התגרשתם בישראל, קיבלתם גט בבית הדין הרבני או פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, ואתם גרים בצרפת או מתכננים לעבור אליה. במרשם הצרפתי אתם עדיין מופיעים כנשואים, הבנק מבקש תעודת מצב משפחתי מעודכנת, הפרפקטורה (préfecture, הנציבות המחוזית שמטפלת בתעודות שהייה) שואלת שאלות, ואתם לא יודעים אם הגט הישראלי שווה משהו בפריז, בליון או במרסיי. המדריך הזה עושה סדר מלא: האם הגירושין הישראליים תקפים בצרפת, איך רושמים אותם בלשכה המרכזית למרשם אזרחי בנאנט (service central d’état civil de Nantes, הלשכה המרכזית של משרד החוץ הצרפתי שמחזיקה את תעודות המרשם של צרפתים בחו”ל), מה קורה לתעודת השהייה (titre de séjour, רישיון השהייה בצרפת) אחרי הגירושין, ומה עושים כשהתובע או הפקיד אומרים לא. הכול מבוסס על החוק הצרפתי שבתוקף בספטמבר 2026, על פסיקות עדכניות של בית המשפט העליון הצרפתי לעניינים אזרחיים (Cour de cassation, ערכאת הערעור העליונה) ועל הנוהל הרשמי של service-public.fr, עם תרגום לעברית של כל ציטוט משפטי.
I. האם הגט הישראלי שלי תקף בצרפת ואיך רושמים אותו על מסמכי המרשם
A. גט רבני, פסק דין של בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה: מה צרפת בודקת
בישראל, ליהודים הסמכות להתיר נישואין ולסדר גט נתונה לבית הדין הרבני, ולצדו בית המשפט לענייני משפחה דן בעניינים הנלווים כמו מזונות, משמורת וחלוקת רכוש. בצרפת, לעומת זאת, גירושין הם תמיד עניין אזרחי, ואת צורות הגירושין מונה החוק האזרחי: “Les époux peuvent consentir mutuellement à leur divorce par acte sous signature privée contresigné par avocats, déposé au rang des minutes d’un notaire” (בני הזוג יכולים להסכים בהדדיות לגירושיהם במסמך פרטי חתום המאושר בידי עורכי דין, המופקד במשרד נוטריון). המשפט הזה לקוח מסעיף 229 לחוק האזרחי הצרפתי, והוא מראה עד כמה הלוגיקה שונה: בצרפת אין גט דתי, אין מסירת שטר מיד הבעל ליד האישה, אלא הליך אזרחי בלבד. השאלה הראשונה של כל ישראלי גרוש בצרפת היא אפוא האם המסמך הדתי-ישראלי שבידו יוכר כלל.
התשובה העקרונית חיובית, אבל מותנית. החוק הצרפתי קובע כלל של אמון במסמכי מרשם זרים: “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité” (כל מסמך מרשם אזרחי של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה ונכתב לפי הצורה הנהוגה באותה מדינה נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או פרטים מתוך המסמך עצמו מוכיחים, אחרי כל הבדיקות הנדרשות, שהמסמך בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). זהו סעיף 47 לחוק האזרחי, עמוד השדרה של כל תיק תמלול (transcription, רישום מסמך זר במרשם הצרפתי). תעודת הגירושין הישראלית, כשהיא רשמית, חתומה ומאומתת, נהנית מחזקת תקינות. מי שטוען שהיא מזויפת או שהנישואין היו פיקטיביים צריך להוכיח זאת, לא אתם. במקביל קובע סעיף 48 לחוק האזרחי כי “Tout acte de l’état civil des Français en pays étranger sera valable s’il a été reçu, conformément aux lois françaises, par les agents diplomatiques ou consulaires” (כל מסמך מרשם של צרפתים במדינה זרה יהיה תקף אם התקבל, בהתאם לחוקי צרפת, בידי נציגים דיפלומטיים או קונסולריים). בפועל, ישראלים אינם ניגשים לקונסוליה כדי להתגרש, אלא מביאים את המסמך הישראלי לרישום, ולכן סעיף 47 הוא הרלוונטי לרובכם.
