ישראלים רבים שחיים בצרפת מכירים היטב את המסלול: ויזת שהייה ארוכה, אחריה כרטיס שהייה זמני לשנה, ואז חידוש ועוד חידוש מול המסכים של המערכת הממוחשבת. מה שפחות מכירים הוא שהחוק הצרפתי מתכנן תחנות המשך ברורות: אחרי שנת שהייה סדירה ראשונה ניתן לבקש כרטיס שהייה רב־שנתי (carte de séjour pluriannuelle, רישיון שהייה למספר שנים) שתוקפו מגיע עד ארבע שנים, ואחרי כמה שנים של מגורים סדירים נפתחת הדרך לכרטיס תושב (carte de résident, כרטיס תושב קבוע) לעשר שנים. שתי התחנות האלה משנות את חיי היומיום: פחות תורים, פחות אישורים מהמעסיק בכל שנה, יותר יציבות מול הבנק, בעל הדירה וקופת החולים, ומעמד חזק יותר מול כל החלטה שלילית של הנציבות (préfecture, הרשות המחוזית המטפלת בזרים).
המאמר הזה נכתב במיוחד לקורא הישראלי שאינו מכיר את המשפט הצרפתי. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, כל כלל מגובה בסעיף חוק או בפסיקה עם קישור רשמי, והדגש הוא מעשי: מי זכאי, אילו מסמכים מגישים, כמה משלמים, מה קורה כשמסרבים, ואיך מערערים. הנתונים עדכניים לאוקטובר 2026, ובכללם שתי החלטות טריות של מועצת המדינה (Conseil d’État, בית המשפט המינהלי העליון של צרפת) מאוגוסט 2026 ונובמבר 2025 שעוסקות בדיוק בסירוב לחדש כרטיס רב־שנתי. הביקוש לנושא אמיתי: לפי נתוני הפרסום של גוגל, הביטוי carte de séjour pluriannuelle נחפש כ־2,900 פעמים בחודש, titre de séjour pluriannuel כ־1,000 פעמים, וגם renouvellement carte de résident (חידוש כרטיס תושב) כ־1,000 פעמים בחודש, רובם בבקשות מעשיות של חידוש והגשה.
I. מכרטיס זמני לכרטיס רב־שנתי: התנאים, הבקשה ותוקף של ארבע שנים
A. התנאים לאחר שנת שהייה ראשונה: חוזה האינטגרציה, השפה והמשך הזכאות
נקודת המוצא פשוטה. סעיף L411-1 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט (CESEDA, הקודקס הצרפתי שמסדיר כניסה, שהייה ומקלט) קובע כי “tout étranger âgé de plus de dix-huit ans qui souhaite séjourner en France pour une durée supérieure à trois mois doit être titulaire de l’un des documents de séjour suivants” (כל זר מעל גיל שמונה־עשרה המבקש לשהות בצרפת יותר משלושה חודשים חייב להחזיק באחד ממסמכי השהייה הבאים). ההגשה הראשונה לכרטיס זמני או רב־שנתי מותנית ככלל בהצגת ויזת שהייה ארוכה (visa de long séjour, ויזה לשהייה של יותר משלושה חודשים) לפי סעיף L412-1, ולכן ישראלי שנכנס כתייר ללא ויזה ואז מבקש להסדיר מעמד נתקל במכשול הראשון כבר כאן, עם חריגים צרים כמו חיי משפחה ופרטיות.
אחרי שמגיעים לשנת שהייה סדירה ראשונה, נפתח השער המרכזי של המאמר: סעיף L433-4 ל־CESEDA קובע כי “Au terme d’une première année de séjour régulier en France accompli au titre d’un visa de long séjour tel que défini au 2° de l’article L. 411-1 ou, sous réserve des exceptions prévues à l’article L. 433-5, d’une carte de séjour temporaire, l’étranger bénéficie, à sa demande, d’une carte de séjour pluriannuelle dès lors que” (בתום שנת שהייה סדירה ראשונה בצרפת מכוח ויזת שהייה ארוכה כהגדרתה בסעיף L411-1 או, בכפוף לחריגים שבסעיף L433-5, מכוח כרטיס שהייה זמני, הזר זכאי, לבקשתו, לכרטיס שהייה רב־שנתי, ובלבד ש). מכאן מונה החוק חמישה תנאים מצטברים, ושווה להכיר כל אחד מהם כי כל כישלון באחד מהם הוא עילת סירוב לגיטימית.
