משרד Kohen Avocats · פריז 16
רישום נישואין ישראליים בצרפת: תעתיק בנאנט, אפוסטיל, שמיעה, סירוב וערעור (מדריך 2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

רישום נישואין ישראליים בצרפת: תעתיק בנאנט, אפוסטיל, שמיעה, סירוב וערעור (מדריך 2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

בני זוג ישראלים וצרפתים שנישאו בישראל מגלים לעתים שהנישואין, התקפים לחלוטין בישראל, אינם מספיקים מול המינהל הצרפתי. בן הזוג הישראלי מבקש אשרת שהייה על בסיס נישואין, בני הזוג מבקשים ספר משפחה צרפתי, רושמים ילדים בקונסוליה או מתכוננים להצהרת אזרחות לפי סעיף 21-2 לחוק האזרחי הצרפתי, ובכל אחד מהמסלולים האלה מופיעה אותה דרישה מקדמית: רישום הנישואין הישראליים במרשם האזרחי הצרפתי, הליך המכונה בצרפתית transcription. בלי רישום כזה, הנישואין שנערכו מול רשות זרה אינם ניתנים לטענה כלפי צדדים שלישיים בצרפת, ובכלל זה מול הפרפקטורה (préfecture, הנציבות המקומית המטפלת באשרות שהייה), מול רשויות המס ומול המוסד לביטוח לאומי. המדריך הזה מסביר את המסלול המלא: אילו מסמכים ישראליים צריך להכין, מהו תפקיד האפוסטיל והתרגום המושבע, מתי הקונסוליה מזמנת את בני הזוג לשמיעה, מה קורה כשהפרקליטות מתנגדת לרישום, ואילו פתרונות קיימים למקרים המיוחדים של נישואי רבנות, נישואין בקפריסין ונישואין של בני אותו מין. כל כלל משפטי מובא כאן בציטוט מדויק מהטקסט הרשמי, בתרגום לעברית בסוגריים.

I. התנאים והתיק: איך רושמים נישואין ישראליים במרשם הצרפתי בנאנט

A. תוקף הנישואין, תעודת הנישואין הישראלית והאפוסטיל

נקודת המוצא מרגיעה: נישואין שנערכו בישראל לפי הדין המקומי מוכרים עקרונית בצרפת. סעיף 171-1 לחוק האזרחי קובע: “Le mariage contracté en pays étranger entre Français, ou entre un Français et un étranger, est valable s’il a été célébré dans les formes usitées dans le pays de célébration et pourvu que le ou les Français n’aient point contrevenu aux dispositions contenues au chapitre Ier du présent titre” (נישואין שנכרתו בארץ זרה בין צרפתים, או בין צרפתי לזר, תקפים אם נחגגו לפי הצורות הנהוגות בארץ החגיגה, ובלבד שהצרפתי או הצרפתים לא הפרו את ההוראות שבפרק הראשון של כותרת זו). אותו עיקרון מופיע גם בדיני המשפט הבינלאומי הפרטי: סעיף 202-2 לחוק האזרחי קובע: “Le mariage est valablement célébré s’il l’a été conformément aux formalités prévues par la loi de l’Etat sur le territoire duquel la célébration a eu lieu” (הנישואין נחגגו כדין אם נחגגו לפי הצורות הקבועות בדין המדינה שבשטחה נערכה החגיגה). נישואי רבנות בישראל, שנערכים מול רשות דתית מוסמכת לפי הדין הישראלי, עומדים אפוא בתנאי הצורה, ובלבד שהתקיימו התנאים המהותיים של הדין הצרפתי: גיל, הסכמה חופשית, היעדר נישואין קודמים והיעדר קרבה אסורה.

