משרד Kohen Avocats · פריז 16
יורש ישראלי של דירה בצרפת: איזה דין חל, כמה מס משלמים ומה עושים צעד אחר צעד

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

יורש ישראלי של דירה בצרפת: איזה דין חל, כמה מס משלמים ומה עושים צעד אחר צעד

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

הורה שנפטר בישראל והותיר אחריו דירה בפריז, סבא שרכש בית בדרום צרפת לפני עשרות שנים, או קרוב משפחה שהתגורר בצרפת שנים ארוכות ונפטר שם: ישראלים רבים מגלים יום אחד שהם יורשים של נכס בצרפת, ולצד האבל הם ניצבים מול שתי מערכות משפט, שפה זרה ומונחים לא מוכרים. השאלה הראשונה היא איזה דין חל על הירושה, הדין הישראלי או הדין הצרפתי, והתשובה אינה תלויה באזרחות היורש אלא בכללים אירופיים שחלים בצרפת מאז שנת 2015. השאלה השנייה היא כמה מס ירושה יש לשלם בצרפת, והתשובה תלויה במקום המגורים של המנוח לצורכי מס, בקרבה המשפחתית ובשווי הנכס. השאלה השלישית היא מעשית: למי פונים, איזו הצהרה מגישים ובאיזה מועד.

המאמר הזה מסביר את התשובות בסדר שבו יורש ישראלי פוגש אותן. החלק הראשון עוסק בדין החל: הכלל האירופי שקובע דין אחד לכל הירושה לפי מקום המגורים הרגיל של המנוח, האפשרות לבחור בדין של מדינת האזרחות בצוואה, וההגנה המיוחדת שהדין הצרפתי מעניק לילדים. החלק השני עוסק במס ובמעשה: מתי צרפת גובה מס ירושה מיורש שמתגורר בישראל, אילו ניכויים ושיעורים חלים, ומהם הצעדים המעשיים מול הנוטריון הצרפתי ומול רשויות המס. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, וכל קביעה משפטית מהותית נשענת על טקסט רשמי שצוטט כלשונו. מונח היסוד הוא נוטריון, notaire, עורך דין ציבורי בצרפת שמטפל בהעברת נכסים בירושה וברישומם, והמונח השני הוא הצהרת ירושה, déclaration de succession, המסמך שמוגש לרשויות המס הצרפתיות ובו מפורטים הנכסים והיורשים.

I. איזה דין חל על ירושה של ישראלי שיש לו נכס בצרפת

A. הכלל האירופי: מקום המגורים הרגיל של המנוח קובע דין אחד לכל הירושה

נקודת המוצא היא שהדין החל על ירושה עם נכס בצרפת נקבע בצרפת לפי תקנה אירופית, règlement européen, שחלה על ירושות של מי שנפטרו החל מיום 17 באוגוסט 2015. שמה המלא של התקנה הוא תקנה מס 650/2012 של הפרלמנט האירופי והמועצה מיום 4 ביולי 2012, והיא מסדירה סמכות שיפוט, דין חל, הכרה וביצוע של החלטות ומסמכים בענייני ירושה, וכן יוצרת תעודת ירושה אירופית, certificat successoral européen. התקנה חלה בצרפת במישרין, והיא מחליפה את הכללים הצרפתיים הישנים שחילקו בין נכסי מקרקעין, immeubles, שהיו כפופים לדין של מקום הנכס, ובין נכסים אחרים שהיו כפופים לדין של מקום המגורים האחרון. כיום העיקרון הוא אחדות הירושה: דין אחד חל על כלל הנכסים בכל מקום שהם.

הכלל הבסיסי קבוע בסעיף 21 לתקנה, וקובע כי הדין החל על הירושה כולה הוא, בכפוף להוראות אחרות של התקנה, דין המדינה שבה היה מקום המגורים הרגיל של המנוח בעת מותו (תקנה (האיחוד האירופי) מס 650/2012 של הפרלמנט האירופי והמועצה מיום 4 ביולי 2012 בענייני ירושה). המונח המכריע הוא מגורים רגילים, résidence habituelle, מושג עובדתי שנבחן לפי מרכז החיים של המנוח: היכן התגורר בפועל, היכן עבד, היכן נמצאו קשריו המשפחתיים והחברתיים. מי שהתגורר דרך קבע בישראל ונפטר בישראל, גם אם החזיק דירה בפריז, ירושתו נשלטת ככלל בדין הישראלי, לרבות הדירה הצרפתית. לעומת זאת, ישראלי שעבר להתגורר בצרפת, עבד שם ומרכז חייו היה שם, ירושתו נשלטת ככלל בדין הצרפתי, לרבות חשבון בנק שנותר בישראל, אלא אם מתקיים החריג של קשרים הדוקים יותר עם מדינה אחרת שקבוע בהמשך אותו סעיף.

