אבא נפטר בישראל והשאיר דירה בפריז. הבנק בצרפת הקפיא את החשבון, הדייר ממשיך לשלם שכר דירה לאן, ואח אחד טוען שיש צוואה שמדירה את האחרים. מאיפה מתחילים, כמה מס ירושה придется לשלם בצרפת, והאם צוואה שנכתבה בישראל בכלל תופסת מול דירה בפריז. המדריך הזה עונה בסדר הפעולות הנכון, עם הכללים הצרפתיים המדויקים, הסכומים, המסמכים והטעויות שעולות ביוקר.
הכלל הראשון שצריך להפנים: בצרפת, דירה בצרפת כפופה לדין הצרפתי, גם כאשר המנוח גר בישראל וגם כאשר היורשים ישראלים. החשבון, התכשיטים והמניות, לעומת זאת, הולכים בדרך כלל לפי הדין של מקום המגורים האחרון. הפיצול הזה קובע הכול: מי יורש, האם אפשר לנשל ילד, איזה בית משפט מוסמך, ואיזה מס משלמים. בהמשך נפרק את שני הצירים, קודם הדין החל והזכויות, אחר כך הפרקטיקה מול נוטריון ומס.
נוטריון, בצרפתית notaire, הוא עורך דין ציבורי שממונה על ידי המדינה ומחזיק בסמכות לאמת ירושות, לערוך שטרי בעלות ולרשום את העברת הדירה על שם היורשים. אי אפשר להעביר דירה בצרפת בלי נוטריון. טריבונל ז’ודיסייר, בצרפתית tribunal judiciaire, הוא בית המשפט האזרחי המחוזי שמכריע בסכסוכי ירושה כאשר היורשים לא מסכימים. סרן, בצרפתית réserve héréditaire, היא העתודה, החלק מהעיזבון שהחוק שומר לילדים ואי אפשר לשלול אותו בצוואה. קוטיטה דיספוניבל, בצרפתית quotité disponible, היא המנה הפנויה, החלק שבו המנוח רשאי לחלק כרצונו. טיטר דה סז’ור, בצרפתית titre de séjour, הוא תעודת השהייה, והוא אינו רלוונטי לירושה עצמה, אלא רק אם יורש רוצה לעבור לגור בדירה. פרפקטור, בצרפתית préfecture, היא הנציבות המחוזית, וגם היא אינה מטפלת בירושות. סרטיפיקה דה נסיונליטה פרנסז, בצרפתית certificat de nationalité française, היא תעודת האזרחות הצרפתית, שמועילה כאשר אחד היורשים טוען לזכויות כאזרח צרפתי או צריך להוכיח מעמד מול מינהל המס.
I. דירה בצרפת של הורה ישראלי שנפטר: איזה דין חל ומי יורש
A. דירה בפריז מול כסף בישראל: איזה חוק קובע על כל נכס
הנקודה הפותחת היא מועד ומקום פתיחת הירושה. סעיף 720 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil, article 720 sur Légifrance) קובע: “Les successions s’ouvrent par la mort, au dernier domicile du défunt.” (הירושות נפתחות במוות, במקום מגוריו האחרונים של המנוח). המשמעות המעשית: גם אם הדירה בפריז, התיק נפתח לפי מקום המגורים האחרונים, ולמשפחה ישראלית זה בדרך כלל ישראל, אבל הדין החל על הדירה עצמה נשאר צרפתי. ההבחנה הזאת נולדה מהמשפט הבינלאומי הפרטי הקלאסי של צרפת: מקרקעין הולכים לפי דין מושב הנכס, מיטלטלין לפי דין המושב האחרון. בית המשפט העליון הצרפתי, ה-Cour de cassation, חזר על כך שוב ושוב, ובפרשת ירושה עם נכסים במרוקו ובצרפת אישר בית המשפט לערעורים כי “tandis que la succession immobilière est régie par la loi de situation des immeubles” (בעוד שהירושה במקרקעין כפופה לדין מקום הימצאם של הנכסים). הקישור הרשמי לפסק הדין, Cour de cassation, 4 juillet 2018, n° 17-16.515, נמצא כאן: Cour de cassation, 4 juillet 2018, n° 17-16.515. משפחה עם דירה בפריז וחשבון בתל אביב מקבלת אפוא שני מסלולים: הדירה מתחלקת לפי החוק הצרפתי, החשבון לפי הדין הישראלי או לפי הדין שנקבע כדין המושב האחרון.