השלב הראשון בתיק הוא הוכחת הנישואין עצמם. המסמך המרכזי הוא תעודת הנישואין הישראלית: תעודת נישואין של הרבנות למי שנישאו בישראל, או תעודת נישואין קפריסאית למי שנישאו בקפריסין. על המסמך הזה חל הכלל של סעיף 47 לחוק האזרחי: “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité” (כל מסמך מרשם אזרחי של צרפתים ושל זרים שנערך בארץ זרה ונכתב לפי הצורות הנהוגות בארץ זו נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או מרכיבים מתוך המסמך עצמו מוכיחים, אחרי כל הבדיקות הנדרשות, שהמסמך בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). בפועל, הקונסוליה בודקת את מהימנות המסמך, וכאשר מתעורר ספק היא רשאית לדרוש בדיקות נוספות ואף להשהות את הרישום עד לבירור.

התנאי הטכני החשוב ביותר הוא האימות הבינלאומי של המסמך הישראלי. ישראל היא צד לאמנת האג מיום 5 באוקטובר 1961 המבטלת את דרישת האימות הקונסולרי למסמכים ציבוריים זרים: לפי טבלת הסטטוס הרשמית של ועידת האג, ישראל הצטרפה לאמנה ביום 11 בנובמבר 1977 והאמנה נכנסה לתוקף לגביה ביום 14 באוגוסט 1978 (טבלת הסטטוס של אמנת האפוסטיל, HCCH). המשמעות המעשית היא שתעודת הנישואין הישראלית אינה זקוקה לאימות קונסולרי, אלא לאפוסטיל (apostille, חותמת אימות בינלאומית המודבקת על המסמך עצמו). לפי ההגדרה הרשמית באתר service-public.fr, האפוסטיל מאשר את מקור המסמך ואת החתימה עליו, אך אינו מאשר את תוכנו. בישראל מונפק האפוסטיל על מסמכי מרשם במשרד החוץ בירושלים, ויש לוודא שהחותמת מודבקת על תעודת הנישואין עצמה ולא על צילום. תעודה בלי אפוסטיל מוחזרת כמעט תמיד להשלמה, וההשלמה הזו עולה לבני הזוג בחודשי המתנה מיותרים.

לצד האפוסטיל נדרש תרגום מלא של תעודת הנישואין לצרפתית, המבוצע בידי מתרגם מושבע (traducteur assermenté, מתרגם שהושבע בידי בית משפט צרפתי ורשום ברשימת המומחים). תרגום פרטי או תרגום נוטריוני ישראלי שאינו מושבע אינם מתקבלים. כאשר שמות בני הזוג נכתבו בעברית, יש להקפיד שהתעתיק הלטיני בתרגום יהיה זהה בכל המסמכים: הבדל של אות אחת בין הדרכון, תעודת הנישואין ותעודת הלידה עלול לעורר שאלות ולעכב את התיק. בנוסף נדרשת הוכחת האזרחות הצרפתית של בן הזוג הצרפתי: דרכון צרפתי בתוקף, תעודת זהות צרפתית או תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française, תעודה המונפקת בידי מנהל שירותי המזכירות של בית המשפט, המאשרת שהאדם אזרח צרפתי). אם האזרחות אינה עולה ממסמכי המרשם, הקונסוליה מפנה לבקשת תעודת אזרחות, והליך זה מתנהל בנפרד.

נקודה שרבים מגלים באיחור: לפני הנישואין עצמם, החוק הצרפתי דורש הליך מקדים מול הקונסוליה. סעיף 171-2 לחוק האזרחי קובע: “Lorsqu’il est célébré par une autorité étrangère, le mariage d’un Français doit être précédé de la délivrance d’un certificat de capacité à mariage établi après l’accomplissement, auprès de l’autorité diplomatique ou consulaire compétente au regard du lieu de célébration du mariage, des prescriptions prévues à l’article 63” (כאשר הנישואין נחגגים מול רשות זרה, נישואיו של צרפתי חייבים להיות מוקדמים בהנפקת אישור כשירות לנישואין, לאחר קיום הדרישות שבסעיף 63 מול הרשות הדיפלומטית או הקונסולרית המוסמכת לפי מקום חגיגת הנישואין). אישור הכשירות לנישואין (certificat de capacité à mariage) הוא מסמך שהקונסוליה מנפיקה אחרי פרסום כוונת הנישואין ובדיקת המסמכים. זוגות שנישאו ברבנות בלי לפנות קודם לקונסוליה אינם אבודים: החוק מאפשר רישום גם במקרה כזה, אבל אז הרישום מותנה בשמיעה של בני הזוג, כפי שיוסבר בהמשך.

