הילד נולד בישראל לאב צרפתי, יש לו שם צרפתי בתעודת הלידה הישראלית, וכרטיסי הטיסה כבר הוזמנו — ואז מתברר שהקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב לא תנפיק דרכון צרפתי לקטין בלי הסכמה של שני ההורים, וההורה השני מסרב לחתום או פשוט לא עונה. זהו אחד המצבים השכיחים והלחוצים ביותר בקרב משפחות ישראליות-צרפתיות גרושות: הזכאות של הילד לאזרחות צרפתית ברורה, אבל הדרכון נתקע בגלל סכסוך הורי, ולעיתים מתווסף לכך איסור יציאה מהטריטוריה הצרפתית שהוטל בעבר בצרפת וחוסם כל תנועה. מאמר זה מסביר בסדר הנכון מה עושים: קודם מוכיחים שהילד אזרח צרפתי מכוח לידה להורה צרפתי, אחר כך מגישים בקונסוליה את מסמכי ההורות המדויקים למצב של הורים גרושים, ואם ההורה השני מסרב — פונים למסלול המשפטי המתאים, שופט לענייני משפחה בצרפת או רשם האזרחות, עם ראיות מסודרות. המאמר מבוסס על נוסח החוק התקף בספטמבר 2026 ועל שתי החלטות עדכניות של בית המשפט העליון האזרחי בצרפת, ומפנה למקורות רשמיים בלבד.
I. הילד זכאי לדרכון צרפתי אבל הקונסוליה דורשת את שני ההורים: מה מגישים בתל אביב
A. איך מוכיחים שהילד אזרח צרפתי: לידה, מסמכים ישראליים ותעודת אזרחות
נקודת המוצא פשוטה: ילד שאחד מהוריו צרפתי הוא צרפתי בעצמו מרגע הלידה. החוק הצרפתי קובע זאת במשפט קצר אחד: סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי קובע כי «Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français» (תרגום: צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). זוהי אזרחות מכוח דם, filiation, כלומר מכוח הקשר המשפחתי להורה הצרפתי, והיא אינה תלויה במקום הלידה: ילד שנולד בישראל לאב או לאם צרפתים הוא צרפתי מלידה, גם אם מעולם לא ביקר בצרפת וגם אם יש לו אזרחות ישראלית נוספת. הבעיה המעשית היא ההוכחה: הקונסוליה בתל אביב אינה מסתפקת בהצהרה שהאב צרפתי, אלא דורשת שרשרת מסמכים — תעודת הלידה הישראלית של הילד שבה רשום ההורה הצרפתי, תעודת הזהות או הדרכון הצרפתי של ההורה, ולעיתים גם תעודת לידה צרפתית של ההורה או ספר המשפחה, livret de famille, שהוא הפנקס הרשמי שבו נרשמים נישואין ולידות של אזרחים צרפתים. כאשר הלידה התרחשה בישראל, המסמך הישראלי מתקבל בצרפת אם הוא נערך לפי הכללים המקובלים בישראל. סעיף 47 לחוק האזרחי קובע כי «Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité» (תרגום: כל מסמך מרשם אוכלוסין של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה ונכתב לפי הצורות הנהוגות באותה מדינה נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או פרטים מתוך המסמך עצמו מוכיחים, לאחר כל הבדיקות הנדרשות, שהמסמך בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). במילים אחרות, תעודת לידה ישראלית רשמית היא בסיס תקף, אבל הקונסוליה רשאית לבדוק ולדרוש מסמכים משלימים, למשל תמצית רישום מורחבת של משרד הפנים או אישור על שם האב. כאשר שרשרת המסמכים אינה מספיקה, למשל כשהורה צרפתי עצמו נולד מחוץ לצרפת ומעולם לא החזיק דרכון, הקונסוליה עלולה לסרב ולהפנות לבקשת תעודת אזרחות צרפתית, certificat de nationalité française, שהיא מסמך רשמי המצהיר שהילד