משרד Kohen Avocats · פריז 16
צוואה ישראלית שמדירה ילד מדירה בצרפת: חלק החובה, חישוב ותביעת הפחתה (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

צוואה ישראלית שמדירה ילד מדירה בצרפת: חלק החובה, חישוב ותביעת הפחתה (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

אבא ישראלי הלך לעולמו והותיר אחריו דירה בפריז בשווי 600,000 אירו. בצוואה שערך בישראל הוא הוריש את כל רכושו לילד אחד בלבד, והילד השני נותר בלי כלום. הילד המקופח שואל את עצמו שאלה פשוטה: האם צוואה ישראלית יכולה למחוק אותו מירושת נכס בצרפת? התשובה הצרפתית מתחילה בעיקרון שרוב הישראלים אינם מכירים: הדין הצרפתי שומר לכל ילד חלק מינימלי בירושה שאי אפשר לשלול בצוואה, והחלק הזה נקרא réserve héréditaire (חלק החובה). כאשר עיזבון כולל נכס בצרפת, הילד המודר אינו חסר אונים: הוא יכול לדרוש חישוב מחדש של העיזבון, לתבוע הפחתה של מתנות וצוואות שפוגעות בחלקו, ובמקרים בינלאומיים מסוימים אף לבצע ניכוי פיצויי ישירות מהנכסים שבצרפת. המאמר הזה מסביר, שלב אחר שלב, כמה מגיע לכל ילד לפי מספר הילדים, איך מחשבים את הסכום בשקלים של אירו, איזה דין חל כשצוואה ישראלית פוגשת דירה פריזאית, ובאילו מועדים חייבים לתבוע כדי לא לאבד את הזכות. כל טענה משפטית כאן נשענת על סעיף חוק או פסק דין שנבדקו ביום הכתיבה, עם ציטוט מדויק של המקור הצרפתי ותרגום לעברית.

I. חלק החובה הצרפתי: כמה מגיע לכל ילד ואיך מחשבים את הסכום

A. חצי, שליש או רבע: הסכומים שקובע החוק והחלק שהמנוח רשאי לחלק בחופשיות

הדין הצרפתי מחלק כל עיזבון לשני חלקים. החלק הראשון הוא ה-réserve héréditaire (חלק החובה): חלק מהנכסים והזכויות שהחוק מבטיח לילדים, בתנאי שהם נקראים לרשת ומקבלים את הירושה. החוק עצמו מגדיר זאת במילים הבאות: « La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent » (חלק החובה הוא החלק בנכסי העיזבון וזכויותיו שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הנקראים יורשי החובה, אם הם נקראים לרשת ואם הם מקבלים את הירושה). החלק השני הוא ה-quotité disponible (החלק הפנוי): החלק שהחוק אינו שומר, והמנוח רשאי לחלקו בחופשיות במתנות ובצוואה. שום צוואה, ישראלית או צרפתית, אינה יכולה לנגוס בחלק החובה.

גודל חלק החובה תלוי במספר הילדים שהמנוח הותיר. סעיף 913 לקוד האזרחי (Code civil) קובע תקרה ברורה למתנות ולצוואות: « Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant ; le tiers, s’il laisse deux enfants ; le quart, s’il en laisse trois ou un plus grand nombre » (מתנות, בין במעשה בין-חיים ובין בצוואה, לא יעלו על מחצית נכסי המצווה אם הניח אחריו ילד אחד; על השליש אם הניח שני ילדים; על הרבע אם הניח שלושה ילדים או יותר). במילים פשוטות: ילד יחיד זכאי למחצית העיזבון; שני ילדים זכאים יחד לשני שלישים, כלומר שליש לכל ילד; שלושה ילדים או יותר זכאים יחד לשלושה רבעים, המתחלקים ביניהם שווה בשווה. היתרה היא החלק הפנוי שהמנוח מחלק כרצונו.

