אתם עומדים להתחתן בישראל, אחד מכם אזרח צרפת, וכבר שמעתם סיפורים סותרים: חברים מספרים שהם התחתנו ברבנות ורק אחר כך סידרו את הניירת הצרפתית בלי בעיה, ובפורומים מזהירים מפני חקירה בקונסוליה, עיכובים של חודשים ואפילו סירוב לרשום את הנישואין. שתי הגרסאות נכונות בחלקן, כי הדין הצרפתי מחלק את המסלול לשני שלבים נפרדים: שלב מקדים לפני החתונה, שמתנהל מול הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, ושלב מאוחר של רישום הנישואין בספרי המרשם הצרפתיים (transcription, העתקת פרטי תעודת הנישואין הזרה לספרי מרשם האוכלוסין הצרפתיים, état civil). מי שמדלג על השלב המקדים לא מאבד את הנישואין, אבל פותח לעצמו מסלול ארוך יותר, עם חקירה מעמיקה יותר, סמכות רחבה יותר של התובע (procureur de la République, התובע הפלילי שעומד בראש הפרקליטות ומופקד גם על פיקוח על מרשם האוכלוסין) להתערב, והשלכות ישירות על אשרת השהייה של בן הזוג, על בקשת האזרחות העתידית ועל הדרכונים של הילדים. המדריך הזה מלווה זוגות ישראלים לאורך כל המסלול המקדים: אישור הכשירות לנישואין (certificat de capacité à mariage, תעודה שהקונסוליה מנפיקה לפני החתונה ומאשרת שהצד הצרפתי כשיר להינשא לפי הדין הצרפתי), פרסום כוונת הנישואין, החקירה המשותפת והאישית, התנגדות התובע וצווי בית המשפט, והחיבור לפריז ולאיל-דה-פראנס אחרי שהנישואין נרשמו. כל כלל במדריך נשען על סעיף חוק או פסק דין שנבדקו בנוסחם המלא ביום הכתיבה, עם קישור למקור הרשמי.
I. לפני החתונה בישראל: אישור הכשירות, פרסום הכוונה והחקירה בקונסוליה
A. אישור כשירות לנישואין ופרסום: מה מגישים לקונסוליה בתל אביב ומתי
הנקודה הראשונה שחייבים להפנים היא שהדין הצרפתי מכיר בנישואין שנערכו בישראל לפי הדין המקומי, ובכלל זה נישואין ברבנות, כל עוד נשמרו שני תנאים מצטברים. לשון החוק אומרת זאת במפורש: “Le mariage contracté en pays étranger entre Français, ou entre un Français et un étranger, est valable s’il a été célébré dans les formes usitées dans le pays de célébration et pourvu que le ou les Français n’aient point contrevenu aux dispositions contenues au chapitre Ier du présent titre” (נישואין שנכרתו בארץ זרה בין צרפתים, או בין צרפתי לזר, תקפים אם נחגגו לפי הצורות הנהוגות בארץ החגיגה, ובלבד שהצרפתי או הצרפתים לא הפרו את ההוראות שבפרק הראשון). ההפניה היא לסעיף 171-1 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil, הקודקס האזרחי המרכזי של צרפת). המשמעות המעשית לזוג ישראלי פשוטה: חתונה ברבנות, שנערכה לפי הצורות הנהוגות בישראל, עומדת בתנאי הראשון, ובתנאי השני עומדים כאשר שני בני הזוג בגירים, פנויים, אינם קרובי משפחה מדרגה אסורה ונותנים את הסכמתם בחופשיות. אבל תוקף עקרוני אינו מספיק: כדי שהקונסוליה תכיר בנישואין מראש ותרשום אותם אחר כך בלי תקלות, החוק דורש צעד מקדים, והוא אישור הכשירות. “le mariage d’un Français doit être précédé de la délivrance d’un certificat de capacité à mariage” (נישואיו של צרפתי חייבים להיות מוקדמים בהנפקת תעודת כשירות לנישואין), קובע סעיף 171-2 לחוק האזרחי, והתעודה מונפקת אחרי מילוי הדרישות של סעיף 63 אצל הרשות הדיפלומטית או הקונסולרית המוסמכת לפי מקום החתונה, כלומר הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב כאשר החתונה נערכת בישראל.
