משרד Kohen Avocats · פריז 16
תעודת מנהג לנישואין בעירייה בצרפת לישראלים: מסמכים, סירוב וערעור (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

תעודת מנהג לנישואין בעירייה בצרפת לישראלים: מסמכים, סירוב וערעור (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

קיבלתם תור בעירייה בפריז או באיל-דה-פראנס, ואז פקיד המצב האזרחי, בצרפתית officier de l’état civil, עצר את תיק הנישואין כי חסרה תעודת מנהג, בצרפתית certificat de coutume. במקרים אחרים דרשה העירייה תעודת רווקות, בצרפתית certificat de célibat או certificat de capacité matrimoniale, מהשגרירות הישראלית בפריז, בעוד שדף השירותים הקונסולריים של השגרירות אינו מציע מסמך בשם זה. הזוג הישראלי־צרפתי שרוצה חתונה אזרחית ב־mairie אינו מחפש הגדרה: הוא צריך לדעת אילו מסמכים החוק הצרפתי דורש באמת, מהי תעודת המנהג, ומה עושים כשהעירייה מסרבת לקבל את התיק או כשהפרקליט, בצרפתית procureur de la République, מתנגד לנישואין. הדף הרשמי נישואין בצרפת באתר שירות הציבור, שעודכן במסלול המעשי של תיק הזר, מזכיר במפורש את תעודת המנהג ואת תעודת הרווקות. המאמר הזה מיועד לישראלים שגרים בישראל או בצרפת ורוצים להינשא בעירייה צרפתית, לא למי שכבר נישא בישראל ומבקש תעתיק. לרישום נישואין ישראליים שכבר נערכו ראו את המדריך על רישום נישואין ישראליים בצרפת, פנקס משפחה וגירושין. החלק הראשון מפרק את תיק הנישואין: תעודת לידה, תעודת מנהג, כשירות לפי הדין האישי בסעיף 202-1 לקוד האזרחי, ותרגום מושבע. החלק השני מפרט את ההאזנה המשותפת, את ההתנגדות לפי סעיף 175-2, את הערעור בבית המשפט השיפוטי, בצרפתית tribunal judiciaire, ואז את תעודת השהייה ואת הצהרת האזרחות אחרי החופה.

I. איך מכינים תיק נישואין בעירייה בצרפת כשישראלי עומד להינשא לצרפתי

A. אילו מסמכים דורשת העירייה מישראלי לפני פרסום ה־bans

הנישואין האזרחיים בצרפת אינם טקס דתי ואינם תלויים בבית דין רבני. סעיף 143 לקוד האזרחי קובע: «Le mariage est contracté par deux personnes de sexe différent ou de même sexe.» (הנישואין נכרתים על ידי שני אנשים בני מין שונה או בני אותו מין). המקום הוא העירייה שיש לה קשר יציב עם אחד מבני הזוג או עם אחד ההורים. סעיף 74 לקוד האזרחי קובע: «Le mariage sera célébré, au choix des époux, dans la commune où l’un d’eux, ou l’un de leurs parents, aura son domicile ou sa résidence établie par un mois au moins d’habitation continue à la date de la publication prévue par la loi.» (הנישואין יחגגו, לפי בחירת בני הזוג, בקומונה שבה לאחד מהם, או לאחד מהוריהם, יש מושב או מגורים שהוקמו על ידי חודש לפחות של מגורים רצופים במועד הפרסום הקבוע בחוק). דף שירות הציבור F930 מדגיש שנולדתם בקומונה, בלי לגור בה, אינו מספיק. בפריז התיק מוגש בדרך כלל ב־mairie של הרובע שבו נמצא המושב או המגורים, לא במשטרת המחוז.

לפני הטקס מפרסמים את ה־bans, מודעות על דלת בית העירייה. סעיף 63 לקוד האזרחי קובע: «Avant la célébration du mariage, l’officier de l’état civil fera une publication par voie d’affiche apposée à la porte de la maison commune.» (לפני חגיגת הנישואין יעשה פקיד המצב האזרחי פרסום באמצעות מודעה המוצמדת לדלת בית הקומונה). אותו סעיף מתנה את הפרסום, או את החגיגה במקרה של פטור לפי סעיף 169, במסירת מסמכים ובהאזנה משותפת. בין המסמכים: «les pièces exigées par les articles 70 ou 71» (המסמכים הנדרשים לפי הסעיפים 70 או 71), תעודה ציבורית המוכיחה זהות, ופרטי העדים. סעיף 166 לקוד האזרחי מוסיף שהפרסום נעשה בעיריית מקום הנישואין ובעיריית המושב או, בהיעדר מושב, המגורים של כל אחד מבני הזוג. סעיף 169 לקוד האזרחי מאפשר לפרקליט, מטעמים חמורים, לפטור מפרסום או מכל מועד, או מהדבקת הפרסום בלבד.