אבל תעודת מרשם היא דבר אחד, ופסק דין של גירושין הוא דבר אחר. פסק דין זר אינו נעשה אכיף בצרפת מעצמו: “Les jugements rendus par les tribunaux étrangers et les actes reçus par les officiers étrangers sont exécutoires sur le territoire de la République de la manière et dans les cas prévus par la loi” (פסקי דין שניתנו בידי בתי משפט זרים ומסמכים שנערכו בידי פקידים זרים יהיו בני ביצוע על שטח הרפובליקה באופן ובמקרים הקבועים בחוק). כך קובע סעיף 509 לחוק סדר הדין האזרחי. המשמעות המעשית: כדי לעדכן את המרשם הצרפתי אחרי גירושין שנפסקו מחוץ לאיחוד האירופי, ובכלל זה בישראל, צריך לעבור בדיקת אופוזביליות (opposabilité, אישור שההחלטה הזרה ניתנת לרישום במרשם) אצל התובע הכללי המקומי (procureur de la République, התובע בראש הפרקליטות המקומית, שאחראי גם על ענייני מרשם). אם צריך גם לאכוף את פסק הדין, למשל לגבות מזונות או לממש חלוקת דירה בפריז, נדרש הליך נפרד של אקזקווטור (exequatur, צו בית משפט צרפתי המכיר בפסק הדין הזר ונותן לו תוקף אכיפה). ההבחנה הזו קריטית: רישום במרשם אינו אכיפה, ואכיפה אינה מובנת מאליה מהרישום. עורכי דין רבים של ישראלים בצרפת מבלבלים בין השניים, והלקוח מגלה זאת כשחברת הניהול של הדירה או הבנק דורשים מסמך אכיף.
לישראל אין עם צרפת אמנה דו-צדדית להכרה בגירושין, ולכן חל הדין המשותף של המשפט הבינלאומי הפרטי הצרפתי, כפי שעוצב בפסיקה. התקנות האירופיות על הכרה בתארים זרים, למשל המסלול המינהלי של “Sont présentées au directeur de greffe du tribunal judiciaire les requêtes aux fins de reconnaissance ou de constatation de la force exécutoire, sur le territoire de la République, des titres exécutoires étrangers” (בקשות להכרה או לקביעת כוח הביצוע, על שטח הרפובליקה, של תארים זרים בני ביצוע מוגשות למנהל מזכירות בית המשפט), המופיע בסעיף 509-2 לחוק סדר הדין האזרחי, חלות על מכשירים אירופיים בלבד וכלל אינן נוגעות לגירושין מישראל. אל תתנו לאיש להגיש את תיקכם במסלול האירופי: תיק ישראלי הולך לתובע בנאנט או לבית המשפט (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי) במסלול הרגיל, כפי שיפורט להלן.
המכשול המפורסם ביותר בהכרה בגירושין דתיים הוא הסדר הציבורי הבינלאומי (ordre public international, מכלול העקרונות היסודיים שצרפת מסרבת לסגת מהם, ובראשם שוויון האישה). הגט ההלכתי תלוי ברצון הבעל, והחשש הצרפתי הוא מאי-שוויון. הפסיקה העדכנית נותנת תשובה מאוזנת. בפרשת 20-14.506 מיום 17 במרץ 2021, שפורסמה בבולטן הרשמי, קבעה הלשכה האזרחית הראשונה: “Lorsqu’une décision de divorce a été prononcée à l’étranger en application d’une loi qui n’accorde pas à l’un des époux, en raison de son appartenance à l’un ou l’autre sexe, une égalité d’accès au divorce, sa reconnaissance ne heurte pas l’ordre public international, dès lors qu’elle est invoquée par celui des époux à l’égard duquel sont prévues les règles les moins favorables, que la procédure suivie n’a pas été entachée de fraude et que l’autre époux a pu faire valoir ses droits” (כאשר החלטת גירושין ניתנה בחו”ל לפי דין שאינו מעניק לאחד מבני הזוג, מחמת מינו, גישה שווה לגירושין, הכרתה אינה פוגעת בסדר הציבורי הבינלאומי, כל עוד היא נטענת בידי בן הזוג שלגביו נקבעו הכללים הפחות נוחים, ההליך לא נגוע במרמה והבן הזוג האחר יכול היה לטעון את טענותיו). זוהי החלטת בית המשפט העליון מיום 17 במרץ 2021, תיק מספר 20-14.506. במילים פשוטות: אישה שקיבלה גט ומבקשת לרשום אותו בצרפת אינה נחסמת בטענת אי-שוויון, כי היא עצמה הנהנית מההכרה, וההליך היה הגון. הגבר שרוצה להתנגד לרישום בטענה שהדין הדתי מפלה לא יישמע, כשלא הוכחה מרמה והוא יכול היה להתגונן.
