משרד Kohen Avocats · פריז 16
סבא צרפתי ונכד בישראל: אזרחות מדור לדור, סיכון אובדן לפי סעיף 23-6, תעודת אזרחות ודרכון צרפתי

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

סבא צרפתי ונכד בישראל: אזרחות מדור לדור, סיכון אובדן לפי סעיף 23-6, תעודת אזרחות ודרכון צרפתי

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

הסבא נולד בפריז, עלה לישראל לפני ארבעים שנה, לא חידש דרכון צרפתי מאז שנות השמונים, והנכד שנולד בחיפה רוצה דרכון צרפתי כדי ללמוד בצרפת. הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב מבקשת להוכיח שהאב והסב היו צרפתים ברציפות, והפקיד רומז שהתיק עלול להידחות בגלל ניתוק של עשרות שנים מהמדינה הצרפתית. זהו המצב השכיח ביותר בתיקי אזרחות צרפתית של משפחות ישראליות ממוצא צרפתי: הזכאות קיימת על הנייר מכוח לידה להורה צרפתי, אבל ההוכחה נתקלת בחומת הזמן, בדרישת המסמכים ובסעיף האובדן מחמת אי שימוש, הוא סעיף 23-6 לקוד האזרחי הצרפתי. המאמר הזה מסביר, שלב אחרי שלב, איך מוכיחים אזרחות צרפתית מדור לדור, איך עוצרים את מרוץ חמישים השנים, איך מקבלים תעודת אזרחות צרפתית, שהיא certificat de nationalité française, שהוא המסמך היחיד שמעביר את נטל ההוכחה אל המדינה, ומה עושים כשהקונסוליה מסרבת להנפיק דרכון ומפנה לבית המשפט. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, כל כלל מגובה בסעיף מדויק עם ציטוט מילה במילה מהטקסט הרשמי, וכל טענה נסמכת על פסיקה עדכנית של בית המשפט העליון הצרפתי לעניינים אזרחיים, הוא Cour de cassation, שנקראה במלואה במהלך הכנת המאמר.

הקורא הישראלי פוגש כאן מערכת שונה לחלוטין מהמערכת הישראלית. בצרפת אין מרשם אזרחים מרכזי שמנפיק תעודת אזרחות אוטומטית. אזרחות צרפתית מלידה להורה צרפתי קיימת מכוח החוק עצמו, אבל כל רשות, קונסוליה, préfecture, שהיא הנציבות המקומית של המדינה במחוז, או greffe, שהיא מזכירות בית המשפט, רשאית לדרוש הוכחה מחדש בכל פעם. הדרכון והתעודה הלאומית אינם יוצרים את האזרחות, הם רק מעידים עליה באותו רגע. מי שלא החזיק מסמך צרפתי עשרות שנים, מי שהוריו לא נרשמו במרשם הקונסולרי, ומי שאין לו תעודת אזרחות, מגלה שהזכות קיימת אבל הדרך אליה עוברת דרך בניית תיק מסמכים מדויק, הבנת כלל חמישים השנים, ולעיתים הגשת תביעה לבית המשפט האזרחי. המאמר מחולק לשני שערים: השער הראשון עוסק בעצם הזכות מדור לדור ובסכנת האובדן, השער השני עוסק בתעודת האזרחות ובדרכון, כולל סירוב והליך משפטי. בסוף יש מסקנה מעשית עם רשימת מסמכים וסדר פעולות.

I. אזרחות צרפתית מדור לדור: מתי נכד שנולד בישראל הוא צרפתי ואיך מוכיחים את זה

A. לידה להורה צרפתי מזכה באזרחות: סעיף 18, תעודות לידה זרות ורישום בנאנט

הכלל הבסיסי פשוט בתכלית. סעיף 18 לקוד האזרחי הצרפתי, הוא Code civil, קובע מילה במילה: «Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.» (בתרגום לעברית: צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). המקור הרשמי: סעיף 18 לקוד האזרחי באתר Légifrance. אין דרישת לידה בצרפת, אין דרישת מגורים בצרפת, אין דרישת שפה, ואין צורך בהצהרה או בבקשה. ילד שנולד בחיפה או בתל אביב לאב צרפתי הוא צרפתי מיום לידתו, גם אם מעולם לא ביקר בצרפת, גם אם יש לו אזרחות ישראלית נוספת, וגם אם הוריו התגרשו. הכפילות עם האזרחות הישראלית אינה מפריעה: צרפת מתירה כפל אזרחות עם ישראל, והילד נושא בשתי האזרחויות במקביל, כל אחת עם החובות והזכויות שלה.

