ישראלי שנפטר ומותיר אחריו דירה בפריז או בפרוורים, חשבון בנק בצרפת או נכס שהתקבל בירושה מהורים שעלו מצרפת — המשפחה בישראל מגלה מהר מאוד שהטיפול בתיק כזה לא דומה לירושה ישראלית רגילה. בצרפת פועל נוטריון (notaire, עורך דין ציבורי הממונה על עריכת פעולות מקרקעין וירושה ועל גביית מס הירושה עבור המדינה), חלים כללי שמורה (réserve héréditaire, חלק מהעיזבון שהחוק שומר לילדים ואי אפשר לשלול מהם בצוואה), ומועדי הדיווח למס קצרים. כאשר המנוח היה תושב ישראל והנכס נמצא בצרפת, או להפך — ישראלי תושב צרפת שנפטר ומותיר יורשים בישראל — עולות שלוש שאלות מעשיות: איזה דין חל על הירושה, איך מוכיחים את הזכאות ומקבלים את הנכס לידיים, וכמה מס משלמים ובאיזה מועד. התשובות נמצאות בשילוב של תקנת האיחוד האירופי בדבר ירושות (תקנה מס’ 650/2012), הקוד האזרחי הצרפתי (Code civil) וקוד המסים הכללי (Code général des impôts, קוד המסים המרכזי של צרפת). מאמר זה מסביר, שלב אחרי שלב ובשפה נגישה, איך נקבע הדין החל, מה כוללת השמורה ואיך מחשבים אותה, איך עורכים צוואה שתיתפס בצרפת, איך מתנהל התיק אצל הנוטריון, מה שיעורי המס והפטורים, ומה עושים כאשר מתעוררת מחלוקת בין יורשים או מול רשויות המס. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, וכל כלל משפטי מכריע מובא עם המקור הרשמי המדויק שלו.
I. איזה דין חל על ירושה של ישראלי עם נכסים בצרפת ואיך מוכיחים את הזכאות
A. כלל ברירת המחדל: מגורים אחרונים, ובחירת דין בצוואה
הנקודה הראשונה שכל משפחה ישראלית חייבת להבין היא שהירושה נפתחת במקום אחד, אבל הנכסים יכולים להיות פזורים בשתי מדינות. הדין הצרפתי הפנימי קובע כלל פשוט: סעיף 720 לקוד האזרחי קובע “Les successions s’ouvrent par la mort, au dernier domicile du défunt.”, כלומר הירושות נפתחות עם המוות, במעונו האחרון של המנוח… כלומר, מקום המגורים האחרון קובע היכן נפתח התיק העיקרי. אלא שכאשר יש נכסים בצרפת ומגורים או אזרחות בישראל, נכנסת לתמונה התקנה האירופית בדבר ירושות, תקנה מס’ 650/2012 של הפרלמנט האירופי והמועצה מיום 4 ביולי 2012 (règlement successions, התקנה המסדירה סמכות שיפוט, דין חל והכרה במסמכים בענייני ירושה עם יסוד זר). התקנה חלה בצרפת מאז 17 באוגוסט 2015, והיא קובעת ככלל שהדין החל על הירושה כולה הוא דין מדינת המגורים הרגילים האחרונים של המנוח (résidence habituelle, מקום החיים המרכזי בפועל). כך, ישראלי שעלה לצרפת, גר בפריז עשר שנים ונפטר שם — ירושתו, כולל הדירה שרכש בישראל, תיבחן ככלל לפי הדין הצרפתי. ולהפך: תושב תל אביב שנפטר בישראל ומותיר דירה בפריז — הדין הישראלי יחול ככלל על הירושה כולה, לרבות הדירה הצרפתית, בכפוף לחריגים שיוסברו להלן.