הבקשה לאישור הכשירות כוללת שני רכיבים שהקונסוליה בודקת במקביל: בדיקת המסמכים ובדיקת הכוונה. בצד המסמכים, הצד הצרפתי מתבקש להוכיח אזרחות צרפתית (דרכון צרפתי בתוקף או תעודת זהות צרפתית, ובמקרה הצורך תעודת אזרחות צרפתית), ושני בני הזוג מתבקשים להציג תעודות לידה עדכניות, אישור על מצב משפחתי (רווק, גרוש או אלמן, עם פסק הגירושין או תעודת הפטירה לפי העניין) והוכחת מגורים. כל מסמך ישראלי שמוגש לרשויות הצרפתיות חייב לעבור אימות, והדין הכללי מוסבר בדף הרשמי על אימות מסמכים ואפוסטיל, שמסביר כי הסכמים בינלאומיים פוטרים מסמכים מסוימים מחובת האימות הקונסולרי ובמקרים מסוימים חותמת אפוסטיל מספיקה, וכי האפוסטיל מאשר את מקור התעודה ואת החתימה שעליה אך לא את תוכנה. לגבי ישראל, הקונסוליה הכללית בתל אביב מנחה כי תעודות מרשם ישראליות נדרשות בחותמת אפוסטיל לפי אמנת האג, והאפוסטיל הישראלי מונפק דרך אתר gov.il, לרבות במתכונת דיגיטלית שהקונסוליה מקבלת לבקשות מרשם. תעודת נישואין, תעודת לידה או תמצית רישום בלי אפוסטיל יוחזרו או יושהו, והתיק כולו יתעכב, ולכן הטיפול באפוסטיל הוא הצעד הראשון בלוח הזמנים, עוד לפני קביעת התור בקונסוליה.
בצד הפרוצדורה, אחרי הגשת התיק מתפרסמת כוונת הנישואין (publication des bans, הודעה פומבית על הכוונה להינשא שנועדה לאפשר הגשת התנגדויות) למשך עשרה ימים, והפרסום נעשה בקונסוליה במקום החתונה ובמקביל בעירייה של מקום המגורים בצרפת אם לאחד מבני הזוג יש מגורים שם, כפי שמתאר דף המידע הרשמי על נישואי צרפתי בחו״ל. רק אחרי שחלפו עשרת הימים וללא התנגדות, הקונסוליה מוסרת את אישור הכשירות, ורק אז אפשר לקיים את הטקס. זוגות רבים בישראל מגלים את הדרישה הזו מאוחר, כשהרבנות כבר נקבעה והאולם שולם, ולכן הכלל המעשי הוא להתחיל את התיק בקונסוליה לפחות שלושה עד ארבעה חודשים לפני מועד החתונה המתוכנן. מי שמתחתן בלי אישור כשירות לא מבטל את הנישואין, אבל עובר אוטומטית למסלול המאוחר והקשה יותר: רישום בדיעבד שמחייב חקירה מלאה, כפי שיוסבר בהמשך, עם סמכות מורחבת של הקונסוליה לדרוש הבהרות ושל התובע להתערב. ההבדל בין שני המסלולים הוא ההבדל בין ביקורת שגרתית לבין ביקורת חשדנית, והבחירה ביניהם נעשית ביום שבו מחליטים מתי לפנות לקונסוליה.
