אב שגר שנים רבות בצרפת נפטר, ובנו המתגורר בישראל מגלה שהאב החזיק חוזה ביטוח חיים צרפתי, assurance-vie, שבו הבן רשום כמוטב, bénéficiaire. מיד עולות השאלות הקשות: האם סכום הביטוח נכנס לעיזבון ומתחלק בין כל היורשים, או שהמוטב מקבל אותו ישירות? האם תושב ישראל צריך לשלם מס בצרפת על כסף שמקורו בחוזה צרפתי? כמה מס, לפי איזה מסלול, ובאיזה מועד צריך להצהיר? ואיך מנהלים את התביעה מול חברת הביטוח מרחוק, מתל אביב, כשהמסמכים בעברית והמבטח דורש מסמכים בצרפתית? מאמר זה משיב בסדר הנכון: קודם מעמד הכסף מול דיני הירושה, אחר כך המיסוי הצרפתי החל על מוטב תושב ישראל, ולבסוף הדרך המעשית לקבלת התשלום מישראל, כולל המועדים שחברת הביטוח חייבת לעמוד בהם והריבית שהיא משלמת כשהיא מאחרת. כל כלל מובא עם המקור הרשמי המדויק שלו, כדי שכל טענה תהיה ניתנת לבדיקה עצמאית, והמונחים הצרפתיים מוסברים בעברית בהופעתם הראשונה.
I. האם כספי ביטוח החיים הצרפתי נכנסים לעיזבון של המנוח
A. העיקרון: הכסף מחוץ לעיזבון, והמוטב זכאי לו מיום החוזה
נקודת המוצא של הדין הצרפתי מפתיעה לטובה את המוטב. חוזה ביטוח חיים, assurance-vie, הוא חוזה שבו אדם, החותם או המבוטח, souscripteur או assuré, משלם פרמיות, primes, לחברת ביטוח, assureur או entreprise d’assurance, ובתמורה החברה מתחייבת לשלם במותו סכום, capital, או קצבה, rente, לאדם שהוא בחר, המוטב, bénéficiaire, שנקבע בסעיף המוטבים של החוזה, clause bénéficiaire. סעיף L132-12 לחוק הביטוח קובע: Le capital ou la rente stipulés payables lors du décès de l’assuré à un bénéficiaire déterminé ou à ses héritiers ne font pas partie de la succession de l’assuré.
(הסכום או הקצבה שנקבע שישולמו במות המבוטח למוטב מסוים או ליורשיו אינם חלק מעיזבון המבוטח.) המשמעות מעשית: הכסף אינו נכנס לקופה המשותפת של העיזבון, אינו מתחלק בין היורשים לפי דיני הירושה, ואינו משמש לפירעון חובות העיזבון. המוטב מקבל אותו ישירות מחברת הביטוח, מכוח החוזה.
אותו סעיף מוסיף הגנה שנייה, חשובה במיוחד כשהמינוי נעשה שנים לפני הפטירה: Le bénéficiaire, quelles que soient la forme et la date de sa désignation, est réputé y avoir eu seul droit à partir du jour du contrat, même si son acceptation est postérieure à la mort de l’assuré.
(המוטב, יהיו אשר יהיו צורת המינוי ומועדו, נחשב כמי שהייתה לו לבדו זכות בכסף מיום החוזה, אפילו אם קיבל את המינוי לאחר מות המבוטח.) כלומר הזכות נולדת ביום החתימה על החוזה, רטרואקטיבית, ואינה תלויה בכך שהמוטב ידע על המינוי או אישר אותו בחיי המבוטח. בן המתגורר בישראל, שגילה רק אחרי הפטירה שהוא מוטב בחוזה של אביו, אינו מאחר דבר: זכותו קיימת מיום החוזה, והוא יכול לדרוש את התשלום גם שנים אחרי החתימה. מי שאינו יודע אם הוא מוטב בחוזה של קרוב שנפטר יכול לבדוק זאת דרך מנגנון החיפוש הרשמי, והדף הממשלתי המסביר איך לברר אם אדם הוא מוטב של מבוטח שנפטר נמצא כאן: service-public.fr, איך לדעת אם אני מוטב. הכללים הכלליים על אופן פעולת החוזה, ההפקדות והמשיכות, מוסברים בדף הממשלתי: service-public.fr, חוזה ביטוח חיים: אופן פעולה.
