סיימתם תואר שני באוניברסיטה בפריז, בליון או בטולוז, אתם עובדים בצרפת עם רישיון שהייה (titre de séjour) בתוקף, ומישהו אמר לכם שצריך לחכות חמש שנים מיום ההגעה כדי לבקש אזרחות צרפתית. הכלל הזה נכון ברוב המקרים, אבל החוק הצרפתי קובע חריג מפורש למי שסיים בהצלחה לימודים גבוהים במוסד צרפתי: תקופת המגורים הנדרשת מתקצרת לשנתיים בלבד. החריג הזה, הקבוע בסעיף 21-18 לחוק האזרחי (Code civil), פותח חלון הזדמנויות ממשי לישראלים שלמדו בצרפת, בתנאי ששאר התנאים מתקיימים: מגורים בפועל בצרפת, מרכז העניינים (centre des intérêts) בצרפת, השתלבות מוכחת בקהילה הצרפתית, שליטה בשפה, השתלבות מקצועית ועבר נקי. המאמר הזה מסביר, צעד אחר צעד, איך עובד מסלול ההתאזרחות בצו (naturalisation par décret) אחרי לימודים גבוהים, אילו מסמכים להכין, איך נראה ראיון ההשתלבות במחוז (préfecture) והמבחן האזרחי (examen civique), מה ההבדל בין סירוב (rejet) לבין דחייה (ajournement), ובאילו מועדים ואיך מערערים בפני בית הדין המינהלי בנאנט (tribunal administratif de Nantes) כשהתשובה שלילית. כל הכללים כאן נשענים על נוסח החוק כפי שהוא בתוקף, על עמוד ההסבר הרשמי של המינהל הצרפתי ועל שתי החלטות של בית הדין המינהלי לערעורים בנאנט משנת 2026.
I. קיצור תקופת המגורים לשנתיים בזכות לימודים גבוהים בצרפת: למי זה מגיע ובאילו תנאים
A. התואר הצרפתי, שנות המגורים ומרכז העניינים בצרפת
נקודת המוצא של המשפט הצרפתי היא שהתאזרחות היא החלטה של הרשות הציבורית, הניתנת בצו (décret) לבקשת הזר. כך קובע סעיף 21-15 לחוק האזרחי: ״Hors le cas prévu à l’article 21-14-1, l’acquisition de la nationalité française par décision de l’autorité publique résulte d’une naturalisation accordée par décret à la demande de l’étranger״ (״מלבד המקרה שבסעיף 21-14-1, רכישת האזרחות הצרפתית בהחלטת הרשות הציבורית נעשית בהתאזרחות הניתנת בצו לבקשת הזר״). המשמעות המעשית היא שאין ״זכות״ אוטומטית לאזרחות, גם כשכל התנאים מתקיימים: השר הממונה מפעיל שיקול דעת רחב, ובית הדין בודק בעיקר שלא נפלה טעות גלויה בהערכה. החלטה של בית הדין המינהלי לערעורים בנאנט ממאי 2026 ניסחה זאת במפורש: ״L’autorité administrative dispose, en matière de naturalisation ou de réintégration dans la nationalité française, d’un large pouvoir d’appréciation״ (״לרשות המינהלית שיקול דעת רחב בענייני התאזרחות או השבה לאזרחות הצרפתית״). לכן כל תיק צריך להיות בנוי כבקשה משכנעת, ולא כדרישה.