תעודת הלידה היא המסמך הראשון שעירייה בודקת אצל ישראלי שנולד בישראל. סעיף 70 לקוד האזרחי קובע: «Lorsque l’acte de naissance n’est pas détenu par un officier de l’état civil français, l’extrait de cet acte ne doit pas dater de plus de six mois.» (כאשר תעודת הלידה אינה מוחזקת בידי פקיד מצב אזרחי צרפתי, התמצית של מעשה זה לא תישא תאריך של יותר משישה חודשים). המשפט הקודם באותו סעיף קובע שלושה חודשים לתמצית שהוציא פקיד צרפתי. המשפט הבא מוסיף: «Cette condition de délai ne s’applique pas lorsque l’acte émane d’un système d’état civil étranger ne procédant pas à la mise à jour des actes.» (תנאי המועד הזה אינו חל כאשר המעשה נובע ממערכת מצב אזרחי זרה שאינה מעדכנת את המעשים). דף F930 מבהיר שנקודת המוצא של תוקף תעודת הלידה היא יום הפקדת תיק הנישואין, לא יום הטקס, ושאם המסמך בשפה זרה יש לתרגמו אצל מתרגם מושבע. לפי אותו דף, במדינות שאינן באיחוד האירופי עשויות להידרש גם apostille, חותמת האג המאשרת את מקור המסמך ולא את תוכנו, או לגיטימציה. השגרירות הישראלית בפריז מפרסמת שירות של בקשת תעודת לידה לאדם שנולד בישראל. מי שאינו יכול להשיג תעודת לידה יכול, לפי סעיף 71 לקוד האזרחי, להשלים ב־acte de notoriété אצל נוטריון או, בחוץ לארץ, אצל רשות דיפלומטית או קונסולרית צרפתית מוסמכת, על יסוד הצהרות של לפחות שלושה עדים.

אחרי תעודת הלידה מגיעה דרישת תעודת המנהג. F930 כותב שהעירייה רשאית לבקש מסמכים ייחודיים ללאום: תעודת מנהג, ותעודת רווקות או כשירות נישואין. לפי אותו דף, תעודת המנהג מסופקת בדרך כלל על ידי השגרירות או הקונסוליה שלכם, והיא מפרטת את הכללים הזרים החלים על הנישואין, את המסמך המוכיח מצב אזרחי, ואת המסמך המוכיח שאינכם נשואים כבר. תעודת הרווקות מתבקשת כשהמדינה אינה יכולה לספק מסמכים מעודכנים, והיא מוכיחה שאינכם נשואים. בדף השירותים הקונסולריים של שגרירות ישראל בפריז, כפי שנקרא ב־11 בספטמבר 2026, מופיעים בין היתר בקשת תעודת לידה, הודעה על שינוי מצב אזרחי אחרי נישואין או גירושין, ואימות חתימה. אין שם שורה בשם certificat de coutume. המשמעות המעשית אינה שהעירייה אינה רשאית לבקש את המסמך, אלא שיש לבדוק מול השגרירות אם היא מוציאה אותו בפועל, ואם לא, לעבור למסלול החלופי שמתאר F930.

בן הזוג הצרפתי מגיש תמצית תעודת לידה צרפתית בת שלושה חודשים לכל היותר, או מאפשר לעירייה לאמת את הנתונים ישירות אצל מחזיק המעשה, לפי סעיף 70. הוא מציג תעודה ציבורית לזהות, לעיתים כרטיס זהות לאומי, בצרפתית carte nationale d’identité, או דרכון. שני בני הזוג מציינים עדים: שמות, תאריכי לידה, מקצוע ומושב. F930 מוסיף שאם אחד מכם גרוש, יש לצרף את החלטת הגירושין הסופית; אם היא ניתנה בחוץ לארץ, נדרש תרגום מושבע. אם אחד מכם אלמן, מצטרף מעשה הפטירה. מי שחתם על חוזה נישואין אצל נוטריון מצרף את תעודת הנוטריון. מי שאינו גר בקומונת הנישואין מוכיח את הקשר היציב בחשבונות על שמו, חוזה שכירות, או אישור אירוח עם הוכחות מגורים של המארח. העירייה אינה אמורה לדרוש ויזה כתנאי לקבלת תיק נישואין: הנישואין האזרחיים והשהייה הם שני משטרים נפרדים, גם אם בפועל פקיד עלול לערב ביניהם.