התנאי הראשון הוא חוזה האינטגרציה הרפובליקני (contrat d’intégration républicaine, בקיצור CIR, חוזה שהזר חותם עם המדינה ומתחייב להשתלב: לימודי שפה, הכרת ערכי הרפובליקה והשתתפות בהכשרות). לפי סעיף L433-4, הציטוט המדויק: “Il justifie de son assiduité, sous réserve de circonstances exceptionnelles, et du sérieux de sa participation aux formations prescrites par l’Etat dans le cadre du contrat d’intégration républicaine conclu en application de l’article L. 413-2” (עליו להוכיח נוכחות סדירה, בכפוף לנסיבות חריגות, ורצינות בהשתתפות בהכשרות שקבעה המדינה במסגרת חוזה האינטגרציה הרפובליקני לפי סעיף L413-2). בפועל מדובר בהזמנה של המשרד הצרפתי להגירה ושילוב (OFII, המשרד הצרפתי להגירה ולקליטה) ליום קליטה אזרחי ולהכשרות שפה; היעדרות לא מוצדקת נרשמת ומופיעה בתיק מול הנציבות. החוזה עצמו מעוגן בסעיף L413-2, שמטיל על זר שהתקבל לראשונה לשהייה ורוצה להישאר דרך קבע מסלול שילוב אישי.
התנאי השני הוא עמידה בבחינה האזרחית (examen civique, מבחן ידע על ערכי הרפובליקה, הזכויות והחובות בצרפת) מעל סף שקבוע בצו, והתנאי השלישי, עדיין לפי סעיף L433-4, הוא רמת שפה: “Il justifie d’une connaissance de la langue française lui permettant au moins de comprendre des expressions fréquemment utilisées dans le langage courant, de communiquer lors de tâches habituelles et d’évoquer des sujets qui correspondent à des besoins immédiats” (עליו להוכיח ידיעת צרפתית המאפשרת לפחות להבין ביטויים שכיחים בשפה היומיומית, לתקשר במשימות רגילות ולדבר על נושאים העונים על צרכים מיידיים). זוהי רמת בסיס מעשית, לא צרפתית ספרותית, אבל היא נבדקת בתעודות ובמבחנים, ופטורים ניתנים רק למי שמלכתחילה פטור מחתימה על חוזה האינטגרציה לפי סעיף L413-5. התנאי הרביעי מחייב שהמדינה אכן העמידה לרשות המבקש שיעורי שפה במימון המדינה במחוז מגוריו, והחמישי דורש שהמבקש ממשיך למלא את תנאי הכרטיס הזמני הקודם: אותו עילת שהייה, אותם משאבים, אותה מציאות משפחתית או תעסוקתית.
לכלל הזה יש חריגים שחשוב שישראלים יכירו. סעיף L433-5 מחריג מהמסלול הרב־שנתי כרטיסים זמניים מסוימים: עובד זמני, חיי משפחה ופרטיות שניתנו לנפגעי סחר בבני אדם או לבעלי צו הגנה, מבקר (visiteur, מי ששוהה בצרפת בלי לעבוד ומוכיח משאבים עצמיים), אופר צעיר (jeune au pair) ומתמחה (stagiaire). המשמעות לישראלי שבא עם ויזת מבקר או כמתמחה: אחרי שנה לא עוברים אוטומטית לרב־שנתי, וצריך לבנות עילת שהייה אחרת, למשל עבודה, לימודים או חיי משפחה. מי שנמצא בחריג כזה ועדיין מגיש בקשה לרב־שנתי מקבל סירוב כמעט ודאי, ולכן עדיף להמיר עילה לפני תום השנה הראשונה. בהקשר זה כדאי לקרוא גם את המדריך על הבקשה הראשונה לכרטיס שהייה אחרי ויזה ארוכה והביקורת הרפואית של OFII, שמסביר את שנת הסף עצמה.