B. ההליך מול הקונסוליה ונאנט: הגשה, שמיעה, ספר משפחה והערה במרשם

הבקשה לרישום מוגשת לרשות הקונסולרית המוסמכת לפי מקום חגיגת הנישואין, כלומר לקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב לגבי נישואין שנערכו בישראל. ישראל אינה נמנית עם המדינות שלגביהן חל מסלול דואר ישיר, ולכן התיק עובר דרך הקונסוליה, שבודקת אותו ומעבירה אותו למחלקת התעתיקים של השירות המרכזי למרשם אזרחי (Service central d’état civil, המרשם המרכזי של משרד החוץ הצרפתי) בנאנט. חשוב לדעת: עמוד service-public.fr על נישואי צרפתי בחוץ לארץ מבהיר שהבקשה אינה כפופה לשום מועד אחרון להגשה, ושהרישום אינו חובה אך הוא מומלץ. ההמלצה הזו מטעה במקצת, משום שהמחיר של היעדר רישום כבד: סעיף 171-5 לחוק האזרחי קובע: “Pour être opposable aux tiers en France, l’acte de mariage d’un Français célébré par une autorité étrangère doit être transcrit sur les registres de l’état civil français” (כדי שמסמך הנישואין של צרפתי שנחגג מול רשות זרה יהיה ניתן לטענה כלפי צדדים שלישיים בצרפת, יש לרשום אותו במרשמי המרשם האזרחי הצרפתי), ומוסיף: “En l’absence de transcription, le mariage d’un Français, valablement célébré par une autorité étrangère, produit ses effets civils en France à l’égard des époux et des enfants” (בהיעדר רישום, נישואיו של צרפתי שנחגגו כדין מול רשות זרה מפיקים את השפעותיהם האזרחיות בצרפת כלפי בני הזוג וכלפי הילדים). במילים אחרות: בלי רישום, בני הזוג נשואים זה לזה, אבל מול הפרפקטורה, מול רשויות המס ומול כל גוף שלישי הם אינם מוכרים כנשואים. בן זוג ישראלי אינו יכול לקבל אשרת שהייה כבן זוג של צרפתי, ובני הזוג אינם יכולים ליהנות מהטבות המס של זוג נשוי.

כאשר בני הזוג לא השלימו את ההליך המקדים של אישור הכשירות לפני הנישואין, הרישום מותנה בשמיעה. סעיף 171-7 לחוק האזרחי קובע שהרישום “est précédée de l’audition commune des époux et, le cas échéant, d’entretiens individuels par l’autorité diplomatique ou consulaire” (מוקדם בשמיעה משותפת של בני הזוג, ובמידת הצורך בראיונות אישיים, בידי הרשות הדיפלומטית או הקונסולרית), ומוסיף שהרשות רשאית לוותר על השמיעה “si cette dernière dispose d’informations établissant que la validité du mariage n’est pas en cause au regard des articles 146 et 180” (אם בידיה מידע המוכיח שתוקף הנישואין אינו מוטל בספק לאור סעיפים 146 ו-180), בהחלטה מנומקת. השמיעה (audition) היא ראיון שבו נבדקים ההיכרות בין בני הזוג, ההסכמה החופשית והיעדר חשד לנישואי נוחות או לנישואין כפויים. היא יכולה להיות משותפת או אישית, והקונסוליה רשאית לוותר עליה כשהתיק ברור. לזוגות ישראלים-צרפתים שחיים יחד שנים ויש להם ילדים משותפים, הוויתור על השמיעה נפוץ, אך אין להסתמך עליו: יש להתכונן לשמיעה ולהגיע אליה עם תשובות עקביות ועם מסמכים המעידים על חיים משותפים.

