נולד לכם ילד בישראל, אחד מכם אזרח צרפתי, וכבר בברית או בבית החולים עולה השאלה שתלווה את הילד כל חייו: איזה שם משפחה יופיע בתעודת הלידה הצרפתית שלו. בישראל התשובה פשוטה יחסית, אבל בצרפת שם המשפחה של ילד הוא עניין משפטי מוסדר בקפדנות: מי בוחר, מתי מותר לבחור, מה קורה כשאין הסכמה בין ההורים, ואיך מתעתקים שם עברי לאותיות לטיניות במרשם המרכזי בנאנט. טעות או דחייה של ההחלטה עלולות לקבע לילד שם שלא התכוונתם אליו, והתיקון אחר כך ארוך ויקר.
המדריך הזה מיועד להורים ישראלים וצרפתים בישראל ובצרפת, נשואים ושאינם נשואים: איך מגישים הצהרה משותפת על בחירת שם (déclaration conjointe de choix de nom, מסמך שבו שני ההורים מודיעים יחד לפקיד המרשם איזה שם יישא הילד), מה המועד האחרון לבחירה כשנולדים בחוץ לארץ, מה קורה במחלוקת בין ההורים, איך נרשם שם עברי או שם מורכב במרשם הצרפתי, ואילו דרכים קיימות לשנות שם שכבר נרשם: שם שימושי (nom d’usage, שם שבו אדם משתמש בחיי היומיום לצד שמו הרשמי), הליך מקוצר בעירייה והליך שינוי שם בצו. כל כלל מובא עם המקור הרשמי המדויק, בציטוט מלא ובתרגום לעברית, כדי שתוכלו להציג אותו לפקיד הקונסוליה או לצרף אותו לתיק.
I. איזה שם משפחה יקבל ילד שנולד בישראל להורה צרפתי? ההצהרה המשותפת והכללים
A. הצהרה משותפת על בחירת שם: האפשרויות, המועד האחרון וכלל הפעם האחת
נקודת המוצא היא שהילד צרפתי מלידה. סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי קובע: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.” (ילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי הוא צרפתי.) סעיף 20 מוסיף שהילד נחשב צרפתי מיום לידתו, גם אם התנאים הוכחו רק אחר כך: “L’enfant qui est français en vertu des dispositions du présent chapitre est réputé avoir été français dès sa naissance, même si l’existence des conditions requises par la loi pour l’attribution de la nationalité française n’est établie que postérieurement.” (ילד שהוא צרפתי מכוח הוראות פרק זה נחשב צרפתי מיום לידתו, גם אם קיום התנאים הנדרשים בחוק לייחוס האזרחות הצרפתית הוכח רק מאוחר יותר.) המשמעות המעשית: שם המשפחה הצרפתי של הילד נקבע לפי הדין הצרפתי מרגע הלידה, גם אם תעודת הלידה הצרפתית תונפק חודשים אחר כך.
את השם בוחרים שני ההורים יחד בהצהרה משותפת לפקיד המרשם (officier de l’état civil, פקיד העירייה או הקונסוליה שרושם לידות, נישואין ופטירות). סעיף 311-21 לחוק האזרחי קובע: “Lorsque la filiation d’un enfant est établie à l’égard de ses deux parents au plus tard le jour de la déclaration de sa naissance ou par la suite mais simultanément, ces derniers choisissent le nom de famille qui lui est dévolu : soit le nom du père, soit le nom de la mère, soit leurs deux noms accolés dans l’ordre choisi par eux dans la limite d’un nom de famille pour chacun d’eux.” (כשהורותו של ילד נקבעת כלפי שני הוריו לכל המאוחר ביום הצהרת לידתו, או אחר כך אך בו זמנית, הם בוחרים את שם המשפחה שיינתן לו: שם האב, שם האם, או שני השמות צמודים בסדר שבחרו, עד שם משפחה אחד לכל אחד מהם.) שלוש אפשרויות בלבד, בלי יצירתיות: שם האב, שם האם, או שם כפול בסדר שתבחרו.
