משרד Kohen Avocats · פריז 16
גירושין בישראל והכרה בצרפת (2026): גט, פסק דין רבני, אקזקווטור ותעתיק על תעודת הנישואין

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

גירושין בישראל והכרה בצרפת (2026): גט, פסק דין רבני, אקזקווטור ותעתיק על תעודת הנישואין

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

זוג ישראלי התגרש בישראל, קיבל פסק דין מבית הדין הרבני וערך טקס גט כדין, ואחד מבני הזוג לשעבר חי בצרפת או מחזיק באזרחות צרפתית. שנים אחר כך, בעיריית פריז או בקונסוליה בתל אביב, מתברר שהמרשם הצרפתי עדיין מציג אותו כנשוי. הבנק בצרפת מבקש את הסכמת בן הזוג לשעבר למכירת הדירה, פקיד המרשם מסרב לרשום נישואין חדשים, ובקשה לדרכון לילד נתקעת כי ההורה השני טוען שהוא עדיין נשוי. השאלה שעולה כמעט בכל תיק כזה היא כפולה: האם הגירושין הישראליים תקפים בצרפת, ואם כן, איך גורמים למנהל הצרפתי להכיר בכך בפועל. התשובה הצרפתית מפצלת את הבעיה לשני מישורים נפרדים: ההכרה בעצם סיום הנישואין, שהיא עניין של מעמד אישי (état des personnes, הסטטוס המשפחתי של האדם), והאפשרות לאכוף בכוח את ההשלכות הכספיות של הגירושין, שהיא עניין של ביצוע (exécution forcée, מימוש כפוי בעזרת רשויות המדינה). ההבחנה הזו קובעת הכול: יש מצבים שבהם אין צורך בשום הליך משפטי בצרפת, ויש מצבים שבהם חייבים להגיש תביעה מיוחדת שנקראת exequatur (אקזקווטור, בקשה משופט צרפתי לתת תוקף ביצועי להחלטה זרה). המדריך הזה מסביר, צעד אחר צעד, מתי הגט ופסק הדין הרבני מוכרים בצרפת בלי הליך, מהם שלושת התנאים שהשופט הצרפתי בודק כשהליך כן נדרש, איך מעדכנים את תעודת הנישואין הצרפתית, מה קורה כשהבעל מסרב לתת גט, ואיך מתחתנים מחדש בלי להיתקע. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, וכל כלל משפטי מגובה בציטוט מדויק מהטקסט הרשמי, בתרגום לעברית בסוגריים.