לצד הכלל קיימת אפשרות בחירה. סעיף 22 לתקנה מאפשר לאדם לבחור בחייו את הדין שיחול על ירושתו, וקובע כי אדם רשאי לבחור כדין שיחול על כלל ירושתו את דין המדינה שהוא אזרח שלה, בין בעת הבחירה ובין בעת מותו. מי שמחזיק באזרחות כפולה, למשל ישראלית וצרפתית, רשאי לבחור את דינה של כל אחת ממדינות אזרחותו. הבחירה חייבת להיעשות בצורה מפורשת במסמך שהוא הוראה מחמת מיתה, כלומר בצוואה, או להשתמע מתוכנה, כפי שקובע המשך הסעיף: (התקנה דורשת שהבחירה תיעשה במפורש בהצהרה הלובשת צורה של הוראה מחמת מיתה, כלומר בצוואה, או תשתמע מנוסחה). ליורש הישראלי יש לכך משמעות כפולה: אם המנוח ערך צוואה שבה בחר בדין מסוים, יש לאתר את הצוואה ולקרוא את סעיף בחירת הדין, ואם המנוח לא ערך צוואה כזו, חל הכלל של מקום המגורים הרגיל. הורה ישראלי המתגורר בישראל ומחזיק דירה בצרפת, שרוצה להבטיח שהדין הישראלי יחול גם על הדירה, יכול לעשות זאת בבחירה מפורשת בצוואה בדין הישראלי, שהוא דין מדינת אזרחותו.

שאלת הסמכות, כלומר איזה בית משפט מוסמך לדון בירושה, הולכת בעקבות אותו היגיון. ככלל מוסמכים בתי המשפט של המדינה שבה היו המגורים הרגילים של המנוח. אך התקנה שומרת סמכות משנה, compétence subsidiaire, לבתי המשפט של מדינה חברה באיחוד האירופי כאשר המנוח התגורר מחוץ לאיחוד, היה אזרח של אותה מדינה והחזיק בה נכסים. בית המשפט העליון הצרפתי, Cour de cassation, הפנה בעניין זה שאלה לבית הדין של האיחוד האירופי, וההחלטה ניתנה ביום 18 בנובמבר 2020 בתיק מס 19-15.438. ההחלטה מפנה את השאלה לבית הדין האירופי, כלשונה: « Les dispositions de l’article 10, point 1a), du règlement (UE) n° 650/2012 du Parlement européen et du Conseil du 4 juillet 2012, relatif à la compétence, la loi applicable, la reconnaissance et l’exécution des décisions, et l’acceptation et l’exécution des actes authentiques en matière de successions et à la création d’un certificat successoral européen doivent-elles être interprétées en ce sens que, lorsque la résidence habituelle du défunt au moment du décès n’est pas située dans un Etat membre, la juridiction d’un Etat membre dans lequel la résidence habituelle du défunt n’était pas fixée mais qui constate que celui-ci avait la nationalité de cet Etat et y possédait des biens doit, d’office, relever sa compétence subsidiaire prévue par ce texte? » (האם יש להתפרש כך שכאשר מקום המגורים הרגיל של המנוח בעת המוות אינו במדינה חברה, ערכאה של מדינה חברה שבה לא היו המגורים הרגילים אך שמתברר לה שהמנוח היה אזרח אותה מדינה והחזיק בה נכסים חייבת, מיוזמתה, להכיר בסמכות המשנה הנתונה לה לפי הוראה זו?). ליורש הישראלי המסקנה מעשית: כאשר המנוח התגורר בישראל, היה אזרח צרפת והחזיק נכסים בצרפת, בתי המשפט הצרפתיים עשויים להיות מוסמכים לדון בירושה כולה, והשאלה אינה נפתרת מעצמה אלא מחייבת בדיקה של האזרחות, מקום הנכסים ומקום המגורים.