B. מה עושים אם השגרירות לא מוציאה תעודת מנהג ואיך מוכיחים כשירות לפי הדין האישי

תעודת המנהג אינה מטרה בפני עצמה. היא כלי להראות לעירייה מהו הדין האישי של הישראלי, כי סעיף 202-1 לקוד האזרחי קובע: «Les qualités et conditions requises pour pouvoir contracter mariage sont régies, pour chacun des époux, par sa loi personnelle. Quelle que soit la loi personnelle applicable, le mariage requiert le consentement des époux, au sens de l’article 146 et du premier alinéa de l’article 180 . Deux personnes de même sexe peuvent contracter mariage lorsque, pour au moins l’une d’elles, soit sa loi personnelle, soit la loi de l’Etat sur le territoire duquel elle a son domicile ou sa résidence le permet.» (הכשירויות והתנאים הנדרשים כדי להיות רשאים לכרות נישואין מוסדרים, לגבי כל אחד מבני הזוג, לפי דינו האישי. יהא הדין האישי אשר יהא, הנישואין דורשים את הסכמת בני הזוג, במובן סעיף 146 והפסקה הראשונה של סעיף 180. שני אנשים בני אותו מין רשאים לכרות נישואין כאשר, לגבי אחד מהם לפחות, דינו האישי או דין המדינה שבתחומה יש לו מושב או מגורים מתיר זאת). בית המשפט לערעורים, הלשכה האזרחית הראשונה, ב־פסק דין מ־18 במאי 2022, מספר 21-11.106, שפורסם ב־Bulletin, חזר על שני המשפטים הראשונים וקבע שאם הטענה היא היעדר כוונה נישואית, הבסיס הוא סעיף 146 והדין הצרפתי חל על ההסכמה.

סעיף 146 לקוד האזרחי קובע: «Il n’y a pas de mariage, lorsqu’il n’y a point de consentement.» (אין נישואין, כאשר אין הסכמה). סעיף 180 לקוד האזרחי מוסיף: «Le mariage qui a été contracté sans le consentement libre des deux époux, ou de l’un d’eux, ne peut être attaqué que par les époux, ou par celui des deux dont le consentement n’a pas été libre, ou par le ministère public.» (נישואין שנכרתו בלי הסכמה חופשית של שני בני הזוג, או של אחד מהם, ניתנים לתקיפה רק על ידי בני הזוג, או על ידי זה משניהם שהסכמתו לא הייתה חופשית, או על ידי התביעה הציבורית). אותו סעיף רואה בכפייה, לרבות מתוך יראת כבוד כלפי אב או אם, עילת בטלות, ומתיר תביעת בטלות גם בשל טעות באדם או באיכויות מהותיות. הסכמה חופשית ומיודעת היא אפוא תנאי צרפתי קשיח, גם אם הדין האישי של הישראלי מסדיר תנאים אחרים של כשירות.

תנאי צרפתי קשיח נוסף הוא איסור ביגמיה. סעיף 147 לקוד האזרחי קובע: «On ne peut contracter un second mariage avant la dissolution du premier.» (אין לכרות נישואין שניים לפני התרת הראשונים). F930 כותב במפורש שהאיסור חל גם על נישואין לפי דין זר, ושמי שנמצא בהליך גירושין או בהפרדת גוף נחשב עדיין נשוי. ישראלי שהיה נשוי בישראל חייב להציג החלטה סופית של גירושין, לרבות גט או פסק בית הדין הרבני כפי שהוכר או נרשם, עם תרגום מושבע אם המסמך בעברית. רישום הגירושין בצרפת הוא נושא נפרד; ראו את המדריך על הכרה בגט או בפסק בית הדין הרבני בצרפת. בלי התרת הנישואין הראשונים העירייה אינה רשאית לחתן.

גיל שמונה־עשרה הוא הכלל בצרפת. F930 מתאר חריג למיעוט גיל רק עם פטור של הפרקליט מטעמים חמורים והסכמת לפחות אחד ההורים. איסור קרבת משפחה קרובה חל גם הוא. סעיף 202-1 אינו מוחק את הכללים הצרפתיים האלה: הוא מוסיף שכשירויות ותנאים נשלטים על ידי הדין האישי, אך ההסכמה נשארת צרפתית, ונישואי בני אותו מין אפשריים אם דינו האישי של אחד מבני הזוג או דין מקום המושב או המגורים שלו מתיר זאת. בן זוג צרפתי מביא עמו את הדין הצרפתי. אין לגזור מכאן מסקנה על דיני המעמד האישי בישראל בלי חוות דעת של משפטן הבקיא בדין הישראלי; תעודת המנהג או חוות דעת משפטית על הדין הזר נועדו בדיוק להציג את הכלל הזר בפני הפקיד הצרפתי, בלי שהפקיד יידרש לחקור בעצמו את הרשויות של מדינת המוצא.

כאשר מדינת המוצא אינה מוציאה תעודת מנהג, F930 מתאר שלוש שכבות. ראשית, אישור מרשויות המדינה הזרה שהמסמך אינו מונפק. שנית, אישור מעורך דין או משפטן המפרט את הכללים החלים על נישואין במדינת המוצא. שלישית, אם גם זה אינו אפשרי, הצהרה על הכבוד שאתם בגירים, רווקים וכשירים משפטית. אותו דף מוסיף שאם אינכם יכולים לספק את המידע הדרוש, על פקיד המצב האזרחי להודיע לכם שהנישואין עלולים שלא להיות מוכרים במדינת המוצא. זה אינו סירוב לחתן בצרפת. לגבי פליט או חסר אזרחות, F930 קובע שאין לדרוש תעודת מנהג, ושאסור לפקיד לפנות לרשויות מדינת המוצא או לבקש מכם לעשות זאת. ישראלי שאינו במעמד פליט אינו במסלול הזה.

