המכתב הגיע, או שהשם שלכם הופיע ברשימה: בקשת ההתאזרחות הצרפתית שלכם התקבלה, וצו התאזרחות (décret de naturalisation, החלטה של הממשלה הצרפתית המעניקה אזרחות צרפתית לאדם זר לפי בקשתו) נחתם על שמכם. אחרי שנים של מגורים בצרפת, תיק בפרפקטורה (préfecture, נציגות המדינה במחוז), ראיון התבוללות ובדיקת שפה, זהו הרגע שבו אתם הופכים מאזרחים ישראלים המחזיקים תעודת שהייה (titre de séjour, אישור השהייה של זר בצרפת) לאזרחים צרפתים לכל דבר. אבל החתימה על הצו היא רק תחילת הדרך המעשית: צריך לאתר את הצו בעיתון הרשמי (Journal officiel, העיתון שבו מתפרסמות החלטות השלטון בצרפת), להשיג העתק רשמי (ampliation, העתק של מסמך רשמי שיש לו אותו תוקף כמו המקור), לוודא שרישום הלידה שלכם עודכן בשירות המרשם המרכזי בנאנט (SCEC, Service central d’état civil, השירות בנאנט המנהל את מרשם האזרחים הצרפתים שנולדו בחוץ לארץ), להוציא תעודת זהות ודרכון ראשונים בעירייה (mairie, משרדי העירייה), ולבדוק מה קורה עם הילדים הקטינים: האם הם הפכו לצרפתים יחד אתכם באופן אוטומטי, ואיזו טעות אחת בשם שנשכח מהצו עלולה לעלות להם באזרחות. במקביל, גם אחרי החתימה מרחפת מעל הצו חרב של שנתיים: אם יתגלה שהתנאים לא התקיימו או שהושג במרמה, ניתן לבטל אותו. מדריך זה, המיועד לישראלים שקיבלו צו התאזרחות בצרפת או ממתינים לו, עובר שלב אחר שלב על האימות המשפטי של הצו, על הסיכונים שעדיין קיימים, ועל כל הפעולות המעשיות בפריז ובאיל-דה-פראנס ומחוצה לה, עם המקורות הרשמיים המדויקים.
הכלל הבסיסי קובע כי למעט המקרה הצבאי החריג, רכישת האזרחות הצרפתית בהחלטת השלטון נעשית בהתאזרחות הניתנת בצו לפי בקשת הזר. בלשון החוק: “l’acquisition de la nationalité française par décision de l’autorité publique résulte d’une naturalisation accordée par décret à la demande de l’étranger.” (למעט המקרה הקבוע בסעיף 21-14-1, רכישת האזרחות הצרפתית בהחלטת הרשות הציבורית נעשית בהתאזרחות הניתנת בצו לפי בקשת הזר). מרגע חתימת הצו אתם כבר צרפתים, עוד לפני שקיבלתם תעודה כלשהי ליד. לכן כל בדיקה של מעמדכם מתחילה בשאלה אחת: האם הצו נחתם, פורסם, והתנאים התקיימו ביום החתימה. מכאן נצלול לפרטים.
I. הצו נחתם והתפרסם: איך מאמתים שהאזרחות בתוקף ומה עדיין יכול לסכן אותה
A. איפה מוצאים את הצו שלכם ומהו ההעתק הרשמי שפותח דלתות
צו התאזרחות נכנס לתוקף בחתימתו, אבל ההוכחה המעשית שלו היא הפרסום בעיתון הרשמי. כל הצווים מתפרסמים ב-Journal officiel, והאתר הרשמי service-public.fr מקדיש לכך דף מדויק המסביר איך לאתר את צו ההתאזרחות שפורסם בעיתון הרשמי. לפי הדף, הצווים שפורסמו מאז 1924 ניתנים להורדה באתר Légifrance, וכדי להוריד את הצו צריך לדעת את תאריך הפרסום בעיתון הרשמי. החיפוש נעשה דרך משבצת החיפוש של עיתון רשמי לפי תאריך, ואז לחיצה על הקישור של הגיליון המכיל את המידע השמי (גישה מוגנת). לכן הדבר הראשון שעליכם לברר הוא שני תאריכים: תאריך החתימה על הצו ותאריך הפרסום בעיתון הרשמי. שני התאריכים האלה ילוו אתכם בכל בקשה עתידית, מהוצאת דרכון ועד רישום הילדים.
