משרד Kohen Avocats · פריז 16
אזרחות כפולה ישראלית־צרפתית ונסיעה לצרפת: באיזה דרכון לטוס ואיך לא להיתקע בגבול (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

אזרחות כפולה ישראלית־צרפתית ונסיעה לצרפת: באיזה דרכון לטוס ואיך לא להיתקע בגבול (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

ישראלים רבים מחזיקים גם באזרחות צרפתית: ילדים שנולדו להורה צרפתי, נכדים שקיבלו אזרחות מכוח מוצא (filiation, קשר דם להורה צרפתי), בני זוג שהתאזרחו אחרי נישואין, ומי שנולדו בצרפת ועברו לישראל. ביום הטיסה לפריז מתעוררת שאלה פשוטה שהתשובה לה אינה פשוטה: באיזה דרכון לטוס, מה קורה אם הדרכון הצרפתי פג תוקף, והאם אפשר להיכנס לצרפת עם הדרכון הישראלי בלבד. הטעות הנפוצה היא לחשוב שהפטור מוויזה לישראלים פותר הכול: אזרח צרפתי אינו תייר זר, ובביקורת הגבולות הוא נדרש להזדהות כאזרח צרפתי. מאמר זה מסביר את הדין, שלפיו צרפת מכירה באזרחות כפולה ורכישת אזרחות ישראלית אינה גורמת מאליה לאובדן האזרחות הצרפתית, אך חובת ההוכחה מוטלת על הטוען לאזרחות, ואת הפרקטיקה: איזה דרכון להציג בכל קטע של המסע, כיצד מערכת הרישום הביומטרית החדשה בכניסה לאירופה (EES, מערכת כניסה ויציאה) ומערכת אישורי הנסיעה (ETIAS, אישור נסיעה מראש למי שפטור מוויזה) משנות את התמונה, מה עושים כשהדרכון הצרפתי אבד או פג תוקף, ואילו מסמכים כדאי להכין מראש כדי לא להיתקע שעות ארוכות בביקורת הגבולות בנמל התעופה שארל דה גול. המאמר מבוסס על סעיפי האזרחות בחוק האזרחי הצרפתי (Code civil), על כללי הכניסה בקוד הכניסה והשהייה של זרים (CESEDA, קוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט) ועל שתי החלטות של בית המשפט העליון האזרחי הצרפתי (Cour de cassation, ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים), והוא אינו מחליף בדיקה של תיק אישי.

I. האם מותר להחזיק אזרחות ישראלית וצרפתית יחד ומתי מאבדים את הצרפתית

A. צרפת מכירה באזרחות כפולה: קבלת אזרחות ישראלית אינה מבטלת את הצרפתית

הכלל הראשון מרגיע: צרפת מתירה לאזרחיה להחזיק אזרחות נוספת, ובכלל זה אזרחות ישראלית. החוק האזרחי קובע כי “La nationalité française est attribuée, s’acquiert ou se perd selon les dispositions fixées par le présent titre, sous la réserve de l’application des traités et autres engagements internationaux de la France.” (האזרחות הצרפתית מוענקת, נרכשת או אובדת לפי ההוראות הקבועות בפרק זה, בכפוף לאמנות ולהתחייבויות הבינלאומיות של צרפת), כפי שקובע סעיף 17 לחוק האזרחי. המשמעות היא שהאזרחות אינה עניין של תחושה או של דרכון בתוקף, אלא של סעיף חוק מדויק שמכוחו הוענקה או נרכשה: לידה להורה צרפתי, נישואין, התאזרחות בצו, או לידה ומגורים בצרפת. מי שיודע לומר מכוח איזה סעיף הוא צרפתי, מחזיק את המפתח לכל ההמשך: לחידוש הדרכון, לבקשת תעודת אזרחות, ולמעבר הגבול.

