משרד Kohen Avocats · פריז 16
סכסוך ירושה בין ישראל לצרפת: סמכות בית המשפט, קיצוץ מתנות, ניכוי מפצה ומועדי תביעה (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

סכסוך ירושה בין ישראל לצרפת: סמכות בית המשפט, קיצוץ מתנות, ניכוי מפצה ומועדי תביעה (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

אזרח ישראלי נפטר והותיר אחריו דירה בפריז, חשבון בנק בצרפת או בני משפחה המתגוררים בצרפת, והיורשים יושבים בישראל ותוהים מאיפה מתחילים: איזה דין חל על הירושה, האם הצוואה שנערכה בישראל תקפה בצרפת, למי פונים, אילו מסמכים צריך להביא מהארץ וכמה מס ירושה ישלם כל יורש. השאלות האלה חוזרות אצל משפחות ישראליות שמחזיקות נכס בצרפת או שחלק מבניהן עבר להתגורר בצרפת, והתשובות עליהן שונות באופן מהותי מהדין הישראלי המוכר. הדין הצרפתי מטיל על היורשים מסלול מסודר שעובר דרך בעל תפקיד מרכזי שהישראלים כמעט אינם מכירים, מגביל את חופש הציווי של המנוח לטובת הילדים, ומטיל מס ירושה גם כאשר לא המנוח ולא היורש מתגוררים בצרפת, ובלבד שנכס מהעיזבון נמצא על אדמת צרפת.

מדריך כללי לירושה של ישראלים בצרפת, לרבות עריכת צוואה, מופיע במדריך הירושה הכללי ליורשים ישראלים. המאמר הנוכחי משלים אותו בזווית הסכסוכים: סמכות בתי המשפט, תביעות קיצוץ, הניכוי המפצה ומועדי התביעה.

כדי להבין את המסלול הזה צריך להכיר כמה מונחים צרפתיים שחוזרים בכל תיק: notaire (נוטר, עורך דין ציבורי שממונה על ידי המדינה ומטפל כמעט בכל ירושה שיש בה מקרקעין או חשבונות בצרפת), réserve héréditaire (רזרבה, החלק מהעיזבון שהחוק שומר לילדי המנוח ואי אפשר לשלול אותו בצוואה), quotité disponible (החלק הפנוי, החלק שבו המנוח רשאי לחלק כרצונו), tribunal judiciaire (בית המשפט האזרחי המחוזי, הערכאה שמכריעה בסכסוכי ירושה), certificat successoral européen (תעודת ירושה אירופית, מסמך אחיד שמאפשר להוכיח מעמד של יורש בכל מדינות האיחוד האירופי) וdomicile fiscal (מעמד של תושבות לצורכי מס, שקובע אם צרפת תמסה את כל העיזבון העולמי או רק את הנכסים שבתחומה). מאמר זה מסביר, שלב אחרי שלב ובשפה המיועדת לקורא הישראלי, איזה דין חל על ירושה של ישראלי בצרפת, מי יורש וכמה, איך מטפלים בתיק מול הנוטריון מהארץ, וכמה מס משלמים בסוף הדרך, והכול על בסיס סעיפי חוק מצוטטים כלשונם ופסיקה עדכנית של בית המשפט העליון הצרפתי.

I. איזה דין חל על ירושה של ישראלי בצרפת ואיך נקבעת הסמכות

A. מקום המגורים הרגיל שקובע את הדין ואת בית המשפט: תקנת הירושה האירופית

הכלל הראשון שצריך להפנים הוא שהירושה הבינלאומית בצרפת נשלטת מאז שנת 2015 על ידי תקנה אירופית אחידה, règlement successions (תקנת הירושה האירופית, תקנה מס’ 650/2012 של האיחוד האירופי), שחלה בצרפת על כל ירושה שנפתחה אחרי 17 באוגוסט 2015 וקובעת במסמך אחד גם איזה בית משפט מוסמך וגם איזה דין מהותי חל על כל העיזבון כיחידה אחת. התקנה אינה מוגבלת לאזרחי האיחוד: היא חלה גם כאשר המנוח היה אזרח ישראלי, ובלבד שנקודת הקשר הרלוונטית, מקום המגורים הרגיל או מיקום הנכסים, מובילה לצרפת. כך קורה בשני מצבים שכיחים אצל ישראלים: מנוח שהתגורר דרך קבע בצרפת, למשל בפריז או בפרבריה, אף שנותר אזרח ישראלי בלבד, ומנוח שהתגורר בישראל אך הותיר דירה או חשבון בנק בצרפת. בשני המקרים בתי המשפט והנוטריונים בצרפת פותחים את התיק לפי כללי התקנה, והשאלה הראשונה שהם שואלים היא היכן היה résidence habituelle (מקום המגורים הרגיל, מרכז החיים בפועל של המנוח בשנים שקדמו למותו).

