נולד לכם ילד בישראל, ואחד מכם אזרח צרפתי. השאלה הראשונה שעולה בחדר הלידה או בברית היא פשוטה: האם התינוק אזרח צרפתי, ואיך מקבלים לו דרכון צרפתי. התשובה העקרונית מרגיעה, אבל הדרך אל הדרכון עוברת בכמה תחנות בירוקרטיות שחובה להכיר: הצהרת הלידה בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, תעתוק תעודת הלידה הישראלית במרשם הצרפתי בנאנט, הנפקת תעודת לידה צרפתית, ורק אחר כך בקשת הדרכון הראשון. כל שלב נשען על מסמכים אחרים, ולכל שלב יש כללי הוכחה משלו. טעות באחד השלבים, למשל תעודה ישראלית בלי אפוסטיל או בלי תרגום, או פנייה מאוחרת מדי, גוררת עיכוב של חודשים.
המדריך הזה מלווה הורים ישראלים וצרפתים, בישראל ובצרפת, לאורך כל המסלול: מתי הילד אזרח צרפתי מלידה לפי סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי, איך מוכיחים את האזרחות מול הרשויות, איך רושמים את הלידה בנאנט דרך הקונסוליה, איך מגישים בקשה לדרכון צרפתי ראשון לילד, ומה עושים כשהמינהל מסרב לרשום, להנפיק או להכיר באזרחות. כל כלל משפטי מובא כאן עם המקור הרשמי המדויק, בציטוט מלא ובתרגום לעברית, כדי שתוכלו להציג אותו לפקיד או לצרף אותו לתיק.
I. האם ילד שנולד בישראל להורה צרפתי הוא אזרח צרפתי? הזכאות וההוכחה
A. אזרחות צרפתית לילד של הורה צרפתי: מי זכאי לפי סעיף 18 לחוק האזרחי
הכלל הבסיסי של אזרחות מכוח הורה, בצרפתית filiation, קבוע במשפט אחד קצר. סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי (Code civil) קובע: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.” (תרגום: צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). די בכך שהורה אחד, אב או אם, היה אזרח צרפתי ביום לידת הילד. אין דרישה שההורה נולד בצרפת, אין דרישה שההורה מתגורר בצרפת, ואין דרישה שהילד נולד על אדמת צרפת. ילד שנולד בבית חולים בתל אביב, בחיפה או בירושלים, לאם צרפתייה או לאב צרפתי, הוא צרפתי מלידה, בתנאי שהקשר המשפחתי להורה הצרפתי מבוסס כדין. המסגרת הכללית של כל דיני האזרחות נקבעה בסעיף 17 לחוק האזרחי: “La nationalité française est attribuée, s’acquiert ou se perd selon les dispositions fixées par le présent titre, sous la réserve de l’application des traités et autres engagements internationaux de la France.” (תרגום: האזרחות הצרפתית מוענקת, נרכשת או אובדת לפי ההוראות הקבועות בפרק זה, בכפוף ליישום האמנות וההתחייבויות הבינלאומיות של צרפת).
התנאי השני נוגע למועד שבו נקבע הקשר המשפחתי. סעיף 20-1 לחוק האזרחי קובע: “La filiation de l’enfant n’a d’effet sur la nationalité de celui-ci que si elle est établie durant sa minorité.” (תרגום: לקשר המשפחתי של הילד יש השפעה על אזרחותו רק אם הוא נקבע במהלך קטינותו). ברוב המוחלט של המקרים אין כאן קושי: ילד שנולד לבני זוג נשואים רשום אוטומטית כילדם, והקשר המשפחתי קיים מיום הלידה. הקושי מתעורר במקרים של ילד שנולד מחוץ לנישואין, כאשר ההורה הצרפתי הוא האב וההכרה באבהות נעשתה באיחור, או כאשר הקשר המשפחתי נקבע בהליך מאוחר. הכלל המעשי פשוט: ככל שההכרה בהורה הצרפתי נעשית מוקדם יותר, כך התיק פשוט יותר. הורים שאינם נשואים מתבקשים להסדיר את ההכרה באבהות או את רישום שני ההורים בתעודת הלידה הישראלית כבר בימים הראשונים, כדי שהמסמך הישראלי ישקף את שני ההורים וישמש בסיס נקי להמשך.