הקונסוליה הצרפתית בישראל מוציאה, לפי האתר הרשמי של צרפת בישראל, תעודת מנהג על הדין הצרפתי, כלומר אישור קיום ונוסח של חוק צרפתי בלי ניתוח של התיק האישי. זהו מסמך שימושי לצרפתי שרשות ישראלית דורשת ממנו הוכחת דין צרפתי. זה אינו המסמך שהעירייה בצרפת דורשת מהישראלי על הדין הישראלי. בלבול בין שני הכיוונים מאבד שבועות. אם העירייה דורשת תעודת מנהג על דין ישראל, הכתובת היא רשות ישראלית או משפטן הבקיא בדין הישראלי, לא הקונסוליה הצרפתית בתל אביב. אם חסר תרגום, המתרגם חייב להיות מושבע בצרפת; תרגום נוטריוני ישראלי בלי חותמת מתאימה נדחה לעיתים קרובות במזכירות העירייה.

בפריז ובאיל-דה-פראנס עיריות תובעות תיק שלם לפני שקובעות תאריך. חסר תרגום, תעודת לידה שפג תוקפה של שישה חודשים, או גירושין בלי החלטה סופית, אינם “פרט ביורוקרטי”: סעיף 63 מתנה את פרסום ה־bans במסירת המסמכים. במקביל, הפקיד אינו רשאי להפוך את תעודת המנהג לחסר שאין ממנו מוצא, אם F930 עצמו מתאר תחליפים. התיק נבנה כראיה: תעודת לידה מתורגמת, הוכחת זהות, הוכחת מגורים, מסמך על היעדר נישואין קודמים או על התרתם, ותעודת מנהג או תחליפה. רק אז נפתח הדיון על ההאזנה ועל הסירוב.

II. העירייה או הפרקליטות עצרו את החתונה: איך מערערים ומה קורה אחרי הנישואין

A. סירוב לקבל את התיק, האזנה חסרה והתנגדות לפי סעיף 175-2

סעיף 63 לקוד האזרחי מתנה את הפרסום גם בהאזנה משותפת: «2° A l’audition commune des futurs époux, sauf en cas d’impossibilité ou s’il apparaît, au vu des pièces fournies, que cette audition n’est pas nécessaire au regard des articles 146 et 180 .» (שנית, להאזנה המשותפת של בני הזוג לעתיד, זולת במקרה של אי־אפשרות או אם מתברר, לפי המסמכים שסופקו, שההאזנה אינה נחוצה ביחס לסעיפים 146 ו־180). אותו סעיף מחייב שיחה אישית עם כל אחד מבני הזוג כאשר יש יסוד לחשוש שהנישואין ניתנים לביטול לפי אותם סעיפים, ומאפשר לבקש מהרשות הדיפלומטית או הקונסולרית להאזין לבן זוג שגר בחוץ לארץ. F930 כותב שההאזנה חובה, אך אינה מתקיימת במקרה של אי־אפשרות, למשל מחלה, או כאשר הפקיד אינו רואה בה צורך; שאפשר להזמין מתרגם על חשבונכם אם אחד מכם אינו מבין צרפתית; ושלפני ההאזנה ואחריה אין הפקיד רשאי לסרב לתיק נישואין, אלא שעליו להזעיק את הפרקליט אם יש אינדיקציות רציניות לתרמית, נישואין פיקטיביים או כפויים, לרבות נישואין למטרה אחרת מאיחוד בני הזוג, למשל השגת תעודת שהייה.

בית המשפט לערעורים, הלשכה האזרחית הראשונה, ב־פסק דין מ־9 בינואר 2007, מספר 05-14.720, שפורסם ב־Bulletin, דן בפקידת מצב אזרחי שסירבה לקבל תיק כי בת הזוג האלג’ירית לא קיבלה ויזה ולא יכלה להתייצב להאזנה משותפת בצרפת. בית המשפט קבע: «Mais attendu que l’article 63 du code civil, dans sa rédaction issue de la loi n° 2003-1119 du 26 novembre 2003, fait obligation à l’officier de l’état civil, avant de publier les bans, de procéder à l’audition commune des futurs époux, sauf en cas d’impossibilité ou s’il apparaît, au vu des pièces du dossier, que cette audition n’est pas nécessaire au regard de l’article 146 ; que la cour d’appel, en relevant que Mme Y… n’avait pu obtenir de visa, a souverainement retenu l’impossibilité que l’officier de l’état civil aurait dû constater, de procéder à l’audition commune des futurs époux ; qu’abstraction faite du motif surabondant tiré de la saisine, après la publication des bans, du procureur de la République, la cour d’appel a légalement justifié sa décision ;» (אולם בהתחשב בכך שסעיף 63 לקוד האזרחי, בנוסחו הנובע מהחוק מספר 2003-1119 מ־26 בנובמבר 2003, מטיל על פקיד המצב האזרחי, לפני פרסום ה־bans, חובה לערוך האזנה משותפת לבני הזוג לעתיד, זולת במקרה של אי־אפשרות או אם מתברר, לפי מסמכי התיק, שההאזנה אינה נחוצה ביחס לסעיף 146; שבית המשפט לערעור, בקובעו שגברת Y… לא הצליחה להשיג ויזה, קבע בריבונותו את האי־אפשרות שפקיד המצב האזרחי היה צריך לקבוע, לערוך את ההאזנה המשותפת; שמלבד הנימוק העודף שנלקח מפנייה לפרקליט אחרי פרסום ה־bans, בית המשפט לערעור ביסס כדין את החלטתו). הנוסח העדכני של סעיף 63 מפנה גם לסעיף 180, אך הכלל נשאר: אי־אפשרות להתייצב, למשל בשל סירוב ויזה, אינה תירוץ אוטומטי לסגור את התיק בלי לבחון האזנה מרחוק או קונסולרית.

