משרד Kohen Avocats · פריז 16
ויזה visiteur לצרפת לישראלים: כמה כסף צריך, איסור עבודה וערעור אחרי סירוב (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

ויזה visiteur לצרפת לישראלים: כמה כסף צריך, איסור עבודה וערעור אחרי סירוב (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

ישראלי שרוצה לחיות בצרפת יותר משלושה חודשים בלי לעבוד נתקל במסלול אחד, שונה מוויזת תייר ושונה מאיחוד משפחות: ויזת שהייה ארוכה בציון visiteur (מבקר, מי שחי ממשאביו בלי פעילות מקצועית), ואחר כך תעודת שהייה זמנית באותו ציון. זה המסלול של פנסיונר עם קצבה ישראלית, של מי שיש לו הכנסות משכירות או מתיק ניירות ערך, של בן משפחה שמבקש לשהות לצד קרובים בלי לעבוד, ושל איש דת שמגיע לתפקיד פולחן. החוק הצרפתי דורש שלושה תנאים מצטברים: משאבים עצמיים בגובה שכר המינימום נטו לשנה, ביטוח מחלה לכל תקופת השהייה, והתחייבות שלא לעבוד בצרפת.

במאמר זה visa de long séjour היא ויזת שהייה ארוכה שמבקשים אצל הרשויות הקונסולריות הצרפתיות, בישראל בקונסוליה הכללית בתל אביב דרך פורטל France-Visas; VLS-TS (visa de long séjour valant titre de séjour) היא ויזת שהייה ארוכה שמשמשת כתעודת שהייה אחרי אימות מקוון; VLS-T היא ויזת שהייה ארוכה זמנית שאינה מתחדשת בתום תוקפה; carte de séjour temporaire portant la mention « visiteur » היא תעודת השהייה הזמנית לשנה; préfecture (פרפקטורה, נציגות המדינה במחוז) היא הרשות שמחדשת את התעודה בצרפת, ובפריז préfecture de police (פרפקטורת המשטרה); ANEF היא המערכת המקוונת של זרים בצרפת; SMIC (salaire minimum interprofessionnel de croissance) הוא שכר המינימום; CRRV (Commission de recours contre les décisions de refus de visa d’entrée en France) היא ועדת הערר החובה נגד סירוב ויזה; tribunal administratif הוא בית המשפט המנהלי; ו־OQTF (obligation de quitter le territoire français) הוא צו לעזוב את צרפת.

המאמר מיועד לישראלים שמגישים את הבקשה מישראל או שמחדשים תעודה visiteur אחרי שנכנסו לצרפת. כל סכום, כל מועד וכל ציטוט נלקחו מהנוסח הרשמי שבתוקף בספטמבר 2026, מדף השירות הציבורי שעודכן ב־1 ביוני 2026, ומהחלטות שנקראו במלואן: מועצת המדינה מ־4 בפברואר 2021, ובתי המשפט המנהליים לערעורים בנאנט, בליון ובדואֵי.

I. איך מגישים בקשת ויזה visiteur מישראל ומה צריך להוכיח ב־2026

A. כמה כסף צריך להוכיח ואילו מסמכים דורשים בקונסוליה בתל אביב

מי שרוצה לשהות בצרפת יותר משלושה חודשים אינו יכול להסתפק בחותמת תייר. סעיף L. 312-2 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט, ה־CESEDA, קובע: « Tout étranger souhaitant entrer en France en vue d’y séjourner pour une durée supérieure à trois mois doit solliciter auprès des autorités diplomatiques et consulaires françaises un visa de long séjour dont la durée de validité ne peut être supérieure à un an. Ce visa peut autoriser un séjour de plus de trois mois à caractère familial, en qualité de visiteur, d’étudiant, de stagiaire ou au titre d’une activité professionnelle, et plus généralement tout type de séjour d’une durée supérieure à trois mois conférant à son titulaire les droits attachés à une carte de séjour temporaire ou à la carte de séjour pluriannuelle prévue aux articles L. 421-9, L. 421-11 et L. 421-13-1 à L. 421-24. » (כל זר המבקש להיכנס לצרפת כדי לשהות בה יותר משלושה חודשים חייב לבקש אצל הרשויות הדיפלומטיות והקונסולריות הצרפתיות ויזת שהייה ארוכה שתוקפה אינו עולה על שנה. ויזה זו יכולה להתיר שהייה של יותר משלושה חודשים בעלת אופי משפחתי, בציון מבקר, סטודנט, מתמחה או במסגרת פעילות מקצועית, ובאופן כללי כל סוג שהייה של יותר משלושה חודשים המקנה למחזיק בה את הזכויות הנלוות לתעודת שהייה זמנית או לתעודה רב־שנתית הקבועה בסעיפים המנויים.) הבקשה מוגשת במדינת המגורים, לישראלים בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, אחרי מילוי הטופס בפורטל France-Visas לישראל. דף השירות הציבורי על ויזת שהייה ארוכה, F16162, מזכיר במפורש את מקרה ה־visiteur: מי שמבקש ויזה כזו חייב להיות מסוגל לחיות ממשאביו בלבד.