המסלול הנפוץ ביותר בקרב ישראלים הוא אזרחות מכוח מוצא: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.” (צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי), כלשון סעיף 18 לחוק האזרחי. ילד שנולד בישראל לאב או לאם צרפתים הוא צרפתי מלידה, גם אם נולד מחוץ לצרפת, גם אם מעולם לא גר בה, וגם אם הוריו התגרשו או נישאו מחדש. אותו כלל חל על נכדים: אם ההורה הישראלי עצמו צרפתי מכוח הורהו, הילד `״ירש״ את האזרחות בשרשרת. הבעיה מתחילה כשהשרשרת אינה מתועדת: לידה שלא נרשמה במרשם הקונסולרי, נישואין שלא נרשמו בנאנט, או שם משפחה שהשתנה בישראל בלי לעדכן את המסמכים הצרפתיים. הרשויות אינן מנחשות קשר משפחתי, והנוסע הוא זה שיצטרך להוכיח אותו, כפי שיוסבר בהמשך.

השאלה הבאה היא גורלית: האם ישראלי שהתאזרח בישראל, או צרפתי שעלה לישראל וקיבל אזרחות ישראלית, איבד בכך את אזרחותו הצרפתית. התשובה שלילית, והיא כתובה במפורש בחוק: “Toute personne majeure de nationalité française, résidant habituellement à l’étranger, qui acquiert volontairement une nationalité étrangère ne perd la nationalité française que si elle le déclare expressément, dans les conditions prévues aux articles 26 et suivants du présent titre.” (כל בגיר בעל אזרחות צרפתית הגר דרך קבע בחו״ל, הרוכש מרצונו אזרחות זרה, מאבד את האזרחות הצרפתית רק אם הצהיר על כך במפורש, בתנאים הקבועים בסעיפים 26 ואילך של פרק זה), כלשון סעיף 23 לחוק האזרחי. עלייה לישראל, קבלת אזרחות ישראלית, שירות בצה״ל, הצבעה לכנסת או החזקת דרכון ישראלי בלבד במשך שנים: כל אלה אינם גורעים כשלעצמם מן האזרחות הצרפתית. האובדן מחייב הצהרה מפורשת (déclaration de nationalité, הצהרת אזרחות) בפני הרשות המוסמכת. מי שלא חתם על הצהרה כזו נשאר צרפתי, גם אם הקונסוליה אינה מכירה אותו וגם אם דרכונו הצרפתי האחרון פג לפני עשרים שנה. החריג היחיד שצריך להכיר הוא מנגנון ההתיישנות של סעיף 30-3, שבו נעסוק בסעיף הבא, והוא אינו קשור לקבלת האזרחות הישראלית אלא לניתוק ממושך של המשפחה מצרפת לאורך דורות.

מכאן נגזרת מסקנה מעשית ראשונה: אל תוותרו מראש על הדרכון הצרפתי רק משום ששמעתם ש״צריך לבחור אזרחות אחת״. בצרפת אין חובת בחירה כזו, ואין חובת ויתור כדי לקבל אזרחות ישראלית, ומנגד ישראל מכירה אף היא באזרחות כפולה. הבעיה האמיתית אינה עצם הכפילות, אלא היכולת להוכיח את האזרחות הצרפתית ברגע האמת: בקונסוליה בתל אביב, בדלפק חברת התעופה, או מול שוטר הגבולות בפריז. מי שמגיע עם תיק מסמכים מסודר עובר בתוך דקות, ומי שמגיע עם דרכון ישראלי בלבד וסיפור משפחתי בעל פה עלול למצוא את עצמו בבדיקה מעמיקה. לכן, לפני שמזמינים כרטיס, כדאי לוודא שיש ביד מסמך צרפתי תקף או לפחות תיק הוכחה מלא, כמפורט בחלק השני של המאמר.

B. להוכיח שאתם צרפתים: תעודת האזרחות, נטל ההוכחה ומלכודת חמישים השנים

להיות צרפתי ולהצליח להוכיח זאת הם שני דברים שונים, והחוק מטיל את הנטל על האזרח עצמו: “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants .” (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק. ואולם, נטל זה עובר למי שחולק על צרפתיותו של אדם המחזיק בתעודת אזרחות צרפתית שניתנה לפי סעיפים 31 ואילך), כלשון סעיף 30 לחוק האזרחי. המסמך שהופך את נטל ההוכחה הוא תעודת האזרחות הצרפתית (certificat de nationalité française, תעודה רשמית המעידה על אזרחותו הצרפתית של המחזיק בה): כל עוד היא בידכם, הרשות היא זו שצריכה להוכיח שאינכם צרפתים, ולא להפך. לכן, למשפחה ישראלית עם שורשים צרפתיים, הוצאת תעודת אזרחות לכל ילד היא ההשקעה המשפטית החשובה ביותר, הרבה לפני הזמנת הטיסה. על ההליך המלא, מהגשת הבקשה דרך הסירוב ועד הערעור לבית המשפט, הרחבנו במדריך הייעודי על תעודת אזרחות צרפתית, סירוב וערעור.