שאלה שחוזרת כמעט בכל שיחה עם הורים היא שאלת הכפילות: האם הילד יכול להחזיק בו זמנית באזרחות ישראלית ובאזרחות צרפתית. התשובה חיובית. צרפת מתירה כפל אזרחות, וישראל מתירה כפל אזרחות, וילד שנולד בישראל לאם ישראלית ולאב צרפתי, או להפך, מחזיק בשתי האזרחויות מלידה, כל אחת לפי הדין שלה. אין חובה לבחור ביניהן בגיל שמונה עשרה, ואין חובה לוותר על אחת מהן כדי לקבל את השנייה. המשמעות המעשית היא שהילד יירשם בישראל כישראלי עם תעודת לידה ישראלית, ובצרפת כצרפתי עם תעודת לידה צרפתית, ובהמשך יחזיק בשני דרכונים. כל רשות בוחנת את אזרחותו לפי הדין שלה בלבד, וההכרה של האחת אינה מותנית בוויתור על האחרת.
נקודה נוספת שמעסיקה הורים היא שם המשפחה של הילד. בצרפת, מאז הרפורמות בדיני השם, הורים רשאים לבחור את שם המשפחה של הילד: שם האב, שם האם, או שם כפול המחבר את שניהם, באמצעות הצהרת בחירת שם משותפת. בישראל, רישום שם המשפחה נעשה לפי הדין הישראלי. כאשר שתי המערכות נפגשות, בזמן התעתוק בנאנט, עלולות להיווצר אי התאמות בין השם הרשום בתעודה הישראלית לבין השם המבוקש במרשם הצרפתי. ההמלצה המעשית היא להחליט על שם הילד פעם אחת, לרשום אותו באופן זהה בשתי המערכות, ולצרף הצהרת בחירת שם מסודרת כאשר היא נדרשת. פערי שמות בין מסמכים הם אחד הגורמים השכיחים לעיכובים בתיקי תעתוק, והם ניתנים למניעה מלאה בתכנון מראש.
ההבחנה החשובה ביותר להבנת המשך המדריך היא בין עצם האזרחות לבין הוכחתה. הילד הוא צרפתי מלידה מכוח הדין, מרגע הלידה, גם אם איש עוד לא רשם אותו בשום מקום. אבל כל עוד אין בידי ההורים מסמך צרפתי שמעיד על כך, שום רשות לא תנפיק לו דרכון. לכן המסלול כולו בנוי כשרשרת של הוכחות: תעודת הלידה הישראלית מוכיחה את הלידה ואת ההורות, התעתוק בנאנט הופך אותה למסמך צרפתי, תעודת הלידה הצרפתית מאפשרת לבקש דרכון, ובמקרה של מחלוקת תעודת האזרחות הצרפתית, certificat de nationalité française, היא המסמך שמכריע. מי שמבין את ההיגיון של השרשרת הזו מבין גם מדוע כל שלב דורש מסמכים מדויקים, ומדוע דילוג על שלב אינו אפשרי.
B. איך מוכיחים את האזרחות: נטל ההוכחה, תעודת הלידה הישראלית ותעודת האזרחות הצרפתית
כאשר הורים מגיעים לקונסוליה או לבית המשפט ושואלים מי צריך להוכיח מה, התשובה נמצאת בסעיף 30 לחוק האזרחי: “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants .” (תרגום: נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק. ואולם, נטל זה מוטל על מי שחולק על היותו צרפתי של אדם המחזיק בתעודת אזרחות צרפתית שניתנה לפי סעיפים 31 ואילך). כלומר, כל עוד אין בידי הילד תעודת אזרחות צרפתית, ההורים הם שצריכים להוכיח שהוא צרפתי, באמצעות תעודות הלידה, תעודות הזהות של ההורה הצרפתי ושרשרת המסמכים המלאה. מרגע שיש בידו תעודת אזרחות צרפתית תקפה, נטל ההוכחה מתהפך: מי שטוען שהילד אינו צרפתי הוא שצריך להוכיח את טענתו. להיפוך הזה יש משקל מעשי עצום, והוא אחת הסיבות לכך שמשפחות רבות מבקשות תעודת אזרחות לילד גם כאשר יש בידן דרכון, כדי לנעול את המעמד המשפטי מפני ערעור עתידי.