B. החקירה המשותפת והאישית: נוכחות חובה, הסכמה חופשית ומסמכים ישראליים עם אפוסטיל
החקירה (audition, שימוע שבו נציג הקונסוליה או פקיד מרשם שומע את שני בני הזוג יחד, ולפי הצורך כל אחד לחוד) היא לב הבדיקה המקדימה, והיא נועדה לענות על שאלה אחת: האם שני בני הזוג נוכחים, חופשיים ומסכימים באמת. הכלל מופיע בסעיף 171-3 לחוק האזרחי, שקובע כי החקירה והשיחות האישיות עם בני הזוג העתידיים, הנזכרות בסעיף 63, נערכות לבקשת הרשות הדיפלומטית או הקונסולרית המוסמכת לפי מקום החתונה, בידי פקיד המרשם של מקום המגורים בצרפת או בידי הרשות הדיפלומטית או הקונסולרית המוסמכת טריטוריאלית כאשר המגורים בחו״ל. במילים פשוטות, זוג שגר בישראל נחקר בתל אביב, וזוג שחלקו גר בצרפת יכול להיחקר בעיריית מגוריו, והקונסוליה רשאית להאציל את הביצוע לפקידי מרשם מוסמכים ואפילו לקונסולי כבוד צרפתים. החקירה המשותפת היא חובה עקרונית, והשיחות הנפרדות מתקיימות כאשר עולה ספק או סתירה. השאלות עוסקות בהיכרות (איך ומתי נפגשתם), בשפה המשותפת, בתוכניות המגורים, בילדים וביחסים עם המשפחות, והתשובות של שני בני הזוג מושוות זו לזו. סתירות מהותיות, היעדר שפה משותפת או אי-ידיעת פרטים בסיסיים אינם מבטלים את הנישואין אוטומטית, אבל הם הופכים לסימנים רציניים (indices sérieux, סימנים ממשיים שמעוררים חשד שהנישואין בטלים) שמפעילים את מנגנון ההתנגדות שיתואר בחלק השני.
שלוש דרישות מהותיות נבדקות בחקירה, וכדאי להכיר כל אחת מהן מראש. הראשונה היא נוכחות אישית של שני בני הזוג בטקס: נישואין בהיעדר אחד הצדדים, באמצעות ייפוי כוח או בשיחת וידאו, אינם מקובלים על הדין הצרפתי, והסוגיה הזו הגיעה עד לערכאה העליונה. בפסק דין מ-25 במרץ 2026 דחתה לשכת המשפט האזרחי הראשונה של בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation, ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים) עתירה של זוג שנישא בחו״ל בהיעדר הבעל הצרפתי, וקבעה: “Selon l’article 171-7 du même code, lorsque des indices sérieux laissent présumer que le mariage célébré devant une autorité étrangère encourt la nullité au titre de l’article 146-1, l’autorité diplomatique ou consulaire chargée de transcrire l’acte en informe immédiatement le ministère public et sursoit à la transcription” (לפי סעיף 171-7 לאותו קודקס, כאשר סימנים רציניים מעוררים חשש שהנישואין שנחגגו לפני רשות זרה בטלים לפי סעיף 146-1, הרשות הדיפלומטית או הקונסולרית המופקדת על רישום התעודה מודיעה על כך מיד לפרקליטות ומעכבת את הרישום). בית המשפט הוסיף כי הפגיעה הכרוכה בסירוב לרשום נישואין שנחגגו בהיעדר בן זוג צרפתי “poursuit un but légitime en ce qu’elle vise à s’assurer du consentement de l’époux et à prévenir les mariages forcés et frauduleux” (רודפת מטרה לגיטימית בכך שהיא נועדה לוודא את הסכמת בן הזוג ולמנוע נישואי כפייה ונישואי מרמה), ודחה את העתירה, כפי שמופיע בפסק הדין המלא, ערעור 24-16.383. המסר לזוגות ישראלים חד: טקס ברבנות שבו שני בני הזוג עומדים מתחת לחופה עומד בדרישה הזו בלי קושי, אבל כל פתרון יצירתי של חתימה מרחוק או ייצוג מסכן את הרישום כולו.