I. פסק הגירושין הישראלי בצרפת: מתי צריך אקזקווטור ומתי לא

A. גירושין כמצב אישי מול גירושין ככותרת לביצוע: ההבדל שקובע הכול

המשפט הצרפתי מבחין בין שתי שאלות שונות. השאלה הראשונה היא האם בני הזוג עדיין נשואים: האם כל אחד מהם רשאי להינשא מחדש, האם האישה זכאית לשוב לשם נעוריה, האם הירושה נקבעת כשל גרוש ולא כשל אלמן. זו שאלת המעמד האישי, והתשובה לה נגזרת מעצם תקינות הגירושין, לא מהליך צרפתי כלשהו. השאלה השנייה היא האם ניתן להפעיל את כוחה של המדינה הצרפתית כדי לאכוף את מה שנפסק: לתפוס משכורת בפריז לתשלום מזונות שנפסקו בישראל, לפנות בן זוג לשעבר מדירה בצרפת, לחלק חשבון בנק צרפתי לפי פסק הדין הזר. זו שאלת הביצוע, וכאן הכלל נוקשה וכתוב בשחור לבן בסעיף 509 לסדר הדין האזרחי הצרפתי (article 509 du code de procédure civile, סעיף 509 לקודקס סדר הדין האזרחי): « Les jugements rendus par les tribunaux étrangers et les actes reçus par les officiers étrangers sont exécutoires sur le territoire de la République de la manière et dans les cas prévus par la loi. » (פסקי דין של בתי משפט זרים ומסמכים שנערכו בידי בעלי תפקידים זרים ניתנים לביצוע על שטח הרפובליקה באופן ובמקרים הקבועים בחוק). המילים החשובות הן ניתנים לביצוע: לא מוכרים, לא תקפים, אלא ניתנים לביצוע בכוח. ההכרה בעצם סיום הנישואין אינה דורשת ביצוע בכוח, ולכן אינה דורשת אקזקווטור, בתנאי שהגירושין תקינים לפי מבחני המשפט הבינלאומי הפרטי הצרפתי שיוסברו בהמשך. בית המשפט העליון הצרפתי (בית המשפט העליון לערעורים, ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים) אישר זאת במפורש כאשר דן בגירושין זרים שהאישה ביקשה להסתמך עליהם כדי לפנות את בעלה לשעבר מדירה בצרפת: הוא קבע שהגירושין הזרים הם תקינים וניתנים להסתמכות (régulier et opposable, תקין וניתן לטעון כלפי צד שלישי), וההסתמכות הזו הספיקה לצורך תביעת הפינוי, בלי שהיה צורך בהליך אקזקווטור נפרד לעצם הגירושין. באותו אופן, כאשר אלמנה ביקשה לאכוף בצרפת קצבת פרישה שנפסקה בגרמניה, בית המשפט דן ישירות בשאלת האקזקווטור של החיוב הכספי, כי חיוב כספי הוא עניין של ביצוע. המסקנה המעשית לישראלים פשוטה וחשובה: מי שצריך רק לעדכן את מצבו המשפחתי, להינשא מחדש או להסדיר שם משפחה, אינו צריך להגיש תביעת אקזקווטור על הגירושין עצמם, אלא לעבור את מסלול התעתיק המינהלי שיוסבר בחלק השני. מי שצריך לגבות מזונות, פיצוי או חלק בדירה צרפתית מכוח פסק הדין הישראלי, אינו יכול להסתפק בתעתיק, וחייב לבקש משופט צרפתי צו אקזקווטור. אתר השירות הציבורי הרשמי (service-public.fr, אתר המינהל הצרפתי הרשמי) קובע כי החלטת משפט שניתנה מחוץ לאיחוד האירופי אינה חלה ישירות בצרפת, וכי לשם החלתה היא חייבת לעבור הליך אקזקווטור. ישראל אינה חברה באיחוד האירופי, תקנות האיחוד על הכרה הדדית אינן חלות על פסקי דין ישראליים, ולכן פסק דין רבני ישראלי נבחן לפי הדין המשותף הצרפתי, כלומר לפי סעיף 509 והפסיקה שפירשה אותו. אותו אתר רשמי מוסיף את כללי ההליך: פונים לבית המשפט השיפוטי (tribunal judiciaire, הערכאה האזרחית הכללית של צרפת) בכתב תביעה (assignation, מסמך המוגש בידי שליח משפטי שמזמין את הצד השני לדין) או בבקשה משותפת, וייצוג בידי עורך דין הוא חובה. נגד החלטת האקזקווטור ניתן לערער לבית המשפט לערעורים, ושם הייצוג בידי עורך דין הוא חובה אף הוא. מי שמנהל תיק כזה מפריז חייב אפוא עורך דין צרפתי מוסמך, ואינו יכול להגיש את הבקשה לבד או דרך עורך דין ישראלי בלבד.