המסמך הראשון בשרשרת ההוכחה הוא תעודת הלידה הישראלית. מעמדם של מסמכי מרשם זרים מוסדר בסעיף 47 לחוק האזרחי, והוא אחד הסעיפים המצוטטים ביותר בתיקי אזרחות: “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité. Celle-ci est appréciée au regard de la loi française.” (תרגום: כל מסמך מרשם של צרפתים ושל זרים שנערך בארץ זרה ונכתב בצורות הנהוגות באותה ארץ נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מן המסמך עצמו מוכיחים, במידת הצורך לאחר כל הבדיקות המועילות, שהמסמך אינו תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות. מציאות זו נבחנת לאור הדין הצרפתי). המשמעות להורים בישראל חיובית: תעודת לידה ישראלית רשמית, שהונפקה על ידי משרד הפנים, נהנית מחזקת אמינות מול הרשויות הצרפתיות. אבל אותה חזקה ניתנת לסתירה. אם בתעודה יש סתירות פנימיות, מחיקות, אי התאמות בשמות או בתאריכים, או אם בדיקה מול הרשויות הישראליות מעלה שהפרטים אינם תואמים את המציאות, הרשות הצרפתית רשאית לדחות אותה. לכן חובה להנפיק תעודת לידה עדכנית, רשמית ומלאה, עם שמות שני ההורים כפי שהם מופיעים בדרכונים, ולוודא שאין בה טעויות כתיב או תאריכים לפני שמגישים אותה לתרגום ולאפוסטיל.
שני המסמכים הנלווים לתעודת הלידה הם אפוסטיל ותרגום. ישראל וצרפת שתיהן צדדים לאמנת האפוסטיל מהאג, ולכן תעודה ציבורית ישראלית המיועדת לשימוש בצרפת חייבת חותמת אפוסטיל של משרד החוץ הישראלי. בלי אפוסטיל, הרשות הצרפתית רשאית לסרב לקבל את המסמך או לדרוש אימות דיפלומטי, והתיק נעצר. לאחר האפוסטיל נדרש תרגום לצרפתית בידי מתרגם מושבע, traducteur assermenté, הרשום ברשימת בית המשפט לערעורים בצרפת או מתרגם המוכר על ידי הקונסוליה. תרגום חובבני, תרגום נוטריוני ישראלי רגיל או תרגום אנגלי אינם מתקבלים ככלל. הסדר הנכון הוא: הנפקת התעודה, החתמת אפוסטיל, ואז תרגום הכולל גם את האפוסטיל עצמו. הורים רבים מתרגמים לפני ההחתמה ואז נאלצים לתרגם שוב ולשלם פעמיים. תכנון נכון של הסדר חוסך שבועות.
המסמך שחותם את ההוכחה במקרה של מחלוקת הוא תעודת האזרחות הצרפתית, certificat de nationalité française, שמונפקת על ידי מזכירות בית המשפט. סעיף 31 לחוק האזרחי קובע: “Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité.” (תרגום: למנהל שירותי המזכירות של בית המשפט האזרחי, tribunal judiciaire, הסמכות הבלעדית לתת תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם המוכיח שיש לו אזרחות זו). הבקשה מוגשת למזכירות בית המשפט של מקום המגורים בצרפת, ועבור ישראלים המתגוררים בישראל מוגשת ככלל למזכירות בית המשפט בפריז, עם מלוא שרשרת המסמכים: תעודת הלידה של הילד, תעודות הלידה והזהות של ההורה הצרפתי, ולעיתים מסמכי הסבים כאשר צריך להוכיח שההורה עצמו צרפתי. סעיף 28 לחוק האזרחי מוסיף כי בגיליון הלידה נרשמת הערה על כל מסמך מינהלי והצהרה שיש בהם כדי להקנות אזרחות או לאבדה, וכן על כל הנפקה ראשונה של תעודת אזרחות צרפתית: “Mention sera portée, en marge de l’acte de naissance, des actes administratifs et des déclarations ayant pour effet l’acquisition, la perte de la nationalité française ou la réintégration dans cette nationalité. Il sera fait de même mention de toute première délivrance de certificat de nationalité française et des décisions juridictionnelles ayant trait à cette nationalité.” (תרגום: בגיליון תעודת הלידה תירשם הערה על מסמכים מינהליים והצהרות שיש בהם כדי להקנות את האזרחות הצרפתית, לאבדה או להשתלב בה מחדש. כך תירשם הערה גם על כל הנפקה ראשונה של תעודת אזרחות צרפתית ועל החלטות שיפוטיות הנוגעות לאזרחות זו). כלומר, המערכת הצרפתית מתעדת את מעמד האזרחות על גבי תעודת הלידה עצמה, ומי שמחזיק תעודת לידה צרפתית עם הערות מעודכנות מחזיק למעשה את ההוכחה החזקה ביותר.