המסמך השני שעליכם להכיר הוא ההעתק הרשמי, ampliation. לפי ההגדרה בדף service-public.fr, ההעתק הרשמי הוא העתק של המסמך הרשמי שיש לו אותו תוקף כמו המקור. אותה נקודה היסטורית חשובה באותו דף רשמי היא שעד 1 בפברואר 2023 המינהל היה שולח בדואר או בדואר אלקטרוני את ההעתק הרשמי של הצו, בצירוף תאריך החתימה ותאריך הפרסום בעיתון הרשמי. מאז אותו מועד, המשלוח האוטומטי הופסק, ומי שאין בידיו את ההעתק יכול לבקש מהמשרד הממונה על ההתאזרחויות (משרד הפנים) את מסירת המידע, במכתב או בדואר אלקטרוני. בפועל, ישראלים רבים שקיבלו את הצו בשנתיים האחרונות מגלים שהם יודעים שהתאזרחו אבל אין בידיהם מסמך פיזי. הפתרון הוא כפול: ראשית, לאתר את הפרסום בעיתון הרשמי לפי התאריך; שנית, לפנות בכתב למשרד הפנים ולבקש את פרטי החתימה והפרסום או העתק. שמרו כל תשובה: המספר הסידורי של הצו, תאריך החתימה ותאריך הפרסום הם המפתחות לכל המשך התהליך.
טעות נפוצה של ישראלים בשלב הזה היא להסתפק בהודעה בעל פה מהפרפקטורה או במייל לאקוני ולהתחיל להגיש בקשות לדרכון בלי המספרים המדויקים. בקשה לדרכון ראשון המוגשת בלי תאריך חתימה ובלי הפניה לפרסום עלולה להיתקע, כי העירייה והשירות המרכזי בנאנט מאמתים את הצו לפי הפרטים האלה. טעות שנייה היא לבלבל בין תאריך החתימה לבין תאריך הפרסום: החוק קושר חלק מהתוצאות המשפטיות, כמו ביטול אפשרי של הצו, לתאריך הפרסום בעיתון הרשמי, בעוד ששאלת הקטינות של הילדים נבחנת ביום החתימה. רשמו לעצמכם את שני התאריכים בנפרד, בצירוף מספר הצו כפי שהוא מופיע בעיתון הרשמי, ושמרו צילום של דף הפרסום. זהו תיק האזרחות האישי שלכם, והוא ישרת אתכם גם בעוד שנים, למשל כשהילדים יבקשו תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française, תעודה המעידה על אזרחותו הצרפתית של אדם, המונפקת על ידי בית המשפט) משלהם.
נקודה נוספת שחשוב להבין כבר עכשיו: מרגע החתימה, מעמדכם כזרים פקע. אינכם עוד מחזיקי תעודת שהייה הזקוקים לחידוש, אלא אזרחים צרפתים שטרם הונפקו להם תעודות. המשמעות המעשית היא שאין טעם להגיש בקשת חידוש לתעודת השהייה הישנה, ומנגד, כל עוד אין בידיכם תעודת זהות או דרכון צרפתיים, ההעתק הרשמי ודף הפרסום בעיתון הרשמי הם ההוכחות הזמניות של מעמדכם. אם אתם חייבים לטוס לישראל בתקופת הביניים, היערכו מראש: בדקו מול הפרפקטורה או העירייה איזה מסמך יאפשר לכם לחזור בלי עיכוב, והביאו בחשבון שרישום הלידה בנאנט לוקח זמן. הסבלנות בשלב הזה היא חלק מהאסטרטגיה: הגשה מסודרת עם כל המספרים חוסכת חודשים של התכתבויות.