לילד שנולד בישראל סעיף 311-21 לחוק האזרחי נותן חלון זמן נדיב במיוחד: “En cas de naissance à l’étranger d’un enfant dont l’un au moins des parents est français, les parents qui n’ont pas usé de la faculté de choix du nom dans les conditions du précédent alinéa peuvent effectuer une telle déclaration lors de la demande de transcription de l’acte, au plus tard dans les trois ans de la naissance de l’enfant.” (במקרה של לידה בחוץ לארץ של ילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי, הורים שלא ניצלו את אפשרות בחירת השם בתנאי הפסקה הקודמת רשאים להגיש הצהרה כזו בעת בקשת תעתוק התעודה, לכל המאוחר בתוך שלוש שנים מלידת הילד.) תעתוק (transcription) הוא העתקת תעודת הלידה הישראלית לספרי המרשם הצרפתי, והוא מתבצע דרך הקונסוליה מול השירות המרכזי בנאנט (SCEC, שירות המרשם המרכזי של צרפת המטפל בלידות בחוץ לארץ). בפועל, שירות הציבור הצרפתי (service-public.fr) מסביר שגם הורים שרשמו את הלידה אצל הרשויות המקומיות רשאים להגיש הצהרת בחירת שם בעת בקשת התעתוק, אך ההצהרה חייבת להיעשות לכל המאוחר בתוך שלוש שנים מהלידה. מי שמחמיץ את המועד מאבד את זכות הבחירה, והשם נקבע לפי כללי ברירת המחדל.
ובחירה היא חד פעמית. סעיף 311-24 קובע: “La faculté de choix ouverte en application des articles 311-21 et 311-23 ne peut être exercée qu’une seule fois.” (אפשרות הבחירה הנתונה לפי סעיפים 311-21 ו-311-23 ניתנת למימוש פעם אחת בלבד.) אותו סעיף 311-21 מוסיף שכאשר ההוראה כבר יושמה לגבי ילד משותף אחד, השם שניתן או נבחר קודם חל על שאר הילדים המשותפים של אותם הורים. לכן הורים לילד ראשון בוחרים למעשה את שם המשפחה של כל ילדיהם הבאים, וכדאי להחליט מתוך מחשבה על המשפחה כולה ולא רק על התינוק שבזרועותיכם.
B. כשאין הסכמה בין ההורים: מחלוקת, שם כפול בסדר אלפביתי והורה יחיד
הורים רבים מגלים שהם חלוקים דווקא על השם: האב רוצה את שמו, האם את שמה, או שאחד מהם מבקש שם כפול והשני מתנגד. החוק הצרפתי צפה את המחלוקת ונתן לה פתרון אוטומטי. אותו סעיף 311-21 קובע: “En cas de désaccord entre les parents, signalé par l’un d’eux à l’officier de l’état civil, au plus tard au jour de la déclaration de naissance ou après la naissance, lors de l’établissement simultané de la filiation, l’enfant prend leurs deux noms, dans la limite du premier nom de famille pour chacun d’eux, accolés selon l’ordre alphabétique.” (במקרה של אי הסכמה בין ההורים, שאחד מהם דיווח עליה לפקיד המרשם, לכל המאוחר ביום הצהרת הלידה או אחרי הלידה, בעת קביעת ההורות בו זמנית, הילד מקבל את שני השמות, עד שם המשפחה הראשון של כל אחד מהם, צמודים לפי סדר אלפביתי.) שירות הציבור הצרפתי מדגיש שההורה החולק חייב להודיע על המחלוקת בכתב לפקיד המרשם, ובפועל מומלץ להגיש הצהרת אי הסכמה (déclaration de désaccord) עוד לפני הלידה. התוצאה, למשל לאב ששמו סוסיני ולאם ששמה דלמס, היא דלמס סוסיני, והשם הזה ייכפה גם על הילדים הבאים של הזוג. הורה שיודע שהצד השני מתנגד, ושותק, עלול לגלות שההצהרה המשותפת נרשמה בלעדיו; הורה שמתנגד חייב לדווח בכתב ובזמן, לא בדיעבד.
כשלא הוגשה הצהרה משותפת כלל, השם נקבע לפי סעיף 311-21 לחוק האזרחי ולפי סדר קביעת ההורות: “En l’absence de déclaration conjointe à l’officier de l’état civil mentionnant le choix du nom de l’enfant, celui-ci prend le nom de celui de ses parents à l’égard duquel sa filiation est établie en premier lieu et le nom de son père si sa filiation est établie simultanément à l’égard de l’un et de l’autre.” (בהיעדר הצהרה משותפת לפקיד המרשם על בחירת שם הילד, הילד מקבל את שם ההורה שהורותו נקבעה ראשונה, ואת שם אביו אם ההורות נקבעה בו זמנית כלפי שניהם.) לזוג נשוי, שההורות בו נקבעת בו זמנית, ברירת המחדל היא שם האב, ושירות הציבור מבהיר שהיעדר בחירה שקול לבחירה ומחייב גם את הילדים הבאים. להורים שאינם נשואים הסדר שונה: אם רק האם רשומה תחילה, הילד נושא את שמה, וקביעת האבהות אחר כך אינה משנה את השם אוטומטית.