אלא שהתקנה נותנת למוריש כלי תכנון רב עוצמה: בחירת הדין הלאומי בצוואה (professio juris, בחירת הדין החל על הירושה מתוך הרשימה המצומצמת שהתקנה מתירה). בית המשפט בפריז הזכיר זאת במפורש בהחלטה מיום 20 בפברואר 2025 (RG 24/54953): “une personne peut choisir comme loi régissant l’ensemble de sa succession la loi de l’État dont elle possède la nationalité au moment où elle fait ce choix ou au moment de son décès.”, כלומר אדם רשאי לבחור כדין המסדיר את ירושתו כולה את דין המדינה שהוא אזרח שלה במועד הבחירה או במועד מותו… המשמעות לישראלים כפולי אזרחות חיה ומעשית: ישראלי המחזיק גם באזרחות צרפתית וגר בישראל רשאי לקבוע בצוואתו שהדין הצרפתי יחול על ירושתו כולה, או להפך — אזרח צרפתי המתגורר בישראל רשאי לבחור בדין הישראלי. הבחירה חייבת להיעשות במסמך העומד בדרישות הצורה של צוואה, והיא חלה על הירושה כולה — אי אפשר לבחור דין אחד לדירה בפריז ודין אחר לחשבון בתל אביב. מי שלא ערך בחירה כזו, יישאר עם כלל המגורים הרגילים, ולעיתים התוצאה מפתיעה את המשפחה: למשל, ישראלי שעבר לפריז ללימודים ונשאר שם שנים אחדות בלי לערוך צוואה עלול לגלות שירושתו נשפטת לפי הדין הצרפתי, כולל כללי השמורה הנוקשים, אף שכל משפחתו בישראל.
סוגיית הסמכות (compétence, איזה בית משפט מוסמך לדון) נלווית לשאלת הדין החל. בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation, ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים) הבהיר בפסק דין מיום 14 באפריל 2021 (ערעור מס’ 19-24.773): “les tribunaux français sont compétents pour statuer sur une succession mobilière lorsque le défunt avait son domicile en France. Ils sont compétents pour statuer sur une succession immobilière pour les immeubles situés en France.”, כלומר בתי המשפט הצרפתיים מוסמכים להכריע בירושת מיטלטלין כאשר מעונו של המנוח היה בצרפת. הם מוסמכים להכריע בירושת מקרקעין לגבי נכסים הנמצאים בצרפת… כלומר, גם כאשר המנוח התגורר בישראל, בית משפט צרפתי מוסמך לדון בנכסי המקרקעין שבצרפת — והנוטריון הצרפתי יטפל בהעברתם. בפועל, המשפחה הישראלית תנהל שני מסלולים מקבילים: תיק ירושה בישראל (צו ירושה או צו קיום צוואה אצל הרשם לענייני ירושה) ותיק ירושה בצרפת אצל נוטריון, כשהמסמכים הישראליים מתורגמים, מאומתים באפוסטיל (apostille, אימות בינלאומי של מסמך ציבורי לפי אמנת האג) ומוגשים לנוטריון.
הוכחת מעמד היורש (qualité d’héritier, ההכרה הפורמלית בכך שאדם הוא יורש) בצרפת גמישה יחסית: סעיף 730 לקוד האזרחי קובע “La preuve de la qualité d’héritier s’établit par tous moyens.”, כלומר הוכחת מעמד היורש נעשית בכל האמצעים… בפועל הנוטריון עורך תעודת ירושה (acte de notoriété, מסמך נוטריוני הקובע מיהם היורשים וחלקיהם), המבוססת על תעודות לידה ונישואין, תמציות מרשם האוכלוסין הישראלי, צווי הירושה הישראליים ותצהירים. יורשים ישראלים מתבקשים בדרך כלל להמציא: תעודת פטירה בינלאומית, תעודות לידה של היורשים, תעודת נישואין של המנוח או תעודת גירושין, צו ירושה או צו קיום צוואה ישראלי, ואישור על מספרי מס. כל מסמך בעברית טעון תרגום מושבע לצרפתית (traduction assermentée, תרגום של מתרגם מושבע המוכר בידי בתי המשפט בצרפת). העצה המעשית: להתחיל באיסוף המסמכים הישראליים מוקדם ככל האפשר, כי הנפקת תעודות מעודכנות ממשרד הפנים והרשם לענייני ירושה אורכת שבועות, והנוטריון בצרפת לא ישחרר כספים או יעביר נכס בלי תיק שלם.
