משרד Kohen Avocats · פריז 16
מסורבת גט וגרה בצרפת? סרבנות גט, פיצויים של 50,000 אירו וההכרה בגירושין הישראליים (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

מסורבת גט וגרה בצרפת? סרבנות גט, פיצויים של 50,000 אירו וההכרה בגירושין הישראליים (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

היא התגרשה בישראל, הגט לא ניתן, והיא גרה בפריז. בבית הדין הרבני התיק נסגר, בצרפת היא רשומה כגרושה, אבל בלי גט היא לא יכולה להינשא שוב כדת משה וישראל, וכל קשר חדש עלול להיחשב בעיני ההלכה כניאוף. זוהי המציאות של מסורבת גט שחיה בצרפת: הגירושין האזרחיים הושלמו, אבל הכבל הדתי נשאר. החדשות הטובות הן שהמשפט הצרפתי לא נשאר אדיש למצב הזה. בית המשפט לערעורים של פריז פסק לאישה שבעלה סירב לתת לה גט פיצויים של חמישים אלף אירו, בקביעה שהסירוב העיקש מהווה עוולה אזרחית המזכה בפיצוי. המדריך הזה מסביר לישראלים בצרפת ולישראלים שמתגרשים בישראל את כל התמונה: מה ההבדל בין גירושין אזרחיים לגט, איך צרפת מכירה בגירושין שניתנו בישראל, מתי סירוב גט הופך לעילה לפיצויים, אילו מסמכים צריך להכין, ואיך סוגרים את התיק עד הסוף מול הרשויות בצרפת, מהתעתיק במרשם ועד הזכויות הנלוות.

I. הגט והגירושין האזרחיים: למה צרפת דורשת שני מסלולים נפרדים

A. הגט, העגונה והגירושין של בית הדין: מה כל מסמך נותן ומה הוא לא נותן

בדין הישראלי, בני זוג יהודים מתגרשים בבית הדין הרבני, והגט הוא המסמך שמתיר את האישה להינשא מחדש. אישה שבעלה מסרב לתת לה גט נקראת עגונה או מסורבת גט: היא כבולה בנישואין מבחינה דתית גם אם בפועל בני הזוג כבר נפרדו. המשפט הצרפתי מכיר את המציאות הזו ומתאר אותה במדויק. בפסק דין שניתן בפריז ביום שישה באוקטובר שנת אלפיים עשרים ושתיים קבע בית המשפט לערעורים, בהתבסס על קביעות הערכאה הראשונה, כי בדין העברי הגט הוא מעשה שבו האישה מקבלת הצהרה כתובה שהבעל נותן מרצונו החופשי, בפני בית הדין הרבני, על רצונו לשים קץ לקשר הדתי של הנישואין. הציטוט המדויק מלשון פסק הדין: “en droit hébraïque, le «guet» est l’acte par lequel la femme reçoit une déclaration écrite et librement consentie de la part de son mari, devant le tribunal rabbinique, faisant état de la volonté de son mari de mettre fin aux liens religieux du mariage” (בדין העברי, הגט הוא המעשה שבו האישה מקבלת הצהרה כתובה ומרצון חופשי מצד בעלה, בפני בית הדין הרבני, המבטאת את רצון בעלה לשים קץ לקשרים הדתיים של הנישואין). באותו פסק דין הוסבר גם המחיר האישי: “Au regard de la loi juive, la femme qui n’a pas obtenu le « guet » est toujours considérée comme mariée, dès lors toute relation avec un autre homme sera adultère ; elle ne pourra se remarier religieusement” (בעיני הדין היהודי, אישה שלא קיבלה גט עדיין נחשבת נשואה, ולכן כל קשר עם גבר אחר ייחשב ניאוף; היא לא תוכל להינשא שוב מבחינה דתית). את הקביעות האלה אפשר לקרוא בפסק הדין של בית הערעורים של פריז באתר בית המשפט העליון. זוהי נקודת המוצא שכל מסורבת גט חייבת להבין: הגירושין האזרחיים והגט הם שני מסלולים, ואף אחד מהם לא מחליף את השני.