מאז 17 באוגוסט 2015 חל באירופה תקנון הירושה האירופי, תקנה 650/2012 של האיחוד האירופי, שקובע ככלל שהדין החל על הירושה כולה הוא דין המדינה שבה היה למנוח מקום מגורים רגיל בעת המוות, אלא אם המנוח בחר בצוואתו בדין מדינת אזרחותו. הבחירה הזאת, professio juris, פתוחה גם לאזרח ישראלי שגר בצרפת ובוחר בדין הישראלי, או לאזרח צרפתי שגר בישראל ובוחר בדין הצרפתי. אבל הזהירות המתבקשת: הבחירה אינה עוקפת את כללי המס הצרפתיים, אינה עוקפת את חובת הרישום בטאבו הצרפתי, ואינה פוטרת מנוטריון בצרפת. גם כאשר בוחרים בדין זר, הדירה בפריז נרשמת רק דרך נוטריון צרפתי, והבנק הצרפתי ישחרר כספים רק מול אישור ירושה צרפתי. לכן הצוואה צריכה לומר במפורש באיזה דין בוחרים, אחרת ברירת המחדל תכריע, וברירת המחדל לדירה בצרפת מושכת חזק לדין הצרפתי דרך הפסיקה הישנה ודרך סמכות בתי המשפט בצרפת.
סמכות השיפוט הולכת עם הנכס. בפסק דין מ-14 באפריל 2021 קבעה ה-Cour de cassation: “les tribunaux français sont compétents pour statuer sur une succession mobilière lorsque le défunt avait son domicile en France.” (בתי המשפט הצרפתיים מוסמכים להכריע בירושת מיטלטלין כאשר למנוח היה מושב בצרפת). ובאותו פסק דין, באותו סעיף: “Ils sont compétents pour statuer sur une succession immobilière pour les immeubles situés en France.” (הם מוסמכים להכריע בירושת מקרקעין לגבי נכסים המצויים בצרפת). הקישור הרשמי: Cour de cassation, 14 avril 2021, n° 19-24.773. למשפחה ישראלית המשמעות ברורה: אם יש דירה בצרפת, אפשר וצריך לנהל את החלק הצרפתי בצרפת, מול נוטריון ובמידת הצורך מול ה-tribunal judiciaire של מקום הנכס. תביעה שהוגשה רק בישראל לא תעביר בעלות בטאבו הצרפתי, וצו ירושה ישראלי אינו נרשם כמות שהוא. צריך לאמת, לתרגם ולהציג אותו לנוטריון, ולעיתים לבקש אכיפה, exequatur, כאשר יש פסק דין זר שמבקשים להוציא לפועל בצרפת.
סדר היורשים בדין הצרפתי דומה לישראלי אבל לא זהה. סעיף 734 לחוק האזרחי מונה ארבע דרגות: “Chacune de ces quatre catégories constitue un ordre d’héritiers qui exclut les suivants.” (כל אחת מארבע הקטגוריות האלה מהווה דרגת יורשים שמדירה את הבאות אחריה). הדרגה הראשונה היא הילדים וצאצאיהם, השנייה ההורים והאחים, השלישית הסבים והסבתות פרט להורים, הרביעית שאר הקרובים. בן זוג נשוי יורש תמיד, בחלק שמשתנה לפי קיומם של ילדים או הורים. הקישור הרשמי לסעיף: Code civil, article 734 sur Légifrance. בן זוג ידוע בציבור, concubin, אינו יורש בדין הצרפתי בלי צוואה, וגם בני זוג בברית אזרחית, PACS, יורשים רק אם יש צוואה לטובתם ובכפוף לעתודה. לזוגות ישראלים שנישאו ברבנות ונרשמו אחר כך בקונסוליה, חשוב להציג תעודת נישואין מתורגמת ומאומתת, כי בלעדיה הנוטריון יסווג את בן הזוג כזר לעיזבון.