B. סדר היורשים והשמורה: מה אי אפשר לשלול מהילדים
לאחר שנקבע שהדין הצרפתי חל — כולו או על הנכסים שבצרפת — נכנסים לתמונה שני מנגנונים שהמשפט הישראלי אינו מכיר באותה עוצמה: סדר היורשים החוקי (ordre successoral, הדירוג החוקי הקובע מי יורש בהעדר צוואה) והשמורה. סעיף 734 לקוד האזרחי קובע: “En l’absence de conjoint successible, les parents sont appelés à succéder ainsi qu’il suit : 1° Les enfants et leurs descendants ; 2° Les père et mère ; les frères et soeurs et les descendants de ces derniers ; 3° Les ascendants autres que les père et mère ; 4° Les collatéraux autres que les frères et soeurs et les descendants de ces derniers.”, כלומר בהעדר בן זוג יורש, הקרובים נקראים לרשת כדלקמן: 1° הילדים וצאצאיהם; 2° האב והאם; האחים והאחיות וצאצאיהם; 3° אבות קדמונים שאינם האב והאם; 4° קרובים צדדיים שאינם אחים ואחיות וצאצאיהם… כל דרגה דוחה את הבאה אחריה. בן הזוג הנשוי (conjoint successible, בן זוג יורש על פי חוק) נהנה ממעמד מוגן במיוחד: בנוכחות ילדים הוא מקבל, לפי בחירתו, או את מלוא הבעלות על רבע מהעיזבון או את זכות השימוש (usufruit, זכות להשתמש בנכס וליהנות מפירותיו בלי להיות בעליו) על מלוא העיזבון. ידועים בציבור (concubins) ובני זוג מאותו מין הרשומים בברית אזרחית (PACS, pacte civil de solidarité, ברית זוגיות רשומה) אינם יורשים זה את זה אוטומטית — בני זוג ב-PACS יורשים רק אם נערכה צוואה לטובתם, וזו נקודה קריטית לזוגות ישראליים החיים בצרפת בלי נישואין.
השמורה היא לב העניין. סעיף 912 לקוד האזרחי מגדיר: “La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent.”, כלומר השמורה היא חלק מנכסי העיזבון וזכויותיו שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הנקראים יורשי שמורה, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה… היורשים המוגנים הם הילדים, ובהעדר ילדים — בן הזוג הנשוי. סעיף 913 קובע את השיעורים: “Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant ; le tiers, s’il laisse deux enfants ; le quart, s’il en laisse trois ou un plus grand nombre.”, כלומר מתנות, בין במעשים בין חיים ובין בצוואה, לא יוכלו לעלות על מחצית נכסי המצווה, אם הוא מותיר אחריו במותו ילד אחד; על השליש, אם הוא מותיר שני ילדים; על הרבע, אם הוא מותיר שלושה ילדים או יותר… במילים אחרות: אב ישראלי לשלושה ילדים אינו רשאי להוריש את דירתו בפריז כולה לבן הזוג החדש ולהותיר את הילדים מנישואיו הראשונים בלי דבר — שלושה רבעים מהעיזבון שמורים להם, ורק רבע אחד (quotité disponible, החלק הפנוי שהמצווה רשאי לחלק כרצונו) נתון לבחירתו החופשית. צוואה המפרה את השמורה אינה בטלה כולה, אלא ניתנת לצמצום (réduction, הקטנת המתנה העודפת כדי להשיב ליורשי השמורה את חלקם), והחישוב נעשה על מסה רעיונית הכוללת את הנכסים הקיימים ועוד המתנות שניתנו בחיים: סעיף 922 קובע “La réduction se détermine en formant une masse de tous les biens existant au décès du donateur ou testateur.”, כלומר הצמצום נקבע ביצירת מסה של כל הנכסים הקיימים במות התורם או המצווה… סעיף 924 מוסיף: “Lorsque la libéralité excède la quotité disponible, le gratifié, successible ou non successible, doit indemniser les héritiers réservataires à concurrence de la portion excessive de la libéralité, quel que soit cet excédent.”, כלומר כאשר המתנה עולה על החלק הפנוי, המקבל, יורש או לא יורש, חייב לפצות את יורשי השמורה כדי החלק העודף של המתנה, יהיה העודף אשר יהיה… כיום הפיצוי הוא כספי בעיקרו — הנהנה מהמתנה משלם ליורשים את שווי העודף, ולא מחזיר את הנכס בעין.