המונח הצרפתי הראשון שחשוב להכיר הוא tribunal judiciaire, בית המשפט המשפטי, זוהי הערכאה האזרחית הכללית בצרפת שדנה בין היתר בתביעות נזיקין, באקסקווטור ובערעורים על החלטות מרשם. המונח השני הוא procureur de la République, התובע של הרפובליקה, שהוא נציג המדינה שבודק בין היתר את תקינותם של מסמכי מרשם זרים לפני שהם נרשמים בצרפת. המונח השלישי הוא transcription, תעתיק, כלומר העתקת נישואין או גירושין זרים אל תוך מרשמי צרפת, והמונח הרביעי הוא mention marginale, הערה שולית, שהיא הרישום שנוסף בצד תעודת הלידה או תעודת הנישואין הצרפתית ומעיד על הגירושין. מי שמבינה את ארבעת המונחים האלה מבינה את רוב המסלול שמצפה לה.

בפועל, זוג ישראלי שמתגורר בצרפת יכול למצוא את עצמו מתגרש בשתי מערכות במקביל: תיק גירושין בישראל ותיק גירושין בצרפת. זוהי טעות נפוצה לחשוב שהגשת תביעה בשתי המדינות מזרזת את הסוף. ההפך הוא הנכון: שתי החלטות סותרות יוצרות סבך משפטי שקשה להתיר. הכלל הצרפתי הוא שהחלטת גירושין זרה שניתנה כדין חוסמת תביעת גירושין חדשה בצרפת, מכוח עקרון סופיות הדיון, autorité de la chose jugée, כלומר הסמכות שנלווית לדבר שנשפט. בית המשפט העליון של צרפת, Cour de cassation, אישר זאת באפריל שנת אלפיים עשרים ושש, כאשר דחה ערעור של אישה שביקשה להתגרש בצרפת אחרי שבעלה כבר התגרש ממנה בתוניסיה, וקבע כי ההכרה בפסק הגירושין התוניסי הפכה את תביעתה החדשה לבלתי קבילה. מלשון ההחלטה: התנאים להכרה התקיימו, ולכן סמכות הדבר שנשפט חייבה לדחות את התביעה החדשה. המסקנה המעשית לישראלים: לפני שפותחים תיק שני בצרפת, בודקים אם פסק הדין הישראלי כבר ניתן והאם הוא מוכר, כי תביעה כפולה עלולה להידחות על הסף וחבל על הזמן והכסף.

B. ההכרה בגירושין הישראליים בצרפת: אופוזביליות ושלושת התנאים של הלכת קורנליסן

המונח המרכזי כאן הוא opposabilité, אופוזביליות, כלומר היכולת לטעון כלפי כל אדם והרשות שההחלטה הזרה קיימת ומחייבת. החדשות הטובות: החלטת גירושין זרה אינה זקוקה לאקסקווטור כדי להיות מוכרת כעובדה בצרפת, כל עוד איש אינו חולק עליה. המונח exequatur, אקסקווטור, פירושו צו ביצוע צרפתי שנותן להחלטה זרה כוח ביצוע על אדמת צרפת, והוא נדרש בעיקר כשצריך לאכוף חיוב כספי או לרשום את הגירושין במרשם למרות התנגדות. סעיף חמש מאות ותשעה לסדר הדין האזרחי קובע זאת במפורש: “Les jugements rendus par les tribunaux étrangers et les actes reçus par les officiers étrangers sont exécutoires sur le territoire de la République de la manière et dans les cas prévus par la loi” (פסקי דין של בתי משפט זרים ומסמכים של בעלי תפקידים זרים ניתנים לביצוע על שטח הרפובליקה בדרך ובמקרים הקבועים בחוק). את הסעיף המלא אפשר לקרוא בסעיף 509 לסדר הדין האזרחי באתר לגיפרנס. אבל בין הכרה אוטומטית לבין צו ביצוע יש מדרג: רוב הגירושין הישראליים מוכרים בצרפת בלי שום הליך, והאקסקווטור נדרש רק כשיש מחלוקת או צורך באכיפה.