התנאים המהותיים של התעודה עצמה כתובים בסעיף L. 426-20: « L’étranger qui apporte la preuve qu’il peut vivre de ses seules ressources, dont le montant doit être au moins égal au salaire minimum de croissance net annuel, indépendamment de l’allocation aux adultes handicapés mentionnée à l’article L. 821-1 du code de la sécurité sociale et de l’allocation supplémentaire mentionnée à l’article L. 815-24 du même code, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” visiteur ” d’une durée d’un an. Il doit en outre justifier de la possession d’une assurance maladie couvrant la durée de son séjour et prendre l’engagement de n’exercer en France aucune activité professionnelle. Par dérogation à l’article L. 414-10, cette carte n’autorise pas l’exercice d’une activité professionnelle. Les conditions d’application du présent article sont précisées par décret en Conseil d’Etat. » (הזר שמביא הוכחה שהוא יכול לחיות ממשאביו בלבד, שסכומם חייב להיות לפחות בגובה שכר המינימום נטו השנתי, בלי להביא בחשבון את קצבת המבוגרים הנכים לפי סעיף L. 821-1 לקוד הביטוח הלאומי ואת הקצבה המשלימה לפי סעיף L. 815-24 לאותו קוד, מקבל תעודת שהייה זמנית בציון « visiteur » למשך שנה. עליו גם להוכיח ביטוח מחלה המכסה את משך שהייתו, ולקחת על עצמו התחייבות שלא לעסוק בצרפת בשום פעילות מקצועית. בחריגה מסעיף L. 414-10, תעודה זו אינה מתירה פעילות מקצועית. תנאי היישום נקבעים בצו במועצת המדינה.)

הסף הכספי אינו סיסמה. דף השירות הציבורי F302, שעודכן ב־1 ביוני 2026, קובע לאדם יחיד סכום מינימלי של 1 477,93 אירו נטו לחודש על פני שנה, כלומר 17 735,19 אירו לשנה. הסכום החודשי הנקי תואם את הודעת הממשלה על עדכון ה־SMIC ב־1 ביוני 2026 באתר info.gouv.fr: 1 477,93 אירו נטו לחודש, לעומת 1 443,11 אירו ב־1 בינואר 2026. הודעת הממשלה מציינת גם סכום ברוטו של 12,31 אירו לשעה, השווה ל־1 867,02 אירו ברוטו לחודש על בסיס 35 שעות. מי שמחשב את תיק ה־visiteur חייב לעבוד עם הסף הנקי של F302, לא עם הסכום ברוטו, כי סעיף L. 426-20 מדבר על SMIC נטו שנתי.

מה נחשב למשאב. F302 מקבל רנטות, קצבאות פנסיה, הכנסות מנדל״ן, אישורי בנק, ערבויות של אנשים בעלי יכולת, וגם משאבים של בן משפחה. הוא פוסל במפורש קצבאות משפחה, כי הן מיועדות לכלכלת ילדים. בית המשפט המנהלי לערעורים בדואֵי, בפסק n° 24DA02170 מ־17 בספטמבר 2025, ציטט את נספח 10 לקוד: « justificatifs de moyens d’existence suffisants atteignant un montant annuel égal à 12 fois le montant du SMIC mensuel net (attestations bancaires, titre de pension pour les retraités, etc.) à l’exclusion des prestations familiales, du RSA et de l’allocation de solidarité spécifique » (הוכחות לאמצעי קיום מספיקים המגיעים לסכום שנתי השווה ל־12 פעמים סכום ה־SMIC החודשי נטו — אישורי בנק, תעודת פנסיה לגמלאים וכו’ — למעט קצבאות משפחה, הכנסת הסולידריות הפעילה וקצבת הסולידריות הספציפית). באותו תיק העריכה הערכאה את משאבי המבקשת בשנה שקדמה להחלטה בכ־15 800 אירו נטו, מתחת ל־16 784 אירו שהיו ה־SMIC הנקי השנתי ב־1 בינואר 2024 ול־17 115 אירו ב־1 בנובמבר שלאחריו, ודחתה את הערעור. הלקח לישראלי הוא כפול: הסף נמדד על פני שנה שלמה, והכנסה מאוחרת שלא הייתה קיימת ביום ההחלטה אינה מרפאת את התיק.

הקונסוליה בוחנת גם את יציבות הסכום. הפקדה חד־פעמית גדולה בחשבון ערב הבקשה מעוררת חשד, כפי שעולה מפסק נאנט n° 23NT01805 מ־6 בדצמבר 2024, שבו השר טען שסכום של 61 250 דינר טוניסאי נבע מהעברה חד־פעמית. הערכאה קיבלה בכל זאת את התיק כי היו גם דמי שכירות, התחייבות כלכלית של בן הזוג, משכורות נטו של 1 500 אירו לחודש ודירה בבעלות בצרפת. ישראלי שמציג רק צילום יתרה ביום הגשת הבקשה, בלי תדפיסי עו״ש של חודשים, בלי אישור פנסיה ובלי הסכם שכירות, נותן לקונסוליה עילה שהמידע שנמסר להצדקת תנאי השהייה חסר או אינו אמין, אחד משלושת הסעיפים שנרשמו בהחלטה הקונסולרית באותו פסק.