מה כוחה של התעודה. החוק קובע: “Le certificat de nationalité indique, en se référant aux chapitres II, III, IV et VII du présent titre, la disposition légale en vertu de laquelle l’intéressé a la qualité de Français, ainsi que les documents qui ont permis de l’établir. Il fait foi jusqu’à preuve du contraire. Pour l’établissement d’un certificat de nationalité, le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire pourra présumer, à défaut d’autres éléments, que les actes d’état civil dressés à l’étranger et qui sont produits devant lui emportent les effets que la loi française y aurait attachés.” (תעודת האזרחות מציינת, בהפניה לפרקים האמורים, את ההוראה החוקית שמכוחה יש לנוגע בדבר מעמד של צרפתי, ואת המסמכים שעל בסיסם ניתנה. היא נאמנה עד הוכחה לסתור. לצורך הוצאת תעודת אזרחות, מנהל שירותי המזכירות של בית המשפט האזרחי רשאי להניח, בהיעדר ראיות אחרות, כי מסמכי מרשם האוכלוסין שנערכו בחו״ל ומוגשים לפניו נושאים את התוצאות שהדין הצרפתי היה מייחס להם), כלשון סעיף 31-2 לחוק האזרחי. שלוש נקודות חשובות מסתתרות כאן לישראלים: ראשית, התעודה מציינת את הסעיף המדויק שמכוחו אתם צרפתים, ולכן היא פותרת אחת ולתמיד את שאלת ״מכוח מה״. שנית, היא נאמנה עד הוכחה לסתור, כלומר פקיד הגבול או הקונסול אינם רשאים להתעלם ממנה על סמך תחושה. שלישית, מנהל המזכירות בבית המשפט (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי, הערכאה המוסמכת לענייני אזרחות) רשאי לתת אמון במסמכים ישראליים, כמו תעודת לידה או תמצית רישום, ולהחיל עליהם את הדין הצרפתי. בפועל, פירוש הדבר הוא שתיק מסודר עם מסמכים ישראליים מתורגמים ומאומתים (apostille, חותמת אימות בינלאומית) מתקבל ולא נדחה רק משום שמקורו בישראל.

כאן צריך להכיר את המלכודת היחידה שעלולה לנתק משפחה מהאזרחות הצרפתית גם בלי הצהרת ויתור: מנגנון ההתיישנות, המכונה désuétude (אובדן אזרחות מחמת אי שימוש ממושך). החוק קובע: “Lorsqu’un individu réside ou a résidé habituellement à l’étranger, où les ascendants dont il tient par filiation la nationalité sont demeurés fixés pendant plus d’un demi-siècle, cet individu ne sera pas admis à faire la preuve qu’il a, par filiation, la nationalité française si lui-même et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre n’ont pas eu la possession d’état de Français. Le tribunal devra dans ce cas constater la perte de la nationalité française, dans les termes de l’article 23-6 .” (כאשר אדם גר או גר דרך קבע בחו״ל, שבו האבות שמהם הוא שואב את אזרחותו מכוח מוצא השתקעו למעלה מחצי מאה, לא יורשה אדם זה להוכיח כי יש לו מכוח מוצא אזרחות צרפתית, אם הוא עצמו וההורה שהיה עשוי להעביר לו אותה לא החזיקו במעמד של צרפתי. במקרה זה על בית המשפט לקבוע את אובדן האזרחות הצרפתית, כאמור בסעיף 23-6), כלשון סעיף 30-3 לחוק האזרחי. possession d’état de Français (החזקת מעמד של צרפתי) פירושה להתנהג כצרפתי ולהיות מוכר ככזה: להחזיק דרכון או תעודת זהות צרפתיים, להיות רשום בקונסוליה, להצביע, לשרת בצבא הצרפתי, או להוציא מסמכי מרשם צרפתיים. משפחה שעלתה ממרוקו, מאלג’יריה או ממצרים לישראל לפני שישים שנה, ומאז איש מחבריה לא החזיק מסמך צרפתי ולא נרשם בקונסוליה, עלולה להיתקל בסעיף זה כשהנכד מבקש דרכון ראשון. שימו לב לתנאי הסף: נדרשים מגורים בחו״ל של האבות למעלה מחצי מאה, וגם היעדר החזקת מעמד גם אצל המבקש וגם אצל ההורה המעביר. די בכך שאחד מהם החזיק דרכון צרפתי בתוקף או היה רשום בקונסוליה כדי לשבור את המנגנון.

