אזרח ישראלי שירש דירה בפריז, חשבון בנק בצרפת או נכס של הורה שהתגורר בצרפת, מגלה מהר מאוד שדיני הירושה הצרפתיים שונים בתכלית מהדין הישראלי. בישראל שולט עקרון חופש הציווי: אדם רשאי להוריש את רכושו כמעט לכל מי שיבחר. בצרפת, לעומת זאת, קיים מוסד עתיק ונוקשה הקרוי שמורת הירושה (réserve héréditaire), המבטיח לילדי המנוח חלק מינימלי שאי אפשר לשלול מהם בצוואה. כאשר הירושה חוצה גבולות בין ישראל לצרפת, נשאלות ארבע שאלות מעשיות: איזה דין חל על הירושה, האם צוואה שנערכה בישראל תקפה בצרפת, כיצד יורש המתגורר בישראל מקבל לידיו נכס צרפתי בפועל, וכמה מס ירושה יש לשלם ובאיזה מועד. מאמר זה משיב על ארבע השאלות בסדר לוגי של משפטן: חלק ראשון מברר את הדין החל ואת ההגנה על ילדים מפני נישול, וחלק שני מפרט את הצעדים המעשיים – נוטריון (notaire, עורך הדין הציבורי המטפל בירושות בצרפת), הוכחת מעמד היורש, סמכות בתי המשפט הצרפתיים ומס הירושה. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, וכל כלל משפטי נסמך על מקור רשמי עם קישור.
I. איזה דין חל על ירושה בין ישראל לצרפת וכיצד מוגנים ילדי המנוח מנישול
A. מקום המגורים הרגיל קובע את הדין, והצוואה יכולה לבחור את דין האזרחות
הכלל הבסיסי בסכסוכי ירושה בינלאומיים באירופה מצוי בתקנה האירופית לענייני ירושה, תקנה (האיחוד האירופי) מס’ 650/2012 של הפרלמנט האירופי ושל המועצה מיום 4 ביולי 2012 (règlement (UE) n° 650/2012, תקנת הירושה האירופית). אף שישראל אינה חברה באיחוד האירופי, התקנה חלה בכל מקרה שבו נדרש בית משפט של מדינה חברה, ובכלל זה צרפת, להכריע בירושה הכוללת נכסים בצרפת. סעיף 21 לתקנה קובע כי הדין החל על הירושה כולה הוא דין המדינה שבה היה למנוח מקום מגורים רגיל (résidence habituelle, המקום שבו חי בפועל את חיי היומיום) בעת מותו. סעיף 22 לתקנה מוסיף אפשרות של בחירת דין (professio juris, הצהרת בחירת דין בצוואה): אדם רשאי לבחור בצוואתו כי על ירושתו יחול דין מדינת אזרחותו, בין אם זו אזרחותו בעת הבחירה ובין אם בעת המוות. לכן ישראלי המתגורר בתל אביב והמחזיק דירה בפריז, שלא ערך בחירת דין, ירושתו תיבחן לפי הדין הישראלי כדין מקום המגורים הרגיל, ואילו צרפתי המתגורר בישראל רשאי לקבוע בצוואתו כי הדין הצרפתי יחול על כלל ירושתו. הבחירה חייבת להיעשות במפורש בצוואה או לעלות ממנה בבירור, ומומלץ לנסחה בשתי השפות כדי למנוע מחלוקת פרשנות. בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation, בית המשפט העליון לעניינים אזרחיים) עוסק בקביעות בשאלות אלו: כך, בפסק דין מ-18 בנובמבר 2020, ערעור מס’ 19-15.438, נדונה מחלוקת שבה ילדי המנוח טענו כי מקום המגורים הרגיל של אביהם, אזרח צרפתי שנפטר בצרפת, היה בצרפת, ודרשו מינוי מנהל עיזבון (mandataire successoral, אדם הממונה לנהל זמנית את נכסי העיזבון) מכוח סעיף 4 לתקנה, המסדיר את סמכות בתי המשפט של מדינת מקום