הזכייה עצמה היא אוטומטית. סעיף 724 קובע: “Les héritiers désignés par la loi sont saisis de plein droit des biens, droits et actions du défunt.” (היורשים שקבועים בחוק נכנסים מכוח החוק עצמו לנכסים, לזכויות ולתביעות של המנוח). הקישור: Code civil, article 724 sur Légifrance. אבל החזקה המשפטית אינה שחרור כספים. הבנק ידרוש תעודת ירושה, acte de notoriété, שהנוטריון עורך אחרי בדיקת מסמכים, ורק אז ישחרר. בין המוות לבין התעודה, שכר הדירה ממשיך להיכנס לחשבון המנוח, המשכנתא ממשיכה לרדת, וביטוח הדירה ממשיך לחול, והיורשים אחראים יחד. לכן הצעד הראשון אחרי פטירה הוא להודיע לנוטריון, לבנק, לביטוח ולסוכן הנדלן, לפני שמתווכחים על החלוקה.
דוגמה שכיחה: הורים ישראלים, דירה ברובע 19 בפריז, שני ילדים שגרים בחיפה ובירושלים. הדירה תתחלק לפי הדין הצרפתי, החשבון הישראלי לפי הדין הישראלי. אם אין צוואה, שני הילדים יורשים בחלקים שווים בדירה, בכפוף לזכויות בן הזוג שנותר בחיים. אם יש צוואה מרוקאית או ישראלית שמותירה הכול לילד אחד, היא תיתקל בעתודה הצרפתית על הדירה, כפי שקרה בפרשת 17-16.515, שם צוואה שאושרה במרוקו הוגבלה בצרפת למנה הפנויה על הנכסים שבצרפת. המסקנה האופרטיבית: לא לסמוך על צוואה אחת כללית, אלא לנסח צוואה עם סעיף דין מפורש, ולבדוק מראש את ההשפעה על הדירה הצרפתית.
B. צוואה מישראל ועתודת הילדים: כמה אי אפשר לקחת מהילדים
ההפתעה הגדולה לישראלים היא העתודה. סעיף 912 מגדיר: “La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent.” (העתודה היא חלק מנכסי העיזבון וזכויותיו שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הנקראים יורשים עתודתיים, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה). הקישור: Code civil, article 912 sur Légifrance. בצרפת הילדים הם יורשים עתודתיים. אי אפשר לנשל ילד מדירה בצרפת בצוואה, גם אם הצוואה נכתבה בישראל וגם אם היא כשרה לפי הדין הישראלי. מה שאפשר לחלק בחופשיות הוא רק המנה הפנויה.
השיעורים קבועים בסעיף 913. הפתיחה המדויקת: “Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant” (מתנות, בין במעשה בין vivos בין בצוואה, לא יוכלו לעלות על מחצית נכסי המצווה, אם בעת מותו הוא מותיר ילד אחד). הקישור: Code civil, article 913 sur Légifrance. ההמשך: שני ילדים שומרים שני שלישים, שלושה ילדים ויותר שומרים שלושה רבעים. במילים פשוטות, עם שני ילדים אפשר לתת בצוואה רק שליש בחופשיות, עם שלושה ילדים רק רבע. מתנה שניתנה בחיים, donation, מצטרפת לחישוב, והילדים יכולים לתבוע קיצוץ, action en réduction, נגד מי שקיבל יותר מדי, גם אם זאת עמותה שקיבלה תרומה לפני שישים שנה, כפי שנדון בפרשת 19-24.773. לכן הורה ישראלי שרוצה להעדיף ילד אחד, להוריש לדירה לבן הזוג החדש, או לתרום לעמותה, חייב לחשב את העתודה על הדירה הצרפתית מראש.