הספק הוסר בפסק הדין הסופי שניתן באותו תיק ביום 21 בספטמבר 2022. בית המשפט העליון קבע, לאחר תשובת בית הדין של האיחוד האירופי, כלשונו: « Selon ce texte, titré « Compétences subsidiaires », lorsque la résidence habituelle du défunt au moment du décès n’est pas située dans un État membre, les juridictions de l’État membre dans lequel sont situés des biens successoraux sont néanmoins compétentes pour statuer sur l’ensemble de la succession dans la mesure où le défunt possédait la nationalité de cet État membre au moment du décès. » (לפי הוראה זו, שכותרתה סמכויות משנה, כאשר מקום המגורים הרגיל של המנוח בעת המוות אינו במדינה חברה, ערכאות המדינה החברה שבה נמצאים נכסי ירושה מוסמכות בכל זאת לדון בירושה כולה, ככל שהמנוח היה אזרח אותה מדינה בעת מותו). בית המשפט הוסיף את תשובת בית הדין האירופי כלשונה: « doit être interprété en ce sens qu’une juridiction d’un État membre doit relever d’office sa compétence au titre de la règle de compétence subsidiaire prévue à cette disposition lorsque, ayant été saisie sur le fondement de la règle de compétence générale établie à l’article 4 de ce règlement, elle constate qu’elle n’est pas compétente au titre de cette dernière disposition. » (יש להתפרש כך שערכאה של מדינה חברה חייבת להכיר מיוזמתה בסמכותה לפי כלל הסמכות המשנה, כאשר נתפסה לפי כלל הסמכות הכללית שבסעיף 4 לתקנה והתברר לה שאינה מוסמכת לפיו). לבסוף קבע בית המשפט: « les juridictions françaises sont donc compétentes pour statuer sur l’ensemble de sa succession en application de l’article 10, § 1, sous a), du Règlement (UE) n° 650/2012 du Parlement européen et du Conseil du 4 juillet 2012. » (בתי המשפט הצרפתיים מוסמכים אפוא לדון בירושה כולה לפי סעיף 10 פסקה 1 תת-פסקה א לתקנה). באותו תיק המנוח התגורר בבריטניה, היה אזרח צרפת והחזיק נכסים בצרפת, והתוצאה חלה באותה מידה על מנוח שהתגורר בישראל בנסיבות דומות, שכן ישראל, כמו בריטניה, אינה מדינה חברה באיחוד האירופי.

למען הדיוק ההיסטורי, ירושות שנפתחו לפני 17 באוגוסט 2015 נשלטו בכללים הישנים. באותה תקופה חל פיצול: נכסי מקרקעין בצרפת היו כפופים לדין הצרפתי מכוח סעיף 3 לחוק האזרחי, Code civil, ופסיקת בית המשפט העליון קבעה כי חלוקתם חייבת להתחשב בכללי החלק השמור שהם סדר ציבורי פנימי. כך נפסק ביום 4 ביולי 2018 בתיק מס 17-16.515: « Mais attendu que l’arrêt constate que la succession comprend des biens immobiliers situés en France et retient que ceux-ci sont soumis, par application de la règle de conflit édictée à l’article 3, alinéa 2, du code civil, à la loi française ; que, de ces constatation et énonciation, la cour d’appel a exactement déduit, par motifs propres et adoptés, sans méconnaître l’autorité attachée au jugement d’exequatur, que la dévolution successorale desdits immeubles devait tenir compte des règles de la réserve héréditaire, laquelle, d’ordre public interne, ne pouvait être écartée par des dispositions testamentaires établies selon la loi du domicile du défunt et régissant son statut personnel » (אלא שהפסק קובע כי הירושה כוללת נכסי מקרקעין הנמצאים בצרפת וכי הם כפופים, לפי כלל ההתנגשות שבסעיף 3 פסקה 2 לחוק האזרחי, לדין הצרפתי; מקביעות אלו הסיקה ערכאת הערעור בצדק כי העברת נכסים אלו בירושה חייבת, מנימוקים עצמאיים ומאומצים ובלי לפגוע בסמכות פסק האקסקווטור, להתחשב בכללי החלק השמור, שהוא סדר ציבורי פנימי, ולא ניתן לסלקו בהוראות צוואה שנערכו לפי דין מקום מגוריו של המנוח והמסדירה את מעמדו האישי). פסיקה זו אינה חלה על ירושות חדשות, אך היא מסבירה מדוע יורשים ותיקים או תיקים ישנים עדיין פוגשים את ההבחנה בין מקרקעין בצרפת לבין שאר הנכסים, ומדוע חשוב לברר תחילה את מועד פתיחת הירושה.