הקושי אינו בזכות אלא בהוכחה. תעודת הלידה הישראלית, בצירוף תעודות הלידה הצרפתיות של ההורה והסב, היא לב התיק. הדין הצרפתי מכיר בתעודות זרות שנערכו לפי דיני המקום. סעיף 47 לקוד האזרחי קובע: «Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité.» (בתרגום לעברית: כל מסמך מרשם אוכלוסין של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה ונכתב לפי הצורות הנהוגות באותה מדינה מהווה ראיה, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או פרטים מתוך המסמך עצמו מוכיחים, לאחר בדיקות מתאימות, שהמסמך אינו תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). המקור: סעיף 47 לקוד האזרחי באתר Légifrance. בפועל, הקונסוליה בודקת את תעודת הלידה הישראלית בקפדנות: שם ההורה כפי שמופיע בתעודת הלידה שלו, תאריכי לידה עקביים, אפוסטיל, תרגום נוטריוני לצרפתית, והיעדר סתירות בין מסמכים. טעות באיות שם המשפחה בתעתיק, תאריך לידה שונה ביום אחד בין שתי תעודות, או היעדר שם האב בתעודה, כל אחד מאלה עלול לעצור תיק, ולכן יש להשוות את כל התעודות זו לזו לפני ההגשה. פסיקת בית המשפט העליון הצרפתי מחייבת את השופט לבחון כל ראיה קבילה שהוגשה לו, ואסור לנפות ראיות בלי בדיקת משקלן. בפרשת Cameroun משנת 2018 קבעה הלשכה האזרחית הראשונה: «il incombe au juge d’examiner tous les éléments de preuve légalement admissibles qui lui sont soumis par une partie au soutien de sa prétention» (בתרגום לעברית: על השופט לבחון את כל רכיבי ההוכחה הקבילים כדין שהגיש לו בעל דין לתמיכה בטענתו). המקור המלא: פסק הדין של Cour de cassation, הלשכה האזרחית הראשונה, מיום 5 בספטמבר 2018, ערעור מספר 17-50.028. הכלל הזה משרת את המבקש: גם מסמך שהקונסוליה פקפקה בו חייב להיבחן לגופו, ואין לדחות תיק על סמך חשד כללי בלי בדיקה.

לצד התעודות הישראליות עומד הרישום הצרפתי. לידות של צרפתים בחו״ל נרשמות בשירות המרכזי למרשם אוכלוסין בנאנט, הוא service central d’état civil de Nantes, שמנפיק העתקי תעודות לידה צרפתיות, הנקראים copies d’actes. משפחה ישראלית שההורה הצרפתי שלה נולד בישראל חייבת לוודא שהלידה שלו תועתקה למרשם בנאנט, כי בלי העתק מנאנט קשה לקבל דרכון. הבקשה מוגשת דרך הקונסוליה או ישירות לשירות בנאנט, עם תעודת הלידה הישראלית, הוכחת האזרחות של ההורה, ולעיתים ספר המשפחה, הוא livret de famille, שהוא פנקס המשפחה הצרפתי של המשפחה. מידע מעשי על רישום לידות בחו״ל מופיע באתר הרשמי service-public.fr, דף רישום לידה של צרפתי בחו״ל, והנחיות הקונסוליה בתל אביב מופיעות באתר הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב.