כאשר הפקיד סבור שיש אינדיקציות רציניות לנישואין נעדרי הסכמה או נעדרי כוונה, הוא פונה לסעיף 175-2. סעיף 175-2 לקוד האזרחי קובע: «Lorsqu’il existe des indices sérieux laissant présumer, le cas échéant au vu de l’audition ou des entretiens individuels mentionnés à l’article 63 , que le mariage envisagé est susceptible d’être annulé au titre de l’article 146 ou de l’article 180 , l’officier de l’état civil saisit sans délai le procureur de la République. Il en informe les intéressés.» (כאשר קיימות אינדיקציות רציניות המותירות להניח, לפי העניין לאור ההאזנה או השיחות האישיות הנזכרות בסעיף 63, שהנישואין המתוכננים ניתנים לביטול לפי סעיף 146 או סעיף 180, פקיד המצב האזרחי פונה בלא דיחוי לפרקליט הרפובליקה. הוא מודיע על כך לבעלי העניין). המשך הסעיף מחייב את הפרקליט, בתוך חמישה־עשר ימים מפנייתו, להניח לנישואין להתקיים, להתנגד להם, או לדחות את החגיגה עד תום חקירה. דחייה זו אינה רשאית לעלות על חודש, עם חידוש חד־פעמי בהחלטה מנומקת במיוחד. בתום הדחייה על הפרקליט להודיע בהחלטה מנומקת אם הוא מניח לחגוג או מתנגד. כל אחד מבני הזוג לעתיד, גם קטין, רשאי לתקוף את החלטת הדחייה או את חידושה לפני נשיא בית המשפט השיפוטי, המחליט בתוך עשרה ימים, עם ערעור לבית המשפט לערעורים באותו מועד. F930 מוסיף שבמקרה של התנגדות פונים לבית המשפט השיפוטי בבקשת mainlevée, הסרת ההתנגדות, ושעורך דין חובה, ושהבית משפט צריך להחליט בתוך עשרה ימים.

בית המשפט לערעורים, הלשכה האזרחית הראשונה, ב־פסק דין מ־25 במרץ 2026, מספר 24-12.863, שפורסם ב־Bulletin, דחה ערעור של זוג צרפתייה ומרוקאי שהפרקליט בנאנט התנגד לנישואיהם אחרי בקשת תעודת כשירות נישואין בקונסוליה. בית המשפט קבע: «Sous le couvert d’un grief non fondé pris d’une violation de la loi, le moyen ne tend qu’à remettre en cause le pouvoir souverain de la cour d’appel, qui, au vu de l’ensemble des éléments de fait et de preuve soumis à son appréciation et sans se fonder exclusivement sur la situation financière et le passé migratoire de M. [J], a estimé que ce dernier n’avait aucun autre projet matrimonial concret avec Mme [T] que celui de venir en France, ce qui excluait toute intention matrimoniale.» (תחת כיסוי של טענה בלתי מבוססת בדבר הפרת החוק, האמצעי אינו אלא ניסיון לערער על הסמכות הריבונית של בית המשפט לערעור, אשר לאור מכלול יסודות העובדה והראיה שהוגשו להערכתו ובלי להתבסס באופן בלעדי על המצב הכספי ועל העבר ההגירתי של מר [J], סבר שלזה האחרון לא היה שום פרויקט נישואין מוחשי אחר עם גברת [T] מלבד זה לבוא לצרפת, דבר ששלל כל כוונה נישואית). הפסק אינו אומר שכל ישראלי שמבקש ויזה אחרי חתונה הוא חשוד. הוא אומר שהשופטים בודקים אם יש פרויקט חיים משותף ממשי, לא רק כניסה לצרפת, ושעבר הגירתי לבדו אינו מספיק אם בית המשפט הסתמך על מכלול הראיות.