B. הגשת הבקשה במערכת ANEF, האגרות ומשך התוקף
הבקשה מוגשת כיום כמעט תמיד באופן מקוון במערכת ANEF (ראשי תיבות של Administration numérique des étrangers en France, המינהל הדיגיטלי לזרים בצרפת, הפורטל שבו מגישים בקשות לרישיונות שהייה, מעלים מסמכים ועוקבים אחרי התיק). לפי דף השירות הרשמי על הכרטיס הרב־שנתי באתר service-public.fr, את הבקשה מגישים לכל המוקדם ארבעה חודשים ולכל המאוחר חודשיים לפני פקיעת הכרטיס הנוכחי, והמועד המדויק תלוי בעילת הבקשה (בן זוג של צרפתי, הורה לילד צרפתי, הסכם חיים משותף וכן הלאה). איחור בהגשה הוא טעות יקרה: מי שמגיש באיחור בלי כוח עליון או ויזה תקפה משלם בנוסף לעלות הכרטיס גם מס הסדרה (droit de visa de régularisation, תשלום המוטל על מי שהסדיר שהייה באיחור) של 180 אירו, ומי שנכנס בלי ויזת שהייה ארוכה משלם תוספת של 300 אירו. לכן הכלל המעשי הוא לפתוח תיק ב־ANEF כבר ארבעה חודשים מראש, להעלות כל מסמך חסר מיד כשהמערכת מבקשת, ולשמור אישור הגשה (récépissé, אישור זמני על הגשת בקשה שמאפשר להישאר ולרוב גם לעבוד עד החלטה).
העלויות קבועות וידועות מראש. בהנפקה ראשונה משלמים 350 אירו (מס של 300 אירו ועוד אגרת בולים של 50 אירו) באמצעות בולי מס (timbres fiscaux, בולים אלקטרוניים לתשלום אגרות מדינה) והוכחת התשלום נדרשת במעמד מסירת הכרטיס; לעילות מסוימות התעריף 150 אירו. בחידוש משלמים 250 אירו, ולעילות מסוימות 100 אירו (אגרת 50 ועוד 50). אלה סכומים שמשלמים בכל מקרה, גם אם הבקשה נדחית, להוציא 100 אירו מתוך מס ההסדרה שמוחזרים כביכול רק במקרה מוגדר. משפחה ישראלית עם שני הורים ושני ילדים בגירים צריכה לתקצב מאות אירו לכל סבב, ולכן כדאי לרכז בקשות ולוודא שהתיק שלם לפני התשלום.
משך התוקף הוא לב העניין. ככלל, כרטיס רב־שנתי שמתקבל אחרי שנת שהייה ראשונה תקף לארבע שנים ונושא אותה עילה כמו הכרטיס הזמני הקודם: עובד נשאר עובד, בן זוג נשאר חיי משפחה. יש יוצאים מן הכלל: כרטיס סטודנט רב־שנתי ניתן ליתרת תקופת הלימודים, יותר משנה ועד ארבע שנים לכל היותר, וכרטיס חיי משפחה ופרטיות לזרים חולים או לקטגוריות מוגנות מוגבל לשנתיים לכל היותר, כשתקופתו חופפת את משך הטיפול. החידוש של הרב־שנתי מותנה לפי סעיף L433-1 בכך שהזר “continue de remplir les conditions requises pour la délivrance de cette carte” (ממשיך למלא את התנאים הנדרשים להנפקת הכרטיס), כלומר בודקים שוב את עילת השהייה המקורית. עילת סירוב שכיחה בחידוש היא היעדר מגורים רגילים בצרפת: החוק מאפשר לסרב לחדש כשהזר אינו מוכיח מגורי קבע בצרפת, והדף הרשמי מפרט שהמגורים נחשבים רגילים רק אם מרכז האינטרסים בצרפת ומשך השהייה בה לפחות שישה חודשים בשנה האזרחית. ישראלים שחיים בין שתי מדינות, עם דירה בתל אביב ועבודה בפריז, חייבים לתעד נוכחות: חוזה שכירות, חשבונות, כרטיסי טיסה, אישורי מעסיק ורישומי קופת חולים.