ההפרדה בין הכסף לעיזבון משפיעה גם על ההליך מול הנוטריון הצרפתי, ה־notaire, שהוא עורך הדין הציבורי המטפל בירושות בצרפת. כאשר הנוטריון עורך את רשימת נכסי העיזבון, acte de notoriété ו־inventaire, סכום ביטוח החיים עם מוטב מסוים אינו נכלל בהם. ליורש הישראלי יש בכך יתרון כפול: הוא אינו צריך להמתין לסיום הסדרת הירושה כולה כדי לקבל את הכסף, והכסף אינו נפגע ממחלוקות בין היורשים על הדירה או על חשבון הבנק. על הטיפול בדירה ובחשבון החסום עצמם, ראו את מדריך הירושה המרכזי של האתר: ירושה בצרפת ליורש ישראלי: שמורה ובחירת דין, ועל שחרור חשבון בנק צרפתי חסום: חשבון בנק צרפתי חסום ליורש ישראלי. אבל ההפרדה אינה מוחלטת: החוק קובע חריג אחד, והוא נושא תת הפרק הבא.
B. החריג: פרמיות מופרזות בעליל חוזרות לעיזבון ומגינות על שמורת היורשים
החריג היחיד להפרדה נקבע בסעיף L132-13 לחוק הביטוח, וכלשונו: Le capital ou la rente payables au décès du contractant à un bénéficiaire déterminé ne sont soumis ni aux règles du rapport à succession, ni à celles de la réduction pour atteinte à la réserve des héritiers du contractant. Ces règles ne s’appliquent pas non plus aux sommes versées par le contractant à titre de primes, à moins que celles-ci n’aient été manifestement exagérées eu égard à ses facultés.
(הסכום או הקצבה המשולמים במות החותם למוטב מסוים אינם כפופים לכללי ההשבה לעיזבון, rapport à succession, שהיא החובה להחזיר לעיזבון מתנות שקיבל יורש כדי שהחלוקה תהיה שוויונית, ואינם כפופים לכללי ההפחתה בשל פגיעה בשמורה של יורשי החותם, réduction pour atteinte à la réserve, שהיא התביעה להחזיר לעיזבון מתנות שפגעו בחלק המוגן של היורשים הקרובים. כללים אלה אינם חלים גם על הסכומים ששילם החותם כפרמיות, אלא אם הפרמיות היו מופרזות בעליל, manifestement exagérées, ביחס לאמצעיו, facultés, שהם מכלול נכסיו והכנסותיו.) כדי להבין את החריג צריך להכיר את מושג השמורה, réserve héréditaire: סעיף 912 לחוק האזרחי קובע: La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent.
(השמורה היא חלק מנכסי העיזבון וזכויותיו שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הנקראים יורשים שמורים, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה.) ילדי המנוח הם היורשים השמורים המרכזיים. כאשר אב העביר כמעט את כל הונו לפרמיות ביטוח חיים לטובת אדם זר, בנו יכול לתבוע את החזרת הפרמיות המופרזות לעיזבון כדי להגן על השמורה שלו.
בית המשפט העליון הצרפתי, Cour de cassation, קבע לאחרונה, בשני פסקי דין עוקבים, איך בוחנים הפרזה בעליל, ודבריו מחייבים כל בית משפט בצרפת. בפסק הדין מיום 19 בדצמבר 2024, הלשכה האזרחית השנייה, ערעור 23-19.110 נקבע: Selon ce texte, les primes versées par le souscripteur d’un contrat d’assurance sur la vie ne sont rapportables à la succession que si elles présentent un caractère manifestement exagéré eu égard aux facultés du souscripteur, un tel caractère s’appréciant au moment du versement, au regard de l’âge, des situations patrimoniale et familiale du souscripteur ainsi que de l’utilité du contrat pour celui-ci.
(לפי הוראה זו, הפרמיות ששילם החותם על חוזה ביטוח חיים ניתנות להשבה לעיזבון רק אם הן בעלות אופי מופרז בעליל ביחס לאמצעי החותם, ואופי כזה נבחן במועד התשלום, לאור גילו, מצבו הרכושי והמשפחתי של החותם, ולאור התועלת שהחוזה הביא לו.) באותו תיק אישה בת 83 הפקידה בין 2009 ל־2011 סך של 274,800 אירו בחוזה אחד לטובת הליגה נגד הסרטן, ובית המשפט לערעורים הורה להחזיר לעיזבון 130,000 אירו. בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה, cassation, כי בית הערעורים הסתפק בכך שההפקדה ריכזה יותר מ־75 אחוז מההון בחוזה אחד, בלי לבחון את ההפרזה במועד התשלום לאור גילה, מצבה והתועלת שהחוזה הביא לה. המסר חד: ריכוז ההון בחוזה אחד אינו מספיק כשלעצמו, וחובה לבחון כל הפקדה בנפרד, ביום שבו שולמה.