צרפתי. את התעודה מנפיק רשם בית המשפט לפי סעיף 31 לחוק האזרחי, הקובע כי «Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité» (תרגום: מנהל שירותי המזכירות של בית המשפט הוא היחיד המוסמך למסור תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם המוכיח שהוא בעל אזרחות זו). הכלל החשוב להבנה הוא נטל ההוכחה: מי שטוען לאזרחות חייב להוכיח אותה, אלא אם יש בידו תעודת אזרחות. בית המשפט לערעורים בפריז ניסח זאת כך: «En application de l’article 30 alinéa 1er du code civil, il appartient à celui qui revendique la nationalité française d’en rapporter la preuve, lorsqu’il n’est pas titulaire d’un certificat de nationalité française délivré à son nom, conformément aux dispositions des articles 31 et suivants du code civil» (תרגום: לפי סעיף 30 פסקה ראשונה לחוק האזרחי, מי שתובע אזרחות צרפתית חייב להביא את הראיה לכך, כאשר אין בידו תעודת אזרחות צרפתית שנמסרה על שמו לפי סעיפים 31 ואילך), פסק דין של לשכת הערעורים השלישית בפריז מיום 12 בדצמבר 2023, תיק 22/03828. לכן ההורה הישראלי-צרפתי המגיש בקשה לדרכון לילד חייב להגיע עם תיק מסודר, כי סעיף 30 לחוק האזרחי מטיל את הנטל עליו: «La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause» (תרגום: נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק). יש להוסיף אזהרה מעשית אחת: כאשר המשפחה חיה מחוץ לצרפת דורות רבים, החוק מכיר מנגנון של אובדן אזרחות מחמת אי-שימוש, désuétude, לפי סעיף 30-3, הקובע כי «Lorsqu’un individu réside ou a résidé habituellement à l’étranger, où les ascendants dont il tient par filiation la nationalité sont demeurés fixés pendant plus d’un demi-siècle, cet individu ne sera pas admis à faire la preuve qu’il a, par filiation, la nationalité française si lui-même et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre n’ont pas eu la possession d’état de Français» (תרגום: כאשר אדם מתגורר או התגורר דרך קבע בחו״ל, מקום שבו אבותיו שמהם הוא שואב את אזרחותו מכוח דם נשארו קבועים למעלה מחצי מאה, אותו אדם לא יורשה להוכיח שיש לו מכוח דם אזרחות צרפתית אם לא לו ולא ההורה שיכול היה להעביר לו אותה הייתה החזקה של צרפתי). בית המשפט העליון הבהיר בפסק דין עדכני כי «La condition de résidence à l’étranger des ascendants, énoncée par cette disposition, n’est pas limitée aux ascendants directs» (תרגום: תנאי המגורים בחו״ל של האבות, האמור בהוראה זו, אינו מוגבל לאבות ישירים), פסק דין של הלשכה האזרחית הראשונה מיום 7 במאי 2026, ערעור 23-16.861. ברוב המקרים של הורים ישראליים-צרפתים עם דרכון צרפתי תקף ביד, סעיף זה אינו מתעורר כלל, והוא מוזכר כאן כדי שהקורא יבין מדוע הקונסוליה שואלת לפעמים על הסבים: היא בודקת את רציפות האזרחות, possession d’état de Français, כלומר התנהגות והחזקה רציפה של צרפתי — דרכונים, תעודות זהות, רישום לקונסוליה והצבעה. כאשר לאב יש דרכון צרפתי תקף והילד רשום בספר המשפחה, הבירור מסתיים מהר, והמכשול האמיתי עובר לשאלת ההסכמה ההורית.