B. שני התנאים שממשיכים לרחף מעל הצו גם אחרי החתימה
החתימה על הצו אינה מוחקת את התנאים שהצדיקו אותו. החוק דורש שני דברים שהאימות שלהם נעשה ביום החתימה עצמו. הראשון הוא המגורים בצרפת במועד החתימה. הנוסח חד וקצר: “Nul ne peut être naturalisé s’il n’a en France sa résidence au moment de la signature du décret de naturalisation.” (איש לא יוכל להתאזרח אם אין לו מגורים בצרפת במועד חתימת צו ההתאזרחות). עבור ישראלים הנוסעים תכופות לישראל, לביקורי משפחה, לעסקים או לתקופות שהייה ממושכות, זוהי נקודה רגישה: מי שהעביר בפועל את מרכז חייו לישראל לפני החתימה, גם אם שמר דירה בצרפת, עלול למצוא את הצו שלו מותקף. ההיגיון של המחוקק ברור: ההתאזרחות ניתנת למי שחייו בצרפת, לא למי שצרפת היא עבורו כתובת פורמלית בלבד. לכן, אם בין הגשת הבקשה לבין החתימה חל שינוי במגורים, בנסיעות או במרכז העניינים, היה עליכם לדווח עליו למינהל בזמן אמת, וגם עכשיו, אחרי החתימה, כדאי לשמור ראיות למגורים הרציפים: חוזה שכירות, חשבונות, תלושי שכר, אישורי מס. ראיות אלה הן מגן ההגנה שלכם אם מישהו יטען שהתנאי לא התקיים.
התנאי השני הוא תקופת המגורים הקודמת, הוותק. הכלל קובע: “la naturalisation ne peut être accordée qu’à l’étranger justifiant d’une résidence habituelle en France pendant les cinq années qui précèdent le dépôt de la demande.” (בכפוף לחריגים הקבועים בסעיפים 21-18, 21-19 ו-21-20, ההתאזרחות לא תינתן אלא לזר המוכיח מגורים רגילים בצרפת במשך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה). החריגים חשובים לישראלים רבים: “Le stage mentionné à l’article 21-17 est réduit à deux ans” (תקופת הוותק הנזכרת בסעיף 21-17 מקוצרת לשנתיים) למי שהשלים בהצלחה שנתיים של לימודים גבוהים בצרפת לשם קבלת תואר, למי ששירותיו או כישרונותיו יכולים להועיל רבות לצרפת, או למי שמציג מסלול השתלבות יוצא דופן בתחומים האזרחי, המדעי, הכלכלי, התרבותי או הספורטיבי. סטודנטים ישראלים שסיימו תואר בצרפת, מהנדסים, רופאים, חוקרים ואמנים נכנסים לעתים קרובות למסלול המקוצר הזה. אבל שימו לב: הקיצור אינו פוטר מהוכחת המגורים בפועל בתקופה הנדרשת, והמינהל בודק את רציפות הנוכחות דרך דרכונים, אשרות כניסה ומסמכי מס. מי שהגיש בקשה במסלול מקוצר צריך לשמור את התעודות שהצדיקו את הקיצור, כי הן חלק מתיק ההתאזרחות גם אחרי החתימה.
והסיכון הגדול באמת: ביטול הצו בתוך שנתיים. החוק מאפשר לדווח על הצו, כלומר לבטלו למפרע, בהחלטה מנומקת: “Les décrets portant acquisition, naturalisation ou réintégration peuvent être rapportés sur avis conforme du Conseil d’Etat dans le délai de deux ans à compter de leur publication au Journal officiel si le requérant ne satisfait pas aux conditions légales ; si la décision a été obtenue par mensonge ou fraude, ces décrets peuvent être rapportés dans le délai de deux ans à partir de la découverte de la fraude.” (הצווים הנוגעים לרכישת אזרחות, להתאזרחות או לשילוב מחדש ניתנים לביטול בחוות דעת תואמת של מועצת המדינה בתוך שנתיים מיום פרסומם בעיתון הרשמי אם המבקש אינו עומד בתנאים החוקיים; אם ההחלטה הושגה בשקר או במרמה, ניתן לבטל צווים אלה בתוך שנתיים מיום גילוי המרמה). שימו לב לשני מסלולים שונים: אי עמידה בתנאים החוקיים, שנתיים מיום הפרסום; מרמה או שקר, שנתיים מיום הגילוי, גם אם הגילוי מאוחר. מועצת המדינה (Conseil d’État, בית המשפט העליון לעניינים מינהליים בצרפת) חייבת לתת חוות דעת תואמת, כלומר הביטול אינו החלטה שרירותית של פקיד אלא הליך מבוקר.
