הילד שלכם זכאי לדרכון צרפתי, התור לקונסוליה בתל אביב כבר נקבע, ואז מגיעה ההודעה מההורה השני: אני לא חותם. עבור הורים ישראלים לילדים צרפתים, גרושים או פרודים, הסירוב הזה הוא אחד מרגעי המשבר הקשים ביותר מול המינהל הצרפתי: בלי הסכמת שני ההורים, הפרפקטורה (préfecture, הנציגות המקומית של המדינה בצרפת) או הקונסוליה מסרבות להנפיק דרכון לקטין, והטיסה המשפחתית, הביקור אצל הסבים או המעבר לישראל נתקעים. המדריך הזה מסביר בדיוק מה החוק הצרפתי דורש, למה פקיד הדרכונים לא יכול להתעלם מהתנגדות מפורשת של הורה, איך משיגים החלטה של השופט לענייני משפחה (juge aux affaires familiales, בקיצור Jaf, שופט בבית המשפט המשפטי tribunal judiciaire שמוסמך להכריע במחלוקות הורים), ואיך חוסמים במקביל יציאה של הילד מהטריטוריה כשהצד השני מאיים לקחת אותו לחוץ לארץ. כל הכללים מגובים בטקסטים רשמיים ובפסיקה עדכנית, כולל החלטה של בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation) מיולי 2026.
חשוב להבין כבר בפתיחה: סירוב של הורה לחתום אינו סוף הדרך, אבל גם אינו מכשול שהמינהל יכול לדלג מעליו. מאז שההתנגדות נמסרה בכתב, הפרפקט חייב להשהות את ההנפקה ולהפנות את ההורים לשופט. ההורה שרוצה את הדרכון צריך לפנות ל-Jaf ולבקש הסמכה, ובמקרה של סכנת הברחת הילד לחוץ לארץ ניתן לקבל בתוך שעות התנגדות דחופה ליציאה מהטריטוריה (opposition à la sortie du territoire, בקיצור OST) שתקפה 15 ימים, ואחריה איסור יציאה קבוע יותר בצו שיפוטי (interdiction de sortie du territoire, בקיצור IST). כך מגנים בו זמנית על שני האינטרסים: הוצאת הדרכון כדין, ומניעת יציאה חד צדדית של הילד מצרפת.
I. הוצאת דרכון צרפתי לקטין: למה נדרשת הסכמת שני ההורים ומה קורה כשאין הסכמה
A. הכלל: בקשת דרכון לקטין מוגשת בידי בעל סמכות הורית, והילד חייב להתייצב עם ההורה בדלפק
נקודת המוצא היא האזרחות עצמה. סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil) קובע בפשטות: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.” (ילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי הוא צרפתי). הסעיף מופיע בגרסה הרשמית באתר Légifrance, והוא הבסיס שעליו נשענת כל בקשת דרכון של ילד שנולד בישראל להורה צרפתי. סעיף 17 מוסיף את המסגרת הכללית: “La nationalité française est attribuée, s’acquiert ou se perd selon les dispositions fixées par le présent titre, sous la réserve de l’application des traités et autres engagements internationaux de la France.” (האזרחות הצרפתית מוענקת, נרכשת או אובדת לפי ההוראות הקבועות בכותרת זו, בכפוף לאמנות ולהתחייבויות הבינלאומיות של צרפת), ראו הנוסח הרשמי. מי שטוען לאזרחות צריך להוכיח אותה: סעיף 30 קובע כי “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause.” (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שהאזרחות שלו עומדת על הפרק), ראו הנוסח הרשמי. לכן הקונסוליה בתל אביב או הפרפקטורה בצרפת ידרשו תעודת לידה (acte de naissance) עם שושלת הורית, ספר משפחה (livret de famille) או רישום בנאנט, ובמקרה של ספק תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française, בקיצור CNF, תעודה שמוציא מזכיר בית המשפט ומעידה על האזרחות). על ה-CNF ועל סירוב להוציא אותה הרחבנו במדריך סירוב CNF לישראלים.