II. כרטיס תושב לעשר שנים וההתמודדות עם סירוב וצו עזיבה
A. שלוש הדרכים: נישואין לצרפתי, תושבות ארוכת־טווח באיחוד האירופי ורמת שפה B1
כרטיס התושב לעשר שנים הוא קפיצת המדרגה האמיתית: עשור של יציבות, חופש תעסוקה מלא, ונסיעות תכופות לישראל בלי חרדה מכל חידוש. החוק פותח כמה שערים, ושלושה מהם רלוונטיים במיוחד לישראלים. השער הראשון הוא נישואין לאזרח צרפתי. סעיף L423-6 ל־CESEDA קובע כי “L’étranger marié depuis au moins trois ans avec un ressortissant français se voit délivrer une carte de résident d’une durée de dix ans à condition qu’il séjourne régulièrement en France depuis trois ans et que la communauté de vie entre les époux n’ait pas cessé depuis le mariage” (זר הנשוי לפחות שלוש שנים לאזרח צרפתי מקבל כרטיס תושב לעשר שנים, ובלבד שהוא שוהה כדין בצרפת שלוש שנים וחיי הזוגיות לא פסקו מאז הנישואין). נדרשים גם שהבן הזוג שמר על אזרחותו הצרפתית, שאם הנישואין נערכו בחו״ל הם נרשמו קודם במרשם האזרחי הצרפתי (transcription, רישום נישואין זרים במרשם הצרפתי בנאנט), ושהמבקש עומד בתנאי האינטגרציה הרפובליקנית לפי סעיף L413-7. הכרטיס ניתן לשלילה אם הזוגיות מתפרקת בתוך ארבע שנים מהנישואין, אבל החוק מגן על מי שהזוגיות נפסקה במוות או באלימות במשפחה, ומגן על הורה שתורם בפועל למזונות ולחינוך הילדים שנולדו מהאיחוד לפי סעיף 371-2 לקוד האזרחי, שקובע כי “Chacun des parents contribue à l’entretien et à l’éducation des enfants à proportion de ses ressources, de celles de l’autre parent, ainsi que des besoins de l’enfant” (כל אחד מההורים תורם למזונות הילדים ולחינוכם לפי משאביו, משאבי ההורה השני וצורכי הילד). לזוגות ישראליים־צרפתיים מומלץ לקרוא גם את המדריך על איחוד משפחות בצרפת לישראלים ואת המדריך על הצהרת אזרחות מכוח נישואין, סירוב וערעור, כי רישום הנישואין בנאנט הוא צוואר הבקבוק של שני המסלולים.
השער השני הוא כרטיס תושב ארוך־טווח של האיחוד האירופי (résident de longue durée-UE, מעמד תושב קבע אירופי שמאפשר גם מגורים במדינות אחרות באיחוד). סעיף L426-17 קובע כי “L’étranger qui justifie d’une résidence régulière ininterrompue d’au moins cinq ans en France au titre d’une carte de séjour temporaire ou pluriannuelle ou d’une carte de résident, de ressources stables, régulières et suffisantes pour subvenir à ses besoins et d’une assurance maladie se voit délivrer, sous réserve des exceptions prévues à l’article L. 426-18, une carte de résident portant la mention ” résident de longue durée-UE ” d’une durée de dix ans” (זר המוכיח מגורים סדירים ורצופים של חמש שנים לפחות בצרפת מכוח כרטיס זמני, רב־שנתי או תושב, משאבים יציבים, סדירים ומספיקים למחייתו וביטוח בריאות, מקבל, בכפוף לחריגי סעיף L426-18, כרטיס תושב לעשר שנים עם הכיתוב תושב ארוך־טווח של האיחוד). לפי הדף הרשמי על תושבות ארוכת־טווח, הרציפות נשמרת גם עם היעדרויות של עד שישה חודשים ברצף ובסך הכול עד עשרה חודשים בחמש השנים, והשנים שנצברו תחת כרטיס חיי משפחה שהושג בנישואין פיקטיביים לא נספרות. שנות לימודים או שהייה כמבקר אינן נחשבות במלואן לפי החריגים, ולכן סטודנט ישראלי שהפך לעובד צריך לחשב היטב מאיזה תאריך מתחילות חמש השנים.