החישוב אינו נעשה רק על הנכסים שנמצאו ביום המוות. סעיף 922 לקוד האזרחי מורה להרכיב מסה אחת של כל הנכסים הקיימים ביום המוות, ולצרף אליה באופן רעיוני את הנכסים שניתנו במתנה בחיי המנוח, לפי מצבם ביום המתנה ושוויים ביום פתיחת הירושה, לאחר ניכוי החובות והחיובים: « La réduction se détermine en formant une masse de tous les biens existant au décès du donateur ou testateur. Les biens dont il a été disposé par donation entre vifs sont fictivement réunis à cette masse, d’après leur état à l’époque de la donation et leur valeur à l’ouverture de la succession, après qu’en ont été déduites les dettes ou les charges les grevant » (ההפחתה נקבעת ביצירת מסה של כל הנכסים הקיימים ביום מות התורם או המצווה. נכסים שניתנו במתנה בין-חיים מצורפים למסה באופן רעיוני, לפי מצבם ביום המתנה ושוויים ביום פתיחת הירושה, לאחר ניכוי החובות והחיובים הרובצים עליהם). דוגמה מספרית: מנוח הניח דירה בפריז בשווי 600,000 אירו, נתן בחייו מתנה בסך 300,000 אירו לילד אחד, ונותרו חובות של 50,000 אירו. המסה לחישוב היא 600,000 ועוד 300,000 פחות 50,000, כלומר 850,000 אירו. אם הניח שני ילדים, חלק החובה הכולל הוא שני שלישים, כלומר 566,667 אירו, וכל ילד זכאי ל-283,333 אירו. החלק הפנוי הוא שליש, כלומר 283,333 אירו. המתנה בסך 300,000 אירו חורגת מהחלק הפנוי ב-16,667 אירו, והילד המקופח יכול לדרוש את ההפרש. החישוב הזה הוא הלב של כל תיק: בלי מסה מדויקת אי אפשר לדעת אם נפגע חלק החובה ובכמה.

שתי הערות מעשיות לסיום החלק הזה. ראשית, ילד שוויתר על הירושה אינו נספר במניין הילדים, אלא אם הוא מיוצג על ידי צאצאיו או אם הוא חב בהשבה של מתנה שקיבל, לפי אותו סעיף 913. שנית, החלק הפנוי הוא היחיד שהצוואה הישראלית יכולה לחלק בחופשיות בנכס הצרפתי; כל שקל מעבר לו חשוף לתביעת הפחתה. מכאן עוברים לשאלה הבינלאומית: מה קורה כשהצוואה נערכה בישראל והנכס נמצא בצרפת. דוגמה נוספת ממחישה את הרגישות למספר הילדים: אותו עיזבון של 850,000 אירו עם שלושה ילדים נותן חלק חובה כולל של שלושה רבעים, כלומר 637,500 אירו, וחלק פנוי של רבע בלבד, כלומר 212,500 אירו. מתנה של 300,000 אירו חורגת אז ב-87,500 אירו, סכום הגדול פי חמישה מהמקרה של שני ילדים. לכן השאלה הראשונה בכל תיק אינה גובה המתנה אלא מניין הילדים, כולל ילדים שנולדו מחוץ לנישואין והוכרו כדין, כי כל ילד נוסף מקטין את החלק הפנוי ומגדיל את החשיפה להפחתה.

B. צוואה ישראלית מול דירה בפריז: איזה דין חל ומתי מנכים פיצוי מהנכס הצרפתי

ירושה עם צוואה ישראלית ונכס בצרפת היא ירושה בינלאומית, והשאלה הראשונה היא איזה דין חל עליה. מאז 2015 חל באירופה תקנה 650/2012 של האיחוד האירופי (règlement successions), הקובעת ככלל שהדין החל על כלל הירושה הוא דין המדינה שבה היו מגורי הקבע של המנוח ביום מותו, כלומר ה-résidence habituelle (מגורי הקבע). בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation) אישר ב-29 במאי 2019, בתיק מספר 18-13.383, כי « sont compétentes pour statuer sur l’ensemble d’une succession les juridictions de l’État membre dans lequel le défunt avait sa résidence habituelle au moment de son décès » (מוסמכות לדון בכלל הירושה ערכאות המדינה החברה שבה היו מגורי הקבע של המנוח ביום מותו), וכי קביעת מגורי הקבע נעשית « procéder à une évaluation d’ensemble des circonstances de la vie du défunt au cours des années précédant son décès et au moment de son décès, prenant en compte tous les éléments de fait pertinents, notamment la durée et la régularité de la présence du défunt dans l’État concerné ainsi que les conditions et les raisons de cette présence » (בהערכה כוללת של נסיבות חיי המנוח בשנים שקדמו למותו וביום מותו, תוך התחשבות בכל העובדות הרלוונטיות, ובהן משך שהייתו במדינה ותדירותה וכן תנאי השהייה וטעמיה). לקריאת פסק הדין המלא: Cass. civ. 1re, 29 mai 2019, n° 18-13.383. המנוח רשאי גם לבחור מראש את דין אזרחותו לצוואתו, והבחירה הזו גוברת על הכלל.