כאשר המזכירות מסרבת לתת תעודת אזרחות, או כאשר התובע הכללי חולק על האזרחות, הסמכות עוברת לבית המשפט. סעיף 29 לחוק האזרחי קובע: “La juridiction civile de droit commun est seule compétente pour connaître des contestations sur la nationalité française ou étrangère des personnes physiques.” (תרגום: הערכאה האזרחית הרגילה היא היחידה המוסמכת לדון במחלוקות על האזרחות הצרפתית או הזרה של בני אדם). בפועל מדובר בבית המשפט האזרחי, tribunal judiciaire, הדן בהרכב בענייני אזרחות, והתובע הכללי הוא צד להליך. ההורים אינם עומדים מול פקיד אלא מול שופט, עם כתבי טענות, ראיות וחובת הוכחה. פסקי הדין של בתי המשפט האלה, המתפרסמים באתר בית המשפט העליון לערעורים, מלמדים שוב ושוב שהשופטים בוחנים את המסמכים הזרים בקפדנות לפי סעיף 47, ואינם מסתפקים בהצהרות. המחשה עדכנית היא פסק הדין של בית המשפט במרסיי מיום 9 באוקטובר 2025, תיק מספר 23/10289, שבו נדחתה בקשה לביטול סירוב לתת תעודת אזרחות לאחר שנקבע שתעודת הלידה הזרה אינה מהימנה במשמעות סעיף 47, והתובע הוכרז כזר. פרטי ההחלטה המלאים מופיעים באתר בית המשפט העליון לערעורים. הלקח להורים בישראל ישיר: איכות המסמכים מכריעה את התיק, ותעודה בעייתית אחת עלולה להביא לאובדן ההליך כולו.
II. רישום הלידה בנאנט ודרכון צרפתי ראשון בקונסוליה בתל אביב: המסלול המלא צעד אחר צעד
A. הצהרת לידה בקונסוליה, תעתוק התעודה בנאנט וקבלת תעודת לידה צרפתית
השלב הראשון הוא הצהרת הלידה, déclaration de naissance, בפני הרשות הקונסולרית. אזרחים צרפתים המתגוררים בישראל מצהירים על לידת ילדם בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, האחראית על המרשם הקונסולרי של צרפתים בישראל. ההצהרה נעשית בנוכחות ההורים או אחד מהם, עם תעודת הלידה הישראלית, תעודות הזהות הצרפתיות של ההורה, ולעיתים ספר המשפחה, livret de famille, אם כבר הונפק למשפחה. הקונסוליה בודקת את המסמכים, מאמתת את אזרחות ההורה הצרפתי, ומעבירה את התיק לשירות המרכזי למרשם אוכלוסין בנאנט, service central d’état civil de Nantes, שהוא הגוף היחיד המוסמך לרשום במרשם הצרפתי לידות שהתרחשו מחוץ לצרפת. פרטי השירות ודרכי הפנייה אליו מופיעים במדריך הרשמי של המינהל הצרפתי. חשוב להבין את חלוקת התפקידים: הקונסוליה היא שער הכניסה והגורם הבודק, אבל הרישום עצמו נעשה בנאנט, ושם מתקבלת ההחלטה אם התעודה הישראלית כשירה לתעתוק.
התעתוק, transcription, הוא הפעולה שבה מועתקת תעודת הלידה הישראלית לספרי המרשם הצרפתיים. אין מדובר בהכרה אוטומטית: פקיד המרשם בנאנט בוחן את התעודה הישראלית, את האפוסטיל, את התרגום ואת הוכחת אזרחות ההורה, ורק אם הכול תקין הוא עורך תעודת לידה צרפתית, acte de naissance français, הנושאת מספר צרפתי ומופקדת במרשם המרכזי. מרגע התעתוק, הילד מחזיק תעודת לידה צרפתית לכל דבר, שניתן להזמין ממנה העתקים דרך השירות המקוון של משרד החוץ או דרך הקונסוליה, והיא הבסיס לכל בקשה עתידית: דרכון, תעודת זהות, ספר משפחה ורישום לנישואין. הורים שילדם נולד בצרפת מקבלים תעודה כזו ישירות מהעירייה, ואילו הורים בישראל חייבים לעבור את מסלול התעתוק. ההבדל בין שני המסלולים מוסבר בהרחבה במדריך לילד שנולד בצרפת להורים ישראלים, וההשוואה ביניהם עוזרת להבין מדוע תיקי חוץ לארץ נמשכים זמן רב יותר.