לאחר שהאזרחות הוכחה, חל הדין המיוחד של הדרכונים. בית המשפט המינהלי לערעורים של ליון ניסח את הכלל המרכזי כך: “La demande de passeport faite au nom d’un mineur est présentée par une personne exerçant l’autorité parentale.” (בקשת דרכון המוגשת בשם קטין מוגשת בידי אדם המפעיל סמכות הורית). זוהי לשון סעיף 8 לצו הדרכונים מ-30 בדצמבר 2005 (décret n° 2005-1726 relatif aux passeports), כפי שצוטטה בפסק הדין של בית המשפט לערעורים בליון מ-19 בדצמבר 2019, תיק 18LY04051, ראו ההחלטה הרשמית. סמכות הורית (autorité parentale) היא מכלול הזכויות והחובות של ההורים כלפי הילד עד בגרותו: הגנה, בריאות, חינוך וייצוג. סעיף 372 לחוק האזרחי קובע שהיא מופעלת במשותף בידי האב והאם, וסעיף 372-2 מוסיף חזקה מעשית: “A l’égard des tiers de bonne foi, chacun des parents est réputé agir avec l’accord de l’autre, quand il fait seul un acte usuel de l’autorité parentale relativement à la personne de l’enfant.” (כלפי צדדים שלישיים בתום לב, כל אחד מההורים נחשב כפועל בהסכמת האחר, כשהוא עושה לבדו פעולה רגילה של סמכות הורית הנוגעת לאישיות הילד), ראו הנוסח הרשמי. המשמעות היומיומית: הורה שמגיע לבדו לדלפק אינו חייב להציג מראש מכתב הסכמה חתום של ההורה השני, כל עוד הוא מוכיח שהוא עצמו בעל סמכות הורית ואין סימן למחלוקת. בית המשפט בליון הדגיש בדיוק זאת: “chacun des parents peut légalement faire une demande de passeport pour son enfant mineur, sans qu’il soit besoin d’établir qu’il dispose de l’accord exprès de l’autre parent, dès lors qu’il justifie exercer, conjointement ou exclusivement, l’autorité parentale sur cet enfant et qu’aucun élément ne permet à l’administration de mettre en doute l’accord réputé acquis de l’autre parent.” (כל אחד מההורים רשאי כדין להגיש בקשת דרכון עבור ילדו הקטין, בלי שיהיה צורך להוכיח שיש בידו הסכמה מפורשת של ההורה השני, כל עוד הוא מוכיח שהוא מפעיל, במשותף או לבדו, את הסמכות ההורית על הילד ואין שום יסוד שמאפשר למינהל לפקפק בהסכמה החזקתית של ההורה השני).
במישור המעשי, הדרישות בדלפק נוקשות יותר ממה שהורים מדמיינים. הדף הרשמי של service-public.fr על דרכון לקטין קובע שהקטין והנציג החוקי שלו חייבים להתייצב יחד בדלפק, ושנוכחות שניהם הכרחית, ראו הדף הרשמי. הנציג החוקי (représentant légal) הוא מי שמפעיל את הסמכות ההורית: אב, אם או אפוטרופוס, והוא חייב להציג תעודת זהות משלו. הורה הטוען לסמכות בלעדית חייב להביא כל מסמך המעיד על הפעלה בלעדית של הסמכות ההורית, למשל פסק דין של ה-Jaf. בלי מסמך כזה, המינהל מניח שהסמכות משותפת. בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב הכללים זהים, והתור שנקבע מראש אינו מחליף את חובת ההתייצבות המשותפת ואת תיק המסמכים: תעודת לידה עדכנית, הוכחת אזרחות, תמונות תקניות, תעודות זהות של ההורה המגיש, והוכחת הסמכות ההורית. אם אחד המסמכים חסר, הבקשה נדחית עוד לפני ששאלת הסכמת ההורה השני מתעוררת.