ביטוח המחלה אינו נספח דקורטיבי. סעיף L. 426-20 דורש פוליסה שמכסה את כל תקופת השהייה. בפסק 23NT01805 הציגה המבקשת תעודת ביטוח מ־16 בדצמבר 2021 עד 15 בדצמבר 2022; השר לא הביא ראיה שהפוליסה אינה הולמת, והערכאה קבעה טעות עובדתית בסירוב. ישראלי צריך פוליסה שמתחילה ביום הכניסה המתוכנן ומכסה לפחות את תוקף הוויזה, עם תרגום לצרפתית אם המסמך בעברית, ועם גבולות כיסוי ברורים לאשפוז בצרפת. פוליסת נסיעות תיירים ל־90 יום אינה מכסה שהייה של שנה.

רשימת המסמכים לדף F302, שמשמשת גם כמצפן לתיק הקונסולרי, כוללת ויזת שהייה ארוכה או תעודה בתוקף, העתק מלא של תעודת לידה עם הרישומים העדכניים, דרכון עם תוקף, חותמות כניסה ואשרות, אישור מגורים מלפני פחות משישה חודשים, הצהרה על העדר פוליגמיה למי שנשוי ומגיע ממדינה שמתירה זאת, הוכחות משאבים שמגיעות ל־17 735,19 אירו לשנה, ואם יש ערב — הוכחות משאביו, כתב התחייבות ותעודת זהות שלו, הצהרה בכתב יד שלא לעבוד בצרפת, אישור ביטוח מחלה, תעודה רפואית של OFII בעת מסירת התעודה, תשלום האגרה, תצלום אלקטרוני, והעתק חתום של ההתחייבות לכבד את עקרונות הרפובליקה. מסמכים ישראליים — תמצית רישום, אישור פנסיה מביטוח לאומי, דפי חשבון בנק ישראלי — מוגשים עם תרגום מושבע לצרפתית ועם אפוסטיל כשהמקור ציבורי. חסר תרגום הוא אחד הגורמים השכיחים לסימון « מידע חסר » בטופס הסירוב.

מי שבן זוגו צרפתי אינו במסלול visiteur כברירת מחדל: לו מגיעה ויזת שהייה ארוכה מכוח הנישואין לפי סעיף L. 312-3, שניתן לסרב לה רק במקרה של מרמה, ביטול נישואין או איום לסדר הציבורי, ואחר כך תעודת חיים פרטיים ומשפחתיים. מי שבן זוגו זר ששוהה בצרפת כדין נמצא במסלול איחוד משפחות, שתנאיו אחרים לגמרי, כפי שפורט במאמר איחוד משפחות לישראלים בצרפת. visiteur אינו « קיצור דרך » לאיחוד משפחות, אבל הוא גם אינו אסור רק משום שיש משפחה בצרפת. בפסק n° 23NT01805 מ־6 בדצמבר 2024 קבעה ערכאת נאנט שהבקשה לא הוגשה במסגרת איחוד משפחות, וציטטה כך: « cette circonstance ne fait pas obstacle à ce que l’intéressée demande et, le cas échéant, obtienne, dans les conditions rappelées au point 3 , un visa de long séjour dit ” visiteur “, en vue de s’établir en France, à titre privé, pour un motif familial et notamment pour rejoindre son époux » (נסיבה זו אינה מונעת מהמעוניינת לבקש, ובמקרה המתאים לקבל, בתנאים שנזכרו בנקודה 3, ויזת שהייה ארוכה המכונה « visiteur », כדי להשתקע בצרפת, במסגרת פרטית, מטעם משפחתי ובפרט כדי להצטרף לבעלה). השר שטען ש־visiteur אינו יכול להחליף את הליך איחוד המשפחות נתקל בקביעת טעות משפטית.

B. VLS-TS, איסור עבודה ומה חובה אחרי הנחיתה בצרפת

אחרי שהקונסוליה מאשרת, הישראלי מקבל אחד משני סוגים. דף France-Visas על שהייה תיירותית של יותר משלושה חודשים מציין שוויזת « visitor » מונפקת בדרך כלל כ־VLS-TS, ויזת שהייה ארוכה שמשמשת כתעודת שהייה, הכפופה לאימות מקוון אחרי הכניסה. באותו דף נאמר שכאשר מתאים מונפקת VLS-T למי שבטוח שלא יאריך את השהייה מעבר לתוקף הוויזה. דף F16162 מתאר את ה־VLS-T visiteur כך: במשך תוקף הוויזה אין צורך לבקש תעודה בפרפקטורה, ובסופה יש לשוב לארץ המוצא; ויזה זו אינה מתירה לעבוד ואינה מקנה קצבאות. ההבחנה מעשית: מי שקיבל VLS-T אינו בונה על חידוש אוטומטי; מי שקיבל VLS-TS חייב לאמת אותה במערכת R52684, שעודכן ב־31 ביולי 2026 ומפנה לפורטל האימות המקוון של משרד הפנים. בלי אימות, הוויזה אינה ממלאת את תפקיד התעודה, והשוהה עלול להיחשב כמי שנמצא בצרפת בלי מסמך תקף אחרי חלוף המועד.