המשמעות לישראלים ישירה: ישראלי שגר דרך קבע בישראל וערך צוואה ישראלית, ירושתו תידון ככלל לפי הדין הישראלי, גם לגבי הדירה בפריז. וכאן נפתחת הבעיה. הדין הישראלי, חוק הירושה תשכ״ה-1965, קובע בסעיף 2 כי לפיו היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה, והירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה (היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה). הצוואה גוברת אפוא על חלוקת הדין, וההגנה על קרובים לובשת צורה של מזונות מן העיזבון (פרק המזונות מן העיזבון), תלוית-צורך, ולא חלק קבוע ושמור כמו חלק החובה הצרפתי. ילד בגיר ועצמאי כלכלית, שהצוואה הישראלית הדירה אותו, עלול אפוא לקבל מאומה לפי הדין הישראלי.

המחוקק הצרפתי צפה בדיוק את המקרה הזה. מאז 1 בנובמבר 2021, מכוח חוק מיום 24 באוגוסט 2021, קובע סעיף 913 כי כאשר המנוח או לפחות אחד מילדיו הוא אזרח מדינת האיחוד האירופי או גר בה דרך קבע ביום המוות, וכאשר הדין הזר החל על הירושה אינו מאפשר שום מנגנון שמור המגן על הילדים, כל ילד רשאי לבצע ניכוי פיצויי, כלומר prélèvement compensatoire (זכות ניכוי פיצויי), מהנכסים הקיימים הנמצאים בצרפת ביום המוות, כדי להשיב לעצמו את זכויות החובה שהדין הצרפתי מעניק לו, בגבולן. לשון החוק: « Lorsque le défunt ou au moins l’un de ses enfants est, au moment du décès, ressortissant d’un Etat membre de l’Union européenne ou y réside habituellement et lorsque la loi étrangère applicable à la succession ne permet aucun mécanisme réservataire protecteur des enfants, chaque enfant ou ses héritiers ou ses ayants cause peuvent effectuer un prélèvement compensatoire sur les biens existants situés en France au jour du décès, de façon à être rétablis dans les droits réservataires que leur octroie la loi française, dans la limite de ceux-ci » (כאשר המנוח או לפחות אחד מילדיו הוא ביום המוות אזרח מדינה חברה באיחוד האירופי או גר בה דרך קבע, וכאשר הדין הזר החל על הירושה אינו מאפשר שום מנגנון שמור המגן על הילדים, כל ילד או יורשיו או באי-כוחו רשאים לבצע ניכוי פיצויי מהנכסים הקיימים הנמצאים בצרפת ביום המוות, כדי להשיב לעצמם את זכויות החובה שהדין הצרפתי מעניק להם, בגבולן). שלושה תנאים מצטברים: קשר לאיחוד האירופי, דין זר ללא מנגנון שמור, ונכסים בצרפת. הניכוי נעשה לפני הנוטריון (notaire), בלי שופט, והנוטריון חייב ליידע כל יורש על זכותו.