B. ההורה השני מתנגד בכתב: הפרפקט משהה את ההנפקה ומפנה את ההורים לשופט לענייני משפחה
התמונה משתנה לחלוטין ברגע שההורה השני מודיע למינהל, בכתב, שהוא מתנגד להוצאת הדרכון. החזקה של סעיף 372-2, שלפיה כל הורה נחשב כפועל בהסכמת האחר, מתנפצת מול התנגדות מפורשת, והפקיד אינו רשאי עוד להניח שההסכמה קיימת. פסק הדין של ליון עסק בדיוק בסיטואציה הזו: אישה סנגלית ביקשה דרכון לבנה הקטין, האב הצרפתי, שממנו נפרדה, שלח ביוני 2016 מכתב שבו הביע את אי הסכמתו, ובאפריל 2017 הפרפקט של הלואר (préfet de la Loire, נציג המדינה במחוז) החליט להשהות את ההנפקה עד שהמחלוקת בין בני הזוג תוכרע בידי השופט לענייני משפחה. בית המשפט אישר את ההשהיה וקבע: “le préfet de la Loire n’a pas, en décidant de surseoir à la délivrance du passeport dans l’attente que le litige opposant les époux soit tranché par le juge aux affaires familiales, entaché sa décision d’une erreur de droit ni d’une erreur manifeste d’appréciation.” (פרפקט הלואר, בהחליטו להשהות את הנפקת הדרכון עד שהסכסוך בין בני הזוג יוכרע בידי השופט לענייני משפחה, לא פגם בהחלטתו לא בטעות בדין ולא בטעות גלויה בהערכה), ראו ההחלטה הרשמית. בית המשפט הוסיף שהאם אינה יכולה להסתמך על כך שהאב לא פנה בעצמו ל-Jaf בבקשה לאסור את יציאת הילד מהטריטוריה: ההשהיה עומדת בפני עצמה, ובית המשפט קבע שהיא ננקטה לטובת הילד, בלי לפגוע באופן לא מידתי בחופש התנועה ובחיי המשפחה של האם.
חשוב להבין את ההיגיון המשפטי: הפרפקט אינו שופט ואינו מוסמך להכריע מי מההורים צודק. תפקידו לעצור ולשלוח את המחלוקת לערכאה המוסמכת. פסק הדין מדגיש שההשהיה ננקטה בציפייה להחלטה של השופט לענייני משפחה, וכי על ההורה החרוץ יותר לפנות אליו. במילים אחרות, הכדור עובר למגרש של ההורה שרוצה את הדרכון: עליו להגיש תביעה ל-Jaf ולבקש הסמכה להוציא את הדרכון או העברת הסמכות אליו בעניין זה. הורה שיושב בחיבוק ידיים וממתין שהפרפקט ישנה את דעתו מבזבז זמן יקר, כי ההשהיה תישאר בתוקף כל עוד אין החלטה שיפוטית.
הכלל הזה חל גם כשההורים פרודים או גרושים, וגם כשהורה אחד חי בישראל והשני בצרפת. סעיף 373-2 לחוק האזרחי קובע: “La séparation des parents est sans incidence sur les règles de dévolution de l’exercice de l’autorité parentale.” (פרידת ההורים אינה משפיעה על כללי חלוקת הפעלת הסמכות ההורית), ראו הנוסח הרשמי. כלומר, גירושין או פרידה אינם שוללים מאליהם את זכות ההורה השני להתנגד, כל עוד הסמכות ההורית נשארה משותפת. רק החלטה שיפוטית שמעבירה את הסמכות לידי הורה אחד, או מסמיכה אותו לבצע פעולה מסוימת לבדו, משנה את התמונה. סעיף 371-1 מזכיר את המצפן של כל ההליך: “L’autorité parentale est un ensemble de droits et de devoirs ayant pour finalité l’intérêt de l’enfant.” (הסמכות ההורית היא מכלול של זכויות וחובות שתכליתן טובת הילד), ראו הנוסח הרשמי. ה-Jaf אינו חותמת גומי של ההורה שפנה ראשון: הוא בוחן את טובת הילד, את הסיכון להברחתו לחוץ לארץ, את הקשר של הילד עם כל אחד מההורים ואת המניעים של הסירוב. סירוב שמטרתו היחידה להציק להורה השני יידחה, אבל חשש אמיתי מהעתקת מגורי הילד לישראל בלי הסכמה יישקל בכובד ראש ועשוי להוביל לאיסור יציאה מהטריטוריה במקום לדרכון.