בתי המשפט מיישמים את הסעיף בקפדנות, והדוגמאות מלמדות עד כמה התיעוד קובע. בפרשת Togo קבע בית המשפט העליון: “CASSE ET ANNULE, en toutes ses dispositions, l’arrêt rendu le 19 février 2019, entre les parties, par la cour d’appel de Paris ;” (מבטל, על כל הוראותיו, את פסק הדין שניתן ביום 19 בפברואר 2019 בין הצדדים על ידי בית הערעורים של פריז), ולאחר מכן: “Constate que M. A… Y… M… F… n’est pas admis à faire la preuve de sa nationalité française par filiation ;” (קובע כי מר א… י… מ… פ… אינו רשאי להוכיח את אזרחותו הצרפתית מכוח מוצא), וכן: “Constate qu’il a perdu la nationalité française le 5 octobre 1993 ;” (קובע כי איבד את האזרחות הצרפתית ביום 5 באוקטובר 1993), כפי שנפסק בפסק הדין של הלשכה האזרחית הראשונה מיום 14 באוקטובר 2020, ערעור מס’ 19-50.039. הלקח לישראלים חד: גם כאשר האב הוכר כצרפתי בפסק דין חלוט, הבן עלול לאבד את האזרחות אם המשפחה חיה בחו״ל עשרות שנים בלי להחזיק מעמד צרפתי. בפרשה עדכנית נוספת, שבה נדחתה בקשת תעודת אזרחות, תיאר בית המשפט העליון את נקודת הפתיחה כך: “Mme [Z] [S] [V] [M] [V], à qui un certificat de nationalité française a été refusé, a engagé une action déclaratoire de nationalité en soutenant être française par filiation maternelle” (גב’ [ז] [ס] [ו] [מ] [ו], שבקשתה לתעודת אזרחות צרפתית נדחתה, הגישה תביעה הצהרתית לאזרחות בטענה שהיא צרפתיה מכוח מוצא מצד אמה), כפי שעולה מהחלטת הלשכה האזרחית הראשונה מיום 8 בינואר 2025, ערעור מס’ C 24-13.921, שהעבירה שאלת חוקתיות בעניין סעיף 30-3 לבחינת המועצה החוקתית. המסר כפול: סירוב לתעודה אינו סוף הדרך, כי ניתן להגיש תביעה הצהרתית (action déclaratoire de nationalité, תביעה שבה בית המשפט מצהיר על האזרחות) בפני בית המשפט האזרחי, אך התביעה תיבחן לאור אותו סעיף 30-3, ולכן התיעוד ההיסטורי של המשפחה הוא לב ההליך.