בסיום ההליך, כשהרישום מאושר, בני הזוג מקבלים ספר משפחה צרפתי (livret de famille, מסמך רשמי המרכז את אירועי המרשם של המשפחה) או עדכון לספר הקיים, והנישואין נרשמים בהערה בשולי תעודת הלידה של בן הזוג הצרפתי. מאותו רגע ניתן להזמין העתקים של תעודת הנישואין הצרפתית מהשירות המרכזי בנאנט, והנישואין מפיקים את מלוא השפעותיהם כלפי צדדים שלישיים: בקשת אשרת שהייה לבן הזוג הישראלי, זכויות מס, זכויות סוציאליות, ובהמשך גם הצהרת האזרחות לפי סעיף 21-2. יש לשמור את ספר המשפחה בקפידה, משום שהוא ישמש בכל הליך מינהלי עתידי של בני הזוג ושל ילדיהם, מהרישום הקונסולרי ועד לבקשות הדרכון של הילדים.

II. סירוב, התנגדות וערעור: מה עושים כשהרישום נתקע, והמקרים המיוחדים

A. התנגדות הפרקליטות, סירוב הרישום והערעור לבית המשפט

המכשול השכיח ביותר הוא ספק סביב תוקף הנישואין. כאשר קיימים “des indices sérieux” (סימנים רציניים) המעוררים חשש שהנישואין בטלים מאחת העילות המנויות בחוק, הרשות הקונסולרית אינה רשאית לרשום את הנישואין ביוזמתה. סעיף 171-7 לחוק האזרחי קובע: “Lorsque des indices sérieux laissent présumer que le mariage célébré devant une autorité étrangère encourt la nullité au titre des articles 144 , 146, 146-1 , 147 , 161 , 162 , 163 , 180 ou 191 , l’autorité diplomatique ou consulaire chargée de transcrire l’acte en informe immédiatement le ministère public et sursoit à la transcription” (כאשר סימנים רציניים מעוררים חשש שהנישואין שנחגגו מול רשות זרה צפויים להתבטל לפי אחד הסעיפים המנויים, הרשות הדיפלומטית או הקונסולרית הממונה על רישום המסמך מודיעה על כך מיד לתביעה הציבורית ומשהה את הרישום). מאותו רגע התיק עובר לידי התובע של הרפובליקה (procureur de la République, התובע הציבורי העומד בראש הפרקליטות המקומית) שליד בית המשפט בנאנט, שלו נתונה הסמכות להכריע ברישום. אותו סעיף ממשיך: “Le procureur de la République se prononce sur la transcription dans les six mois à compter de sa saisine” (התובע של הרפובליקה מכריע ברישום בתוך שישה חודשים מיום שנתפס לעניין), ומוסיף: “S’il ne s’est pas prononcé à l’échéance de ce délai ou s’il s’oppose à la transcription, les époux peuvent saisir le tribunal judiciaire pour qu’il soit statué sur la transcription du mariage. Le tribunal judiciaire statue dans le mois” (אם לא הכריע עד תום המועד או אם הוא מתנגד לרישום, בני הזוג רשאים לפנות לבית המשפט האזרחי כדי שיוכרע ברישום הנישואין. בית המשפט האזרחי מכריע בתוך חודש). כלל המועדים הזה חייב להיקרא בזהירות: בית המשפט לערעורים קבע, ובית המשפט העליון אישר בפסק הדין מיום 5 באפריל 2023, ערעור 21-15.196, כי “Le non-respect de ces délais n’est assorti d’aucune sanction et ne saurait entraîner de plein droit la mainlevée de l’opposition” (אי עמידה במועדים אלה אינה גוררת שום סנקציה ואינה יכולה להביא כשלעצמה להסרת ההתנגדות). במילים אחרות, החריגה של בית המשפט ממועד החודש אינה מזכה את בני הזוג ברישום אוטומטי, והם נדרשים להמשיך בניהול ההליך עד להכרעה לגופה.