הדרישה השנייה היא הסכמה חופשית ואמיתית (consentement, הסכמה מדעת ומרצון חופשי, שלפי סעיף 146 לחוק האזרחי היא תנאי לתוקף הנישואין), והדרישה השלישית היא אמינות המסמכים. כאן נכנס לתמונה הכלל הגדול של מסמכים זרים בדין הצרפתי: “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité” (כל תעודת מרשם אזרחי של צרפתים ושל זרים שנערכה בארץ זרה ונכתבה לפי הצורות הנהוגות באותה ארץ נאמנת, אלא אם תעודות או מסמכים אחרים המוחזקים, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מהתעודה עצמה מוכיחים, במידת הצורך אחרי כל הבדיקות המועילות, שהתעודה בלתי סדירה, מזויפת או שהעובדות המוצהרות בה אינן תואמות את המציאות). הציטוט הוא מסעיף 47 לחוק האזרחי, והוא חרב פיפיות לטובת הזוג: מצד אחד, תעודת נישואין ישראלית עם אפוסטיל נהנית מחזקת אמינות, והקונסוליה אינה רשאית לפסול אותה בגחמה. מצד שני, הקונסוליה רשאית ואף חייבת לבצע בדיקות, ובכלל זה פנייה לרשויות בישראל, כאשר מתעורר ספק. בית המשפט העליון הבהיר בפסק דין מ-8 ביולי 2020 כי “Le juge est tenu de vérifier la régularité, au regard des dispositions de l’article 47 du code civil, des actes de l’état civil étrangers” (השופט חייב לבדוק את סדירותן, לאור הוראות סעיף 47 לחוק האזרחי, של תעודות המרשם הזרות), וכי “Leur transcription sur les registres de l’état civil français n’a pas pour effet de les purger des vices dont ils sont atteints” (רישומן בספרי המרשם הצרפתיים אין בו כדי לטהר אותן מהפגמים שדבקו בהן), כפי שנפסק בערעור 19-15.088. לכן מסמכים ישראליים מסודרים, עקביים ומגובים באפוסטיל הם ההגנה הטובה ביותר: תאריכים סותרים בין תעודת הלידה לתעודת הנישואין, שמות שנכתבו באיותים שונים או תעודה שהונפקה בחיפזון יום לפני החתונה מעוררים שאלות גם כאשר הכוונות כנות לחלוטין. זוג שמגיע לחקירה עם תיק מסודר, תשובות עקביות ושפה משותפת מסיים את השלב הזה בדרך כלל בתוך שבועות, ומקבל את אישור הכשירות בזמן לחתונה.
II. התנגדות, עיכוב וערעור: מה קורה כשהתיק נתקע ואיך מתקדמים למרות זאת
A. התנגדות התובע לפני החתונה ועיכוב הרישום אחריה: חודשיים, שישה חודשים ובית המשפט
כאשר החקירה או המסמכים מעוררים סימנים רציניים שהנישואין המתוכננים בטלים (גיל, הסכמה, קשר קודם שעודנו בתוקף, קרבה משפחתית אסורה או נישואין קודמים שלא פורקו), הקונסול אינו מחליט לבד: “l’autorité diplomatique ou consulaire saisit sans délai le procureur de la République compétent et en informe les intéressés” (הרשות הדיפלומטית או הקונסולרית פונה מיד לתובע המוסמך ומודיעה על כך למעוניינים), כפי שקובע סעיף 171-4 לחוק האזרחי. לתובע עומדים חודשיים מיום הפנייה להודיע בהחלטה מנומקת שהוא מתנגד לחגיגה, וההתנגדות אינה סוף הדרך: בני הזוג, אפילו קטינים, רשאים לבקש בכל עת את הסרת ההתנגדות (mainlevée de l’opposition, החלטה שיפוטית שמסירה התנגדות ומתירה להמשיך בהליך) לפני בית המשפט לענייני משפחה (tribunal judiciaire, בית המשפט המחוזי הכללי שדן בענייני מרשם ואזרחות), וסעיף 177 לחוק האזרחי קובע: “Le tribunal judiciaire prononcera dans les dix jours sur la demande en mainlevée formée par les futurs époux, même mineurs” (בית המשפט יכריע בתוך עשרה ימים בבקשת ההסרה שיגישו בני הזוג העתידיים, אפילו קטינים). עשרה ימים הם פרק זמן קצר במונחים שיפוטיים, והם משקפים את החשיבות שהמחוקק מייחס לזכות להינשא: המדינה רשאית לבדוק, אבל אינה רשאית לעכב בלי הגבלה. בפועל, בקשת הסרה מוגשת עם כל הראיות שהצטברו (תמונות משותפות לאורך זמן, התכתבויות, כרטיסי טיסה, חוזה שכירות משותף, עדויות), ובית המשפט בוחן האם הסימנים מצדיקים את המשך החסימה או שהמדובר בזוג אמיתי שזכאי להמשיך.