פתיחת הירושה עצמה מוסדרת בחוק האזרחי הצרפתי בסעיף 720, הקובע כלשונו: « Les successions s’ouvrent par la mort, au dernier domicile du défunt. » (הירושות נפתחות במוות, במקום מגוריו האחרון של המנוח). מקום המגורים האחרון, domicile, הוא מושג משפטי שיש להבחינו ממקום המגורים הרגילים של התקנה האירופית, וההבחנה הזו היא בדיוק מה שעמד בלב המחלוקת בתיק משנת 2020 שהוזכר לעיל. סעיף 724 מוסיף את עקרון הכניסה האוטומטית לנעלי המנוח, saisine: « Les héritiers désignés par la loi sont saisis de plein droit des biens, droits et actions du défunt. » (היורשים שקובע הדין נכנסים מכוח הדין עצמו לנכסים, לזכויות ולתביעות של המנוח). כלומר בדין הצרפתי היורש אינו זקוק לפעולה מיוחדת כדי להיחשב יורש, אך מימוש הזכויות מול בנקים, רשויות ורוכשים עתידיים מחייב מסמכים רשמיים שהנוטריון מנפיק, כפי שיוסבר בחלק המעשי.

B. ההגנה על הילדים: החלק השמור והמנגנון המשלים בנכסים בצרפת

המאפיין הבולט ביותר של דין הירושה הצרפתי בעיני יורש ישראלי הוא החלק השמור, réserve héréditaire. בעוד הדין הישראלי מעניק למוריש חופש כמעט מלא לצוות את רכושו, הדין הצרפתי שומר לילדים חלק שאין ליטול מהם. סעיף 912 לחוק האזרחי מגדיר כלשונו: « La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent. La quotité disponible est la part des biens et droits successoraux qui n’est pas réservée par la loi et dont le défunt a pu disposer librement par des libéralités. » (החלק השמור הוא חלק נכסי הירושה והזכויות שהדין מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הקרויים יורשים שמורים, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה. המנה הפנויה היא חלק נכסי הירושה והזכויות שאינו שמור לפי הדין ושהמנוח יכול היה להעניק בחופשיות במתנות). היורשים השמורים הם בראש ובראשונה הילדים, ובהיעדר ילדים, בתנאים מסוימים, גם בן הזוג הנותר.

שיעורי החלוקה קבועים בסעיף 913, הקובע כלשונו: « Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant ; le tiers, s’il laisse deux enfants ; le quart, s’il en laisse trois ou un plus grand nombre. » (המתנות, בין במעשים בין חיים ובין בצוואה, לא יעלו על מחצית נכסי המצווה אם הניח אחריו במותו ילד אחד; על השליש אם הניח שני ילדים; על הרביע אם הניח שלושה ילדים או יותר). ילד יחיד זכאי אפוא למחצית מהעיזבון כחלק שמור, שני ילדים לשני שלישים, שלושה ילדים ומעלה לשלושה רבעים, והיתרה היא המנה הפנויה שהמנוח רשאי לחלק כרצונו. ילד שנושל בצוואה או קיבל פחות מחלקו השמור רשאי לתבוע השלמה, action en réduction, כנגד מקבלי המתנות, והתביעה מופנית קודם כלפי המתנות בצוואה ואחר כך כלפי מתנות בין חיים, מהאחרונה לראשונה. הסדר היורשים עצמו, למקרה שאין צוואה, קבוע בסעיף 734: « En l’absence de conjoint successible, les parents sont appelés à succéder ainsi qu’il suit : 1° Les enfants et leurs descendants ; 2° Les père et mère ; les frères et soeurs et les descendants de ces derniers ; 3° Les ascendants autres que les père et mère ; 4° Les collatéraux autres que les frères et soeurs et les descendants de ces derniers. » (בהיעדר בן זוג יורש, הקרובים נקראים לרשת כדלקמן: ראשית הילדים וצאצאיהם; שנית האב והאם, האחים והאחיות וצאצאיהם; שלישית עולים אחרים מלבד האב והאם; רביעית קרובים צדדיים אחרים. כל אחת מארבע הקבוצות מהווה דרגת יורשים הדוחה את הבאות אחריה).