הכיוון ההפוך מאשר את אותו עיקרון. בפרשת 21-21.185 מיום 12 ביולי 2023 דובר בגירושין תוניסאיים לפי סעיף שפתוח באופן זהה לשני בני הזוג, ובית המשפט אישר את ההכרה לאחר שקבע כי האישה “régulièrement citée et représentée par un avocat devant les juridictions tunisiennes” (זומנה כדין ויוצגה בידי עורך דין בפני בתי המשפט התוניסאיים), וכי בצדק הסיקו בתי המשפט קמא “que les décisions tunisiennes invoquées par M. [D] n’étaient pas contraires au principe d’égalité des époux lors de la dissolution du mariage et donc à l’ordre public international” (שההחלטות התוניסאיות שנטענו אינן סותרות את עקרון שוויון בני הזוג בעת פירוק הנישואין ולכן אינן סותרות את הסדר הציבורי הבינלאומי). ראו החלטת בית המשפט העליון מיום 12 ביולי 2023, תיק מספר 21-21.185. המסר לישראלים: ככל שההליך היה שוויוני יותר, מנומק יותר, עם ייצוג ועימות טענות, ההכרה קלה יותר. גט שניתן אחרי דיון של ממש, בהסכמה או אחרי פסק דין מנומק של בית הדין, עובר את המשוכה. גט חד-צדדי גרידא, בלי זימון האישה ובלי אפשרות להתגונן, מסתכן בסירוב, וכך גם ניסיון לרשום גירושין כשהצד השני כלל לא ידע על ההליך.
B. בקשת אופוזביליות אצל התובע בנאנט: מסמכים, תרגום מוסמך ומועדים
השלב הראשון בתיק ישראלי טיפוסי הוא בקשת בדיקת האופוזביליות. הכלל הרשמי בדף service-public.fr על עדכון המרשם אחרי גירושין בחו”ל קובע כי גירושין שנפסקו מחוץ לאיחוד האירופי, ובדנמרק, חייבים לעבור בדיקת אופוזביליות של התובע הכללי לפני רישומם במסמכי המרשם. ישראל אינה חברה באיחוד האירופי, ולכן כל גט וכל פסק גירושין ישראלי עובר דרך התובע, בלי יוצא מן הכלל. מטרת הבדיקה, לפי אותו מקור רשמי, היא לוודא שהגירושין אינם סותרים את כללי הסדר הציבורי, והדוגמה המפורשת המופיעה שם היא פסק דין של גירושין חד-צדדיים. מי שהתגרש בגירושין אזרחיים מלאים בבית המשפט לענייני משפחה, עם פסק דין מנומק ושני צדדים מיוצגים, עובר בדרך כלל בלי קושי. מי שמביא גט בלבד, בלי פסק דין נלווה ובלי הוכחה שהאישה זומנה והשתתפה, צריך להכין תיק חזק במיוחד, כי דווקא הדוגמה של הגירושין החד-צדדיים מופיעה במפורש ברשימת האזהרות הרשמית.
