משרד Kohen Avocats · פריז 16
הורה אחד חוסם את הדרכון הצרפתי של הילד או את יציאתו מצרפת: OST דחופה, IST שיפוטית וערעור – מדריך 2026

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

הורה אחד חוסם את הדרכון הצרפתי של הילד או את יציאתו מצרפת: OST דחופה, IST שיפוטית וערעור – מדריך 2026

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

הילד שלכם צרפתי, אחד ההורים חי בצרפת והשני בישראל, ופתאום הכול נתקע: הורה אחד מסרב לחתום על בקשת הדרכון הצרפתי של הילד, או להפך – הורה אחד חושש שהשני ייקח את הילד לחו”ל ולא יחזיר אותו, והחופשה המשפחתית בישראל בסכנה. שני המצבים האלה, שחוזרים על עצמם אצל משפחות צרפתיות-ישראליות אחרי פרידה, מקבלים במשפט הצרפתי תשובות מדויקות: מצד אחד כללים נוקשים על הסכמת שני ההורים לדרכון של קטין, ומצד שני שני כלים למניעת יציאה של קטין מצרפת – התנגדות דחופה ליציאה מן הטריטוריה (opposition à la sortie du territoire, בקיצור OST) שניתנת על ידי המושל המחוזי (préfet) ונמשכת 15 ימים לכל היותר, ואיסור יציאה מן הטריטוריה (interdiction de sortie du territoire, בקיצור IST) שמטיל שופט ענייני המשפחה (juge aux affaires familiales, בקיצור JAF) בבית המשפט המשפטי (tribunal judiciaire) ויכול להימשך עד בגרות הילד. בשנה האחרונה שני פסקי דין חשובים שינו את התמונה לטובת ההורים: בית המשפט העליון (Cour de cassation) קבע ב-1 ביולי 2026 כי איסור היציאה חייב להיות מידתי וניתן לצמצם אותו להורה אחד בלבד, ומועצת המדינה (Conseil d’État) קבעה ב-17 בדצמבר 2024 כי הקונסוליה רשאית לסרב לדרכון רק כשיש ספק ממשי בזהות או באזרחות. המדריך הזה מסביר, שלב אחרי שלב, מה עושים כשהורה אחד חוסם את הדרכון, איך מוציאים צו חירום נגד הוצאת הילד מצרפת בתוך שעות, ואיך תוקפים צו כזה כשהוא פוגע בחיים התקינים של המשפחה – כולל טפסים, מועדים, ערכאות ורשימת מסמכים.

I. הורה אחד חוסם את הדרכון הצרפתי של הילד: למה זה קורה ומה עושים כדי לשחרר את החסימה

A. למה חתימה של הורה אחד לא מספיקה כשההורה השני מתנגד: אפוטרופסות הורית משותפת והסכמה לדרכון של קטין

נקודת המוצא של המשפט הצרפתי פשוטה: האפוטרופסות ההורית (autorité parentale), שהיא מכלול הזכויות והחובות של ההורים כלפי הילד, שייכת לשני ההורים במשותף ונמשכת עד בגרות הילד. החוק מגדיר אותה כך: סעיף 371-1 לחוק האזרחי קובע כי “L’autorité parentale est un ensemble de droits et de devoirs ayant pour finalité l’intérêt de l’enfant” (האפוטרופסות ההורית היא מכלול של זכויות וחובות שתכליתן טובת הילד). פרידה או גירושין אינם משנים את הכלל הזה: סעיף 373-2 לחוק האזרחי קובע כי “La séparation des parents est sans incidence sur les règles de dévolution de l’exercice de l’autorité parentale” (פרידת ההורים אינה משפיעה על כללי חלוקת מימוש האפוטרופסות ההורית), ואותו סעיף מוסיף חובה מעשית שחשובה במיוחד למשפחות בין צרפת לישראל: “Tout changement de résidence de l’un des parents, dès lors qu’il modifie les modalités d’exercice de l’autorité parentale, doit faire l’objet d’une information préalable et en temps utile de l’autre parent” (כל שינוי מקום מגורים של אחד ההורים, ככל שהוא משנה את אופן מימוש האפוטרופסות ההורית, חייב להימסר מראש ובמועד לידיעת ההורה השני). הורה שעובר לגור בישראל בלי להודיע מראש להורה שנשאר בצרפת מפר חובה זו, והדבר ייזקף לחובתו אם יגיעו לבית המשפט.