כאשר כן מתעוררת מחלוקת, בית המשפט הצרפתי בודק שלושה תנאים שנקבעו בהלכת קורנליסן, פסק הדין המפורסם של בית המשפט העליון מיום עשרים בפברואר שנת אלפיים ושבע. מלשון פסק הדין, בתרגום מדויק: “pour accorder l’exequatur hors de toute convention internationale, le juge français doit s’assurer que trois conditions sont remplies, à savoir la compétence indirecte du juge étranger, fondée sur le rattachement du litige au juge saisi, la conformité à l’ordre public international de fond et de procédure et l’absence de fraude à la loi” (כדי לתת אקסקווטור מחוץ לכל אמנה בינלאומית, השופט הצרפתי חייב לוודא ששלושה תנאים מתקיימים: הסמכות העקיפה של השופט הזר, המבוססת על זיקת הסכסוך לשופט שאליו פנו; התאמה לתקנת הציבור הבינלאומית, המהותית והדיונית; והיעדר הונאה כלפי החוק). את פסק הדין המלא אפשר לקרוא בהחלטת קורנליסן באתר בית המשפט העליון. בפועל, גירושין שניתנו בישראל, בין בבית דין רבני ובין בבית משפט לענייני משפחה, עוברים בדרך כלל את שלושת המסננים האלה בלי קושי: לבתי הדין בישראל יש זיקה טבעית לבני הזוג, דיני הגירושין אינם סותרים את תקנת הציבור הצרפתית, ואין הונאה כשההליך היה גלוי ושני הצדדים השתתפו בו.

שתי החלטות עדכניות ממחישות איך הכללים האלה עובדים בחיים. בדצמבר שנת אלפיים ועשרים דחה בית המשפט העליון ערעור על החלטה שהכירה בצרפת בפסק גירושין שניתן בניו יורק, כולל חלוקת הרכוש שנלוויתה אליו. הטענה שנדחתה ביקשה לבטל את הקביעה שההחלטה הזרה מוכרת בצרפת, ובית המשפט העליון הותיר את ההכרה על כנה. את ההחלטה אפשר לקרוא בהחלטה משנת אלפיים ועשרים באתר בית המשפט העליון. באפריל שנת אלפיים עשרים ושש, בפרשה שבה בעל התגרש בתוניסיה ואשתו פתחה תיק מקביל בצרפת, קבע בית המשפט העליון כי משהתקיימו התנאים להכרה בפסק התוניסי, סמכות הדבר שנשפט חייבה לדחות את התביעה הצרפתית כבלתי קבילה, ודחה את ערעורה. את ההחלטה אפשר לקרוא בהחלטה מאפריל אלפיים עשרים ושש באתר בית המשפט העליון. המסר לישראלים חד וברור: גירושין ישראלים תקינים מוכרים בצרפת, ואין טעם לנהל שני הליכי גירושין במקביל בשתי המדינות.

הבסיס החוקי להכרה במסמכים זרים הוא סעיף ארבעים ושבעה לחוק האזרחי, שקובע כי כל מסמך מרשם של צרפתים ושל זרים שנערך בחוץ לארץ ונכתב בצורות הנהוגות באותה מדינה נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או פרטים מתוך המסמך עצמו מוכיחים, אחרי כל הבדיקות הנדרשות, שהמסמך בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות. הציטוט המדויק: “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité” (כל מסמך מרשם של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה ונכתב בצורות הנהוגות באותה מדינה נאמן, אלא אם מסמכים או ראיות אחרים, נתונים חיצוניים או פרטים מתוך המסמך עצמו מוכיחים, אחרי כל הבדיקות הנדרשות, שהמסמך בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). את הסעיף המלא אפשר לקרוא בסעיף 47 לחוק האזרחי באתר לגיפרנס. ההליך המלא של בקשת האקסקווטור והבדיקה בנאנט תואר בהרחבה במדריך על אקסקווטור לגירושין זרים ובדיקת האופוזביליות בנאנט, והמדריך הנוכחי מתמקד בצעד הבא: מה עושים כשהגירושין האזרחיים הוכרו אבל הגט לא ניתן.