במישור המעשי, הורה ישראלי שנתקל בסירוב צריך לפעול בשלושה צעדים מיידיים. ראשית, לתעד: לשמור את מכתב הסירוב, את החלטת ההשהיה של הפרפקט או הקונסוליה, ואת כל ההתכתבות. שנית, לדרוש מהמינהל החלטה מנומקת בכתב, כי רק החלטה כתובה מאפשרת ערעור ופנייה לשופט. שלישית, להגיש בהקדם בקשה ל-Jaf המוסמך, בדרך כלל זה של מקום מגורי הילד, ולבקש הסמכה מפורשת להוציא דרכון, ולחלופין הסדרת הסמכות ההורית. אסור בתכלית האיסור לנסות לעקוף את הסירוב בדרכים עקיפות, למשל להגיש בקשה במקום אחר בלי לדווח על ההתנגדות, כי הצהרה כוזבת בפני המינהל והוצאת קטין מהטריטוריה בניגוד להחלטה שיפוטית חושפות לסנקציות חמורות. הדרך היחידה שעומדת במבחן החוק היא דרך השופט.
II. איך מגנים על הילד במקביל: התנגדות דחופה ליציאה ואיסור יציאה בצו שיפוטי
A. התנגדות דחופה ליציאה מהטריטוריה: 15 ימים שעוצרים את השדה, בלי אפשרות הארכה
כשהמשבר סביב הדרכון מלווה בחשש שההורה השני ייקח את הילד לחוץ לארץ בלי הסכמה, למשל טיסה חד צדדית לישראל או למדינה שלישית, החוק הצרפתי מעמיד לרשות ההורה החושש כלי חירום מהיר: ההתנגדות ליציאה מהטריטוריה (OST). הדף הרשמי של service-public.fr מסביר שהורה החושש שהילד יילקח לחוץ לארץ בידי ההורה השני יכול להיעזר, כשיש דחיפות, בהליך של התנגדות ליציאה מהטריטוריה, ראו הדף הרשמי. זוהי אינה תביעה בבית משפט אלא פנייה מינהלית דחופה, והיא נועדה לעצור יציאה מיידית בזמן שמכינים את הפנייה לשופט.
את הבקשה מגישים בפרפקטורה או בתת-פרפקטורה (préfecture ou sous-préfecture) של מקום המגורים, עם טופס הבקשה הרשמי והמסמכים המעידים על הסכנה: כרטיסי טיסה שהוזמנו, הודעות של ההורה השני, החלטות קודמות. בפריז פונים לפרפקטורת המשטרה (préfecture de police), ואם המשרדים סגורים בלילה, בסוף שבוע או בחג והטיסה של הילד קרובה, ניתן להגיש את הבקשה בכל תחנת משטרה (commissariat) בלי תור. ההחלטה מתקבלת בידי הפרפקט (préfet), שבוחן את החומר ומסתייע בקבצים משטרתיים, ובראשם קובץ המבוקשים (fichier des personnes recherchées, בקיצור FPR). אם הבקשה מתקבלת, הילד נרשם ב-FPR ומדווח גם במערכת המידע של שנגן (système d’information Schengen, בקיצור SIS), כך שביקורת הגבולות בשדות התעופה עוצרת את יציאתו. חשוב לדעת שהמדידה קצרה במכוון: לפי הדף הרשמי, אמצעי ה-OST תקף 15 ימים לכל היותר, ולא ניתן לבקש את הארכתו. בתום 15 הימים ההגנה פוקעת מאליה, וניתן לקבל אמצעי OST אחד בלבד לאותו סכסוך. לכן אסור לבזבז את החלון: בתוך 15 הימים האלה חייבים להגיש ל-Jaf בקשה לאיסור יציאה שיפוטי (IST), שאם לא כן הילד שוב חשוף.