מקום המגורים הרגיל הוא מושג עובדתי ולא פורמלי: לא הדרכון קובע, לא הרישום בקונסוליה ולא כתובת תעודת הזהות, אלא הערכה כוללת של נסיבות החיים, משך השהות בכל מדינה, סדירות הנוכחות, תנאי המגורים והסיבות לשהות. בית המשפט העליון הצרפתי, בית המשפט העליון לערעורים (בית המשפט העליון של צרפת לעניינים אזרחיים), עמד על כך בפרשה שבה בת טענה כי אביה המנוח התגורר דרך קבע בפריז בעוד אחיה טענו כי מרכז חייו היה בניו יורק, והשופטים נדרשו להכריע בין שתי המדינות לפי סעיף 4 לתקנה. הטענה שהועלתה שם, כלשונה, הייתה כי “la résidence habituelle, au sens de l’article 4 du règlement (UE) n° 650/2012 du 4 juillet 2012 doit être déterminée à la suite d’une évaluation d’ensemble des circonstances de la vie du défunt au cours des années précédant son décès et au moment de son décès, en prenant en compte notamment la durée et la régularité de la présence du défunt dans l’État concerné ainsi que les conditions et les raisons de cette présence” (יש לקבוע את מקום המגורים הרגיל, כמשמעותו בסעיף 4 לתקנה האירופית מס’ 650/2012 מיום 4 ביולי 2012, על סמך הערכה כוללת של נסיבות חייו של המנוח בשנים שקדמו למותו ובמועד מותו, תוך התחשבות במיוחד במשך ובסדירות נוכחותו של המנוח במדינה הנוגעת בדבר וכן בתנאי נוכחותו ובסיבותיה), וההחלטה ניתנה בפסק הדין של החדר האזרחי הראשון מיום 29 במאי 2019, ערעור מס’ 18-13.383. המסר המעשי ליורשים הישראלים ברור: מי שטוען שהמנוח התגורר בצרפת צריך לאסוף מהיום הראשון ראיות קונקרטיות, חוזה שכירות או בעלות על דירה, חשבונות חשמל וגז, אישורי מס, כרטיס רופא, רישום ילדים לבית ספר, כרטיסי טיסה, כי בית המשפט בוחן את מכלול החיים ולא מסמך בודד.

כאשר מקום המגורים הרגיל של המנוח בעת מותו היה בצרפת, בתי המשפט בצרפת מוסמכים לדון בכל הירושה לפי סעיף 4 לתקנה, והדין הצרפתי חל ככלל על כל העיזבון, לרבות נכסים בישראל, אלא אם המנוח בחר אחרת בצוואתו. כאן נכנס מושג חשוב שני, professio juris (בחירת דין בצוואה, האפשרות של אדם לקבוע מראש איזה דין יחול על ירושתו), שהתקנה מאפשרת אך מגבילה: אדם רשאי לבחור רק את דין מדינת אזרחותו, במועד הבחירה או במועד המוות. אזרח ישראלי המתגורר בצרפת רשאי אפוא לקבוע בצוואה כי הדין הישראלי יחול על ירושתו, ובחירה כזו, אם נערכה כדין ובכתב, תכובד בצרפת. מי שלא ערך בחירה כזו ימצא את עיזבונו נשלט על ידי הדין של מקום מגוריו הרגיל, כלומר הדין הצרפתי על כל מגבלותיו, לרבות הרזרבה לילדים שאינה קיימת בדין הישראלי. זוהי נקודת התכנון החשובה ביותר לישראלים החיים בצרפת: צוואה ישראלית סטנדרטית שאינה כוללת בחירת דין מפורשת עלולה להוביל לתוצאה הפוכה מזו שהמנוח התכוון אליה, ולכן כל ישראלי המתגורר בצרפת צריך לבדוק אם צוואתו כוללת סעיף בחירת דין ואם הוא מנוסח באופן שבתי המשפט בצרפת יכירו בו.