כאן נכנס סעיף 311-23, החשוב במיוחד להורים ישראלים שלא נישאו: “Lorsque la filiation n’est établie qu’à l’égard d’un parent, l’enfant prend le nom de ce parent. Lors de l’établissement du second lien de filiation puis durant la minorité de l’enfant, les parents peuvent, par déclaration conjointe devant l’officier de l’état civil, choisir soit de lui substituer le nom de famille du parent à l’égard duquel la filiation a été établie en second lieu, soit d’accoler leurs deux noms, dans l’ordre choisi par eux, dans la limite d’un nom de famille pour chacun d’eux.” (כשההורות נקבעת רק כלפי הורה אחד, הילד מקבל את שם אותו הורה. בעת קביעת קשר ההורות השני ולאורך קטינות הילד, ההורים רשאים, בהצהרה משותפת לפני פקיד המרשם, לבחור להחליף את שמו בשם ההורה שהורותו נקבעה שנייה, או לצרף את שני שמותיהם בסדר שבחרו, עד שם משפחה אחד לכל אחד.) ההחלפה נרשמת בהערה בשולי תעודת הלידה, ואם הילד מעל גיל שלוש עשרה נדרשת הסכמתו האישית: “Si l’enfant a plus de treize ans, son consentement personnel est nécessaire.” אב צרפתי שהכיר בילדו שנולד בישראל מאם ישראלית, למשל, יכול יחד עם האם לבחור להחליף את שם הילד לשמו או ליצור שם כפול, כל עוד הילד קטין. גם כאן חל כלל הפעם האחת, ושם שנבחר לילד משותף אחד מחייב את האחרים.
עקרון יסוד שחוזר בפסיקה: את שם הילד קובעים ההורים, ואף אחד אחר אינו רשאי לכפות שם במקומם. בפרשה שנדונה בפסק דין של החדר האזרחי הראשון מ-14 בינואר 2026, ערעור 24-21.397, שני ההורים ביקשו שהילדה, אחרי אימוץ מלא, תישא שם כפול מורכב משני שמותיהם, ובית המשפט לערעורים קבע שם אחר על סמך בקשת האפוטרופוס המיוחד שמונה לקטינה. בית המשפט העליון ביטל: “alors que l’administrateur ad hoc, qui ne pouvait avoir plus de droits que le mineur qu’il représente, n’était pas partie à la procédure d’adoption” (שעה שהאפוטרופוס המיוחד, שלא יכול היו להיות לו זכויות מעבר לאלו של הקטינה שהוא מייצג, לא היה צד להליך האימוץ). המסר להורים ישראלים וצרפתים: ההסכמה ההורית המשותפת היא לב העניין, ושום גורם צדדי, גם לא מי שממונה להגן על הילד, אינו מחליף אותה.