אחת מעילות ההתנגדות השכיחות היא היעדרו של בן הזוג הצרפתי מטקס הנישואין. סעיף 146-1 לחוק האזרחי קובע בפשטות: “Le mariage d’un Français, même contracté à l’étranger, requiert sa présence” (נישואיו של צרפתי, אפילו נכרתו בחוץ לארץ, דורשים את נוכחותו). הכלל הזה רלוונטי פחות לנישואי רבנות, שבהם שני בני הזוג נוכחים, אך הוא קריטי למי שנישאו באמצעות ייפוי כוח או בטקס שבו אחד הצדדים לא נכח פיזית. בפסק הדין של הלשכה האזרחית הראשונה מיום 25 במרס 2026, ערעור 24-16.383, בני זוג שנישאו בסנגל ביקשו להסיר התנגדות לרישום שהטיל התובע שליד בית המשפט בנאנט, משום שהבעל הצרפתי לא נכח בחגיגה. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע: “L’ingérence que constitue le refus de transcription d’un mariage célébré en l’absence d’un époux, français, dans l’exercice du droit au respect de la vie privée et familiale, est prévue par les articles 146-1 et 171-7, alinéa 3, du code civil et poursuit un but légitime en ce qu’elle vise à s’assurer du consentement de l’époux et à prévenir les mariages forcés et frauduleux” (הפגיעה הכרוכה בסירוב לרשום נישואין שנחגגו בהיעדרו של בן זוג צרפתי, במימוש הזכות לכבוד החיים הפרטיים והמשפחתיים, מעוגנת בסעיפים 146-1 ו-171-7, פסקה 3, לחוק האזרחי ורודפת תכלית לגיטימית בכך שהיא נועדה לוודא את הסכמת בן הזוג ולמנוע נישואין כפויים ונישואי מרמה). בית המשפט הוסיף שהשופט חייב לבדוק בכל תיק לגופו האם יישום ההוראות אינו פוגע בזכות באופן בלתי מידתי, אך בתיק ההוא, שבו בני הזוג יכלו לחיות יחד בצרפת והנישואין הפיקו השפעות בסנגל, הסירוב לא נמצא בלתי מידתי. הלקח לזוגות ישראלים-צרפתים ברור: יש לוודא נוכחות פיזית של שני בני הזוג בטקס, לשמור הוכחות לנוכחות (תמונות, כרטיסי טיסה, עדויות), ואם הקונסוליה מסרה מידע מוטעה, לתעד את המידע הזה בכתב, אף שתיעוד כזה אינו מבטיח את הסרת ההתנגדות.

עילות התנגדות נוספות נוגעות להסכמה ולכשרות. נישואין שבהם אחד הצדדים היה קטין, היה כבר נשוי, או נתן הסכמה תחת כפייה, צפויים להתנגדות ולתביעת בטלות. גם חשד לנישואי נוחות, כלומר נישואין שנכרתו למטרת אשרת שהייה בלבד, מוביל לבדיקה מעמיקה ולעיתים להתנגדות. כאשר התובע מתנגד לרישום, ההחלטה מנומקת, ובני הזוג רשאים לתבוע את הסרת ההתנגדות מול בית המשפט האזרחי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי, שבסוגיה זו יושב למעשה בנאנט, עיר מושבו של השירות המרכזי למרשם). התביעה מוגשת נגד התובע של הרפובליקה, והדיון מתמקד בשאלה אחת: האם הנישואין תקפים וההסכמה אמיתית. פסקי הדין מראים שבתי המשפט בוחנים ראיות קונקרטיות של חיים משותפים: מגורים משותפים, ילדים משותפים, היכרות מעמיקה, ניהול משק בית משותף ותכתובות לאורך זמן. זוג שחי יחד שנים ומגדל ילדים נמצא בעמדה חזקה בהרבה מזוג שנפגש שבועות ספורים לפני החתונה ואינו דובר שפה משותפת.