המצב ההפוך, מנוח שהתגורר בישראל והותיר נכסים בצרפת, מוסדר בסעיף 10 לתקנה, שמעניק לבתי המשפט של המדינה שבה נמצאים נכסי העיזבון סמכות שיפוט משלימה. בית המשפט העליון הצרפתי ניסח את הכלל כלשונו: “Selon l’article 10, point 1a), du règlement (UE) n° 650/2012 du Parlement européen et du Conseil du 4 juillet 2012, relatif à la compétence, la loi applicable, la reconnaissance et l’exécution des décisions, et l’acceptation et l’exécution des actes authentiques en matière de successions et à la création d’un certificat successoral européen, auquel le Royaume-Uni n’est pas partie, lorsque la résidence habituelle du défunt au moment du décès n’est pas située dans un Etat membre, les juridictions de l’Etat membre dans lequel sont situés des biens successoraux sont néanmoins compétentes pour statuer sur l’ensemble de la succession dans la mesure où le défunt possédait la nationalité de cet Etat membre au moment du décès” (לפי סעיף 10, סעיף קטן 1א, לתקנה האירופית מס’ 650/2012 של הפרלמנט האירופי ושל המועצה מיום 4 ביולי 2012, בדבר סמכות השיפוט, הדין החל, ההכרה והביצוע של החלטות והקבלה והביצוע של מסמכים אותנטיים בענייני ירושה ויצירת תעודת ירושה אירופית, שהממלכה המאוחדת אינה צד לה, כאשר מקום המגורים הרגיל של המנוח במועד מותו אינו נמצא במדינה חברה, בתי המשפט של המדינה החברה שבה נמצאים נכסי העיזבון מוסמכים בכל זאת לדון בירושה כולה, ככל שהמנוח החזיק באזרחותה של אותה מדינה חברה במועד מותו), כפי שנפסק בפסק הדין של החדר האזרחי הראשון מיום 18 בנובמבר 2020, ערעור מס’ 19-15.438. באותה פרשה נטען גם כי “lorsque la résidence habituelle du défunt au moment du décès n’est pas située dans un Etat membre, les juridictions de l’Etat membre dans lequel sont situés des biens successoraux sont néanmoins compétentes, de manière subsidiaire, pour statuer sur l’ensemble de la succession dans la mesure où le défunt possédait la nationalité de cet Etat membre au moment du décès” (כאשר מקום המגורים הרגיל של המנוח במועד מותו אינו נמצא במדינה חברה, בתי המשפט של המדינה החברה שבה נמצאים נכסי העיזבון מוסמכים בכל זאת, באופן משלים, לדון בירושה כולה, ככל שהמנוח החזיק באזרחותה של אותה מדינה חברה במועד מותו). עבור יורשים ישראלים המשמעות מעשית: גם אם המנוח מעולם לא דרך בצרפת פרט לרכישת דירה בפריז, ניתן ואף צריך לנהל את חלק הירושה הצרפתי בצרפת, מול נוטריון צרפתי ובמידת הצורך מול הtribunal judiciaire, ובמקביל לנהל את החלק הישראלי בישראל, תוך תיאום בין שתי המערכות כדי למנוע כפל מס או החלטות סותרות.

לאחר שנקבעה הסמכות, הדין הצרפתי קובע כלל יסוד פשוט שלפיו “Les successions s’ouvrent par la mort, au dernier domicile du défunt” (הירושות נפתחות במוות, במקום מגוריו האחרון של המנוח), כלשון סעיף 720 לחוק האזרחי הצרפתי, ומוסיף כי “Les héritiers désignés par la loi sont saisis de plein droit des biens, droits et actions du défunt. Les légataires et donataires universels sont saisis dans les conditions prévues au titre II du présent livre. A leur défaut, la succession est acquise à l’Etat, qui doit se faire envoyer en possession” (היורשים שקבע החוק נכנסים מכוח החוק עצמו לנכסי המנוח, לזכויותיו ולתביעותיו. היורשים על פי צוואה והמקבלים במתנה את כלל הנכסים נכנסים בתנאים הקבועים בכותרת השנייה של ספר זה. בהיעדרם, הירושה עוברת למדינה, שחייבת לבקש החזקה בה), כלשון סעיף 724 לחוק האזרחי הצרפתי. המשמעות היא שיורשי החוק אינם זקוקים לאישור מוקדם כדי להיחשב יורשים, אך בפועל הבנקים, מרשם המקרקעין וחברות הביטוח בצרפת לא ישחררו דבר ללא מסמך רשמי של הנוטריון, ולכן הקביעה העקרונית הזו מתורגמת מיד לחובה מעשית לפתוח תיק אצל נוטריון, כפי שיוסבר בחלק השני של המאמר.