בחיי היומיום החוק מקל: סעיף 372-2 לחוק האזרחי קובע כי “A l’égard des tiers de bonne foi, chacun des parents est réputé agir avec l’accord de l’autre, quand il fait seul un acte usuel de l’autorité parentale relativement à la personne de l’enfant” (כלפי צד שלישי תם לב, כל אחד מההורים נחשב כפועל בהסכמת השני, כשהוא עושה לבדו פעולה רגילה של האפוטרופסות ההורית הנוגעת לילד). רישום לבית ספר או טיפול רפואי שגרתי נחשבים פעולות רגילות כאלה. בקשת דרכון לקטין אינה נהנית מאותה הקלה כאשר ההורה השני הביע התנגדות מפורשת: ברגע שההתנגדות נמסרה לעירייה (mairie), למחוז (préfecture) או לקונסוליה, הדלפק עוצר את התיק ודורש את הסכמת שני ההורים או החלטה של שופט ענייני המשפחה. לפי דף השירות הרשמי על דרכון לקטין בבקשה ראשונה, הילד והנציג החוקי (représentant légal) – האב, האם או האפוטרופוס שמפעיל את האפוטרופסות ההורית – חייבים להתייצב יחד בדלפק, הנציג מציג תעודת זהות משלו, וכאשר רק הורה אחד מגיש את הבקשה יש לצרף כל מסמך שמוכיח מימוש בלעדי של האפוטרופסות ההורית, למשל פסק דין של שופט ענייני המשפחה. בלי מסמך כזה, התנגדות של ההורה השני חוסמת את ההנפקה.

למשפחות ישראליות יש כאן נקודה פותחת חשובה: ילד שאחד מהוריו צרפתי הוא צרפתי מלידה, גם אם נולד בישראל. סעיף 18 לחוק האזרחי קובע במשפט אחד: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français” (צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). לכן סירוב של פקיד בטענה שהילד “נולד בחו”ל” אינו עומד בפני עצמו: מה שקובע הוא האזרחות של ההורה, והוכחתה נעשית במסמכים.

תעודת הלידה הישראלית, כשהיא ערוכה כדין, נהנית מחזקת אמינות: סעיף 47 לחוק האזרחי קובע כי “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi” (כל תעודת מרשם אזרחי של צרפתים ושל זרים שנערכה בארץ זרה ונכתבה בצורות הנהוגות באותה ארץ נאמנה), כל עוד לא הוכח שהיא בלתי תקינה או מזויפת. בפועל, הקונסוליה דורשת שהלידה תירשם תחילה במרשם הקונסולרי: בקשה לרישום (transcription) מוגשת לשירות המרכזי למרשם אזרחי בנאנט (service central d’état civil), ולאחר הרישום מונפקת תעודת לידה צרפתית שעליה ניתן לבסס את בקשת הדרכון. הורים שמגישים בקשת דרכון ראשונה בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב צריכים להכיר את דף הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב במדריך השירות הציבורי ולתאם תור מראש, כי בלי תור לא מתקבלים. מסמכים שכדאי להכין מראש: טופס בקשה מקוון באתר ANTS, בול מס (timbre fiscal) אלקטרוני, תמונות עדכניות, הוכחת מגורים, תעודת הזהות של ההורה המגיש, תעודת הלידה של הילד בת פחות משלושה חודשים או תעודת זהות קיימת, וכל פסק דין הנוגע לאפוטרופסות. מי שכבר מחזיק תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française) לילד – למשל לאחר הליך קודם של בירור אזרחות – יצרף אותה, והיא סוגרת את שאלת האזרחות. פירוט מלא על תעודה זו ועל הערעור על סירוב לתיתה מופיע במאמר המלווה באתר זה על סירוב לתעודת אזרחות צרפתית והערעור לבית המשפט.