לישראלים יש כאן שתי מלכודות אופייניות. הראשונה: צוואה ישראלית המחלקת הכול באופן חופשי, למשל הורשת הדירה בפריז לילד אחד בלבד או לבן הזוג, תיחתך בצרפת במידת הצורך באמצעות תביעת צמצום. בית המשפט העליון אישר זאת בפסק דין מיום 4 ביולי 2018 (ערעורים מס’ 17-16.515 ו-17-16.522): “la succession comprend des biens immobiliers situés en France et retient que ceux-ci sont soumis, par application de la règle de conflit édictée à l’article 3, alinéa 2, du code civil, à la loi française”, כלומר הירושה כוללת נכסי מקרקעין הנמצאים בצרפת וקובע שאלה כפופים, מכוח כלל ההתנגשות שבסעיף 3, פסקה 2, של הקוד האזרחי, לדין הצרפתי., ומכאן “la dévolution successorale desdits immeubles devait tenir compte des règles de la réserve héréditaire”, כלומר העברת הנכסים האמורים בירושה הייתה חייבת להתחשב בכללי השמורה.. באותו תיק, צוואה שנערכה לפי דין זר ואושרה בפסק דין זר לא מנעה את החלת השמורה על הדירות בצרפת. המלכודת השנייה הפוכה: מאז תיקון 2021, סעיף 913 מאפשר לילד המקופח לבצע “chaque enfant ou ses héritiers ou ses ayants cause peuvent effectuer un prélèvement compensatoire sur les biens existants situés en France au jour du décès”, כלומר כל ילד או יורשיו או באי כוחו רשאים לבצע נטילה מפצה על הנכסים הקיימים הנמצאים בצרפת ביום המוות., כאשר הדין הזר החל אינו מכיר בשמורה והמנוח או אחד הילדים אזרח אירופי או תושב אירופה. ילד ישראלי-צרפתי שקופח בצוואה הכפופה לדין הישראלי (שאינו מכיר שמורה) רשאי אפוא לתבוע פיצוי על הנכסים שבצרפת עד גובה השמורה הצרפתית. המסקנה המעשית: כל תכנון ירושה של משפחה ישראלית עם נכסים בצרפת חייב להביא בחשבון את השמורה מראש — או לבנות את החלוקה סביבה, או להכין נימוקים מדוע היא אינה חלה — ולא לגלות אותה לראשונה במשרד הנוטריון אחרי הפטירה.
II. איך עורכים צוואה שתיתפס בצרפת וכמה מס משלמים בפועל
A. עריכת צוואה, הפקדה אצל נוטריון וקבלת הנכס לידיים
ישראלי המחזיק נכס בצרפת אינו חייב לערוך צוואה צרפתית נפרדת, אבל ברוב המקרים זה הצעד הנבון ביותר. צוואה ישראלית תקפה בישראל תוכר בצרפת אם היא עומדת בכללי הצורה של התקנה האירופית, אולם הנוטריון הצרפתי ידרוש תרגום מושבע, אפוסטיל ולעיתים חוות דעת על הדין הישראלי — תהליך יקר ואיטי. לעומת זאת, צוואה הנערכת בצרפת נכנסת ישירות למרשם הצוואות המרכזי (FCDDV, קובץ המרכז מידע על קיום צוואות ומקום הפקדתן), והנוטריון מאתר אותה אוטומטית עם פתיחת התיק. שתי הצורות השימושיות: צוואה בכתב יד (testament olographe, צוואה הנכתבת כולה בכתב ידו של המצווה, נושאת תאריך וחתימה, ללא עדים וללא נוטריון) — זולה ופשוטה, אבל פגיעה למחלוקות על קריאות, תאריך וכשרות; וצוואה נוטריונית (testament authentique, צוואה הנערכת בפני נוטריון ושני עדים או שני נוטריונים) — יקרה יותר, אבל כמעט חסינה מפני טענות זיוף ומבטיחה הפקדה מיידית במרשם. לישראלי שאינו שולט בצרפתית משפטית, הצוואה הנוטריונית עדיפה: הנוטריון מוודא שהמצווה מבין כל סעיף, והמסמך נשמר בכספתו.