החידוש החשוב ליורש הישראלי מצוי בהמשך סעיף 913, בנוסחו העדכני. כאשר הדין הזר החל על הירושה אינו מעניק לילדים כל הגנה שמורה, כל ילד רשאי לבצע נטילה מפצה, prélèvement compensatoire, על הנכסים הנמצאים בצרפת ביום המוות, כדי להשיב לעצמו את הזכויות השמורות שהדין הצרפתי מעניק לו. הנוסח קובע כי כאשר המנוח או אחד מילדיו הוא בעת המוות אזרח של מדינה חברה באיחוד האירופי או מתגורר בה דרך קבע, וכאשר הדין הזר החל על הירושה אינו מאפשר כל מנגנון שמור המגן על הילדים, כל ילד או יורשיו רשאים לבצע נטילה מפצה על הנכסים הקיימים הנמצאים בצרפת ביום המוות, כדי להיות מושבים לזכויות השמורות שהדין הצרפתי מעניק להם, עד גבולן. במילים פשוטות: אב ישראלי המתגורר בישראל שציווה את דירתו בפריז כולה לאדם זר והותיר את ילדיו בלא כלום לפי הדין הישראלי, עלול לגלות שהילדים תובעים השלמה מהדירה הצרפתית, אם מתקיימים תנאי האזרחות או המגורים שבסעיף. הורה כזה, והיורשים עצמם, חייבים לבדוק את הנוסח העדכני של הסעיף לפני כל פעולה, שכן מדובר במנגנון חדש יחסית שהיקפו המדויק עדיין מתברר בפסיקה. הכלל המעשי הוא כפול: מי שמחזיק נכס בצרפת ורוצה לחלק את רכושו שלא לפי החלק השמור, חייב ייעוץ מקדים על השילוב בין בחירת הדין בצוואה לבין המנגנון המשלים, ויורש שנושל חייב לדעת שהדירה הצרפתית עשויה להיות מקור ההשלמה שלו.

בפריז ובאיל-דה-פראנס, אזור מגוריהם של רבים מהצרפתים המתגוררים בישראל ומבני משפחותיהם, שאלות אלו עולות תדיר מול נוטריונים העוסקים בתיקים בינלאומיים. הסמכות העניינית בתביעות ירושה נתונה לבית המשפט המשפטי, tribunal judiciaire, שהוא בית המשפט האזרחי הכללי בצרפת, ובאזור פריז מדובר בבית המשפט המשפטי של פריז. אין בכך כדי לשנות את הדין החל, אך יש לכך משמעות מעשית: התיק יתנהל בצרפתית, לפי סדרי דין צרפתיים, והיורש הישראלי יזדקק לייצוג מקומי ולתרגומים של מסמכים ישראליים, החל מתעודת הפטירה וכלה בצו הירושה הישראלי אם קיים.

II. מיסוי הירושה בצרפת והצעדים המעשיים של היורש הישראלי

A. מס הירושה הצרפתי: מתי חייבים, כמה משלמים ואילו הקלות קיימות

המיסוי עומד בפני עצמו ואינו נגזר מהדין האזרחי החל על הירושה. ייתכן שהירושה נשלטת בדין הישראלי ובכל זאת חב מס בצרפת, או להיפך. כללי החיוב קבועים בסעיף 750 ter לחוק המס הכללי, Code général des impôts, שהוא קוד המס הצרפתי. הסעיף קובע כלשונו: « Sont soumis aux droits de mutation à titre gratuit : 1° Les biens meubles et immeubles situés en France ou hors de France » (חבים במסי העברה בלא תמורה, ובראשם נכסים מטלטלים ומקרקעין בצרפת או מחוצה לה, כאשר המנוח היה תושב מס בצרפת), « 2° Les biens meubles et immeubles, que ces derniers soient possédés directement ou indirectement, situés en France, et notamment les fonds publics français, parts d’intérêts, biens ou droits composant un trust défini à l’ article 792-0 bis et produits qui y sont capitalisés, créances et valeurs mobilières françaises, lorsque le donateur ou le défunt n’a pas son domicile fiscal en France au sens de l’article précité. » (ושנית, נכסים מטלטלים ומקרקעין הנמצאים בצרפת, גם בהחזקה עקיפה, כאשר המנוח לא היה תושב מס בצרפת). התרגום המקוצר: מנוח שהיה תושב מס בצרפת חייב במס על כלל נכסיו בעולם, לרבות חשבון בישראל, ואילו מנוח שלא היה תושב מס בצרפת, למשל ישראלי שהתגורר בישראל, חייב במס בצרפת רק על הנכסים הנמצאים בצרפת, ובראשם הדירה. המונח תושב מס, domicile fiscal, שונה ממקום המגורים האזרחי וממקום המגורים הרגילים של התקנה האירופית, והוא נבחן לפי מבחני קוד המס, ובהם מקום המגורים, מקום הפעילות המקצועית ומרכז האינטרסים הכלכליים. יורש ישראלי חייב אפוא לברר תחילה היכן היה המנוח תושב מס, שכן מכך נגזר היקף החיוב.

הסעיף מוסיף הוראה נגד תכנונים מלאכותיים: נכס מקרקעין או זכות במקרקעין נחשבים מוחזקים בעקיפין כאשר הם שייכים לחברות או לגופים שהתורם או המנוח מחזיק בהם, במישרין או בעקיפין, את מרבית זכויות ההצבעה או את מרבית הזכויות בנכסים. דירה בפריז המוחזקת דרך חברה זרה אינה חומקת מן המס הצרפתי, ורשויות המס הצרפתיות בוחנות את ההחזקה הכלכלית האמיתית ולא רק את הרישום הפורמלי. זוהי נקודה שרבים מחמיצים: רכישת דירה בצרפת דרך חברה אינה פוטרת ממס ירושה, והיא אף מסבכת את הטיפול מול הנוטריון.