B. הקונסוליה או העירייה מסרבת להנפיק דרכון: איך תוקפים את הסירוב, שלב אחרי שלב

סירוב להנפיק דרכון צרפתי אינו סוף הדרך, והמשפט המנהלי הצרפתי נותן למבקש כלים חזקים – בתנאי שהתיק מסודר. ההלכה המרכזית ניתנה על ידי מועצת המדינה, שהיא בית המשפט העליון לעניינים מנהליים בצרפת, ב-17 בדצמבר 2024 בתיק מספר 479074, העוסק בדיוק בסירוב קונסולרי להנפיק דרכון ראשון. מועצת המדינה קבעה שם כלל שחל על כל בקשה, בצרפת ובקונסוליות: “Seul un doute suffisant sur l’identité ou la nationalité de l’intéressé peut justifier le refus de délivrance ou de renouvellement de passeport” (רק ספק מספיק באשר לזהותו או לאזרחותו של הנוגע בדבר יכול להצדיק סירוב להנפיק דרכון או לחדשו). פקיד אינו רשאי לסרב מטעמי נוחות, עומס או חשד כללי: עליו להצביע על ספק קונקרטי, והשופט המנהלי בודק את הספק הזה. באותה החלטה הוסיפה מועצת המדינה קביעה מעשית חשובה לילדים שנולדו בחו”ל: “un extrait d’acte de naissance transcrit sur les registres de l’état civil consulaire doit être regardé comme faisant ressortir la nationalité française du demandeur” (תמצית תעודת לידה שנרשמה במרשמי המרשם האזרחי הקונסולרי חייבת להיחשב כמצביעה על האזרחות הצרפתית של המבקש). מי שתעודת הלידה הישראלית שלו כבר נרשמה במרשם הקונסולרי – למשל דרך השירות המרכזי בנאנט – מגיע לדלפק כשהאזרחות שלו כבר עולה מן המסמך, והנטל עובר למנהל להראות ספק ממשי. באותו תיק ביטלה מועצת המדינה את הסירוב ואף הורתה לקונסול להנפיק את הדרכון בתוך חודשיים, תקדים שמראה שבית המשפט אינו מסתפק בביטול הסירוב אלא נותן צו עשה (injonction) להנפקה.

סדר הפעולה המומלץ אחרי סירוב הוא מדורג. ראשית, להבין את נימוק הסירוב הכתוב: האם חסר מסמך, האם קיים ספק בזהות או באזרחות, או האם ההורה השני הגיש התנגדות. אם חסר מסמך – משלימים אותו: רישום הלידה במרשם הקונסולרי, תעודת לידה עדכנית, תעודת אזרחות צרפתית, או פסק דין בעניין האפוטרופסות. שנית, מגישים ערר מנהלי (recours gracieux) לגורם שסירב – הקונסול או המושל – בצירוף המסמכים המשלימים, במכתב רשום עם אישור מסירה, ומבקשים תשובה מנומקת. שלישית, אם הערר נדחה או לא נענה בתוך חודשיים – והשתיקה נחשבת דחייה משתמעת – מגישים עתירה לביטול מחמת חריגה מסמכות (recours pour excès de pouvoir) לבית המשפט המנהלי (tribunal administratif) המוסמך; לסירובים של רשויות קונסולריות מוסמך בית המשפט המנהלי של פריז, ויש להגיש בתוך חודשיים מיום ההודעה על הסירוב. בעתירה מבקשים לא רק לבטל את הסירוב אלא גם צו המורה למנהל להנפיק את הדרכון בתוך מועד קצוב, כפי שעשתה מועצת המדינה בתיק 479074. לבקשה מצרפים את כל שרשרת המסמכים: הוכחת האזרחות של ההורה הצרפתי, תעודת הלידה הרשומה, אישור התור והבקשה המקורית, מכתב הסירוב, הערר המנהלי וההוכחה שהספק הנטען אינו מבוסס. מי שמתקשה לממן הליך זכאי לבדוק זכאות לסיוע משפטי (aide juridictionnelle), שמכסה שכר טרחת עורך דין והוצאות בהתאם להכנסות. טעות נפוצה היא להגיש בקשה חדשה זהה מיד אחרי הסירוב בלי לתקן את הפגם: בקשה כזו נדחית שוב, מבזבזת חודשים, ויוצרת שורת סירובים שמקשה על הערכאה הבאה. עדיף לתקן פעם אחת ביסודיות מאשר לדפוק שוב על אותה דלת סגורה.

