ילד שנולד בישראל לאב צרפתי או לאם צרפתייה הוא צרפתי מלידה, אבל בלי נייר צרפתי שום דלפק לא יכיר בכך. ההורים מגלים זאת בדרך כלל ברגע שהם מבקשים להוציא לילד דרכון צרפתי ראשון בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב: הפקיד מבקש תעודת לידה צרפתית, וכשאין כזו הוא מפנה את המשפחה להליך שקדם לדרכון, רישום הלידה במרשם האזרחי הצרפתי. החוק הצרפתי קובע שני מסלולים, הצהרת לידה בקונסוליה בתוך שלושים יום או תעתיק של תעודת הלידה הישראלית בשירות המרכזי בנאנט, וכל עיכוב או טעות באחד מהם עוצר את הדרכון, את תעודת הזהות ואת תעודת האזרחות של הילד. המאמר הזה מלווה משפחות ישראליות צעד אחר צעד: תחילה הרישום, ההבדל בין הצהרה לתעתיק, האפוסטיל, בחירת שם המשפחה ופנקס המשפחה, אחר כך כלל ההוכחה של סעיף 47 לחוק האזרחי והבדיקות שהקונסוליה רשאית לבצע, ולבסוף קביעת התור לדרכון, רשימת המסמכים לקטין והדרכים המשפטיות כשהתיק נתקע, מתעודת אזרחות ועד לבית המשפט. כל כלל מגובה במקור רשמי שנבדק ביום הכתיבה, והציטוטים המשפטיים מובאים כלשונם בצרפתית עם תרגום לעברית.
I. ילד שנולד בישראל להורה צרפתי: הצהרת לידה בתוך שלושים יום או תעתיק בנאנט
A. הצהרה בקונסוליה מול תעתיק של תעודת הלידה הישראלית: לוחות זמנים, אפוסטיל ובחירת שם
הנקודה הראשונה שכל הורה צריך להפנים היא שהלידה בישראל אינה נרשמת מאליה במרשם הצרפתי. קצין המרשם הקונסולרי, officier de l’état civil consulaire, כלומר הפקיד המוסמך בקונסוליה לערוך מעשי מרשם, מציע שני מסלולים. המסלול הראשון הוא הצהרת לידה, déclaration de naissance, שנמסרת בקונסוליה בתוך שלושים יום מיום הלידה. המסלול השני הוא תעתיק, transcription, כלומר העתקת תעודת הלידה שנערכה בידי הרשויות הישראליות אל תוך ספרי המרשם הצרפתי, והוא נדרש בכל פעם שהמועד של שלושים הימים חלף או שההורים אינם יכולים להתייצב. לפי דף הלידה הרשמי של צרפת בישראל, מעבר למועד של שלושים הימים כבר אי אפשר להצהיר על הלידה, אבל אפשר לבקש את התעתיק של התעודה המקומית, והבקשה מוגשת לקצין המרשם הקונסולרי. לא נקבע מועד אחרון לבקשת תעתיק, אבל האינטרס של המשפחה הוא לפעול בלי דיחוי, כי פעולה זו תקל על הפניות העתידיות למינהל הצרפתי, למשל הוצאת דרכון. אותו דף מזכיר שהדין המקומי מחייב להצהיר על הלידה גם בפני קצין המרשם המקומי, ולכן הסדר הנכון הוא רישום כפול: תחילה במרשם הישראלי, אחר כך תעתיק בצרפתי. פרט מעשי שחוסך חודשים של המתנה הוא שהאפוסטיל הדיגיטלי מתקבל, l’apostille numérique est acceptée, ולכן אין צורך להמתין לחותמת נייר כדי להשלים את התיק.
הבסיס לאזרחות של הילד פשוט בניסוחו וחד בתוצאתו. סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי קובע: « Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français. » (צרפתי הוא הילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי.) די בכך שהורה אחד היה צרפתי ביום הלידה כדי שהילד יהיה צרפתי מלידה, בלי החלטה, בלי טקס ובלי אשרה. אבל הזכות הזו קיימת על הנייר בלבד כל עוד אין מסמך צרפתי שמעיד עליה, ולכן התעתיק הוא הגשר בין הזכות לבין הדרכון. לצדו פועל כלל הזמן של הקרבה המשפחתית. סעיף 20-1 לחוק האזרחי קובע: « La filiation de l’enfant n’a d’effet sur la nationalité de celui-ci que si elle est établie durant sa minorité. » (לקרבת המשפחה של הילד יש השפעה על אזרחותו רק אם היא נקבעה כשהיה קטין.) הורה שהכרתו בילד או קביעת הקרבה נדחתה לאחר גיל שמונה עשרה לא יוכל להעביר אזרחות מכוח הולדה, ולכן גם כאן המסר המעשי זהה: להסדיר את הניירת כשהילד קטין, ולא לדחות את התיק לשנים הבאות.