B. איזה מסמכי הורות מגישים כשההורים גרושים: משמורת, החלטת שופט וייפוי חתימה
הכלל הצרפתי הבסיסי מפתיע הורים ישראלים רבים: גירושין אינם מבטלים את הצורך בהסכמת שני ההורים לדרכון של קטין. הסמכות ההורית, autorité parentale, שהיא מכלול הזכויות והחובות של ההורים כלפי הילד, נשארת משותפת גם לאחר פרידה, וכל הורה חייב לכבד את קשרי הילד עם ההורה השני. סעיף 373-2 לחוק האזרחי קובע כי «La séparation des parents est sans incidence sur les règles de dévolution de l’exercice de l’autorité parentale» (תרגום: פרידת ההורים אינה משפיעה על כללי העברת מימוש הסמכות ההורית). המשמעות המעשית בקונסוליה בתל אביב היא שההורה המגיש את הבקשה אינו יכול להסתפק בתעודת הזהות שלו ובתעודת הלידה של הילד: עליו להציג גם מסמך המוכיח את מצב הסמכות ההורית — פסק דין גירושין, הסכם הורים מאושר, convention parentale, או החלטה של שופט לענייני משפחה, juge aux affaires familiales, שהוא השופט בצרפת המוסמך להכריע במשמורת, במגורים ובהסדרי ראייה. דף השירות הציבורי הרשמי לבקשת דרכון ראשונה לקטין בחו״ל מפרט זאת במדויק: כאשר ההורים פרודים או גרושים, יש לצרף את הראיה למשמורת לסירוגין, résidence alternée, כלומר העתק החלטת השופט או הסכם הגירושין או ההסכם ההורי, ושני אישורי מגורים, אחד לכל הורה; וכאשר המשמורת נמסרה בלעדית לאחד ההורים, יש להביא כל מסמך המעיד על מימוש בלעדי של הסמכות ההורית בידי ההורה המגיש. הפרט הקטן הזה מכריע תורים שלמים בקונסוליה: הורה גרוש המגיע בלי פסק הדין או בלי ההסכם המאושר יישלח להביא אותם, והתור הבא עלול להיות בעוד שבועות. יש להכיר גם את חזקת ההסכמה היומיומית: סעיף 372-2 לחוק האזרחי קובע כי «A l’égard des tiers de bonne foi, chacun des parents est réputé agir avec l’accord de l’autre, quand il fait seul un acte usuel de l’autorité parentale relativement à la personne de l’enfant» (תרגום: כלפי צדדים שלישיים תמי לב, כל אחד מההורים נחשב כפועל בהסכמת השני, כשהוא עושה לבדו פעולה רגילה של סמכות הורית הנוגעת לילד). אלא שהנפקת דרכון אינה נחשבת פעולה רגילה ויומיומית, acte usuel, אלא פעולה חריגה הדורשת הסכמה מפורשת של שני ההורים, ולכן הקונסוליה דורשת חתימה של שניהם או מסמך שפוטר מחתימה. כאשר ההורה השני משתף פעולה, הפתרון הפשוט הוא שהוא חותם בטופס ההסכמה או מגיע עמם, או שולח ייפוי חתימה מאומת עם צילום תעודה מזהה. כאשר ההורה השני בחו״ל, ניתן לחתום בקונסוליה צרפתית אחרת הקרובה אליו. כאשר ההורה