אותו קו מופיע גם בביטול נישואין אחרי מעשה. בית המשפט לערעורים, הלשכה האזרחית הראשונה, ב־פסק דין מ־1 ביוני 2017, מספר 16-13.441, שפורסם ב־Bulletin, קבע: «Mais attendu qu’un mariage purement fictif ne relève pas de la sphère protégée par les articles 8 et 12 de la Convention de sauvegarde des droits de l’homme et des libertés fondamentales, en l’absence de toute intention matrimoniale et de toute vie familiale effective ;» (אולם בהתחשב בכך שנישואין פיקטיביים לגמרי אינם נכנסים לתחום המוגן על ידי הסעיפים 8 ו־12 לאמנה להגנה על זכויות האדם וחירויות היסוד, בהיעדר כל כוונה נישואית וכל חיי משפחה אפקטיביים). הפלילי מצטרף לאזרחי. סעיף L. 823-11 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט, CESEDA, בנוסחו החל מ־13 באוגוסט 2025, קובע: «Est puni de cinq ans d’emprisonnement et de 75 000 euros d’amende le fait, pour toute personne, de contracter un mariage ou de reconnaître un enfant aux seules fins d’obtenir, ou de faire obtenir, un titre de séjour ou le bénéfice d’une protection contre l’éloignement, ou aux seules fins d’acquérir, ou de faire acquérir, la nationalité française.» (דין חמש שנות מאסר וקנס של 75 000 אירו על כך שכל אדם כורת נישואין או מכיר בילד למטרות בלבד של השגת תעודת שהייה, או השגתה לאחר, או טובת הגנה מפני הרחקה, או למטרות בלבד של רכישת האזרחות הצרפתית או רכישתה לאחר). העונשים חלים גם כשהזר הסתיר את כוונותיו מבן זוגו, וגם על ארגון או ניסיון ארגון של נישואין כאלה.

בפריז, התנגדות הפרקליט מובילה בדרך כלל לבית המשפט השיפוטי של פריז, עם ייצוג חובה. באיל-דה-פראנס הערכאה היא בית המשפט השיפוטי של הקומונה או של מקום המושב לפי כללי הסמכות שמתאר F930. לוח הזמנים קצר: חמישה־עשר ימים אצל הפרקליט, חודש דחייה עם חידוש אחד, עשרה ימים אצל הנשיא. מי שמחכה “שהעירייה תתעשת” מפסיד את החלון. במקביל, סירוב לקבל תיק בלי פנייה לפרקליט ובלי נימוק של מסמך חסר הוא פעולה שאפשר לתקוף: ב־2007 הורתה ערכאת הביניים לפקידה לקבל את התיק ולפרסם את ה־bans, ובית המשפט לערעורים דחה את ערעור הפקידה. ישראלי שגר בישראל יכול לבקש שההאזנה תיעשה בקונסוליה הצרפתית בתל אביב לפי סעיף 63, במקום לדרוש ויזה רק כדי לשבת מול פקיד בפריז.

סעיף 165 לקוד האזרחי קובע: «Le mariage sera célébré publiquement lors d’une cérémonie républicaine par l’officier de l’état civil de la commune dans laquelle l’un des époux, ou l’un de leurs parents, aura son domicile ou sa résidence à la date de la publication prévue par l’article 63 , et, en cas de dispense de publication, à la date de la dispense prévue à l’article 169 ci-après.» (הנישואין יחגגו בפומבי בטקס רפובליקני על ידי פקיד המצב האזרחי של הקומונה שבה לאחד מבני הזוג, או לאחד מהוריהם, יהיה מושב או מגורים במועד הפרסום הקבוע בסעיף 63, ובמקרה של פטור מפרסום, במועד הפטור הקבוע בסעיף 169 להלן). F930 מוסיף שהטקס באולם פתוח לציבור, שאסור לקיים נישואין דתיים לפני האזרחיים, ושהחגיגה אינה יכולה להיערך לפני היום העשירי שאחרי תחילת פרסום ה־bans, ובתוך שנה מתום עשרת הימים. תאריך הטקס נקבע בהסכמה עם העירייה רק כשהתיק שלם ומעודכן. חסר מסמך ביום הטקס מחזיר את הזוג לנקודת ההתחלה.

B. אחרי החופה בעירייה: ויזה ארוכה, תעודת שהייה והצהרת אזרחות מכוח נישואין

החתונה בעירייה אינה תעודת שהייה ואינה אזרחות. ישראלי שנשאר בצרפת מעבר לשלושה חודשים חייב מסמך שהייה. סעיף L. 411-1 ל־CESEDA קובע: «Sous réserve des engagements internationaux de la France ou du livre II, tout étranger âgé de plus de dix-huit ans qui souhaite séjourner en France pour une durée supérieure à trois mois doit être titulaire de l’un des documents de séjour suivants :» (בכפוף להתחייבויות הבין־לאומיות של צרפת או לספר השני, כל זר שגילו יותר משמונה־עשרה שנים הרוצה לשהות בצרפת למשך יותר משלושה חודשים חייב להיות בעל אחד ממסמכי השהייה הבאים), ואחר כך מונה ויזה ארוכת שהייה, כרטיס זמני, כרטיס רב־שנתי, כרטיס תושב ומסמכים נוספים. סעיף L. 312-2 ל־CESEDA קובע: «Tout étranger souhaitant entrer en France en vue d’y séjourner pour une durée supérieure à trois mois doit solliciter auprès des autorités diplomatiques et consulaires françaises un visa de long séjour dont la durée de validité ne peut être supérieure à un an.» (כל זר הרוצה להיכנס לצרפת כדי לשהות בה למשך יותר משלושה חודשים חייב לבקש אצל הרשויות הדיפלומטיות והקונסולריות הצרפתיות ויזה ארוכת שהייה שתוקפה אינו רשאי לעלות על שנה). אותו סעיף מציין שוויזה כזו יכולה להסמיך שהייה משפחתית של יותר משלושה חודשים. ישראלי שנישא בצרפת וחוזר לישראל כדי להתיישב בצרפת מגיש בדרך כלל בקשת ויזה ארוכה כבן זוג של צרפתי. סירוב נבחן בערעור מינהלי ואז בבית המשפט בנאנט; ראו את המדריך על ויזה ארוכת שהייה לישראלים אחרי סירוב, ערעור CRRV ונאנט.