שיעורי המס תלויים בקרבה המשפחתית. סעיף 777 לחוק המס הכללי קובע כלשונו: « Les droits de mutation à titre gratuit sont fixés aux taux indiqués dans les tableaux ci-après, pour la part nette revenant à chaque ayant droit » (מסי ההעברה בלא תמורה נקבעים בשיעורים המצוינים בטבלאות שלהלן, לגבי החלק הנקי המגיע לכל זכאי). הטבלה לקרובים בקו ישיר, כלומר הורים וילדים, מתחילה בשיעור של חמישה אחוזים על חלק נקי שאינו עולה על 8,072 אירו, ועולה בהדרגה עד ארבעים וחמישה אחוזים על החלק שמעל 1,805,677 אירו, עם מדרגות ביניים של עשרה, חמישה עשר, עשרים, שלושים וארבעים אחוזים. בין אחים ואחיות השיעורים גבוהים יותר, ובין קרובים רחוקים או זרים הם מגיעים לשיעורים של חמישים וחמישה ושישים אחוזים. לפני החלת השיעורים מנוכה ניכוי, abattement, שהוא סכום הפחתה מהבסיס החייב. סעיף 779 קובע כלשונו: « Pour la perception des droits de mutation à titre gratuit, il est effectué un abattement de 100 000 € sur la part de chacun des ascendants et sur la part de chacun des enfants vivants ou représentés par suite de prédécès ou de renonciation. » (לצורך גביית מסי ההעברה בלא תמורה, יבוצע ניכוי של 100,000 אירו על חלקו של כל אחד מהעולים ועל חלקו של כל אחד מהילדים החיים או המיוצגים מחמת מוות מוקדם או ויתור). כל ילד היורש הורה זכאי אפוא לניכוי של 100,000 אירו מחלקו לפני חישוב המס, והניכוי עומד לרשות כל ילד בנפרד. דוגמה מספרית פשוטה: ילד יחיד היורש דירה בשווי 300,000 אירו מנכה 100,000 אירו, והמס מחושב על 200,000 אירו לפי מדרגות הקו הישיר. דוגמה שנייה: שני ילדים היורשים דירה בשווי 500,000 אירו בחלקים שווים, כל אחד מנכה 100,000 אירו מחלקו של 250,000 אירו, והמס מחושב על 150,000 אירו לכל אחד. החישוב המדויק תלוי תמיד ביום המוות, שכן השיעורים החלים הם אלו שבתוקף באותו יום, ובמתנות קודמות שהמנוח נתן בחייו, שרשויות המס מביאות בחשבון.

הקלות נוספות קיימות למצבים מיוחדים. דירת המגורים העיקרית של המנוח, résidence principale, עשויה ליהנות בתנאים מניכוי של עשרים אחוזים משוויה, כפי שמסביר אתר השירות הציבורי הרשמי, service-public.fr, שהוא אתר המינהל הצרפתי הרשמי. מי שתורם בתוך שנים עשר החודשים שלאחר המוות את חלקו בירושה לקרן או לעמותה מוכרת לתועלת הציבור, למדינה או לגוף ציבורי, זכאי לניכוי בגובה התרומה, כפי שקובע סעיף 788: « Pour la perception des droits de mutation par décès, il est effectué un abattement sur la part nette de tout héritier, donataire ou légataire correspondant à la valeur des biens reçus du défunt, évalués au jour du décès et remis par celui-ci à une fondation reconnue d’utilité publique répondant aux conditions fixées au b du 1 de l’article 200 , à une association reconnue d’utilité publique répondant aux conditions fixées au b du 1 de l’article 200, à l’Etat, à ses établissements publics ou à un organisme mentionné à l’article 794 . Cet abattement s’applique à la double condition : 1° Que la libéralité soit effectuée, à titre définitif et en pleine propriété, dans les douze mois suivant le décès » (לצורך גביית מסי ההעברה מחמת מוות, יבוצע ניכוי על החלק הנקי של כל יורש, מקבל מתנה או לגטר, בגובה שווי הנכסים שהתקבלו מהמנוח, כפי שווים ביום המוות, ונמסרו על ידו לקרן או לעמותה מוכרות לתועלת הציבור, למדינה, למוסדותיה הציבוריים או לגוף הנזכר בסעיף 794, בתנאי כפול שהמתנה תיעשה סופית ובבעלות מלאה בתוך שנים עשר החודשים שלאחר המוות). פטורים מלאים קיימים למקרים מסוימים, ובהם נכסים המועברים למדינה ולגופים ציבוריים, וכן פטורים התלויים במצבו של המנוח או של היורש, המפורטים בדף הפטורים של השירות הציבורי. יורש ישראלי אינו צריך לנחש: הדפים הרשמיים של service-public.fr על הצהרת הירושה ועל חישוב המס מרכזים את הרשימות העדכניות, והקישורים אליהם מובאים כאן: הצהרת ירושה וכן הערכת הירושה וחישוב המס.

