 בדצמבר 2005 קובע: «La demande de passeport faite au nom d’un mineur est présentée par une personne exerçant l’autorité parentale.» (בקשת דרכון על שם קטין מוגשת על ידי מי שמפעיל סמכות הורית). הקונסוליה בתל אביב, בעמוד שעודכן ב־14 באוגוסט 2026 וסומן כתקף גם ב־22 בספטמבר 2026, דורשת שהילד יהיה נוכח, בכל גיל, עם אחד מבעלי הסמכות ההורית. אותו הורה מציג את ספר המשפחה שבו הילד רשום, או העתק מלא של תעודת לידה צרפתית, וגם תעודת זהות צרפתית תקפה שלו. אם ההורה המלווה אינו צרפתי, העמוד מאפשר דרכון ישראלי. סירוב של ההורה השני לחתום, או צו שמשנה את הסמכות ההורית, הוא תיק אחר. הוא מוסבר במאמר על הורה שמסרב לחתום על דרכון של קטין. דרכון שני לקטין לא עוקף צו וגם לא מייצר הסכמה שאין.

משך התוקף אינו כתוב בעמוד של הדרכון השני. סעיף 4 לצו מ־30 בדצמבר 2005, בנוסח שבתוקף, אומר על הדרכון שהוא מסדיר: «Il a une durée de validité de dix ans. Lorsqu’il est délivré à un mineur, sa durée de validité est de cinq ans.» (תוקפו עשר שנים. כשהוא נמסר לקטין, תוקפו חמש שנים). France Titres אומר שהדרכון השני נמסר בנוסף לדרכון הרגיל. עמודי השירות הציבורי והקונסוליה בתל אביב, כפי שנקראו ב־24 בספטמבר 2026, אינם מפרסמים תוקף קצר יותר דווקא לחריג הזה. לכן אין לכתוב בבקשה «דרכון לשנה» כאילו זה הכלל, ואין גם להניח שעשר השנים מובטחות לפני שהמסמך הונפק. התאריך המודפס על הדרכון שנמסר הוא התאריך שקובע לנסיעה. אם הרשות מוסרת דרכון ביומטרי רגיל, סעיף 4 הוא נקודת המוצא. אם היא מסרבת למסור דרכון שני ומציעה רק פתרון אחר, זו החלטה אחרת, וצריך לקרוא אותה.

B. חידוש דרכון צרפתי ושמירת דרכון ישן עם ויזה: זה לא דרכון שני

רוב מי שפונים לתל אביב לא צריכים דרכון שני. הם צריכים חידוש, דרכון ראשון, או שמירה זמנית של דרכון ישן שיש בו ויזה. בלבול בין שלושת הדברים האלה הוא הסיבה העיקרית לתיק שנדחה או לדרכון חדש שמוצהר אבוד בלי שהיה אבוד.

הזכות לדרכון אחד, למי שהאזרחות שלו מוכחת, כתובה בסעיף 4 לצו מ־30 בדצמבר 2005. בית המשפט המנהלי לערעורים של פריז, בפסק דין מ־2 באפריל 2026, מספר 25PA04056, מצטט את המשפט הראשון: «Le passeport est délivré, sans condition d’âge, à tout Français qui en fait la demande.» (הדרכון נמסר, בלי תנאי גיל, לכל צרפתי שמבקש זאת). זה הכלל של הדרכון הרגיל. הוא אינו אומר «לכל צרפתי יימסרו שני דרכונים». מועצת המדינה, בהחלטה מ־17 בדצמבר 2024, מספר 479074, שצוינה בטבלאות לקטון, יישמה את הצו הזה על סירוב של קונסול למסור דרכון ראשון. היא קבעה: «Seul un doute suffisant sur l’identité ou la nationalité de l’intéressé peut justifier le refus de délivrance ou de renouvellement de passeport.» (רק ספק מספיק בזהות או באזרחות של הנוגע בדבר יכול להצדיק סירוב למסור או לחדש דרכון). הסטנדרט הזה חזק. הוא לא הופך את הדרכון השני לזכות.