זהירות מתודולוגית חשובה: האם הדין הישראלי אכן ״אינו מאפשר שום מנגנון שמור״? התשובה אינה אוטומטית. מזונות מן העיזבון מותנים בצורך ובהערכת בית המשפט, והדוקטרינה הצרפתית נוטה לראות במנגנונים מותני-צורך מנגנונים שאינם שקולים לחלק החובה, אבל כל תיק נבחן לגופו. בתי המשפט בצרפת דורשים הוכחה מסודרת של תוכן הדין הזר, בדרך של חוות דעת משפטית ותעודת מנהג, כלומר certificat de coutume. הדגמה חיה מהשנה: ב-28 במאי 2026 הורה בית המשפט המשפטי של פריז (tribunal judiciaire de Paris), בתיק ירושה בינלאומית עם נכסים בצרפת, על פתיחת הדיונים מחדש כדי לקבל הצגה ברורה ומדויקת של כלל ברירת-הדין החל (הצגה ברורה ומדויקת של כלל ברירת-הדין של איחוד האמירויות), לאחר שהמסמכים שהוגשו לא אפשרו לקבוע בוודאות את הדין החל. המסר לישראלים: אל תניחו שהדין הישראלי מוכר לשופט בפריז; הביאו חוות דעת ערוכה כדין על תוכן הדין הישראלי, אחרת התיק נתקע. באותו תיק אישר בית המשפט גם את סמכותו לדון בכלל הירושה מכוח סעיף 10 לתקנה, שכן המנוח היה אזרח צרפתי ונכסים נמצאים בצרפת: כי כאשר מגורי הקבע אינם במדינה חברה, ערכאות המדינה החברה שבה נמצאים נכסי עיזבון מוסמכות לדון בכלל הירושה כאשר המנוח החזיק באזרחותה. בית המשפט קבע במפורש כי הוא מוסמך לדון בכלל הירושה, שכן המנוח היה אזרח צרפתי ונכסים, ובהם דירה, נמצאים בצרפת (כאשר מגורי הקבע של המנוח ביום מותו אינם במדינה חברה, ערכאות המדינה החברה שבה נמצאים נכסי עיזבון מוסמכות אף על פי כן לדון בכלל הירושה, במידה שהמנוח החזיק באזרחות אותה מדינה חברה ביום מותו). ישראלי בעל אזרחות צרפתית כפולה שגר בתל אביב והותיר דירה בפריז: בית המשפט בפריז מוסמך לדון בירושתו. הקוראים המעוניינים בתמונה הרחבה של ירושות ישראליות בצרפת ימצאו אותה במדריך הירושה הכללי לישראלים בצרפת.

II. איך תובעים את החלק: תביעת הפחתה, מועדים, ביטוח חיים ותפקיד הנוטריון

A. תביעת ההפחתה (action en réduction): חמש שנים, שנתיים ועשר שנים, והמומחה שעוצר את השעון

מתנה או צוואה הפוגעת בחלק החובה אינה בטלה מאליה; צריך לתבוע את הפחתתה. הכלי נקרא action en réduction (תביעת הפחתה), וסעיף 920 קובע: « Les libéralités, directes ou indirectes, qui portent atteinte à la réserve d’un ou plusieurs héritiers, sont réductibles à la quotité disponible lors de l’ouverture de la succession » (מתנות, ישירות או עקיפות, הפוגעות בחלק החובה של יורש אחד או יותר, ניתנות להפחתה עד החלק הפנוי ביום פתיחת הירושה). רק בעל החובה, יורשיו ובאי-כוחו רשאים לתבוע; לא המקבלים ולא נושי המנוח.

המועדים נוקשים ונמדדים בשלושה מספרים. סעיף 921 לקוד האזרחי קובע: « Le délai de prescription de l’action en réduction est fixé à cinq ans à compter de l’ouverture de la succession, ou à deux ans à compter du jour où les héritiers ont eu connaissance de l’atteinte portée à leur réserve, sans jamais pouvoir excéder dix ans à compter du décès » (מועד ההתיישנות של תביעת ההפחתה הוא חמש שנים מיום פתיחת הירושה, או שנתיים מהיום שבו נודע ליורשים על הפגיעה בחלק החובה שלהם, ובלי לחרוג לעולם מעשר שנים מיום המוות). בית המשפט העליון הבהיר ב-7 בפברואר 2024, בתיק מספר 22-13.665, כי « pour être recevable, l’action en réduction doit être intentée dans les cinq ans à compter du décès ou, au-delà, jusqu’à dix ans après le décès à condition d’être exercée dans les deux ans qui ont suivi la découverte de l’atteinte à la réserve » (כדי שתתקבל, תביעת ההפחתה חייבת להיות מוגשת בתוך חמש שנים מיום המוות או, לאחר מכן, עד עשר שנים לאחר המוות, בתנאי שהוגשה בתוך השנתיים שלאחר גילוי הפגיעה בחלק החובה). לקריאה מלאה: Cass. civ. 1re, 7 février 2024, n° 22-13.665. כלל אצבע: הגישו בתוך חמש שנים מיום המוות; גיליתם את הפגיעה מאוחר? יש לכם שנתיים מהגילוי, אבל לעולם לא מעבר לעשר שנים מהמוות.