המנגנון השני פועל אחרי החתונה, כאשר בני הזוג לא הוציאו אישור כשירות מראש או כאשר הקונסוליה חושדת בבעיה בעת בקשת הרישום. אז “l’autorité diplomatique ou consulaire chargée de transcrire l’acte en informe immédiatement le ministère public et sursoit à la transcription” (הרשות המופקדת על רישום התעודה מודיעה על כך מיד לפרקליטות ומעכבת את הרישום), ו”Le procureur de la République se prononce sur la transcription dans les six mois à compter de sa saisine” (התובע מכריע ברישום בתוך שישה חודשים מיום פנייתו), לפי סעיף 171-7 לחוק האזרחי. אם התובע לא הכריע בתום שישה חודשים או שהוא מתנגד לרישום, בני הזוג רשאים לפנות לבית המשפט שיכריע ברישום, ובית המשפט מכריע בתוך חודש, וכך גם ערכאת הערעור. כאשר התובע מבקש בתוך ששת החודשים להכריז על ביטול הנישואין, הוא מורה להגביל את הרישום לצורך תפיסת בית המשפט בלבד, ועד להחלטה לא יימסר העתק של התעודה אלא לרשויות המשפט או באישור התובע. המשמעות המעשית היא שתקופת העיכוב המקסימלית מוגדרת בחוק, ואחריה הכדור עובר לבית המשפט עם לוחות זמנים קצרים. זוג ישראלי שממתין חודשים לתשובה מהקונסוליה צריך לדעת לספור: שישה חודשים מיום הפנייה לפרקליטות הם הגבול, ואחריו אפשר וצריך לפנות לבית המשפט במקום להמתין באופן סביל. שתי הטעויות הנפוצות הן המתנה סבילה מעבר למועדים והגשת בקשה לבית המשפט בלי תיק ראיות מסודר: בית המשפט מכריע מהר, ולכן התיק חייב להיות מוכן ביום ההגשה, עם תרגומים, אפוסטיל, הוכחות לחיים משותפים והסבר לכל סתירה שהקונסוליה הצביעה עליה.
B. פריז ואיל-דה-פראנס: אשרת בן זוג, הצהרת אזרחות ודרכונים לילדים אחרי שהנישואין נרשמו
אחרי שהנישואין נרשמו בספרי המרשם הצרפתיים והקונסוליה הנפיקה ספר משפחה (livret de famille, פנקס המשפחה הרשמי שמונפק אחרי נישואין ומתעדכן עם כל לידה), נפתחת שרשרת הזכויות שהרישום נועד לאפשר, והיא רלוונטית במיוחד לזוגות שחיים בין ישראל לפריז ולאיל-דה-פראנס. הכלל הבסיסי מופיע בסעיף 171-5 לחוק האזרחי: “Pour être opposable aux tiers en France, l’acte de mariage d’un Français célébré par une autorité étrangère doit être transcrit sur les registres de l’état civil français” (כדי שתעודת נישואין של צרפתי שנערכה לפני רשות זרה תהיה תקפה כלפי צדדים שלישיים בצרפת, יש לרשום אותה בספרי המרשם האזרחי הצרפתיים). אותו סעיף מוסיף כי “En l’absence de transcription, le mariage d’un Français, valablement célébré par une autorité étrangère, produit ses effets civils en France à l’égard des époux et des enfants” (בהיעדר רישום, נישואין של צרפתי שנחגגו כדין לפני רשות זרה מפיקים את השפעותיהם האזרחיות בצרפת כלפי בני הזוג והילדים). ההבחנה הזו היא לב העניין: בלי רישום, בני הזוג נשואים זה לזה והילדים מוגנים, אבל מול המדינה, מול הפרפקטורה (préfecture, נציגות הממשל המחוזית שמנפיקה תעודות שהייה) ומול רשויות המס, הנישואין אינם קיימים. דף המידע הרשמי נותן את הדוגמאות המוחשיות: בלי רישום, בן הזוג לא יוכל לקבל תעודת שהייה (titre de séjour, רישיון השהייה שמנפיקה הפרפקטורה לזרים), ובני הזוג לא ייהנו מיתרונות המס של זוג נשוי. לכן כל מי שמתכנן מגורים בפריז, עבודה בצרפת או מעבר עתידי חייב להשלים את הרישום לפני המעבר, ולא אחריו.