B. שלושת התנאים שהשופט הצרפתי בודק: סמכות עקיפה, סדר ציבורי והיעדר מרמה

כאשר שופט צרפתי מתבקש לתת אקזקווטור לפסק דין זר, או כאשר פקיד מרשם ובהמשך שופט בודקים האם גירושין זרים תקינים וניתנים להסתמכות, הם מפעילים את אותו מבחן משולש קבוע. בית המשפט העליון ניסח אותו ב-2 בדצמבר 2020, בתיק שבו אישה ביקשה לאכוף בצרפת גירושין שנפסקו בניו יורק, במילים שאין בהן שום עמימות: « En application de l’article 509 du code de procédure civile, pour accorder l’exequatur, hors toute convention internationale, le juge français doit vérifier la régularité internationale de la décision étrangère en s’assurant que celle-ci remplit les conditions de compétence indirecte du juge étranger fondée sur le rattachement du litige au for saisi, de conformité à l’ordre public international de fond et de procédure et d’absence de fraude. » (מכוח סעיף 509 לסדר הדין האזרחי, כדי להעניק אקזקווטור, בהיעדר אמנה בינלאומית, על השופט הצרפתי לוודא את התקינות הבינלאומית של ההחלטה הזרה, בכך שהוא מוודא שהיא ממלאת את תנאי הסמכות העקיפה של השופט הזר המבוססת על זיקת הסכסוך לערכאה שדנה בו, את תנאי ההתאמה לסדר הציבורי הבינלאומי המהותי והדיוני, ואת תנאי היעדר המרמה). שלוש שנים אחר כך, ב-17 במאי 2023, חזר בית המשפט העליון על אותו מבחן בניסוח כמעט זהה, שהפך מאז לנוסחה המצוטטת ביותר בתחום: « Il résulte de l’article 509 du code de procédure civile que l’accueil d’un jugement étranger dans l’ordre juridique français exige le contrôle, outre de la compétence internationale indirecte du juge étranger fondée sur le rattachement du litige au juge saisi, de sa conformité à l’ordre public international de fond et de procédure, celui de l’absence de fraude. » (מסעיף 509 לסדר הדין האזרחי עולה כי קבלת פסק דין זר אל תוך הסדר המשפטי הצרפתי מחייבת בקרה, נוסף על הסמכות הבינלאומית העקיפה של השופט הזר המבוססת על זיקת הסכסוך לשופט שדן בו, של התאמתו לסדר הציבורי הבינלאומי המהותי והדיוני, וכן בקרה של היעדר מרמה). כל מונח כאן נושא משמעות מעשית. סמכות עקיפה (compétence indirecte, השאלה האם הערכאה הזרה הייתה מוסמכת לדון בסכסוך מנקודת מבט צרפתית) מתמלאת כמעט תמיד בגירושין ישראליים: בני הזוג התגוררו בישראל, נישאו בישראל, ובית הדין הרבני הוא הערכאה שלה סמכות ייחודית לדון בגירושין של יהודים בישראל, כך שהזיקה בין הסכסוך לבין הערכאה שדנה בו מובהקת. היעדר מרמה (absence de fraude, היעדר ניסיון לעקוף את החוק הצרפתי בדרך מלאכותית) מתמלא כאשר בני הזוג התגרשו במקום מגוריהם האמיתי ולא טסו לחו״ל כדי להשיג גירושין קלים שהחוק הצרפתי אינו מאפשר. התנאי העדין באמת הוא הסדר הציבורי הבינלאומי (ordre public international, מכלול הערכים היסודיים של המשפט הצרפתי שאינם סובלים חריגה, לרבות שוויון בין המינים והזכות להליך הוגן), והוא המקום שבו גירושין דתיים נבחנים בקפידה. החשש הקלאסי הוא מפני גירושין שבהם לאחד מבני הזוג, בדרך כלל האישה, אין גישה שווה לגירושין עצמם. בית המשפט העליון פיתח לכך תשובה מאוזנת שחזרה בשני פסקי דין חשובים. ב-17 במרס 2021 נקבע: « Lorsqu’une décision de divorce a été prononcée à l’étranger en application d’une loi qui n’accorde pas à l’un des époux, en raison de son appartenance à l’un ou l’autre sexe, une égalité d’accès au divorce, sa reconnaissance ne heurte pas l’ordre public international, dès lors qu’elle est invoquée par celui des époux à l’égard duquel sont prévues les règles les moins favorables, que la procédure suivie n’a pas été entachée de fraude et que l’autre époux a pu faire valoir ses droits. » (כאשר