אם יש לכם דרכון צרפתי בתוקף, והבעיה היא רק שהוא עומד לפוג, המסלול הוא חידוש. הקונסוליה בתל אביב כותבת שהדרכון הביומטרי תקף עשר שנים לבגיר וחמש לקטין, שהוא אינו מיוצר במקום, ושצריך לחשב כמה שבועות, יותר לקראת החופשות. זה אינו דרכון נוסף. בחידוש, הדרכון החדש מחליף את הישן. סעיף 11 לצו מ־30 בדצמבר 2005 אומר שני משפטים שצריך להחזיק יחד: «Lors du renouvellement, le nouveau passeport est remis après restitution de l’ancien passeport.» (בחידוש, הדרכון החדש נמסר אחרי החזרת הדרכון הישן). ואחר כך: «L’ancien passeport peut être conservé par le demandeur dans le cas où il comporte un visa en cours de validité pour la durée de validité de ce visa.» (הדרכון הישן יכול להישמר בידי המבקש אם יש בו ויזה בתוקף, למשך תוקפה של הוויזה).

הקונסוליה בתל אביב מיישמת את הסעיף הזה גם כשהדרכון נשלח בדואר. מי שרשום במרשם הצרפתים היושבים מחוץ לצרפת, ה־registre des Français établis hors de France, יכול לבקש משלוח. אחרי קבלת הדרכון החדש יש להחזיר את הישן בתוך ארבעים יום, אחרת החדש יבוטל. אם בישן יש ויזה בתוקף, מותר להשאירו, ולהחזירו כשהוויזה פגה. זה פתרון אמיתי, והוא מספיק לרבים. הוא אינו נותן שני דרכונים תקפים. הדרכון הישן נשמר בגלל המדבקה, לא כדי לעבור ביקורת גבולות כמסמך נסיעה רגיל לצד החדש. מי שצריך שני מסמכים תקפים באותו שבוע, כי אחד מהם תפוס בקונסוליה זרה, לא ייפתר על ידי סעיף 11. שם מתחיל החריג של הדרכון השני, והוא נשאר רשות.

אובדן או גניבה הם מסלול שלישי, לא קיצור דרך. אם הדרכון באמת אבד או נגנב, יש הליך חירום שמתואר במאמר על דרכון צרפתי אבוד או גנוב. הצהרת אובדן בשעה שהדרכון נמצא בכספת, או בקונסוליה זרה, אינה הבקשה שהצו ושהשירות הציבורי מתארים. היא עלולה להביא לביטול המסמך, ולחסימה של הבקשה הבאה. אין צורך, ואין מקום, לפרט כאן איך מגישים הצהרה שאינה נכונה. המסלול החוקי, כשהדרכון קיים אבל תפוס או נושא ויזה בעייתית, הוא הבקשה החריגה.

יש עוד בלבול, ישראלי מאוד: מי שעשה עלייה, או קיבל אזרחות ישראלית, חושש שאיבד את האזרחות הצרפתית ולכן אינו יכול לבקש לא חידוש ולא דרכון שני. סעיף 23 לחוק האזרחי, הקוד האזרחי, אומר אחרת: «Toute personne majeure de nationalité française, résidant habituellement à l’étranger, qui acquiert volontairement une nationalité étrangère ne perd la nationalité française que si elle le déclare expressément, dans les conditions prévues aux articles 26 et suivants du présent titre.» (כל בגיר צרפתי, שמושבו הרגיל בחוץ לארץ, והרוכש מרצונו אזרחות זרה, מאבד את האזרחות הצרפתית רק אם הוא מצהיר על כך במפורש, בתנאים של סעיפים 26 ואילך). קבלת אזרחות ישראלית אינה, כשלעצמה, מחיקה של האזרחות הצרפתית. מי שלא חתם על הצהרת אובדן נשאר צרפתי, גם אם הוא חי בישראל עשרות שנים. שאלת השירות הצבאי והדרכון היא שאלה נפרדת, והיא מוסברת במאמר על כפל אזרחות, צבא ודרכון. היא לא קובעת אם מגיע דרכון שני.