שתי פעולות נלוות משלימות את הרישום ומונעות סכסוכים עתידיים. הראשונה היא בחירת שם המשפחה, déclaration de choix de nom: ההורים מציגים את הצהרת הבחירה במעמד הצהרת הלידה או במעמד בקשת התעתיק לפני גיל שלוש של הילד, ולאחר מכן השם שנבחר נרשם בתעודה הצרפתית. השנייה היא פנקס המשפחה, livret de famille, מסמך המרשם הצרפתי שמרכז את האירועים המשפחתיים, לידה, נישואין וצאצאים, ומונפק בעקבות הרישום. לאחר שהתעתיק נרשם בשירות המרכזי למרשם אזרחי בנאנט, service central d’état civil de Nantes, שהוא הגוף המרכזי שמחזיק את ספרי המרשם של צרפתים שנולדו מחוץ לצרפת, ההורים יכולים לבקש העתק של תעודת הלידה הצרפתית. הבקשה נעשית דרך דף בקשת תעודת הלידה ללידה מחוץ לצרפת, והמסמך נשלח או מועמד להורדה, והוא התשתית לכל בקשה מאוחרת של דרכון, תעודת זהות או תעודת אזרחות. משפחה שמסיימת את השלב הזה מחזיקה ביד תעודת לידה צרפתית, פנקס משפחה מעודכן והורה רשום כצרפתי, והדרך לדרכון פתוחה.
פנקס המשפחה אינו מסמך דקורטיבי, הוא כלי עבודה מינהלי. בעת הגשת בקשה לדרכון, בעת רישום נישואין עתידיים של הילד ובעת הוכחת קרבה מול מוסדות, הפקיד פונה תחילה לפנקס ולתעודת הלידה הצרפתית, ורק אחר כך למסמכים הישראליים. הורים ששומרים את הפנקס מעודכן, מוסיפים כל לידה וכל שינוי מצב משפחתי ומבקשים עותקים עדכניים לפני כל הליך, חוסכים לעצמם דרישות השלמה חוזרות. הבקשה להעתק תעודת לידה מנאנט נעשית אונליין, המעקב מתבצע במרחב האישי באתר השירות הציבורי, והמסמך המתקבל הוא הגרסה הצרפתית הרשמית היחידה שהקונסוליה מכירה. אין להגיש לקונסוליה תעודה ישראלית בלבד ולצפות שהפקיד יסתפק בה, כי הדלפק מחויב לעבוד מול הספרים הצרפתיים.
B. תעודת הלידה הישראלית מול סעיף 47 לחוק האזרחי: מתי הרשויות רשאיות לפקפק
הורים רבים מניחים שתעודת לידה ישראלית רשמית מתקבלת אוטומטית, וכאן טמונה הטעות היקרה ביותר בתיק. הדין הצרפתי מעניק אמון עקרוני לתעודות זרות, אבל מתנה אותו בבדיקה. סעיף 47 לחוק האזרחי קובע: « Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité. Celle-ci est appréciée au regard de la loi française. » (כל מעשה מרשם אזרחי של צרפתים ושל זרים שנעשה בארץ זרה ונערך בצורות הנהוגות באותה ארץ נאמן, אלא אם מעשים או מסמכים אחרים המוחזקים, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מן המעשה עצמו מוכיחים, לאחר כל הבדיקות המועילות לפי העניין, שהמעשה בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות. המציאות נבחנת לאור הדין הצרפתי.) המשמעות המעשית כפולה. מצד אחד, תעודת לידה ישראלית תקינה, ערוכה כדין, עם אפוסטיל ועם פרטים עקביים, נהנית מחזקת אמינות והקונסוליה אינה רשאית לדחותה בשרירות. מצד שני, סתירה פנימית, מסמך חסר, תאריך שאינו מתיישב עם מסמך אחר או מידע חיצוני שמעורר ספק מאפשרים לרשויות לבצע בדיקות, לפנות לשירותים הקונסולריים ולעכב את התעתיק עד להסרת הספק. הבדיקה אינה עונש, היא חלק מההליך, ומשפחה שמגישה תיק שלם ועקבי עוברת אותה בלי קושי.