מה צריך לאסוף, הלכה למעשה, לפני שניגשים לקונסוליה או לבית המשפט. ראשית, תעודות לידה מלאות (acte de naissance avec filiation, תעודת לידה מלאה המציינת את ההורים) של המבקש, של ההורה המעביר ושל הסב או הסבתא הצרפתים, עם תרגום צרפתי וחותמת אפוסטיל. שנית, הוכחות להחזקת מעמד צרפתי בכל דור: דרכונים ישנים גם אם פגו, תעודות זהות, אישורי רישום קונסולרי, תעודות הצבעה, או מסמכי שירות לאומי. שלישית, מסמכי נישואין וגירושין, כולל גט ישראלי מתורגם, כאשר שרשרת השמות אינה רציפה. רביעית, livret de famille (פנקס משפחה צרפתי, מסמך מרשם משפחתי שמוציאה העירייה בצרפת או הקונסוליה) אם קיים. מי שמחזיק תיק כזה אינו תלוי בחסדי הפקיד: הוא מגיש בקשה מסודרת לתעודת אזרחות, ואם יסורב, יש בידו חומר לתביעה הצהרתית. ומי שהוריו מעולם לא רשמו אותו בקונסוליה, כדאי שיתחיל ברישום הלידה במרשם הקונסולרי (transcription, העתקת מעשה הלידה הזר למרשם הצרפתי) לפני בקשת הדרכון, משום שרישום מסודר חוסך חודשים של התכתבות.

II. באיזה דרכון לטוס וכך לא להיתקע בגבול: הכללים המעשיים לישראלים

A. כל קטע במסע והדרכון הנכון: נתב״ג, המטוס, שארל דה גול, EES ו־ETIAS

הכלל המעשי החשוב ביותר: אזרח צרפתי נכנס לצרפת כצרפתי, עם מסמך צרפתי. החוק מבחין בין זר, שחייב להצטייד מראש, לבין אזרח, שזכות הכניסה שלו אינה מותנית בוויזה. לגבי זרים קובע החוק: “Pour entrer en France, tout étranger doit être muni : 1° Sauf s’il est exempté de cette obligation, des visas exigés par les conventions internationales et par l’article 6, paragraphe 1, points a et b, du règlement (UE) 2016/399 du Parlement européen et du Conseil du 9 mars 2016 concernant un code de l’Union relatif au régime de franchissement des frontières par les personnes (code frontières Schengen) ; 2° Sous réserve des conventions internationales, et de l’article 6, paragraphe 1, point c, du code frontières Schengen, du justificatif d’hébergement prévu à l’article L. 313-1 , s’il est requis, et des autres documents prévus par décret en Conseil d’Etat relatifs à l’objet et aux conditions de son séjour et à ses moyens d’existence, à la prise en charge par un opérateur d’assurance agréé des dépenses médicales et hospitalières, y compris d’aide sociale, résultant de soins qu’il pourrait engager en France, ainsi qu’aux garanties de son rapatriement ; 3° Des documents nécessaires à l’exercice d’une activité professionnelle s’il se propose d’en exercer une.” (כדי להיכנס לצרפת, כל זר חייב להצטייד: בוויזות הנדרשות, בהוכחת אירוח ובמסמכים נוספים על מטרת השהייה, אמצעי הקיום, ביטוח רפואי וערובות לחזרה, ובמסמכים הדרושים לעיסוק מקצועי אם בכוונתו לעבוד), כלשון סעיף L311-1 לקוד הכניסה והשהייה של זרים. ישראלים פטורים ככלל מוויזה לשהייה קצרה, ולגביהם קובע החוק: “Tout étranger souhaitant entrer en France en vue d’y séjourner pour une durée n’excédant pas trois mois doit solliciter auprès des autorités diplomatiques et consulaires françaises un visa de court séjour, dans les conditions prévues à l’article 6 du règlement 2016/399 du Parlement européen et du Conseil du 9 mars 2016.” (כל זר המבקש להיכנס לצרפת לשהייה שאינה עולה על שלושה חודשים חייב לבקש מהרשויות הדיפלומטיות והקונסולריות הצרפתיות ויזת שהייה קצרה, בתנאים הקבועים בסעיף 6 לתקנון 2016/399), כלשון סעיף L312-1 לאותו קוד, כאשר הפטור לישראלים נובע מרשימת המדינות הפטורות מוויזה של האיחוד האירופי ומפורט באתר France-Visas. אבל כאן בדיוק הטעות של בעלי האזרחות הכפולה: הפטור הזה נועד לתייר הישראלי, לא לאזרח הצרפתי. מי שהוא צרפתי אינו ״זר הפטור מוויזה״, אלא אזרח הנכנס לארצו, ומצופה ממנו להציג דרכון צרפתי או תעודת זהות צרפתית (carte nationale d’identité, תעודת הזהות הלאומית הצרפתית). הצגת דרכון ישראלי בלבד אינה עבירה, אך היא מזמינה את השאלות הלא נכונות: מה מטרת הביקור, היכן תלונו, מתי תצאו, והאם יש לכם אמצעי קיום, שאלות שאזרח אינו אמור להישאל כלל.