סעיף L. 411-1 מונה את מסמכי השהייה שזר בן יותר משמונה עשרה חייב להחזיק לשהייה של יותר משלושה חודשים, ובראשם ויזת שהייה ארוכה, VLS-TS, תעודה זמנית, תעודה רב־שנתית ותעודת תושב. סעיף L. 412-1 מוסיף: « Sous réserve des engagements internationaux de la France et des exceptions prévues aux articles L. 412-2 et L. 412-3, la première délivrance d’une carte de séjour temporaire ou d’une carte de séjour pluriannuelle est subordonnée à la production par l’étranger du visa de long séjour mentionné aux 1° ou 2° de l’article L. 411-1. » (בכפוף להתחייבויות הבין־לאומיות של צרפת ולחריגים שבסעיפים L. 412-2 ו־L. 412-3, המסירה הראשונה של תעודת שהייה זמנית או רב־שנתית מותנית בהמצאת ויזת השהייה הארוכה הנזכרת בפסקאות 1 או 2 של סעיף L. 411-1 על ידי הזר.) מי שנכנס כתייר לשלושה חודשים ומקווה « להסדיר » visiteur בפריז בלי ויזת שהייה ארוכה נתקל בחומה הזו, אלא אם חל חריג מפורש. לכן הבקשה מתחילה בישראל, לא אחרי הנחיתה.

איסור העבודה הוא לב המסלול, לא הערה שולית. סעיף L. 414-10 קובע ככלל: « La possession d’une carte de séjour temporaire, d’une carte de séjour pluriannuelle ou d’une carte de résident par un étranger résidant sur le territoire métropolitain lui confère, sous réserve des exceptions prévues à l’article L. 414-11, le droit d’exercer une activité professionnelle, sur ce même territoire, dans le cadre de la législation en vigueur. » (החזקת תעודת שהייה זמנית, רב־שנתית או תעודת תושב בידי זר המתגורר בשטח המטרופוליני מקנה לו, בכפוף לחריגים שבסעיף L. 414-11, את הזכות לעסוק בפעילות מקצועית באותו שטח, במסגרת החקיקה התקפה.) סעיף L. 426-20 קובע חריגה מפורשת: התעודה visiteur אינה מתירה פעילות מקצועית. F302 מפרט שהאיסור חל על שכיר, סוחר, עצמאי, אומן ומקצוע חופשי. עבודה בשחור, « עזרה » בבית קפה של חבר, או פתיחת מיקרו־ארנטרפריז הן הפרה שיכולה לשלול חידוש לפי סעיף L. 432-2, המתיר סירוב חידוש מנומק למי שחדל למלא תנאי מתנאי התעודה.

יש עיסוקים שכן נכנסים למסלול visiteur. F302 מציין במפורש אנשי דת הבאים למלא תפקיד בצרפת, וכן הורה התלוי בילדיו השוהים כדין, או בן זוג ב־Pacs עם פחות משנת חיים משותפים. ישראלי שמקבל משכורת או קצבה מגוף ישראלי בזמן שהות בצרפת, בלי חוזה עבודה צרפתי ובלי היתר עבודה, יכול להיכנס למסגרת הזו אם הסכום מגיע לסף, אם יש ביטוח מחלה, ואם אין פעילות מקצועית על אדמת צרפת שדורשת היתר. משכורת זרה אינה הופכת את השוהה לשכיר צרפתי, אבל עבודה בפועל בצרפת — גם אם השכר משולם מישראל — עלולה להיחשב פעילות מקצועית אסורה.

אחרי הכניסה מתחיל שעון החידוש. F302 מורה להגיש באינטרנט ב־ANEF לכל המוקדם ארבעה חודשים ולכל המאוחר חודשיים לפני תום תוקף ה־VLS, ה־VLS-TS או התעודה. עם ההגשה מתקבל אישור הפקדה ממוחשב. אם הבקשה מתקבלת, המבקש מזומן לפרפקטורה לקבלת הכרטיס. עלות התעודה לפי F302 היא 350 אירו: מס של 300 אירו ודמי בול של 50 אירו, בתשלום בבולי מס. מי שמגיש באיחור, בלי כוח עליון ובלי ויזה בתוקף, משלם בנוסף 180 אירו דמי ויזת הסדרה. התעודה תקפה שנה וניתנת לחידוש, וסעיף L. 433-1 קובע שהחידוש מותנה בהוכחה שהמבקש ממשיך למלא את התנאים שנדרשו למסירה הראשונה. פרפה רשאי לזמן לשיחות בדיקה. מי שעבר לגור בפריז מגיש אצל פרפקטורת המשטרה; מי שגר באו־דה־סן, בסן־סן־דני או בוואל־דה־מארן מגיש בפרפקטורה של המחוז. כתובת מגורים לא מעודכנת ב־ANEF היא מתכון לזימון שלא הגיע ולסירוב בהעדר התייצבות.

F302 מוסיף עילות סירוב מעשיות מעבר לתנאי המשאבים: אי־ציות לצו OQTF קודם, זיוף מסמכים, עבירות חמורות או פשעים, ואלימות כלפי נבחרי ציבור או עובדי ציבור. ישראלי עם הרשעה פלילית בצרפת או עם צו עזיבה ישן אינו במסלול visiteur רגיל; התיק נבחן קודם בעדשת הסדר הציבורי, ורק אחר כך בעדשת הכסף.