לאן מגישים. התשובה תלויה במקום שבו מוחזק מסמך הנישואין: כפי שמסביר הדף הרשמי, כאשר מסמך הנישואין מוחזק בידי הלשכה המרכזית למרשם אזרחי, התובע הכללי שליד בית המשפט בנאנט הוא המוסמך לטפל בבקשה. זהו המקרה השכיח של ישראלים: נישואין שנערכו בישראל ותומללו במרשם הצרפתי מוחזקים בנאנט, ולכן הבקשה נשלחת לנאנט, בדואר בלבד, כי הלשכה אינה מקבלת קהל. אם הנישואין נערכו בצרפת, הבקשה מוגשת לתובע שליד בית המשפט שבו נערכו הנישואין. אם שני בני הזוג זרים והנישואין נערכו בחו”ל בלי תמלול בצרפת, אין כלל מה לעדכן במרשם הצרפתי, והניסיון להגיש בקשה מיותר. בדקו היכן מוחזק מסמך הנישואין שלכם לפני שאתם שולחים דבר, כי בקשה שנשלחת לכתובת הלא נכונה חוזרת או מתעכבת חודשים.
הבקשה עצמה היא מכתב מנומק, חתום ומתוארך (requête, בקשה בכתב הפותחת הליך), המפרט אילו מסמכי מרשם יש לעדכן: תעודת לידה, תעודת נישואין ולעיתים ספר המשפחה (livret de famille, פנקס המשפחה הרשמי שמקבלים בנישואין בצרפת). אליה מצרפים את החבילה הבאה, וכל מסמך בעברית או באנגלית מתורגם לצרפתית בידי מתרגם מוסמך (traducteur agréé, מתרגם המופיע ברשימת המומחים של בתי המשפט, וחותמתו נותנת לתרגום תוקף רשמי), על חשבונכם. ראשית, עותק מקורי או מאושר של פסק הגירושין או תעודת הגט, כולל הנימוקים אם ישנם. שנית, הוכחה שהגירושין סופיים: אישור אי-ערעור, כתב הסכמה לפסק הדין (acte d’acquiescement, מסמך שבו צד מצהיר שהוא מקבל את ההחלטה ומוותר על ערעור) או אישור עורך דין. שלישית, העתק הבקשה שפתחה את הליך הגירושין בישראל, אם פסק הדין אינו מפרט את הנימוקים. רביעית, הוכחת מקום המגורים והאזרחות של בני הזוג בעת הגירושין, אם אינן מופיעות בהחלטה. חמישית, מסמכי המרשם שעליהם תירשם ההערה. שימו לב לנקודה שרבים מפספסים: אם הנישואין נערכו בחו”ל אחרי 1 במרץ 2007 ולא תומללו עדיין במרשם הצרפתי, חובה לתמלל תחילה את הנישואין ורק אחר כך לבקש את רישום הגירושין. זוגות שנישאו בישראל ב-2015, עלו לצרפת ב-2020 והתגרשו ב-2024 מגלים לא פעם שהם חייבים שני תיקים עוקבים, והדבר מאריך את הטיפול בחודשים. תכננו זאת מראש והגישו את תיק הנישואין מוקדם ככל האפשר.
התובע יכול לקבל או לדחות. כשהבקשה מתקבלת, הוא מורה לפקידי המרשם לרשום את הערת הגירושין על תעודות הלידה והנישואין, ואתם מקבלים מסמכים מעודכנים שפותחים את הדלת לכל השאר: דרכון חדש במעמד גרוש, תעודת שהייה מעודכנת, נישואין חדשים. כשהתובע מסרב, הדרך היחידה היא הגשת תביעה (assignation, כתב הזמנה לדין הנמסר בידי שליח בית משפט, הפותח הליך שיפוטי מלא) לבית המשפט, ושם ייצוג בידי עורך דין הוא חובה (avocat obligatoire), בניגוד לשלב התובע שבו ניתן לפעול לבד. מי שאין לו אמצעים יכול לבקש סיוע משפטי (aide juridictionnelle, מימון מדינה של שכר עורך הדין, מלא או חלקי, לפי הכנסה). אל תתייאשו מסירוב של התובע: בתי המשפט בודקים את התיק לגופו, ולעיתים קרובות הם מכירים בגירושין שהתובע פסל, במיוחד כשהסירוב התבסס על מסמך חסר ולא על פגם מהותי. אבל אל תגישו תביעה בלי להשלים את החסר, כי בית המשפט יבחן בדיוק את אותן שאלות: זימון הצד השני, היעדר מרמה, סופיות, תרגומים מלאים.