בפועל, המסע מתחלק לשלושה קטעים, ובכל אחד מציגים את המסמך הנכון. ביציאה מישראל, ביקורת הגבולות בנתב״ג מצפה ככלל מאזרח ישראלי לצאת ולהיכנס עם דרכון ישראלי, ולכן מציגים שם את הדרכון הישראלי. בדלפק חברת התעופה, לעומת זאת, מציגים את המסמך שמקנה את זכות הכניסה ליעד, בהתאם לכללי הכניסה שבסעיף L311-1 לקוד הכניסה והשהייה: בטיסה לפריז, הדרכון הצרפתי. חברת התעופה אינה רשות הגירה, אך היא נושאת באחריות להטיס נוסע שיורשה להיכנס, ולכן דייל הקרקע יחפש דרכון צרפתי, ויזה, או אישור מתאים. נוסע שמציג רק דרכון ישראלי עלול להידרש להוכיח כרטיס חזרה, להישאל על מטרת הנסיעה, ובמקרים נדירים אף להיתקל בסירוב עלייה למטוס אם הפרטים אינם משכנעים. בכניסה לצרפת, מול שוטר הגבולות (police aux frontières, PAF, משטרת הגבולות), מציגים את הדרכון הצרפתי או את תעודת הזהות הצרפתית, ועוברים במסלול האזרחים האירופים. את הדרכון הישראלי שומרים בצד לאותו רגע, ומציגים אותו רק אם מתבקשים להבהיר את היציאה מישראל. הסדר הזה, ישראלי בנתב״ג, צרפתי בפריז, חוסך את רוב העיכובים.

שתי מערכות אירופיות חדשות הופכות את ההבחנה הזו לחשובה מתמיד. המערכת הראשונה היא EES (Entry/Exit System, מערכת רישום כניסות ויציאות ביומטרית), שהחלה לפעול בהדרגה מאוקטובר 2025 ורושמת בטביעות אצבע ובצילום פנים כל כניסה ויציאה של נוסע שאינו אזרח אירופי. אזרח צרפתי הנכנס עם דרכון צרפתי אינו נרשם במערכת כלל ועובר במסלול המהיר, בעוד שנוסע המציג דרכון ישראלי בלבד נרשם כמבקר זר, על כל המשתמע: תיעוד תאריך הכניסה, ספירת תשעים הימים המותרים, ושאלות על מטרת השהייה. פרטים מלאים מופיעים באתר הרשמי של מערכת EES. המערכת השנייה היא ETIAS (אישור נסיעה מראש למי שפטור מוויזה), שהפעלתה צפויה במהלך 2026, ותחייב נוסעים הפטורים מוויזה, ובכללם ישראלים, להצטייד באישור מקדים לפני העלייה למטוס. גם כאן אזרח צרפתי עם דרכון צרפתי פטור לחלוטין, ואילו בעל אזרחות כפולה שיטוס עם הדרכון הישראלי בלבד יידרש לאישור ETIAS, בתשלום ובזמן טיפול, וייחשף לסירוב אם הפרטים אינם תקינים. המסקנה חדה: ככל שהגבול האירופי הופך דיגיטלי, הדרכון הצרפתי הופך מכרטיס נוחות לתנאי למעבר חלק.