מקרה מיוחד הוא סירוב שמקורו בהתנגדות ההורה השני ולא בספק באזרחות. כאן הערעור המנהלי אינו הכתובת, כי הפקיד פעל כדין כשעצר את התיק: הכתובת היא שופט ענייני המשפחה, שמכריע בסכסוך ההורי לפי טובת הילד. ההורה המעוניין בדרכון מגיש בקשה לשופט (assignation או requête) ומבקש לאשר את הוצאת הדרכון למרות ההתנגדות, או להעביר אליו את מימוש האפוטרופסות בעניין המסמכים. השופט בוחן את מכלול השיקולים: סעיף 373-2-11 לחוק האזרחי מורה לו להביא בחשבון, בין היתר, “La pratique que les parents avaient précédemment suivie ou les accords qu’ils avaient pu antérieurement conclure” (את הנוהג שההורים נהגו קודם לכן או את ההסכמים שייתכן שכרתו בעבר), “Les sentiments exprimés par l’enfant mineur” (את הרגשות שהביע הילד הקטין), “L’aptitude de chacun des parents à assumer ses devoirs et respecter les droits de l’autre” (את כשירותו של כל אחד מההורים למלא את חובותיו ולכבד את זכויות השני), וכן לחצים או אלימות שהפעיל הורה אחד על השני. ילד בעל כושר הבחנה זכאי להישמע: סעיף 388-1 לחוק האזרחי קובע כי “Cette audition est de droit lorsque le mineur en fait la demande” (שמיעה זו היא זכות כשהקטין מבקש אותה), והשופט מוודא שהילד יודע על זכותו להישמע ולהיעזר בעורך דין. במשפחה צרפתית-ישראלית, טעמים לגיטימיים לדרכון – ביקורי סבים בישראל, חגים, לימודים – נשקלים מול החשש שהדרכון ישמש להוצאה חד-צדדית של הילד מישראל או מצרפת. לכן חכם לבקש מהשופט, באותה בקשה, גם הסדר נסיעות: מועדים, מסירת הדרכון, ואישור מראש לכל יציאה – הסדר שמרגיע את ההורה החושש ומוציא את העוקץ מההתנגדות.

II. לחסום את יציאת הילד מצרפת או להסיר חסימה קיימת: צו החירום של המושל מול איסור היציאה של השופט

A. חוששים שההורה השני ייקח את הילד לחו”ל ולא יחזיר: התנגדות דחופה ליציאה (OST) בתוך שעות

כשהסכנה מיידית – כרטיס טיסה שהוזמן בסתר, הודעות מאיימות, מזוודות ארוזות – המשפט הצרפתי נותן כלי חירום מהיר שאינו דורש שופט: התנגדות ליציאה מן הטריטוריה (OST). לפי דף השירות הרשמי על סכסוך הורי סביב יציאת קטין מן הטריטוריה, ההורה החושש פונה למחוז (préfecture), לתחנת המשטרה או לז’נדרמריה, והמושל הוא שמחליט על סמך התיק. הבקשה מוגשת בטופס הרשמי של בקשת אמצעי שימור (demande d’une mesure conservatoire), בצירוף כל מסמך שמוכיח את הסכנה: פסק דין גירושין או החלטת משמורת, העתק כרטיס טיסה, חילופי מסרונים, דוא”ל או מכתבים בין ההורים. חובה לציין אם כבר פניתם לשופט בבקשה לאיסור יציאה (IST) ולצרף הוכחה לכך. המושל בודק את החומר, נעזר בקבצים ממוחשבים ובהם קובץ האנשים המבוקשים (fichier des personnes recherchées, בקיצור FPR), ואם הבקשה מוצדקת הוא מטיל את ההתנגדות. ההורה שמתגורר בפריז ובמחוזות הסמוכים פונה למשטרת פריז (préfecture de police), שמפעילה דלפק מקוון ייעודי לבקשות OST ו-IST – פרט מעשי שחוסך נסיעה למחוז ביום לחוץ. חשוב לדעת: ההתנגדות הדחופה תקפה 15 ימים לכל היותר, ולא ניתן להאריך אותה. חמישה עשר הימים האלה הם חלון זמן, לא פתרון: הם נועדו לתת להורה המבקש לרוץ לשופט ענייני המשפחה ולבקש איסור יציאה שיפוטי ארוך טווח לפני שההתנגדות פוקעת.