סעיף 28 לקוד האזרחי קובע מילה במילה: «Mention sera portée, en marge de l’acte de naissance, des actes administratifs et des déclarations ayant pour effet l’acquisition, la perte de la nationalité française ou la réintégration dans cette nationalité. Il sera fait de même mention de toute première délivrance de certificat de nationalité française et des décisions juridictionnelles ayant trait à cette nationalité.» (בתרגום לעברית: הערה תירשם בשולי תעודת הלידה על מסמכים מינהליים והצהרות שיש להם השפעה של רכישה, אובדן של האזרחות הצרפתית או שיבה לאזרחות זו. באותו אופן תירשם הערה על כל מסירה ראשונה של תעודת אזרחות צרפתית ועל החלטות שיפוטיות הנוגעות לאזרחות זו). המקור: סעיף 28 לקוד האזרחי באתר Légifrance. מהציטוט עולה אילו הערות נרשמות בשולי תעודת הלידה: מסמכים מינהליים והצהרות של רכישה, אובדן או שיבה לאזרחות, מסירה ראשונה של תעודת אזרחות, והחלטות שיפוטיות בענייני אזרחות. מי שמגלה שהלידה שלו או של הוריו מעולם לא נרשמה בנאנט מתחיל כאן, כי דרכון בלי רישום בנאנט כמעט תמיד נתקע.

בשלב הזה נבנה עץ המסמכים המלא: תעודת הלידה הישראלית של המבקש עם אפוסטיל ותרגום, תעודת הלידה הצרפתית או ההעתק מנאנט של ההורה הצרפתי, תעודת הלידה של הסב הצרפתי, תעודת הנישואין של ההורים אם ישנה, ספר המשפחה אם הונפק, הוכחות שההורה החזיק מסמכים צרפתיים כמו דרכון ישן, תעודת זהות, רישום קונסולרי או תעודת אזרחות, וכל מסמך שמראה קשר עם צרפת כמו לימודים, שירות צבאי צרפתי, הצבעה או מגורים. אין צורך להמציא מסמך שאינו קיים, אבל כל חוליה חסרה בשרשרת הלידה מחלישה את התיק ומזמינה את הטענה המסוכנת מכולן, טענת ההתיישנות של חמישים השנים, שהיא לב הסעיף הבא. הכלל המעשי: מגישים תיק שלם פעם אחת, עם תרגומים ואפוסטיל, במקום להשלים מסמכים בטפטוף שמאריך את הטיפול בחודשים. הקונסוליה אינה חייבת להדריך את המבקש, והנטל להוכיח את השרשרת מוטל עליו מלכתחילה, כפי שיוסבר בהמשך.

B. הסכנה האמיתית: אובדן האזרחות אחרי חמישים שנה בחו״ל לפי סעיף 23-6

סעיף 23-6 לקוד האזרחי הוא הסעיף שמפיל הכי הרבה תיקים ישראליים. לשונו המדויקת: «La perte de la nationalité française peut être constatée par jugement lorsque l’intéressé, français d’origine par filiation, n’en a point la possession d’état et n’a jamais eu sa résidence habituelle en France, si les ascendants, dont il tenait la nationalité française, n’ont eux-mêmes ni possession d’état de Français, ni résidence en France depuis un demi-siècle.» (בתרגום לעברית: אובדן האזרחות הצרפתית ניתן לקביעה בפסק דין כאשר הנוגע בדבר, צרפתי מלידה מכוח הורות, לא החזיק בהחזקת מעמד של צרפתי ומעולם לא היה מקום מגוריו הרגיל בצרפת, אם האבות הקדמונים שמהם קיבל את האזרחות הצרפתית לא החזיקו בעצמם לא בהחזקת מעמד של צרפתים ולא במקום מגורים בצרפת במשך חצי מאה). המקור: סעיף 23-6 לקוד האזרחי באתר Légifrance. שלושה תנאים מצטברים נדרשים כדי לקבוע אובדן: הנוגע בדבר עצמו ללא החזקת מעמד וללא מגורים רגילים בצרפת, והאבות הקדמונים שמהם עברה האזרחות גם הם ללא החזקת מעמד וללא מגורים בצרפת במשך חמישים שנה. החזקת מעמד, היא possession d’état de Français, פירושה התנהגות כאזרח צרפתי שהוכרה על ידי הרשויות והציבור: החזקת דרכון או תעודת זהות צרפתית, רישום במרשם הקונסולרי, הצבעה בבחירות צרפתיות, שירות בצבא הצרפתי או יום ההכנה לביטחון, הוא journée défense et citoyenneté, לימודים בצרפת עם מעמד צרפתי, או קבלת תעודת אזרחות. מגורים רגילים, הם résidence habituelle, פירושם מרכז החיים בפועל בצרפת, לא ביקור קיץ אצל הסבתא בפריז. משפחה שעלתה לישראל בשנות השבעים, לא חידשה מסמכים, לא נרשמה בקונסוליה, ולא שלחה את הילדים ללמוד בצרפת, צוברת בדיוק את חמישים השנים שהסעיף סופר.