פסיקה מלמדת איך בוחנים את התנאים האלה בפועל. בית המשפט המינהלי לערעורים של ליון קבע בתיק 18LY02594 מיום 21 במאי 2019, בבקשת תושבות ארוכת־טווח של אזרחית סרבית, כי “Lorsque des dispositions législatives du présent code le prévoient, la délivrance d’une première carte de résident est subordonnée à l’intégration républicaine de l’étranger dans la société française, appréciée en particulier au regard de son engagement personnel à respecter les principes qui régissent la République française, du respect effectif de ces principes et de sa connaissance suffisante de la langue française dans des conditions définies par décret en Conseil d’Etat” (כאשר הוראות הקודקס קובעות זאת, הנפקת כרטיס תושב ראשון מותנית באינטגרציה רפובליקנית של הזר בחברה הצרפתית, הנבחנת במיוחד לאור מחויבותו האישית לכבד את עקרונות הרפובליקה, כיבודם בפועל וידיעת צרפתית מספקת בתנאים שקבועים בצו). באותו תיק דחה בית המשפט את הטענה שהנציב טעה כשהעריך את רמת השפה גם לאור ארבע־עשרה שנות שהייה, וקבע שהפניית המבקשת להשלמת רמה A2 (רמת בסיס שנייה בסולם האירופי, שיחה פשוטה על נושאים מוכרים) אינה החלה רטרואקטיבית של החוק החדש. המסר לישראלים: רמת השפה נבחנת ברצינות, ותק שהייה ארוך בלי שפה דווקא פועל לרעה. לעובדים שכירים יש מסלול משלים דרך עבודה יציבה, כמוסבר במדריך על עובד ישראלי בצרפת ואישור עבודה.
השער השלישי, שחל על כל כרטיסי התושב הראשונים, הוא האינטגרציה עצמה. סעיף L413-7 קובע שההנפקה הראשונה “est subordonnée à l’intégration républicaine de l’étranger dans la société française” (מותנית באינטגרציה רפובליקנית של הזר בחברה הצרפתית), הנבחנת לפי תוצאת הבחינה האזרחית מעל סף ולפי ידיעת שפה המאפשרת להבין שיחות ברורות, לנסח דיבור פשוט ועקבי ולבטא רעיון בקצרה. לפי הדף הרשמי על כרטיס תושב לעשר שנים, נדרשת כיום רמת B1 (רמה בינונית: שיחה עצמאית על נושאים מוכרים, תיאור חוויות ותוכניות) המוכחת בתעודה או במבחן, וכן הצלחה בבחינה האזרחית עם הכיתוב כרטיס תושב; הנציב מתחשב בחוזה האינטגרציה שנחתם ובמעקב אחריו, ופונה לחוות דעתו של ראש העירייה (maire, ראש הרשות המקומית), שהיעדר תשובה ממנו בתוך חודשיים נחשב הסכמה. החוק פוטר בני יותר משישים וחמש: “Les étrangers âgés de plus de soixante-cinq ans ne sont pas soumis à la condition relative à la connaissance de la langue française” (זרים מעל גיל שישים וחמש אינם כפופים לתנאי ידיעת השפה). הורים ישראלים לילדים צרפתים ימצאו עניין במדריך על הורה ישראלי לילד צרפתי וכרטיס חיי משפחה ופרטיות, ולהשלמת התמונה המשפחתית נזכיר שסעיף 21-7 לקוד האזרחי מעניק אזרחות צרפתית בבגרות לילד שנולד בצרפת להורים זרים: “Tout enfant né en France de parents étrangers acquiert la nationalité française à sa majorité si, à cette date, il a en France sa résidence et s’il a eu sa résidence habituelle en France pendant une période continue ou discontinue d’au moins cinq ans, depuis l’âge de onze ans” (כל ילד שנולד בצרפת להורים זרים רוכש אזרחות צרפתית בבגרותו אם באותו מועד הוא מתגורר בצרפת והיה לו מגורי קבע בצרפת חמש שנים לפחות, ברצף או לסירוגין, מגיל אחת־עשרה).