שאלה שעולה כמעט בכל תיק של משפחה החיה בישראל דורות: מה אם פקיד הקונסוליה מטיל ספק בכך שההורה הצרפתי עצמו צרפתי, למשל כשמדובר בנכדים של מהגרים שהתיישבו בישראל לפני עשרות שנים. סעיף 30 לחוק האזרחי מטיל את נטל ההוכחה על הטוען לאזרחות: “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause.” (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק.) סעיף 30-1 מוסיף שכשהאזרחות נובעת מייחוס ולא מצו או הצהרה, “la preuve ne peut être faite qu’en établissant l’existence de toutes les conditions requises par la loi.” (ניתן להוכיח רק בהוכחת קיום כל התנאים הנדרשים בחוק.) אבל יש גבול להגנת המינהל בטענת התיישנות האזרחות (désuétude, אובדן אזרחות מחמת אי שימוש כשהמשפחה ישבה בחוץ לארץ מעל חמישים שנה). סעיף 30-3 מתאר את המצב, ובפסק דין מ-27 בנובמבר 2024, ערעור 23-19.405, בנוגע לילד קטין שנולד בחוץ לארץ, קבע בית המשפט העליון: “la désuétude de l’article 30-3 du code civil ne peut être opposée à des enfants mineurs au jour de l’introduction de l’action déclaratoire si elle ne l’a pas été à leur auteur.” (לא ניתן לטעון כלפי קטינים, ביום הגשת התביעה ההצהרתית, התיישנות לפי סעיף 30-3 לחוק האזרחי, אם היא לא נטענה כלפי ההורה שממנו הם שואבים את אזרחותם.) אם האזרחות הצרפתית של ההורה הוכרה ולא נשללה ממנו, לא ניתן לחסום באמצעותה את רישום הילד ואת שמו. שינוי שם שנרשם כדין יירשם בהערה בשולי תעודת הלידה לפי סעיף 28: “Mention sera portée, en marge de l’acte de naissance, des actes administratifs et des déclarations ayant pour effet l’acquisition, la perte de la nationalité française ou la réintégration dans cette nationalité.” (תירשם הערה בשולי תעודת הלידה על מעשים מינהליים והצהרות שיש בהם רכישה או אובדן של האזרחות הצרפתית או שיבה אליה.)
II. מה עושים אחרי שהשם נבחר? תעתוק השם העברי, שם שימושי ושינוי שם שנרשם
A. השם העברי במרשם הצרפתי: תעתוק, שמות מורכבים ותעודת מנהג
בחירת השם היא רק חצי העבודה; החצי השני הוא אופן רישומו באותיות לטיניות בספרי המרשם בנאנט. תעודת הלידה הישראלית כתובה בעברית, והקונסוליה בתל אביב דורשת תרגום ואימות: לפי דף הלידה הרשמי של צרפת בישראל, הצהרת לידה בקונסוליה אפשרית רק בתוך שלושים יום קלנדריים מהלידה, ולאחר המועד נותר מסלול התעתוק של התעודה המקומית, והאפוסטיל הדיגיטלי מתקבל. כלומר, גם ההורים שבחרו שם צרפתי מושלם חייבים להציג תעודה ישראלית מתורגמת ומאומתת, אחרת התיק נעצר.
העיקרון המשפטי של התעתוק נקבע בסעיף 47 לחוק האזרחי: “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité.” (כל תעודת מרשם של צרפתים ושל זרים שנערכה בחוץ לארץ ונכתבה בצורות הנהוגות באותה מדינה נאמנה, אלא אם תעודות או מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או פרטים מתוך התעודה עצמה מוכיחים, אחרי כל הבדיקות הנדרשות, שהתעודה אינה תקינה, מזויפת או שהעובדות המוצהרות בה אינן תואמות את המציאות.) בית המשפט העליון בהרכב מלא חיזק את הכלל בפסק דין מ-3 ביולי 2015, ערעור 14-21.323, בנוגע לתעודת לידה שנערכה ברוסיה: “l’acte de naissance concernant un Français, dressé en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays, est transcrit sur les registres de l’état civil sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité” (תעודת לידה הנוגעת לצרפתי, שנערכה בחוץ לארץ ונכתבה בצורות הנהוגות באותה מדינה, מתועתקת לספרי המרשם, אלא אם תעודות או מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או פרטים מתוך התעודה עצמה מוכיחים, אחרי כל הבדיקות הנדרשות, שהתעודה אינה תקינה, מזויפת או שהעובדות המוצהרות בה אינן תואמות את המציאות). בית המשפט לערעורים שסירב לתעתק בלי לקבוע שהתעודה אינה תקינה או שהעובדות בה אינן נכונות הפר את החוק, והסירוב בוטל. להורים בישראל: הקונסוליה רשאית לבדוק ולאמת, אך אינה רשאית לסרב לתעתק תעודה ישראלית תקינה רק כי השם נשמע לה זר או חריג.