לצד סעיף 23-6 עומד סעיף 30-3, שחוסם את ההוכחה עצמה. נוסחו: «Lorsqu’un individu réside ou a résidé habituellement à l’étranger, où les ascendants dont il tient par filiation la nationalité sont demeurés fixés pendant plus d’un demi-siècle, cet individu ne sera pas admis à faire la preuve qu’il a, par filiation, la nationalité française si lui-même et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre n’ont pas eu la possession d’état de Français.» (בתרגום לעברית: כאשר אדם מתגורר או התגורר דרך קבע בחו״ל, שבו האבות הקדמונים שמהם הוא שואב מכוח הורות את האזרחות נותרו קבועים במשך יותר מחצי מאה, אדם זה לא יורשה להוכיח שיש לו, מכוח הורות, אזרחות צרפתית אם הוא עצמו ומי מהוריו שהיה עשוי להעביר לו אותה לא החזיקו בהחזקת מעמד של צרפתים). המקור: סעיף 30-3 לקוד האזרחי באתר Légifrance. הסעיף מסתיים בקביעה שהדין מורה במקרה כזה לקבוע את אובדן האזרחות לפי סעיף 23-6. יחד, שני הסעיפים יוצרים מנגנון כפול: חסימת ההוכחה מראש, וקביעת האובדן בפסק דין. נקודת המפתח למשפחות ישראליות: מרוץ חמישים השנים נמדד לאחור מהיום שבו מוגשת הבקשה או התביעה, והוא בוחן את שני הדורות, ההורה והסב. אם הסב עזב את צרפת בשנת 1970 וההורה מעולם לא החזיק מסמך צרפתי, בשנת 2026 חלפו חמישים ושש שנים, והתובע הכללי, הוא ministère public, רשאי לטעון לאובדן.

פסיקה טרייה מאוד של בית המשפט העליון הצרפתי נותנת למשפחות כלי הגנה חזק. ביום 25 במרץ 2026 ביטלה הלשכה האזרחית הראשונה פסק דין של בית המשפט לערעורים בפריז שדחה תביעת אזרחות מכוח אם שהוכרה כצרפתייה בפסק דין משנת 2009. בית המשפט העליון קבע מילה במילה: «la désuétude ne peut être opposée à une personne dont le parent dont elle tient la nationalité française s’est vu reconnaître cette nationalité par une décision de justice rendue avant l’expiration du délai cinquantenaire» (בתרגום לעברית: טענת ההתיישנות מחמת אי שימוש אינה ניתנת להעלאה נגד אדם שההורה שממנו הוא שואב את האזרחות הצרפתית זכה להכרה באזרחותו בפסק דין שניתן לפני פקיעת תקופת חמישים השנים). המקור המלא: פסק הדין של Cour de cassation, הלשכה האזרחית הראשונה, מיום 25 במרץ 2026, ערעור מספר 24-17.442, פורסם בעלון. באותו פסק דין חזרה הלשכה במדויק על לשון סעיף 23-6: «Aux termes du premier de ces textes, la perte de la nationalité française peut être constatée par jugement lorsque l’intéressé, français d’origine par filiation, n’en a point la possession d’état et n’a jamais eu sa résidence habituelle en France, si les ascendants, dont il tenait la nationalité française, n’ont eux-mêmes ni possession d’état de Français, ni résidence en France depuis un demi-siècle.» (בתרגום לעברית: לפי לשון הראשון מבין טקסטים אלה, אובדן האזרחות הצרפתית ניתן לקביעה בפסק דין כאשר הנוגע בדבר, צרפתי מלידה מכוח הורות, לא החזיק בהחזקת מעמד ומעולם לא היה מקום מגוריו הרגיל בצרפת, אם האבות הקדמונים שמהם קיבל את האזרחות לא החזיקו בעצמם לא בהחזקת מעמד של צרפתים ולא במקום מגורים בצרפת במשך חצי מאה). המסר המעשי חד: פסק דין שמכיר באזרחות של ההורה לפני תום חמישים השנים עוצר את המרוץ גם עבור הילד, כי החזקת המעמד של ההורה מוכרת דרך פסק הדין עצמו. לכן, במשפחה שבה הסב כבר נפטר וההורה מבוגר, יש היגיון להגיש תחילה תביעה של ההורה, ורק אחריה את תביעת הילד, כדי ליצור פסק דין מגן בתוך חלון הזמן. מי שממתין עד שההורה נפטר מאבד את הגשר הזה, והילד נותר לבדו מול טענת ההתיישנות.