B. סירוב, חובת עזיבה וערעורים: הוועדה, בית המשפט והמועדים, כולל פריז ואיל־דה־פראנס
גם תיק חזק יכול להידחות, ולכן חשוב להבין את מנגנון הסירוב. סעיף L432-1 קובע כי “La délivrance d’une carte de séjour temporaire ou pluriannuelle ou d’une carte de résident peut, par une décision motivée, être refusée à tout étranger dont la présence en France constitue une menace pour l’ordre public” (הנפקת כרטיס זמני, רב־שנתי או תושב יכולה להידחות בהחלטה מנומקת לכל זר שנוכחותו בצרפת מהווה איום על הסדר הציבורי). ההחלטה חייבת להיות מנומקת בכתב: עבר פלילי, אלימות, הונאה או כל סיכון קונקרטי. בחידוש, סעיף L432-2 מוסיף כי “Le renouvellement d’une carte de séjour temporaire ou pluriannuelle peut, par une décision motivée, être refusé à l’étranger qui cesse de remplir l’une des conditions exigées pour la délivrance de cette carte dont il est titulaire, fait obstacle aux contrôles ou ne défère pas aux convocations” (חידוש כרטיס זמני או רב־שנתי יכול להידחות בהחלטה מנומקת לזר שחדל למלא אחד התנאים הנדרשים להנפקת הכרטיס שבידו, שמפריע לביקורות או שאינו מתייצב לזימונים). אי־התייצבות לזימון הנציבות, סירוב לביקורת מגורים או אובדן עילת השהייה (פיטורים, גירושין, הפסקת לימודים) הם עילות סירוב שכיחות, והחוק מגן במפורש על עובד שאיבד עבודה שלא מרצונו: הוא אינו נחשב כמי שחדל למלא את תנאי התעסוקה. לפני כל החלטה כזו חובה להגיב: כשהנציבות שולחת מכתב התראה או זימון לשימוע (audition, שיחה שבה מוצגות הטענות נגד הזר והוא רשאי להגיב), מגיעים עם עורך דין, עם כל המסמכים המקוריים ועם תרגומים, כי מה שלא נאמר בשלב הזה קשה לתקן בערעור.
שאלת המפתח בסירוב לחדש רב־שנתי היא האם חובה להיוועץ בוועדת רישיונות השהייה (commission du titre de séjour, ועדה מחוזית שנותנת חוות דעת לפני סירובים מסוימים). שתי החלטות טריות של מועצת המדינה מבהירות את הכלל. ביום 10 באוגוסט 2026, בתיק מספר 507882, ביטלה מועצת המדינה פסק דין שחייב היוועצות כזו, וקבעה: “l’autorité administrative n’est tenue de saisir pour avis la commission du titre de séjour, lorsqu’elle envisage de refuser de renouveler une carte de séjour pluriannuelle, que dans le cas où l’étranger ne respecte pas son contrat d’engagement au respect des principes de la République” (הרשות המינהלית חייבת לפנות לחוות דעתה של ועדת רישיונות השהייה, כשהיא שוקלת לסרב לחדש כרטיס רב־שנתי, רק במקרה שהזר אינו מכבד את חוזה ההתחייבות לכיבוד עקרונות הרפובליקה). ההחלטה המלאה קריאה באתר הרשמי: מועצת המדינה, 10 באוגוסט 2026, מספר 507882. באותו קו, ביום 13 בנובמבר 2025, בתיק מספר 500420 שעסק בסירוב לחדש רב־שנתי עם חובת עזיבה ואיסור חזרה לשלוש שנים, בחנה מועצת המדינה שוב את סעיף L432-13 המפרט מתי חובה להיוועץ בוועדה: מועצת המדינה, 13 בנובמבר 2025, מספר 500420. המסקנה המעשית כפולה: אם הסירוב מבוסס על אי־כיבוד חוזה העקרונות, היעדר היוועצות הוא פגם שיכול להביא לביטול; אם הסירוב מבוסס על איום לסדר הציבורי או על אובדן תנאי העילה, הוועדה אינה חובה, והמאבק עובר למהות, כלומר לחומרת העובדות ולמידתיות.