התנאי הראשון הוא משך המגורים. סעיף 21-17 לחוק האזרחי קובע: ״Sous réserve des exceptions prévues aux articles 21-18, 21-19 et 21-20, la naturalisation ne peut être accordée qu’à l’étranger justifiant d’une résidence habituelle en France pendant les cinq années qui précèdent le dépôt de la demande״ (״בכפוף לחריגים שבסעיפים 21-18, 21-19 ו-21-20, לא תינתן התאזרחות אלא לזר המוכיח מגורי קבע בצרפת בחמש השנים שקדמו להגשת הבקשה״). חמש שנים הוא הכלל, אבל סעיף 21-18 מקצר את התקופה לשנתיים בשלושה מצבים, שהראשון בהם נוגע במישרין לסטודנטים ולבוגרים: ״Le stage mentionné à l’article 21-17 est réduit à deux ans : 1° Pour l’étranger qui a accompli avec succès deux années d’études supérieures en vue d’acquérir un diplôme délivré par une université ou un établissement d’enseignement supérieur français״ (״תקופת המגורים שבסעיף 21-17 מתקצרת לשנתיים: 1. לזר שהשלים בהצלחה שנתיים של לימודים גבוהים לשם קבלת תואר מאוניברסיטה או ממוסד צרפתי להשכלה גבוהה״). עמוד ההסבר הרשמי של המינהל הצרפתי מתרגם זאת להנחיה מעשית: די בשנתיים מגורים למי שקיבל תואר ממוסד צרפתי להשכלה גבוהה אחרי שנתיים לימודים. שימו לב לדיוק הלשוני: לא כל שהייה כסטודנט מספיקה, אלא השלמה מוצלחת של שנתיים לימודים לשם תואר ממוסד צרפתי. תואר שני (master) מאוניברסיטה צרפתית, תואר מהנדס (diplôme d’ingénieur) או תואר מבית ספר למנהל עסקים המוכר כמוסד להשכלה גבוהה עונים על הדרישה; שנת מכינה או לימודים שלא הסתיימו בתואר, לא.
לצד החריג של שנתיים, כדאי להכיר את סעיף 21-19, הפוטר מתקופת מגורים בכלל בכמה מצבים, למשל מי ששירת בפועל בצבא צרפת ומי שקיבל מעמד פליט: ״Peut être naturalisé sans condition de stage״ (״ניתן להתאזרח ללא תנאי תקופה״) במקרים המפורטים בסעיף. רוב הקוראים הישראלים לא ייכנסו לפטור הזה, אבל מי שקיבל מעמד פליט בצרפת צריך לדעת שהוא קיים. ויש גם תנאי סף שחל על כולם בלי קשר למשך התקופה: בעת החתימה על צו ההתאזרחות צריך לגור בצרפת בפועל, כלומר שמרכז העניינים החומריים, ובעיקר המקצועיים, ומרכז הקשרים המשפחתיים יהיו בצרפת. המינהל הרשמי מזהיר במפורש: אם בן הזוג או הילדים גרים בחו״ל בזמן שהמבקש גר בצרפת, האזרחות עלולה להידחות. לישראלים שחיים בין פריז לתל אביב, או שבן הזוג נשאר בישראל, זוהי נקודת התורפה השכיחה ביותר בתיק: צריך להראות שהחיים האמיתיים, העבודה, המגורים, חשבונות הבנק, הביטוחים והקשרים המשפחתיים היומיומיים, כולם בצרפת.
תנאי נוסף שאין לוותר עליו הוא סדירות השהייה: בעת הגשת הבקשה צריך להחזיק רישיון שהייה (titre de séjour) בתוקף, כפי שמזכיר עמוד המינהל הרשמי. סטודנט ישראלי שעבר מרישיון סטודנט (étudiant) לרישיון עובד (salarié), לחיפוש עבודה או הקמת עסק (recherche d’emploi ou création d’entreprise) או לרישיון חיי משפחה, חייב לוודא שאין ״חור״ בתוקף הרישיונות לאורך התקופה. כל תקופה של שהייה לא סדירה עלולה לשבור את רצף המגורים שהחוק דורש. ההמלצה המעשית היא לאסוף מהיום הראשון: כל רישיונות השהייה, כל חוזי השכירות והחשבונות, אישורי הרשמה ללימודים והתארים עצמם, תלושי שכר, דו״חות מס (avis d’imposition) ואישורי מעסיקים. תיק מסודר כרונולוגית, שבו כל שנה מכוסה במסמך רשמי, הוא ההבדל בין בקשה שמתקדמת לבקשה שנתקעת בבקשות השלמה.
מועד ההגשה עצמו דורש תכנון. החוק מדבר על חמש שנים או שנתיים ״שקדמו להגשת הבקשה״, כלומר הספירה נעשית לאחור מיום ההגשה. מי שסיים תואר שני ב-2024 והגיע לצרפת ב-2022 יכול להגיש כבר ב-2024, בלי לחכות ל-2027, בתנאי ששאר התנאים, ובעיקר ההשתלבות המקצועית, כבר בשלים. אבל הגשה מוקדמת מדי, כשההשתלבות המקצועית עדיין לא יציבה, עלולה להסתיים בדחייה, כפי שמראה הפסיקה בהמשך. לכן הכלל המעשי הוא: להגיש ברגע שהתנאי הפורמלי מתקיים, אך רק כשהתיק המהותי, עבודה יציבה והכנסות סדירות, כבר מוכן.