איך עוצרים את המרוץ בלי משפט. בית המשפט העליון חזר באותו פסק דין מיום 25 במרץ 2026 על לשון הכלל החוסם מילה במילה: «Selon le second, celui qui réside ou a résidé habituellement à l’étranger, où les ascendants dont il tient par filiation la nationalité sont demeurés fixés pendant plus d’un demi-siècle, n’est pas admis à faire la preuve qu’il a, par filiation, la nationalité française si lui-même et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre n’ont pas eu la possession d’état de Français.» (בתרגום לעברית: מי שמתגורר או התגורר דרך קבע בחו״ל, שבו האבות הקדמונים שמהם הוא שואב מכוח הורות את האזרחות נותרו קבועים במשך יותר מחצי מאה, לא יורשה להוכיח שיש לו מכוח הורות אזרחות צרפתית אם הוא עצמו ומי מהוריו שהיה עשוי להעביר לו אותה לא החזיקו בהחזקת מעמד של צרפתים). המקור: פסק הדין של Cour de cassation מיום 25 במרץ 2026, ערעור מספר 24-17.442. באותו פסק דין הובאה בחינת ערכאת הערעורים: «la cour d’appel retient que la possession d’état de Française de sa mère n’était pas suffisamment établie par un arrêt de la cour d’appel de Paris du 19 mai 2009 la déclarant française, dès lors que tous les documents d’identité qui lui avaient été délivrés, l’avaient été après le 4 juillet 2012, date d’expiration du délai cinquantenaire ayant couru à compter de l’accession de l’Algérie à l’indépendance» (בתרגום לעברית: בית המשפט לערעורים קבע שהחזקת המעמד של האם כצרפתייה לא הוכחה דייה בפסק דין של בית המשפט לערעורים בפריז מיום 19 במאי 2009 שהכריז עליה כצרפתייה, מאחר שכל מסמכי הזהות שנמסרו לה נמסרו אחרי 4 ביולי 2012, מועד פקיעת תקופת חמישים השנים שנספרה מעצמאות אלג’יריה). מכאן הלקח המעשי: שומרים כל דרכון צרפתי ישן, כל תעודת זהות צרפתית, כל אישור רישום קונסולרי וכל פסק דין קודם של בן משפחה, ומגישים את הבקשה או התביעה לפני תום חמישים השנים, כי אחרי הפקיעה התובע הכללי מגיע לדיון עם טענת אובדן מוכנה מראש.

II. תעודת אזרחות צרפתית ודרכון: מה עושים כשהקונסוליה מסרבת

A. תעודת האזרחות מעבירה את הנטל למדינה: בקשה אצל מזכירות בית המשפט

תעודת האזרחות הצרפתית, היא certificat de nationalité française, ובקיצור CNF, היא המסמך החזק ביותר בתיק. היא אינה תעודת זהות ואינה דרכון, היא אישור משפטי שהמבקש צרפתי מכוח סעיף מסוים, על סמך מסמכים שנבדקו. סעיף 31 לקוד האזרחי קובע מי מוסמך להנפיקה: «Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité.» (בתרגום לעברית: מנהל שירותי מזכירות המשפט של בית המשפט המשפטי הוא היחיד המוסמך למסור תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם המוכיח שיש לו אזרחות זו). המקור: סעיף 31 לקוד האזרחי באתר Légifrance. בית המשפט המשפטי, הוא tribunal judiciaire, הוא בית המשפט האזרחי הכללי של המחוז, והמזכירות המשפטית שלו, היא greffe, היא הגוף הבוחן את התיק. תושב ישראל מגיש את הבקשה למזכירות המוסמכת לצרפתים בחו״ל, בפועל דרך הקונסוליה או ישירות למזכירות בית המשפט בפריז המרכזת תיקי אזרחות, עם טופס הבקשה הרשמי, תעודות הלידה של שלושת הדורות, הוכחות ההחזקה, ומכתב הסבר כרונולוגי. מידע רשמי על ההליך מופיע בדף service-public.fr, דף תעודת אזרחות צרפתית.