שתי החלטות של בית המשפט העליון לערעורים, Cour de cassation, מסדירות את כללי התעתוק, וכל הורה חייב להכירן. הראשונה, פסק הדין מיום 8 ביולי 2020, ערעור מספר 19-15.088, קובעת שני כללים חדים. הכלל הראשון: “Le juge est tenu de vérifier la régularité, au regard des dispositions de l’article 47 du code civil, des actes de l’état civil étrangers qui ont été produits au soutien de la demande de délivrance d’un certificat de nationalité française.” (תרגום: על השופט לבדוק את תקינותם, לאור הוראות סעיף 47 לחוק האזרחי, של מסמכי המרשם הזרים שהוגשו לתמיכה בבקשה לתעודת אזרחות צרפתית). הכלל השני: “Leur transcription sur les registres de l’état civil français n’a pas pour effet de les purger des vices dont ils sont atteints.” (תרגום: תעתוקם בספרי המרשם הצרפתיים אינו מטהר אותם מן הפגמים שדבקו בהם). באותו תיק נדחה ערעורה של אישה שקיבלה בעבר שתי תעודות אזרחות, לאחר שהתברר שתעודת הלידה הזרה שהציגה מכילה סתירות פנימיות ואינה מהימנה, ועצם העובדה שהיא כבר תועתקה בנאנט לא ריפאה את הפגם. המסר להורים חד וברור: תעתוק אינו חותמת גומי, ובית המשפט רשאי לבחון מחדש את התעודה הישראלית המקורית גם שנים לאחר הרישום.
ההחלטה השנייה מאזנת את התמונה לטובת ההורים. פסק הדין מיום 18 במרס 2020, ערעור מספר 18-15.368, עסק בסירוב הקונסוליה בלונדון לתעתק תעודת לידה בריטית של ילד. בית המשפט העליון קבע: “en présence d’une action aux fins de transcription de l’acte de naissance étranger d’un enfant, qui n’est pas une action en reconnaissance ou en établissement de la filiation” (תרגום: כאשר מוגשת תביעה לתעתוק תעודת הלידה הזרה של ילד, שאינה תביעה להכרה בקשר המשפחתי או לקביעתו), “ni la circonstance que l’enfant soit né d’une assistance médicale à la procréation ni celle que cet acte désigne la mère ayant accouché et une autre femme en qualité de mère ou de parent ne constituent un obstacle à sa transcription sur les registres français de l’état civil, lorsque l’acte est probant au sens de l’article 47 du code civil.” (תרגום: לא הנסיבה שהילד נולד בסיוע רפואי להולדה ולא הנסיבה שהתעודה מציינת את היולדת ואישה נוספת כאם או כהורה מהוות מכשול לתעתוקה בספרי המרשם הצרפתיים, כאשר התעודה מהימנה במשמעות סעיף 47 לחוק האזרחי). כלומר, כאשר התעודה הזרה תקינה ומהימנה, הרשות אינה רשאית לסרב לתעתוק מטעמים עקרוניים הנוגעים לנסיבות ההולדה או למבנה המשפחה, והתעתוק הוא הליך טכני של רישום ולא משפט על ההורות. שני פסקי הדין יחד מציירים את התמונה המלאה: תעודה טובה חייבת להירשם, תעודה פגומה תידחה גם אחרי רישום.
בפועל, תיק תעתוק תקין של ילד שנולד בישראל כולל את המסמכים הבאים: תעודת לידה ישראלית עדכנית ומלאה עם אפוסטיל ותרגום מושבע, תעודת זהות צרפתית או דרכון צרפתי בתוקף של ההורה הצרפתי, תעודת הלידה הצרפתית של ההורה או המסמך המוכיח את אזרחותו, תעודת נישואין או הסכם הורות לפי העניין, והצהרת בחירת שם כאשר שם הילד שונה בין המערכות. את הבקשה מגישים בקונסוליה בתל אביב, בתור שנקבע מראש, והטיפול בנאנט נמשך בדרך כלל כמה שבועות עד כמה חודשים, לפי העומס ולפי הצורך בבדיקות נוספות מול הרשויות הישראליות. כאשר הפקיד בנאנט מבקש מסמכים משלימים, comme un complément de pièces, חשוב להשיב במהירות ובמדויק, כי תיק שאינו מקבל מענה עלול להיסגר ולהיפתח מחדש מההתחלה. מעקב אחרי התיק נעשה מול הקונסוליה, שהיא הגורם המקשר היחיד של המשפחה מול נאנט.