הפסיקה ממחישה עד כמה החובה לעדכן את המינהל רצינית. בהחלטה מה-26 באפריל 2023 אישרה מועצת המדינה ביטול התאזרחות של אדם שהתחתן במהלך בדיקת בקשתו ולא דיווח על כך, וקבעה: “le délai de deux ans imparti par l’article 27-2 du code civil pour rapporter le décret de naturalisation a commencé à courir à compter de la date à laquelle la réalité de la situation familiale de l’intéressé a été portée à la connaissance du ministre chargé des naturalisations.” (תקופת השנתיים הקבועה בסעיף 27-2 לחוק האזרחי לביטול צו ההתאזרחות החלה לרוץ מיום שבו הובאה לידיעת השר הממונה על ההתאזרחויות המציאות האמיתית של המצב המשפחתי של הנוגע בדבר). באותה החלטה נקבע גם כי “M. C… doit être regardé comme ayant volontairement dissimulé sa situation familiale.” (יש לראות את מר C. כמי שהסתיר מרצון את מצבו המשפחתי). הלקח לישראלים שקיבלו צו לאחרונה חד: אם חל שינוי במצבכם האישי או המשפחתי בין הגשת הבקשה לבין החתימה, נישואין, גירושין, לידת ילד, מעבר מגורים, ולא דיווחתם עליו למרות שהתחייבתם לעשות כן בהצהרה בכתב, הצו שלכם חשוף. גם אחרי החתימה, אל תשמידו מסמכים: שמרו העתקים של כל מה שהגשתם ושל ההצהרה החתומה, לפחות עד שחלפו שנתיים מיום הפרסום, ובמקרה של חשש למרמה נטענת, התייעצו מיד עם עורך דין לפני כל פנייה למינהל.
II. מה עושים ביום שאחרי: תעודות, ילדים ודרכון ראשון
A. מרישום הלידה בנאנט ועד הדרכון הראשון, כולל פריז ואיל-דה-פראנס
הצעד המינהלי הראשון אחרי הצו הוא רישום הלידה שלכם במרשם הצרפתי. מי שנולד בישראל אינו רשום בשום עירייה בצרפת, ולכן נפתח עבורו תיק בשירות המרכזי בנאנט, SCEC. רק אחרי שהרישום הושלם ניתן להנפיק תעודת לידה צרפתית, שהיא הבסיס לכל בקשת תעודת זהות או דרכון. בפועל, הרישום נעשה לרוב באופן אוטומטי בעקבות הצו, אבל הוא לוקח שבועות ולעתים חודשים, והעיכוב הזה הוא הסיבה השכיחה ביותר לתלונות של מתאזרחים חדשים שהבקשה לדרכון שלהם תקועה. לפני שאתם מגישים בקשה לדרכון, ודאו שהרישום בנאנט הושלם: ניתן לבקש העתק של תעודת הלידה, ואם התשובה היא שהתיק עדיין בטיפול, המתינו בסבלנות במקום להגיש בקשה שתידחה. כשהרישום מוכן, בקשו מיד כמה העתקים: תצטרכו אותם לדרכון, לתעודת הזהות, לרישום הילדים ולכל הליך עתידי.