השני אינו מתקשר כלל, אין לזייף ואין לחתום במקומו: חתימה כוזבת היא עבירה פלילית וגם תסכן את כל התיק, והקונסוליה בודקת זהויות בקפדנות. במקרה כזה עוברים למסלול המשפטי שיפורט בחלק השני: בקשה לשופט לענייני משפחה לאשר את הוצאת הדרכון במקום ההורה המסרב, או בקשה להעברת מימוש הסמכות ההורית באופן שיאפשר את ההנפקה. הורים גרושים צריכים להכין מראש ארבעה דברים: פסק דין או הסכם עדכני בצרפתית או מתורגם בידי מתרגם מושבע, traducteur assermenté, עם אפוסטיל, אישור מגורים עדכני של שני ההורים, תעודת לידה של הילד בת פחות משלושה חודשים כאשר נדרש, והוכחת אזרחות כאשר האזרחות אינה עולה מתעודת הלידה. אותו דף רשמי מדגיש כי בהיעדר תעודת זהות תקפה יש לבדוק אם מרשם הלידה מקוון, ואם לא — להביא תעודת לידה עדכנית, וכי יש לצרף הוכחת אזרחות צרפתית אם האזרחות אינה נובעת מתעודת הלידה. עצה מעשית: לצלם ולסרוק כל מסמך לפני התור, לשמור עותקים, ולהגיע עם התיק המלא ועם הילד, כי נוכחות הקטין נדרשת לנטילת טביעות אצבע מגיל מסוים. מדריך חידוש דרכון צרפתי וקביעת תור בקונסוליה בתל אביב מסביר את שלבי קביעת התור וההגעה, והוא משלים את המאמר הנוכחי שעוסק במצב המיוחד של הורים חלוקים. כאשר התיק שלם וההסכמה קיימת, הדרכון מונפק בדרך כלל ללא קושי; כאשר ההסכמה חסרה, אין טעם לחזור שוב ושוב לאותו תור — יש לעבור לטיפול משפטי, כפי שיוסבר כעת.
שלב טכני שחוסך זמן הוא ההכנה המקוונת: לפני התור ממלאים בקשה מקוונת באתר רשות המסמכים, pré-demande, מדפיסים את הטופס עם מספר הבקשה, ומכינים תמונות עדכניות לפי התקן הביומטרי — רקע בהיר, פנים גלויות, ללא כיסוי ראש למעט חריג דתי מתועד. ביום התור מגיעים ההורה המגיש והילד יחד, עם המקור של כל מסמך ועם צילום שלו, כי הפקיד משווה ושומר עותק. כאשר ההורה השני אינו יכול להגיע, מצרפים את טופס ההסכמה החתום שלו בצירוף צילום תעודה מזהה שלו משני הצדדים; חתימה פקס או צילום מטושטש יידחו, וכדאי להחתים מראש שני עותקים למקרה שאחד ייפסל. אם שם המשפחה של הילד בישראל שונה משם המשפחה הצרפתי, למשל בעקבות נישואין שניים של האם או שינוי שם במשרד הפנים, מביאים את המסמך המעיד על השינוי ואת תרגומו, כדי שהפקיד לא יפתח בירור זהות מיותר. הורה שיש בידו החלטה שיפוטית המעניקה לו סמכות בלעדית להחליט על מסמכים ונסיעות מגיש אותה בראש התיק ומפנה אליה כבר בפתיחת הפגישה, וכך מונע דרישת חתימה מההורה השני. סדר ההגשה הנכון — הסכמה או החלטה שיפוטית בראש, אחר כך הוכחת אזרחות, אחר כך מגורים — מקצר את הבדיקה ומונע תור שני.