הורים ישראלים צריכים להכיר שתי טעויות נפוצות בהליך הזה. הראשונה היא להגיש OST בלי ראיות: בקשה כללית שאינה מצביעה על סכנה ממשית ומיידית נדחית בידי הפרפקט, והדחייה מתועדת. יש לצרף כל מסמך שמעיד על כוונת יציאה: צילומי הודעות, אישורי הזמנת טיסה, עדויות על איומים. הטעות השנייה היא להסתפק ב-OST ולא לפנות לשופט: הורים רבים נושמים לרווחה אחרי קבלת ההתנגדות ומגלים כעבור שבועיים שההגנה פגה וההורה השני מוציא דרכון או מנסה לצאת עם תעודת זהות דרך גבול יבשתי. הכלל המעשי הוא פשוט: OST ביום הראשון, עורך דין ופנייה ל-Jaf לכל המאוחר בימים שלאחר מכן. מי שכבר פנה לשופט בבקשת IST חייב לדווח על כך בטופס ה-OST ולצרף הוכחה, כי שתי המערכות משלימות זו את זו ואינן כפילות.
B. איסור יציאה בצו של השופט לענייני משפחה, והחידוש הגדול של בית המשפט העליון מיולי 2026
האיסור השיפוטי (IST) הוא ההגנה היציבה לטווח ארוך. סעיף 373-2-6 לחוק האזרחי מסמיך את השופט לענייני משפחה של בית המשפט המשפטי (tribunal judiciaire) להכריע במחלוקות ההורים תוך שמירה על טובת הקטינים, וקובע: “Il peut notamment ordonner l’interdiction de sortie de l’enfant du territoire français sans l’autorisation des deux parents.” (הוא רשאי במיוחד להורות על איסור יציאת הילד מהטריטוריה הצרפתית בלי אישור שני ההורים), ראו הנוסח הרשמי. הסעיף מוסיף: “Cette interdiction de sortie du territoire sans l’autorisation des deux parents est inscrite au fichier des personnes recherchées par le procureur de la République.” (איסור יציאה מהטריטוריה בלי אישור שני ההורים נרשם בקובץ המבוקשים בידי התובע הכללי של הרפובליקה). התוצאה, לפי הדף הרשמי, היא שהילד הקטין אינו יכול לעזוב את הטריטוריה הצרפתית בלי אישור שני ההורים. בניגוד ל-OST, ה-IST אינו מוגבל ל-15 ימים: הוא עומד בתוקף עד שהשופט מבטל או משנה אותו, והוא נרשם ב-FPR וב-SIS. את הבקשה מגישים ל-Jaf בטופס הפנייה הרשמי, עם תצהיר, ראיות לסכנה ותיק משפחה מלא. במקרה של אלימות בין בני זוג ניתן לבקש IST גם במסגרת צו הגנה (ordonnance de protection), הליך החירום של ה-Jaf להגנת נפגעי אלימות במשפחה. ובמצב חירום קיצוני, התובע הכללי (procureur de la République, הקצין העומד בראש התביעה הציבורית) רשאי לאסור בעצמו את יציאת הקטין, אבל אז עליו לפנות לשופט הילדים בתוך 8 ימים לכל היותר, והשופט הוא שמחליט אם להשאיר את האיסור או לבטלו.