הצעד השני הוא בקשת תעודת הזהות הלאומית (carte nationale d’identité) והדרכון הראשונים. הבקשה מוגשת בעירייה של מקום המגורים, ובפריז באחת מעיריות הרבעים, לאחר מילוי בקשה מקוונת מראש באתר הסוכנות הלאומית למסמכים מאובטחים (ANTS, Agence nationale des titres sécurisés, הסוכנות המנפיקה תעודות זהות ודרכונים). קבעו תור, הגיעו עם ההעתק הרשמי של הצו או עם הפרטים המדויקים של הפרסום, עם תעודת הלידה מנאנט, עם הוכחת מגורים עדכנית ועם תמונות תקניות. תושבי איל-דה-פראנס צריכים להביא בחשבון זמני המתנה ארוכים לתורים בעיריות הגדולות: קבעו תור מוקדם ככל האפשר, ובדקו גם עיריות שכנות במחוז שבהן התורים קצרים יותר. אם אתם מתגוררים בפריז עצמה, זכרו שהסמכות היא לפי הרובע שבו אתם רשומים, והביאו הוכחת מגורים על שמכם, חוזה שכירות או חשבון, ולא רק הצהרה. בתקופת הביניים, עד שהתעודות מונפקות, שמרו על ההעתק הרשמי ועל דף הפרסום בהישג יד: הם ההוכחה הזמנית לאזרחותכם מול כל רשות.
הצעד השלישי, שרבים שוכחים, הוא טקס קבלת האזרחות (cérémonie d’accueil dans la citoyenneté française, טקס רשמי שבו מתקבלים המתאזרחים החדשים לאזרחות). הפרפקטורה מזמינה את המתאזרחים לטקס שבו מוענקים ספר האזרח (livret du citoyen) ומסמכי הקבלה. הטקס אינו תנאי לתוקף האזרחות, שכבר קיים ממועד החתימה, אבל ההזמנה אליו היא סימן לכך שהתיק שלכם הושלם administratively, ואי הופעה בלי הצדקה עלולה לעכב את מסירת המסמכים. אם עברתם דירה בין החתימה לבין הטקס, עדכנו מיד את הפרפקטורה בכתובת החדשה: הזמנות הנשלחות לכתובת ישנה הן סיבה שכיחה לאי הבנות. שמרו את ספר האזרח: הוא אינו תעודה מזהה, אבל הוא מסמך סמלי וחשוב, ובמקרה של אובדן ניתן לבקש העתק.
ומה אם העירייה או הפקיד מטילים ספק באזרחותכם כי הרישום בנאנט טרם הושלם או כי שם נעוריכם נכתב בצורה שונה? כאן נכנס לתמונה מנגנון ההוכחה הכללי של דיני האזרחות. ככלל, תעודת אזרחות צרפתית מונפקת על ידי בית המשפט המחוזי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי המוסמך לענייני אזרחות), והיא ההוכחה החותכת. הפסיקה מכירה גם במשקל של החזקת מעמד כצרפתי לאורך זמן. בית המשפט העליון (Cour de cassation, בית המשפט העליון של צרפת לעניינים אזרחיים ופליליים) קבע כי “les dispositions de l’article 30-3 du code civil sont applicables aux personnes natives ou ressortissantes des territoires anciennement sous souveraineté française, aucune distinction n’étant à faire selon les circonstances dans lesquelles le demandeur et ses ascendants se sont établis ou sont demeurés fixés à l’étranger” (הוראות סעיף 30-3 לחוק האזרחי חלות על ילידי השטחים שהיו בעבר תחת ריבונות צרפתית או על אזרחיהם, בלי להבחין לפי הנסיבות שבהן התובע ואבותיו התיישבו או נותרו בחוץ לארץ). אמנם ההחלטה עוסקת בהקשר היסטורי מסוים, אבל העיקרון רחב יותר: בתי המשפט בוחנים את מכלול הראיות לאזרחות, ולא דוחים בקשה על סמך טענה פורמלית אחת. לכן, אם נתקלתם בסירוב מנהלי להנפיק דרכון למרות הצו, אל תוותרו: בקשו החלטה מנומקת בכתב, אספו את כל הראיות, העתק הצו, הפרסום, תעודת הלידה, ושקלו פנייה לבית המשפט המחוזי לאימות האזרחות. פנייה כזו היא הליך שיפוטי מלא, והיא שונה מערעור על סירוב התאזרחות עצמו, שעליו כבר נכתב בהרחבה, למשל במדריך לסירוב בקשת התאזרחות ולדרכי הערעור.