דרכון צרפתי, ראשון או שני, אינו מסדיר שהייה של זר. סעיף L.110-1 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט, ה־CESEDA, קובע שהקוד הזה מסדיר, בכפוף למשפט האיחוד ולאמנות, את הכניסה, השהייה וההרחקה של זרים בצרפת, וגם את המקלט. סעיף L.311-1 דורש מזר שרוצה להיכנס לצרפת ויזה, אלא אם הוא פטור, וגם מסמכים על מטרת השהייה ואמצעי הקיום. סעיף L.411-1 דורש מזר מעל גיל שמונה עשרה, שרוצה לשהות יותר משלושה חודשים, אחד ממסמכי השהייה המנויים שם, ובהם ויזה ארוכה או תעודת שהייה, titre de séjour. אם האזרחות הצרפתית לא הוכחה, בקשת דרכון שני לא הופכת את השהייה לחוקית. אם היא הוכחה, לא מבקשים תעודת שהייה במקום דרכון. שני המסלולים לא מחליפים זה את זה.

נקודה אחרונה בחלק הזה, על ילד שנולד מחוץ לצרפת להורה צרפתי אחד. סעיף 18-1 לחוק האזרחי נותן לו אפשרות לדחות את מעמד הצרפתי בשישה החודשים שלפני הבגרות ובשנים עשר החודשים שאחריה, אם רק הורה אחד צרפתי. זו לא עילה לדרכון שני. זו אזהרה להורים שמגישים לקטין קרוב לגיל שמונה עשרה: חלון הדחייה קיים, והגשת דרכון אינה מוחקת אותו. סעיף 18 עצמו קצר: «Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.» (צרפתי הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). סעיף 17 מזכיר שהאזרחות מוקנית, נרכשת או אובדת לפי הפרק הזה, בכפוף לאמנות. דרכון אינו יוצר את האזרחות. הוא מתעד אותה, אחרי שהיא קיימת.

II. קביעת תור לדרכון צרפתי שני בתל אביב או בפריז, ומה עושים בסירוב

A. מסמכים, תור בקונסוליה בתל אביב, ופרפקט המשטרה בפריז

השאלה הראשונה אינה איזה טופס, אלא מי מוסמך. סעיף 9 לצו מ־30 בדצמבר 2005, בנוסח שבתוקף מ־31 באוקטובר 2016, קובע שלושה משפטים: «Le passeport est délivré ou renouvelé par le préfet ou le sous-préfet.» (הדרכון נמסר או מחודש על ידי הפרפקט או תת־הפרפקט). «A Paris, il est délivré ou renouvelé par le préfet de police.» (בפריז הוא נמסר או מחודש על ידי פרפקט המשטרה). «A l’étranger, il est délivré ou renouvelé par le chef de poste diplomatique ou consulaire.» (בחוץ לארץ הוא נמסר או מחודש על ידי ראש הנציגות הדיפלומטית או הקונסולרית). פרפקט, préfet, הוא נציג המדינה במחוז. בפריז התפקיד הזה, לעניין דרכון, נתון לפרפקט המשטרה, לא לעיריית הרובע לבדה. בחוץ לארץ הוא נתון לקונסול.

השירות הציבורי מחלק את ההגשה לפי מקום הבקשה. בצרפת צריך לבדוק באתר הפרפקטורה, ה־préfecture, אם הבקשה לדרכון שני קבילה, כלומר אם היא תיבחן, ומהם המסמכים. לפי המחוז, התיק מוגש בפרפקטורה, בתת־פרפקטורה, או בעירייה שמצוידת לדרכונים ביומטריים. רבות מהעיריות מקבלות תיק רק בתיאום מראש. בחוץ לארץ פונים לשגרירות או לקונסוליה של המדינה שבה גרים. מי שגר בישראל לא בוחר את פריז רק כי התור בתל אביב רחוק. מקום המגורים הרגיל קובע את הנציגות.

הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב מפרסמת את מסלול הדרכון הרגיל, לא עמוד נפרד על דרכון שני. זה פער, לא רמז שהחריג לא קיים. העמוד עודכן ב־14 באוגוסט 2026 וסומן כתקף ב־22 בספטמבר 2026. הוא מפנה לרשימות המסמכים של השירות הציבורי, לפי מצב אישי: בגיר או קטין, בקשה ראשונה או חידוש, יש או אין תעודת זהות. לדרכון שני מוסיפים, מעבר לרשימה הזו, את הוכחת הסיטואציה: אישור מעסיק או כרטיסי טיסה במסלול המקצועי, והדרכון עם הוויזה הבעייתית ועם הוכחת הנסיעה במסלול היעדים שאינם מסתדרים. כדאי לכתוב במשפט אחד, בצרפתית פשוטה, איזו משתי הסיטואציות מתקיימת, עם תאריכים. משפט ארוך על היסטוריה משפחתית לא מחליף את הוויזה או את אישור הקונסוליה הזרה שמחזיקה בדרכון.

ההגשה בתל אביב היא אישית. תור אחד הוא לאדם אחד. אפשר, לאותו אדם, להגיש באותו תור גם דרכון וגם תעודת זהות צרפתית. כללי הדרכון השני עצמם מפורטים בעמוד האם אפשר להחזיק שני דרכונים. התור להפקדה בתל אביב נקבע מעמוד הדרכון של הקונסוליה הכללית, שמפנה לטופס המקוון של הפקדת דרכון או תעודת זהות. תור אחד הוא לאדם אחד, וההתייצבות אישית. טביעות אצבע נלקחות במקום. סעיף 6-1 לצו פוטר מטביעות ילדים מתחת לגיל שתים עשרה, אבל נוכחות הילד עדיין נדרשת בעמוד הקונסוליה. בלי תור, ובלי נוכחות, אין תיק. הדרכון אינו מיוצר בקונסוליה. אחרי ההפקדה עוקבים בחשבון France Titres. כשהדרכון מוכן נשלחת הודעה. מי שאינו רשום במרשם הצרפתים בחוץ לארץ אוסף במקום, או אצל קונסול של כבוד אם זה המסלול שנבחר. מי שרשום יכול לבקש דואר, ואז חל הכלל של ארבעים הימים על החזרת הדרכון הישן, בכפוף לוויזה בתוקף.

האגרה בחוץ לארץ אינה האגרה של פריז. הקונסוליה בתל אביב מפרסמת, נכון לעדכון של אוגוסט 2026: 96 אירו לבגיר, 52 אירו לקטין מעל גיל חמש עשרה, 27 אירו לקטין מתחת לגיל חמש עשרה. התשלום הוא בבול אלקטרוני המיועד לצרפתים בחוץ לארץ, באתר timbres.impots.gouv.fr. אם הרכישה נכשלת, אפשר לשלם בתור. שאלות ותשובות של עיריית פריז, כפי שנקראו ב־24 בספטמבר 2026, מציינות סכומים אחרים לבקשה בפריז: 86 אירו לבגיר, 42 אירו לקטין מגיל חמש עשרה, 17 אירו מתחת לכך. אין בעמודים האלה אגרה נפרדת «לדרכון שני». מי שמגיש בתל אביב צריך לצאת מהסכום הקונסולרי, ולוודא בתור שהבול מתאים לבקשה שנפתחה. סכום פריז לא ישלם תיק בתל אביב, ולהפך.