II. מסרב לתת גט? הפיצויים, המסמכים וסגירת התיק עד הסוף

A. תביעת פיצויים על סירוב גט: מתי הסירוב הופך לעוולה שעולה עשרות אלפי אירו

המשפט הצרפתי אינו יכול לכפות על בעל לתת גט, כי מדובר במעשה דתי שמטבעו דורש רצון חופשי. אבל הוא יכול גם יכול לחייב את הסרבן לשלם פיצויים כבדים על הנזק שגרם. הכלי הוא סעיף אלף מאתיים וארבעים לחוק האזרחי, סעיף האחריות הנזיקית הכללית, שקובע: “Tout fait quelconque de l’homme, qui cause à autrui un dommage, oblige celui par la faute duquel il est arrivé à le réparer” (כל מעשה של אדם הגורם נזק לזולת מחייב את מי שבאשמתו הוא קרה לתקן אותו). את הסעיף המלא אפשר לקרוא בסעיף 1240 לחוק האזרחי באתר לגיפרנס. בתי המשפט בצרפת קבעו שסירוב עיקש וחסר הצדקה לתת גט הוא שימוש לרעה בזכות, abus de droit, ונושא כוונה להזיק, והוא מהווה אשמה המזכה בפיצוי על הנזק המוסרי: שנים של חיים מוקפאים, אובדן הסיכוי להינשא מחדש ולהקים משפחה, והשפלה אישית וחברתית.

התקדים המרכזי ניתן בפריז בשנת אלפיים עשרים ושתיים. בני זוג התגרשו אזרחית, הבעל סירב לתת גט, ובית המשפט לענייני משפחה בקריטיי חייב אותו לשלם לאישה שלושים אלף אירו פיצויים. הבעל ערער, האישה ערערה שכנגד וביקשה שמונים אלף אירו, ובית המשפט לערעורים של פריז לא רק אישר את עצם החיוב אלא העלה אותו לחמישים אלף אירו. מלשון פסק הדין: “Condamne M. [F] à payer à Mme [E] la somme de 50 000 euros à titre de dommages et intérêts” (מחייב את מר פלוני לשלם לגברת אלמונית חמישים אלף אירו כפיצויים). את פסק הדין המלא אפשר לקרוא בפסק הדין של בית הערעורים של פריז באתר בית המשפט העליון. שלושה לקחים מעשיים עולים מהפרשה הזו. ראשית, גובה הפיצוי נמדד ביום מתן פסק הדין, ולכן ככל שהסירוב נמשך זמן רב יותר וככל שהאישה צעירה יותר, הנזק המוסרי גדל והסכום עולה. שנית, בית המשפט בחן האם התנאים הדתיים למתן הגט התקיימו ודחה את טענת הבעל שלא ניתן היה לתת את הגט, כלומר סירוב צריך להיות מוצדק באמת ולא תירוץ. שלישית, העובדה שהבעל הביע שוב ושוב רצון בפיוס לא עזרה לו, כי הרצון המוצהר לא תורגם למעשה והסירוב נותר עיקש.

מי ששוקלת תביעה כזו צריכה להכין תיק מסודר. הראיות החשובות הן תעודת הגירושין האזרחיים, כל התכתובת שבה נתבקש הגט וסורב, אישור מבית הדין הרבני על המצב, וכל מסמך המעיד על משך הסירוב ועל הנזק האישי: חוות דעת, עדויות, תיעוד של שנות ההמתנה. התביעה מוגשת לבית המשפט המשפטי, tribunal judiciaire, של מקום המגורים בצרפת, והייצוג בידי עורך דין נדרש. חשוב להבין שהפיצוי אינו מחליף את הגט: גם אחרי שפסק הדין ניתן, האישה עדיין זקוקה לגט כדי להינשא כדת. אבל הסכום שנפסק יוצר לחץ כלכלי אמיתי על הסרבן, ובמקרים רבים הוא זה שמביא בסוף את הגט. זוהי גם הסיבה לא לחכות: כל שנת סירוב נוספת היא אמנם נזק גדול יותר, אבל היא גם שנת חיים אבודה, והתביעה המוקדמת שומרת על הראיות כשהן טריות ועל המסמכים כשהם נגישים.