B. השתלבות מוכחת: שפה, מבחן אזרחי, ראיון במחוז ועבודה יציבה
קיצור התקופה לשנתיים אינו פוטר מאף תנאי מהותי אחר. התנאי המרכזי הוא ההשתלבות בקהילה הצרפתית (assimilation à la communauté française). סעיף 21-24 לחוק האזרחי קובע: ״Nul ne peut être naturalisé s’il ne justifie de son assimilation à la communauté française, notamment par une connaissance suffisante, selon sa condition, de la langue, de l’histoire, de la culture et de la société françaises, dont le niveau et les modalités d’évaluation sont fixés par décret en Conseil d’Etat, et des droits et devoirs conférés par la nationalité française ainsi que par l’adhésion aux principes et aux valeurs essentiels de la République״ (״לא יתאזרח מי שאינו מוכיח את השתלבותו בקהילה הצרפתית, בין היתר בידיעה מספקת, לפי מעמדו, של השפה, ההיסטוריה, התרבות והחברה הצרפתית, שרמתה ואופן הערכתה נקבעים בצו, ובידיעת הזכויות והחובות שמקנה האזרחות הצרפתית, וכן בדבקות בעקרונות ובערכי היסוד של הרפובליקה״). אותו סעיף מוסיף שלאחר בדיקת ההשתלבות חותם המבקש על מגילת הזכויות והחובות של האזרח הצרפתי (charte des droits et devoirs du citoyen français). לכן גם בוגר אוניברסיטה צרפתית, הדובר צרפתית שוטפת, חייב לעבור את אותן בדיקות כמו כל מבקש אחר: אין פטור מהשתלבות לבעלי תארים.
בפועל ההשתלבות נבדקת בשני כלים. הראשון הוא המבחן האזרחי (examen civique), והשני הוא ראיון אישי במחוז או בפלטפורמת ההתאזרחות (entretien en préfecture). כך קובע עמוד המינהל הרשמי: ההשתלבות נבדקת בהצלחה במבחן האזרחי ובראיון במחוז, ופרטים נוספים מופיעים בעמוד המבחן האזרחי. הראיון אינו שיחת היכרות: הפקיד בודק את רמת השפה, את הידע בהיסטוריה, בתרבות ובחברה הצרפתית, את ידיעת הזכויות והחובות ואת הדבקות בערכי הרפובליקה, וכותב דו״ח (compte rendu d’entretien) שהופך למסמך המרכזי בתיק. החלטה של בית הדין המינהלי לערעורים בנאנט מינואר 2026 ממחישה עד כמה הדו״ח הזה מכריע: מבקשת שחיה בצרפת עשרים ושתיים שנה נדחתה כי הדו״ח קבע שהשתלבותה אינה מושגת, רמת הצרפתית שלה נמוכה וידיעותיה על צרפת לקויות מאוד, בין היתר כי לא ידעה להסביר מהי המהפכה הצרפתית, מה משמעות החג הלאומי ומה שם ההמנון הלאומי. בית הדין דחה את ערעורה: ״La requête de Mme C… est rejetée״ (״ערעורה של הגב׳ C. נדחה״), לאחר שקבע כי השר רשאי להביא בחשבון את מידת ההשתלבות של המבקשת: ״il peut légalement prendre en compte le degré d’assimilation à la société française du postulant״ (״הוא רשאי להביא בחשבון כדין את מידת השתלבותו של המבקש בחברה הצרפתית״). המסר לבוגרים ישראלים ברור: עשרים שנות מגורים לא מפצות על ראיון כושל, ולהפך, הכנה רצינית לראיון, חזרה על ציוני הדרך של ההיסטוריה הצרפתית, הסמלים, המוסדות וכללי החיים המשותפים, היא חלק בלתי נפרד מהתיק. מי שסיים תואר בצרפת נמצא בעמדת פתיחה טובה, אבל חייב להוכיח זאת בראיון עצמו, ולא לסמוך על התואר.