II. מה עושים אחרי סירוב ויזה visiteur או סירוב חידוש התעודה

A. ערעור ל־CRRV בתוך 30 יום ואז עתירה לבית המשפט בנאנט

סירוב ויזה visiteur שניתן בקונסוליה בתל אביב אינו נתקף ישירות בבית משפט. סעיף D. 312-3 לקוד קובע: « Une commission placée auprès du ministre des affaires étrangères et du ministre de l’intérieur est chargée d’examiner les recours administratifs contre les décisions de refus de visa de long séjour prises par les autorités diplomatiques ou consulaires. Le sous-directeur des visas, au sein de la direction générale des étrangers en France du ministère de l’intérieur, est chargé d’examiner les recours administratifs contre les décisions de refus de visa de court séjour prises par les autorités diplomatiques ou consulaires. La saisine de l’une ou l’autre de ces autorités, selon la nature du visa sollicité, est un préalable obligatoire à l’exercice d’un recours contentieux, à peine d’irrecevabilité de ce dernier. » (ועדה המוצבת אצל שר החוץ ושר הפנים מופקדת על בחינת ערעורים מינהליים נגד החלטות סירוב ויזת שהייה ארוכה שניתנו בידי רשויות דיפלומטיות או קונסולריות. סגן מנהל הוויזות, באגף הכללי לזרים בצרפת במשרד הפנים, מופקד על ערעורים מינהליים נגד סירובי ויזת שהייה קצרה. פנייה לאחת משתי הרשויות האלה, לפי סוג הוויזה המבוקשת, היא תנאי מוקדם חובה להגשת עתירה שיפוטית, שאם לא כן העתירה אינה קבילה.) visiteur הוא ויזת שהייה ארוכה, ולכן הכתובת היא ה־CRRV, לא סגן מנהל הוויזות של שהייה קצרה.

המועד קשיח. סעיף D. 312-4 אומר: « Les recours administratifs doivent être formés dans un délai de trente jours à compter de la notification de la décision de refus de visa. » (הערעורים המינהליים חייבים להיות מוגשים בתוך שלושים יום ממועד ההודעה על החלטת סירוב הוויזה.) סעיף R. 312-8 מוסיף: « Les recours administratifs doivent être motivés et rédigés en langue française. Ils sont seuls de nature à conserver le délai de recours contentieux jusqu’à l’intervention des décisions prévues aux articles D. 312-5-1, D. 312-5-2 et D. 312-7-2. Le sous-directeur des visas ou la commission, selon le cas, ne peut être régulièrement saisi que par la personne qui fait l’objet de la décision de refus contestée ou par un mandataire dûment habilité ou une personne établissant avoir un intérêt direct et certain à la contester. » (הערעורים המינהליים חייבים להיות מנומקים וכתובים בצרפתית. הם לבדם שומרים על מועד העתירה השיפוטית עד למתן ההחלטות הקבועות בסעיפים D. 312-5-1, D. 312-5-2 ו־D. 312-7-2. סגן מנהל הוויזות או הוועדה, לפי העניין, יכולים להיות מוזמנים כדין רק בידי מי שההחלטה נוגעת בו, או בידי מיופה כוח מוסמך, או בידי מי שמוכיח עניין ישיר וודאי לערער עליה.) מכתב בעברית, מייל לא מנומק, או ערעור שהגיש קרוב משפחה בלי ייפוי כוח, אינם עוצרים את השעון.

כתובת הדואר של הוועדה לפי מדריך השירות הציבורי היא Commission de recours contre les refus de visas, BP 83609, 44036 Nantes Cedex 01; הכתובת הפיזית הנקובה שם היא 11 rue de la Maison-Blanche, 44000 Nantes. אותו דף מציין שיש לפנות לוועדה נגד סירוב ויזת שהייה ארוכה מפורש או משתמע, לפני פנייה לבית המשפט המנהלי בנאנט. בפסק 23NT01805 צוין שאישור הקבלה של ה־CRRV עצמו כותב שאם אין תשובה מפורשת בתוך חודשיים מקבלת הערעור, הערעור נחשב לדחוי מאותם נימוקים של ההחלטה הקונסולרית. זה המועד המעשי שבו נולד סירוב משתמע של הוועדה, ואז נפתח שעון העתירה.

סעיף D. 312-5-1 מתאר את סמכות הוועדה: « La commission peut soit rejeter le recours, soit recommander au ministre des affaires étrangères et au ministre de l’intérieur d’accorder le visa de long séjour sollicité. Le président de la commission peut rejeter, sans réunir la commission, les recours manifestement irrecevables ou mal fondés. » (הוועדה יכולה לדחות את הערעור, או להמליץ לשר החוץ ולשר הפנים להעניק את ויזת השהייה הארוכה המבוקשת. יושב ראש הוועדה יכול לדחות, בלי לכנס את הוועדה, ערעורים בלתי קבילים בעליל או חסרי יסוד בעליל.) המלצה אינה ויזה ביד; השרים עדיין מחליטים. אחרי דחייה, סעיף R. 312-6 פותח את הדרך לבית המשפט המנהלי לביטול ההחלטה במועדים של סעיפים R. 421-1 ו־R. 421-2 לקוד המשפט המנהלי. סעיף R. 421-1 לאותו קוד קובע: « La juridiction ne peut être saisie que par voie de recours formé contre une décision, et ce, dans les deux mois à partir de la notification ou de la publication de la décision attaquée. » (אין לפנות לערכאה אלא בדרך של עתירה נגד החלטה, וזאת בתוך חודשיים ממועד ההודעה או הפרסום של ההחלטה המותקפת.)