כמה חודשים אחר כך, בפסק הדין מיום 13 במרץ 2025, הלשכה האזרחית השנייה, ערעור 23-14.555, דחה בית המשפט העליון ערעור של יורשת שדרשה החזרה פיקטיבית של פרמיות בסך כולל של 875,230 אירו, וקבע: Sous couvert d’un grief non fondé de manque de base légale au regard de l’article L. 132-13 du code des assurances, le moyen ne tend qu’à remettre en discussion devant la Cour de cassation l’appréciation souveraine par les juges du fond du caractère manifestement exagéré de chacune des primes, au regard de la situation familiale de la souscriptrice ainsi que de l’utilité des opérations pour cette dernière, notamment en considération de son âge.
(במסווה של טענה חסרת בסיס על חוסר בסיס משפטי לאור סעיף L132-13 לחוק הביטוח, הטענה אינה מבקשת אלא להעמיד מחדש לדיון לפני בית המשפט העליון את ההערכה הריבונית של שופטי הערכאות של האופי המופרז בעליל של כל אחת מהפרמיות, לאור מצבה המשפחתי של החותמת ולאור התועלת שהפעולות הביאו לה, בין השאר בהתחשב בגילה.) שני פסקי הדין יחד נותנים את התמונה המלאה: המבחן הוא אישי ומדויק, כל הפקדה נבחנת בנפרד ביום התשלום, לפי ארבעה מדדים, גיל, מצב רכושי, מצב משפחתי ותועלת החוזה לחותם, וההערכה הסופית שייכת לשופטי הערכאות, juges du fond, שהם בתי המשפט הדנים בעובדות, ובראשם בית המשפט המשפטי, tribunal judiciaire, שהוא בית המשפט האזרחי הכללי של צרפת. יורש ישראלי השוקל תביעה כזו צריך לאסוף ראיות על מצבו של ההורה ביום כל הפקדה: גיל, הכנסות, הון, הרכב המשפחה, והאם החוזה שירת אותו, למשל כתוספת פנסיה או כהשקעה סולידית, או ששימש רק לריקון העיזבון לטובת צד שלישי. תביעה כזו מוגשת לבית המשפט המשפטי המוסמך בצרפת, והיא שונה לחלוטין מהתביעה הפשוטה של מוטב לקבלת הכסף, שהיא הנושא של החלק השני.
II. כמה מס משלם מוטב ישראלי ואיך מקבלים את הכסף בפועל מישראל
A. המיסוי הצרפתי: שני מסלולים לפי גיל התשלום, והחלתם על תושב ישראל
הטעות הנפוצה ביותר של מוטבים ישראלים היא לחשוב שכיוון שהכסף מחוץ לעיזבון, אין עליו מס כלל. אין זה נכון. החוק הצרפתי פוטר את הסכום מדיני הירושה, אבל מטיל עליו מיסוי ייעודי משלו, והמסלול נקבע לפי גיל המבוטח ביום תשלום הפרמיות. המסלול הראשון, והשכיח, הוא סעיף 990 I לחוק המסים הכללי, החל על פרמיות ששולמו לפני גיל שבעים. הסעיף מעניק לכל מוטב, bénéficiaire, הפחתה קבועה, abattement, בסך 152,500 אירו, ואחריה מטיל מס ניכוי, prélèvement, בשתי מדרגות: puis d’un abattement fixe de 152 500 €.
(ולאחר מכן הפחתה קבועה בסך 152,500 אירו.) Le prélèvement s’élève à 20 % pour la fraction de la part taxable de chaque bénéficiaire inférieure ou égale à 700 000 €, et à 31,25 % pour la fraction de la part taxable de chaque bénéficiaire excédant cette limite.