בעיית התעתוק המעשית הנפוצה היא שם מורכב מכמה מילים. שירות הציבור הצרפתי קובע שכאשר השם הנבחר לילד הוא שמו של הורה זר המורכב מכמה מרכיבים, יש לראות בו שם מורכב אחד, בלתי ניתן לחלוקה, שעובר במלואו. הדוגמה הרשמית: שם האב איית אל מדיני ושם האם גרסיה לופס, והילד יכול להיקרא איית אל מדיני או גרסיה לופס או שניהם צמודים בכל סדר, אך כדי לחלק את השם ולהעביר רק חלק ממנו יש להציג תעודת מנהג (certificat de coutume, אישור מהקונסוליה של המדינה הזרה על הדין והמנהג החלים על השם). הכלל הזה רלוונטי פחות לשמות ישראליים רגילים, שהם בדרך כלל בני מילה אחת, אבל הוא הופך קריטי כשהשם העברי כולל שני רכיבים, למשל שם פרטי כפול שההורים מבקשים להעביר או שם משפחה מורכב. בלי תעודת מנהג, פקיד המרשם ירשום את השם במלואו, וההורים שמעוניינים רק בחלקו חייבים להצטייד באישור מראש.
נושא נוסף הוא אחידות האיות בין המסמכים. הדרכון הישראלי של הילד, תעודת הלידה הישראלית והתרגום הצרפתי חייבים לשקף את אותו שם; סתירה בין כהן עם K לבין כהן עם C, או בין שם עם מקף לבין שם בלעדיו, מעוררת חשד לאי התאמה וגוררת דרישות הבהרה. מומלץ להחליט על האיות הלטיני כבר בעת הנפקת הדרכון הישראלי הראשון, להשתמש בו בתרגום הנוטריוני, ולצרף אותו להצהרת בחירת השם. אחרי הרישום, המשפחה מקבלת ספר משפחה (livret de famille, מסמך רשמי שבו נרשמים בני הזוג וילדיהם), והשם הרשום בו הוא השם הצרפתי המחייב לכל עניין מול המינהל הצרפתי, כולל בקשת הדרכון. בקשת דרכון לקטין מוגשת בנוכחות הקטין וההורה האפוטרופוס, ולפי סעיף 372-2 לחוק האזרחי, “A l’égard des tiers de bonne foi, chacun des parents est réputé agir avec l’accord de l’autre, quand il fait seul un acte usuel de l’autorité parentale relativement à la personne de l’enfant.” (כלפי צדדים שלישיים בתום לב, כל אחד מההורים נחשב כפועל בהסכמת השני, כשהוא עושה לבדו מעשה רגיל של סמכות הורית הנוגע לילד.) בקשת דרכון נחשבת בדרך כלל מעשה רגיל, אך כשההורה השני הביע התנגדות מפורשת, למשל בסכסוך על השם עצמו, הקונסוליה רשאית לדרוש את הסכמת שני ההורים או החלטה שיפוטית.
B. לשנות שם שכבר נרשם: שם שימושי, הליך מקוצר ושינוי שם בצו
הורים שגילו מאוחר מדי שהשם שנרשם אינו השם שרצו אינם חסרי אונים, אבל עליהם לבחור את המסלול הנכון. הפתרון הקל ביותר הוא שם שימושי. שירות הציבור הצרפתי מסביר ששם השימוש נבדל משם המשפחה, שהוא היחיד הרשום בתעודות המרשם, ששם השימוש מיועד לחיי היומיום, ושהשימוש בו הוא רשות ובחירה אישית ולא חובה אוטומטית. ניתן להשתמש כשם שימושי, בין היתר, בשם ההורה שלא העביר את שמו בלידה, וההסבר המלא מופיע בדף שם השימוש של שירות הציבור.
לקטינים קיים הסדר מיוחד בסעיף 311-24-2 לחוק האזרחי: כל בגיר רשאי לשאת בתור שימוש אחד השמות המנויים בסעיף 311-21, ולגבי ילדים קטינים קובע הסעיף: “A l’égard des enfants mineurs, cette faculté est mise en œuvre par les deux parents exerçant l’autorité parentale ou par le parent exerçant seul l’autorité parentale.” (לגבי ילדים קטינים, האפשרות מופעלת על ידי שני ההורים המפעילים סמכות הורית, או על ידי ההורה המפעיל לבדו סמכות הורית.) וההורה ששמו לא הועבר רשאי להוסיף אותו בתור שימוש לשם הילד: “En outre, le parent qui n’a pas transmis son nom de famille peut adjoindre celui-ci, à titre d’usage, au nom de l’enfant mineur. Cette adjonction se fait dans la limite du premier nom de famille de chacun des parents. Il en informe préalablement et en temps utile l’autre parent exerçant l’autorité parentale. Ce dernier peut, en cas de désaccord, saisir le juge aux affaires familiales, qui statue selon ce qu’exige l’intérêt de l’enfant.” (נוסף על כך, ההורה שלא העביר את שם משפחתו רשאי לצרף אותו, בתור שימוש, לשם הילד הקטין. הצירוף נעשה עד שם המשפחה הראשון של כל אחד מההורים. הוא מודיע על כך מראש ובמועד את ההורה השני המפעיל סמכות הורית. ההורה האחר רשאי, במקרה של אי הסכמה, לפנות לשופט לענייני משפחה, שמחליט לפי טובת הילד.) אם הילד מעל גיל שלוש עשרה נדרשת הסכמתו. אם צרפתייה בישראל ששמה לא הועבר לילד, למשל, רשאית לצרף אותו בתור שימוש, אך חייבת להודיע מראש לאב, והוא רשאי לפנות לשופט לענייני משפחה (juge aux affaires familiales, שופט הדן בסכסוכי הורים ומשמורת). שם שימושי אינו משנה את תעודת הלידה, אך הוא מופיע בתעודות ובדרכון ומספיק לרוב חיי היומיום.