החלטת גירושין ניתנה בחו״ל מכוח חוק שאינו מעניק לאחד מבני הזוג, מחמת השתייכותו לאחד המינים, גישה שווה לגירושין, הכרתה אינה פוגעת בסדר הציבורי הבינלאומי, ובלבד שהיא נטענת בידי אותו בן זוג שלגביו נקבעו הכללים הפחות נוחים, שההליך שננקט לא נגוע במרמה, ושהבן הזוג האחר יכול היה לטעון את טענותיו). חמישה חודשים בלבד לפני כתיבת שורות אלה, ב-30 בספטמבר 2026, אישר בית המשפט העליון את אותה תשובה פעם נוספת, בתיק שבו גבר ביקש אקזקווטור לגירושין שהאישה עצמה יזמה באלג׳יריה במסלול של פרידה בתמורה כספית (khol’â, פרידה ביוזמת האישה תמורת תשלום פיצוי לבעל): « Lorsqu’une décision de divorce a été prononcée à l’étranger en application d’une loi qui n’accorde pas à l’un des époux, en raison de son appartenance à l’un ou l’autre sexe, une égalité d’accès au divorce, sa reconnaissance peut cependant être obtenue en France dès lors que cette décision a été sollicitée par celui des époux à l’égard duquel sont prévues les règles les moins favorables, que ce dernier a pu faire valoir ses droits et que n’est pas établie l’existence d’un autre motif de contrariété à l’ordre public de fond ou de procédure. » (כאשר החלטת גירושין ניתנה בחו״ל מכוח חוק שאינו מעניק לאחד מבני הזוג, מחמת השתייכותו לאחד המינים, גישה שווה לגירושין, ניתן בכל זאת לקבל את הכרתה בצרפת, ובלבד שההחלטה התבקשה בידי אותו בן זוג שלגביו נקבעו הכללים הפחות נוחים, שהאחרון יכול היה לטעון את טענותיו, ושלא הוכח קיומו של טעם נוסף לסתירה עם הסדר הציבורי המהותי או הדיוני). באותו פסק דין ציטט בית המשפט את החוק האלג׳ירי מילה במילה: « L’épouse peut se séparer de son conjoint, sans l’accord de ce dernier, moyennant le versement d’une somme à titre de « khol’â ». En cas de désaccord sur la contrepartie, le juge ordonne le versement d’une somme dont le montant ne saurait dépasser la valeur de la dot de parité « sadaq el mithl » évaluée à la date du jugement. » (האישה רשאית להיפרד מבן זוגה, בלי הסכמתו, תמורת תשלום סכום בתור חולע. במקרה של מחלוקת על התמורה, השופט מורה על תשלום סכום ששוויו לא יעלה על שווי נדוניית ההשוואה, המוערכת למועד פסק הדין). המסר לישראלים ברור: גירושין דתיים אינם נפסלים אוטומטית בצרפת, גם כאשר דיני הגירושין הזרים אינם סימטריים בין גבר לאישה, בתנאי שהצד שהחוק הזר מקפח אותו הוא זה שיזם או מקבל את הגירושין, ששני הצדדים נשמעו, ושאין מרמה. בגירושין ישראליים רגילים, שבהם שני בני הזוג הופיעו לפני בית הדין הרבני, חתמו על הסכם או ניהלו הליך מלא, קיבלו פסק דין מנומק וערכו גט מרצון, שלושת התנאים מתמלאים בדרך כלל בלי קושי. הקשיים מתחילים במקרי הקצה: גירושין במעמד צד אחד בלבד, גט שנכפה בלחץ שאינו מוכר בצרפת, או הליך שבו אחד הצדדים כלל לא ידע על הדיון. באותו פסק דין אמריקני מ-2020 הוסיף בית המשפט העליון תזכורת חשובה על הזכות להליך הוגן מכוח סעיף 6 פסקה 1 לאמנה האירופית לזכויות אדם (Convention européenne des droits de l’homme, האמנה האירופית המגנה על הזכות למשפט הוגן): « toute personne a droit à ce que sa cause soit entendue équitablement, publiquement et dans un délai raisonnable, par un tribunal indépendant et impartial, établi par la loi » (כל אדם זכאי לכך שעניינו יישמע בהגינות, בפומבי ובתוך זמן סביר, בידי בית משפט עצמאי ובלתי תלוי שהוקם כחוק). לכן תיק ההוכחות שחייבים להכין מראש כולל את פסק הדין הרבני המלא, אישור על עריכת הגט, ראיה ששני הצדדים זומנו ונשמעו, תרגום צרפתי מלא בידי מתרגם מוסמך, ואישור שהפסק חלוט וניתן לביצוע. מי שמחזיק רק תעודת גירושין ישראלית פנימית בלי פסק הדין עצמו, יתקשה לשכנע שופט או פקיד צרפתי.