(הניכוי עומד על 20 אחוז על החלק החייב של כל מוטב עד 700,000 אירו, ועל 31.25 אחוז על החלק החייב של כל מוטב העולה על סכום זה.) דוגמה מספרית: מוטב המקבל 200,000 אירו מפרמיות ששולמו לפני גיל שבעים מפחית תחילה 152,500 אירו, נשאר עם 47,500 אירו חייבים, ומשלם 20 אחוז, כלומר 9,500 אירו. מוטב המקבל 900,000 אירו מפחית 152,500 אירו, נשאר עם 747,500 אירו חייבים, ומשלם 20 אחוז על 700,000 אירו, שהם 140,000 אירו, ועוד 31.25 אחוז על 47,500 אירו, שהם 14,843.75 אירו, ובסך הכול 154,843.75 אירו. החישוב נעשה לכל מוטב בנפרד, כך שחלוקת החוזה בין כמה ילדים מקטינה את המס של כל אחד מהם.
המסלול השני הוא סעיף 757 B לחוק המסים הכללי, החל על הפרמיות ששולמו אחרי גיל שבעים. כאן הסכומים נכנסים למשטר הרגיל של מסי העברה במות, droits de mutation par décès, לפי דרגת הקרבה בין המוטב למבוטח: donnent ouverture aux droits de mutation par décès suivant le degré de parenté existant entre le bénéficiaire à titre gratuit et l’assuré à concurrence de la fraction des primes versées après l’âge de soixante-dix ans.
(פותחים את הזכות למסי העברה במות לפי דרגת הקרבה הקיימת בין המוטב בחינם לבין המבוטח, בגובה חלק הפרמיות ששולמו אחרי גיל שבעים.) במקום ההפחתה של 152,500 אירו ניתנת כאן הפחתה כוללת אחת לכל החוזים של אותו מבוטח: L’ensemble des sommes, rentes ou valeurs visées au I dues à raison du ou des contrats conclus sur la tête d’un même assuré fait l’objet d’un abattement global de 30 500 €.
(מכלול הסכומים, הקצבאות או הערכים האמורים בסעיף I המגיעים בשל חוזה או חוזים שנכרתו על ראש אותו מבוטח זכאי להפחתה כוללת בסך 30,500 אירו.) ההבדל המעשי עצום: ילד המקבל סכום מפרמיות ששולמו אחרי גיל שבעים משלם מס ירושה רגיל לפי מדרגות הקרבה, עם הפחתה צנועה בהרבה, במקום המסלול המיטיב של 990 I. לכן הצעד הראשון של כל מוטב הוא לבקש מחברת הביטוח את פירוט הפרמיות לפי מועד תשלומן, לפני גיל שבעים ואחריו, כי הפירוט הזה קובע איזה מסלול חל על כל שקל, או ליתר דיוק על כל אירו.
השאלה הבאה היא האם צרפת רשאית למסות כלל כאשר המבוטח גר בצרפת והמוטב תושב ישראל, או להפך. התשובה נמצאת בסעיף 750 ter לחוק המסים הכללי, הקובע את התחולה הטריטוריאלית של מסי המתנות והירושות. הסעיף קובע במפורש: Les biens meubles et immeubles, que ces derniers soient possédés directement ou indirectement, situés en France
(נכסים מיטלטלין ומקרקעין, בין שהם מוחזקים במישרין ובין בעקיפין, הנמצאים בצרפת) חייבים במס lorsque le donateur ou le défunt n’a pas son domicile fiscal en France au sens de l’article précité
(כאשר התורם או המנוח לא היה בעל מעון מס, domicile fiscal, בצרפת כמשמעותו בסעיף האמור, שהוא מושג המס הצרפתי למרכז החיים לצורכי מס, הכולל את מקום המגורים, העיסוק ומרכז האינטרסים הכלכליים.) חוזה ביטוח חיים שנכרת אצל מבטח צרפתי הוא נכס היושב בצרפת, ולכן צרפת מטילה עליו את המס הייעודי גם כשהמוטב גר בתל אביב וגם כשהמבוטח עצמו כבר לא היה תושב צרפת במותו, כל עוד החוזה והמבטח צרפתיים. מסקנה כפולה: מגורים בישראל אינם פוטרים מהמס הצרפתי על החוזה הצרפתי, ומנגד המס הישראלי, ככל שהוא חל לפי הדין הישראלי, הוא עניין נפרד שיש לברר מול יועץ מס ישראלי, כי מאמר זה עוסק רק בדין הצרפתי.