מועדים מעשיים: הלשכה בנאנט מטפלת באלפי תיקים, והמתנה של שלושה עד שישה חודשים לתשובה היא נורמלית, ולעיתים יותר בתקופות עומס. אין טעם לשלוח מכתבי תזכורת כל שבוע, אבל יש טעם לשלוח תיק שלם מלכתחילה: כל בקשת השלמה עוצרת את המונה ומחזירה אתכם לסוף התור. שמרו העתק של כל מסמך שנשלח, שלחו בדואר רשום עם אישור מסירה, ותעדו תאריכים. אם אתם זקוקים בדחיפות למסמך מעודכן, למשל לצורך נישואין חדשים או חידוש דרכון צרפתי בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, צרפו לבקשה מכתב הסבר עם הוכחת הדחיפות. פרטי הקשר של שירותי המרשם לקוראים בישראל מרוכזים בדף הרשמי של צרפת בישראל בתחום המרשם האזרחי, והנוהל המלא לרישום גירושין זרים מופיע בדף עדכון מסמכי מרשם אחרי גירושין שנפסקו בחו”ל. עבדו תמיד מול המקור הרשמי העדכני, כי טפסים וכתובות משתנים.
II. מה קורה אחרי ההכרה: שהייה, אזרחות ודרכון, ומה עושים כשאומרים לא
A. תעודת שהייה אחרי גירושין: מתי היא נשמרת ומתי היא בסכנה
הטעות היקרה ביותר של ישראלים גרושים בצרפת היא לחשוב שרישום הגירושין במרשם הוא סוף הסיפור. הוא רק ההתחלה, כי תעודת השהייה של רבים מכם נגזרת מהנישואין עצמם. החוק קובע במפורש: “L’étranger marié avec un ressortissant français, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” vie privée et familiale ” d’une durée d’un an lorsque les conditions suivantes sont réunies : 1° La communauté de vie n’a pas cessé depuis le mariage ; 2° Le conjoint a conservé la nationalité française ; 3° Lorsque le mariage a été célébré à l’étranger, il a été transcrit préalablement sur les registres de l’état civil français” (זר הנשוי לאזרח צרפתי מקבל תעודת שהייה זמנית עם הכיתוב חיים פרטיים ומשפחתיים לשנה כשהתנאים הבאים מתקיימים: חיי המשותף לא פסקו מאז הנישואין, בן הזוג שמר על אזרחותו הצרפתית, וכשהנישואין נערכו בחו”ל הם תומללו מראש במרשם הצרפתי). זוהי הוראת L423-1 לחוק הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט. גירושין מפסיקים את חיי המשותף בהגדרה, ולכן בבקשת החידוש הבאה הפרפקטורה תבחן אתכם במסלול אחר: הורה לילד צרפתי, תושב ותיק, עובד, או מסלול הומניטרי, לפי נסיבותיכם. מי שמחזיק תעודת תושב ל עשר שנים (carte de résident, תעודת התושב לטווח ארוך) נמצא במצב טוב בהרבה, כי היא אינה תלויה בהמשך הנישואין, אבל גם הוא חייב לעדכן את מצבו המשפחתי ולשמור על תנאי הנוכחות בצרפת.