B. מי יורש וכמה: סדר היורשים, חלק בן הזוג והחלק השמור לילדים

הדין הצרפתי קובע סדר ירושה נוקשה לפי דרגות, ordres d’héritiers (דרגות יורשים, קבוצות קרובים שכל אחת מהן דוחה את הבאה אחריה): “En l’absence de conjoint successible, les parents sont appelés à succéder ainsi qu’il suit : 1° Les enfants et leurs descendants ; 2° Les père et mère ; les frères et soeurs et les descendants de ces derniers ; 3° Les ascendants autres que les père et mère ; 4° Les collatéraux autres que les frères et soeurs et les descendants de ces derniers. Chacune de ces quatre catégories constitue un ordre d’héritiers qui exclut les suivants” (בהיעדר בן זוג יורש, הקרובים נקראים לרשת כדלקמן: 1. הילדים וצאצאיהם; 2. האב והאם, האחים והאחיות וצאצאיהם; 3. הורים שמעבר לאב ולאם; 4. קרובים שמעבר לאחים ולאחיות ולצאצאיהם. כל אחת מארבע הקטגוריות האלה מהווה דרגת יורשים הדוחה את הבאות אחריה), כלשון סעיף 734 לחוק האזרחי הצרפתי. כלומר, כל עוד יש למנוח ילדים, ההורים והאחים אינם יורשים דבר, וכלל זה מפתיע ישראלים שרגילים לחשוב במונחי צוואה חופשית: בצרפת הילדים נמצאים בלב המערכת, לפני כל קרוב אחר, והצוואה אינה יכולה לעקוף אותם אלא בגבולות צרים.

בן הזוג הנותר, conjoint survivant (בן הזוג שנותר בחיים), נהנה ממעמד מיוחד: “Si l’époux prédécédé laisse des enfants ou descendants, le conjoint survivant recueille, à son choix, l’usufruit de la totalité des biens existants ou la propriété du quart des biens lorsque tous les enfants sont issus des deux époux et la propriété du quart en présence d’un ou plusieurs enfants qui ne sont pas issus des deux époux” (אם בן הזוג שנפטר קודם הותיר ילדים או צאצאים, בן הזוג הנותר מקבל, לפי בחירתו, את זכות השימוש והפירות בכלל הנכסים הקיימים או את הבעלות על רבע הנכסים כאשר כל הילדים הם ילדיהם המשותפים של שני בני הזוג, ואת הבעלות על הרבע כאשר יש ילד אחד או יותר שאינם ילדיהם המשותפים של שני בני הזוג), כלשון סעיף 757 לחוק האזרחי הצרפתי. זכות השימוש והפירות, usufruit (אוזופרוקט, הזכות להשתמש בנכס וליהנות מפירותיו, למשל לגור בדירה או לקבל שכר דירה, בלי להיות בעליו), מאפשרת לאלמן או לאלמנה להמשיך לגור בדירה המשפחתית עד סוף חייהם בעוד הילדים מחזיקים בבעלות החשופה, nue-propriété (בעלות חשופה, בעלות על הנכס בלי זכות השימוש השוטפת). עבור זוגות מעורבים, ישראלי וצרפתי, או ישראלים המתגוררים בפריז, הבחירה בין שתי האפשרויות היא החלטה כלכלית ומשפחתית כבדת משקל, והיא נעשית מול הנוטריון בתוך שלושה חודשים מפתיחת הירושה, כך שמוטב להגיע לפגישה הראשונה עם תמונה מלאה של הנכסים ושל צרכי המשפחה.

ההבדל הגדול ביותר מול הדין הישראלי הוא הרזרבה: “La réserve héréditaire est la part des biens et droits successoraux dont la loi assure la dévolution libre de charges à certains héritiers dits réservataires, s’ils sont appelés à la succession et s’ils l’acceptent. La quotité disponible est la part des biens et droits successoraux qui n’est pas réservée par la loi et dont le défunt a pu disposer librement par des libéralités” (הרזרבה היורשתית היא חלק מנכסי העיזבון וזכויותיו שהחוק מבטיח את העברתו נקי מחיובים ליורשים מסוימים הנקראים יורשים מוגנים, אם הם נקראים לירושה ואם הם מקבלים אותה. החלק הפנוי הוא חלק מנכסי העיזבון וזכויותיו שאינו שמור על ידי החוק ושלגביו המנוח יכול היה להורות בחופשיות במתנות), כלשון סעיף 912 לחוק האזרחי הצרפתי. היורשים המוגנים כיום הם הילדים בלבד, והיקף ההגנה נקבע במספרים חדים: “Les libéralités, soit par actes entre vifs, soit par testament, ne pourront excéder la moitié des biens du disposant, s’il ne laisse à son décès qu’un enfant ; le tiers, s’il laisse deux enfants ; le quart, s’il en laisse trois ou un plus grand nombre” (המתנות, בין במעשים בין חיים ובין בצוואה, לא יוכלו לעלות על מחצית נכסי המצווה, אם לא הותיר במותו אלא ילד אחד; על השליש, אם הותיר שני ילדים; על הרבע, אם הותיר שלושה ילדים או יותר), כלשון סעיף 913 לחוק האזרחי הצרפתי. אב ישראלי לשלושה ילדים שהותיר דירה בפריז וחשבון בישראל אינו יכול אפוא להוריש את כל רכושו לבן הזוג או לאחד הילדים בלבד: שלושה רבעים מהעיזבון שמורים לשלושת הילדים בחלקים שווים, ורק הרבע הנותר נתון לרצונו החופשי. צוואה ישראלית שמחלקת אחרת, למשל הדרה של ילד או העדפה מוחלטת של בן הזוג, תיחתך בצרפת למידות הרזרבה, והילד שנפגע יוכל לתבוע השלמה.