II. מה עושים בפועל: תעתיק, שם משפחה, סרבן גט ונישואין מחדש

A. תעתיק הגירושין על תעודת הנישואין: איפה מגישים ואילו מסמכים מצרפים

גם כאשר הגירושין הישראליים תקינים וניתנים להסתמכות, שום מחשב צרפתי אינו מתעדכן מעצמו. כל עוד ההערה על הגירושין (mention du divorce, רישום הגירושין בשולי תעודת הנישואין) אינה מופיעה על תעודת הנישואין הצרפתית, המינהל ממשיך לראות בכם נשואים, עם כל ההשלכות: עיכוב בנישואין חדשים, דרישת חתימת בן הזוג לשעבר לעסקאות מקרקעין, ובלבול במסמכי הילדים. ההליך שמתקן זאת נקרא עדכון או תעתיק (transcription וmise à jour de l’état civil, העתקת האירוע המשפחתי אל תוך המרשם הצרפתי והוספת ההערה המתאימה). הבסיס החוקי הוא סעיף 47 לקודקס האזרחי (article 47 du code civil, סעיף 47 לחוק האזרחי הצרפתי), הקובע את מעמדם של מסמכי מרשם זרים: « Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité. Celle-ci est appréciée au regard de la loi française. » (כל מסמך מרשם אוכלוסין של צרפתים ושל זרים שנערך בארץ זרה ונכתב בצורות הנהוגות באותה ארץ מהווה ראיה, אלא אם כן מסמכים או ראיות אחרות שבידי הרשות, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מן המסמ�ך עצמו מוכיחים, במידת הצורך לאחר כל הבדיקות המועילות, שהמסמך אינו תקין, מזויף, או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות. זו נבחנת לאור החוק הצרפתי). המילים האחרונות חשובות: פקיד המרשם רשאי לבצע בדיקות, להתייעץ עם התביעה (procureur de la République, נציג המדינה שתפקידו להגן על תקינות המרשם), ואף לסרב, אם המסמך אינו משכנע. לכן איכות התיק קובעת. האתר הרשמי מפרט את המסמכים הנדרשים כאשר אחד מבני הזוג הוא זר והנישואין נערכו בצרפת, והרשימה זהה במהותה גם למקרה ההפוך: מצרפים את עותק הגירושין במקור או בהעתק מאושר, מתורגם לצרפתית בידי מתרגם מוסמך בלבד, על חשבון המבקש. ולהלן הדרישה שרבים מחמיצים: אישור הערכאה הזרה שנתנה את הגירושין, הכולל תמצית ומעיד כי הגירושין ניתנים לביצוע. לישראלים המשמעות היא כפולה: לא די בתעודת הגירושין של משרד הפנים, חייבים לצרף את פסק הדין הרבני המלא עם תרגום מוסמך, וחייבים אישור שבית הדין נתן שהפסק חלוט וניתן לביצוע. לאן מגישים: אם הנישואין נערכו בצרפת, לעירייה של מקום הנישואין (mairie du lieu de célébration, עיריית המקום שבו נערכו הנישואין). אם הנישואין נערכו בישראל ותועתקו למרשם הצרפתי, הבקשה מופנית לשירות המרכזי למרשם בנאנט (service central d’état civil de Nantes, הגוף המרכזי המחזיק את תעודות המרשם של צרפתים שנולדו או נישאו בחו״ל). קוראים שנישאו בישראל ועדיין לא תעתקו את נישואיהם למרשם הצרפתי ימצאו את ההליך המלא במדריך המפורט על רישום נישואין ישראליים במרשם הצרפתי ותעתיקם, שכן בלי תעודת נישואין צרפתית אין על מה להוסיף את הערת הגירושין. הערה היסטורית שחוסכת טרחה לרבים: נישואין שנערכו בחו״ל לפני 1 במרס 2007 אינם חייבים תעתיק מוקדם של תעודת הנישואין, וניתן לפנות ישירות לפקיד המחזיק את תעודת הלידה. כאשר הפקיד מסרב, הסירוב אינו סוף הדרך: ניתן לפנות לשופט לענייני משפחה (juge aux affaires familiales, שופט בית המשפט השיפוטי המוסמך לענייני משפחה) או לבית המשפט השיפוטי כדי שיורה על התעתיק, ולעתים הדרך הקצרה היא דווקא להשלים את המסמך החסר במקום להתדיין. באותה הזדמנות יש להסדיר את שם המשפחה: סעיף 264 לקודקס האזרחי קובע: « A la suite du divorce, chacun des époux perd l’usage du nom de son conjoint. L’un des époux peut néanmoins conserver l’usage du nom de l’autre, soit avec l’accord de celui-ci, soit avec l’autorisation du juge, s’il justifie d’un intérêt particulier pour lui ou pour les enfants. » (בעקבות הגירושין, כל אחד מבני הזוג מאבד את השימוש בשם בן זוגו. אחד מבני הזוג רשאי בכל זאת לשמור על השימוש בשם האחר, בין בהסכמתו, בין ברשות השופט, אם הוא מוכיח עניין מיוחד בכך עבורו או עבור הילדים). אישה ישראלית שנשאה שם צרפתי ורוצה לשמור עליו מטעמים מקצועיים או למען הילדים חייבת אפוא לדאוג להסכמה בכתב או להחלטה שיפוטית כבר בשלב הגירושין או מיד אחריו, ולא לגלות שנים אחר כך שדרכונה נושא שם שהיא אינה רשאית להשתמש בו.