לצד ההתנגדות של המושל קיימים שני אמצעי חירום נוספים למקרי סכנה לילד. התובע הכללי (procureur de la République), שהוא ראש הפרקליטות ומופקד על אכיפת החוק, רשאי לאסור בדחיפות את יציאתו של קטין מן הטריטוריה כשהילד בסכנה; במקרה כזה עליו לפנות לשופט הילדים (juge des enfants) בתוך שמונה ימים לכל היותר, והשופט מחליט אם להשאיר את האיסור או לבטלו. איסור כזה של התובע מוגבל לחודשיים. שופט הילדים עצמו, כשהוא מטיל אמצעי סיוע חינוכי (assistance éducative), רשאי להוסיף מיוזמתו איסור יציאה מן הטריטוריה, שתוקפו מוגבל לשנתיים. שלושת האמצעים – התנגדות המושל, איסור התובע ואיסור שופט הילדים – חולקים עיקרון אחד: הם זמניים ונועדו לגשר עד להחלטה מלאה של שופט ענייני המשפחה, שהוא היחיד שמוסמך להסדיר את הסכסוך ההורי לאורך זמן. הורה שמסתפק בהתנגדות של 15 ימים וחוזר לשגרה מגלה כעבור שבועיים שהילד שוב חשוף, ולכן הכלל המעשי הוא: ביום קבלת ההתנגדות מגישים בקשה לשופט, לא אחרי פקיעתה.

B. איסור היציאה השיפוטי (IST) כבר הוטל – או שמבקשים להטיל אותו: הוצאה, שינוי, צמצום וביטול

איסור היציאה מן הטריטוריה שמטיל שופט ענייני המשפחה הוא הכלי החזק והיציב ביותר, ולכן גם זה שדורש את ההכנה הרצינית ביותר. סעיף 373-2-6 לחוק האזרחי, שעודכן לאחרונה, מסמיך את השופט “prendre les mesures permettant de garantir la continuité et l’effectivité du maintien des liens de l’enfant avec chacun de ses parents” (לנקוט אמצעים המאפשרים להבטיח את המשכיות וממשות שמירת קשרי הילד עם כל אחד מהוריו), ובכלל זה: “Il peut notamment ordonner l’interdiction de sortie de l’enfant du territoire français sans l’autorisation des deux parents” (הוא רשאי בפרט להורות על איסור יציאת הילד מן הטריטוריה הצרפתית בלי אישור שני ההורים). האיסור נרשם בקובץ האנשים המבוקשים על ידי התובע הכללי: “Cette interdiction de sortie du territoire sans l’autorisation des deux parents est inscrite au fichier des personnes recherchées par le procureur de la République” (איסור יציאה זה מן הטריטוריה בלי אישור שני ההורים נרשם בקובץ האנשים המבוקשים על ידי התובע הכללי). המשמעות המעשית: כל מעבר גבול – שדה תעופה, נמל, תחנת רכבת בינלאומית – מציג התראה, והילד אינו יוצא בלי אישור חתום של שני ההורים. שימו לב לנקודה שהורים רבים מגלים מאוחר מדי: ההורה שזכה באיסור כבול בו בעצמו. לפי השירות הרשמי, ההורה שהשיג את האיסור המבוקש כפוף אף הוא לאישור ההורה השני כשהוא נוסע עם הילד. אב שקיבל איסור נגד האם לא יוכל לטוס עם הילד לחופשה בישראל בלי חתימתה, אלא אם פסק הדין קובע אחרת או שהשופט שינה אותו. לכן בניסוח הבקשה כדאי לבקש מראש מנגנון אישורים מסודר – למשל אישור בכתב בדוא”ל בתוך מועד נקוב, או אישור חד-פעמי לנסיעה מוגדרת – כדי שהאיסור לא יהפוך לכלא משפחתי.