בתוך הצוואה כדאי להסדיר שלושה דברים. ראשית, בחירת הדין לפי סעיף 22.1 לתקנה — משפט מפורש הקובע, למשל, שהדין הישראלי יחול על הירושה כולה, או שהדין הצרפתי יחול עליה. הבחירה חייבת להיות מפורשת או להשתמע בבירור מהוראות הצוואה, והיא מחייבת אזרחות מתאימה במועד הבחירה או המוות, כפי שצוטט לעיל מהחלטת 2025. שנית, מינוי מנהל עיזבון (exécuteur testamentaire, אדם הממונה בצוואה לדאוג לביצוע הוראותיה) — שימושי במיוחד כאשר היורשים גרים בישראל והנכסים בצרפת, כי הוא מאפשר לאדם אמון בצרפת לטפל בתיק מול הנוטריון, לשלם חשבונות ולמכור נכס אם נדרש. שלישית, הוראות מדויקות לגבי כל נכס: הצוואה הצרפתית מכירה במתנת הכלל (legs universel, הוראה המעניקה לאדם את כלל הנכסים שייוותרו במות המצווה) — סעיף 1003 לקוד האזרחי: “Le legs universel est la disposition testamentaire par laquelle le testateur donne à une ou plusieurs personnes l’universalité des biens qu’il laissera à son décès.”, כלומר המתנה הכללית היא הוראה צוואתית שבה המצווה נותן לאדם אחד או יותר את כלל הנכסים שיותיר במותו… אלא שגם מקבל המתנה הכללית אינו נכנס לנכסים אוטומטית: סעיף 724 קובע “Les héritiers désignés par la loi sont saisis de plein droit des biens, droits et actions du défunt.”, כלומר היורשים שקבע החוק נכנסים מכוח עצמם לנכסי המנוח, זכויותיו ותביעותיו… כלומר, היורשים החוקיים מקבלים את ההחזקה אוטומטית, ואילו הזוכה בצוואה זקוק למסירת ההחזקה (envoi en possession, הליך שיפוטי או נוטריוני המעביר את ההחזקה בנכסים לזוכה) — פנייה לנוטריון ולעיתים לבית המשפט (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי, הערכאה המוסמכת בענייני ירושה). משפחות ישראליות מופתעות לעיתים לגלות שהדירה “שלהן על פי הצוואה” עדיין רשומה על שם המנוח חודשים ארוכים — זהו ההליך הרגיל, והדרך לקצרו היא תיק מסמכים שלם מהיום הראשון.
התיק אצל הנוטריון מתנהל בסדר קבוע: פתיחת תיק ואיתור צוואות במרשם, עריכת תעודת הירושה, מיפוי הנכסים והחובות (כולל משכנתאות, חשבונות וערבויות), עריכת מאזן החלוקה תוך כיבוד השמורה, חישוב המס והגשת הצהרת הירושה (déclaration de succession, הדיווח המוגש לרשויות המס המפרט את הנכסים, החובות, היורשים והמס לתשלום), ולבסוף העברת הבעלות במרשם המקרקעין (publicité foncière, פרסום העברת הזכויות במקרקעין) וחלוקת הכספים. כאשר אחד היורשים גר בישראל, הנוטריון מקבל ייפוי כוח נוטריוני מאומת (procuration, ייפוי כוח למכירה או לקבלת כספים), והכספים מועברים לחשבון בישראל בכפוף להצהרות מטבע. מחלוקת בין יורשים — למשל, ילד הטוען שהצוואה הופקה תחת השפעה בלתי הוגנת (captation, השפעה פסולה על מצווה קשיש) או אח הדורש צמצום מתנה — מתבררת בבית המשפט המחוזי של מקום פתיחת הירושה או מקום הנכס, והנוטריון מקפיא את החלוקה עד להכרעה. גם כאן חל הכלל שנפסק ב-2021: התביעה בעניין הדירה הפריזאית תידון בצרפת, גם אם התובע והנתבע גרים בישראל. ליורש ישראלי שאינו דובר צרפתית מומלץ למנות עורך דין דובר עברית בפריז כבר בשלב תעודת הירושה — תיקון טעות בשם, בתאריך לידה או בחלק הירושה בשלב מאוחר עולה ביוקר.