II. כשההורה השני מסרב או כשיש איסור יציאה: איך מתקדמים בלי לעצור את התיק
A. סירוב לחתום ואיסור יציאה מהטריטוריה: מה ההבדל ואיך מסירים כל חסם
יש להבחין בין שלושה חסמים שונים שהורים מבלבלים ביניהם: סירוב של הורה לחתום על בקשת הדרכון, איסור יציאה מהטריטוריה שהטיל שופט, opposition או interdiction de sortie du territoire, והתנגדות כללית לנסיעה. סירוב לחתום הוא עניין של סמכות הורית: הפתרון הוא החלטה שיפוטית המחליפה את ההסכמה החסרה. איסור יציאה הוא אמצעי הגנה שהטיל שופט לענייני משפחה כדי למנוע הברחת הילד לחו״ל, והוא נרשם במאגר המבוקשים בידי התובע, fichier des personnes recherchées; כל עוד הוא בתוקף, הילד לא יוכל לצאת מגבולות צרפת גם עם דרכון תקף ביד, והסרתו דורשת פנייה לשופט. סעיף 373-2-6 לחוק האזרחי מסמיך את השופט «prendre les mesures permettant de garantir la continuité et l’effectivité du maintien des liens de l’enfant avec chacun de ses parents» (תרגום: לנקוט את האמצעים המאפשרים להבטיח את המשכיות ויעילות שמירת קשרי הילד עם כל אחד מהוריו), ובכלל זה «ordonner l’interdiction de sortie de l’enfant du territoire français sans l’autorisation des deux parents» (תרגום: להורות על איסור יציאת הילד מהטריטוריה הצרפתית בלי אישור שני ההורים). החידוש המשפטי החשוב ביותר לשנת 2026 הגיע מבית המשפט העליון: האיסור חייב להיות מידתי, proportionné, וניתן לצמצם אותו. בית המשפט קבע: «Selon le troisième, le juge aux affaires familiales peut prendre les mesures permettant de garantir la continuité et l’effectivité du maintien des liens de l’enfant avec chacun de ses parents. Il peut notamment ordonner une interdiction de sortie de l’enfant du territoire français sans l’autorisation des deux parents, laquelle est inscrite au fichier des personnes recherchées par le procureur de la République» (תרגום: לפי ההוראה השלישית, שופט לענייני משפחה רשאי לנקוט אמצעים המבטיחים את המשכיות ויעילות שמירת קשרי הילד עם כל אחד מהוריו. הוא רשאי בין היתר להורות על איסור יציאת הילד מהטריטוריה הצרפתית בלי אישור שני ההורים, הנרשם במרשם המבוקשים בידי התובע), והוסיף את העיקרון המכריע: «Elle doit, à ce titre, être nécessaire et proportionnée aux buts poursuivis. Il en résulte qu’elle peut être limitée, le cas échéant, au seul parent susceptible de porter atteinte à la continuité et l’effectivité du maintien des liens de l’enfant avec l’autre parent» (תרגום: עליו להיות נחוץ ומידתי למטרות המבוקשות. מכאן שהוא ניתן לצמצום, לפי העניין, להורה היחיד העלול לפגוע בהמשכיות ויעילות שמירת קשרי הילד עם ההורה השני), פסק דין של הלשכה האזרחית הראשונה מיום 1 ביולי 2026, ערעור 25-21.064. במילים פשוטות: הורה ישראלי המתגורר בישראל, שמרכז חייו אינו בצרפת ואינו מהווה סיכון הברחה, רשאי לבקש שהאיסור יחול רק על ההורה השני או שיינתן לו אישור יציאה נקודתי לחופשה, והשופט בוחן את הסיכון הממשי ולא מטיל איסור גורף אוטומטי. לצד האיסור השיפוטי קיים גם מנגנון החירום של התנגדות ליציאה, opposition à la sortie du territoire, שהורה יכול לבקש בדחיפות דרך הפרפקטורה, préfecture, שהיא נציגות המדינה במחוז, או דרך התובע, כאשר קיים חשש מיידי שההורה השני עומד להוציא את הילד מצרפת בלי הסכמה. זהו אמצעי זמני קצר, והוא אינו מחליף החלטת שופט. הבחנה נוספת: סירוב הקונסוליה להנפיק דרכון בגלל תיק חסר שונה מסירוב עקרוני בגלל ספק באזרחות. בתיק חסר משלימים מסמכים וקובעים תור חדש. בספק באזרחות מבקשים תעודת אזרחות מהרשם או פונים בתביעת אזרחות לבית המשפט בפריז, tribunal judiciaire de Paris, שהוא הערכאה היחידה המוסמכת לתביעות אזרחות בצרפת. בכל מקרה אין להמתין: איסורי יציאה מתיישנים בנסיבות משתנות, כרטיסי טיסה מתבזבזים, והילד נשאר בלי מסמך. ההורה הפעיל מכין בקשה מנומקת, מצרף את פסקי הדין הקודמים, את הוכחות המגורים בישראל, את אישורי בית הספר של הילד ואת לוח החופשה המבוקש, ומבקש סעד מדויק: אישור הוצאת דרכון, אישור יציאה למועדים מסוימים, או צמצום האיסור להורה המסוכן בלבד. בקשה מדויקת מתקבלת מהר יותר מבקשה כללית לביטול כל ההגנות.