פסק דין טרי מדצמבר 2025 מוסיף נשק הגנתי חשוב. ב-10 בדצמבר 2025, בתיק מספר 23-20.674, ביטל בית המשפט העליון חלקית פסק דין שקבע התיישנות, וקבע: « la demande en justice, même en référé, interrompt le délai de prescription et la prescription est suspendue lorsque le juge accueille une demande de mesure d’instruction présentée avant tout procès » (תביעה בבית משפט, אפילו בהליך זמני, קוטעת את מועד ההתיישנות, וההתיישנות מושהית כשהשופט מקבל בקשה לנקיטת אמצעי חקירה שהוגשה לפני כל משפט). באותו תיק הגישה אחות בקשה למינוי מומחה בהליך זמני כבר ב-2010 כדי לשחזר את נכסי העיזבון, והמומחה הגיש את חוות דעתו ב-2011; בית הערעורים קבע שהשנתיים לגילוי הפגיעה החלו ב-2011 ופגו לפני הגשת התביעה ב-2015, בלי לבדוק אם הבקשה הזמנית קטעה את המועד החמש-שנתי והשהתה אותו. הביטול מלמד: יורש החושד שהסתירו ממנו נכסים או מתנות צריך לפנות מוקדם לשופט בהליך זמני למינוי מומחה; הפנייה הזו עוצרת את שעון ההתיישנות. הלינק הרשמי: Cass. civ. 1re, 10 décembre 2025, n° 23-20.674, עם ההפניה לסעיפים 921, מבחינה מעשית, התביעה מוגשת לבית המשפט המשפטי שבמקום פתיחת הירושה או שבמקום הנכס, ובפריז מדובר בבית המשפט המשפטי של פריז, הדן דרך קבע בתיקי ירושה בינלאומיים. יש לצרף לכתב התביעה את תעודת הפטירה, את הצוואה הישראלית עם תרגום מושבע לצרפתית, את שומת הנכס הצרפתי, את דפי החשבון המעידים על המתנות, ואת חוות הדעת על הדין הישראלי. הנוטריון המטפל בחלוקה יכול לערוך תחילה ניסיון להסכמה, אבל הסכמה חתומה בלי חישוב מסה מסודר עלולה לקבע ויתור על ההפרש, ולכן חותמים רק אחרי שהמספרים סגורים. 2239 ו-2241. סעיף 2239 מוסיף כי « La prescription est également suspendue lorsque le juge fait droit à une demande de mesure d’instruction présentée avant tout procès » (ההתיישנות מושהית גם כשהשופט מקבל בקשה לנקיטת אמצעי חקירה שהוגשה לפני כל משפט). שימו לב: ההשעיה אינה מבטלת את תקרת עשר השנים מהמוות.

B. ביטוח חיים, מתנות ותפקיד הנוטריון: מה באמת ניתן להחזיר לקופה המשותפת

ישראלים רבים מחזיקים ביטוח חיים צרפתי, כלומר assurance-vie, מתוך מחשבה שהכסף עובר ישירות למוטב ועוקף את הירושה. הכלל אכן כזה: סעיף L.132-13 לחוק הביטוח (Code des assurances) קובע כי « Le capital ou la rente payables au décès du contractant à un bénéficiaire déterminé ne sont soumis ni aux règles du rapport à succession, ni à celles de la réduction pour atteinte à la réserve des héritiers du contractant. Ces règles ne s’appliquent pas non plus aux sommes versées par le contractant à titre de primes, à moins que celles-ci n’aient été manifestement exagérées eu égard à ses facultés » (ההון או הקצבה המשולמים במות המתקשר למוטב מסוים אינם כפופים לכללי ההשבה לעיזבון ולא לכללי ההפחתה בשל פגיעה בחלק החובה של יורשי המתקשר. כללים אלה אינם חלים גם על הסכומים ששילם המתקשר כפרמיות, אלא אם היו מופרזות בעליל ביחס לאמצעיו). החריג הוא אפוא פרמיות מופרזות בעליל, כלומר primes manifestement exagérées.