המגורים הרגיל. פסק הדין זמין במלואו באתר בית המשפט: Cass. 1re civ., 18 nov. 2020, n° 19-15.438. המסקנה המעשית ליורש הישראלי פשוטה: השאלה הראשונה שיש לברר אינה היכן מצוי הנכס, אלא היכן התגורר המנוח בפועל והאם ערך צוואה עם בחירת דין. מי שמבקש להבטיח כי ילדיו ייהנו מההגנה הצרפתית, או להפך – מי שמבקש להחיל את חופש הציווי הישראלי על נכסיו בצרפת – חייב להסדיר זאת בצוואה מפורשת, שכן ברירת המחדל של מקום המגורים הרגיל עלולה להפתיע. יש לשמור את הצוואה המקורית, ואם נערכה בישראל, להצטייד באפוסטיל (apostille, אימות בינלאומי של מסמך ציבורי לפי אמנת האג) ובתרגום נוטריוני לצרפתית, שכן הנוטריון הצרפתי ידרוש מסמכים קריאים ומאומתים.
B. שמורת הירושה הצרפתית נגד חופש הציווי הישראלי, ורשת הביטחון של הניכוי המאזן
הפער העמוק ביותר בין שתי השיטות נוגע לשאלה האם מותר לנשל ילד מהירושה. הדין הישראלי, בחוק הירושה הישראלי משנת 1965, מעניק חופש ציווי רחב: אדם רשאי להוריש את כל רכושו לבן זוג, לילד אחד בלבד או לאדם זר, וילד שנושל זכאי רק במקרים חריגים למזונות מן העיזבון. הדין הצרפתי הפוך: סעיף 912 לחוק האזרחי (Code civil, הקוד האזרחי הצרפתי) מגדיר: “La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent.” (שמורת הירושה היא חלק מנכסי הירושה וזכויותיה שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הקרויים יורשים שמורים, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה). היורשים השמורים הם הילדים, ובהיעדר ילדים – בן הזוג הנותר. החלק הפנוי (quotité disponible, החלק שהמנוח רשאי לחלק בחופשיות בצוואה או במתנה) נקבע בסעיף 913 לחוק האזרחי: “Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant ; le tiers, s’il laisse deux enfants ; le quart, s’il en laisse trois ou un plus grand nombre.” (מתנות, בין במעשים בין חיים ובין בצוואה, לא יעלו על מחצית נכסי המצווה אם הותיר אחריו במותו ילד אחד; על השליש אם הותיר שני ילדים; על הרביע אם הותיר שלושה ילדים או יותר). במילים אחרות: אב לשני ילדים אינו רשאי להוריש בצוואה יותר משליש מנכסיו לאדם אחר, ושני השלישים שמורים לשני הילדים בחלקים שווים. Code civil, art. 912 ; Code civil, art. 913. ילד שנפגע ממתנה או מצוואה החורגת מהחלק הפנוי רשאי להגיש תביעת הקטנה (action en réduction, תביעה להקטנת המתנות החורגות עד לשיעור המותר), וסעיף 921 לחוק האזרחי קובע: “La réduction des dispositions entre vifs ne pourra être demandée que par ceux au profit desquels la loi fait la réserve, par leurs héritiers ou ayants cause” (הקטנת הוראות בין חיים לא תתבקש אלא על ידי מי שהחוק קובע לטובתו שמורה, על ידי יורשיו או באי כוחו). תקופת ההתיישנות היא חמש שנים מפתיחת הירושה או שנתיים מהיום שבו נודע ליורשים על הפגיעה בשמורה, ולעולם לא יותר מעשר שנים מהמוות: “Le délai de