פריז רלוונטית למי שעבר לגור בה, לא למי שמבלה בה שבוע. סעיף 6 לצו מאפשר להוכיח מגורים או מושב בכל אמצעי, ובפרט בשטר בעלות, באישור מס או אי־חיוב במס, בקבלת שכר דירה, בגז, בחשמל, בטלפון, או באישור ביטוח דירה. מי שאינו יכול להוכיח כתובת מגיש אישור בחירת מקום. שאלות ותשובות של עיריית פריז עונות שמי שאינו גר בפריז יכול, בתיאום מראש, להפקיד בקשת תעודת זהות או דרכון בפריז. התשובה הזו אינה מדברת על דרכון שני, ואינה מבטלת את סעיף 9 ואת כלל מקום המגורים של השירות הציבורי. מי שמושבו הרגיל בישראל מגיש אצל ראש הנציגות הקונסולרית. מי שעבר לפריז או לאיל־דה־פראנס, ויש לו הוכחת מגורים, מגיש אצל הרשות הצרפתית של מקום מגוריו. בפריז עצמה הרשות לפי סעיף 9 היא פרפקט המשטרה. לפני תור לדרכון שני בפריז צריך לבדוק באתר הפרפקטורה אם הבקשה החריגה בכלל מתקבלת בדלפק של הרובע, או רק בשירות אחר. העירייה עצמה, בשאלות על תעודות זהות, אינה מסבירה את החריג.

מה עם האזרחות, אם כבר יש דרכון? בחידוש רגיל, דרכון או תעודת זהות צרפתית מן השנים האחרונות פוטרים בדרך כלל מהוכחה מחדש. בבקשה חריגה הרשות עדיין יכולה לבדוק זהות ואזרחות, בעיקר אם השם בעברית ובצרפתית אינו מתיישב, אם הדרכון הישן פג מזמן, או אם עלה ספק. סעיף 30 לחוק האזרחי מטיל את נטל ההוכחה על מי שאזרחותו שנויה במחלוקת. אם יש תעודת אזרחות צרפתית, certificat de nationalité française, הנטל עובר למי שחולק על המעמד. סעיף 30-1 דורש, כשהאזרחות לא באה מהצהרה, מצו או סיפוח, להוכיח את כל התנאים שהחוק דורש. סעיף 30-2 מאפשר, כשהמקור היחיד הוא ייחוס, להסתמך על החזקה מתמדת במעמד של צרפתי, possession d’état de Français, של המבקש ושל ההורה שממנו באה האזרחות, אלא אם הוכח ההפך.

סעיף 31 נותן למנהל שירותי המזכירות של בית המשפט השיפוטי, tribunal judiciaire, לבדו את הסמכות למסור תעודת אזרחות למי שמוכיח שהוא צרפתי. סעיף 31-2 אומר שהתעודה מציינת את ההוראה שמכוחה האדם צרפתי ואת המסמכים, והיא מהווה ראיה עד שיוכח ההפך. איך מגישים אותה מישראל, ומה עושים בסירוב, מוסבר במאמר על תעודת אזרחות צרפתית לישראלים. אין טעם לבקש דרכון שני באותו שבוע שבו הקונסול כותב שהאזרחות לא הוכחה. קודם סוגרים את הספק, או תוקפים אותו במסלול הנכון. דרכון שני לא מרפא ספק.

מועצת המדינה, בתיק 479074, דחתה קיצור דרך הפוך: קונסול לא יכול לסרב דרכון ראשון רק מפני שהמבקש והוריו נולדו בחוץ לארץ, ומפני שלא צורפה תעודת אזרחות, אם מסמך הלידה שתועתק למרשם הצרפתי כבר מראה את האזרחות ואין ספק מספיק. בית המשפט המנהלי לערעורים של פריז, בתיק 25PA04056, ביטל סירוב של קונסול באביג’אן אחרי שמצא שהייחוס נקבע בקטינות, ולכן סעיף 20-1 לא חסם את האזרחות. הסעיף אומר: «La filiation de l’enfant n’a d’effet sur la nationalité de celui-ci que si elle est établie durant sa minorité.» (לייחוס של הילד יש השפעה על אזרחותו רק אם הוא נקבע במהלך קטינותו). הכרת אבהות אחרי גיל שמונה עשרה לא מייצרת אזרחות, ולכן גם לא דרכון שני. זה מוסבר במאמר על הכרת אבהות אחרי גיל 18. שני פסקי הדין האלה עוסקים בדרכון רגיל, לא בדרכון שני. הם מלמדים מתי אסור לקונסול להסתתר מאחורי «אין אזרחות». הם לא מחייבים אותו למסור דרכון נוסף.