בית המשפט העליון האזרחי, Cour de cassation, première chambre civile, חזר שלוש פעמים בשנים האחרונות על גבולות הכלל הזה, וכל פסיקה מתאימה למצב אחר של משפחות. בפסק הדין מיום 3 בנובמבר 2021, ערעור מספר 20-50.005, נדונה תעודת לידה שנערכה מכוח החלטה שיפוטית, והערכאה קבעה: « Un acte de naissance dressé en exécution d’une décision de justice est indissociable de celle-ci, dont l’efficacité, même si elle existe de plein droit, reste toujours subordonnée à sa propre régularité internationale. » (תעודת לידה שנערכה לביצוע החלטה שיפוטית אינה ניתנת להפרדה ממנה, ותוקפה, אף אם הוא קיים מכוח הדין עצמו, כפוף תמיד לתקינותה הבינלאומית שלה.) הלקח למשפחה ישראלית ישיר: כאשר תעודת הלידה נשענת על החלטה, למשל צו הורות, צו אימוץ או פסק דין שקדם לרישום, יש לצרף את ההחלטה עצמה עם אפוסטיל, כי בלי ההחלטה התעודה אינה עומדת. הגשת תעודה קטועה מזמינה דרישת השלמה ועיכוב של חודשים.
פסק הדין השני, מיום 2 ביולי 2025, ערעור מספר 24-21.677, מזכיר את נוסחת האמון של סעיף 47 כלשונה, « tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi », ואחר כך מאשר שהרשויות רשאיות לדרוש שהמסמך יתייחס בוודאות לאדם שמציג אותו, ולא לאדם אחר. ההשלכה המעשית לתיק ישראלי היא טכנית אבל מכרעת: להגיש תמיד את הנוסח המלא והעדכני של תעודת הלידה, תמצית רישום ממשרד הפנים או תעודת לידה מורחבת, עם שמות ההורים כפי שהם מופיעים בדרכונים, בלי קיצורים ובלי תרגום חופשי של שמות. כל אי התאמה בין שם האב בתעודת הלידה לבין שמו בדרכון הצרפתי, בין תאריכים או בין מספרי זהות, הופכת לנתון חיצוני שמצדיק בדיקה. תרגום נאמן בידי מתרגם מושבע, traducteur assermenté, פותר מראש את רוב המחלוקות האלה.
פסק הדין השלישי הוא האזהרה החמורה ביותר, והוא נוגע ישירות לתעתיק. ביום 8 ביולי 2020, ערעור מספר 19-15.088, קבעה הערכאה: « Le juge est tenu de vérifier la régularité, au regard des dispositions de l’article 47 du code civil, des actes de l’état civil étrangers qui ont été produits au soutien de la demande de délivrance d’un certificat de nationalité française. Leur transcription sur les registres de l’état civil français n’a pas pour effet de les purger des vices dont ils sont atteints. » (השופט חייב לבדוק את תקינותם, לאור הוראות סעיף 47 לחוק האזרחי, של מעשי המרשם הזרים שהוצגו לתמיכה בבקשה למתן תעודת אזרחות צרפתית. תעתיקם בספרי המרשם הצרפתי אין בו כדי לטהרם מהפגמים שדבקו בהם.) כלומר, תעתיק שהושג אינו חותמת כשרות סופית: אם התעודה הישראלית המקורית פגומה, מזויפת או סותרת, הפגם עובר איתה לנאנט, ושופט או פקיד שמגלה זאת מאוחר יותר רשאי לחזור ולבדוק. המסקנה האופרטיבית היא להשקיע את המאמץ בתעודה המקורית, אפוסטיל תקין, פרטים עקביים מול הדרכונים, תרגום מושבע, ולא לסמוך על כך שפקיד אחד כבר אישר. תיק שנבנה נכון פעם אחת משרת את הילד עשרות שנים, בדרכון, בתעודת זהות, בצבא, בלימודים ובירושה.