B. לסגור את התיק עד הסוף: תעתיק, נישואים שניים, תושבות וירושה

אחרי שהגירושין האזרחיים הוכרו והגט ניתן או נתבע, נשאר השלב שרבים מזניחים: עדכון המרשם הצרפתי. כל עוד הגירושין אינם רשומים בצרפת, תעודות הלידה והנישואין ממשיכות להציג מצב משפחתי מיושן, וזה חוסם נישואים שניים, מסבך בקשות דרכון ויוצר בעיות בירושה. ההליך הוא בקשת תעתיק, demande de transcription, המוגשת לשירות המרכזי למרשם בנאנט, service central d’état civil de Nantes, כשהמבקש נולד בחוץ לארץ, או לתובע של הרפובליקה של מקום הלידה כשהמבקש נולד בצרפת. לבקשה מצרפים את פסק הגירושין הישראלי מתורגם בידי מתרגם מושבע, תעודות לידה, תעודת הנישואין, והוכחה שההחלטה הפכה סופית בישראל. התובע בודק את אופוזביליות ההחלטה, כלומר האם היא עומדת בשלושת תנאי הלכת קורנליסן, ורק אחר כך מאשר את הרישום והוספת ההערה השולית. אם התובע מסרב, אפשר לערער לבית המשפט המשפטי, והסירוב חייב להיות מנומק כדי שאפשר יהיה להתמודד איתו. הכלל המעשי: לא מניחים שהרישום ייעשה מאליו, ולא מחכים עם הבקשה עד שכבר צריך את המסמך בדחיפות.

נישואים שניים בצרפת אחרי גירושין ישראליים אפשריים רק כשהגירושין הקודמים רשומים או לפחות מוכרים. החוק הצרפתי מכיר ארבע עילות גירושין: הסכמה הדדית, קבלת עקרון פירוק הנישואין, התערערות סופית של הקשר הזוגי, ואשמה. מלשון סעיף מאתיים עשרים ותשעה לחוק האזרחי: “Les époux peuvent consentir mutuellement à leur divorce par acte sous signature privée contresigné par avocats, déposé au rang des minutes d’un notaire” (בני הזוג יכולים להסכים הדדית על גירושיהם במסמך פרטי חתום ומאושר בידי עורכי דין, המופקד אצל נוטריון), והמשך הסעיף מונה את ארבע העילות. את הסעיף המלא אפשר לקרוא בסעיף 229 לחוק האזרחי באתר לגיפרנס. לישראלים שמתחתנים שוב בצרפת יש גם היבט מעמדי: בן זוג זר של אזרח צרפתי יכול לבקש אזרחות בהצהרה אחרי ארבע שנות נישואין, והנושא הזה מוסבר בהרחבה במדריך על אזרחות צרפתית מכוח נישואין. מי שמתחתנת שוב חייבת לוודא שהגירושין הקודמים תועתקו קודם, כי נישואין שניים שנערכים לפני סיום הרישום עלולים להיתפס כנישואין כפולים ולסבך את התיק הפלילי והאזרחי גם יחד.

היבט נוסף שנשים רבות מגלות מאוחר מדי הוא הקשר בין הגירושין לתעודת השהייה, titre de séjour, שהיא רישיון השהייה הצרפתי. אישה ישראלית ששהתה בצרפת מכוח נישואין לאזרח צרפתי עלולה לחשוש שהגירושין יבטלו את זכות השהייה שלה. החוק מגן עליה בשתי דרכים. ראשית, פירוק חיי המשותפים אינו נטען נגדה כשהוא נובע מאלימות במשפחה או מבני זוג, ובלבד שהתנאים האחרים מתקיימים. מלשון סעיף L423-5 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט: “La rupture de la vie commune n’est pas opposable lorsqu’elle est imputable à des violences familiales ou conjugales” (פירוק חיי המשותפים אינו נטען כשהוא מיוחס לאלימות משפחתית או זוגית). את הסעיף המלא אפשר לקרוא בסעיף L423-5 באתר לגיפרנס. שנית, גם בלי אלימות, שנות שהייה חוקיות מצטברות פותחות מסלולים עצמאיים כמו תושבות ארוכה, ולכן חשוב לא להישאר בלי מעמד אפילו יום אחד: כל בקשת חידוש מוגשת בזמן, כל קבלה נשמרת, וכל סירוב נתקף בערעור במועד. הפרפקטורה, préfecture, שהיא הנציבות המקומית המטפלת בתעודות שהייה, אינה הגורם שמכיר בגירושין, אבל היא הראשונה לבדוק את המסמכים, ולכן תיק מסודר עם תעתיק מעודכן חוסך חודשים של התכתבות.