B. מס ירושה, מועדי דיווח וסעדים: החשבון האמיתי של המשפחה
הטעות היקרה ביותר של משפחות ישראליות היא להניח שאם שולם מס בישראל — אין מס בצרפת, או להפך. צרפת מטילה מס העברה ללא תמורה (droits de mutation à titre gratuit, מס המוטל על העברת נכסים בירושה או במתנה) לפי כללי זיקה רחבים במיוחד. סעיף 750 ter לקוד המסים הכללי קובע: “Sont soumis aux droits de mutation à titre gratuit”, כלומר חייבים במס העברה ללא תמורה. ובפסקה 1°: “lorsque le donateur ou le défunt a son domicile fiscal en France au sens de l’article 4 B”, כלומר כאשר התורם או המנוח היה בעל מען פיסקלי בצרפת כמשמעותו בסעיף 4 B. ובפסקה 2: נכסים הנמצאים בצרפת חייבים במס גם כאשר המנוח לא היה תושב מס צרפתי — כלומר, הדירה בפריז של תושב תל אביב חייבת במס ירושה צרפתי על מלוא שוויה. ובפסקה 3: גם כאשר המנוח לא היה תושב צרפת והנכסים מחוץ לצרפת, היורש תושב צרפת שקיבל אותם חייב במס אם היה תושב מס צרפתי שש שנים לפחות מתוך עשר השנים שקדמו לקבלה. בין ישראל לצרפת קיימת אמנה למניעת כפל מס בענייני מס הכנסה והון, אך אין אמנה ייעודית למס ירושה — ולכן כל מקרה של כפל חיוב נפתר בכלים החד-צדדיים של כל מדינה (זיכוי מס זר) ולא בהוראת אמנה אוטומטית. חובה לבדוק זאת מול רואה חשבון המכיר את שתי המערכות לפני תשלום המס באחת המדינות, כי סדר התשלומים משפיע על הזיכוי.
שיעורי המס בצרפת תלויים בקרבה המשפחתית, אחרי ניכוי אישי (abattement, סכום הפטור המנוכה מחלק כל יורש לפני חישוב המס). החשוב מכולם: סעיף 779 לקוד המסים קובע “il est effectué un abattement de 100 000 € sur la part de chacun des ascendants et sur la part de chacun des enfants vivants ou représentés”, כלומר מבוצע ניכוי של 100,000 אירו על חלקו של כל הורה ושל כל ילד חי או מיוצג.. כלומר, כל ילד פטור ממס עד 100,000 אירו מחלקו, ומעבר לכך חל סולם מדורג מ-5% עד 45%. בין אחים הניכוי 15,932 אירו והמדרגות מגיעות ל-45%; בין קרובים רחוקים או זרים — 60% אחרי ניכוי זעום. בן הזוג הנשוי פטור לחלוטין ממס ירושה בצרפת (exonération du conjoint, פטור בן הזוג), וכך גם בן זוג ב-PACS — הטבה שאינה קיימת לידועים בציבור. דוגמה מספרית: דירה בפריז בשווי 600,000 אירו המתחלקת בין שני ילדים — כל ילד מקבל 300,000 אירו, מנכה 100,000, ומשלם מס מדורג על 200,000 (כ-30,000 אירו בקירוב, לפני ניכויים נוספים). אותה דירה המורשת לאחיין — מס של עשרות אחוזים מחלקו אחרי ניכוי של 7,967 אירו בלבד. התכנון המשפחתי (מתנות בחיים, ביטוח חיים, פירוק בעלות בין שימוש לבעלות ערומה) משנה דרמטית את החשבון, ורצוי לבנות אותו שנים לפני האירוע.