צוואה הולוגרפית, בצרפתית testament olographe, היא צוואה בכתב יד. סעיף 970 דורש שלושה תנאים מצטברים: “Le testament olographe ne sera point valable s’il n’est écrit en entier, daté et signé de la main du testateur : il n’est assujetti à aucune autre forme.” (צוואה הולוגרפית לא תהיה תקפה אם לא נכתבה כולה, תוארכה ונחתמה ביד המצווה עצמו: היא אינה כפופה לשום צורה אחרת). הקישור: Code civil, article 970 sur Légifrance. צוואה מודפסת בלי חתימה בכתב יד על כל עמוד, צוואה בלי תאריך, או צוואה שהעדים חתמו במקום המצווה, נפסלת. צוואה ישראלית בכתב יד בעברית תקפה בצרפת אם היא עומדת בשלוש הדרישות, אבל צריך תרגום נוטריוני צרפתי, ובמקרה של ספק הנוטריון ידרוש חוות דעת על כשרותה. צוואה נוטריונית ישראלית, או צוואה בפני עדים, מוכרת עקרונית דרך אמנת וושינגטון לצוואות בינלאומיות, אבל גם היא נבחנת מול העתודה על הנכס הצרפתי. הטעות הנפוצה: צוואה בעל פה מוקלטת, או הודעת וואטסאפ, אינה צוואה בצרפת, והבטחה לילד אחד לפני עדים אינה גוברת על העתודה של האחרים.
מתנות בחיים דורשות תשומת לב כפולה. מתנה לילד נחשבת בדרך כלל מקדמה על חלקו, avance de part, והיא מתקזזת בחלוקה, אלא אם נכתב במפורש שהיא מעבר לחלק, hors part, ובגבול המנה הפנויה. הלוואה לילד לקניית דירה, עזרה בהון עצמי, או העברת כסף לחשבון של ילד אחד, תיחשב למתנה אם אין מסמך הלוואה עם החזר. בפרשת 17-16.515 נדון בדיוק ויכוח כזה על המחאה של 100,000 אירו שנטען שהיא מתנה ביד, don manuel, והערכאה נדרשה להכריע אם להחזיר אותה לעיזבון. לכן כל העברה משפחתית מעל סכום סמלי צריכה מסמך: שטר מתנה נוטריוני, הסכם הלוואה, או מכתב מפורש שהכסף הוא מקדמה. בלי מסמך, החלוקה אחרי המוות הופכת לקרב גרסאות, והנוטריון עוצר את התיק עד הסכמה או פסק דין.
בני זוג זקוקים להגנה מיוחדת. בלי צוואה, בן זוג עם ילדים משותפים בוחר בין בעלות על רבע לבין שימוש, usufruit, בכל העיזבון. עם ילדים מנישואים קודמים, האפשרויות צרות יותר. צוואה הדדית פשוטה, שבה כל אחד מוריש לשני את המנה הפנויה, פותרת חלק גדול מהבעיות, אבל עם שלושה ילדים המנה הפנויה היא רק רבע, והשאר שייך לילדים. מי שרוצה להבטיח לבן הזוג מגורים בדירה בפריז עד סוף חייו צריך לשלב צוואה, שינוי משטר רכושי, donation entre époux, או רכישה במשותף עם סעיף צבירה, tontine או démembrement. כל אחד מהכלים האלה ממוסה אחרת, ולכן לא בוחרים אותו בלי סימולציה של מס. הזוגות הישראלים שמחזיקים דירה בפריז וגרים בישראל צריכים גם לבדוק את הכתובה, את הסכם הממון הישראלי ואת הרישום בקונסוליה, כי הנוטריון הצרפתי יבקש להוכיח את משטר הרכוש.