החוליה הראשונה בשרשרת היא אשרת הכניסה ותעודת השהייה של בן הזוג הישראלי. בן זוג של אזרח צרפתי, שנישואיו נרשמו כדין, זכאי לבקש אשרת שהייה ארוכה בקונסוליה ואחרי הכניסה לצרפת תעודת שהייה בפרפקטורה של מקום המגורים, ובאזור פריז מדובר בפרפקטורות של פריז, נאנטר, בוביני וקרטיי, שכל אחת מהן עובדת עם תורים מקוונים ולוחות זמנים משלה. התנאי המעשי שהפרפקטורות בודקות בקפדנות הוא המשך החיים המשותפים (communauté de vie, חיים משותפים ממשיים ורגשיים בין בני הזוג), וההוכחה נעשית בחשבונות משותפים, חוזה שכירות על שם שניהם, חשבונות חשמל וטלפון, ביטוח רפואי משותף ותמונות מחיי היומיום. פער בין הכתובת הרשומה לכתובת המגורים בפועל, תקופות פרידה ארוכות בלי הסבר או היעדר מסמכים משותפים מעוררים בירור, ולכן מומלץ לבנות את תיק ההוכחות מהיום הראשון למגורים המשותפים, ולא בדיעבד כשהפרפקטורה מבקשת. ההליך המלא של אשרה, כניסה ותעודת שהייה לבן זוג ישראלי, כולל המעבר לתעודת תושב, מתואר בהרחבה במדריך על אשרה ותעודת שהייה לבן זוג ישראלי של צרפתי, והרישום התקין של הנישואין הוא התשתית שעליה נשען כל ההליך הזה.
החוליה השנייה היא האזרחות העתידית של בן הזוג הישראלי. בן זוג זר של צרפתי אינו הופך צרפתי אוטומטית ביום החתונה, אלא רשאי לרכוש את האזרחות בהצהרה (déclaration de nationalité, הליך שבו הזר מצהיר על רצונו להיות צרפתי ועומד בתנאי החוק, בניגוד להתאזרחות בצו): “L’étranger ou apatride qui contracte mariage avec un conjoint de nationalité française peut, après un délai de quatre ans à compter du mariage, acquérir la nationalité française par déclaration” (זר או חסר אזרחות שנישא לבן זוג בעל אזרחות צרפתית רשאי, אחרי ארבע שנים מיום הנישואין, לרכוש את האזרחות הצרפתית בהצהרה), בתנאי שהחיים המשותפים לא פסקו ושהבן הצרפתי שמר על אזרחותו, כפי שקובע סעיף 21-2 לחוק האזרחי. אותו סעיף מוסיף תנאי שחוזר ישירות לנושא המדריך: “En outre, le mariage célébré à l’étranger doit avoir fait l’objet d’une transcription préalable sur les registres de l’état civil français” (נוסף על כך, נישואין שנחגגו בחו״ל חייבים היו להירשם מראש בספרי המרשם האזרחי הצרפתיים). מי שהתחתן בלי אישור כשירות ודחה את הרישום מגלה בשלב הזה שהשעון המשפטי התחיל לתקתק מאוחר: ארבע שנות החיים המשותפים נספרות מיום הנישואין, אבל בלי רישום מוקדם אי אפשר להגיש את ההצהרה, וכל עיכוב ברישום דוחה את כל המסלול. כאשר בני הזוג לא גרו בצרפת ברציפות או שהבן הצרפתי לא נרשם במרשם הצרפתים בחו״ל, התקופה מתארכת לחמש שנים. אם ההצהרה נדחית ברישום, סעיף 26-3 לחוק האזרחי קובע: “Sa décision motivée est notifiée au déclarant qui peut la contester devant le tribunal judiciaire durant un délai de six mois” (ההחלטה המנומקת נמסרת למצהיר, שרשאי לערער עליה לפני בית המשפט בתוך שישה חודשים). ההליך המלא של ההצהרה, התנגדות הממשלה והערעור מתואר במדריך על הצהרת אזרחות מכוח נישואין, סירוב רישום וערעור, והמסר הכפול ברור: הרישום המוקדם מקצר את הדרך לאזרחות, והכרת מועדי הערעור מונעת אובדן זכויות בגלל איחור.