ומה עם הילדים. לכל ילד, גם תינוק, נדרש מסמך נסיעה אישי: ילד צרפתי טס עם דרכון צרפתי משלו, ואינו ״נלווה״ לדרכון ההורה. משפחה ישראלית שטסה עם שלושה ילדים צרפתים צריכה ארבעה דרכונים צרפתיים בתוקף, ואם לאחד הילדים אין דרכון צרפתי כי לידתו לא נרשמה, עדיף להסדיר את הרישום והדרכון לפני הטיסה מאשר להסביר בגבול. במקרה של הורים גרושים, הורה הטס לבד עם קטין עלול להידרש להוכיח את הסכמת ההורה השני או החלטת בית משפט, ולכן מומלץ לשאת החלטה מתורגמת או אישור חתום. ולגבי משך השהייה: אזרח צרפתי רשאי להישאר בצרפת ללא הגבלה, לעבוד, ללמוד ולהירשם לביטוח בריאות, בעוד שנוסע ישראלי ללא אזרחות צרפתית מוגבל לתשעים יום מתוך מאה ושמונים במדינות שנגן. מי שמתכנן שהייה ארוכה, מעבר דירה לפריז או רישום ילדים לבית ספר, חייב להגיע עם המסמכים הצרפתיים, כי עם דרכון ישראלי בלבד לא ניתן להסדיר מעמד, לפתוח זכויות סוציאליות או לחתום על חוזה שכירות ארוך טווח.

B. הדרכון הצרפתי פג תוקף או אבד: חידוש בתל אביב, מסמך חירום ומה עושים בפריז

המצב השכיח ביותר הוא דרכון צרפתי שפג תוקפו ונשכח במגירה. החדשות הטובות: חידוש אפשרי גם אחרי שנים, והדרכון הישן, גם אם פג, הוא ראייה מצוינת לאזרחות ומקל על הבקשה החדשה. את הבקשה מגישים בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, בתור שנקבע מראש באינטרנט, עם טופס בקשה, תמונות עדכניות, הוכחת מגורים בישראל, ותעודות מרשם עדכניות. פרטי התורים, האגרות והמסמכים מתפרסמים בעמוד הרשמי של הקונסוליה לענייני דרכון, ויש להתעדכן בו לפני כל הגעה, כי הדרישות משתנות. על כל שלבי החידוש, מהזמנת התור ועד קבלת הדרכון, כתבנו מדריך מפורט על חידוש דרכון צרפתי וקביעת תור בתל אביב. הטעות שיש להימנע ממנה היא להגיש בקשת ויזה לדרכון הישראלי ״כדי להספיק לטוס״: הקונסוליה אינה מנפיקה ויזה לאזרח צרפתי, והבקשה תידחה או תתעכב, ובינתיים מועד הטיסה יתקרב. מי שהוא צרפתי מבקש דרכון צרפתי, לא ויזה.

כאשר הטיסה קרובה והדרכון אינו בתוקף, קיימים פתרונות חירום, אך הם מותנים בהוכחת האזרחות ובדחיפות אמיתית. הקונסוליה רשאית להנפיק במקרים דחופים ומוצדקים תעודת מעבר (laissez-passer, מסמך נסיעה זמני המונפק על ידי הקונסוליה) המאפשרת מסע חד פעמי לצרפת, או דרכון חירום בתוקף קצר. התנאי הסף הוא להוכיח שאתם צרפתים: דרכון ישן, תעודת אזרחות, תעודת לידה צרפתית או פנקס משפחה. מי שאין בידו ולו מסמך צרפתי אחד יתקשה לקבל מסמך חירום תוך ימים, ולכן גם כאן התיק המשפחתי הוא המפתח. אם הדרכון אבד או נגנב, יש להצהיר על כך, להגיש תלונה במשטרה בישראל, ולהצטייד באישור ההצהרה, כי הצהרת האובדן היא תנאי להנפקת המסמך החלופי ומגנה מפני שימוש לרעה בדרכון שנעלם. בכל מקרה, מסמכי החירום מיועדים למקרי חירום מוכחים, כמו מחלה, לוויה או חובה מקצועית דחופה, ולא לקיצור תורים כללי, וההחלטה נתונה לשיקול דעת הקונסול.