II. מתעודת הלידה הצרפתית לדרכון הראשון: תור בקונסוליה, מסמכים והוכחת אזרחות
A. קביעת תור בקונסוליה בתל אביב והמסמכים לדרכון ראשון לקטין
לאחר שהתעתיק נרשם מגיע שלב התור, והוא השלב שבו משפחות מאבדות את מרב הזמן בגלל תיק לא שלם. לפי דף הדרכון לקטין בבקשה ראשונה מחוץ לצרפת, הילד ונציגו החוקי חייבים להתייצב יחד, והשירות רשאי לדרוש שהגשת התיק תיעשה אך ורק בתור שנקבע מראש, ולכן חובה לברר מול השגרירות או הקונסוליה אם נדרש תור. התור נקבע באתר הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, הביקוש גבוה והמועדים מתמלאים, ולכן מומלץ לקבוע את התור מיד עם קבלת תעודת הלידה הצרפתית ולא להמתין לנסיעה המתוכננת. בקשה מקוונת מוקדמת, pré-demande, שבסופה מתקבל מספר או קוד, מזרזת את הקבלה בדלפק, ורצוי להדפיס את תקציר הבקשה ולהביאו לתור. הורה שמגיע בלי תור, בלי תמונה תקנית או בלי מסמך מקור נשלח לקבוע מועד חדש, והתור הבא עלול להיות בעוד שבועות.
רשימת המסמכים משתנה לפי המצב המשפחתי, אבל השלד קבוע. יש להביא תמונת זהות אחת מהחודשים האחרונים העומדת בתקנים, אישור מגורים אחד על שם הנציג החוקי שמגיש את הבקשה, תעודת זהות של הנציג החוקי, ואת מספר הבקשה המוקדמת. כאשר לקטין אין תעודת זהות או שהתעודה ישנה, יש לבדוק אם מרשם מקום הלידה מקוון, ובמקרה שלא, להביא תעודת לידה מלפני פחות משלושה חודשים. נקודה זו קריטית לילד שנולד בישראל: מרשם הלידה אינו מקוון מול צרפת, ולכן חובה להביא תעודת לידה צרפתית עדכנית מנאנט, שהונפקה בשלושת החודשים האחרונים. בנוסף, אישור אזרחות צרפתית נדרש בכל פעם שהאזרחות אינה עולה מתעודת הלידה עצמה. כאשר ההורים חיים יחד, די באישור מגורים אחד. כאשר ההורים פרודים או גרושים, הדרישות מתרחבות: שני אישורי מגורים, אחד לכל הורה, ובמקרה של משמורת מתחלפת או החלטת שיפוט, יש להביא את פסק הדין או את המסמך המסדיר את המשמורת. הורה גרוש שמגיע לבדו בלי פסק הדין המסדיר משמורת, בלי אישור מגורים של ההורה השני ובלי ייפוי או הסכמה כנדרש, מסתכן בסירוב לקבל את הבקשה באותו יום. הכנה של עשר דקות מול רשימת המסמכים חוסכת תור שני.
שאלת התזמון המשפטית העדינה ביותר נוגעת להורה שהתאזרח אחרי לידת הילד. הכלל של סעיף 18 נבחן ביום הלידה, ובית המשפט העליון הבהיר זאת בפסק דין מיום 17 בנובמבר 2021, ערעור מספר 20-50.026: « la nationalité du ou des parents à prendre en considération pour l’attribution de la nationalité en raison de la naissance d’un parent français est celle que ce parent avait au jour de la naissance de l’enfant, peu important sa nationalité au jour de l’établissement de la filiation » (האזרחות של ההורה או ההורים שיש להביא בחשבון להענקת האזרחות מכוח לידה להורה צרפתי היא האזרחות שהייתה להורה ביום לידת הילד, ואין חשיבות לאזרחותו ביום קביעת הקרבה). במילים פשוטות, אב שהתאזרח כשהילד כבר היה בן חמש אינו הופך את הילד לצרפתי למפרע מכוח סעיף 18, גם אם הקרבה נקבעה כשהילד קטין. הפתרון מצוי בהשפעה הקיבוצית של ההתאזרחות. סעיף 22-1 לחוק האזרחי קובע: « L’enfant mineur dont l’un des deux parents acquiert la nationalité française, devient français de plein droit s’il a la même résidence habituelle que ce parent ou s’il réside alternativement avec ce parent dans le cas de séparation ou divorce. Les dispositions du présent article ne sont applicables à l’enfant d’une personne qui acquiert la nationalité française par décision de l’autorité publique ou par déclaration de nationalité que si son nom est mentionné dans le décret ou dans la déclaration. » (ילד קטין שאחד משני הוריו רוכש את האזרחות הצרפתית נעשה צרפתי מכוח הדין עצמו אם יש לו אותו מגורים רגילים כמו אותו הורה או אם הוא מתגורר לסירוגין אצל אותו הורה במקרה של פרידה או גירושין. הוראות סעיף זה חלות על ילדו של אדם הרוכש אזרחות צרפתית בהחלטת הרשות או בהצהרת אזרחות רק אם שמו מוזכר בצו או בהצהרה.) לכן הורה ישראלי המתאזרח חייב לוודא ששמות ילדיו הקטינים נכללים בצו או בהצהרה, ולשמור את המסמך הזה בתיק המשפחתי, כי בלעדיו ההשפעה הקיבוצית אינה פועלת. סעיף 22 לחוק האזרחי מוסיף שהרוכש נהנה מכל הזכויות מיום הרכישה, « à dater du jour de cette acquisition », ולכן כל התאריכים בתיק, לידה, צו, הצהרה ותעתיק, חייבים להיקרא בסדר הנכון.