הסמכות המקומית אינה בית המשפט של תל אביב ואינה בית המשפט של פריז. סעיף R. 312-18 לקוד המשפט המנהלי קובע: « Les litiges relatifs aux décisions individuelles prises en matière d’autorisations de voyage et de visas d’entrée sur le territoire de la République française relevant des autorités consulaires ressortissent à la compétence du tribunal administratif de Nantes. » (הסכסוכים הנוגעים להחלטות אינדיווידואליות בעניין היתרי נסיעה וויזות כניסה לשטח הרפובליקה הצרפתית שבידי הרשויות הקונסולריות נתונים לסמכות בית המשפט המנהלי של נאנט.) עתירה שהוגשה בפריז על סירוב קונסולרי בתל אביב נדחית על הסף. פירוט מעשי של מסלול ה־CRRV והעתירה בנאנט מצוי גם במאמר ויזה ארוכת שהייה לישראלים אחרי סירוב: ערעור CRRV ועתירה בנאנט; המאמר הנוכחי מתמקד בנימוקים הייחודיים ל־visiteur.

מועצת המדינה, בפסק n° 434302 מ־4 בפברואר 2021, שפורסם בלקט B, תיקנה את יחס המינהל לנימוק « סיכון להסטת הוויזה למטרות הגירה ». היא כתבה: « L’administration peut, indépendamment d’autres motifs de rejet tels que la menace pour l’ordre public, refuser la délivrance d’un visa, qu’il soit de court ou de long séjour, en cas de risque avéré de détournement de son objet, lorsqu’elle établit que le motif indiqué dans la demande ne correspond manifestement pas à la finalité réelle du séjour de l’étranger en France. Elle peut à ce titre opposer un refus à une demande de visa de court séjour en se fondant sur l’existence d’un risque avéré de détournement du visa à des fins migratoires. En revanche, un tel motif n’est pas de nature à justifier un refus de visa de long séjour en qualité de visiteur, qui permet de séjourner en France pendant une durée supérieure à trois mois et de solliciter, le cas échéant, avant l’expiration de la durée du visa, la délivrance d’un titre de séjour. Toutefois, dans l’hypothèse où le motif de la demande d’un visa de long séjour visiteur est de s’installer durablement en France, ce visa peut être refusé si l’administration établit que l’étranger n’est manifestement pas susceptible de remplir les conditions lui permettant d’obtenir le titre de séjour qui lui sera nécessaire après la période couverte par le visa. » (המינהל יכול, בלי תלות בנימוקי דחייה אחרים כגון איום לסדר הציבורי, לסרב להנפקת ויזה, קצרה או ארוכה, במקרה של סיכון מוכח להסטת ייעודה, כאשר הוא מוכיח שהנימוק שננקב בבקשה אינו תואם בעליל את התכלית האמיתית של שהיית הזר בצרפת. הוא יכול מכוח זה לדחות בקשת ויזת שהייה קצרה על יסוד סיכון מוכח להסטת הוויזה למטרות הגירה. לעומת זאת, נימוק כזה אינו יכול להצדיק סירוב ויזת שהייה ארוכה בציון visiteur, המאפשרת לשהות בצרפת יותר משלושה חודשים ולבקש, לפי הצורך, לפני תום תוקף הוויזה, תעודת שהייה. עם זאת, כאשר נימוק הבקשה לוויזת visiteur ארוכה הוא להשתקע בצרפת דרך קבע, ניתן לסרב לה אם המינהל מוכיח שהזר אינו עשוי בעליל למלא את התנאים שיאפשרו לו לקבל את תעודת השהייה שתידרש אחרי התקופה שמכסה הוויזה.) ישראלי שקיבל סירוב בנימוק של הסטת הוויזה למטרות הגירה צריך לבדוק אם המינהל בכלל בחן את יכולתו לעמוד בתנאי L. 426-20. אם לא בחן, זו טעות משפטית לפי הפסק הזה.

ערכאת נאנט יישמה את אותה לוגיקה בפסק n° 20NT03752 מ־26 באוקטובר 2021. השר סירב לוויזת visiteur בנימוק של הסטה לצורכי טיפול רפואי, על יסוד תקופות ישנות של סיוע רפואי למדינה. הערכאה קבעה שהמבקש מימן בעבר ניתוח מכיסו וביטוח הנסיעות, חזר לקהילת המוצא, כיבד את תוקף הוויזות הקודמות, ובמועד ההחלטה מצבו לא דרש טיפול. עצם קיום זכויות ישנות ל־AME לא הוכיח שהתכלית האמיתית של השהייה שונה מ־visiteur. ההחלטה בוטלה, ונפסקה הוראה להנפיק את הוויזה בתוך חודש. ישראלי שמבקש visiteur אחרי ביקור רפואי בצרפת צריך להפריד בתיק בין ביטוח נסיעות לבין כוונת שהייה ארוכה, ולהראות חזרות לישראל בתום ביקורים קודמים.