ילדים מאומצים, ילדים מחוץ לנישואין ונכדים זוכים לאותה הגנה עקרונית, אבל המסמכים קריטיים. תעודת לידה ישראלית עם אפוסטיל ותרגום, תעודת אימוץ, או פסק דין לאבהות, חייבים להיות מתאימים לרישום הצרפתי. שם שאינו זהה בשתי התעודות, תאריך לידה שונה ביום אחד, או הורה רשום אחר, עוצרים את התיק. כאשר יש נכד שיורש מכוח ייצוג, représentation, אחרי שבן נפטר לפני ההורה, צריך להציג גם את תעודת הפטירה של הבן ואת תעודות הלידה של הנכדים. הנוטריון בונה עץ יוחסין משפטי, acte de notoriété, וכל חוליה חסרה מעכבת את שחרור הכספים ואת מכירת הדירה.
II. אחרי פטירה בדירה בצרפת: נוטריון, מס ותרגום מסמכים ישראליים
A. נוטריון בפריז, אישור ירושה ותיק מסמכים ישראלי שלא נתקע
הציר השני הוא הפרקטיקה. אחרי פטירה של בעל דירה בצרפת, היורשים בוחרים נוטריון בצרפת, בדרך כלל ליד הנכס או ליד החשבון. הנוטריון פותח תיק, מאתר צוואות במרשם הצוואות המרכזי, fichier central des dispositions de dernières volontés, בודק את עץ היורשים, עורך תעודת ירושה, מנהל את הצהרת המס, הצהרת העיזבון, déclaration de succession, ומכין את שטר העברת הבעלות, attestation de propriété, שנרשם במרשם המקרקעין, service de publicité foncière. בלי שטר זה אי אפשר למכור, למשכן או לרשום דייר מוגן. שכר הנוטריון מפוקח בחלקו, אמולומנטים, ובחלקו נתון למשא ומתן, אונוררים, והוא מתווסף למס. מרגע הפנייה, הנוטריון מבקש חבילת מסמכים: תעודת פטירה עם אפוסטיל, תעודות לידה ונישואין, צוואה מקורית, צו ירושה או צו קיום צוואה ישראלי, אישורי בנק, שטרי בעלות, פוליסות ביטוח חיים, והסכמי הלוואה. כל מסמך בעברית חייב תרגום צרפתי של מתרגם מושבע, traducteur assermenté, ולעיתים גם אפוסטיל כפול, על המקור ועל התרגום.
המסמך הישראלי החשוב ביותר הוא צו הירושה או צו קיום הצוואה מהרשם לענייני ירושה או מבית הדין הרבני. הנוטריון הצרפתי אינו מכיר אותו אוטומטית, אבל הוא משתמש בו כראיה מרכזית לעץ היורשים ולתוכן הצוואה. צריך להגיש אותו עם אפוסטיל של משרד החוץ בירושלים ותרגום מלא, כולל הנספחים. תעודת פטירה ישראלית ממשרד הפנים, תמצית רישום אוכלוסין, ותעודת נישואין או תעודת גירושין, משלימות את התמונה. כאשר המנוח החזיק גם אזרחות צרפתית, הנוטריון יבקש גם תעודת לידה צרפתית עם שוליים, copie intégrale d’acte de naissance, תעודת אזרחות, livret de famille, וכל מסמך שמוכיח את השם הצרפתי המדויק. הבדל של אות אחת בין השם הישראלי לשם הצרפתי, למשל כהן מול Kohen או מוחמד מול Mohamed, מחייב תצהיר זהות, attestation d’identité, ולעיתים פנייה לקונסוליה.