B. כשהתיק נתקע: סירוב תעתיק, תעודת אזרחות ופנייה לבית המשפט
גם תיק שהוכן בקפידה עלול להיתקע, והחוק מעניק סולם מדורג של פתרונות. המדרגה הראשונה היא הבנת הסירוב. כאשר קצין המרשם או השירות המרכזי בנאנט מסרב לרשום את התעתיק, ההחלטה מנומקת, והנימוק מצביע על המסמך החסר או על הספק שיש להסיר: אפוסטיל חסר, תרגום שאינו מושבע, סתירה בין שמות, תאריך שאינו מתיישב או החלטה שיפוטית שלא צורפה. הדרך הנכונה היא להשלים בדיוק את מה שנדרש ולהגיש מחדש, ולא להתווכח עם הפקיד בדלפק. בקשה חוזרת עם אפוסטיל דיגיטלי תקף, תרגום מושבע מלא ותעודה ישראלית מורחבת ועדכנית נענית בדרך כלל בלי הליך נוסף. טעות נפוצה היא להגיש שוב את אותו תיק בלי שינוי בתקווה לפקיד אחר, וזו דרך בטוחה לעיכוב שני. תיעוד כל הגשה, אישור קבלה, מספר תיק ותאריך, מאפשר מעקב יעיל ומונע אובדן מסמכים.
המדרגה השנייה היא תעודת האזרחות הצרפתית, certificat de nationalité française, שהיא המסמך המינהלי המוכיח אזרחות מול כל רשות. סעיף 31 לחוק האזרחי קובע: « Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité. » (מנהל שירותי המזכירות השיפוטיים של בית המשפט האזרחי הוא היחיד המוסמך למסור תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם המוכיח שיש לו אזרחות זו.) הבקשה מוגשת למזכירות בית המשפט עם תעודת הלידה הצרפתית מנאנט, מסמכי ההורה הצרפתי וכל מסמך המוכיח את הקרבה. סעיף 31-2 לחוק האזרחי מוסיף שני כללים לטובת המבקש: « Le certificat de nationalité indique, en se référant aux chapitres II, III, IV et VII du présent titre, la disposition légale en vertu de laquelle l’intéressé a la qualité de Français, ainsi que les documents qui ont permis de l’établir. Il fait foi jusqu’à preuve du contraire. » (תעודת האזרחות מציינת, בהפניה לפרקים של החוק, את ההוראה שמכוחה יש לנוגע בדבר מעמד של צרפתי, וכן את המסמכים שאפשרו לקבוע זאת. היא נאמנה עד להוכחה לסתור.) כלומר, מרגע שהתעודה הונפקה, נטל ההוכחה מתהפך. סעיף 30 לחוק האזרחי קובע: « La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants . » (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק. אולם נטל זה מוטל על מי שחולק על מעמד הצרפתי של אדם המחזיק תעודת אזרחות צרפתית שנמסרה לפי הסעיפים הבאים.) מסלול תעודת האזרחות מוסבר בהרחבה במדריך הייעודי לתעודת אזרחות צרפתית לישראלים, וכדאי לקרוא אותו לפני הגשת הבקשה כדי להכין את צרור המסמכים המלא.