B. הבעל מסרב לתת גט: פיצויים כן, כפייה לא, ואיך מתחתנים מחדש בלי להיתקע

המקרה הכאוב ביותר הוא זה שבו הגירושין האזרחיים כבר ניתנו בצרפת, או שהאישה קיבלה פסק דין רבני, אבל הבעל מסרב להעניק את הגט (guet, הגט, שטר הגירושין הדתי שבלעדיו האישה נותרת עגונה לפי ההלכה), ובכך מונע ממנה להינשא מחדש כדת משה וישראל. בתי המשפט הצרפתיים פיתחו לכך דוקטרינה עדינה שמכבדת את החילוניות של המדינה (laïcité, עקרון הפרדת הדת מהמדינה) ובה בעת אינה מותירה את האישה חסרת אונים. ב-28 בינואר 2025 דן בית המשפט השיפוטי של נאנטר (tribunal judiciaire de Nanterre, בית המשפט של מחוז נאנטר ליד פריז) בתביעה כזו בדיוק, וסיכם את הפסיקה הקבועה במילים הבאות: « le refus, par le mari divorcé, de délivrer le guet à sa femme peut être sanctionné par une condamnation à des dommages-intérêts, mais que la délivrance du guet ne constituant pour le mari qu’une simple faculté relevant de sa liberté de conscience, celui-ci ne peut être condamné à le délivrer sous astreinte (Civ. 2e, 21 nov. 1990, n° 89-17.659). » (הסירוב של הבעל הגרוש למסור את הגט לאשתו ניתן לענישה בהרשעה בפיצויים, אבל מסירת הגט, שאינה מהווה עבור הבעל אלא רשות פשוטה הנובעת מחופש המצפון שלו, אינה ניתנת לאכיפה בצו המורה למסור אותו בליווי קנס יומי (הלשכה האזרחית השנייה, 21 בנובמבר 1990, מס׳ 89-17.659)). אותו פסק דין מזכיר שני כלים משלימים: סעיף 373-2-6 פסקה 4 לקודקס האזרחי, המאפשר לשופט לענייני משפחה להטיל קנס יומי (astreinte, סכום כסף לכל יום איחור) כדי להבטיח את ביצוע החלטותיו, וסעיף 1240 לקודקס האזרחי, הקובע: « Tout fait quelconque de l’homme, qui cause à autrui un dommage, oblige celui par la faute duquel il est arrivé à le réparer. » (כל מעשה של אדם הגורם נזק לזולתו מחייב את מי שבאשמתו הוא קרה לתקנו). אלא שבאותו תיק דחה בית המשפט את שתי הבקשות של האישה, הראשית והמשנית, מנימוק מלמד: « aucun élément relatif à la procédure de divorce religieux n’est produit » (לא הוצג שום יסוד הנוגע להליך הגירושין הדתיים), ולכן האישה לא הוכיחה שהבעל הוא שחסם את מסירת הגט, ומכאן: « Il convient donc de rejeter sa demande principale et sa demande subsidiaire sur ce point. » (יש אפוא לדחות את בקשתה הראשית ואת בקשתה המשנית בנקודה זו). הלקח המעשי חד: פיצויים על סירוב גט אינם אוטומטיים, והם מותנים בהוכחה שהאישה אכן פנתה לקונסיסטואר (consistoire, הגוף הדתי המוסמך), זימנה את הבעל, והבעל הוא שחסם. אישה השומרת כל מכתב, כל זימון וכל סירוב מתועד מגדילה מאוד את סיכוייה, ומי שמבקשת קנס יומי כדי לאלץ מסירה תידחה, כי החוק הצרפתי אינו כופה מצפון דתי. הורים שהגירושין שלהם מלווים במאבק על הילדים, ובייחוד מי שחושש שההורה השני יוציא דרכון צרפתי לקטין או יעכב יציאה מישראל, ימצאו ניתוח משלים במדריך על ילדים, דרכונים ועיכוב יציאה במאבקי גירושין בין ישראל לצרפת. נותרה שאלת הנישואין מחדש: בצרפת ניתן להינשא מחדש רק כאשר מצבכם המשפחתי המעודכן מופיע במרשם, כלומר אחרי שהערת הגירושין נרשמה על תעודת הנישואין או שתעודת לידה עדכנית מציגה את הגירושין. נישואין דתיים בישראל אינם פותרים את הבעיה הצרפתית: רב בישראל ידרוש גט כשר לפי ההלכה, ופקיד צרפתי ידרוש תעודות מרשם מעודכנות, ושני המסלולים חייבים להיסגר במקביל. מי שמתכנן נישואין חדשים בצרפת עם בן זוג ישראלי שאינו צרפתי חייב להתחיל את התעתיקים חודשים מראש, כי כל מסמך חסר, כל תרגום לא מוסמך וכל אישור ביצוע חסר מחזירים את התיק אחורה. ומי שמעמד אזרחותו שלו או של ילדיו תלוי בנישואין או בגירושין, למשל ילד שנולד אחרי הגירושין או אישה המבקשת להוכיח את אזרחותה מכוח לידה, יזדקק לעתים גם לתעודת אזרחות צרפתית, וההליך לכך מוסבר במדריך על תעודת אזרחות צרפתית שסורבה וערעור לבית המשפט.