יש יוצא אחד חשוב מהכלל, והוא נוגע לאלימות. “La rupture de la vie commune n’est pas opposable lorsqu’elle est imputable à des violences familiales ou conjugales ou lorsque l’étranger a subi une situation de polygamie” (הפסקת החיים המשותפים אינה נטענת נגד הזר כשהיא נובעת מאלימות משפחתית או זוגית או כשהזר סבל ממצב של פוליגמיה). כך קובע סעיף L423-5 לאותו חוק, והוא מוסיף שגם מי שסבל מאלימות אחרי ההגעה לצרפת אך לפני קבלת התעודה הראשונה זכאי לתעודה אם שאר התנאים מתקיימים. אם הגירושין שלכם באו אחרי אלימות, אספו מהיום הראשון כל הוכחה: תלונה במשטרה, תעודות רפואיות, צווי הגנה, עדויות. הפרפקטורה אינה בית משפט פלילי והיא מחליטה על סמך התיק המינהלי, כך שתיק רפואי-משפטי מסודר שווה יותר מאלף מילים. הנחיה מעשית: לעולם אל תסתירו את הגירושין מהפרפקטורה בתקווה לחדש תעודה של נשוי. הסתרה שהתגלתה, דרך המרשם המעודכן או דרך ביקורת, הופכת תיק לגיטימי לתיק של מרמה, עם סירוב, חיוב לעזוב את צרפת (OQTF, צו המחייב עזיבת שטח צרפת) ואיסור חזרה. גילוי מרצון, בליווי בקשה למעמד חלופי, שומר על האמינות שלכם.
הגירושין משפיעים גם על מסלול האזרחות. מי שביקש או תכנן לבקש אזרחות צרפתית מכוח נישואין (déclaration de nationalité, הצהרת אזרחות בפני רשות המרשם) חייב להבין שהתנאי המרכזי הוא המשך החיים המשותפים ביום ההצהרה: “L’étranger ou apatride qui contracte mariage avec un conjoint de nationalité française peut, après un délai de quatre ans à compter du mariage, acquérir la nationalité française par déclaration à condition qu’à la date de cette déclaration la communauté de vie tant affective que matérielle n’ait pas cessé entre les époux depuis le mariage et que le conjoint français ait conservé sa nationalité” (זר או חסר אזרחות הנישא לבן זוג צרפתי יכול, אחרי ארבע שנים מהנישואין, לרכוש אזרחות צרפתית בהצהרה, בתנאי שביום ההצהרה החיים המשותפים, הרגשיים והחומריים, לא פסקו בין בני הזוג מאז הנישואין ושבן הזוג הצרפתי שמר על אזרחותו). זוהי הוראת סעיף 21-2 לחוק האזרחי, והיא מוסיפה תנאי תמלול מראש של נישואין שנערכו בחו”ל ודרישת שפה צרפתית. גירושין לפני ההצהרה סוגרים את המסלול הזה, נקודה. גירושין אחרי שכבר קיבלתם אזרחות אינם שוללים אותה למפרע, אבל שימו לב: אם ההצהרה הושגה במרמה, למשל כשהחיים המשותפים כבר פסקו ביום החתימה, התביעה לביטול מתיישנת רק אחרי שנים, והמרשם המתומלל מאוחר חושף את התרמית. מי שהתגרש באמצע הליך התאזרחות בצו (naturalisation par décret, התאזרחות בהחלטת ממשלה לפי שיקול דעת) חייב לעדכן את הפרפקטורה מיד, כי שינוי מצב משפחתי שלא דווח נתפס כהסתרת מידע מהותי ומסתיים לא פעם בדחייה. קראו גם את המדריך שלנו על אזרחות צרפתית מכוח נישואין, התנגדות וערעור לפני כל צעד.