המדרגה השלישית היא בית המשפט. כאשר מנהל המזכירות מסרב למסור תעודת אזרחות, סעיף 31-3 לחוק האזרחי קובע: « Lorsque le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire refuse de délivrer un certificat de nationalité, l’intéressé peut saisir le tribunal judiciaire qui décide s’il y a lieu de procéder à cette délivrance. » (כאשר מנהל שירותי המזכירות השיפוטיים של בית המשפט האזרחי מסרב למסור תעודת אזרחות, רשאי הנוגע בדבר לפנות לבית המשפט האזרחי, והוא מחליט אם יש מקום למסירה.) זוהי פנייה שיפוטית מלאה, והשופט בוחן את התיק לגופו, כולל בדיקת תקינות התעודות הזרות לפי סעיף 47, כפי שחייב פסק הדין 19-15.088 שהובא לעיל. מעבר לכך, סעיף 29 לחוק האזרחי קובע: « La juridiction civile de droit commun est seule compétente pour connaître des contestations sur la nationalité française ou étrangère des personnes physiques. » (הערכאה האזרחית הרגילה היא היחידה המוסמכת לדון במחלוקות על אזרחות צרפתית או זרה של בני אדם.) כלומר, מחלוקת על אזרחות הילד, מול הפרקליטות או מול רשות, תוכרע בסופו של דבר בבית המשפט האזרחי, tribunal judiciaire, שהוא בית המשפט המחוזי האזרחי, ולא במשרד ממשלתי. כל רכישה, אובדן או השבה של אזרחות וכל מסירת תעודה ראשונה נרשמים בהערה בשולי תעודת הלידה, לפי סעיף 28 לחוק האזרחי, ולכן ניהול רציף של התיק מנאנט ועד הדרכון מונע סתירות עתידיות בין מסמכים.
אזהרה אחרונה נוגעת לנכדים ולדורות הבאים, והיא נלמדת דווקא מהצלחה חלקית. משפחה שמסדירה את התעתיק והדרכון לילד אבל מזניחה את הדור הבא עלולה לגלות כעבור עשרות שנים שהקשר המשפטי התרופף. סעיף 23-6 לחוק האזרחי מאפשר לקבוע בפסק דין אובדן אזרחות של צרפתי מלידה מכוח הולדה שלא החזיק במעמד של צרפתי ושמעולם לא התגורר בצרפת, כאשר גם ההורים שמהם ירש את האזרחות לא החזיקו מעמד ולא התגוררו בצרפת במשך חמישים שנה. החזקת מעמד, possession d’état, כלומר התנהגות רציפה כצרפתי מול הרשויות, דרכונים, הצבעות, שירות, רישומים, היא המגן מפני טענת התיישנות כזו. דרכון שמחודש בזמן, תעודת לידה עדכנית מנאנט, רישום נישואין ולידות של הדור הבא ופנקס משפחה מעודכן הם ההוכחה החיה שהקשר לא נותק. הורה שמסדיר היום את תיק הילד מקל על נכדיו בעוד שלושים שנה, והורה שדוחה משאיר להם תיק ארכיון קשה.
סיכום
הדרך מילד שנולד בישראל לדרכון צרפתי ראשון עוברת בשלוש תחנות בסדר קבוע: רישום הלידה, הצהרה בתוך שלושים יום או תעתיק בנאנט עם אפוסטיל ובחירת שם, אחר כך הוכחת האזרחות מכוח סעיף 18 במועד הלידה או מכוח ההשפעה הקיבוצית של סעיף 22-1, ולבסוף תור מסודר בקונסוליה עם תעודת לידה צרפתית עדכנית וצרור מסמכים שלם. סעיף 47 מעניק אמון לתעודה הישראלית אבל מאפשר בדיקה, והפסיקה מזכירה שתעודה הנשענת על החלטה אינה עומדת בלעדיה ושתעתיק אינו מטהר פגם מקורי. כאשר התיק תקין, הדרכון מונפק; כאשר הוא נתקע, הסולם ברור, השלמת מסמכים, תעודת אזרחות לפי סעיפים 31 עד 31-3, ובית המשפט האזרחי לפי סעיף 29. משפחה שפועלת בסדר הזה, שומרת כל אישור ומחדשת כל מסמך בזמן, מעניקה לילד לא רק דרכון אלא אזרחות שניתן להוכיח בכל דלפק, היום ובעוד דור.