בפסק 23NT01805 דחתה אותה ערכאה גם את ניסיון השר להחליף נימוקים בערעור. שלושת הסעיפים שסומנו בטופס הקונסוליה — ביטוח לא הולם, סיכון להשארות לא חוקית, מידע חסר — נפלו אחד אחרי השני. השר ביקש להחליף אותם בטענה שאיחוד משפחות הוא המסלול הנכון ובטענת משאבים חסרים. הערכאה קיבלה שניתן להציע נימוק חלופי בפני השופט, ואז בדקה ודחתה את שני הנימוקים החדשים. לקח מעשי: תיק ערעור visiteur בונה שלוש קומות. הראשונה תוקפת את הסעיפים שסומנו בטופס. השנייה מציגה ראיות חיוביות — ביטוח, משאבים, קשר לצרפת, התחייבות שלא לעבוד. השלישית צופה את הנימוק החלופי שהשר יעלה בנאנט, בדרך כלל « אתם בעצם מבקשי איחוד משפחות » או « הכסף חד־פעמי ».

B. סירוב חידוש בפרפקטורה, צו OQTF ואיך מוכיחים את רף ה־SMIC בפריז ובאיל־דה־פראנס

אחרי הכניסה לצרפת משתנה בית המשפט. סירוב חידוש של תעודת visiteur אינו עובר ב־CRRV ואינו נדון בנאנט רק משום שהוויזה המקורית יצאה מתל אביב. המחליט הוא הפרפה של מקום המגורים, ובפריז פרפה המשטרה. F302 קובע שאם הפרפה הודיע על סירוב, ההחלטה מנומקת ובדרך כלל נלווית לה OQTF עם ציון מדינת היעד. העתירה לבית המשפט המנהלי מוגשת בתוך 48 שעות, חמישה עשר יום או שלושים יום, לפי סוג הצו. שתיקה של ארבעה חודשים אחרי הגשת הבקשה נחשבת לסירוב משתמע, ואז יש חודשיים להגיש ערעור מינהלי לפרפה או לשר הפנים ו/או עתירה לבית המשפט המנהלי. עורך דין אינו חובה פורמלית, אבל צו עם מועד של 48 שעות אינו מותיר מקום לניסוי וטעייה.

בפריז ובאיל־דה־פראנס הסמכות מתפצלת. מי שגר בפריז העיר מגיש בפרפקטורת המשטרה ועותר לבית המשפט המנהלי של פריז, עם ערעור לבית המשפט המנהלי לערעורים של פריז. מי שגר באו־דה־סן, בוואל־ד׳ואז או באיוולין נתון לפרפה המחוזי ולבתי המשפט של סרז׳י־פונטואז או ורסאי לפי המחוז, עם ערעור לוורסאי. מי שגר בסן־סן־דני, בוואל־דה־מארן או באסון נתון לערכאות מלן או סרז׳י לפי המפה השיפוטית התקפה. טעות נפוצה היא להגיש בנאנט עתירה על סירוב פריזאי, או להפך. נאנט דנה בויזות קונסולריות; פריז ופרבריה דנים בהחלטות הפרפה על תעודות שהייה. ישראלי שגר בשכירות ברובע 16 ומחדש visiteur מכין תיק ANEF עם חוזה שכירות עדכני, דפי חשבון צרפתיים אם נפתח חשבון, ואישורי הפנסיה הישראלית מתורגמים, כי הפרפה בודק מגורים לא פחות מאשר כסף.

F302 מזכיר שתנאי הדיור נשקלים בהערכת המשאבים, וכן ערבויות של קרובים בעלי יכולת. דירה חינם אצל ילד בפריז מפחיתה את הוצאות המחיה ויכולה לתמוך בתיק, כפי שדיור חינם אצל קרוב מפחית הוצאות ויכול להיחשב בערכת המשאבים לפי F302. לעומת זאת, מגורים על הספה בלי כתובת יציבה פוגעים גם בתנאי המשאבים וגם ביכולת לקבל זימונים. בפריז שכר דירה גבוה; מי שמציג 1 480 אירו נטו לחודש ושוכר דירה ב־1 600 אירו אינו « חי ממשאביו », גם אם המספר הגולמי נושק לסף F302. הסף החוקי הוא רצפה, לא תקרת מחיה פריזאית. שופט בודק את התמונה כולה: הכנסה, דיור, ביטוח, והתחייבות שלא לעבוד.

פסק דואֵי 24DA02170 מראה איך נבנה חשבון נגד המבקש. הערכאה חיברה משכורת בן זוג לחודש אחד עם נתוני קופת הקצבאות אחרי שהעבודה נפסקה, ניכתה קצבאות משפחה, השלמת משפחה ו־RSA, והגיעה לכ־689 אירו לחודש בחלק מהתקופה ולכ־15 800 אירו לשנה כולה, מתחת לסף אז. הכנסות מאי 2025, אחרי ההחלטה מאפריל 2024, לא נלקחו בחשבון. ישראלי שמחדש visiteur ב־2026 צריך להציג תדפיסים רצופים של שנים עשר חודשים שמגיעים לפחות ל־17 735,19 אירו נטו, בלי קצבאות משפחה צרפתיות ובלי RSA. קצבת זקנה ישראלית, דמי שכירות מדירה בתל אביב, דיבידנדים, ומשיכות מתוכננות מקרן פנסיה — כל אלה מתקבלים אם הם מתועדים, יציבים ומתורגמים. ערבות של ילד שגר בצרפת מתקבלת אם הילד עצמו מוכיח הכנסה מספקת, כפי שהתקבל בפסק 23NT01805 לגבי בן הזוג בצרפת.