B. הילדים: מתי הם הפכו לצרפתים יחד אתכם ומתי דווקא לא
זהו הפרק הקריטי למשפחות ישראליות: ההשפעה הקולקטיבית (effet collectif, הכלל שלפיו ילדיו הקטינים של המתאזרח הופכים לצרפתים יחד איתו). החוק קובע: “L’enfant mineur dont l’un des deux parents acquiert la nationalité française, devient français de plein droit s’il a la même résidence habituelle que ce parent ou s’il réside alternativement avec ce parent dans le cas de séparation ou divorce.” (ילד קטין שאחד משני הוריו רוכש את האזרחות הצרפתית, הופך לצרפתי מכוח החוק אם יש לו אותו מגורים רגילים כמו ההורה, או אם הוא מתגורר לסירוגין עם ההורה במקרה של פרידה או גירושין). אבל המשפט השני הוא המלכודת: “Les dispositions du présent article ne sont applicables à l’enfant d’une personne qui acquiert la nationalité française par décision de l’autorité publique ou par déclaration de nationalité que si son nom est mentionné dans le décret ou dans la déclaration.” (הוראות סעיף זה לא יחולו על ילדה של מי שרוכש את האזרחות הצרפתית בהחלטת הרשות הציבורית או בהצהרת אזרחות, אלא אם שמו נזכר בצו או בהצהרה). כלומר, שלושה תנאים מצטברים: קטינות, מגורים משותפים או לסירוגין, ואזכור השם בצו. היעדר אחד מהם, והילד אינו צרפתי, גם אם שני אחיו כן.
המינהל הרשמי מסכם זאת בפשטות בדף ההתאזרחות בצו: ילדים קטינים לא נשואים המתגוררים דרך קבע עם ההורה הופכים גם הם לצרפתים אם שמם נזכר בצו, ובחינת הקטינות נעשית במועד חתימת הצו. שימו לב לשלוש מילים מכריעות: לא נשואים, מתגוררים אתכם, במועד החתימה. ילד שהתחתן לפני החתימה, אפילו בגיל צעיר, אינו נכלל. ילד שהתגורר בישראל עם ההורה השני ולא אתכם בצרפת, אינו נכלל. וילד שמלאו לו שמונה עשרה יום לפני החתימה, אפילו אם היה קטין כשהגשתם את הבקשה, אינו נכלל. לכן, מיד עם קבלת הצו, בדקו שורה שורה: האם כל הילדים מופיעים בשמותיהם המדויקים, כולל שמות שניים, והאם לא נפלה טעות כתיב בשם משפחה. טעות כתיב בשם הילד בצו היא תקלה אמיתית שעלולה לגרום לסירוב בהנפקת דרכון לילד, והיא דורשת תיקון מינהלי מיידי, לפני שמגישים עבורו בקשה כלשהי. אותו דף רשמי מוסיף כי עבור ילדים שהפכו לצרפתים יחד עם ההורה ניתן לבקש תעודת זהות לאומית ודרכון עבור כל אחד מהם. הבקשות לילדים מוגשות בעירייה יחד עם הבקשה שלכם או מיד אחריה, עם תעודות הלידה שלהם והוכחת המגורים המשותפים.