סעיף מיוחד לפריז ולאיל דה פראנס: הנחיתה בשארל דה גול עם מסמכים חסרים. שוטרי הגבולות רשאים לעכב לבדיקה מעמיקה נוסע שאינו מציג מסמך תקף, לבקש הוכחות נוספות לאזרחות, וליצור קשר עם השירותים המוסמכים. אזרח צרפתי אינו מגורש מארצו, אך הבדיקה עלולה להימשך שעות, והמזוודות וההמשך לתוך פריז יחכו. כדי לצמצם את הסיכון, מומלץ לשאת בתיק היד, לא במזוודה הנשלחת לבטן המטוס, את כל אלה: הדרכון הצרפתי הישן גם אם פג, תעודת האזרחות הצרפתית אם קיימת, תעודת לידה מלאה עם פרטי ההורים, פנקס משפחה, והעתק החלטות בית משפט בענייני משפחה אם רלוונטי. מי שעבר להתגורר בפריז או בסביבתה וצריך להסדיר מעמד, יחליף את הקונסוליה בעירייה (mairie, עיריית הרובע או העירייה המקומית) לצורך בקשת דרכון או תעודת זהות, ובנציבות המחוזית (préfecture, הנציבות המייצגת את המדינה במחוז) או בנציבות המשטרה של פריז (préfecture de police de Paris) לצורך ענייני שהייה של בני משפחה שאינם צרפתים. בקשות לתעודת אזרחות מוגשות למזכירות בית המשפט האזרחי (greffe du tribunal judiciaire), ולאחר מעבר לפריז ניתן לפנות למזכירות בית המשפט של פריז. תושבי איל דה פראנס נהנים מקרבה גיאוגרפית לכל הערכאות, אך גם מתורים עמוסים, ולכן כדאי לקבוע תורים מוקדם ולהגיע עם תיק מלא ומסודר.

רשימת בדיקה אחרונה לפני שסוגרים מזוודה: דרכון צרפתי בתוקף לכל נוסע צרפתי, כולל תינוקות; דרכון ישראלי בתוקף ליציאה ולכניסה בנתב״ג; תעודת אזרחות צרפתית או העתק ממנה; תעודות לידה מלאות עם אפוסטיל לילדים שנולדו בישראל; אישור הסכמת ההורה השני לנסיעת קטין כשההורים גרושים; כרטיס חזרה או הסבר למסלול כאשר טסים עם דרכון ישראלי בלבד; וביטוח נסיעות. מי שמגלה בשלב זה שהדרכון הצרפתי פג או שהילד אינו רשום, עדיף שידחה את הזמנת הכרטיסים בשבועיים ויסדיר את המסמכים, מאשר שיגלה את הבעיה בדלפק. מידע כללי על החזקת כמה אזרחויות וכמה דרכונים מופיע גם בדף הרשמי של שירות הציבור הצרפתי על ריבוי אזרחויות, המשלים את התמונה המשפטית של מאמר זה.

סיכום

בעל אזרחות כפולה ישראלית וצרפתית אינו צריך לבחור בין הדרכונים, אלא לדעת מתי להשתמש בכל אחד: דרכון ישראלי מול ביקורת הגבולות בנתב״ג, דרכון צרפתי מול חברת התעופה ומול שוטר הגבולות בפריז. צרפת מכירה באזרחות כפולה, קבלת אזרחות ישראלית אינה גורמת לאובדן הצרפתית ללא הצהרה מפורשת, והילד להורה צרפתי הוא צרפתי מלידה. אבל הזכות הזו שווה כמידת היכולת להוכיח אותה: תעודת האזרחות הצרפתית הופכת את נטל ההוכחה, דרכון בתוקף פותח את מסלול האזרחים בגבול, ותיק מסמכים מסודר עם תעודות לידה, הוכחות להחזקת מעמד צרפתי לאורך הדורות ורישום קונסולרי מונע את מלכודת חמישים השנים של סעיף 30-3. עם כניסת מערכות EES ו־ETIAS, נסיעה עם הדרכון הישראלי בלבד הופכת מסורבלת ויקרה יותר משנה לשנה, בעוד שהדרכון הצרפתי מעניק מעבר מהיר ופטור מאישורים. לכן, לפני הטיסה הבאה, בדקו את תוקף הדרכונים של כל בני המשפחה, השלימו רישומים חסרים בקונסוליה בתל אביב, ושאו בתיק היד את המסמכים המוכיחים מי אתם. הכנה של שעה היום חוסכת שעות של עיכוב בגבול מחר.

📄 חוזר רשמי