הנדבך השני של ההשתלבות הוא ההשתלבות המקצועית (insertion professionnelle). המינהל הרשמי מגדיר אותה כתנאי מהותי: השתלבות מקצועית פירושה הכנסות יציבות ומספיקות לפרנסת המבקש ומשק הבית לצורכי מס (foyer fiscal). כאן נופלים תיקים רבים של בוגרים צעירים: חוזים קצרים, עבודה במשרה חלקית, תקופות אבטלה או הכנסות נמוכות. ההחלטה של בית הדין בנאנט ממאי 2026 עסקה בדיוק במצב הזה: מבקש שהגיע לצרפת ב-2016, סיים תואר שני במשפטים, כלכלה וניהול, עבד בחוזים קצובים שהפכו לחוזה קבוע (contrat à durée indéterminée) רק באוקטובר 2020, והכנסות הזוג היו נמוכות, עד כדי קצבת סולידריות (revenu de solidarité active) ביוני 2020. בית הדין קבע שהשר היה רשאי לדחות את הבקשה בשנתיים בלי ליפול לטעות גלויה בהערכה, וציטט את הכלל: ״Elle peut, dans l’exercice de ce pouvoir, prendre en considération notamment, pour apprécier l’intérêt que présenterait l’octroi de la nationalité française, l’intégration de l’intéressé dans la société française, révélée notamment par son insertion sociale et professionnelle et le fait qu’il dispose de ressources lui permettant de subvenir durablement à ses besoins en France״ (״במסגרת סמכות זו היא רשאית להביא בחשבון, בין היתר, כדי להעריך את התועלת שבמתן האזרחות הצרפתית, את השתלבות המבקש בחברה הצרפתית, כפי שמעידות עליה בעיקר השתלבותו החברתית והמקצועית והעובדה שיש לו משאבים המאפשרים לו לפרנס את עצמו בצרפת לאורך זמן״). בית הדין הוסיף שהכנסות גבוהות יותר שהושגו ב-2021 אינן רלוונטיות, כי הן מאוחרות למועד ההחלטה, והשאיר את הדחייה על כנה. הלקח המעשי כפול: ראשית, להגיש רק כשיש כבר ותק תעסוקתי של ממש, חוזה יציב והכנסות סדירות המכסות את משק הבית; שנית, החוקיות נבחנת לפי המצב ביום ההחלטה, ולכן שיפור מאוחר אינו מרפא תיק שהוגש מוקדם מדי. לסטודנט שסיים לימודים ועובד חודשים ספורים, עדיף לעתים להמתין עוד שנה ולצבור ותק, מאשר לקבל דחייה שמעכבת בשנתיים.
נדבך שלישי הוא הידיעת השפה, והכרת הרמה הנדרשת. עמוד המינהל מפנה לעמוד ייעודי: על המבקש להוכיח ידיעה מספקת של השפה הצרפתית, והרמה ואופן ההערכה נקבעים בצו, כפי שמצטט סעיף 21-24. לבוגר אוניברסיטה צרפתית שלמד ונבחן בצרפתית יש בדרך כלל יתרון טבעי, והתואר עצמו יכול לשמש ראיה לרמה, אבל אין להניח זאת: יש לבדוק מראש איזה תעודה או מבחן מוכר נדרש בתיק הספציפי, ולהצטייד באישור בתוקף. הניסיון מלמד שתיקים נפסלים על מסמכי שפה שפג תוקפם או שאינם במתכונת הנדרשת, וכדאי לוודא זאת מול רשימת המסמכים העדכנית לפני ההגשה. נדבך רביעי הוא המוסריות והיעדר הרשעות (moralité): עבר פלילי, ובעיקר עבירות חמורות או חוזרות, עלול לחסום את הבקשה, וגם כאן השר מפעיל שיקול דעת רחב. מי שיש לו הליך פלילי תלוי ועומד או הרשעה, חייב לבחון עם עורך דין אם כדאי להגיש כעת או להמתין.