B. בקשת הדרכון הצרפתי הראשון, עיכובים וסירובים: תעודת אזרחות ופנייה לבית המשפט
לאחר שהלידה נרשמה בנאנט והונפקה תעודת לידה צרפתית, נפתח השלב שההורים מחכים לו: בקשת הדרכון הראשון, première demande de passeport. הבקשה מוגשת בקונסוליה הכללית בתל אביב, בתור שנקבע מראש באתר הקונסוליה, בנוכחות הילד וההורה המבקש. לקטין, החוק הצרפתי דורש את הסכמת שני ההורים המחזיקים בסמכות הורית, autorité parentale, או את הסכמת האפוטרופוס החוקי. כאשר ההורים נשואים וחיים יחד, ההורה הנוכח חותם ומצהיר על הסכמת ההורה השני, והקונסוליה רושמת את ההצהרה. כאשר ההורים גרושים, פרודים או חלוקים, נדרשת הסכמה מפורשת בכתב של ההורה השני, ולעיתים התייצבותו האישית. סירוב של הורה אחד לחתום אינו סוף הדרך: ניתן לפנות לשופט לענייני משפחה, juge aux affaires familiales, שיכריע בסכסוך ההורי, ובמקרים דחופים ניתן לבקש מסמך נסיעה זמני. הנושא כולו, על ההתנגדויות והפתרונות, נדון בהרחבה במדריך לדרכון צרפתי לקטין כשההורים חלוקים, ומומלץ לקרוא אותו לפני קביעת התור כאשר צפויה מחלוקת.
רשימת המסמכים לבקשת הדרכון הראשון של קטין כוללת ככלל: תעודת לידה צרפתית עדכנית שהונפקה בנאנט בחודשים האחרונים, תעודת זהות או דרכון של ההורה הצרפתי, הוכחת מגורים בישראל, תמונות עדכניות לפי התקן הביומטרי, טופס הבקשה החתום על ידי שני ההורים, ואגרת הדרכון המשולמת במזומן או בכרטיס לפי תעריף הקונסוליה. הילד חייב להתייצב אישית לצורך לקיחת טביעות אצבע וצילום, מגיל מסוים, והנוכחות אינה ניתנת להחלפה בייפוי כוח. תוקף הדרכון לקטין מתחת לגיל שמונה עשרה הוא חמש שנים, והחידוש נעשה באותו מסלול, עם תור חדש ומסמכים מעודכנים. הורים שמתכננים נסיעה דחופה מתבקשים לקבוע את התור מוקדם ככל האפשר, כי לוח התורים בקונסוליה בתל אביב מתמלא במהירות בתקופות החגים והחופשות, והנפקת הדרכון עצמה נמשכת כמה שבועות נוספים לאחר הגשת התיק המלא.
שלושה סוגי תקלות חוזרים בתיקי דרכונים של ילדים, ולכל אחד פתרון משפטי שונה. התקלה הראשונה היא עיכוב בתעתוק: התיק ממתין בנאנט, הדרכון אינו יכול להיות מונפק, והנסיעה מתקרבת. במקרה כזה אין קיצור דרך משפטי אמיתי: יש לעקוב מול הקונסוליה, להשלים מיד כל מסמך חסר, ובמקרה דחוף לבקש מסמך נסיעה זמני, laissez-passer, המונפק בתנאים מצומצמים למקרי חירום מוכחים. התקלה השנייה היא סירוב לרשום: נאנט או הקונסוליה מודיעים שהתעודה הישראלית אינה מהימנה או שהקשר המשפחתי אינו מוכח. כאן נכנס לפעולה מסלול הערעור: דרישה מנומקת לעיון חוזר עם מסמכים משלימים, ואם הסירוב נותר, תביעה לבית המשפט האזרחי בנאנט להורות על התעתוק, בהסתמך על פסק הדין מיום 18 במרס 2020 הקובע שתעודה מהימנה חייבת להירשם. התקלה השלישית היא מחלוקת על עצם האזרחות: הרשות טוענת שההורה עצמו אינו צרפתי, למשל כי הוא רכש אזרחות זרה או כי שרשרת המסמכים שלו אינה שלמה. כאן המסלול הוא בקשת תעודת אזרחות צרפתית לילד, ואם המזכירות מסרבת, תביעה לבית המשפט האזרחי לקביעת האזרחות לפי סעיף 29, עם התובע הכללי כצד להליך.