prescription de l’action en réduction est fixé à cinq ans à compter de l’ouverture de la succession, ou à deux ans à compter du jour où les héritiers ont eu connaissance de l’atteinte portée à leur réserve, sans jamais pouvoir excéder dix ans à compter du décès.” Code civil, art. 921. מאז חוק מס’ 2021-616 מיום 31 במאי 2021 קיימת רשת ביטחון נוספת: כאשר הדין הזר החל על הירושה אינו מכיר שום מנגנון שמור המגן על הילדים – מצב העלול להתעורר כאשר חל הדין הישראלי המתיר נישול – רשאי כל ילד לבצע ניכוי מאזן (prélèvement compensatoire, ניכוי מנכסים בצרפת כדי להשלים את החלק השמור) על הנכסים המצויים בצרפת ביום המוות, כדי לשוב ולקבל את הזכויות השמורות שהדין הצרפתי מעניק, עד לגבולן. לשון החוק: “Lorsque le défunt ou au moins l’un de ses enfants est, au moment du décès, ressortissant d’un Etat membre de l’Union européenne ou y réside habituellement et lorsque la loi étrangère applicable à la succession ne permet aucun mécanisme réservataire protecteur des enfants, chaque enfant ou ses héritiers ou ses ayants cause peuvent effectuer un prélèvement compensatoire sur les biens existants situés en France au jour du décès, de façon à être rétablis dans les droits réservataires que leur octroie la loi française, dans la limite de ceux-ci.” (כאשר המנוח או לפחות אחד מילדיו הוא, בעת המוות, אזרח של מדינה חברה באיחוד האירופי או מתגורר בה דרך קבע, וכאשר הדין הזר החל על הירושה אינו מאפשר שום מנגנון שמור המגן על הילדים, רשאי כל ילד או יורשיו או באי כוחו לבצע ניכוי מאזן על הנכסים הקיימים המצויים בצרפת ביום המוות, כדי לשוב ולהעמידם בזכויות השמורות שהדין הצרפתי מעניק להם, עד לגבולן). התנאי המעשי החשוב: המנוח או לפחות אחד הילדים חייב להיות אזרח אירופי או תושב אירופה – תנאי המתקיים כמעט תמיד במשפחות צרפתיות-ישראליות שבהן אחד ההורים צרפתי. לכן ילד ישראלי שאביו הצרפתי הוריש בצוואה ישראלית את כל הרכוש לאשתו השנייה, אינו חסר אונים: אם קיימים נכסים בצרפת, הוא רשאי לתבוע מהם את השלמת חלקו השמור. מנגד, הורה המבקש להעדיף ילד אחד או בן זוג חייב לחשב מראש את השמורה, שכן צוואה המתעלמת ממנה תיחתך בבית המשפט. הכלל היסודי של חלוקת החוק, סעיף 731, קובע: “La succession est dévolue par la loi aux parents et au conjoint successibles du défunt dans les conditions définies ci-après.” (הירושה עוברת מכוח החוק לקרובי המנוח ולבן הזוג הזכאים לרשתו בתנאים המפורטים להלן) Code civil, art. 731. הערך המוסף של מאמר זה לעומת המדריכים הקיימים ברשת, המציגים את הפער בין השיטות באופן כללי, הוא בניתוח התנאי האירופי של הניכוי המאזן ובחישוב המדויק של החלק הפנוי לפי מספר הילדים, כולל מועדי ההתיישנות שפספוסם מסיים את הזכות.