החוליה השלישית היא הילדים. ילד שנולד לבן זוג צרפתי הוא צרפתי מלידה: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français” (צרפתי הוא הילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי), לפי סעיף 18 לחוק האזרחי, ובתנאי שהקשר ההורי נקבע בקטינותו: “La filiation de l’enfant n’a d’effet sur la nationalité de celui-ci que si elle est établie durant sa minorité” (לקשר ההורי של הילד יש השפעה על אזרחותו רק אם נקבע בקטינותו), לפי סעיף 20-1 לחוק האזרחי. אבל אזרחות עקרונית אינה דרכון: כדי להוציא דרכון צרפתי ראשון לילד שנולד בישראל, ההורים צריכים לרשום תחילה את לידתו בנאנט (Nantes, העיר שבה יושב השירות המרכזי למרשם אזרחי של משרד החוץ הצרפתי), והרישום הזה פשוט ומהיר בהרבה כאשר נישואי ההורים כבר רשומים וספר המשפחה קיים. כאשר הנישואין אינם רשומים, כל בקשה של הילד (דרכון, תעודת אזרחות, רישום לידה) הופכת לחקירה עצמאית של מצב ההורים, עם דרישות מסמכים כפולות ולוחות זמנים כפולים. ההליך המלא לילד שנולד בישראל להורה צרפתי, מרישום הלידה בנאנט ועד הדרכון הראשון בתל אביב, מתואר במדריך על אזרחות ודרכון לילד שנולד בישראל להורה צרפתי, והבקשה לתעודת אזרחות, הסירוב והערעור מתוארים במדריך על תעודת אזרחות צרפתית לישראלים. לזוגות בפריז ובאיל-דה-פראנס יש נקודת מגע מקומית נוספת: אחרי המעבר לצרפת, עדכון ספר המשפחה עם לידות, שינויי כתובת ועדכוני מצב משפחתי נעשה בעיריית המגורים (mairie), והעיריות הגדולות באזור פריז דורשות תור מראש ומסמכים מקוריים עם תרגום מושבע (traduction assermentée, תרגום בידי מתרגם מוסמך מטעם בתי המשפט), ולכן כדאי להכין את התרגומים עוד בישראל אצל מתרגם שהרשויות הצרפתיות מכירות בו.
סיכום
המסלול של זוג ישראלי-צרפתי בנוי בסדר שאסור להפוך: תחילה אישור הכשירות והחקירה בקונסוליה בתל אביב, אחר כך החתונה בישראל, אחר כך רישום הנישואין בספרי המרשם הצרפתיים, ורק על התשתית הזו נבנים אשרת בן הזוג, הצהרת האזרחות והדרכונים של הילדים. כל קיצור דרך בשלב הראשון (חתונה בלי אישור, מסמכים בלי אפוסטיל, חקירה בלי הכנה) מתורגם לעיכוב ארוך בשלב הבא (עיכוב רישום, התנגדות תובע, בקשות השלמה), וכל סדר מוקפד בשלב הראשון מתורגם למהירות בשלבים הבאים. שני המועדים שחייבים לזכור בעל פה הם חודשיים להתנגדות התובע לפני החתונה ושישה חודשים להכרעתו בעיכוב הרישום אחריה, עם דלת פתוחה לבית המשפט בשני המקרים. זוג שמגיע לקונסוליה מוקדם, עם תעודות ישראליות מאומתות באפוסטיל, תשובות עקביות והוכחות לחיים משותפים, עובר את המסלול הזה כהליך מנהלי שגרתי. זוג שמגיע מאוחר או לא מסודר פוגש את אותו החוק מצדו הנוקשה, כפי שמזכירים שני פסקי הדין שצוטטו כאן: החוק מגן על הנישואין הכנים, אבל דורש להוכיח אותם, והרישום אינו מטהר פגמים אלא מנציח תיק תקין. התחילו מוקדם, תעדו הכול, ואל תתנו למועד לעבור בלי מעשה.