למועד ההצהרה יש כלל מפורש שחובה להכיר. סעיף 641 לחוק המסים הכללי קובע את המועדים להגשת הצהרות היורשים: De six mois, à compter du jour du décès, lorsque celui dont on recueille la succession est décédé en France métropolitaine; D’une année, dans tous les autres cas.
(שישה חודשים, החל מיום המוות, כאשר מי שיורשים אותו נפטר בצרפת המטרופוליטנית; שנה אחת, בכל המקרים האחרים.) כאשר המנוח נפטר בישראל, או כאשר היורש הישראלי מגיש מישראל, המועד העומד לרשותו הוא שנה מיום המוות. איחור בהצהרה גורר ריבית וקנסות לפי דיני המס, ולכן יש לפתוח את הטיפול מול הנוטריון והמבטח מיד לאחר הפטירה, ולא להמתין לחודש האחד עשר. את אופן הגבייה המדויק, הטפסים והאישורים הנדרשים בתיק שלכם, בררו מול חברת הביטוח ומול הנוטריון המטפל בירושה, כי הם משתנים בין מבטח למבטח ובין מסלול מיסוי אחד למשנהו.
B. התביעה מישראל: אילו מסמכים שולחים, באילו מועדים המבטח חייב לשלם, ומה עושים כשהוא מתעכב
התביעה מתחילה בהודעה לחברת הביטוח על הפטירה, avis de décès, בצירוף תעודת הפטירה הישראלית, תרגום מושבע, traduction assermentée, שהוא תרגום הנושא חותמת של מתרגם מושבע המוכר בידי בתי המשפט בצרפת, וצילום תעודת זהות של המוטב. המבטח מצדו חייב לבקש את המסמכים במהירות, ואסור לו למשוך זמן באמצעות דרישות חוזרות לאותו מסמך. סעיף L132-23-1 לחוק הביטוח קובע: L’entreprise d’assurance dispose d’un délai de quinze jours, après réception de l’avis de décès et de sa prise de connaissance des coordonnées du bénéficiaire ou au terme prévu pour le contrat, afin de demander au bénéficiaire du contrat d’assurance sur la vie de lui fournir l’ensemble des pièces nécessaires au paiement.
(לחברת הביטוח עומד מועד של חמישה עשר ימים, לאחר קבלת הודעת הפטירה ולאחר שנודעו לה פרטי המוטב או במועד שנקבע לחוזה, כדי לבקש מהמוטב של חוזה ביטוח החיים למסור לה את כל המסמכים הדרושים לתשלום.) מרגע שהמסמכים אצלה, השעון מתהפך נגדה: A réception de ces pièces, l’entreprise d’assurance verse, dans un délai qui ne peut excéder un mois, le capital ou la rente garantis au bénéficiaire du contrat d’assurance sur la vie.
(עם קבלת המסמכים, חברת הביטוח משלמת, בתוך מועד שאינו עולה על חודש, את הסכום או את הקצבה המובטחים למוטב של חוזה ביטוח החיים.) חמישה עשר ימים לבקשת המסמכים, חודש אחד לתשלום מרגע קבלתם. זוהי הוראת חוק מחייבת, ולא הבטחה מסחרית, והיא חלה גם כשהמוטב שולח את המסמכים מישראל בדואר רשום או בהגשה מקוונת.
החוק גם מתמחר את האיחור, כדי שלחברת הביטוח לא ישתלם להחזיק בכסף. אותו סעיף קובע: Au-delà du délai prévu au deuxième alinéa, le capital non versé produit de plein droit intérêt au double du taux légal durant deux mois puis, à l’expiration de ce délai de deux mois, au triple du taux légal.