לסיכום חלק זה, מסלול השנתיים הוא מתנה למי שסיים לימודים גבוהים בצרפת, אבל הוא אינו מסלול מקוצר בדרישות, אלא רק בלוח הזמנים. התואר פותח את הדלת המוקדמת, וכל השאר, שפה, מבחן אזרחי, ראיון, עבודה יציבה, הכנסות מספיקות ועבר נקי, נבחן באותה קפדנות. תיק טוב של בוגר ישראלי נראה כך: תואר צרפתי אחרי שנתיים לימודים לפחות, רישיונות שהייה רצופים, חוזה עבודה יציב עם ותק של שנה לפחות, דו״חות מס מסודרים, הכנה יסודית לראיון ולמבחן האזרחי, ואישור שפה בתוקף. מי שמגיש תיק כזה מגדיל מאוד את סיכוייו; מי שמגיש מוקדם מדי, עם עבודה שברירית, מסתכן בדחייה, וכאן עוברים לחלק השני.
II. סירוב או דחיית הבקשה: ההבדל ביניהם, המועדים והערעור לבית הדין בנאנט
A. סירוב, דחייה וחוסר קבילות: שלוש החלטות שונות עם תוצאות שונות
כשהתשובה שלילית, השאלה הראשונה היא באיזה סוג החלטה מדובר, כי לכל סוג משמעות אחרת. הדין מבחין בין שלושה מצבים. הראשון הוא חוסר קבילות (irrecevabilité): התנאים הקבועים בחוק אינם מתקיימים, למשל תקופת המגורים אינה מספיקה או שהתואר אינו עונה על דרישת סעיף 21-18. כשהבקשה אינה קבילה והסיבות לכך נעלמות, ניתן להגיש בקשה חדשה. השני הוא סירוב, דחייה סופית (rejet): הבקשה הייתה קבילה, אבל מתן האזרחות אינו נראה ראוי כעת, למשל בגלל השתלבות לקויה. השלישי הוא דחייה זמנית (ajournement): הבקשה נדחית למועד מאוחר יותר, עם תקופה או תנאים, למשל שנתיים לשיפור ההשתלבות המקצועית. הבסיס החוקי לשני האחרונים נמצא בסעיף 48 לצו מ-30 בדצמבר 1993, כפי שציטט אותו בית הדין בנאנט: ״Si le ministre chargé des naturalisations estime qu’il n’y a pas lieu d’accorder la naturalisation sollicitée, il prononce le rejet de la demande. Il peut également en prononcer l’ajournement en imposant un délai ou des conditions״ (״אם השר הממונה על ההתאזרחות סבור שאין מקום לתת את ההתאזרחות המבוקשת, הוא מורה על דחיית הבקשה. הוא רשאי גם להורות על דחייתה למועד מאוחר יותר, תוך קביעת תקופה או תנאים״). ההבדל המעשי גדול: אחרי סירוב ניתן אמנם להגיש בקשה חדשה, אבל בקשה חדשה המוגשת פחות מחמש שנים אחרי מסירת הסירוב עלולה להיגנז בלי בדיקה, לאחר בחינת הנסיבות החדשות שצוינו; אחרי דחייה זמנית, בקשה חדשה המוגשת לפני תום התקופה שנקבעה עלולה להיגנז. לכן הקריאה הראשונה של ההחלטה חייבת להיות מדויקת: איזו כותרת נושאת ההחלטה, איזה נימוק ניתן, ואיזו תקופה, אם בכלל, נקבעה.
כל החלטה כזו חייבת להיות מנומקת. סעיף 27 לחוק האזרחי קובע: ״Toute décision déclarant irrecevable, ajournant ou rejetant une demande d’acquisition, de naturalisation ou de réintégration par décret ainsi qu’une autorisation de perdre la nationalité française doit être motivée״ (״כל החלטה המכריזה על בקשה לרכישה, להתאזרחות או להשבה לאזרחות בצו כבלתי קבילה, הדוחה אותה או הדוחה אותה למועד מאוחר יותר, וכן כל החלטה על היתר לוותר על האזרחות הצרפתית, חייבת להיות מנומקת״), כפי שציטט בית הדין בנאנט בהחלטה ממאי 2026, בפסקה הדנה בחובת ההנמקה. אבל דרישת ההנמקה אינה דרישת צדק: באותה החלטה קבע בית הדין שההחלטה כללה את יסודות הדין, סעיפי הצו, ואת יסודות העובדה שעליהם התבססה, ולכן טענת היעדר ההנמקה נדחתה, אף שהעובדות היו שגויות בחלקן: המבקש כבר לא היה סטודנט במועד ההחלטה. בית הדין התיר לשר להחליף את הנימוק השגוי בנימוק חדש, אופי העבודה החדש שאינו מאפשר לוודא השתלבות מקצועית ועצמאות כלכלית, והשאיר את הדחייה על כנה. הלקח כפול: ראשית, החלטה מנומקת כדין קשה לביטול, גם אם חלק מהעובדות בה אינן מדויקות, כל עוד נימוק חלופי תקף מחזיק אותה; שנית, מי שמערער חייב לתקוף את כל הנימוקים האפשריים, ולא רק את השגיאה הגלויה, כי המינהל רשאי להציע נימוק חלופי בהליך.