מי שמבקש לשנות את השם הרשמי עצמו עומד בפני שני מסלולים. הראשון, ההליך המקוצר, מאפשר לשאת את שם ההורה שלא העביר את שמו, בהוספה או בהחלפה, בפנייה לעירייה, בתוך כחודש וללא תשלום, אך ניתן להשתמש בו פעם אחת בחיים, וההורים אינם רשאים להשתמש בו כדי לשנות את שם ילדם הקטין. השני, שינוי שם בצו, מיועד למי שמבקש שם שאינו שם אחד מהוריו מסיבה מנומקת. סעיף 61 לחוק האזרחי קובע: “Toute personne qui justifie d’un intérêt légitime peut demander à changer de nom. La demande de changement de nom peut avoir pour objet d’éviter l’extinction du nom porté par un ascendant ou un collatéral du demandeur jusqu’au quatrième degré. Le changement de nom est autorisé par décret.” (כל אדם המוכיח עניין לגיטימי רשאי לבקש לשנות את שמו. בקשת שינוי השם יכולה למנוע הכחדת שם של אב קדמון או קרוב עד דרגה רביעית. שינוי השם מאושר בצו.) סעיף 61-1 מוסיף מנגנון התנגדות: “Tout intéressé peut faire opposition devant le Conseil d’Etat au décret portant changement de nom dans un délai de deux mois à compter de sa publication au Journal officiel.” (כל בעל עניין רשאי להתנגד לפני מועצת המדינה לצו שינוי השם בתוך חודשיים מפרסומו ברשומות.) מועצת המדינה (Conseil d’État, הערכאה העליונה לעניינים מינהליים בצרפת) דנה בהתנגדויות כאלה בקביעות; בהחלטה מ-27 בדצמבר 2022, תיק 466270, היא בחנה התנגדות לצו שהתיר הוספת שם למניעת הכחדתו, תוך יישום סעיפים 61 ו-61-1. המסלול בצו ארוך, עולה כסף ודורש עניין לגיטימי מוכח, ולכן ברוב המקרים של ילדים עדיף למצות תחילה את ההצהרה המשותפת, את שם השימושי או את ההליך המקוצר בבגרות.
סיכום
שם המשפחה הצרפתי של ילד שנולד בישראל נקבע בשלושה צעדים: בחירה משותפת של ההורים, רישום נכון בתעתוק, וטיפול מושכל במחלוקות. ההורים בוחרים בין שם האב, שם האם ושם כפול, ובלידה בחוץ לארץ עומדים לרשותם עד שלוש שנים מיום הלידה להגיש את ההצהרה בעת התעתוק. מחלוקת שלא דווחה בכתב ובזמן מסתיימת בשם כפול בסדר אלפביתי, והיעדר בחירה מסתיים בשם האב לזוג נשוי. הורה ששמו לא הועבר עדיין יכול לצרף אותו בתור שימוש, ושינוי השם הרשמי שמור להליך המקוצר או לצו מנומק. מי שמכין מראש תעודה מתורגמת ומאומתת, מחליט על האיות הלטיני פעם אחת, ומגיש את ההצהרה המשותפת בתוך המועד, חוסך לילד שנים של תיקונים. ומי שכבר נקלע לסירוב או למחלוקת, מחזיק בכלים המשפטיים המדויקים: סעיפי החוק האזרחי, הפסיקה והמסלולים המינהליים שהוצגו כאן.