מי שכבר נמצא בצרפת מבקש כרטיס זמני עם ציון חיים פרטיים ומשפחתיים, בצרפתית titre de séjour vie privée et familiale. סעיף L. 423-1 ל־CESEDA קובע: «L’étranger marié avec un ressortissant français, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” vie privée et familiale ” d’une durée d’un an lorsque les conditions suivantes sont réunies : 1° La communauté de vie n’a pas cessé depuis le mariage ; 2° Le conjoint a conservé la nationalité française ; 3° Lorsque le mariage a été célébré à l’étranger, il a été transcrit préalablement sur les registres de l’état civil français.» (הזר הנשוי לאזרח צרפתי מקבל כרטיס שהייה זמני הנושא את הציון ” חיים פרטיים ומשפחתיים ” למשך שנה כאשר מתקיימים התנאים הבאים: 1° קהילת החיים לא פסקה מאז הנישואין; 2° בן הזוג שמר על האזרחות הצרפתית; 3° כאשר הנישואין נחגגו בחוץ לארץ, הם תועתקו מראש במרשמי המצב האזרחי הצרפתי). נישואין שנחגגו בעירייה צרפתית אינם טעונים תעתיק; התנאי השלישי חל על טקס בחוץ לארץ. קהילת החיים היא תנאי נמשך. סעיף 215 לקוד האזרחי קובע: «Les époux s’obligent mutuellement à une communauté de vie.» (בני הזוג מתחייבים זה כלפי זה לקהילת חיים). הפרפקטורה, ובפריז משטרת המחוז, בצרפתית Préfecture de police, בודקת מגורים משותפים, חשבונות, התכתבות, עדויות, ולעיתים חקירת שכנים. פירוט הראיות והערעור על סירוב או צו עזיבה מופיע במדריך על תעודת שהייה לבן או בת זוג ישראלי של אזרח צרפתי.

האזרחות הצרפתית אינה נובעת אוטומטית מהחתונה. סעיף 21-2 לקוד האזרחי קובע: «L’étranger ou apatride qui contracte mariage avec un conjoint de nationalité française peut, après un délai de quatre ans à compter du mariage, acquérir la nationalité française par déclaration à condition qu’à la date de cette déclaration la communauté de vie tant affective que matérielle n’ait pas cessé entre les époux depuis le mariage et que le conjoint français ait conservé sa nationalité.» (הזר או חסר האזרחות הכורת נישואין עם בן זוג בעל אזרחות צרפתית רשאי, אחרי מועד של ארבע שנים מיום הנישואין, לרכוש את האזרחות הצרפתית בהצהרה בתנאי שבמועד ההצהרה קהילת החיים הרגשית והחומרית לא פסקה בין בני הזוג מאז הנישואין ושבן הזוג הצרפתי שמר על אזרחותו). אותו סעיף מאריך את המועד לחמש שנים כאשר הזר, במועד ההצהרה, אינו מוכיח שהייה רצופה וסדירה של שלוש שנים לפחות בצרפת מיום הנישואין, או אינו מוכיח שבן הזוג הצרפתי היה רשום במשך קהילת החיים בחוץ לארץ במרשם הצרפתים שמחוץ לצרפת. נישואין שנחגגו בחוץ לארץ טעונים תעתיק מוקדם. הזר חייב גם להצדיק «une connaissance suffisante, selon sa condition, de la langue française, dont le niveau et les modalités d’évaluation sont fixés par décret en Conseil d’Etat» (היכרות מספקת, לפי מצבו, של השפה הצרפתית, שרמתה ודרכי הערכתה נקבעות בצו במועצת המדינה). הנוסח החל ב־11 בספטמבר 2026 מפנה לצו ואינו קובע בעצמו ציון מספרי בגוף הסעיף. פירוט ההצהרה, הסירוב והערעור נמצא במדריך על אזרחות צרפתית מכוח נישואין: הצהרה, תנאים וערעור.