ומה עם הדרכון. דרכון צרפתי מונפק לפי המרשם, ולכן אחרי רישום הגירושין תוכלו לחדש דרכון במעמד גרוש או לשנות שם משפחה אם אימצתם את שם בן הזוג בנישואין. כל עוד המרשם אינו מעודכן, הקונסוליה מסרבת לשנות את המעמד המופיע בדרכון, וזה מקור אין-סופי לתסכול אצל ישראלים שמגיעים לתור בקונסוליה בתל אביב עם פסק דין ישראלי ביד ומגלים שהוא אינו מספיק. הסדר הנכון הוא תמיד: קודם תמלול הגירושין בנאנט, אחר כך דרכון. מי שמתכנן נסיעה דחופה ומחזיק דרכון ישראלי בתוקף יכול כמובן לנסוע איתו, אבל אל תצפו שהשלטונות הצרפתיים יכירו במעמדכם החדש לפני שהמרשם אומר זאת. על חידוש דרכון ותורים בקונסוליה ראו המדריך לחידוש דרכון צרפתי וקביעת תור.
B. סירוב, ערעור לבית המשפט ורשימת המסמכים שמונעת טעויות
סירוב של התובע אינו סוף הדרך, אבל הוא מחייב אסטרטגיה. השלב הראשון הוא להבין מה בדיוק נפסל: מסמך חסר, תרגום לא מוסמך, ספק באותנטיות, או התנגדות מהותית מטעמי סדר ציבורי. על סירוב מהותי, למשל בטענה שהגירושין ניתנו בלי שהצד השני זומן, הדרך היא תביעה לבית המשפט (tribunal judiciaire) בכתב הזמנה לדין (assignation) עם ייצוג חובה של עורך דין. בית המשפט בודק מחדש את שלוש השאלות הקלאסיות של ההכרה: סמכות עקיפה של בית הדין הזר, היעדר מרמה, והתאמה לסדר הציבורי. ההלכה הטרייה ביותר מחדדת את הבדיקה. בפרשת 24-13.011 מיום 25 במרץ 2026 קבעה הלשכה האזרחית הראשונה: “Il en résulte qu’une juridiction française fût-elle première saisie, l’autorité de la chose jugée de la décision de divorce prononcée par un juge marocain doit être reconnue en France dès lors que cette décision remplit les conditions de régularité internationale prévues à l’article 16 de la Convention du 5 octobre 1957, incluant le respect des critères de compétence indirecte fixés à l’article 11, alinéas 1 et 2, de la Convention du 10 août 1981” (מכאן נובע שגם אם בית משפט צרפתי נתפס ראשון, יש להכיר בצרפת בסמכות השיפוט של החלטת הגירושין שניתנה בידי שופט מרוקאי כל עוד ההחלטה עומדת בתנאי התקינות הבינלאומית של סעיף 16 לאמנה מיום 5 באוקטובר 1957, לרבות עמידה בקריטריוני הסמכות העקיפה שבסעיף 11, פסקאות 1 ו-2, לאמנה מיום 10 באוגוסט 1981). ראו החלטת בית המשפט העליון מיום 25 במרץ 2026, תיק מספר 24-13.011. אף שמדובר באמנה עם מרוקו שאינה חלה על ישראל, העיקרון כללי ומשרת גם תיקים ישראליים: בית המשפט הצרפתי בודק סמכות עקיפה, ציטוט כדין, סופיות והיעדר סתירה לסדר הציבורי, ולא שופט מחדש את הגירושין לגופם. תיק ישראלי מסודר, עם זימונים, פרוטוקולים, פסק דין מנומק ואישור סופיות, עומד בבדיקה הזו. תיק רזה, עם גט בלבד ובלי שום הוכחה על ההליך שקדם לו, מתקשה.