גם בפריז ובאיל דה פרנס יש לכללים האלה יישום מקומי שכדאי להכיר. תביעת הפיצויים על סירוב גט מוגשת לבית המשפט המשפטי של פריז כשמגורי התובעת בפריז, ובקשות התעתיק של ילידי חוץ לארץ נשלחות לשירות המרכזי בנאנט בלי קשר למקום המגורים. תושבי פריז נהנים מגישה נוחה למתרגמים מושבעים מעברית, לבתי הדין הרבניים הפועלים בעיר ולשירותי הקונסוליה, אבל סובלים מעומס תורים: את התרגומים והאישורים מזמינים חודשים מראש, ואת בקשת התעתיק שולחים בדואר רשום עם אישור מסירה כדי שיהיה תיעוד. הכלל הזהב של פריז: כל מסמך ישראלי שמוגש לרשות צרפתית חייב להיות מקורי או מאושר, מתורגם בידי מתרגם מושבע הרשום ברשימת בית המשפט לערעורים, ומלווה בהסבר קצר בצרפתית על טיבו, כי הפקיד שיקבל אותו אינו מכיר את שיטת בתי הדין בישראל.

נושא אחרון שרבים שוכחים הוא הצד הכספי של הגירושין הזרים. ההכרה האוטומטית מספיקה כדי להיחשב גרושה, אבל היא אינה מספיקה כדי לאכוף חיוב כספי שנפסק בישראל, כמו מזונות אישה או חלוקת רכוש. לאכיפה כזו צריך אקסקווטור, והדוגמה הקלאסית היא פרשת הגירושין מניו יורק שבה ביקשה האישה צו ביצוע צרפתי לחיובי המזונות שנפסקו לטובתה, והליך האקסקווטור הוא שאפשר לגבות אותם בצרפת. ההליך מוגש לבית המשפט המשפטי, הייצוג בידי עורך דין חובה, וההחלטה הזרה חייבת להיות מומצאת כדין, כלומר מודעת רשמית לבעל הדין. ההנחיות הרשמיות של שירות הציבור הצרפתי מפרטות את המסלול, את חובת הייצוג ואת האפשרות לערער, ואפשר לקרוא אותן בדף ההוצאה לפועל של פסקי חוץ באתר סרוויס פובליק. אישה ישראלית שפסק הדין שלה כולל מזונות או סכום חד פעמי צריכה אפוא להבחין בין שני מסלולים: ההכרה במעמד האישי, שהיא אוטומטית, והאכיפה הכספית, שדורשת הליך. ערבוב בין השניים הוא מקור נפוץ לאכזבה, כשהזוכה מגלה שהיא גרושה מוכרת אבל אינה יכולה לגבות את הכסף בלי צו נוסף.

גם הירושה מושפעת מהרישום. כל עוד ההערה השולית על הגירושין אינה מופיעה בתעודות, יורשים, בנקים וחברות ביטוח עלולים להתייחס לאישה כאל אלמנה או כאל גרושה לפי המסמך הישן שבידם, ובמקרה מוות של הבעל לשעבר עלול להיפתח מאבק ירושה מיותר. העדכון המוקדם של המרשם, כולל שליחת העתק מעודכן לנוטריון המטפל בנכסים בצרפת, חוסך ליורשים הליכים יקרים. זוהי דוגמה נוספת לכך שסגירת תיק הגירושין אינה מסתיימת בבית הדין בישראל ואינה מסתיימת בפסק הפיצויים בפריז, אלא רק ביום שבו כל המסמכים הצרפתיים משקפים את המציאות.