משך האיסור נקבע בפסק הדין: אם השופט קצב תקופה, היא הקובעת; אם פסק הדין שותק, האיסור עומד עד החלטה שיפוטית חדשה או לכל היותר עד בגרות הילד. כשהאיסור ניתן במסגרת צו הגנה (ordonnance de protection) לנפגע אלימות במשפחה, תוקפו חצי שנה לכל היותר, ופתיחת הליך חדש יכולה להאריכו. את האיסור של שופט ענייני המשפחה ניתן לבקש, לשנות או לבטל רק אצל אותו שופט: מגישים בקשה חדשה – להטלה, לצמצום התקופה, לאישור נסיעה מסוימת או לביטול מלא – והשופט מכריע לפי טובת הילד באותם שיקולי סעיף 373-2-11 שהוזכרו לעיל: הנוהג הקודם בין ההורים, רגשות הילד, כשירות כל הורה וכיבוד זכויות השני, חוות דעת מומחים, חקירות סוציאליות, ולחצים או אלימות. במקרים קיצוניים, כשטובת הילד מחייבת זאת, רשאי השופט להעביר את מימוש האפוטרופסות להורה אחד: סעיף 373-2-1 לחוק האזרחי קובע כי “Si l’intérêt de l’enfant le commande, le juge peut confier l’exercice de l’autorité parentale à l’un des deux parents” (אם טובת הילד מצווה זאת, רשאי השופט להפקיד את מימוש האפוטרופסות ההורית בידי אחד משני ההורים), ומוסיף כי “L’exercice du droit de visite et d’hébergement ne peut être refusé à l’autre parent que pour des motifs graves” (מימוש זכות הביקור והאירוח לא יישלל מההורה השני אלא מטעמים חמורים). הורה שקיבל מימוש בלעדי משחרר בכך גם את חסימת הדרכון, כי עמדת ההורה השני כבר אינה נדרשת.

החידוש הגדול של השנה בא מהפסיקה העדכנית ביותר של בית המשפט העליון. ב-1 ביולי 2026, בתיק מספר 25-21.064 שפורסם בביטאון הרשמי, דן בית המשפט באב צרפתי שמרכז חייו בצרפת וביקש להסיר מעליו איסור יציאה שהוטל על שני ילדיו, בעוד הסיכון להוצאה בלתי חוקית נשקף דווקא מהאם. בית המשפט העליון קבע כי איסור היציאה, הגם שנועד להגן על קשרי הילדים עם שני ההורים ולמנוע העברות בלתי חוקיות, מהווה פגיעה בזכויות הילד וההורים לפרטיות ולחיי משפחה ולחופש התנועה, ולכן חייב להיות נחוץ ומידתי: “Il en résulte qu’elle peut être limitée, le cas échéant, au seul parent susceptible de porter atteinte à la continuité et l’effectivité du maintien des liens de l’enfant avec l’autre parent” (נובע מכך שניתן להגבילה, לפי העניין, להורה היחיד שעלול לפגוע בהמשכיות ובממשות שמירת קשרי הילד עם ההורה השני). זוהי קביעה מהפכנית להורים ישראלים-צרפתים: הורה מעוגן בצרפת – עבודה, מגורים, מרכז חיים – שמעולם לא איים להעלים את הילד, רשאי לבקש מהשופט לצמצם את האיסור כך שיחול רק על ההורה השני, והוא עצמו יוכל לטוס עם הילד לישראל בלי להתחנן לחתימה בכל חופשה. הבקשה צריכה להוכיח עיגון: חוזה עבודה, שכירות או בעלות על דירה, רישום הילד לבית ספר בצרפת, היעדר עבר של איומים – ולהציע ערבויות: כרטיסי טיסה הלוך ושוב, התחייבות להחזיר את הילד במועד, מסירת פרטי הלינה בישראל. שופטים נענים לבקשות מנומקות כאלה, כי הן מגשימות בדיוק את דרישת המידתיות של בית המשפט העליון.