טעות נפוצה היא לחשוב שדחייה זמנית היא ״כמעט אישור״. היא אינה כזו: היא החלטה שלילית לכל דבר, עם תקופת המתנה מחייבת, ובסופה צריך להגיש בקשה חדשה ולהיבחן מחדש לפי המצב החדש. התקופה הזו אינה זמן המתנה פסיבי, אלא זמן עבודה: לצבור ותק תעסוקתי, לייצב הכנסות, להשלים מסמכים, להתכונן מחדש לראיון ולמבחן. וטעות נפוצה הפוכה היא להגיש בקשה חדשה מיד אחרי סירוב, בלי שינוי ממשי: בקשה כזו עלולה להיגנז בלי בדיקה, כאמור, והגניזה עצמה ניתנת לערעור, אבל עדיף להימנע ממנה מראש. הכלל המעשי הוא פשוט: אחרי סירוב, ממתינים ומגישים מחדש רק כשיש שינוי מהותי ומוכח; אחרי דחייה, מנצלים את התקופה לשיפור מדיד ומגישים מחדש רק אחריה.
B. הערעור המינהלי, בית הדין המינהלי בנאנט והילדים: תחולה קיבוצית של הצו
על החלטה שלילית ניתן לערער, אבל הסדר הערעור בהתאזרחות מיוחד, והמועדים בו קצרים. לגבי תיק שהוגש באופן מקוון, עומדים לרשות המבקש חודשיים ממסירת ההחלטה השלילית להגשת ערעור מינהלי (recours hiérarchique) לשר הממונה על ההתאזרחות, בטופס המקוון באזור האישי, וערעור שלא בטופס עלול להידחות כבלתי קביל. אם התקבלה תשובה שלילית, או אם לא התקבלה תשובה בתוך ארבעה חודשים מיום קבלת הערעור, עומדים חודשיים להגשת ערעור שיפוטי (recours contentieux) בפני בית הדין המינהלי בנאנט, והמועד נמנה ממסירת ההחלטה השלילית. המינהל מדגיש: הערעור המינהלי חובה לפני הערעור השיפוטי. הכלל הכללי של המועדים בתובענות מינהליות תומך בכך: ״La juridiction ne peut être saisie que par voie de recours formé contre une décision, et ce, dans les deux mois à partir de la notification ou de la publication de la décision attaquée״ (״לא ניתן לפנות לערכאה אלא בערעור על החלטה, וזאת בתוך חודשיים ממסירת ההחלטה הנתקפת או מפרסומה״), כפי שקובע סעיף R421-1 לקוד המשפט המינהלי, והמועד החודשיים לערעור שיפוטי בנאנט מופיע גם הוא בעמוד המינהל. שלושה מועדים, אם כן, חודשיים לערעור המינהלי, ארבעה חודשי המתנה לתשובה, וחודשיים לבית הדין, וכל החמצה עלולה לסגור את הדלת. ההמלצה המעשית היא לסמן את המועדים ביומן כבר ביום קבלת ההחלטה, לשמור את אישור המסירה (accusé de réception) של הערעור המינהלי, ולפנות לייעוץ משפטי מיד, כי כתיבת ערעור יעיל דורשת ניתוח של דו״ח הראיון ושל כל נימוקי ההחלטה, ולא רק הצהרה כללית על אי הסכמה.