B. סירוב דרכון צרפתי: ספק באזרחות, עתירה ומועד

סירוב צריך להיקרא לפי הנימוק, לא לפי המילה «נדחה». יש סירוב שאומר: אינכם צרפתים, או שיש ספק מספיק. יש סירוב שאומר: אתם צרפתים, אבל התיק אינו נכנס לשתי הסיטואציות, או שאין הוכחה. יש מכתב ששותק על הנימוק. שלושת המקרים אינם אותו ערעור.

במקרה הראשון חל הסטנדרט של מועצת המדינה ושל בית המשפט המנהלי לערעורים של פריז. הרשות בודקת, בפיקוח בית המשפט, אם המסמכים מקימים זהות ואזרחות. רק ספק מספיק מצדיק סירוב למסור או לחדש. בית המשפט המנהלי לערעורים הוסיף, ב־2 באפריל 2026, שהביקורת היא ביקורת רגילה, contrôle normal: אם השופט סבור שהיה מקום לספק רציני, הוא דוחה את העתירה בלי להעביר שאלה מקדמית לשופט האזרחי. אם אין ספק כזה, והאדם צרפתי, הקונסול אינו רשאי לסרב את הדרכון שהתבקש מכוח סעיף 4. בתיק אביג’אן הורה בית המשפט לקונסול למסור את הדרכון בתוך חודשיים, כי ביטול ההחלטה חייב את המסירה. צו כזה מתאים לדרכון רגיל, כשהעילה היחידה הייתה אזרחות והיא נפלה. הוא לא מועתק אוטומטית לדרכון שני, שהמסירה שלו היא רשות והאמות מידה נקבעות על ידי המינהל.

במקרה השני, סירוב לחריג, צריך לתקוף את יישום אמות המידה, לא לצטט רק את סעיף 4. אם לא הראיתם שהדרכון תפוס, או שהויזה חוסמת נסיעה מתוכננת, הסירוב יכול לעמוד גם בלי ספק באזרחות. אם הראיתם את שני הדברים, והסירוב אינו מסביר למה המקרה נדחה, יש מקום לדרוש נימוקים. סעיף L.211-2 לקוד היחסים בין הציבור למינהל מחייב להודיע בלי דיחוי את נימוקי ההחלטות האישיות השליליות, ובכלל זה החלטה שמגבילה חירויות ציבור או שהיא אמצעי שיטור, החלטה שמסרבת יתרון שהענקתו היא זכות למי שעומד בתנאים, והחלטה שמסרבת הרשאה, בכפוף לסייגי סודיות. דרכון רגיל לצרפתי שהוכיח את אזרחותו קרוב לסירוב של זכות. דרכון שני, שהטקסט הרשמי קורא לו רשות, קרוב יותר לסירוב הרשאה או להגבלה על תנועה. בשני המקרים כדאי שהמכתב יגיד למה. מכתב בלי נימוק קשה לתקוף, וגם קשה לתקן.