החידוש המשמעותי ביותר לשנת 2026 הגיע מבית המשפט העליון הצרפתי. בפסק דין מ-1 ביולי 2026, תיק 25-21.064, דן בית המשפט במשפחה שבה הוטל איסור יציאה על שני ילדים בלי הסכמת שני ההורים, לאחר שהאם, בעלת אזרחות אוסטרלית ואמריקנית, עוררה חשש להברחתם, בעוד האב הצרפתי קבע את מרכז חייו בצרפת ולא נשקפה ממנו כל סכנה. בית המשפט לערעורים של פריז סירב להקל את האיסור, בטענה שהחוק אינו מאפשר אישור חד צדדי. בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה וקבע עיקרון תקדימי: איסור היציאה, אף שהוא נועד לשמר את קשרי הילדים עם שני ההורים ולמנוע העברות בלתי חוקיות, פוגע בזכויות הילד וההורים לפרטיות ולחיי משפחה ולחופש התנועה, ולכן חייב להיות נחוץ ומידתי. המסקנה נוסחה במפורש: “elle peut être limitée, le cas échéant, au seul parent susceptible de porter atteinte à la continuité et l’effectivité du maintien des liens de l’enfant avec l’autre parent.” (ניתן להגבילו, לפי העניין, להורה היחיד שעלול לפגוע בהמשכיות ובאפקטיביות של שמירת קשרי הילד עם ההורה השני), ראו ההחלטה הרשמית. במילים פשוטות: כשהסכנה נשקפת מצד אחד בלבד, השופט רשאי לאסור את היציאה רק על ההורה המסוכן, ולהשאיר להורה השני את החופש לטוס עם הילד. זוהי פריצת דרך מעשית להורים ישראלים שהצד השני חוסם כל נסיעה: אם תוכיחו שאתם ההורה היציב שקשור לצרפת ושהסיכון נשקף מהצד השני, תוכלו לבקש IST מוגבל לצד השני בלבד, במקום איסור דו צדדי שכולא גם אתכם.
פסיקה שנייה, מ-30 באפריל 2025, תיק 24-20.497, מחזקת את הכיוון מהזווית הבינלאומית: אם שהעבירה את שני ילדיה ממולדובה לצרפת בלי הסכמת האב נתקלה בצו חזרה לפי אמנת האג מ-1980 על היבטים אזרחיים של חטיפת ילדים, ובית המשפט לערעורים הורה על “d’interdire toute sortie du territoire français sans l’accord écrit des deux parents, à l’exception d’un départ en Moldavie” (לאסור כל יציאה מהטריטוריה הצרפתית בלי הסכמה כתובה של שני ההורים, למעט נסיעה למולדובה), ראו ההחלטה הרשמית. בית המשפט העליון דחה את הערעור. המסר להורים ישראלים ברור: בתי המשפט הצרפתיים מתייחסים ברצינות מלאה להעברת ילדים מעבר לגבול בלי הסכמת ההורה השני, ומשלבים איסורי יציאה מדויקים עם החלטות על מקום המגורים. מי ששוקל להביא ילד ממולדובה, מישראל או מכל מדינה אחרת לצרפת בלי הסכמה כתובה מסתכן בצו חזרה ובאיסור יציאה שיקשה עליו מאוד בהמשך.
למשפחות ישראליות בפריז ובאיל-דה-פראנס יש כתובות מדויקות: בקשת OST מוגשת לפרפקטורת המשטרה של פריז, או לתחנת המשטרה הקרובה אם המשרדים סגורים והטיסה קרובה, והתביעה ל-Jaf מוגשת לבית המשפט המשפטי של מקום מגורי הילד, למשל בית המשפט המשפטי של פריז. כדאי לצרף לתיק כל מסמך שמוכיח את מרכז החיים בצרפת: אישורי בית ספר, חוזה שכירות, תלושי שכר, כי אלה הראיות שמשכנעות את השופט להגביל את האיסור לצד השני בלבד לפי פסיקת 2026. למשפחות המתגוררות בישראל, הזירה היא הקונסוליה: אם הקונסוליה בתל אביב מסרבת להנפיק דרכון בגלל התנגדות ההורה השני או בגלל ספק באזרחות, הסירוב חייב להיות מנומק