לוח הזמנים קשיח. הצהרת העיזבון חייבת להיות מוגשת למינהל המס תוך שישה חודשים מהפטירה כאשר המנוח נפטר בצרפת, ותוך שנים עשר חודשים כאשר נפטר מחוץ לצרפת, כמו בישראל. איחור גורר ריבית של 0.2 אחוז לחודש וקנס של 10 אחוז אחרי התראה, ומונע מכירה. לכן גם כאשר היורשים רבים ביניהם, מגישים הצהרה זמנית ושומרים על הזכויות, במקום להחמיץ את המועד. הבנק הצרפתי, מצידו, מקפיא את החשבונות האישיים upon מוות, משחרר רק הוצאות קבורה עד 5,000 אירו למי שמציג חשבונית, ומעביר את היתרה רק מול תעודת ירושה או אישור נוטריוני. חשבון משותף בין בני זוג ממשיך בדרך כלל, אבל הבנק חוסם מחצית עד בירור. שכר דירה מדירה מושכרת ממשיך להתקבל לחשבון העיזבון, והנוטריון מחלק אותו בסוף.
כאשר אין הסכמה, הנוטריון אינו שופט. הוא מציע חלוקה, ואם יורש אחד מסרב לחתום, התיק עובר ל-tribunal judiciaire. התביעה הנפוצה היא תביעת חלוקה, action en partage, או תביעת קיצוץ מתנה מופרזת, action en réduction. בית המשפט ממנה לעיתים נוטריון כשמאי או בעל מקצוע ממונה, ordonne une expertise, מורה על מכירה פומבית, licitation, כאשר חלוקה בעין אינה אפשרית, או על פיצוי כספי, soulte, למי שמוותר על הדירה. ההליך נמשך שנה עד שלוש שנים, והדירה אינה נמכרת בינתיים בלי הסכמה או צו. לכן ברוב התיקים עדיף הסכם חלוקה, partage amiable: אחד קונה את חלקי האחרים, הדירה נמכרת לצד שלישי והכסף מתחלק, או אחד מקבל את הדירה והשני מקבל כסף ונכסים אחרים. כל הסכם כזה עובר דרך הנוטריון ונרשם, אחרת הוא אינו תקף מול צדדים שלישיים.
היבט פריזאי מעשי: דירה בפריז או באיל דה פראנס, בצרפתית Paris et Île-de-France, נמכרת מהר אבל ממוסה ומפוקחת. צריך אבחון טכני, diagnostics, אסיפת דיירים, décompte de charges, אישור שאין דייר מוגן, בדיקת חריגות בנייה, ותעודת אנרגיה. אם הדירה מושכרת, החוזה עובר ליורשים והדייר נשאר, עם הגנת הדייר הצרפתית המלאה. אי אפשר לפנות דייר בלי עילה חוקית ובלי הודעה מוקדמת של שישה חודשים, ובחורף, trêve hivernale, הפינוי מוקפא. אם הדירה ריקה, צריך ביטוח דירה ריקה, תשלום ארנונה, taxe foncière, ומס מגורים כאשר חל. הנוטריון הפריזאי יבקש גם אישור שאין חובות לוועד הבית, כי החוב עובר עם הדירה. משפחה שממהרת למכור לפני סיום הירושה חייבת ייפוי כוח נוטריוני מכל היורשים, אחרת הרוכש לא יקבל מימון.
B. כמה מס ירושה משלמים בצרפת ואיך לא משלמים פעמיים מול ישראל
המס הצרפתי חל על הדירה בצרפת גם כאשר היורשים תושבי ישראל. סעיף 750 ter לקוד המס קובע את הטריטוריאליות. לענייננו, הפסקה השנייה קובעת: “Les biens meubles et immeubles, que ces derniers soient possédés directement ou indirectement, situés en France” (נכסים מיטלטלין ומקרקעין, בין אם הם מוחזקים במישרין ובין בעקיפין, המצויים בצרפת). הקישור: Code général des impôts, article 750 ter sur Légifrance. המשמעות: דירה בפריז חייבת במס ירושה צרפתי גם אם המנוח תושב ישראל וגם אם היורש תושב ישראל. אותה פסקה מוסיפה שחברה שמחזיקה דירה בצרפת אינה מסתירה אותה: נכס שמוחזק דרך חברה ישראלית או SCI נחשב מוחזק בעקיפין וממוסה לפי שווי הדירה. מי שחשב שחברה זרה פוטרת ממס, טועה, והנוטריון יחשב את המס לפי שווי השוק של הדירה.