ולבסוף, מילה על ההליך עצמו: בקשה לאיסור יציאה או לביטולו מוגשת לשופט ענייני המשפחה של בית המשפט המשפטי שבמקום מגורי הילד, בטופס הבקשה הרשמי לשופט ענייני המשפחה (autorité parentale, droit de visite, pension alimentaire). הדיון מתקיים בדלתיים סגורות, הילד בעל כושר ההבחנה יכול לבקש להישמע, וההחלטה ניתנת בתוך שבועות – מהר יותר כשהבקשה מוגשת בהליך דחוף (référé) בצירוף ההתנגדות של המושל שעומדת לפקוע. כל טענה עובדתית – כרטיס טיסה, הודעה מאיימת, מעבר דירה לישראל – חייבת הוכחה בכתב: שופטים אינם מטילים איסור יציאה על סמך חשש כללי, ואינם מבטלים איסור קיים על סמך הבטחות בעל פה. תיק מסודר עם מסמכים, תאריכים ותרגומים (כל מסמך בעברית יצורף עם תרגום לצרפתית) הוא ההבדל בין צו שמגן על הילד לבין בקשה נדחית.

סיכום: סדר הפעולות הנכון למשפחה צרפתית-ישראלית במשבר דרכון או יציאה

הורה שחוסם את הדרכון הצרפתי של הילד אינו גזירת גורל, וחשש מהוצאת הילד מצרפת אינו סיבה לפאניקה – לשניהם יש מענה משפטי מדויק. כשהדרכון חסום בגלל התנגדות ההורה השני, הכתובת היא שופט ענייני המשפחה, שמכריע לפי טובת הילד; כשהדרכון נדחה על ידי הקונסוליה או העירייה בלי נימוק של התנגדות הורית, הכלל של מועצת המדינה מגן עליכם – רק ספק ממשי בזהות או באזרחות מצדיק סירוב – והערעור המנהלי עד בית המשפט המנהלי של פריז פתוח בפניכם, כולל צו המורה להנפיק את הדרכון. כשהסכנה מיידית, רצים מיד למחוז או למשטרה ומוציאים התנגדות דחופה ל-15 ימים, ובאותו יום עצמו מגישים בקשה לשופט לאיסור יציאה ארוך טווח; וכשאיסור כזה כבר קיים וחונק את החיים התקינים – למשל מונע כל חופשה בישראל – מבקשים לצמצם אותו להורה המסוכן או לאשר נסיעה מסוימת, בהתאם להלכת המידתיות החדשה של בית המשפט העליון מ-2026. בכל המסלולים, שלושה כללים אינם משתנים: לפעול מהר, כי המועדים – 15 ימים להתנגדות, שמונה ימים לפניית התובע לשופט, חודשיים לעתירה מנהלית – אינם סולחים; לתעד הכול בכתב, כי שופט ופקיד מכריעים על סמך מסמכים; ולהשלים מראש את התשתית האזרחית – רישום הלידה הישראלית במרשם הקונסולרי, תעודת אזרחות צרפתית כשהאזרחות שנויה במחלוקת, ופסק דין מסודר בעניין האפוטרופסות. משפחה שמגיעה עם תיק כזה אינה מתחננת לטובה – היא דורשת זכות.

הערה אחרונה לסבים ולבני משפחה בישראל שעוקבים אחרי ההליך מרחוק: בתי המשפט בצרפת אינם מכירים ב”זכות ביקור” עצמאית של הסבים כשההורים בחיים ומתפקדים, אך נוכחותם בדיון – למשל מכתב שבו הסבים מתחייבים לארח את הילד בחופשה, לשמור על קשר רציף עם שני ההורים ולהחזיר את הילד במועד – מחזקת בקשה לאישור נסיעה ומרגיעה שופט שחושש מהיעלמות. כמו כן, הורים שקיבלו החלטה שיפוטית בישראל בעניין משמורת או מזונות צריכים לדעת שהיא אינה מוכרת אוטומטית בצרפת: להכרה ולאכיפה של פסק דין ישראלי נדרש הליך של אקסקווטור (exequatur) בבית המשפט המשפטי, או הפעלת אמנות בינלאומיות כמו אמנת האג בדבר חטיפת ילדים כשהילד הורחק שלא כדין. לכן, כשהסכסוך חוצה גבולות, מומלץ לרכז את ההליכים בערכאה אחת – בדרך כלל זו של מקום מגורי הילד – ולהציג לשופט תמונה מלאה של שני ההליכים, בצרפת ובישראל, כדי למנוע החלטות סותרות שמהן סובל בסופו של דבר הילד.

📄 חוזר רשמי