סוגיית הילדים ראויה לפסקה נפרדת, כי היא מטעה רבים. כשאחד ההורים מתאזרח בצו, הילד הקטין הופך לצרפתי מכוח הדין, בתנאי שהוא גר דרך קבע עם אותו הורה, אבל רק אם שמו מופיע בצו. כך קובע סעיף 22-1 לחוק האזרחי: ״L’enfant mineur dont l’un des deux parents acquiert la nationalité française, devient français de plein droit s’il a la même résidence habituelle que ce parent ou s’il réside alternativement avec ce parent dans le cas de séparation ou divorce״ (״ילד קטין שאחד משני הוריו רוכש את האזרחות הצרפתית, הופך לצרפתי מכוח הדין אם יש לו אותו מגורי קבע כמו אותו הורה, או אם הוא גר לסירוגין עם אותו הורה במקרה של פרידה או גירושין״), והסעיף מוסיף במפורש שההוראה חלה על ילדו של מי שרוכש אזרחות בהחלטת רשות ציבורית רק אם שמו מוזכר בצו. זהו האפקט הקיבוצי (effet collectif): הורה ישראלי המתאזרח אחרי לימודים בצרפת, שילדיו הקטינים גרים עמו בצרפת, חייב לוודא כבר בעת הגשת הבקשה ששמות הילדים מופיעים בתיק ובבקשה, ולעקוב אחרי פרסום הצו. ילד שנולד אחרי הצו, או ששמו נשמט ממנו, אינו נהנה מהאפקט האוטומטי, ויצטרך מסלול אחר, למשל בקשה עצמאית לכשיגדל או הליך הצהרה, לפי המצב. לכן משפחות עם ילדים צריכות לתכנן את הבקשה כבקשה משפחתית מראש, עם תעודות הלידה, הוכחות המגורים המשותפים ורישומי בית הספר של הילדים.
מילה על פריז וגוש פריז (Paris et Île-de-France), שרלוונטית לרבים מהקוראים. הבקשה מוגשת לפלטפורמת ההתאזרחות שבסמכותה נמצא מקום המגורים, והראיון מתקיים במחוז או בפלטפורמה, כך שתושב פריז או הפרברים יוזמן למקום הקרוב למגוריו. הערעור השיפוטי, לעומת זאת, מרוכז ברמה הארצית בבית הדין המינהלי בנאנט, בלי קשר למקום המגורים, ולכן גם תושב פריז מערער בנאנט, בכתב, במועדים שתוארו. היתרון של תושבי גוש פריז הוא מעשי: ריכוז האוניברסיטאות, המעסיקים והשירותים המשפטיים דוברי העברית בפריז מקל על בניית התיק, על ההכנה לראיון ועל איסוף המסמכים, אבל הדין החל הוא אותו דין ארצי, והמבחנים זהים בכל מחוז.
סיכום
בוגר ישראלי של מוסד צרפתי להשכלה גבוהה אינו צריך לחכות חמש שנים: סעיף 21-18 לחוק האזרחי מקצר את תקופת המגורים הנדרשת לשנתיים, וההנחיה הרשמית מאשרת זאת לבעל תואר צרפתי אחרי שנתיים לימודים. אבל הקיצור הוא בלוח הזמנים בלבד, וכל שאר התנאים עומדים בעינם: מגורי קבע ומרכז עניינים בצרפת, רישיון שהייה בתוקף, השתלבות מוכחת בשפה, בהיסטוריה, בתרבות ובערכי הרפובליקה, הצלחה במבחן האזרחי ובראיון, השתלבות מקצועית עם הכנסות יציבות, ועבר נקי. הפסיקה של 2026 מלמדת שהשר נהנה משיקול דעת רחב, שהחלטה מנומקת שורדת גם עם שגיאות עובדתיות כשהנימוק החלופי תקף, ושראיון כושל או עבודה שברירית מצדיקים דחייה, גם אחרי שנות מגורים ארוכות. מי שמקבל החלטה שלילית חייב לקרוא אותה במדויק, להבחין בין חוסר קבילות, סירוב ודחייה זמנית, ולפעול במועדים הקצרים: חודשיים לערעור המינהלי, ארבעה חודשי המתנה, וחודשיים לבית הדין בנאנט. והורים לילדים קטינים חייבים לזכור את האפקט הקיבוצי: רק ילד ששמו מופיע בצו הופך לצרפתי אוטומטית. הדרך לאזרחות אחרי לימודים בצרפת פתוחה וקצרה מבעבר, אבל היא דורשת תיק בנוי היטב, הגשה בעיתוי הנכון, ותגובה מהירה ומדויקת לכל החלטה שלילית.