תוכן התעודה ותוקפה מוסדרים בסעיף 31-2: «Le certificat de nationalité indique, en se référant aux chapitres II, III, IV et VII du présent titre, la disposition légale en vertu de laquelle l’intéressé a la qualité de Français, ainsi que les documents qui ont permis de l’établir.» (בתרגום לעברית: תעודת האזרחות מציינת, בהתייחסות לפרקים השני, השלישי, הרביעי והשביעי של כותרת זו, את ההוראה החוקית שמכוחה יש לנוגע בדבר מעמד של צרפתי, וכן את המסמכים שאפשרו לקבוע זאת). המקור: סעיף 31-2 לקוד האזרחי באתר Légifrance. אותו סעיף ממשיך בקביעה המכרעת: «Il fait foi jusqu’à preuve du contraire.» (בתרגום לעברית: היא מהווה ראיה עד להוכחה לסתור). המשמעות דרמטית בזכות סעיף 30, שקובע את כלל נטל ההוכחה: «La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants .» (בתרגום לעברית: נטל ההוכחה, בענייני אזרחות צרפתית, מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק. ואולם, נטל זה מוטל על מי שחולק על מעמד הצרפתי של אדם המחזיק בתעודת אזרחות צרפתית שנמסרה לפי סעיפים 31 ואילך). המקור: סעיף 30 לקוד האזרחי באתר Légifrance. כל עוד אין תעודה, המבקש מוכיח הכול. מהרגע שיש תעודה, המדינה היא שצריכה להוכיח שהתעודה שגויה. לכן תעודת האזרחות היא היעד הראשון של כל משפחה, לפני הדרכון. דרכון אפשר לסרב לחדש בהחלטה מינהלית מהירה, תעודה קשה בהרבה לסתור, והיא נרשמת בשולי תעודת הלידה לפי סעיף 28 ומלווה את המחזיק כל חייו. קריאה משלימה על ההליך המלא מופיעה במאמר הקיים באתר על סירוב תעודת אזרחות בגלל תעודה שנויה במחלוקת והוכחת החזקת מעמד, שמפרט את דרכי ההתמודדות עם דחייה של המזכירות.

סירוב המזכירות מגיע בדרך כלל באחת מארבע עילות: שרשרת הלידה אינה שלמה כי חסרה תעודה של דור הביניים, תעודה זרה נחשדת כלא תקינה לפי סעיף 47, קיים חשש להתיישנות לפי סעיפים 23-6 ו-30-3, או שהמבקש לא הוכיח החזקת מעמד של ההורה. מכתב הסירוב חייב לנמק, ויש לקרוא אותו מילה במילה כי הוא הופך למפת הדרכים של הערעור. הטעות הנפוצה היא להגיש מיד בקשת דרכון חדשה לקונסוליה אחרי סירוב התעודה, בתקווה לפקיד מקל יותר. הקונסוליה רואה את הסירוב במערכות, והבקשה השנייה נדחית מהר יותר מהראשונה. הדרך הנכונה היא להשלים בדיוק את מה שחסר: תעודת לידה חסרה עם אפוסטיל, תרגום חדש של תעודה ישנה שהתרגום שלה מטעה, חוות דעת על תקינות המרשם הזר, מסמכי החזקה נוספים של ההורה כמו דרכון ישן שנמצא בבוידעם או אישור רישום קונסולרי היסטורי, או פסק דין קודם של בן משפחה שמוכיח את השרשרת. אם המזכירות עדיין מסרבת, אין ערעור מינהלי רגיל, הדרך היא תביעה לבית המשפט, שהיא נושא הסעיף הבא. בכל מקרה, את מכתב הסירוב שומרים עם תאריך הקבלה, כי מועדי התביעה וההתיישנות נספרים ממנו, וכי בית המשפט ירצה לראות שהמבקש מיצה את הדרך המינהלית בתום לב.