מתי פרמיה ״מופרזת בעליל״? ב-19 בדצמבר 2024, בתיק מספר 23-19.110, קבעה הלשכה האזרחית השנייה: « les primes versées par le souscripteur d’un contrat d’assurance sur la vie ne sont rapportables à la succession que si elles présentent un caractère manifestement exagéré eu égard aux facultés du souscripteur, un tel caractère s’appréciant au moment du versement, au regard de l’âge, des situations patrimoniale et familiale du souscripteur ainsi que de l’utilité du contrat pour celui-ci » (הפרמיות ששילם עושה ביטוח החיים מושבות לעיזבון רק אם יש בהן אופי מופרז בעליל ביחס לאמצעי עושה הביטוח, ואופי כזה נבחן ביום התשלום, לאור גילו, מצבו הכלכלי והמשפחתי של עושה הביטוח וכן תועלת החוזה עבורו). באותו תיק ביטל בית המשפט פסק ערעור שקבע כי התשלום האחרון מופרז משום שרוקן כמעט את כל רכושה של המבוטחת לחוזה אחד לטובת עמותה, תוך התעלמות ממבחן יום התשלום. הלקח: בוחנים כל תשלום בנפרד, ביום שבו שולם, לפי הגיל, המצב הכלכלי והמשפחתי והתועלת למבוטח. הורה ישראלי שהעביר בגיל 85 כמעט את כל הונו לחוזה ביטוח חיים לטובת ילד אחד נמצא בסיכון גבוה; הורה צעיר שהפרמיות היו סבירות ביחס להונו ביום התשלום מוגן יותר. הלינק: Cass. civ. 2e, 19 décembre 2024, n° 23-19.110.

המתנות בין-חיים הרגילות, לעומת זאת, מצורפות למסה הרעיונית לפי סעיף 922 שהובא לעיל, וכל חריגה מהחלק הפנוי ניתנת להפחתה. סדר ההפחתה: קודם מצוואות, אחר כך ממתנות, מהמאוחרת למוקדמת. והנוטריון המטפל בירושה אינו פקיד חותמת: מאז נובמבר 2021, כשנוטריון מגלה בעת חלוקת הירושה כי זכויות החובה של יורש עלולות להיפגע מהמתנות שנתן המנוח, הוא חייב ליידע כל יורש נוגע בדבר, אישית, ובמידת הצורך לפני כל חלוקה, על זכותו לדרוש הפחתה. יורש ישראלי שקיבל מהנוטריון מכתב כזה אינו צריך להיבהל ואינו צריך להתעלם: המכתב הוא נורת אזהרה שפותחת חלון הזדמנויות, אבל החלון נסגר בתוך המועדים שנמנו לעיל. מי שחותם על חלוקה מוסכמת בלי לבדוק את החישוב עלול לאבד את זכות ההפחתה, ולכן כל חתימה לפני הנוטריון צריכה להיעשות רק אחרי בדיקת המסה והמועדים.

סעיף 920 חל על מתנות ישירות וגם על מתנות עקיפות, והפסיקה בוחנת את המציאות הכלכלית ולא את התווית המשפטית: הלוואה שלא נגבית לעולם, מכירה במחיר סמלי לילד אחד, או תשלום משכנתא של ילד מכספי ההורה, כולם עלולים להיחשב מתנה עקיפה המצורפת למסה. לכן איסוף המסמכים צריך לכלול גם תנועות בנקאיות חריגות מהשנים שקדמו למוות, ולא רק שטרי מתנה רשמיים, כי מתנה מוסווית שמתגלה באיחור מפעילה מחדש את מרוץ השנתיים מיום הגילוי, בגבול עשר השנים.

סיכום

צוואה ישראלית אינה מוחקת ילד מנכס בצרפת. הדין הצרפתי שומר לכל ילד חלק חובה של חצי, שליש או רבע מהעיזבון לפי מספר הילדים, מחשב אותו על מסה הכוללת גם מתנות שניתנו בחיים, ומעמיד לרשות הילד המקופח שלושה כלים: תביעת הפחתה של מתנות וצוואות, ניכוי פיצויי מנכסים בצרפת כשהדין הזר אינו מגן עליו, והשבת פרמיות מופרזות בעליל של ביטוח חיים. הכללים ברורים, אבל המועדים אכזריים: חמש שנים מיום המוות, שנתיים מיום הגילוי, ותקרה מוחלטת של עשר שנים. פנייה מוקדמת למומחה בהליך זמני עוצרת את השעון, וחוות דעת ערוכה על הדין הישראלי מונעת תקיעה מול השופט בפריז. אספו את הצוואה, את שומות הנכס, את דפי החשבון, את חוזי הביטוח ואת כל המסמכים המעידים על מתנות שניתנו בחיי המנוח, בדקו את המסה לפני כל חתימה אצל הנוטריון, ופעלו בתוך המועדים הקבועים בחוק.

📄 חוזר רשמי