חשוב להבחין בין סירוב הרישום לבין סירוב לרשום הצהרת אזרחות מאוחרת יותר. אחרי שהנישואין נרשמו, בן הזוג הזר רשאי לבקש אזרחות צרפתית בהצהרה לפי סעיף 21-2, אך רשם ההצהרות רשאי לסרב לרשום הצהרה שאינה עומדת בתנאים. סעיף 26-3 לחוק האזרחי קובע: “Sa décision motivée est notifiée au déclarant qui peut la contester devant le tribunal judiciaire durant un délai de six mois” (החלטתו המנומקת מומצאת למצהיר, הרשאי לתקוף אותה מול בית המשפט האזרחי בתוך שישה חודשים). זהו מועד התיישנות לערעור שיש לכבד בדיוק: איחור של יום אחד עלול לסגור את הדלת לערעור. לכן יש לטפל בכל סירוב, בין ברישום הנישואין ובין ברישום ההצהרה, מיד עם קבלתו, לאסוף את הנימוקים בכתב ולהכין את הערעור בלי דיחוי.

B. נישואי רבנות, נישואי קפריסין, בני אותו מין והשפעות הרישום על האזרחות והילדים

המקרה הישראלי הטיפוסי הוא נישואי רבנות שנערכו בלי פנייה מוקדמת לקונסוליה. זוגות רבים נישאים ברבנות ורק אחר כך מגלים את דרישת אישור הכשירות. כאמור, היעדר האישור אינו חוסם את הרישום, אך הוא מחייב שמיעה מול הרשות הקונסולרית. ההכנה לשמיעה היא החלק החשוב בתיק: יש להביא תעודות זהות, הוכחות מגורים, תמונות מהחתונה ומחיי היומיום, תכתובות, חוזה שכירות משותף, חשבונות משותפים, ואם יש ילדים, את תעודות הלידה שלהם. השמיעה נועדה לוודא הסכמה חופשית והיכרות אמיתית, וזוג שחי חיים משותפים גלויים עובר אותה בלי קושי. כאשר השמיעה מסתיימת בחיוב, התיק ממשיך לנאנט לרישום, והנישואין נרשמים למפרע מיום החגיגה בישראל, לא מיום הרישום. נקודת הזמן הזו חשובה לחישוב תקופת חיי הנישואין הנדרשת להצהרת האזרחות.

מקרה שני הוא נישואין בקפריסין. זוגות ישראלים שאינם יכולים או אינם רוצים להינשא ברבנות, ובכלל זה זוגות מעורבים מבחינה דתית, נישאים לעתים בניקוסיה או בלרנקה. נישואין אזרחיים קפריסאיים תקפים בצרפת לפי אותם כללים, ובלבד שהתקיימו התנאים המהותיים של הדין הצרפתי. התיק דומה: תעודת נישואין קפריסאית עם אפוסטיל קפריסאי, תרגום מושבע, הוכחת אזרחות, ואם לא הונפק אישור כשירות לפני החתונה, שמיעה. יש לשים לב שהקונסוליה המוסמכת היא זו שבשטחה נערכו הנישואין, אך בפועל זוגות המתגוררים בישראל מגישים את התיק דרך הקונסוליה בתל אביב, המעבירה אותו לגורם המוסמך. כדי למנוע טלטלות מיותרות, מומלץ לבקש אישור כשירות מהקונסוליה עוד לפני הטיסה לקפריסין: פרסום כוונת הנישואין והבדיקה המקדימה הופכים את הרישום המאוחר לפשוט בהרבה.