המחוקק הצרפתי הרחיב בשנת 2021 את ההגנה על ילדים גם למצבים שבהם הדין הזר החל על הירושה אינו מכיר כלל ברזרבה, כמו הדין הישראלי, באמצעות מנגנון prélèvement compensatoire (ניכוי מפצה, זכות של ילד להשלים את חלקו השמור מתוך הנכסים הנמצאים בצרפת): “Lorsque le défunt ou au moins l’un de ses enfants est, au moment du décès, ressortissant d’un Etat membre de l’Union européenne ou y réside habituellement et lorsque la loi étrangère applicable à la succession ne permet aucun mécanisme réservataire protecteur des enfants, chaque enfant ou ses héritiers ou ses ayants cause peuvent effectuer un prélèvement compensatoire sur les biens existants situés en France au jour du décès, de façon à être rétablis dans les droits réservataires que leur octroie la loi française, dans la limite de ceux-ci” (כאשר המנוח או לפחות אחד מילדיו הוא, במועד המוות, אזרח של מדינה חברה באיחוד האירופי או מתגורר בה דרך קבע, וכאשר הדין הזר החל על הירושה אינו מאפשר כל מנגנון שמור המגן על הילדים, כל ילד או יורשיו או הבאים מכוחו רשאים לבצע ניכוי מפצה על הנכסים הקיימים הנמצאים בצרפת ביום המוות, כדי להשיב להם את זכויות הרזרבה שהדין הצרפתי מעניק להם, בגבולותיהן), כלשון ההמשך של סעיף 913 לחוק האזרחי הצרפתי. הדוגמה הקלאסית היא אב המתגורר בתל אביב, אזרח ישראל וצרפת, שציווה את דירתו בפריז לאחיו: הילדים יוכלו לדרוש את השלמת חלקם השמור מתוך הדירה עצמה, אף שהדין הישראלי החל על הירושה מתיר עקרונית להדיר ילד בצוואה. התנאי הוא שלמנוח או לאחד הילדים יש זיקה לאיחוד האירופי, אזרחות צרפתית או מגורים באירופה, תנאי שמתקיים במשפחות רבות של ישראלים המחזיקים גם באזרחות צרפתית.

כאשר מתנות או הוראות צוואה חרגו מהחלק הפנוי, החוק מעניק ליורשים המוגנים תביעת קיצוץ, action en réduction (תביעת הקטנה, תביעה להחזיר לעיזבון את מה שניתן מעבר למותר): “La réduction des dispositions entre vifs ne pourra être demandée que par ceux au profit desquels la loi fait la réserve, par leurs héritiers ou ayants cause : les donataires, les légataires, ni les créanciers du défunt ne pourront demander cette réduction, ni en profiter” (את הקטנת ההוראות בין חיים יוכלו לבקש רק אלה שלטובתם קבע החוק את הרזרבה, יורשיהם או הבאים מכוחם: המקבלים במתנה, היורשים על פי צוואה ונושי המנוח לא יוכלו לבקש הקטנה זו ולא ליהנות ממנה), כלשון סעיף 921 לחוק האזרחי הצרפתי, והוסיף כי “Le délai de prescription de l’action en réduction est fixé à cinq ans à compter de l’ouverture de la succession, ou à deux ans à compter du jour où les héritiers ont eu connaissance de l’atteinte portée à leur réserve, sans jamais pouvoir excéder dix ans à compter du décès” (תקופת ההתיישנות של תביעת ההקטנה היא חמש שנים מפתיחת הירושה, או שנתיים מהיום שבו נודע ליורשים על הפגיעה ברזרבה שלהם, ובכל מקרה לא יותר מעשר שנים מהמוות). בפועל, הנוטריון המטפל בתיק מחויב להתריע: כאשר הוא מגלה בעת חלוקת העיזבון כי זכויות הרזרבה של יורש עלולות להיפגע מהמתנות שהעניק המנוח, הוא מודיע לכל יורש הנוגע בדבר, אישית ובמידת האפשר לפני כל חלוקה, על זכותו לבקש את הקטנת המתנות החורגות מהחלק הפנוי. יורש ישראלי שקיבל מכתב כזה מהנוטריון צריך להבין שמדובר בהזדמנות מוגבלת בזמן ולא במכתב אינפורמטיבי, ולהתייעץ במהירות לפני שהמועדים יפוגו.