שאלת כפל המס מול ישראל אינה מקבלת תשובה אוטומטית במאמר כללי. המס הצרפתי מוטל לפי הכללים שתוארו, והמס הישראלי, ככל שחל, מוטל לפי הדין הישראלי. האם אמנה בין צרפת לישראל מונעת כפל חיוב, ואם כן באילו תנאים ובאיזה מנגנון של זיכוי או פטור, היא שאלה שיש לבדוק מול הנוטריון ומול יועץ מס המכיר את שתי המערכות, על בסיס נוסח האמנה שבתוקף ביום המוות. הכלל המעשי: אין להניח פטור ואין להניח כפל, אלא לבדוק כל מקרה לגופו לפני תשלום ולפני הגשת ההצהרה, שכן טעות בהצהרה הראשונה קשה לתיקון לאחר שהמועדים חלפו.

B. נוטריון, הצהרת ירושה ולוח זמנים: מה עושים בפועל

הדמות המרכזית בטיפול בירושה עם נכס בצרפת היא הנוטריון. הנוטריון מאתר את היורשים, קובע את זהותם ואת חלקיהם, עורך את תעודת היורשים, acte de notoriété, שהיא המסמך שבו מצהיר הנוטריון מי הם היורשים, מנפיק את תעודת הנדלן, attestation immobilière, שהיא המסמך המעביר את הבעלות בנכס המקרקעין במרשם המקרקעין הצרפתי, ומכין את הצהרת הירושה לרשויות המס. יורש המתגורר בישראל יכול לפנות לנוטריון שבו טופל המנוח, או לכל נוטריון אחר בצרפת, ולעבוד מולו מרחוק באמצעות ייפוי כוח, procuration, ומסמכים מתורגמים. המסמכים הישראליים הנדרשים בדרך כלל הם תעודת הפטירה, תמצית רישום אוכלוסין או תעודת לידה המעידה על הקרבה, צו ירושה או צו קיום צוואה אם ניתנו בישראל, והעתק הצוואה. כל מסמך עברי או אנגלי יתורגם לצרפתית בידי מתרגם מושבע, traducteur assermenté, שהוא מתרגם המוסמך בידי בית המשפט הצרפתי, ובמקרים מסוימים יידרש גם אישור אפוסטיל, apostille, לפי אמנת האג, שהיא חותמת בינלאומית המאמתת מסמך ציבורי לשימוש במדינה אחרת.

לוח הזמנים המרכזי הוא מועד הגשת הצהרת הירושה. סעיף 641 לחוק המס הכללי קובע כלשונו: « Les délais pour l’enregistrement des déclarations que les héritiers, donataires ou légataires ont à souscrire des biens à eux échus ou transmis par décès sont : De six mois, à compter du jour du décès, lorsque celui dont on recueille la succession est décédé en France métropolitaine; D’une année, dans tous les autres cas. » (המועדים לרישום ההצהרות שעל היורשים, מקבלי המתנות והלגטרים להגיש הם: שישה חודשים מיום המוות, כאשר מי שירושתו מתקבלת נפטר בצרפת המטרופוליטנית; שנה אחת, בכל המקרים האחרים). מנוח שנפטר בישראל משתייך ככלל לקבוצת השנה, ומנוח שנפטר בצרפת לקבוצת ששת החודשים. איחור בהגשה גורר ריבית איחור וקנסות, ולכן היורש הישראלי חייב לפתוח את התיק מול הנוטריון מוקדם ככל האפשר, ולא להמתין לסיום ההליכים בישראל. הצהרה אחת יכולה להיחתם בידי כל הנוגעים בדבר, והיורשים חבים ביחד ולחוד, solidairement, בתשלום המס, כלומר רשויות המס רשאיות לדרוש את מלוא הסכום מכל אחד מהם, ודי שאחד היורשים יגיש את ההצהרה. כך מסביר השירות הציבורי: היורשים חבים יחד בתשלום, ומספיק שאחד מהם יגיש את ההצהרה, אך יורש הפטור ממס אינו פטור מההצהרה עצמה. המשמעות המעשית למשפחה ישראלית שבה כמה אחים יורשים דירה בצרפת היא שיש לתאם ביניהם מי מגיש, מי משלם וכיצד מתחלק הנטל, עוד לפני שהמועד דוחק.