II. כיצד יורש המתגורר בישראל מקבל נכס צרפתי בפועל וכמה מס הוא משלם
A. נוטריון, הוכחת מעמד היורש ובית המשפט המוסמך כאשר המנוח התגורר בישראל
הצעד המעשי הראשון הוא מינוי נוטריון בצרפת (notaire, בעל מקצוע משפטי ציבורי המטפל בהסדרת ירושות, מכירת מקרקעין ועריכת מסמכים רשמיים). הנוטריון עורך תעודת פרסום (acte de notoriété, מסמך רשמי המפרט מי היורשים וחלקיהם), מטפל בהעברת המקרקעין במרשם, פונה לבנקים לשחרור חשבונות ומגיש את הצהרת הירושה לרשויות המס. כדי לעבוד, הנוטריון זקוק להוכחת מעמד היורש, וסעיף 730 לחוק האזרחי מקל: “La preuve de la qualité d’héritier s’établit par tous moyens.” (הוכחת מעמד היורש נעשית בכל האמצעים). בפועל פירושו: תעודת לידה ישראלית עם אפוסטיל ותרגום מושבע לצרפתית, תעודת פטירה, תעודת נישואין או תמצית רישום, הצוואה אם קיימת, וצו קיום צוואה או צו ירושה ישראלי (ordonnance d’exécution testamentaire ou de succession, החלטת הרשם לענייני ירושה בישראל) מתורגמים אף הם. סעיף 724 מוסיף כי היורשים שקבועים בחוק נכנסים בנעלי המנוח מכוח עצם החוק: “Les héritiers désignés par la loi sont saisis de plein droit des biens, droits et actions du défunt.” (היורשים שנקבעו בחוק נכנסים מכוח עצם הדין לנכסי המנוח, לזכויותיו ולתביעותיו) Code civil, art. 724 ; Code civil, art. 730. כלומר אין צורך בהחלטה שיפוטית כדי להיות יורש, אך הבנק והמרשם ידרשו את תעודת הפרסום של הנוטריון.כאשר המנוח, אזרח צרפתי, התגורר דרך קבע בישראל והותיר נכסים בצרפת, בתי המשפט הצרפתיים מוסמכים לדון בכלל הירושה מכוח סעיף 10, סעיף קטן 1, לתקנת הירושה האירופית, סמכות שיורית (compétence subsidiaire, סמכות הניתנת למרות שמקום המגורים אינו באירופה) החלה כאשר המנוח אינו תושב אירופה. בית המשפט העליון הצרפתי הבהיר זאת בפסק דין מ-20 במאי 2026, ערעור מס’ 23-20.436, בפרשה שבה מנוחה צרפתייה התגוררה במרוקו. בית המשפט קבע, בצטטו את התקנה: “lorsque la résidence habituelle du défunt au moment du décès n’est pas située dans un État membre, les juridictions de l’État membre dans lequel sont situés des biens successoraux sont néanmoins compétentes pour statuer sur l’ensemble de la succession dans la mesure où le défunt possédait la nationalité de cet État membre au moment du décès.” (כאשר מקום המגורים הרגיל של המנוח בעת המוות אינו מצוי במדינה חברה, בתי המשפט של המדינה החברה שבה מצויים נכסי עיזבון מוסמכים אף על פי כן לדון בירושה כולה, ככל שהמנוח החזיק באזרחות אותה מדינה חברה בעת המוות). בית המשפט הוסיף כי סמכות זו היא בעלת אופי חובה, כפי שקבע בית הדין של האיחוד האירופי, וכי מצב הנכסים נבחן ביום המוות. פסק הדין: Cass. 1re civ., 20 mai 2026, n° 23-20.436. ההיגיון חל אחד לאחד על מנוח שהתגורר בישראל: אם היה אזרח צרפתי והותיר דירה או חשבון בצרפת, בית המשפט הצרפתי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי) מוסמך לדון בירושה כולה, וקביעתו תקפה כלפי הנכסים בצרפת. כלי נוסף העומד לרשות היורש הוא התעודה האירופית לענייני ירושה (certificat successoral européen, תעודה אחידה המוכיחה את מעמד היורש בכל מדינות האיחוד), שהנוטריון או בית המשפט מנפיקים לפי התקנה, והיא מקלה על שחרור כספים והעברת נכסים מול בנקים ומרשמים. חשבון בנק של מנוח נחסם ממועד היוודע המוות, והבנק ישחרר כספים רק מול תעודת הפרסום או התעודה האירופית ואישור מס. הוצאות הנוטריון מפוקחות בתעריף, והנוטריון גובה בנוסף את מס הירושה ומעבירו לרשויות. לוחות הזמנים ריאליים: הסדרת ירושה פשוטה אורכת חודשים אחדים, ואילו ירושה עם מחלוקת על שמורה, צוואה זרה או נכסים בשתי המדינות אורכת שנה ויותר. לכן מומלץ לפנות לנוטריון מיד לאחר הפטירה, לאסוף מראש את כל התעודות הישראליות עם אפוסטיל, ולברר אם קיימת צוואה במרשם הצוואות הצרפתי (fichier central des dispositions de dernières volontés, המרשם המרכזי שבו נוטריונים רושמים קיום צוואה). קוראים המבקשים להבין כיצד מוכיחים מסמכים ישראליים מול רשויות צרפתיות ימצאו פירוט משלים במדריך תעודת לידה ישראלית, אפוסטיל ותעודת אזרחות צרפתית.