II. איך מטפלים בירושה בצרפת מישראל: נוטריון, מסמכים ומס

A. הנוטריון, תעודת הירושה והמסמכים שצריך להביא מישראל

ברגע שנודע על הפטירה, הצעד הראשון הוא פנייה לנוטריון בצרפת, בדרך כלל נוטריון במקום שבו נמצא הנכס או במקום מגוריו האחרון של המנוח בצרפת, למשל נוטריון בפריז כאשר הדירה נמצאת ברובע בעיר. הנוטריון עורך בירור מקיף: צוואות רשומות במרשם הצוואות המרכזי, מצב משפחתי, חשבונות בנק, ביטוחי חיים, חובות, מתנות שניתנו בחיים, ואז מנפיק את המסמך המרכזי של התיק, acte de notoriété (תצהיר יורשים, מסמך נוטריוני הקובע מיהם היורשים ומה חלקו של כל אחד מהם), שעל בסיסו הבנקים משחררים כספים ומרשם המקרקעין רושם את העברת הדירה. הוכחת מעמד היורש, preuve de la qualité d’héritier (הוכחת היות אדם יורש), “s’établit par tous moyens” (נעשית בכל האמצעים), כלשון סעיף 730 לחוק האזרחי הצרפתי, אך יורש המתגורר בישראל אינו יכול להסתפק בהצהרה בעל פה: עליו להמציא תעודת פטירה, תעודות לידה ונישואין, צו ירושה או צו קיום צוואה מישראל, וכל מסמך רשמי ישראלי חייב לעבור apostille (אפוסטיל, חותמת אימות בינלאומית לפי אמנת האג שמאשרת את מקוריות המסמך הציבורי) בבית המשפט בישראל, ואז traduction assermentée (תרגום מושבע, תרגום לצרפתית בידי מתרגם מוסמך הרשום בבית המשפט הצרפתי) שעלותו וזמן הכנתו צריכים להילקח בחשבון מראש.

כאשר העיזבון משתרע על שתי מדינות, הנוטריון הצרפתי יכול להנפיק גם תעודת ירושה אירופית, המשמשת להוכחת המעמד מול רשויות ובנקים בישראל ובמדינות אירופה נוספות, ובמקביל היורשים מנהלים בישראל הליך של צו ירושה או קיום צוואה מול הרשם לענייני ירושה או בית הדין הרבני, לפי העניין. שני ההליכים צריכים לדבר זה עם זה: חלוקה שבוצעה בישראל אינה מחייבת אוטומטית את הנוטריון הצרפתי כאשר הדין הצרפתי חל, ולהפך, ולכן חשוב שכל צד יידע על קיומו של התיק המקביל. כאשר מתגלע סכסוך, למשל אח הטוען שהדירה בפריז הובטחה לו בעל פה, או ילד הדורש את הניכוי המפצה, התיק עובר מבחינה שיפוטית לtribunal judiciaire של מקום פתיחת הירושה, בפריז מדובר בבית המשפט המשפטי של פריז, והדיון מתנהל בצרפתית עם ייצוג של עורך דין הרשום בלשכת עורכי הדין, avocat au barreau (עורך דין החבר בלשכת עורכי הדין המקומית ומורשה להופיע בבית המשפט). מידע רשמי על שלבי הטיפול בעיזבון מרוכז באתר השירות הציבורי הצרפתי, דף הירושה של service-public.fr, והסברים מקצועיים של מקצוע הנוטריונים על התקנה האירופית מופיעים באתר לשכת הנוטריונים של צרפת, והנוסח המלא של התקנה מופיע תחת המספר הרשמי 650/2012 במאגר החקיקה של האיחוד האירופי (EUR-Lex). יורש המתגורר בישראל ואינו דובר צרפתית צריך לקחת בחשבון מראש את הצורך בייפוי כוח נוטריוני, procuration authentique (ייפוי כוח הנערך בפני נוטריון ומאפשר לחתום על מסמכי הירושה מרחוק), כדי שלא יידרש לטוס לצרפת לכל חתימה.