פטור מהגשת הצהרה קיים רק במקרים צרים: הסירוב לירושה, renonciation, שהוא ויתור פורמלי על הירושה הנרשם בלשכת בית המשפט, פוטר מהצהרה, וכן קיימים מקרי סף שבהם שווי העיזבון נמוך והיורשים בקו ישיר פטורים מתשלום, בתנאים המפורטים בדף הרשמי. יורש של דירה בפריז כמעט תמיד חורג מסכומי הסף, ולכן עליו להניח שהוא חייב בהצהרה גם אם בסופו של דבר, לאחר הניכויים, לא ייוותר מס לתשלום. טעות נפוצה היא להניח שאי תשלום מס פירושו אי הגשת הצהרה: אלו שתי חובות נפרדות, וההצהרה היא שמאפשרת לרשויות לבדוק אם מגיע מס.

הנכס עצמו אינו ניתן למכירה מסודרת בטרם הושלם הרישום. הקונה הצרפתי ורשם המקרקעין, service de publicité foncière, שהוא הגוף הרושם זכויות במקרקעין בצרפת, ידרשו את תעודת הנדלן של הנוטריון. יורש הממהר למכור את הדירה חייב אפוא להביא בחשבון את משך הטיפול: איסוף המסמכים מישראל, תרגומם, עריכת תעודת היורשים, פרסום תעודת הנדלן והגשת ההצהרה. בתיקים פשוטים מדובר בחודשים ספורים, ובתיקים עם מחלוקת בין יורשים, עם צוואה שיש לפרש, או עם שאלת דין חל מורכבת, הטיפול מתארך. מכירה לפני השלמת הבירורים, או חלוקת כספים בין אחים לפני תשלום המס, חושפת את היורשים לדרישות מאוחרות של רשויות המס ולמחלוקות ביניהם. הסדר הנכון הוא הפוך: קודם בירור הדין החל והחיוב במס, אחר כך רישום, ורק בסוף מכירה או חלוקה.

ליורשים המתגוררים בפריז ובאיל-דה-פראנס, או למי שבני משפחתם מתגוררים שם, יש יתרון מעשי: נוטריונים רבים באזור מורגלים בתיקים בינלאומיים, בבדיקת צוואות זרות ובטיפול במסמכים ישראליים, והקרבה הפיזית מקלה על חתימות ועל פגישות. היורש המתגורר בישראל יכול להסמיך קרוב בפריז או לעבוד ישירות מול הנוטריון בדואר אלקטרוני ובייפוי כוח. כך או כך, השאלות הראשונות שהנוטריון ישאל הן תמיד אותן שאלות: היכן התגורר המנוח, האם ערך צוואה והאם בחר בה דין, מי היורשים ומה שווי הנכסים. יורש המגיע לפגישה הראשונה עם תשובות מוכנות לשאלות אלו חוסך חודשים של התכתבות.

סיכום

יורש ישראלי של נכס בצרפת עומד בצומת של שתי מערכות: התקנה האירופית קובעת ככלל דין אחד לירושה כולה לפי מקום המגורים הרגילים של המנוח, עם אפשרות לבחור בדין מדינת האזרחות בצוואה, והדין הצרפתי שומר לילדים חלק שאין ליטול מהם, עם מנגנון משלים על נכסים בצרפת כאשר הדין הזר אינו מגן עליהם. במקביל, קוד המס הצרפתי מטיל מס על הנכסים בצרפת גם כאשר המנוח התגורר בישראל, עם ניכוי של 100,000 אירו לכל ילד ושיעורים מדורגים, ומחייב הגשת הצהרת ירושה בתוך שנה כאשר המוות אירע מחוץ לצרפת. הצעדים הנכונים הם לאתר צוואה ולבדוק אם נבחר בה דין, לפנות לנוטריון עם מסמכים מתורגמים, להגיש את ההצהרה במועד, ורק אחר כך למכור או לחלק. מי שפועל בסדר הזה שומר על זכויותיו מול היורשים האחרים ומול רשויות המס, ומי שמדלג על שלב מגלה שהדין הצרפתי יודע להגיע עד הדירה בפריז גם כשהמנוח חי ונפטר בישראל.

📄 חוזר רשמי