הממשלה יכולה להתנגד לרכישת האזרחות אחרי ההצהרה. סעיף 21-4 לקוד האזרחי קובע: «Le Gouvernement peut s’opposer par décret en Conseil d’Etat, pour indignité ou défaut d’assimilation, autre que linguistique, à l’acquisition de la nationalité française par le conjoint étranger dans un délai de deux ans à compter de la date du récépissé prévu au deuxième alinéa de l’article 26» (הממשלה רשאית להתנגד בצו במועצת המדינה, בשל חוסר כבוד או פגם בהטמעה, שאינו לשוני, לרכישת האזרחות הצרפתית על ידי בן הזוג הזר בתוך מועד של שנתיים ממועד השובר הקבוע בפסקה השנייה של סעיף 26). ריבוי נשים בפועל, או הרשעה בעבירה שבסעיף 222-9 לקוד הפלילי שבוצעה בקטין בן פחות מחמש־עשרה, הם פגם בהטמעה לפי אותו סעיף. במקרה של התנגדות נחשב המצהיר כמי שמעולם לא רכש את האזרחות. ערעור על צו כזה נדון במדריך על צו התנגדות של הממשלה לאזרחות מכוח נישואין. סעיף 26-4 לקוד האזרחי מוסיף שהתביעה הציבורית רשאית לתקוף את הרישום בתוך שנתיים אם התנאים החוקיים אינם מתקיימים, או בתוך שנתיים מגילוי שקר או תרמית, ושקיום: «La cessation de la communauté de vie entre les époux dans les douze mois suivant l’enregistrement de la déclaration prévue à l’article 21-2 constitue une présomption de fraude.» (הפסקת קהילת החיים בין בני הזוג בתוך שניים־עשר החודשים שאחרי רישום ההצהרה הקבועה בסעיף 21-2 מהווה חזקת תרמית).

בפריז, אחרי הטקס ב־mairie, הישראלי שמבקש להישאר מגיש בקשה בפלטפורמה הלאומית ANEF או לפי הנחיות משטרת המחוז. באיל-דה-פראנס התיק עובר לפרפקטורה של המחלקה: הו-דה-סן, וול-דה-מרן, סן-סן-דני, איולין, אסון, וול-ד’ואז או סן-אה-מארן. חסר תרגום של תעודת הנישואין אינו הבעיה אחרי טקס צרפתי: מעשה הנישואין הצרפתי מספיק. הבעיה היא הוכחת המשך החיים המשותפים, כתובת יציבה, וביטוח בריאות. מי שחוזר לישראל אחרי הטקס כדי להגיש ויזה ארוכה צריך לשמור על רציפות הראיות: כרטיסי טיסה, מגורים משותפים, חשבונות, התכתבות. שנת מגורים בנפרד בלי הסבר מחלישה גם את תעודת השהייה וגם את הצהרת האזרחות בעוד ארבע או חמש שנים.

סדר הפעולות אפוא הפוך למה שזוגות רבים מדמיינים. קודם תיק שלם בעירייה, עם תעודת מנהג או תחליפה, תעודת לידה בת תוקף ותרגום מושבע. אחר כך האזנה, פרסום bans, וטקס פומבי. אחר כך, ורק אחר כך, ויזה ארוכה או כרטיס שהייה לפי L. 423-1, ואחרי ארבע או חמש שנות קהילת חיים, הצהרה לפי סעיף 21-2. מי שמדלג על תעודת המנהג כי “העירייה תסתדר” מגלה שה־bans לא מתפרסמים. מי שמגיש הצהרת אזרחות בלי קהילת חיים נתקל בחזקת התרמית של סעיף 26-4. התיק הישראלי־צרפתי נבנה מהמסמך הראשון, לא מהטקס.

סיכום

תעודת המנהג היא דרישת עירייה שנועדה להראות את הדין האישי של הישראלי לפי סעיף 202-1, לא מחסום שאין ממנו יציאה. החוק הצרפתי דורש הסכמה חופשית, היעדר נישואין קודמים שלא הותרו, גיל בגרות, ומסמכי מצב אזרחי לפי הסעיפים 63, 70 ו־71. דף שירות הציבור F930 מתאר מה קורה כשמדינת המוצא אינה מוציאה תעודת מנהג: אישור רשמי על אי־הנפקה, חוות דעת משפטית על הדין הזר, ובהיעדר אלה הצהרה על הכבוד. השגרירות הישראלית בפריז מציעה שירותי לידה ושינוי מצב אזרחי; יש לוודא מולה אם היא מוציאה תעודת מנהג, ולא לבלבל עם תעודת מנהג צרפתית שמיועדת לדין צרפתי. סירוב לקבל תיק בלי האזנה, או התנגדות פרקליט לפי סעיף 175-2, נתקפים בבית המשפט השיפוטי בלוחות זמנים קצרים, כפי שמראים פסקי 05-14.720 ו־24-12.863. אחרי החופה נפתחים משטר השהייה לפי L. 423-1 ומשטר האזרחות לפי סעיף 21-2; אלה אינם פרס אוטומטי של הטקס. בפריז ובאיל-דה-פראנס כדאי להכין את התיק עם תרגומים מושבעים לפני קביעת התאריך, ולבחור מראש אם אחרי הטקס תוגש ויזה ארוכה מישראל או כרטיס שהייה על אדמת צרפת.

📄 חוזר רשמי