הפטורים והמדרגות תלויים בקרבה. סעיף 779 מעניק לכל ילד פטור של 100,000 אירו: “il est effectué un abattement de 100 000 € sur la part de chacun des ascendants et sur la part de chacun des enfants vivants ou représentés par suite de prédécès ou de renonciation.” (מבוצעת הפחתה של 100,000 אירו על חלקו של כל אחד מההורים העולים ועל חלקו של כל אחד מהילדים החיים או המיוצגים עקב מוות מוקדם או ויתור). הקישור: Code général des impôts, article 779 sur Légifrance. אחרי הפטור, המס על ילדים הוא מדורג: 5 אחוז עד 8,072 אירו, 10 אחוז עד 12,109, 15 אחוז עד 15,932, 20 אחוז עד 552,324, 30 אחוז עד 902,838, 40 אחוז עד 1,805,677, ו-45 אחוז מעבר. בן זוג נשוי פטור לחלוטין ממס ירושה בצרפת מאז 2007, אבל אח משלם אחרי פטור של 15,932 אירו במדרגות של 35 ו-45 אחוז, ואחיין או זר משלם 55 עד 60 אחוז אחרי פטור זעום. דירה של 600,000 אירו לשני ילדים, 300,000 לכל אחד, תעלה אחרי פטור של 100,000 לכל אחד מס של כ-40,000 אירו לכל ילד, לפני ניכוי הוצאות. שני אחים שחולקים דירה של דוד ישלמו הרבה יותר. הסימולציה חייבת להיעשות לפני שמחליטים מי מקבל מה.
מול ישראל, אין כפל מס מלא אבל יש חפיפה. ישראל ביטלה את מס העיזבון ב-1981, אבל מטילה מס שבח ומס רכישה בעת מכירה, ולעיתים מס על נאמנויות. צרפת מטילה מס ירושה בעת המוות, בלי קשר למכירה. אמנת המס ישראל צרפת למניעת כפל מס מ-1994, וההסדרים לירושה, מאפשרים בדרך כלל לקזז את המס הצרפתי ששולם על הדירה מול המס הישראלי כאשר הוא חל, אבל לא לקבל החזר מעבר. בפועל, יורש ישראלי משלם מס צרפתי על הדירה, ואם ימכור אותה אחר כך ישלם בישראל מס שבח לפי שווי הרכישה המקורי של המנוח, עם אפשרות לעדכון שווי ליום המוות לפי מסלולים מסוימים. חובה לדווח בשתי המדינות, עם תרגום של הצהרת העיזבון הצרפתית לרואה החשבון הישראלי. מי שמדווח רק בצרפת מסתכן בקנס בישראל, ומי שמדווח רק בישראל מסתכן בעיקול בצרפת.
ניכויים מפחיתים את הבסיס. מהשווי הגולמי של הדירה מנכים משכנתא שנותרה, הלוואות מוכחות, חובות לוועד הבית, הוצאות קבורה מוצדקות, ושכר נוטריון מסוים. לא מנכים הוצאות טיסה לישראל, הוצאות תרגום מופרזות, או חובות משפחתיים בלי מסמך. הערכת השווי חייבת להיות שווי שוק ביום המוות, לא מחיר הקנייה ולא שומה נמוכה. מינהל המס הצרפתי משווה לעסקאות באותו רחוב, ואם ההצהרה נמוכה ב-10 אחוז ויותר, הוא שולח תיקון עם קנס. בפריז, שבה מטר עולה 10,000 עד 14,000 אירו, טעות של חדר אחד שווה עשרות אלפי אירו מס. לכן מצרפים חוות דעת סוכן, estimation, תמונות, ואבחון, ושומרים עותק. הנחה של 20 אחוז לדירה תפוסה על ידי בן זוג עם זכות שימוש, או הנחה לדירה מושכרת עם דייר מוגן, מוכרת רק עם הוכחה.