שאלת העלויות והזמנים מעסיקה כל משפחה, וכדאי להציגה בגלוי. אגרת הדרכון לקטין בקונסוליה נקבעת בתעריף הרשמי ומשולמת במועד הגשת הבקשה. התרגום המושבע מתומחר לפי עמוד, והאפוסטיל כרוך באגרה של משרד החוץ. מעבר לכך, אין במסלול הזה תשלום לרשות הצרפתית עבור עצם הרישום או עבור התעתוק. לוחות הזמנים משתנים: הצהרת הלידה והעברת התיק לנאנט נמשכות שבועות, הטיפול בנאנט נמשך כמה שבועות עד כמה חודשים, והנפקת הדרכון לאחר הגשת תיק מלא נמשכת כמה שבועות נוספים. תיק נקי, עם מסמכים מדויקים מהיום הראשון, מסתיים בדרך כלל בתוך חודשים ספורים. תיק עם תעודה פגומה, שם לא עקבי או הורה שאינו משתף פעולה עלול להיגרר שנה ויותר, ולעבור מבירוקרטיה לערכאות. ההבדל בין שני הגורלות נקבע כמעט תמיד בשבוע הראשון, באיכות המסמכים שהוגשו.
לבסוף, כמה טעויות נפוצות שחוזרות בתיקים המגיעים לטיפול משפטי. הראשונה היא הגשת תעודת לידה ישראלית ישנה או חלקית, שאינה כוללת את שמות שני ההורים, במקום להנפיק תעודה מלאה ועדכנית. השנייה היא תרגום לפני אפוסטיל, הגורר תרגום חוזר ותשלום כפול. השלישית היא קביעת תור לדרכון לפני שהתעתוק הושלם, המביאה לביטול התור ולאובדן חודשי המתנה. הרביעית היא התעלמות מבקשת מסמכים משלימים של נאנט, הגורמת לסגירת התיק. החמישית היא חתימה של הורה אחד בלבד כאשר נדרשת הסכמת שניהם, המביאה לדחיית הבקשה ביום ההגשה. כל אחת מהטעויות האלה ניתנת למניעה מלאה, וכל אחת מהן כבר עלתה למשפחות חודשים של עיכוב. תיק מסודר, עם רשימת מסמכים מדויקת ובדיקה כפולה של שמות ותאריכים, הוא ההשקעה המשתלמת ביותר במסלול הזה.
סיכום
ילד שנולד בישראל להורה צרפתי הוא צרפתי מלידה, מכוח סעיף 18 לחוק האזרחי, כל עוד הקשר המשפחתי להורה נקבע בקטינותו. אבל האזרחות הזו הופכת לדרכון רק דרך שרשרת מסודרת: תעודת לידה ישראלית תקינה עם אפוסטיל ותרגום מושבע, הצהרת לידה בקונסוליה בתל אביב, תעתוק בנאנט, תעודת לידה צרפתית, ובקשת דרכון ראשון בהסכמת שני ההורים. סעיף 47 מעניק לתעודה הישראלית חזקת אמינות, אך מאפשר לרשות לסתור אותה בבדיקה. פסקי הדין של בית המשפט העליון לערעורים קובעים שתעודה מהימנה חייבת להירשם, ושתעתוק אינו מטהר פגם. כאשר הרשות מסרבת, הדרך היא תעודת אזרחות צרפתית ובית המשפט האזרחי, שהוא היחיד המוסמך להכריע במחלוקות אזרחות. ההמלצה המעשית למשפחה ישראלית-צרפתית פשוטה: להתחיל מוקדם, להנפיק מסמכים מדויקים בסדר הנכון, לענות מיד לכל דרישת השלמה, ולא לוותר על זכות הערעור כאשר הסירוב אינו מבוסס. הדרכון הצרפתי של הילד, עם חופש התנועה והזכויות שהוא מעניק באירופה, שווה את ההשקעה הזו.