מקרה שלישי הוא נישואין של בני אותו מין. ישראל אינה עורכת נישואין אזרחיים של בני אותו מין בשטחה, אך מכירה בנישואין כאלה שנערכו בחוץ לארץ. צרפת, מצדה, פתחה את הנישואין לבני אותו מין כבר בשנת 2013. סעיף 202-1 לחוק האזרחי קובע: “Deux personnes de même sexe peuvent contracter mariage lorsque, pour au moins l’une d’elles, soit sa loi personnelle, soit la loi de l’Etat sur le territoire duquel elle a son domicile ou sa résidence le permet” (שני אנשים מאותו מין רשאים להתחתן כאשר, לגבי אחד מהם לפחות, הדין האישי שלו או דין המדינה שבשטחה נמצאים מגוריו או מושבו מתיר זאת). זוג צרפתי-ישראלי מאותו מין שנישא במדינה שלישית המתירה זאת, למשל בקנדה או בספרד, רשאי לבקש את רישום הנישואין באותו הליך. כאשר בני הזוג מתגוררים במדינה שאינה מתירה נישואין כאלה ואין בה נציגות צרפתית המוסמכת לחתן אותם, סעיף 171-9 לחוק האזרחי מאפשר לחתן אותם בצרפת מול פקיד המרשם של עיריית הלידה או המגורים האחרונים. זהו מסלול נדיר אך קיים, והוא מראה עד כמה החוק הצרפתי ערוך לקלוט מצבים שהדין הישראלי אינו מסדיר בשטחו.

השפעת הרישום חורגת הרבה מעבר לספר המשפחה. ראשית, בן הזוג הזר אינו יכול לבקש אשרת שהייה כבן זוג של צרפתי בלי תעודת נישואין צרפתית או תעתיק רשום: הפרפקטורה דורשת הוכחת נישואין הניתנת לטענה כלפיה, ותעודת רבנות שאינה רשומה אינה מספיקה. שנית, הרישום הוא תנאי מקדים להצהרת האזרחות: סעיף 21-2 לחוק האזרחי קובע כי “L’étranger ou apatride qui contracte mariage avec un conjoint de nationalité française peut, après un délai de quatre ans à compter du mariage, acquérir la nationalité française par déclaration” (זר או חסר אזרחות הנישא לבן זוג בעל אזרחות צרפתית רשאי, אחרי ארבע שנים מיום הנישואין, לרכוש את האזרחות הצרפתית בהצהרה), ומוסיף: “En outre, le mariage célébré à l’étranger doit avoir fait l’objet d’une transcription préalable sur les registres de l’état civil français” (זאת ועוד, נישואין שנחגגו בחוץ לארץ חייבים היו להיות נושא לרישום מקדים במרשמי המרשם האזרחי הצרפתי). אותו סעיף מאריך את התקופה: “Le délai de communauté de vie est porté à cinq ans lorsque l’étranger, au moment de la déclaration, soit ne justifie pas avoir résidé de manière ininterrompue et régulière pendant au moins trois ans en France à compter du mariage, soit n’est pas en mesure d’apporter la preuve que son conjoint français a été inscrit pendant la durée de leur communauté de vie à l’étranger au registre des Français établis hors de France” (תקופת חיי הנישואין מוארכת לחמש שנים כאשר הזר, במועד ההצהרה, אינו מוכיח מגורים רצופים וחוקיים של שלוש שנים לפחות בצרפת מיום הנישואין, או אינו מסוגל להוכיח שבן זוגו הצרפתי היה רשום במהלך חיי הנישואין בחוץ לארץ במרשם הצרפתים המתגוררים מחוץ לצרפת). זוג המתגורר בישראל חייב אפוא לדאוג לרישום בן הזוג הצרפתי במרשם הקונסולרי, אחרת יידרש להמתין חמש שנים במקום ארבע. המדריך המפורט על ההצהרה עצמה, תנאיה וההתנגדות האפשרית של הממשלה, מופיע במדריך הצהרת האזרחות לבן זוג של צרפתי באתר, והרישום הנדון כאן הוא שער הכניסה אליו.