(מעבר למועד הקבוע בסעיף השני, הסכום שלא שולם נושא מאליו, de plein droit, כלומר אוטומטית מכוח החוק בלי צורך בתביעה, ריבית בשיעור כפול מהשיעור החוקי, taux légal, שהוא שיעור הריבית הרשמי שקובעת צרפת, במשך חודשיים, ולאחר תום מועד זה של חודשיים, בשיעור משולש מהשיעור החוקי.) הריבית רצה מאליה, בלי צורך במכתב התראה, והיא מצטברת על חשבון המבטח. מוטב ישראלי ששלח את כל המסמכים ולא קיבל תשלום בתוך חודש אינו צריך להתחנן: עליו לשלוח דרישה כתובה המפנה לסעיף, לתעד את מועד משלוח כל מסמך, ולדרוש את הריבית החוקית. אם המבטח טוען שחסר מסמך, יש לבדוק שהבקשה אינה נוגעת למסמך שכבר נשלח, כי החוק אוסר דרישות כפולות למסמכים זהים או חוזרים, והשמטת מסמך לאחר חמישה עשר הימים אינה עוצרת את מועד התשלום. כאשר המבטח מסרב לשלם או מתעכב חודשים ארוכים, הדרך היא תביעה לבית המשפט המשפטי, tribunal judiciaire, בצירוף הוכחות המשלוחים והמועדים, והריבית המשולשת הופכת לעתים קרובות למנוף שמביא לפשרה מהירה.
בפועל, מוטב מישראל צריך להכין תיק מסודר: תעודת פטירה עם תרגום מושבע, תעודת זהות או דרכון, אישור חשבון בנק, RIB, שהוא אישור פרטי החשבון הבנקאי הצרפתי או הבינלאומי שאליו יועבר התשלום, העתק סעיף המוטבים אם הוא ברשותו, וכל מסמך שהמבטח ביקש בכתב בתוך חמישה עשר הימים. מסמכים בעברית דורשים תרגום מושבע לצרפתית, ומסמכים ישראליים רשמיים דורשים לעתים אפוסטיל, apostille, שהוא אישור האימות הבינלאומי לפי אמנת האג. כדאי לשלוח הכול בדואר רשום עם אישור מסירה או בערוץ מקוון מתועד, ולשמור עותק של כל משלוח, כי מועד קבלת המסמכים הוא נקודת הזינוק של חודש התשלום ושל הריבית. אם קיימת מחלוקת בין יורשים על הפרמיות המופרזות, כאמור בחלק הראשון, התביעה נגד המבטח והתביעה להשבה לעיזבון הן שני הליכים נפרדים: המוטב תובע את המבטח לתשלום, והיורש השמור תובע את החזרת הפרמיות לעיזבון, ושניהם יכולים להתנהל במקביל.
סיכום
התמונה העולה מהדין ברורה וניתנת ליישום מיידי. כספי ביטוח החיים הצרפתי אינם חלק מהעיזבון, והמוטב, גם אם הוא תושב ישראל שגילה את זכותו רק אחרי הפטירה, זכאי להם מיום החוזה. החריג היחיד הוא פרמיות מופרזות בעליל, שנבחנות כל אחת בנפרד ביום תשלומן לאור גיל החותם, מצבו הרכושי והמשפחתי והתועלת שהחוזה הביא לו, כפי שקבע בית המשפט העליון בשני פסקי הדין מ־2024 ומ־2025. על המס, מגורים בישראל אינם פוטרים: פרמיות ששולמו לפני גיל שבעים נהנות מהפחתה של 152,500 אירו לכל מוטב וממיסוי של 20 אחוז עד 700,000 אירו ו־31.25 אחוז מעבר לכך, ואילו פרמיות ששולמו אחרי גיל שבעים נכנסות למס הירושה הרגיל עם הפחתה כוללת של 30,500 אירו. חוזה אצל מבטח צרפתי חייב במס הצרפתי גם כשהמוטב גר בישראל, והצהרת היורשים מוגשת בתוך שנה כשהפטירה אירעה מחוץ לצרפת המטרופוליטנית. מול המבטח, הכלל פשוט: חמישה עשר ימים לבקשת המסמכים, חודש אחד לתשלום, וריבית כפולה ומשולשת אוטומטית על כל איחור. מוטב הפועל לפי הסדר הזה, אוסף את פירוט הפרמיות לפי גיל, מגיש הצהרה במועד, ושולח תיק מתועד ומתורגם, מקבל את הכסף בלי להמתין לסיום הירושה ובלי לשלם מס מיותר. רשימת הבדיקה המעשית קצרה: בקשו את פירוט הפרמיות לפי גיל, הגישו את ההצהרה בתוך השנה כשהפטירה אירעה מחוץ לצרפת המטרופוליטנית, שלחו תיק מתועד ומתורגם למבטח, ספרו חמישה עשר ימים לבקשת המסמכים וחודש אחד לתשלום, ובדקו בכל עיכוב את הריבית האוטומטית שהחוק מטיל על המבטח.