B. כמה מס ירושה משלמים בצרפת ואיך היורש הישראלי מדווח

המס הוא החלק שמפתיע ישראלים יותר מכל: צרפת מטילה מס ירושה, droits de succession (מסי עיזבון, המס המוטל על כל יורש לפי חלקו), גם כאשר המנוח התגורר בישראל, ובלבד שיש נכסים בצרפת, וגם כאשר היורש מתגורר בישראל וקיבל נכסים מכל מקום בעולם, בתנאים מסוימים. הכלל קבוע בחוק המס הצרפתי: “Sont soumis aux droits de mutation à titre gratuit : 1° Les biens meubles et immeubles situés en France ou hors de France, et notamment les fonds publics, parts d’intérêts, biens ou droits composant un trust défini à l’article 792-0 bis et produits qui y sont capitalisés, créances et généralement toutes les valeurs mobilières françaises ou étrangères de quelque nature qu’elles soient, lorsque le donateur ou le défunt a son domicile fiscal en France au sens de l’article 4 B” (חייבים במסי העברה ללא תמורה: 1. נכסים מטלטלין ומקרקעין הנמצאים בצרפת או מחוץ לצרפת, ובמיוחד קרנות ציבוריות, חלקי השתתפות, נכסים או זכויות המרכיבים נאמנות כהגדרתה בסעיף 792-0 bis והתשואות המצטברות בה, תביעות ובאופן כללי כל ניירות הערך הצרפתיים או הזרים מכל סוג שהוא, כאשר התורם או המנוח היה בעל מעמד תושב לצורכי מס בצרפת כמשמעותו בסעיף 4 B), כלשון סעיף 750 ter לחוק המס הכללי. אותו סעיף מוסיף כי גם נכסים הנמצאים בצרפת חייבים במס כאשר המנוח לא היה תושב מס בצרפת, וכי גם יורש תושב צרפת שקיבל נכסים מחוץ לצרפת חייב במס אם התגורר בצרפת שש שנים לפחות בעשר השנים שקדמו לקבלה. במילים פשוטות, דירה בפריז של מנוח תושב תל אביב חייבת במס צרפתי, ויורש המתגורר בפריז שקיבל דירה בתל אביב עלול להיות חייב במס צרפתי עליה, בכפוף לאמנה למניעת כפל מס בין צרפת לישראל ולזיכוי המס ששולם בישראל.

שיעורי המס בצרפת פרוגרסיביים ותלויים בקרבה המשפחתית. בן הזוג הנותר ובן הזוג בברית אזרחית, pacte civil de solidarité (ברית אזרחית רשומה, מסגרת זוגית מוכרת בחוק הצרפתי המקנה חלק מזכויות הנישואין), פטורים לחלוטין: “Sont exonérés de droits de mutation par décès le conjoint survivant et le partenaire lié au défunt par un pacte civil de solidarité” (פטורים ממסי העברה במוות בן הזוג הנותר ובן הזוג הקשור למנוח בברית אזרחית סולידרית), כלשון סעיף 796-0 bis לחוק המס הכללי. ילדים נהנים מניכוי אישי של 100,000 אירו לכל ילד על חלקו: “Pour la perception des droits de mutation à titre gratuit, il est effectué un abattement de 100 000 € sur la part de chacun des ascendants et sur la part de chacun des enfants vivants ou représentés par suite de prédécès ou de renonciation” (לצורך גביית מסי העברה ללא תמורה, מבוצע ניכוי של 100,000 אירו על חלקו של כל אחד מההורים העולים ועל חלקו של כל אחד מהילדים החיים או המיוצגים עקב פטירה מוקדמת או ויתור), כלשון סעיף 779 לחוק המס הכללי, ואחים נהנים מניכוי של 15,932 אירו. מעבר לניכויים, התעריף בירושה בקו ישיר, הורים לילדים, עולה במדרגות מ-5% עד 45%: “Les droits de mutation à titre gratuit sont fixés aux taux indiqués dans les tableaux ci-après, pour la part nette revenant à chaque ayant droit” (מסי ההעברה ללא תמורה נקבעים בשיעורים המצוינים בטבלאות שלהלן, על החלק הנקי המגיע לכל זכאי), כאשר הטבלה לקו ישיר קובעת 5% עד 8,072 אירו, 10% עד 12,109 אירו, 15% עד 15,932 אירו, 20% עד 552,324 אירו, 30% עד 902,838 אירו, 40% עד 1,805,677 אירו ו-45% מעבר לכך, כלשון סעיף 777 לחוק המס הכללי. בין אחים השיעורים הם 35% עד 24,430 אירו ו-45% מעבר לכך, ובין קרובים רחוקים או זרים השיעור מגיע ל-55% ואף 60%. דוגמה מספרית: ילד יחיד היורש דירה בפריז בשווי 600,000 אירו ישלם, לאחר ניכוי של 100,000 אירו, מס מדורג שיגיע לסכום של כ-100,000 אירו, ולכן תכנון מראש באמצעות מתנות בין חיים, ביטוח חיים או הסדרי בעלות מתאימים, בליווי מקצועי, יכול לחסוך סכומים ניכרים, ובלבד שהוא נעשה שנים לפני הפטירה ובכפוף לכללי הרזרבה.