שתיקה אינה דרכון. סעיף L.231-1 אומר: «Le silence gardé pendant deux mois par l’administration sur une demande vaut décision d’acceptation.» (שתיקה של המינהל במשך חודשיים על בקשה מהווה החלטת קבלה). סעיף L.231-4 קובע חריגים שבהם אותה שתיקה היא דחייה, ובהם מקרים שצו של מועצת המדינה מונה, כשקבלת שתיקה לא הייתה מתיישבת עם התחייבויות בין־לאומיות, עם ביטחון המדינה, עם חירויות ועקרונות חוקתיים, או עם שמירת הסדר הציבורי. לא אומת כאן אם בקשת דרכון, ובוודאי בקשת דרכון שני, נמצאת ברשימת החריגים. לכן אין להתנהג כאילו חודשיים בלי תשובה הם דרכון שני בכיס, ואין גם לזרוק את אישור ההגשה. שומרים את התאריך, מבקשים החלטה כתובה, ואם מגיע סירוב קוראים את המועדים שעליו.

המועד לעתירה כתוב בסעיף R.421-1 לקוד בתי המשפט המנהליים: בית המשפט נתפס בעתירה נגד החלטה, בתוך חודשיים מההודעה או מהפרסום. סעיף R.421-5 מוסיף שהמועדים אינם עומדים לחובת האדם אלא אם צוינו בהודעה, יחד עם דרכי הערעור. מכתב סירוב בלי בית משפט ובלי מועד הוא מכתב שצריך לקרוא פעמיים, ולשמור. פנייה מנומסת לקונסול יכולה להבהיר נימוק. היא לא מחליפה את הספירה. אין להניח שמכתב חוזר עוצר את החודשיים, אלא אם ההודעה עצמה אומרת זאת.

לאיזה בית משפט. סירוב ויזה של קונסוליה אינו סירוב דרכון. סעיף R.312-18 מייחד לבית המשפט המנהלי של נאנט את העתירות על החלטות אישיות של רשויות קונסולריות בעניין אישורי נסיעה וויזות כניסה לצרפת. דרכון צרפתי לא מופיע במשפט הזה. סעיף R.312-19 נותן לבית המשפט המנהלי של פריז את הסכסוכים שאף בית משפט מנהלי אחר אינו מוסמך להם לפי הכללים הקודמים. בתיק 479074 הוגשה העתירה נגד קונסול דקר לבית המשפט המנהלי של פריז, ומועצת המדינה דנה בגוף הסירוב. גם העתירה נגד קונסול אביג’אן הוגשה שם. מי שגר בצרפת צריך לקרוא את ההודעה: החלטת שיטור עשויה להימשך לבית המשפט של מקום המגורים ביום ההחלטה, לפי הכללים של הקוד, וההודעה היא שאומרת לאן. מי שגר בישראל לא שולח עתירת דרכון לבית המשפט של נאנט רק מפני שהוויזה הזרה קשורה לנסיעה. נאנט היא מסלול הוויזה לצרפת, לא מסלול הדרכון הצרפתי.

אם הנימוק האמיתי הוא מחלוקת על אזרחות, השופט המנהלי אינו השופט האחרון. סעיף 29 לחוק האזרחי אומר: «La juridiction civile de droit commun est seule compétente pour connaître des contestations sur la nationalité française ou étrangère des personnes physiques.» (רק בית המשפט האזרחי הרגיל מוסמך לדון במחלוקות על אזרחותם הצרפתית או הזרה של אנשים). שאלות האזרחות הן מקדמיות לפני כל בית משפט אחר, מנהלי או שיפוטי, חוץ מבתי משפט פליליים עם מושבעים. בתיק אביג’אן בית המשפט המנהלי של פריז עצר את הדיון כדי שבית המשפט השיפוטי של פריז יכריע באזרחות. בית המשפט לערעורים ביטל את העצירה כי, על העובדות שם, לא היה ספק שהצדיק את הסירוב. הלקח לישראלי אינו «תמיד פונים קודם לבית המשפט השיפוטי». הלקח הוא להפריד. אם הקונסול אומר שהייחוס נקבע אחרי הבגרות, זו שאלה של סעיף 20-1, והיא אזרחית. אם הוא אומר שהאזרחות ברורה אבל אין אי־התאמה של ויזות, זו שאלה מנהלית על הרשות למסור דרכון שני. ערבוב של שתי השאלות באותה פסקה מאריך את התיק.