שלישית, הרישום משפיע על הילדים. ילד שנולד לבן זוג צרפתי הוא צרפתי מלידה: סעיף 18 לחוק האזרחי קובע: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français” (צרפתי הוא ילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי). כאשר ההורות נקבעת אחרי הלידה, למשל בהכרה אבהית, סעיף 20-1 לחוק האזרחי מוסיף: “La filiation de l’enfant n’a d’effet sur la nationalité de celui-ci que si elle est établie durant sa minorité” (להורות של הילד אין השפעה על אזרחותו אלא אם נקבעה במהלך קטינותו). בפסק הדין של בית המשפט בפריז מיום 4 בספטמבר 2025, תיק 21/09402, הורים ביקשו להכיר באזרחותו הצרפתית של בנם הקטין מכוח אבהותו של אב שהתאזרח בצרפת, ובית המשפט קבע: “Partant, les demandeurs démontrent que [G] [L] est né d’un père français et il sera jugé qu’il est français par filiation paternelle en application des dispositions de l’article 18 du code civil, précité” (לפיכך, התובעים מוכיחים שהילד נולד לאב צרפתי, וייפסק שהוא צרפתי מכוח הורות אבהית לפי הוראות סעיף 18 לחוק האזרחי הנזכר). אותו פסק דין מראה שהנטל מוטל על הטוען לאזרחות כל עוד אין בידו תעודת אזרחות, וכי מסמכי מרשם זרים מתקבלים כשהם מהימנים. רישום הנישואין של ההורים מחזק את התיק של הילדים: הוא מסדיר את שם המשפחה, מקל על הוצאת ספר משפחה מעודכן, ומונע סתירות בין מסמכי ההורים למסמכי הילדים מול הקונסוליה. רביעית, נישואין קודמים שלא פורקו כדין חוסמים הכול: מי שהתגרש בישראל חייב לוודא שהגירושין מוכרים בצרפת לפני הנישואין החדשים, שאם לא כן הנישואין החדשים בטלים מחמת ביגמיה. סוגיית ההכרה בגירושין הישראליים, ובכלל זה הגט, נדונה במדריך ההכרה בגירושין ישראליים בצרפת, ויש לסיים אותה לפני שמתחילים בתיק הרישום החדש.

סיכום

רישום נישואין ישראליים במרשם הצרפתי אינו טקס נוסף אלא המפתח לכל הזכויות הנגזרות מהנישואין בצרפת: אשרת שהייה לבן הזוג, הטבות מס, ספר משפחה, הצהרת אזרחות לפי סעיף 21-2 והסדרת מעמד הילדים. המסלול מתחיל בהכנה נכונה של התיק הישראלי, תעודת נישואין עם אפוסטיל ותרגום מושבע, ממשיך באישור הכשירות או בשמיעה מול הקונסוליה בתל אביב, ומסתיים ברישום בנאנט. כאשר מתעורר חשד לבטלות, התובע שליד בית המשפט בנאנט מכריע בתוך שישה חודשים, ובני הזוג רשאים לפנות לבית המשפט האזרחי, המכריע בתוך חודש, בידיעה שהחריגה מהמועד אינה מזכה ברישום אוטומטי. נישואי רבנות, נישואי קפריסין ונישואין של בני אותו מין נכנסים כולם לאותו מסלול, כל אחד עם הדגשים שלו, והכלל שחוזר בכל תיק הוא אחד: מסמכים שלמים ומדויקים מהיום הראשון חוסכים חודשים של התכתבות, השלמות והמתנה.

📄 חוזר רשמי