רשימת התקלות השכיחות בתיקים ישראליים, מניסיון מצטבר: ראשית, תרגום לא מוסמך או חלקי. כל מילה בעברית חייבת תרגום צרפתי של מתרגם מוסמך, כולל חותמות, הערות שוליים ונספחים. תרגום של חבר או של תוכנה אינו שווה דבר בעיני התובע. שנית, היעדר הוכחת סופיות. פסק דין ישראלי שערעור עדיין תלוי ועומד נגדו אינו סופי, והתובע ימתין. הביאו אישור אי-ערעור ממזכירות בית הדין או אישור עורך דין. שלישית, אי-התאמה בשמות: שמות בעברית, בלועזית ובתעתיק צרפתי שונים יוצרים חשד לזהות כפולה. צרפו תעודת זהות ישראלית, דרכון וכל מסמך המקשר בין הגרסאות, והקפידו על איות עקבי בכל הבקשה. רביעית, נישואין שלא תומללו: כזכור, נישואין מישראל אחרי מרץ 2007 חייבים תמלול מוקדם. חמישית, הגשת בקשה כפולה במקביל לתובע ולבית המשפט: ההליכים מתנגשים וכל ערכאה ממתינה לשנייה. בחרו מסלול אחד, ואם התובע דחה, עברו לבית המשפט באופן מסודר עם כל החומר. שישית, שכחת הילדים: גירושין עם ילדים קטינים מעוררים שאלות משמורת ומזונות שהתובע בודק בעקיפין דרך טובת הילד. צרפו את ההסדר ההורי המלא, מתורגם, והסבירו היכן גרים הילדים ואיזה בית ספר הם לומדים. מי שמתכנן להביא את הילדים לצרפת אחרי הגירושין צריך לבדוק גם את מסלול ההורה לילד צרפתי, כפי שתואר במדריך הורה ישראלי לילד צרפתי וערעור על סירוב שהייה.
מילה על לוחות זמנים ועל התנהלות מול הפרפקטורה בזמן ההמתנה. כל עוד בקשת האופוזביליות תלויה ועומדת, שמרו על תעודת שהייה בתוקף בכל מחיר: הגישו בקשת חידוש במועד, שמרו אישורי הגשה (récépissé, אישור זמני על הגשת בקשה), ואל תצאו מצרפת לתקופה ארוכה בלי לבדוק את תוקף המסמכים לחזרה. אם קיבלתם סירוב שהייה מנומק בגירושין, בדקו מיד את המועד לערעור מינהלי: ערעור לבית המשפט המינהלי (tribunal administratif, בית המשפט הדן בעתירות נגד החלטות מינהל) מוגש בדרך כלל בתוך חודשיים, וההחמצה סופית. צרפו לערעור את אישור הגשת בקשת האופוזביליות בנאנט כדי להראות שהליך ההכרה מתנהל בתום לב. על סירובי שהייה וצווי עזיבה ראו גם המדריך לערעור על סירוב ויזה ועתירה בנאנט, שהעקרונות המינהליים בו דומים. ולעניין ראיות ומסמכים בהליכי מרשם שנויים במחלוקת, עיינו במדריך הערעור על סירוב תעודת אזרחות, המדגים איך בתי המשפט בוחנים מסמכים זרים.
סיכום
גירושין ישראליים מוכרים בצרפת כשעושים אותם נכון: גט או פסק דין אמיתי, מהליך שבו שני הצדדים זומנו ויכלו להתגונן, עם תרגום מוסמך מלא, הוכחת סופיות, תמלול מוקדם של הנישואין כשנדרש, ובקשת אופוזביליות מסודרת לתובע בנאנט. הפסיקה העדכנית של 2021, 2023 ו-2026 מגנה על בן הזוג שמבקש את ההכרה בתום לב ופוסלת רק הליכים חד-צדדיים, רמייתיים או כאלה שנערכו מאחורי גבו של הצד השני. אחרי הרישום, טפלו מיד בשלוש החזיתות: עדכון תעודת השהייה במסלול החדש שאינו תלוי בנישואין, בחינת השפעת הגירושין על הליך אזרחות תלוי ועומד, וחידוש הדרכון לפי המרשם המעודכן. סירוב של התובע הוא מכשול, לא גזר דין: בית המשפט בודק את התיק לגופו, ותיק שלם ומתורגם היטב מנצח ברוב המקרים. התחילו לאסוף מסמכים עוד בישראל, תרגמו אצל מתרגם מוסמך בלבד, שמרו כל אישור מסירה, ואל תתנו לתעודת השהייה לפוג בזמן ההמתנה. כך הגט הישראלי הופך לשורה מעודכנת במרשם הצרפתי, ולשקט נפשי אמיתי.