ביטוח חיים, assurance-vie, הוא כלי התכנון החזק ביותר, אבל הכללים השתנו. כספי ביטוח חיים אינם חלק מהעיזבון עד תקרה, וכל מוטב זוכה לפטור של 152,500 אירו על פרמיות שהופקדו לפני גיל 70, ואחר כך מס של 20 עד 31.25 אחוז, במקום מדרגות הירושה. אחרי גיל 70, הפטור הכולל הוא 30,500 אירו לכל המנוח. הורה ישראלי עם דירה בפריז וחסכון בצרפת יכול להעביר חלק מהנזילות לביטוח חיים עם מוטבים מוגדרים, ולהקל על הילדים לשלם את מס הדירה בלי למכור אותה בדחיפות. אבל מוטב שאינו בן זוג או ילד ישלם יותר, וביטוח שנפתח על ערש דווי עלול להיחשב כמתנה עקיפה. גם כאן, הנוטריון ומינהל המס בודקים את תאריכי ההפקדות, גיל המנוח, והקשר למוטבים. תכנון של הרגע האחרון, בלי מסמך רפואי ובלי ייעוץ, מתהפך.
הטעות היקרה ביותר היא דחייה. יורשים שמחכים שנה כי הם רבים, כי הם מחפשים מסמכים, או כי הם חושבים שהדירה תתייקר, צוברים ריבית וקנס, מאבדים את האפשרות למכור במחיר טוב, ומשלמים ארנונה, ביטוח ודמי ניהול על דירה ריקה. הפתרון הוא תיק מקבילי: מגישים הצהרה זמנית במועד, משלמים מקדמה, ממשיכים לאסוף מסמכים, ומתקנים אחר כך. יורש שרוצה לוותר, renonciation, חייב להצהיר על כך במרשם בית המשפט תוך ארבעה חודשים מהידיעה, אחרת הוא נחשב מקבל. יורש שחושש מחובות יכול לקבל תחת הגנת מלאי, acceptation à concurrence de l’actif net, שמגבילה את אחריותו לנכסים. שתי האפשרויות נרשמות אצל הנוטריון או בבית המשפט, לא בהודעה משפחתית. החתימה על ויתור בלי להבין את המס תעלה ביוקר, כי ויתור הוא סופי, וחלקו עובר לילדיו או לאחיו עם מס חדש.
סיכום
ירושה בצרפת של ישראלי מתחלקת לשני מסלולים שחייבים לנהל יחד: הדירה בפריז לפי הדין הצרפתי, עם עתודה לילדים, מנה פנויה מוגבלת, נוטריון חובה ומס ירושה צרפתי, והנכסים בישראל לפי הדין הישראלי. הצוואה צריכה לדבר בשתי השפות המשפטיות, עם סעיף דין מפורש, הקפדה על כתב יד תאריך וחתימה בצוואה הולוגרפית, ותרגום מושבע. התיק הפרקטי מתחיל בהודעה לנוטריון ולבנק, ממשיך באיסוף תעודות ישראליות עם אפוסטיל, עובר דרך הצהרת עיזבון במועד, ומסתיים בשטר בעלות רשום או במכירה מוסכמת. מי שמגיש במועד, מחשב את העתודה ואת המס לפני שמתחייב, ושומר כל העברה משפחתית במסמך, חוסך שנתיים של סכסוך ועשרות אלפי אירו. כאשר יש מחלוקת על צוואה, מתנה או שווי, ה-tribunal judiciaire מכריע, אבל רוב התיקים נסגרים בהסכם חלוקה אצל הנוטריון, מהר יותר וזול יותר.