סעיף L. 433-1 מחייב להוכיח בחידוש שתנאי המסירה הראשונה עדיין מתקיימים. מי שהתחיל לעבוד בצרפת בלי היתר, מי שפוליסת הביטוח פגה, מי שהפנסיה הישראלית הופסקה, או מי שעזב את הדירה בלי לעדכן כתובת, נותן לפרפה עילה לפי L. 432-2. הסירוב יכול לבוא עם OQTF של שלושים יום, ולפעמים עם איסור חזרה. העתירה מבקשת ביטול הסירוב, ביטול הצו, ולצדם צו עשה: לחייב את הפרפה למסור תעודה או לבחון מחדש. בפסק ליון 24LY00008 בוטלו הסירוב וה־OQTF יחד, כי נפילת הבסיס — הסירוב — גררה את נפילת הצו. ישראלי שמקבל מעטפה עם כמה החלטות באותו יום אינו מערער רק על ה־OQTF; הוא תוקף את הסירוב עצמו, אחרת הצו עלול להישאר על כנו גם אם יש לו טיעון כספי טוב.

יש תיקים שבהם visiteur אינו המסלול הנכון מלכתחילה, וסירוב חוזר רק מאשר זאת. בן או בת זוג של אזרח צרפתי פונים למסלול החיים הפרטיים והמשפחתיים, שתואר במאמר תעודת שהייה לבן זוג ישראלי של אזרח צרפתי. הורה של ילד צרפתי פונה לסעיף L. 423-7. מי שרוצה לעבוד פונה לוויזת שכיר או ל־passeport talent, לא ל־visiteur. ערעור visiteur שמודה בין השורות שהמבקש מתכוון לפתוח עסק בפריז מחזק את נימוק ההסטה, גם אחרי פסק 434302, כי אז המינהל יכול לטעון שהמבקש אינו עשוי בעליל למלא את תנאי אי־העבודה. התיק החזק הוא תיק ישראלי שאומר את האמת: אני חי מקצבה או מנכסים, אני לא עובד בצרפת, יש לי ביטוח, יש לי כתובת, ואני עומד בסף הנקי של 2026.

בפרקטיקה הפריזאית כדאי לצרף לתיק החידוש טבלת אקסל פשוטה בעברית ובצרפתית: שורה לכל חודש, עמודת פנסיה ישראלית מומרת לאירו לפי שער מתועד, עמודת שכירות, עמודת ריבית, סכום שנתי, והשוואה ל־17 735,19 אירו. לצד הטבלה — אישורי מס ישראליים, דפי בנק, חוזה שכירות פריזאי או אישור אירוח, פוליסת בריאות בת תוקף עד יום פקיעת התעודה המבוקשת, וההתחייבות בכתב יד שלא לעבוד. פרפה שאינו רואה את החשבון בבירור בוחר בדרך הקלה: סירוב על משאבים בלתי מספיקים. שופט שרואה את החשבון, כפי שנעשה ב־24DA02170 נגד המבקשת וב־23NT01805 לטובת המבקשת, יכול לאשר או לבטל על יסוד המספרים, לא על יסוד הרושם.

סיכום

ויזת visiteur לישראלים היא מסלול חשבונאי ומשפטי, לא מסלול רגשי. החוק דורש ויזת שהייה ארוכה לפני הכניסה, משאבים נטו בגובה שכר המינימום לשנה — 1 477,93 אירו לחודש ו־17 735,19 אירו לשנה לפי F302 מאז 1 ביוני 2026 — ביטוח מחלה, והתחייבות שלא לעבוד. הבקשה נפתחת ב־France-Visas ומסתיימת בקונסוליה בתל אביב. אחרי הנחיתה מאמתים VLS-TS או מכבדים את גבול ה־VLS-T, ואחר כך מחדשים ב־ANEF ארבעה עד חודשיים לפני הפקיעה, תמורת 350 אירו. סירוב ויזה עובר חובה ב־CRRV בתוך שלושים יום, בצרפתית, לדואר בנאנט, ואז לבית המשפט המנהלי של נאנט בתוך חודשיים. סירוב חידוש בפרפקטורה, בפריז אצל פרפה המשטרה, נתקף בבית המשפט המנהלי של מקום המגורים, לעיתים עם OQTF במועד קצר. מועצת המדינה אסרה להסתפק בנימוק « הסטה להגירה » נגד visiteur בלי לבדוק אם המבקש יכול לעמוד בתנאי התעודה; ערכאות נאנט, ליון ודואֵי מראות איך נמדדים ביטוח, משאבים ומשפחה בפועל. ישראלי שמכין את המספרים לפני התור חוסך שנה של ערעורים.

📄 חוזר רשמי