B. הקונסוליה מסרבת לדרכון: תביעה להצהרה על אזרחות בבית המשפט בפריז

כאשר הקונסוליה מסרבת להנפיק דרכון או המזכירות מסרבת למסור תעודת אזרחות, התיק עובר מהמישור המינהלי למישור השיפוטי. סעיף 29 לקוד האזרחי קובע את כלל הסמכות: «La juridiction civile de droit commun est seule compétente pour connaître des contestations sur la nationalité française ou étrangère des personnes physiques.» (בתרגום לעברית: הערכאה האזרחית של הדין הכללי היא היחידה המוסמכת לדון במחלוקות על האזרחות הצרפתית או הזרה של בני אדם). המקור: סעיף 29 לקוד האזרחי באתר Légifrance. ההמשך מוסיף ששאלות אזרחות הן מקדמיות בפני כל ערכאה אחרת, מינהלית או שיפוטית, ולכן גם פקיד הקונסוליה וגם הפרפקטורה כפופים בסוף לקביעת בית המשפט האזרחי. התביעה המתאימה נקראת action déclaratoire de nationalité, שהיא תביעה להצהרה על אזרחות, והיא מוגשת לבית המשפט המשפטי, הוא tribunal judiciaire, כשהנתבע הוא התובע הכללי, הוא procureur de la République, ולעיתים מצטרף גם נציג המדינה. תושבי ישראל מגישים בפועל לבית המשפט בפריז, המרכז את תיקי האזרחות של צרפתים בחו״ל, במדור הלאום המיוחד, הוא pôle de la nationalité. כתב התביעה מפרט את עץ היוחסין דור אחרי דור, מצרף את כל התעודות עם תרגומים ואפוסטיל, מסביר את החזקת המעמד של כל דור, ומתמודד מראש עם טענת ההתיישנות אם היא רלוונטית. התובע הכללי משיב בכתב הגנה, ולעיתים דורש בדיקות נוספות של תעודות זרות מול הרשויות בישראל, בדומה לבדיקות שנדונו בפסק הדין משנת 2018 שהובא לעיל. הדיון מתנהל בכתב ובעל פה, והשופט בוחן כל ראיה לגופה, כאמור בפסיקה המחייבת לבחון את כל הרכיבים הקבילים. פסק דין שמכיר באזרחות מורה על רישום הערה בשולי תעודת הלידה לפי סעיף 28, ומהווה בסיס להנפקת תעודת אזרחות ולדרכון, שאותם הקונסוליה אינה רשאית עוד לסרב להנפיק.

פסק דין ותיק של בית המשפט העליון מלמד גם על הסיכון שבהגשת תיק רשלני. בפרשה משנת 1995 דחה בית המשפט העליון ערעור של מבקשת שתעודת האזרחות שלה בוטלה, כי התעודה הונפקה על סמך תעודת לידה שלא הוכיחה קשר הורות למצהיר. בית המשפט תיאר: «le certificat de nationalité litigieux mentionne qu’il a été délivré au vu de l’acte de naissance de l’intéressée dressé le 16 avril 1990» (בתרגום לעברית: תעודת האזרחות השנויה במחלוקת מציינת שהיא נמסרה על סמך תעודת הלידה של הנוגעת בדבר שנערכה ב-16 באפריל 1990), והוסיף שהתעודה הזו לא הזכירה נישואין של ההורים ולא הכרה של המצהיר, ולכן לא הוכיחה קשר הורות בתקופת הקטינות. המקור המלא: פסק הדין של Cour de cassation, הלשכה האזרחית הראשונה, מיום 12 בדצמבר 1995, ערעור מספר 93-19.940. הלקח לישראלים כפול: תעודת לידה ישראלית שאינה מציינת הורה, או תעודה מתוקנת מאוחרת בלי הסבר, מחלישה תביעה, ומנגד, תעודה מלאה ועקבית עם שרשרת מסמכים שלמה מנצחת גם כשהתובע הכללי מתנגד. לכן, לפני תביעה, בודקים כל תעודה: האם שם ההורה הצרפתי מופיע, האם התאריכים עקביים, האם יש פסק דין ישראלי של אימוץ, הכרה באבהות או תיקון מרשם שמשנה את התמונה, והאם צריך לתקן תחילה את המרשם הישראלי לפני שפונים לבית המשפט הצרפתי. תיקון מרשם בישראל אורך חודשים, ותביעה צרפתית שמתחילה לפני סיומו עלולה להיתקע באמצע, ולכן סדר הפעולות הנכון הוא קודם ליישר את המסמכים הישראליים, ורק אחר כך להגיש בפריז.