ובכתב, וניתן לתקוף אותו בערעור מינהלי. כאן עוזרת החלטה של מועצת המדינה (Conseil d’État) מ-17 בדצמבר 2024, תיק 479074, שעסקה בסירוב הקונסול בדקר להנפיק דרכון: מועצת המדינה הזכירה את הכלל “le passeport est délivré, sans condition d’âge, à tout Français qui en fait la demande.” (הדרכון מונפק, בלי תנאי גיל, לכל צרפתי שמבקש אותו), ופירטה את שרשרת ההוכחות, שכמוצא האחרון כוללת “par la production d’un certificat de nationalité française.” (בהצגת תעודת אזרחות צרפתית), ראו ההחלטה הרשמית. באותו תיק בית המשפט לערעורים חייב את הקונסול: הוא ביטל את הסירוב “et enjoint au consul de France à Dakar de délivrer à celui-ci un passeport dans un délai de deux mois.” (וחייב את קונסול צרפת בדקר להנפיק לו דרכון בתוך חודשיים). התקדים הזה מלמד שסירוב קונסולרי אינו מילה אחרונה: כשהאזרחות מוכחת כדין, השופט המינהלי מוסמך לחייב את הקונסול להנפיק. על הוכחת האזרחות מול הקונסוליה והוצאת CNF ראו המדריך המלא לסירוב CNF, ועל רישום ילד שנולד בישראל להורה צרפתי ראו המדריך לרישום בנאנט ולדרכון ראשון. תעודת האזרחות עצמה מוגדרת בסעיף 31-2, שלפיו היא מציינת את ההוראה החוקית שמכוחה האדם צרפתי והיא “fait foi jusqu’à preuve du contraire” (מהווה ראיה עד להוכחה לסתור), ראו הנוסח הרשמי.
לסיכום המעשי, הורה ישראלי שנתקל בסירוב לחתום צריך תיק מסודר: תעודת לידה עדכנית של הילד, הוכחת האזרחות הצרפתית של ההורה (דרכון, תעודת זהות, CNF או רישום), החלטות קודמות של ה-Jaf על הסמכות ההורית, מכתב הסירוב של ההורה השני, החלטת ההשהיה של הפרפקט או הקונסוליה, וכל ראיה לסכנת יציאה או להיעדרה. עם התיק הזה פונים במקביל לשני מסלולים: בקשת הסמכה לדרכון אצל ה-Jaf, ובקשת OST אצל הפרפקט אם יש סכנה מיידית, ואחריה בקשת IST. על אובדן דרכון קיים והנפקה מחדש ראו המדריך לאובדן ולגניבת דרכון. הניסיון המצטבר מלמד שהורים שמגיעים ל-Jaf עם תיק מלא, עם ראיות ולא עם טענות כלליות, מקבלים החלטות מהירות ומדויקות, ולעיתים איסור מוגבל לצד השני בלבד שמשחרר אותם לטוס עם הילד כבר בחודשים הקרובים.
סיכום: סירוב לחתום אינו וטו, אבל רק השופט יכול להכריע
הורה שמסרב לחתום על דרכון צרפתי לקטין אינו מחזיק בזכות וטו מוחלטת, אבל התנגדותו בכתב מחייבת את הפרפקט או את הקונסול לעצור את ההנפקה עד להחלטת השופט לענייני משפחה. בקשת הדרכון עצמה, כשהיא שנויה במחלוקת, אינה פעולה רגילה שהורה אחד יכול לבצע לבדו: החזקת ההסכמה נופלת, וההכרעה עוברת ל-Jaf ששוקל את טובת הילד. במקביל, החוק נותן הגנה דחופה מפני הברחת הילד: התנגדות ליציאה מהטריטוריה ל-15 ימים בלי אפשרות הארכה, ואחריה איסור יציאה שיפוטי שנרשם בקובץ המבוקשים. פסיקת בית המשפט העליון מיולי 2026 מוסיפה כלי חד: איסור מוגבל להורה המסוכן בלבד, שמאפשר להורה היציב להמשיך לטוס עם הילד. הדרך הנכונה אינה לעקוף את הסירוב אלא לעבור דרכו: תיעוד, החלטה מנומקת בכתב, פנייה מהירה ל-Jaf ולפרפקט, ותיק ראיות מלא. כך הופכים משבר של סירוב להחלטה שיפוטית מסודרת שמגנה על הילד ועל הקשר שלו עם שני ההורים.