B. מס ירושה צרפתי חל גם על יורש המתגורר בישראל, והמועד להגשת ההצהרה קצר
הטעות הנפוצה ביותר היא ההנחה כי תושב ישראל היורש נכס בצרפת פטור ממס צרפתי. הדין הפוך: סעיף 750 ter לחוק המס הכללי (Code général des impôts, חוק המסים הצרפתי) מטיל זכויות העברה ללא תמורה (droits de mutation à titre gratuit, מס מתנות וירושות) בשני מצבים. כאשר המנוח היה תושב מס בצרפת (domicile fiscal, מושג מס המוגדר בסעיף 4 B), המס חל על כלל הנכסים בעולם; כאשר המנוח לא היה תושב מס בצרפת – למשל ישראלי שהתגורר בתל אביב והחזיק דירה בפריז – המס חל על הנכסים המצויים בצרפת. לשון החוק: “Sont soumis aux droits de mutation à titre gratuit : 1° Les biens meubles et immeubles situés en France ou hors de France, et notamment les fonds publics, parts d’intérêts, biens ou droits composant un trust défini à l’article 792-0 bis et produits qui y sont capitalisés, créances et généralement toutes les valeurs mobilières françaises ou étrangères de quelque nature qu’elles soient, lorsque le donateur ou le défunt a son domicile fiscal en France au sens de l’article 4 B ; 2° Les biens meubles et immeubles, que ces derniers soient possédés directement ou indirectement, situés en France, et notamment les fonds publics français, parts d’intérêts, biens ou droits composant un trust défini à l’ article 792-0 bis et produits qui y sont capitalisés, créances et valeurs mobilières françaises, lorsque le donateur ou le défunt n’a pas son domicile fiscal en France au sens de l’article précité.” (חייבים בזכויות העברה ללא תמורה: 1. נכסים מיטלטלין ומקרקעין המצויים בצרפת או מחוץ לצרפת, כאשר התורם או המנוח היה בעל מושב מס בצרפת כמשמעותו בסעיף 4 B; 2. נכסים מיטלטלין ומקרקעין המצויים בצרפת, כאשר התורם או המנוח לא היה בעל מושב מס בצרפת) CGI, art. 750 ter. במילים מעשיות: דירה בפריז של מנוח תושב ישראל חייבת במס ירושה צרפתי, גם אם היורש עצמו תושב ישראל וגם אם בישראל לא מוטל מס ירושה. כל ילד זכאי לניכוי אישי (abattement, סכום הפטור המנוכה מחלקו לפני חישוב המס) של 100,000 אירו על חלקו, לפי סעיף 779: “il est effectué un abattement de 100 000 € sur la part de chacun