בתיק הפיצויים עצמו, הנטל להוכיח את הסירוב מוטל על התובעת, ולכן התיעוד השיטתי הוא לב התיק. מומלץ לשמור כל פנייה בכתב שבה נתבקש הגט, עם תאריך ואישור קבלה, ולתעד כל תשובה או שתיקה. כשהבעל טוען שהגט אינו אפשרי מבחינה דתית, בית המשפט בודק את הטענה לגופה, כפי שעשה בית הערעורים בפריז כשדחה את טענת הבעל שהתנאים הדתיים אינם מתקיימים. עדויות של בני משפחה, של רבנים ושל מכרים על משך הסירוב ועל סבל האישה מחזקות את התיק, וחוות דעת על הנזק הנפשי מכמתת את הסכום. ככל שהתיעוד מתחיל מוקדם יותר, התמונה שמצטיירת בפני השופט שלמה יותר, והסיכוי שהסכום ישקף את מלוא שנות ההמתנה גדל.

גם סדר ההגשה חשוב: את בקשת האקסקווטור מגישים לבית המשפט המשפטי של מקום המגורים בצרפת, והייצוג בידי עורך דין חובה כבר בערכאה הראשונה. על החלטת האקסקווטור אפשר לערער, ובערעור הייצוג בידי עורך דין חובה אף הוא. מי שאין לה אמצעים יכולה לבקש סיוע משפטי, aide juridictionnelle, שמממן את שכר עורך הדין באופן מלא או חלקי. הפרטים האלה לקוחים מהדף הרשמי של שירות הציבור שכבר קושר למעלה, וכדאי לקרוא אותם לפני שמתחילים כדי להגיע מוכנים לפגישה הראשונה עם עורך הדין, עם רשימת מסמכים מסודרת ועם הבנה של לוח הזמנים הצפוי.

לסיום החלק המעשי, הנה סדר הפעולות המומלץ לשבועות הקרובים: קודם אוספים את פסק הגירושין הישראלי ואת האישור שהוא סופי, ומזמינים תרגום מושבע לצרפתית. אחר כך שולחים לבעל דרישה כתובה למתן הגט בדואר רשום, ושומרים העתק. במקביל מגישים את בקשת התעתיק לנאנט או לתובע, כדי שהמרשם הצרפתי ישקף את הגירושין. אם הגט מסורב, פונים לעורך דין עם כל החומר לבחינת תביעת הפיצויים, ואם יש חיובים כספיים בפסק הישראלי, בוחנים בקשת אקסקווטור לאכיפתם. כל שלב מתועד, כל מסמך נשמר בשני עותקים, ואף מועד אינו מוחמץ. זוהי הדרך הקצרה ביותר מהכבל אל החופש, בישראל ובצרפת גם יחד.

סיכום

מסורבת גט שחיה בצרפת אינה חסרת אונים, אבל עליה לפעול בשלושה מישורים במקביל. במישור הדתי, הגט נותר המפתח היחיד לנישואין חדשים כדת, ושום פסק דין צרפתי אינו מחליף אותו. במישור האזרחי הצרפתי, הגירושין הישראליים מוכרים בלי הליך כל עוד איש אינו חולק עליהם, והאקסקווטור נדרש רק למחלוקת, לרישום contested או לאכיפה כספית, תחת שלושת תנאי הלכת קורנליסן. במישור הנזיקי, סירוב עיקש לתת גט הוא עוולה אזרחית שעלתה לבעל אחד חמישים אלף אירו, והתביעה המוקדמת עם תיק ראיות מסודר היא הדרך להפוך את הסירוב ליקר מדי עבור הסרבן. הסדר הנכון הוא אפוא: קודם מוודאים שהגירושין האזרחיים סופיים ומוכרים, אחר כך פועלים במקביל להשגת הגט ולתביעת הפיצויים, ובסוף מעדכנים את המרשם, את תעודת השהייה ואת מסמכי הירושה. מי שפועלת בסדר הזה סוגרת את התיק פעם אחת ולתמיד, בישראל ובצרפת גם יחד.

📄 חוזר רשמי