המועדים נוקשים. סעיף 641 לקוד המסים קובע: “De six mois, à compter du jour du décès, lorsque celui dont on recueille la succession est décédé en France métropolitaine; D’une année, dans tous les autres cas.”, כלומר שישה חודשים, מיום המוות, כאשר מי שיורשים אותו נפטר בצרפת המטרופולינית; שנה אחת, בכל מקרה אחר… משפחה ישראלית של מנוח שנפטר בישראל נהנית משנה מלאה — אבל השנה הזו מתכלה מהר בין איסוף מסמכים, תרגומים, מינוי נוטריון והערכת שווי. איחור בהגשת ההצהרה גורר ריבית (intérêt de retard, ריבית פיגורים חודשית) וקנסות (pénalités, תוספות מס), והנוטריון אינו רשאי לחלק כספים לפני הסדרת המס או מתן ערובה. פרטים מעשיים נוספים מאתר השירות הציבורי הרשמי (service-public.fr, פורטל המינהל הצרפתי) בדף N171 ובמדריך הנוטריונים ב-notaires.fr: ניתן לבקש תעודת ירושה אירופית (certificat successoral européen, תעודה אחידה המוכיחה מעמד יורש בכל מדינות האיחוד) כדי להקל על הוכחת הזכאות מול בנקים ומרשמים, והתקנה המלאה זמינה ב-תקנה מס’ 650/2012 (règlement successions). כאשר מתעוררת מחלוקת — שומת מס מופרזת, סירוב הנוטריון לשחרר כספים, או סכסוך יורשים — הסעדים הם: פנייה מנומקת לממונה על המס (réclamation, השגה מינהלית) ואחריה עתירה לבית המשפט המינהלי או האזרחי לפי מהות המחלוקת; תביעת צמצום או תביעת חלוקה (partage, חלוקת העיזבון בין היורשים) בבית המשפט המחוזי; ובמקרי דחיפות — הליך מזורז (référé, הליך חירום בפני נשיא בית המשפט) למינוי מנהל זמני לעיזבון או לשחרור כספים דחופים. בכל סעד כזה, המסמכים הישראליים המתורגמים והמאומתים הם תנאי סף — בלעדיהם בית המשפט דוחה את הבקשה על הסף.
לקריאה נוספת באותו אשכול: מדריך הירושה הכללי לישראלים בצרפת, צוואה ונוטריון, דירה בצרפת ומס ירושה.
סיכום
ירושה בצרפת של אזרח ישראלי עומדת על שלוש רגליים: הדין החל — מגורים אחרונים לפי התקנה האירופית, אלא אם נבחר במפורש הדין הלאומי בצוואה; ההגנה על הילדים — סדר היורשים והשמורה, עם שיעורי החלק הפנוי של חצי, שליש או רבע, ועם מנגנוני הצמצום והנטילה המפצה על נכסים בצרפת; והמימוש — צוואה הניתנת לאיתור במרשם, תיק מסמכים ישראלי מתורגם ומאומת, נוטריון המנהל את החלוקה, והצהרת מס במועד של שישה חודשים או שנה. הכלל הפותח של סעיף 720, ההחזקה האוטומטית של סעיף 724, הוכחת המעמד בכל האמצעים של סעיף 730, דירוג סעיף 734, הגדרת השמורה בסעיף 912 ושיעוריה בסעיף 913, חישוב המסה בסעיף 922 והפיצוי בסעיף 924, המתנה הכללית בסעיף 1003, תחולת המס בסעיף 750 ter, הניכוי בסעיף 779 והמועדים בסעיף 641 — יחד עם שלושת פסקי הדין המצוטטים (2021 בסמכות, 2018 בשמורה על נכסים בצרפת, ו-2025 בבחירת הדין) נותנים למשפחה מפה מלאה. הצעד הבא תלוי במצב: אם המוריש בחיים — לערוך צוואה עם בחירת דין מפורשת ולהפקידה אצל נוטריון; אם הפטירה כבר אירעה — לאסוף מיד את המסמכים הישראליים, למנות נוטריון בצרפת ולשמור את מועד ההצהרה. ובכל צומת של מחלוקת או שומה — לפנות לייעוץ משפטי דובר עברית לפני שהטעות מתקבעת במרשם או בשומה.