סירוב מלווה כמעט תמיד בחובת עזיבת השטח הצרפתי (OQTF, צו המורה לזר לעזוב את צרפת, בדרך כלל עם קביעת מדינת היעד), ולעיתים גם באיסור חזרה (interdiction de retour, איסור כניסה מחודשת לתקופה קצובה, למשל שנתיים או שלוש). כאן המועדים קריטיים. לפי הדף הרשמי, ערעור לבית המשפט המינהלי (tribunal administratif, ערכאת השיפוט שבודקת החלטות מינהל) מוגש בתוך 48 שעות, 15 יום או 30 יום לפי סוג הצו, ולכן את הצו קוראים ביום קבלתו וסופרים לאחור. אם הנציבות לא ענתה בתוך ארבעה חודשים, מדובר בסירוב משתמע (refus implicite, דחייה הנלמדת משתיקה), ואז ניתן להגיש בתוך חודשיים ערעור מינהלי לנציב (recours gracieux, בקשת חסד מהרשות שהחליטה) או לשר הפנים (recours hiérarchique, ערעור לממונה), או עתירה לבית המשפט המינהלי, או את כולם. עתירה מושה אוטומטית צו עם מועד עזיבה מיידי רק כשהיא מוגשת במועד ובסוג הצו המתאים, ולכן כל יום של היסוס מסכן את הזכות להישאר בצרפת בזמן ההליך. בקשה לדיון מחדש (réexamen, בחינה חוזרת של התיק לאור מסמכים חדשים) עם אישור שהייה זמני (autorisation provisoire de séjour) עד החלטה היא הסעד שבתי המשפט נותנים לעיתים קרובות, כפי שקרה בשני תיקי מועצת המדינה שהוזכרו, שבהם בתי המשפט הורו על בחינה מחודשת ועל מסמך זמני עד אליה.
למתגוררים בפריז ובאיל־דה־פראנס יש כמה ייחודים מעשיים. בפריז עצמה הבקשות מוגשות לנציבות המשטרה (préfecture de police, רשות פריזאית המטפלת ברישיונות שהייה בבירה) דרך ANEF, והזימונים, טביעות האצבעות ומסירת הכרטיס מתבצעים במתקניה; במחוזות הסמוכים (או־דה־סן, סן־סן־דני, ואל־דה־מארן) כל נציבות מחוזית מפעילה תורים וזמני טיפול משלה, והעומס בסן־סן־דני, כפי שראינו בתיק 500420, מייצר החלטות מהירות שלעיתים לוקות בהנמקה. הערעור על החלטת נציבות פריז מוגש לבית המשפט המינהלי של פריז, וערעור על נציבות מחוזית לבית המשפט שבגזרתה; הערעור השני (appel, בחינה מחודשת של פסק הדין) נדון בבית המשפט המינהלי לערעורים של פריז, והערעור העליון (cassation, ביקורת משפטית של מועצת המדינה על טעויות בדין) במועצת המדינה. תושבי האזור נהנים מגישה נוחה למרכזי בחינות שפה ולעמותות סיוע, אבל סובלים מזמני המתנה ארוכים לתורים ביומטריים; לכן שומרים כל אישור הגשה וכל זימון, מגיעים חצי שעה מוקדם, ומתעדים כל ניסיון קביעת תור כושל בצילומי מסך, כי תיעוד כזה מועיל כשטוענים לעיכוב בלתי סביר או להגנה מפני צו עזיבה בזמן שהתיק תלוי ועומד.
סיכום
המסלול ברור: שנת שהייה סדירה ראשונה עם חוזה אינטגרציה, שפה ועילה יציבה מובילה לכרטיס רב־שנתי לארבע שנים; שלוש שנות נישואין לצרפתי או חמש שנות מגורים רצופים עם משאבים וביטוח, בתוספת רמת B1 ובחינה אזרחית, מובילים לכרטיס תושב לעשר שנים. כל תחנה נבחנת לגופה, כל סירוב חייב הנמקה, ומול כל צו עזיבה יש מועד ערעור קצר שאסור להחמיץ. ישראלי שמתכנן קדימה, מגיש ב־ANEF ארבעה חודשים מראש, שומר הוכחות מגורים ונוכחות, לומד צרפתית עד B1 ונעזר בייעוץ משפטי מרגע הזימון הראשון, הופך את המערכת ממכשול למסלול. התחילו היום: בדקו באיזו שנה אתם נמצאים, ספרו את חודשי ההיעדרות, וודאו שרמת השפה והמסמכים שלכם תואמים את התחנה הבאה.