des ascendants et sur la part de chacun des enfants vivants ou représentés par suite de prédécès ou de renonciation.” (מבוצע ניכוי של 100,000 אירו על חלקו של כל אחד מההורים העולים ושל כל אחד מהילדים החיים או המיוצגים עקב פטירה מוקדמת או ויתור) CGI, art. 779. לאחר הניכוי חל התעריף הפרוגרסיבי בקו ישיר (ligne directe, ירושה בין הורים לילדים) לפי סעיף 777: החל מ-5% על תחילת החלק החייב ועד 45% מעבר ל-1,805,677 אירו, עם מדרגות ביניים של 10%, 15%, 20%, 30% ו-40% CGI, art. 777. בין אחים התעריף חד יותר, 35% עד 45%, ובין קרובים רחוקים או זרים הוא מגיע ל-55% ו-60%. מתנות קודמות שהמנוח נתן ב-15 השנים שקדמו למוות מצטברות עם הירושה לחישוב המס, לפי חובת הגילוי בסעיף 784 CGI, art. 784, ולכן תכנון מתנות בחיי המנוח משפיע ישירות על חשבון המס של היורשים. המועדים להגשת הצהרת הירושה (déclaration de succession, הטופס המוגש לרשויות המס המפרט את הנכסים ואת המס) קבועים בסעיף 641: “De six mois, à compter du jour du décès, lorsque celui dont on recueille la succession est décédé en France métropolitaine; D’une année, dans tous les autres cas.” (שישה חודשים מיום המוות, כאשר מי שיורשים אותו נפטר בצרפת המטרופולינית; שנה אחת, בכל המקרים האחרים) CGI, art. 641. מנוח שנפטר בישראל מזכה אפוא את יורשיו בשנה תמימה, אך איחור גורר ריבית וקנסות, והבנק לא ישחרר כספים לפני הסדרת המס. בצד הישראלי, ישראל אינה מטילה כיום מס עיזבון או מס ירושה, אך היורש חייב לדווח ולבחון את חבות המס על הכנסות עתידיות מהנכס, כגון שכר דירה, לפי דיני המס בישראל ובצרפת, וכן את הוראות האמנה למניעת כפל מס בין שתי המדינות לעניין זיכוי מס ששולם בצרפת. חישוב מס לדוגמה ממחיש את הסדרי הגודל: ילד יחיד היורש דירה בפריז בשווי 600,000 אירו מנכה 100,000 אירו, והמס הפרוגרסיבי על 500,000 האירו הנותרים מסתכם בכ-100,000 אירו בקירוב, סכום שהיורש חייב לתכנן מראש שכן לא ניתן למכור את הדירה לפני רישום הירושה. יורש שאין בידיו נזילות רשאי לבקש תשלום דחוי או בתשלומים (paiement différé ou fractionné, הסדר תשלומים מול רשויות המס) בתנאים הקבועים בחוק, ולעיתים משכנתא על הנכס היורש. המסקנה: אין לדחות את הטיפול; יש לאסוף מיד את שומות הנכס, מסמכי הבנק והתעודות, ולהגיש את ההצהרה במועד.