מועצת המדינה הוסיפה נדבך חשוב: לפי ההוראות הנזכרות לעיל, ההשפעה הקולקטיבית מותנית בהוכחת קשר הורות התקף בצרפת. בהחלטה מה-31 ביולי 2019 נקבע: “L’effet qui s’attache, au bénéfice des enfants mineurs, en vertu des dispositions citées ci-dessus de l’article 22-1 du code civil, à l’acquisition de la nationalité française par l’un des parents est subordonné notamment à la preuve de l’existence d’un lien de filiation avec ce parent, susceptible de produire légalement des effets en France.” (ההשפעה הנלווית, לטובת הילדים הקטינים, מכוח סעיף 22-1 לחוק האזרחי, לרכישת האזרחות הצרפתית על ידי אחד ההורים, מותנית בין היתר בהוכחת קיומו של קשר הורות עם ההורה, היכול להוליד תוצאות משפטיות בצרפת). עבור משפחות ישראליות, המשמעות מעשית: תעודות הלידה הישראליות של הילדים צריכות להיות מתורגמות על ידי מתרגם מושבע, מאומתות בחותמת אפוסטיל, ומוגשות בצורה המאפשרת לרשויות הצרפתיות להכיר בהן. ילד שנולד בישראל ונרשם רק במרשם הישראלי, בלי תרגום ובלי אימות, עלול להיתקל בקשיים, גם אם שמו מופיע בצו. הכינו את תיק הילדים מראש: תעודת לידה ישראלית מקורית, תרגום מושבע לצרפתית, אפוסטיל, הוכחת מגורים משותפים בצרפת, ואם ההורים פרודים או גרושים, פסק הדין המסדיר את המשמורת או את המגורים לסירוגין. הורים גרושים צריכים לשים לב במיוחד: החוק מכיר במגורים לסירוגין, אבל תצטרכו להוכיח אותם במסמכים, הסכם הורות או החלטה שיפוטית, ולא בהצהרה בעל פה.
ומה עושים כשהילד אינו בצו? ראשית, מבררים למה: האם השם נשכח בטעות, האם המינהל סבר שהילד אינו מתגורר אתכם, או האם הייתה מחלוקת על קשר ההורות. אם מדובר בטעות או בהשמטה, פונים מיד בכתב למשרד הממונה על ההתאזרחויות ומבקשים תיקון, בצירוף כל הראיות. אם המינהל מסרב בטענה שהתנאים לא התקיימו, ניתן לערער לבית המשפט המינהלי, ובמקרים מסוימים לבקש מבית המשפט המחוזי פסק דין הצהרתי על אזרחות הילד. שימו לב ללוחות הזמנים: ככל שעובר זמן, קשה יותר להוכיח את המגורים המשותפים במועד החתימה, והילד גדל ועלול להגיע לבגרות, שאז ההשפעה הקולקטיבית כבר אינה אפשרית. לכן הכלל הוא לפעול בתוך שבועות, לא חודשים. מקרה שכיח אצל ישראלים הוא ילד שנשאר בישראל עם הסבים לצורך שנת לימודים בזמן שההורה התאזרח בצרפת: במצב כזה התנאי של המגורים המשותפים אינו מתקיים, והילד אינו הופך לצרפתי, גם אם כולם בטוחים שכן. הפתרון אז אינו תיקון הצו אלא מסלול עצמאי עבור הילד, למשל בקשה עתידית משלו או בדיקת זכאות מכוח הורה צרפתי, וכל חודש של דיחוי מקשה. בדקו את הצו היום, לא מחר.
סיכום
קבלת צו ההתאזרחות היא סיום המסע המינהלי ותחילת המסע האזרחי: רשמו לעצמכם את מספר הצו, תאריך החתימה ותאריך הפרסום בעיתון הרשמי, והשיגו את ההעתק הרשמי; ודאו שהמגורים בצרפת ביום החתימה ניתנים להוכחה ושמרו כל מסמך לפחות שנתיים מיום הפרסום, כי בתקופה זו ניתן לבטל את הצו אם התנאים לא התקיימו או אם יתגלה שקר או מרמה; עקבו אחרי רישום הלידה בנאנט לפני הגשת בקשה לדרכון; הגישו בקשות לתעודת זהות ולדרכון ראשונים בעיריית המגורים, בפריז ובאיל-דה-פראנס קבעו תור מוקדם והצטיידו בהוכחת מגורים; הופיעו לטקס קבלת האזרחות ועדכנו כתובת אם עברתם דירה; בדקו שכל הילדים הקטינים הלא נשואים המתגוררים אתכם מופיעים בשמם המדויק בצו, הכינו תעודות לידה מתורגמות ומאומתות, ואם ילד חסר מהצו פעלו מיד, כי הזמן פועל לרעתכם. מי שינהל את השלבים האלה בסדר ובזמן יהפוך את הצו מנייר חגיגי לזהות צרפתית מלאה, עבורו ועבור ילדיו, בלי עיכובים ובלי הפתעות.