סיכום

גירושין ישראליים אינם זרים למשפט הצרפתי: פסק דין רבני שניתן בהליך תקין, שבו שני הצדדים נשמעו, ושלווה בגט מרצון, עובר בדרך כלל את מבחן שלושת התנאים, הסמכות העקיפה, הסדר הציבורי והיעדר המרמה, וסיום הנישואין מוכר בצרפת גם בלי תביעת אקזקווטור. אקזקווטור נדרש רק כאשר מבקשים לאכוף בכוח חיובים כספיים או החלטות רכושיות, והוא מוגש בכתב תביעה לבית המשפט השיפוטי עם ייצוג חובה בידי עורך דין. במקביל להליך המשפטי, ולעתים במקומו, חייבים לסגור את המסלול המינהלי: פסק דין מלא מתורגם בידי מתרגם מוסמך, אישור הערכאה שהפסק חלוט וניתן לביצוע, והגשה לעירייה או לשירות המרכזי בנאנט עד לרישום הערת הגירושין. שם המשפחה אינו עובר אוטומטית ודורש הסכמה או החלטה שיפוטית. סרבן גט חשוף לפיצויים אך לא לכפייה, והתובעת חייבת להוכיח את החסימה במסמכים. הכלל האחרון הוא כלל הזהב של התחום: לעולם אין להינשא מחדש, למכור דירה משותפת או להגיש בקשת אזרחות לילד לפני שהמרשם הצרפתי מציג את המצב האמיתי, כי כל מסמך רשמי שיוצא לפני העדכון מנציח את הטעות ויוצר תיק חדש לתיקון.

📄 חוזר רשמי