מה מכינים לפני עתירה, בלי לחכות לרגע האחרון. שומרים את אישור התור, את רשימת המסמכים שהופקדו, ואת התאריך. אם הדרכון תפוס, שומרים מכתב מהקונסוליה הזרה, לא רק תכתובת ווטסאפ. אם הבעיה היא ויזה, מצלמים את העמוד לפני שמוסרים את הדרכון, ומביאים את הדרכון עצמו כשאפשר. מבקשים שהסירוב יישלח בכתב, לכתובת שבה אפשר לקבל דואר רשום. קוראים אם צוינו בית משפט ומועד. אם הנימוק הוא אזרחות, פותחים במקביל, או מיד אחרי, את מסלול תעודת האזרחות, ולא מחכים שבית המשפט המנהלי יגיד שזו אינה שאלה שלו. אם הנימוק הוא היעדר אישור מעסיק, והנסיעה באמת מקצועית, משלימים את האישור ומבקשים בחינה מחדש, בלי לוותר על המועד אם ההודעה כבר רצה.

פריז ואיל־דה־פראנס מוסיפים שכבה מעשית, לא חוק אחר. מי שעבר לגור בפריז ומגיש אצל פרפקט המשטרה צריך הוכחת כתובת לפי סעיף 6, תור, נוכחות אישית, והבול של הבקשה בצרפת, לא את הבול הקונסולרי של 96 אירו. סירוב של פרפקט המשטרה הוא החלטה מנהלית כמו סירוב קונסול, עם אותו סטנדרט של ספק מספיק כשמדובר בדרכון רגיל, ועם אותה הבחנה כשמדובר ברשות למסור דרכון שני. ההודעה על הסירוב אומרת לאיזה בית משפט מנהלי פונים. מי שנשאר רשום בישראל ומגיע לפריז רק כדי «לנסות מזל» מסתכן בתיק שנדחה על סמכות, ואחר כך בתור אבוד גם בתל אביב. עדיף תיק אחד, במקום הנכון, עם הוכחת הסיטואציה, מאשר שתי בקשות סותרות.

סיכום

דרכון צרפתי שני אינו מוצר מדף, ואינו זכות שנגזרת מעצם האזרחות. נכון ל־4 באוגוסט 2026, השירות הציבורי מכיר בשתי סיטואציות חריגות בלבד: דרכון שמשותק בזמן נסיעה מקצועית, או דרכון שעלול להראות יעדים שאינם מתיישבים, בגלל ויזה קודמת. France Titres דורש, בהתאמה, אישור מעסיק, או את הדרכון עם הוויזה שאינה מתיישבת וכרטיס טיסה. המסירה היא רשות. חידוש, ושמירת דרכון ישן רק בגלל ויזה בתוקף לפי סעיף 11, אינם דרכון שני. הצהרת אובדן שאינה נכונה אינה תחליף.

מי שגר בישראל מגיש אצל הקונסול בתל אביב, בתור אישי, עם אגרה קונסולרית של 96 אירו לבגיר לפי עמוד הקונסוליה מאוגוסט 2026, ועם מסמכי החידוש ועוד הוכחת הסיטואציה. מי שעבר לפריז מגיש לפי סעיף 9 אצל פרפקט המשטרה, אחרי שבדק שהבקשה החריגה בכלל מתקבלת, ועם אגרה אחרת. סירוב שמושתת על ספק באזרחות נמדד לפי ההלכה של מועצת המדינה מ־17 בדצמבר 2024 ושל בית המשפט המנהלי לערעורים של פריז מ־2 באפריל 2026, והוא אינו אותו סירוב שמסרב את החריג. את הוויזה לצרפת לא תוקפים בנאנט אם ההחלטה היא על דרכון צרפתי. את מחלוקת האזרחות לא פותרים בפסקה מנהלית. מי שמפריד את השאלות האלה לפני התור חוסך חודשים, ושומר על הדרכון שכבר יש לו.

📄 חוזר רשמי