לוח זמנים מעשי מומלץ ליורש המתגורר בישראל נראה כך: בשבועות הראשונים לאחר הפטירה אוספים את תעודת הפטירה, תעודות הלידה והנישואין עם אפוסטיל, הצוואה אם קיימת וצו הירושה או צו קיום הצוואה הישראלי, ומזמינים תרגומים מושבעים לצרפתית. בחודש הראשון פונים לנוטריון בצרפת, רצוי במחוז שבו מצוי הנכס, ובודקים במרשם הצוואות המרכזי אם קיימת צוואה נוספת. הנוטריון עורך את תעודת הפרסום, מודיע לבנקים ולמרשם המקרקעין, ומכין את הצהרת הירושה. כאשר המוות אירע בישראל עומדת שנה תמימה להגשת ההצהרה, אך אין לנצל את כל התקופה באדישות: הבנק מחזיק את הכספים חסומים, ביטוחי חיים משלמים רק מול מסמכים, וכל איחור מעבר למועד גורר ריבית. יורש המתגורר בפריז או באיל-דה-פראנס (Île-de-France, מחוז פריז רבתי) יטופל בידי הנוטריון המקומי ובית המשפט המחוזי של מקום הנכס, ואילו יורש המתגורר בישראל ואינו יכול להגיע יכול להעניק ייפוי כוח נוטריוני (procuration authentique, ייפוי כוח הנערך מול נוטריון) המאומת באפוסטיל, ולנהל את רוב ההליך מרחוק. הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב אינה מטפלת בירושות עצמן, אך היא הגורם המאמת מסמכי מעמד ומנפיקה תעודות חיים ואזרחות הנדרשות לעיתים לתיק. מסמכים בעברית מתקבלים בצרפת רק בצירוף תרגום מושבע, וכל מסמך ציבורי ישראלי – תעודת לידה, תעודת פטירה, צו ירושה – דורש אפוסטיל של משרד החוץ או של בתי המשפט בישראל. טעות שכיחה היא להגיש לנוטריון צילומים או תרגומים לא מאומתים, הגורמים לדחיות של חודשים. טעות שנייה היא חלוקת כספי העיזבון בין היורשים לפני תשלום המס: החוק מטיל על הנוטריון אחריות לגביית המס, והוא לא ישחרר את התיק לפני הסדרתו. טעות שלישית היא התעלמות ממתנות שניתנו בחיי המנוח: חובת הגילוי של סעיף 784 חלה על כל מתנה קודמת, ומתנה שהועלמה עלולה להתגלות בביקורת ולהגדיל את המס בתוספת קנסות. כאשר קיים סכסוך בין יורשים – למשל ילד הטוען לפגיעה בשמורה מול אלמנה המחזיקה בצוואה ישראלית המנשלת אותו – אין לחתום על חלוקה (partage, הסכם חלוקת העיזבון) לפני קבלת ייעוץ, שכן חתימה עלולה להיחשב כוויתור. במקרה כזה מוגשת תביעת הקטנה לבית המשפט המחוזי, תוך שמירה קפדנית על מועדי ההתיישנות של חמש השנים או השנתיים לפי סעיף 921. לבסוף, לאחר סיום ההליך בצרפת, יש לבחון את ההשלכות בישראל: רישום נכס זר, דיווח על חשבון בנק זר, ומיסוי הכנסות עתידיות מהנכס, כגון דמי שכירות או רווח הון במכירה, לפי הדין הישראלי. מידע רשמי נוסף מצוי באתר service-public.fr על הירושה ובאתר רשות המסים הצרפתית.
סיכום
ירושה בין ישראל לצרפת נשלטת תחילה על ידי שאלת מקום המגורים הרגיל של המנוח וקיומה של בחירת דין בצוואה לפי תקנה 650/2012, לאחר מכן על ידי שמורת הירושה של סעיפים 912, 913 ו-921 לחוק האזרחי ורשת הביטחון של הניכוי המאזן לילדים, ולבסוף על ידי מיסוי הנכסים הצרפתיים לפי סעיפים 750 ter, 779, 777 ו-641 לחוק המס הכללי, גם כאשר המנוח והיורש תושבי ישראל. הדרך המעשית עוברת בנוטריון בצרפת, בהוכחת מעמד היורש בכל האמצעים לפי סעיף 730, בסמכות החובה של בתי המשפט הצרפתיים כאשר המנוח היה אזרח צרפתי שהותיר נכסים בצרפת כפי שהבהיר בית המשפט העליון ב-2026, ובהגשת הצהרת הירושה בתוך שנה כאשר המוות אירע בישראל. צוואה מפורשת עם בחירת דין, מסמכים ישראליים מאומתים באפוסטיל, וחישוב מס מוקדם הם שלושת הצעדים המונעים אובדן זכויות, קנסות ועיכובים של שנים.