B. הפנייה לשופט לענייני משפחה וערעור על סירוב: סדר, מועדים וראיות
כאשר ההורה השני מסרב לחתום, הדרך היעילה היא בקשה לשופט לענייני משפחה המוסמך לאשר את הוצאת הדרכון במקום ההסכמה החסרה, או להעביר אל ההורה המבקש את הסמכות להחליט בענייני מסמכים ונסיעות. הבקשה מוגשת לבית המשפט שבו מתנהל תיק המשפחה בצרפת, ואם אין תיק קודם — לבית המשפט של מקום מגורי הילד בצרפת או, כשהילד מתגורר בישראל ושאלת האזרחות עומדת על הפרק, לערכאה המוסמכת בפריז. השופט אינו חותם אוטומטית: הוא בוחן את טובת הילד לפי שיקולים כתובים בחוק. סעיף 373-2-11 לחוק האזרחי מונה אותם: הנוהג הקודם של ההורים וההסכמים שחתמו, רגשות הילד הקטין כשהוא מסוגל להביעם, כשירות כל הורה למלא את חובותיו ולכבד את זכויות ההורה השני, חוות דעת מומחים לפי גיל הילד, חקירות סוציאליות, ולחצים או אלימות שהפעיל הורה אחד על השני. הורה המבקש אישור דרכון צריך לבנות את התיק סביב שיקולים אלה: להראות שהנסיעה לישראל או החזקת הדרכון משרתת את הילד — שמירת קשר עם המשפחה בישראל, חופשות, לימודים — שההורה השני מסרב ללא נימוק ענייני או מתוך רצון לחסום, ושהמבקש מכבד את זכויות ההורה השני ומציע ערבויות: לוח זמנים מדויק, כרטיסים הלוך ושוב, התחייבות להחזיר את הילד, ורישום בית הספר בצרפת. השופט רשאי גם להטיל קנס כופה, astreinte, שהיא סכום כסף לכל יום איחור, כדי להבטיח שההורה המסרב יקיים את ההחלטה, והסעד ניתן לאכיפה מיידית למרות ערעור, exécution provisoire, כאשר הדחיפות מצדיקה זאת. לוחות הזמנים משתנים: בקשה דחופה במסלול מזורז, référé, שהוא הליך חירום בפני שופט יחיד, יכולה להישמע בתוך שבועות כשהטיסה קרובה; תיק רגיל נמשך חודשים. לכן אין לחכות לסירוב האחרון של ההורה השני: מגישים מיד כשהסירוב ברור, ומצרפים את ההתכתבויות המוכיחות את הסירוב — הודעות כתובות שבהן ההורה השני מסרב או מתעלם, אישור על ניסיונות תיווך, וכל מסמך המראה שהילד ייפגע מהעיכוב. כאשר הסירוב מגיע מהקונסוליה עצמה ולא מההורה, למשל דרישת מסמך בלתי אפשרי או ספק באזרחות, המסלול שונה: מבקשים החלטה מנומקת בכתב, משלימים את החסר, וכאשר מדובר בסירוב תעודת אזרחות פונים בתביעה לבית המשפט בפריז, שאליו מצרפים את התובע כנתבע, ministère public, לפי כללי סדר הדין. הורים המתגוררים בפריז ובאיל-דה-פראנס, שהיא מחוז פריז רבתי, נהנים מיתרון מעשי: בית המשפט בפריז מרכז את תביעות האזרחות של כל צרפת, לשכת האזרחות שלו מכירה היטב תיקים ישראליים, ושופטי המשפחה של פריז וסביבתה רגילים להורים הגרים בין שתי מדינות. בתיק