היבט פריזאי מעשי מחזק את התיק אף שאינו תנאי לזכות. מאחר שהתביעה מתנהלת בפריז, כדאי להכיר את הגורמים המקומיים: מזכירות המדור הלאום בבית המשפט בפריז, האפשרות להתייצב לדיון או להיות מיוצג, הצורך בתרגומים של מתרגם מושבע הרשום ברשימת בית המשפט לערעורים בפריז, והזמנים, שנעים בדרך כלל בין שנה לשנתיים מפתיחת התיק ועד פסק הדין, ועוד חודשים לרישום ההערה בנאנט ולהנפקת הדרכון. מי שמתגורר באיל-דה-פראנס, הוא Île-de-France, שהוא מחוז פריז רבתי, מגיש לאותה ערכאה אבל נהנה מקרבה פיזית לדיונים ולאיסוף המסמכים. מי שמתגורר בישראל מנהל את התיק מרחוק דרך הקונסוליה ועורך הדין, מגיע לפריז רק אם נקבע דיון בנוכחות, ומקבל את פסק הדין בדואר או במסירה דיפלומטית. בקשות דרכון דחופות, למשל לפני שנת לימודים בצרפת, אינן מזרזות את בית המשפט, ולכן יש להגיש מוקדם ככל האפשר ולא לחכות לחודש האחרון לפני הטיסה. מידע על אשרות שהייה לסטודנטים ולבני משפחה, למי שזקוק לפתרון ביניים עד להכרה באזרחות, מופיע באתר הרשמי france-visas.gouv.fr, פורטל האשרות הרשמי של צרפת. פתרון הביניים אינו מחליף את תביעת האזרחות, אבל הוא מאפשר ללמוד או לעבוד בצרפת בזמן שהתיק מתברר, בלי לאבד שנה.

סיכום

נכד שנולד בישראל לסבא צרפתי הוא צרפתי מלידה מכוח סעיף 18 כאשר אחד מהוריו צרפתי, אבל הזכות הזו שווה כקליפת השום בלי הוכחה מסודרת. סדר הפעולות הנכון מתחיל באיסוף תעודות הלידה של שלושת הדורות עם אפוסטיל ותרגום, ממשיך ברישום הלידות הישראליות בשירות המרכזי בנאנט ובבדיקת ההערות בשולי התעודות, עובר בהנפקת מסמכי החזקה להורה כדי לעצור את מרוץ חמישים השנים של סעיפים 23-6 ו-30-3, מגיע לשיאו בבקשת תעודת אזרחות אצל מזכירות בית המשפט שמעבירה את הנטל למדינה מכוח סעיפים 31, 31-2 ו-30, ובמקרה של סירוב מסתיים בתביעה להצהרה בבית המשפט בפריז מכוח סעיף 29, כשהפסיקה הטרייה מיום 25 במרץ 2026 מגנה על מי שהורהו הוכר בפסק דין לפני תום התקופה. כלל הזהב הוא לפעול מוקדם: כל שנה בלי מסמך צרפתי מקרבת את ההתיישנות, וכל פסק דין לטובת ההורה מגן גם על הילד. מי שמזהה ניתוק של עשרות שנים במשפחה מתחיל היום באיסוף המסמכים, ברישום בנאנט ובבקשת התעודה, ולא מחכה לסירוב הדרכון בדלפק הקונסוליה.

📄 חוזר רשמי