המועדים להגשת דיווח המס נוקשים: “Les délais pour l’enregistrement des déclarations que les héritiers, donataires ou légataires ont à souscrire des biens à eux échus ou transmis par décès sont : De six mois, à compter du jour du décès, lorsque celui dont on recueille la succession est décédé en France métropolitaine; D’une année, dans tous les autres cas” (המועדים לרישום ההצהרות שעל היורשים, המקבלים במתנה או היורשים על פי צוואה להגיש לגבי הנכסים שהגיעו אליהם או הועברו אליהם במוות הם: שישה חודשים מיום המוות, כאשר מי שממנו יורשים נפטר בצרפת המטרופולינית; שנה אחת, בכל המקרים האחרים), כלשון סעיף 641 לחוק המס הכללי. יורש של מנוח שנפטר בישראל נהנה אפוא משנה מלאה, אך השנה הזו חולפת במהירות כאשר צריך לאסוף מסמכים ישראליים, לתרגם אותם, לקבל הערכות שמאי לדירה בפריז ולתאם בין שני ההליכים. איחור בהגשה גורר ריביות וקנסות, והנוטריון הוא בדרך כלל הגורם שמכין ומגיש את ההצהרה, déclaration de succession (הצהרת הירושה, הדיווח המפורט לרשויות המס על נכסי העיזבון ועל המס המגיע), ולכן כדאי לפנות אליו כבר בחודשים הראשונים. בפריז ובאיל-דה-פראנס, Île-de-France (מחוז פריז רבתי, האזור הכולל את פריז ואת הפרברים סביבה), יש לקחת בחשבון עומס כבד על משרדי הנוטריונים, דרישה להערכת שווי מקצועית לדירות שהמחירים בהן גבוהים, ובמקרה של סכסוך, סמכותו של בית המשפט המשפטי של פריז, שהוא הגדול והעמוס בצרפת, ולכן לוחות הזמנים בו ארוכים מהממוצע הארצי. הכנת תיק מסודר מהארץ, עם כל המסמכים המתורגמים והמאומתים, מקצרת את הטיפול בחודשים ארוכים.

סיכום

ירושה בצרפת של אזרח ישראלי אינה מסתכמת בפתיחת צוואה ובחלוקת כסף: היא מתחילה בקביעת מקום המגורים הרגיל של המנוח ובחינת השאלה אם נערכה בחירת דין, ממשיכה דרך כללי הסדר הצרפתיים ששומרים לילדים חלק מוגן שאי אפשר לעקוף, לרבות מנגנון הניכוי המפצה מתוך נכסים בצרפת, ועוברת לטיפול מעשי מול נוטריון צרפתי עם מסמכים ישראליים מאומתים ומתורגמים, ולבסוף מסתיימת בדיווח מס ובתשלום מס ירושה צרפתי לפי מדרגות, גם כאשר המנוח או היורשים מתגוררים בישראל. כל אחד מהשלבים האלה כפוף למועדים, לטפסים ולכללים שאינם דומים לאלה המוכרים בישראל, והטעות הנפוצה ביותר היא להניח שהסדר ישראלי, צוואה ישראלית או צו ירושה ישראלי יספיקו גם בצרפת. מי שמחזיק נכס בצרפת או מתגורר בה ועדיין לא בדק את צוואתו, את סעיף בחירת הדין ואת תכנון המס המשפחתי, מוטב שיעשה זאת בעוד מועד, ומי שכבר ניצב מול ירושה פתוחה צריך לפנות לנוטריון ולקבל ליווי משפטי לפני שהמועדים להגשת ההצהרה ולתביעת הזכויות יפוגו.

📄 חוזר רשמי