פריזאי יש להכין תרגומים מלאים של כל מסמך ישראלי, אישורי מגורים של שני ההורים, ולוח חופשות מדויק הכולל את מועדי בתי הספר בצרפת ובישראל, כי השופט בודק שהנסיעה אינה פוגעת בלימודים. גם הקונסוליה בתל אביב מכירה את פסקי הדין של בתי המשפט בפריז, והחלטה שיפוטית ברורה בעלת חותמת אפוסטיל מתקבלת אצלה ללא ויכוח. נקודה אחרונה בסדר הפעולות: לעולם לא להגיש שתי בקשות סותרות במקביל — בקשה לדרכון בקונסוליה המצהירה שהכול מוסכם, ובמקביל תביעה שיפוטית הטוענת לסכסוך. הסתירה מתגלה, האמינות נפגעת, והתיק נעצר. מגישים קודם את מה שאפשר בהסכמה, וכשהסירוב מוכח עוברים בגלוי למסלול השיפוטי עם כל המסמכים.
מצב שכיח נוסף הוא שהילד כלל אינו רשום במרשם הצרפתי: אין ספר משפחה, והלידה בישראל מעולם לא נרשמה בקונסוליה. במקרה כזה הקונסוליה עלולה לדרוש קודם רישום הלידה במרשם המרכזי בנאנט, service central d’état civil, שהוא הגוף המרכזי הרושם לידות ונישואין של צרפתים בחו״ל, ורק אחר כך להנפיק דרכון. הרישום מתבצע לפי סעיף 47 שהוזכר לעיל: המסמך הישראלי נבדק מול החוק הצרפתי, ולעיתים מתבקשים מסמכים נוספים כמו תעודת הנישואין של ההורים או הוכחה שההורה היה צרפתי ביום הלידה. הבדיקה אורכת שבועות ולעיתים חודשים, ולכן אין לדחות אותה לרגע האחרון לפני טיסה. כאשר הרישום נדחה, ההחלטה נמסרת בכתב עם נימוקים, וניתן לערער עליה או להשלים את החסר ולהגיש מחדש; דחייה אינה סוף הדרך אלא הוראות תיקון. הורה היודע מראש שהרישום חסר פותח את הבקשה מוקדם, מבקש בכתב את רשימת המסמכים המדויקת, ומגיש הכול בבת אחת — כי כל סבב השלמה מאפס את התור ודוחה את הדרכון. גם כאן חל הכלל שהוכח בחלק הראשון: מי שמגיע עם שרשרת אזרחות מלאה, מהורה דרך לידה ועד רישום, מקבל החלטה מהירה, ומי שמגיע חלקית מקבל דרישות השלמה.
סיכום
דרכון צרפתי לקטין בישראל כשההורים גרושים אינו תלוי ברצונו הטוב של ההורה השני, אלא בסדר פעולות נכון: קודם מוכיחים שהילד צרפתי מכוח הורה צרפתי עם שרשרת מסמכים מלאה, אחר כך מגישים בקונסוליה את מסמכי הסמכות ההורית המדויקים למצב של פרידה, ואם ההורה השני מסרב — פונים לשופט לענייני משפחה לאישור הדרכון או לצמצום איסור היציאה למידתי, כפי שבית המשפט העליון התיר ביולי 2026. ההבחנה בין סירוב לחתום, איסור יציאה שיפוטי וספק באזרחות חוסכת חודשים של תורים מיותרים: כל חסם מטופל בערוץ שלו, עם הראיות שלו. הורה המגיע מסודר — עם פסק הדין, התרגומים, אישורי המגורים ולוח הנסיעה — הופך סכסוך הורי לבעיה טכנית פתירה, והילד מקבל את המסמך המגיע לו כאזרח צרפתי.